ירמיהו פרק מ״ט

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)לִבְנֵי עַמּוֹן כֹּה אָמַר יְהוָה הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל אִם־יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ מַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְכָּם אֶת־גָּד וְעַמּוֹ בְּעָרָיו יָשָׁב

   מצודת דוד:לבני עמון. ר״ל על בני עמון אמר כה אמר ה׳ וכו׳: הבנים וכו׳. וכי אין לישראל בנים לרשת ארצם: אם יורש וכו׳. כפל הדבר במ״ש: מדוע ירש מלכם וכו׳. כי כשגלו בני גד ובני ראובן על ידי מלך אשור באו בני עמון וישבו בנחלת גד ולכן אמר מדוע ירש מלכם העכו״ם שלהם את גד: ועמו. עמו של מלכם מדוע ישב בערי גד:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   מלכם. כך שם הגלולים של בני עמון כמ״ש ואחרי מלכם שקץ עמונים (מ״א י״א):

   רש"י

   הבנים אין לישראל. בי"ת רפה וה"א חטף פתח שהוא ל' תמיהה:

   מלכם. עבודת כוכבים של בני עמון מלכם שמה שנאמר (מלכים ב כ"ג) ולמלכם תועבת בני עמון:

   מלבי"ם

   לבני עמון, נחלת גד היתה בגבול בני עמון (יהושע י"ג כ"ה), ולכן נתישבו בערי גד, ועז"א וכי בנים אין לישראל, אם אין להם בנים או היורש אין לו שאר יורשים, ומדוע ירש מלכם את גד:

2. (ב)לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל־רַבַּת בְּנֵי־עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת־יֹרְשָׁיו אָמַר יְהוָה

   מצודת דוד:אל רבת. היא היתה עיר המלוכה של בני עמון: תרועת מלחמה. מן הכשדים שיבואו עליהם וילכדוה: לתל שממה. למקום תל שממון: ובנותיה. הכפרים הסמוכים לה תהיינה נשרפות באש: וירש ישראל. ר״ל ועוד יבוא זמן אשר ישראל ירשו בני עמון שהמה עתה יורש ישראל וזהו הייעוד יהיה בימי המשיח:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   לתל. גל ודגור כמו והיתה תל עולם (דברים י״ג:י״ז) כי דרך החרבות להמצא בהם תילים מנפילת הכתלים וכדומה:

   ובנותיה. הם הכפרים כמו בית שאן ובנותיה (יהושע י״ז:י״א):

   תצתנה. ענין הבערה ושריפה כמו ותצת בסבכי היער (ישעיהו ט׳:י״ז):

   מלבי"ם

   לכן וכו' וירש ישראל שלא ישארו יורשים לבני עמון וירשוה ישראל:

3. (ג)הֵילִילִי חֶשְׁבּוֹן כִּי שֻׁדְּדָה־עַי צְעַקְנָה בְּנוֹת רַבָּה חֲגֹרְנָה שַׂקִּים סְפֹדְנָה וְהִתְשׁוֹטַטְנָה בַּגְּדֵרוֹת כִּי מַלְכָּם בַּגּוֹלָה יֵלֵךְ כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו

   מצודת דוד:הלילי חשבון. את חשבון שהיא מארץ מואב הילילי כי כבר שודדה עי שהיא מארץ בני עמון מוכה לחשבון כי מן עי יבוא לחשבון ללכדה: חגורנה שקים. דרך אבל וצער וספודנה על אבדן רבה: והתשוטטנה בגדרות. היו שומעים הנה והנה להטמן בגדרות מקום רביצת הצאן: כי מלכם. כי אף העכו״ם מלכם ילך בגולה כי האויב יקח פסלו העשוי מכסף וזהב:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   רבה. הוא רבת בני עמון:

   והתשוטטנה. ענין ההליכה הנה והנה וכן שוטטו בחוצות ירושלים (לעיל ה׳):

   בגדרות. מחיצות העשויות למקום מרבץ הצאן וכן נאמר גדרות צאן (במדבר ל״ב):

   רש"י

   כי שודדה עי. הסמוכה לה ומארץ עמון היא:

   בנות רבה. רבת בני עמון:

   והתשוטטנה בגדרות. תירגמו יונתן ואתהממון בסיען התגודדו בחיילות פתר והתשוטטנה לשון חיילות משוטטים וגדרות לשון גדרות צאן המלאים עדרים ויש לפתור והתשוטטנה והתעוללנה בזבל גדרות צאן ל' בזיון ויבז עשו (בראשית כה) ושט עשו:

   מלבי"ם

   הילילי חשבון האויב בא עליהם דרך עי של מואב, ויללה חשבון, כי שדדה עי, ומשם בא לרבת בני עמון, ועז"א צעקנה בנות רבה היינו הערים שתחת רבה (כמ"ש ובנותיה באש תצתנה) והתשוטטנה בגדרות כי לא יהיה להם בתים כי יוחרבו:

4. (ד)מַה־תִּתְהַלְלִי בָּעֲמָקִים זָב עִמְקֵךְ הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה הַבֹּטְחָה בְּאֹצְרֹתֶיהָ מִי יָבוֹא אֵלָי

   מצודת דוד:מה תתהללו בעמקים. אמר כמהתל מול בני עמון מה תתפארי בארצך שהיא ארץ עמקים ורב בהם הרטיבות להצמיח תבואה הנה אז הרבה דמים ישפך בקרבך את הבת השובבה ועמקך יזוב במרבית רטיבות הדם: הבוטחה. את הבוטחה באוצרותיה אמרי נא מי יבוא אלי למחות בידי:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   תתהללי. מלשון הלול והתפארות:

   זב. ענין נטיפה והזלה כמו יזובו מדוקרים (איכה ד):

   הבת השובבה. העדה ההולכת בדרכי לבה ומורדת וכן שובו בנים שובבים (לעיל ג׳):

   רש"י

   תתהללי. תתפארי וונטי"ר בלע"ז:

   בעמקים. שארצך ארץ עמקים ואין עצירת גשמים קשה לה שאין חמה שולטת בה:

   זב עמקך. מכת רוב גשמים באה עד שזבו המים בעמק ושטפו שרשי התבואה כך פי' מנחם:

   מלבי"ם

   מה תתהללי בעמקים (היא עיר המים שהיתה לפני רבה (ש"ב י"ב) שהיה עמק מלא מים), שלא יכלו לכבש אותה מפני כי זב עמקך שהיה זב ממים סביב, ושם היה להם אוצרות רבות של תבואה על עת המצור ועז"א הבטחה באצרתיה שאומרת מי יבא אלי לכבוש אותי:

5. (ה)הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ פַּחַד נְאֻם־אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת מִכָּל־סְבִיבָיִךְ וְנִדַּחְתֶּם אִישׁ לְפָנָיו וְאֵין מְקַבֵּץ לַנֹּדֵד

   מצודת דוד:מכל סביביך. מכל עבר יבוא עליך פחד: איש לפניו. כל איש יהיה נדח נגד פניו לנוס באשר ימצא ולא ימצא מי להיות מקבץ את הנדודים לשבת יחד להיות מנוחמים אלה מאלה:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   איש לפניו. כל אשר יוכל למהר ולנוס:

   לנודד. ל' נע ונד (שם ד):

   מלבי"ם

   הנני מביא עליך פחד וברחו מן המבצר, ונדחתם איש לפניו ולא נתקבצו ללכת יחד רק יתפזרו לכל רוח:

6. (ו)וְאַחֲרֵי־כֵן אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת בְּנֵי־עַמּוֹן נְאֻם־יְהוָה

   מצודת דוד:ואחרי כן. אחר שיקבלו די הגמול אשיב לארצם את בני השבי של בני עמון:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון

   מצודת ציון

   שבות. מלשון שבי:

7. (ז)לֶאֱדוֹם כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם

   מצודת דוד:לאדום. ר״ל על אדום אמר כה אמר ה׳ וכו׳: האין. רצה לומר איך לא מלט נפשו ממלך בבל וכי אין עוד חכמה בתימן היא אדום היושבת בדרומה של א״י: אבדה עצה. וכי אבדה עצה מאנשי בינה וכאומר הלא המה מעולם אנשי חכמה ובינה ומדוע לא עמדה להם חכמתם: נסרחה חכמתם. הנה עתה נפסדה חכמתם ולא מצאו בה תועלת:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   מבנים. מל׳ בינה והשכל:

   נסרחה. נבאשה ונתקלקלה:

   רש"י

   בתימן. אדום בדרומה של ארץ ישראל היא כמה שנאמר והיה לכם פאת נגב ממדבר צין ע"י אדום (במדבר ל״ד:ג׳):

   מבנים. מדור זה:

   נסרחה. אתקלקלת:

   מלבי"ם

   לאדום, אדום נחרבה כ"פ, וגם עתידה להחרב באחרית הימים כמו שנבא בישעיה (סי' ל"ד), ופה כלל נבואה על שני החורבנות שבזמן הזה ושל לעתיד, וכבר בארתי (ישעיה סי' כ"א) שבעת נחרב אדום אז פתוהו שכניו שיצא חוץ מגבולו, וכפי הנראה יצאו להלחם עם בני דדן, ובני דדן נתרחקו אז, ואדום רדף אחריהם, ובעת שהתרחק מגבול ארצו בא האויב והחריב את אדום, ועז"א האין עוד חכמה בתימן שעשו סכלות כזה להתרחק מארצם ולא שמרו את ארצם מאויב, אבדה עצה מבנים, שעד עתה היו ביניהם נבונים ועתה נסרחה חכמתם והסכילו עשו, ומפרש איך היה נסו הפנו שבני דדן נסו והעמיקו לשבת ועי"כ יצאו בני אדום לרדוף אחריהם במקום שהתרחקו לשם, ועי"ז איד עשו הבאתי עליו כי בא האויב וכבש את ארץ אדום בשלא היו שם אנשי המלחמה, ור"ל שע"י שאיד עשו הבאתי עליו נתתי בלב יושבי דדן שינוסו ובני עשו ירדפו אחריהם כי איד עשו המיועד לו מצד הטבע והמערכה, עת פקדתיו הוא העת המיועד למפלתו מצד ההשגחה ופקודת עונותיו:

8. (ח)נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי דְּדָן כִּי אֵיד עֵשָׂו הֵבֵאתִי עָלָיו עֵת פְּקַדְתִּיו

   מצודת דוד:נוסו. הנה יושבי דדן ברחו והפנו מארצם והחביאו לשבת בעמקי מסתרים: כי איד. איד שלו הראוי לו הבאתי עליו ועת השגחת הרעה המוכן לו:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   הפנו. מל׳ פנוי ממקום:

   העמיקו. מל׳ עומק:

   דדן. שם מקום באדום:

   איד. שבר ומקרה רעה:

   פקדתיו. ענין השגחת הבאת הרעה:

   רש"י

   הפנו. התבערו מן המקום הזה לשון ופנו את הבית (ויקרא יד):

   העמיקו לשבת. להחבא בעמקי מסתרים נוסו הפנו העמיקו. כולם לשון צווי הם:

9. (ט)אִם־בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ לֹא יַשְׁאִרוּ עוֹלֵלוֹת אִם־גַּנָּבִים בַּלַּיְלָה הִשְׁחִיתוּ דַיָּם

   מצודת דוד:אם בוצרים. הלא אם בוצרים באו על כרמיך הלא ישאירו עוללות ואם גנבים באים בלילה הלא ישחיתו די ספוקם הצורך להם ולא ישחיתו הכל וכאומר מדוע אם כן האויב האביד אותך מכל וכל מבלי שארית:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   בוצרים. כן יקראו תולשי ענבי הגפן כמו כי תבצור כרמך (דברים כ״ד:כ״א) עוללות. הם הענבים הקטנים והגרועים כמו לא תעולל (שם):

   דים. די ספוקם:

   רש"י

   אם בוצרים באו לך. חשפתי את וגו' שמועה שמעתי וגו' כל כעין דוגמא זו נבא עובדיה על אדום ולפי שסיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד במקצת הדברים משתנין:

   לא ישאירו עוללות. בתמיה והשודדים שבאו עליך לא השאירו לך כלום:

   מלבי"ם

   אם בצרים, האויבים שבאו על אדום בצד אחד באו כגנבים הבאים בהצנע בלא ידיעת בעל הבית כי אדום לא ידע מהם, ובצד אחד באו כבוצרים הבאים ביום ובפרהסיא, ואמר שהם היו גרועים משניהם כי אם בצרים באו לך וכי לא ישאירו עוללות? והם לא השאירו מאומה, וכן היו גרועים מן גנבים הגם שהגנבים לא יקפידו על השארת עוללות כי ישחיתו את הגפנים בשלוקחים בלילה, אבל הם ישחיתו דים, לא ישחיתו רק לפי הצריך להם ואח"ז יאמרו די, ולא ישחיתו מדברים שא"ל בהם צורך, וגם שהגנבים בלילה לא ידעו כל המצפונים, והם חפשו והשחית את הכל, ובעובדיה אמר כזה איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו, ומשיב אני חשפתי את עשו אני חשפתיו מן המבצרים שהיה מוקף בהם וגם גליתי את מסתריו, ונחבה לא יוכל כי לא היה בביתו כלל, ועז"א כי שודד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו ר"ל והוא איננו בביתו ולא ידע מזה כלל:

10. (י)כִּי־אֲנִי חָשַׂפְתִּי אֶת־עֵשָׂו גִּלֵּיתִי אֶת־מִסְתָּרָיו וְנֶחְבָּה לֹא יוּכָל שֻׁדַּד זַרְעוֹ וְאֶחָיו וּשְׁכֵנָיו וְאֵינֶנּוּ

    מצודת דוד:כי אני חשפתי. אולם היה כן כי אני גליתי מקום מחבואו: גליתי וכו׳. כפל הדבר במ״ש: ונחבה לא יוכל. לא היה יכול להחביא את עצמו והנה שודד זרעו וכו׳ ואין נשאר מי מהם:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    חשפתי. ענין גלוי כמו חשפי שובל (ישעיהו מ״ז:ב׳):

    ונחבה. מלשון מחבואה ומסתור:

    רש"י

    חשפתי. גליתי כמו מחשוף הלבן (בראשית ל׳:ל״ז) ואתה הסגרת שרידי למען לא ישאר מהם איש כמה שנאמר אל תסגר שרידיו (עובדיה א׳:י״ד):

    ונחבה לא יוכל. ויבקש להחבא ולא יוכל:

11. (יא)עָזְבָה יְתֹמֶיךָ אֲנִי אֲחַיֶּה וְאַלְמְנֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ

    מצודת דוד:עזבה יתומיך. מוסב על מלת ואיננו האמור במקרא שלפניו לומר אין נשאר מי מהם לומר מול החלל אם אתה נהרגת עזוב יתומיך ואל תחוש להם כי אני אחיה אותם לתת די ספוקם ואלמנותיך תבטחנה עלי לתת מחסורן כי לא ישאר מי שיאמר כן:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    עזבה יתומיך. שיתמת בישראל:

    מלבי"ם

    עזבה יתומיך אני אחיה, הכי היתומים שלך אשר אתה עזבת אותם (והלכת מארצך ועזבתם בלא שומרים מאויב) וכי אני אחיה אותם?, ואלמנותיך (אשר עזבת אתה) הכי עלי תבטחו?:

12. (יב)כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה הִנֵּה אֲשֶׁר־אֵין מִשְׁפָּטָם לִשְׁתּוֹת הַכּוֹס שָׁתוֹ יִשְׁתּוּ וְאַתָּה הוּא נָקֹה תִּנָּקֶה לֹא תִנָּקֶה כִּי שָׁתֹה תִּשְׁתֶּה

    מצודת דוד:הנה אשר אין משפטם וכו׳. ר״ל שאר העכו״ם שהרעו עמה אין משפטם חמור כ״כ לשתות כוס התרעלה הואיל ואין להם קורבה עמה. דימה הפורעניות לשתיית כוס יין תרעלה המטמטם את הלב ומבלבל את המוח: שתו ישתו. ואעפ״כ שתו הכוס ההוא: ואתה הוא. אשר דין משפטך לשתותה כי הלא אח ליעקב ועכ״ז הרעות לו וכי בדין שתהיה נקי משתיית הכוס הנה לא תנקה כי תשתה אותה:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    אשר אין משפטם לשתות. שלא היו אחים להם ואם הרעו להם אין להם משפט מות כמותך:

    מלבי"ם

    כי כה אמר ה' אין לכם לבטוח עלי להחיות אותם, כי הנה העמים אשר אין משפטם לשתות הכוס, שלא נתחייבו כליה ע"פ המשפט, בכ"ז שתו ישתו, שאחר שיצא שבט אפו של ה' להרגיז ממלכות לא יבחין וישחית הכל, ואתה הוא, ר"ל והלא אתה הוא אשר גרמת כל זה, שבעבור עונך יצא המשחית, וא"כ איך נקה תנקה, הלא זה דבר שאי אפשר, ומוסיף לאמר לא תנקה כי שתה תשתה אתה, שאתה החייב כפי המשפט לשתות הכוס, אתה תהיה גרוע מכל העמים, שהם אחר שישתו הכוס ינקו מעונם, ואתה גם כי שתה תשתה, בכ"ז לא תנקה:

13. (יג)כִּי בִי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם־יְהוָה כִּי־לְשַׁמָּה לְחֶרְפָּה לְחֹרֶב וְלִקְלָלָה תִּהְיֶה בָצְרָה וְכָל־עָרֶיהָ תִהְיֶינָה לְחָרְבוֹת עוֹלָם

    מצודת דוד:כי לשמה וכו׳. ר״ל עוד יבוא זמן באחרית הימים אשר עיר מואב הבצורה היא כרך גדול וכו׳ תהיה לשמה: לחרפה. הכל יחרפוה: לחורב. ר״ל חסר מכל טובה: ולקללה. יתלו הקללה בה לאמר שיהיה מקולל כמותה: וכל עריה. הערים שתחת ממשלתה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לשמה. לשממה:

    לחורב. ענין יובש כמו חרבו המים (בראשית ח׳):

    רש"י

    לחרפה. ולקללה תהיה בצרה בצרה מערי מואב אלא מפני הענין שנאמר יובב בן זרת מבצרה (בראשית לז) היא לוקה עמו:

    מלבי"ם

    כי בי נשבעתי כי לשמה לחרפה וכו' תהיה בצרה שהיא עיר מלכות אדום, שעוד יבא יום באחרית הימים שתחרב אדום שנית ואז תהיה שממה וחרבה לעולם כפי שנבא בישעיה (סי ל"ד) באופן שלא תנקה לעולם, וכל עריה היינו כל ערי המדינה:

14. (יד)שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת יְהוָה וְצִיר בַּגּוֹיִם שָׁלוּחַ הִתְקַבְּצוּ וּבֹאוּ עָלֶיהָ וְקוּמוּ לַמִּלְחָמָה

    מצודת דוד:וציר בגוים שלוח. ר״ל השמועה היא אשר ציר יהיה שלוח בין העכו״ם מזה לזה לומר התקבצו ובואו עליה למלחמה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וציר. ענין שליח כמו ציר נאמן (משלי כה):

    וקומו. הוא ענין לשון זרוז וכן קום עבור (יהושע א):

    מלבי"ם

    שמועה, עתה יתחיל הנבואה על לעתיד, הנה שמעתי השמועה מאת ה' בנבואה, וגם הראני כי ציר בגוים שולח שלעתיד ישלחו כל הגוים ציר ושליח להתקבץ למלחמה על אדום, כי באחרית הימים יהיה עם אדום עצום ורב מאד עד שכל הגוים יצטרכו להתאסף להלחם נגד מלכות רומי, שהוא כולל עם אדום:

15. (טו)כִּי־הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי בָּאָדָם

    מצודת דוד:קטן נתתיך. בתחילת מושבך בשעיר הנה אז היית קטן בגוים ובזוי בין בני אדם כי היתה ממלכה שפלה:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    קטן נתתיך. שאין בהם מלך בן מלך; לא היה דרכם ברומי להעמיד מלך בן מלך:

    מלבי"ם

    כי הנה, עפ"ז מתפלא למה יצטרכו כל העמים להתקבץ ע"ז, הלא היית קטן מאד בגוים, וכן איך שמו כלל על לב ללחום עמך הלא היית בזוי באדם, ומי הרימך בכבוד וברוב עם עד שיצטרכו כולם להתאסף נגדך?:

16. (טז)תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה כִּי־תַגְבִּיהַ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:תפלצתך. כאומר הנה עתה שנתגדלת למשול ממשל רב כאשר באת לעיר הבצורה ולכן אימתך ופחדך המוטל על כל הארצות הוא הסית אותך להביא זדון בלבך להתגאות יותר מדאי: שוכני. כאלו אתה שוכן בבקיעי הסלע עד שלא יוכל מי לקרב אליך וכאלו תפשת מרום גבעה ר״ל גבעה רמה מכל גבעות עולם וכפל הדבר במ״ש: כי תגביה כנשר. אבל אם תגביה לשבת כנשר העושה מדורו במקום גבוה משם אורידך לארץ ותהיה נמסר ביד האויב:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תפלצתך. ענין פחד ורעד כמו פלצות בעתתני (ישעיה כ״א):

    השיא. ענין הסתה כמו הנחש השיאני (בראשית ג׳):

    שוכני. היו״ד יתירה וכן תופשי:

    בחגוי. ענין בקוע וחריץ וכן יונתי בחגוי הסלע (ש״ה ב׳):

    קנך. מל׳ קן והוא מדור העופות:

    רש"י

    תפלצתך. ל' בהלה שהיית ממהר ונבהל לעורר שטימתך לאחיך ויש לועזין לשון פלצות ויש לועזין לשון מפלצת:

    השיא אותך. להרע להם:

    שוכני. שוכן:

    תופשי. כמו תופש והיו"ד יתירה בו:

    מלבי"ם

    תפלצתך, משיב ע"ז, התפלצת שהוא דמות העכו"ם שלך השיא אתך, לחשב א"ע ברום המעלה, וגם זדון לבך מה שאתה מכחיש בזדון עקרי האמונה, עד שאתה שוכני בחגוי הסלע, מקומך מבוצר אם מצד חזקו שהוא בחגוי הסלע, ואם מצד רום מקומו שאתה תפשי מרום גבעה, וא"א לנצח אותך מצד רום המקום וחזקו, אולם אני אומר לך כי תגביה כנשר קנך מה שבאחרית הימים תגביה קנך כנשר זה יהיה כדי שמשם אורידך נאום ה', שאם אשליך אותך ממקום נמוך אין הנפילה גדולה כ"כ, לכן אגביה אותך על במתי עב כדי שאשליך אותך מאגרא רמא לבירא עמקתא, שתגדל מפלתך יותר, ואז בימי המשיח שאוריד אותך (יז-יח) והיתה אדום לשמה, כי מאז תהיה שממה לעולם כמהפכת סדם וכו' וכמו שנבא ישעיה (סי' ל"ד):

17. (יז)וְהָיְתָה אֱדוֹם לְשַׁמָּה כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל־כָּל־מַכּוֹתֶהָ

    מצודת דוד:ישום. יתמה על גודל חורבנה: וישרוק. דרך בני אדם לשרוק כשרואים דבר חשוב שנחרב:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ישום. ענין תמהון:

    וישרוק. הוא הקול הנשמע בקבוץ השפתים וכן ויושביה לשרקה (מיכה ז׳):

18. (יח)כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה וּשְׁכֵנֶיהָ אָמַר יְהוָה לֹא־יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם

    מצודת דוד:כמהפכת וכו׳: אמר ה׳. ר״ל ה׳ אמר שתהיה כמהפכת סדום וכו׳: ולא יגור. לא ידור אפילו דרך עראי:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון

    מצודת ציון

    כמהפכת. ענין חורבן והפוך מטובה לרעה:

    יגור. ענין דירה:

19. (יט)הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן אֶל־נְוֵה אֵיתָן כִּי־אַרְגִּיעָה אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד כִּי מִי כָמוֹנִי וּמִי יֹעִידֶנִּי וּמִי־זֶה רֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי

    מצודת דוד:כאריה יעלה. האויב הבא עליה יעלה בחוזק רב כמו שיעלה האריה מגאון הירדן ממקום רבצו אל נוה איתן ר״ל אל מדור הרועה המחוזק בבשר כי זהו איתנו וטובו: כי ארגיעה. כאשר אשקיט וארגיע אריץ אותו מעל ארץ אדום וילכו להם: ומי בחור. ואת מי שאבחר אותו אצוה עליה להשחיתה: כי מי כמוני. שיוכל למחות בידי: ומי יועידני. מי יקבע עמדי זמן מיועד להלחם בי: ומי זה רועה. מי הוא הרועה אשר יעמוד לפני להציל צאנו מידי ר״ל מי הוא שיציל עמו מידי וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מגאון. ענין גבהות ורוממות ור״ל ככר המעולה הסמוך לירדן ושם היה מקום האריות וכן נאמר ואיך תעשה בגאון הירדן (לעיל יב):

    נוה. ענין מדור כמו נוה משולח (ישעיה כ״ז):

    איתן. ענין חוזק כמו איתן מושבך (במדבר כד) ארגיעה. מלשון מרגוע והשקט וכן למען הרגיע (לקמן נ):

    אריצנו. מלשון ריצה ומהירות ההליכה:

    אפקוד. אצוה כמו והוא פקד עלי (עזרא א׳):

    יועידני. ענינו עת קבוע כמו ואם למשפט מי יועידני (איוב ט):

    רש"י

    כאריה יעלה מגאון הירדן. שהוא מקום אריות כתרגומו של יונתן כן יעלה האויב אל נוה איתן:

    ארגיעה. אקריב את הרגע:

    אריצנו מעליה. פתאום ובהצלחה יחריבנה וישוב לו ברגע קטן אל מקומו ואני אומר אריצנו מעלי' ממעל לה שיהא מתגבר עליה ועליון לה וכן ממעל לרקיע וכן ממעל לו (ישעיה ו) מעל למדיו (שמואל א יב):

    ומי בחור. אותו שבחרתי לנקום נקמתי עליה אפקד:

    ומי יועידני. למלחמה להלחם אתי:

    רועה. מלך:

    מלבי"ם

    הנה כאריה, נבא כי לעתיד יעלה כאריה מגאון הירדן אל נוה איתן, מצייר במליצה את עיר מלכות אדום כנוה צאן ויבא על נוה הצאן אריה טורף מגאון הירדן, ששם האריות האבירים מאד, והנמשל שיבא עליה מלך חזק לכבשה, כי ארגיעה אריצנו מעליה, והודיע עוד שה' הריץ את האריה על רגע להסתלק מן הנוה, והיינו שאחר שיעלה עליה ישוב למקומו על זמן מועט, אבל אח"כ ומי בחור אליה אפקד ישוב ה' ויפקוד על הנוה הזאת כל בחור, ר"ל כל הגבורים הנבחרים, שכולם יתקבצו עליה למלחמה, כמ"ש וציר בגוים שולח וכו' כי מי כמוני, ר"ל אחר שאנכי פוקד עליהם בחורי גוים למלחמה א"א שאיש יצילנה מידי, שא"א שימצא איש יריב ריבם ויצילם כי מי כמוני לעמוד נגדי, וא"א שיתבעו אותי במשפט לפני שופטי ארץ כי מי יועידני ויזמין אותי לדין, וא"א שהרועה של הצאן בעצמו יציל את צאנו כי מי זה רעה אשר יעמד לפני:

20. (כ)לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת־יְהוָה אֲשֶׁר יָעַץ אֶל־אֱדוֹם וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל־יֹשְׁבֵי תֵימָן אִם־לֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן אִם־לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם

    מצודת דוד:לכן. הואיל אין מי ימחה בידו ועצתו תקום לכן שמעו וכו׳: אל יושבי תימן. ר״ל אשר מקור מחצבם הוא מדרום א״י: אם לא. הוא ענין שבועה כמו אם לא בתים רבים (ישעיהו ה׳:ט׳) ור״ל העצה היא בשבועה אשר צעירי הצאן יגררום מארצם והוא פרס שהוא הצעיר בבני יפת וכן אמרו רז״ל עתידה וכו׳ שתפול ביד פרס (יומא י): אם לא ישים. בשבועה אשר יעשה את נוהם שממה עליהם ר״ל לפניהם בעל כרחם:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    יסחבום. ענין גרירה ומשיכה בארץ כמו סחוב והשלך (לעיל כ״ב) צעירי. ענין קוטן:

    ישים. מל׳ שממה:

    נוהם. מל׳ נוה ומדור:

    רש"י

    אם לא. לשון באמת:

    יסחבום. יגררום:

    צעירי הצאן. בזויי האומות ורבותינו דרשו פרס שהוא הצעיר בבני יפת:

    ישים. לשון שממה:

    מלבי"ם

    לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ אל אדום, העצה אצל ה' הוא התכלית הנרצה אצלו, והמחשבות הם האמצעים שחושב להגיע על ידם את התכלית המבוקש, ועל אדום יעץ גזרתו להשיג התכלית הנרצה, ועל ארץ תימן שהוא תחת ממשלת אדום ע"י ישיב האמצעיים אל התכלית, אם לוא יסחבום האריות אשר הזמין עליהם יסחבו ויגררו אותם, ומפרש את מי את צעירי הצאן של הנוה איתן, ר"ל את עם אדום, ואח"כ אם לא ישים עליהם נויהם תהיה הנוה שממה ולא תהיה ראויה למרבץ צאן כלל, ר"ל יהיו עריהם חרבה:

21. (כא)מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ צְעָקָה בְּיַם־סוּף נִשְׁמַע קוֹלָהּ

    מצודת דוד:מקול נפלם. משמועת קול מפלתם תרעש הארץ כי יפחד שלא יקרה להם כמקרם: צעקה. ר״ל צעקה גדולה ישמע בעולם: בים סוף. קולה יהיה נשמע בים סוף הרחוקה ממנה וסמוכה לארץ מקור מחצבה והוא ענין מליצה לומר שקול צעקתה תלך למקומה הראשון:

    עוד פירושים על פסוק כא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    מקול נפלם רעשה הארץ, ותהיה צעקה גדולה אשר בים סוף נשמע קולה כבר נשמע צעקה הזאת בים סוף בעת עברו ישראל את הים, שנטבעו המצרים בים ויצעקו צעקה גדולה ומרה:

22. (כב)הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל־בָּצְרָה וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה

    מצודת דוד:הנה כנשר. האויב יעלה כנשר ויעופף ויפרוש כנפיו לבוא על העיר הבצורה היא כרך גדול וכו׳ ר״ל חיש קל יבוא כנשר המעופף: כלב אשה מצרה. כמו לב האשה כשהיא מצרה כי אז נשברה לבה עד מאד:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וידאה. ענין עפיפה ופריחה וכן כנשר ידאה (לעיל מח):

    מצרה. מל׳ צר ולחץ:

    מלבי"ם

    הנה, עתה מפרש מי הוא הנוה איתן שהזכיר, שהוא בצרה ראש ממלכות אדום, לשם יעלה האויב וידאה כנשר במהירות גדולה ויפרש כנפיו על בצרה להחריבה, ואז יהיה לב גבורי אדום כלב אשה מצרה וכן יהיו חלושים ורפויי כח, וכבר באר מהרי"א בספריו בראיות נכחות, כי רומי היא עיר בצרה הנז' בנביאים, ובעלי בריתם ואמונתם הם אדום אשר עליהם נבאו החוזים, שהם ילחמו באחרית הימים עם בני ישמעאל, והוא מלחמת גוג ומגוג שנבא יחזקאל, כמו שבארתי שם, ואחריו תוחרב בצרה ונפלו כל עוזריה והבאים בדתה ובריתה ואמונתה:

23. (כג)לְדַמֶּשֶׂק בּוֹשָׁה חֲמָת וְאַרְפָּד כִּי־שְׁמֻעָה רָעָה שָׁמְעוּ נָמֹגוּ בַּיָּם דְּאָגָה הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל

    מצודת דוד:לדמשק. ר״ל זהו הנבואה על דמשק: בושה חמת וארפד. ר״ל כל אחת מכם בושה: שמועה רעה. היא ביאת הכשדים: נמוגו. נמס לבם: בים דאגה. דאגתו ידמה לדאגת ההולך בים אשר ידאג ויתפחד מהרמת הגלים: השקט לא יוכל. לא אפשר לו לשקוט מדאגתו:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לדמשק. היא עיר המלוכה מארם:

    חמת וארפד. שמות מקומות ארם:

    נמוגו. ענין המסה:

    רש"י

    בושה חמת וארפד. ערי ארם כי שמעו שמועה רעה על דמשק שהיא ראש ארם כמה שנאמר כי ראש ארם דמשק (ישעיהו ז׳:ח׳) לכך נמוגו:

    בים דאגה. דאגתה דומה לדאגת הים השקט לא יוכל. כל דאגה לשון יראה הוא:

    מלבי"ם

    לדמשק, על מפלת דמשק, בושה חמת וארפד שהם ממלכות ארם שדמשק היתה ראש מלכותם, כי שמועה רעה שמעו ולכן נמגו בים דאגה מצייר הדאגה כים סוער אשר השקט לא יוכל, כי הדאגה תסער מאד בלבבם, ולבבם נמוג כמים בים הדאגה:

24. (כד)רָפְתָה דַמֶּשֶׂק הִפְנְתָה לָנוּס וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה צָרָה וַחֲבָלִים אֲחָזַתָּה כַּיּוֹלֵדָה

    מצודת דוד:רפתה דמשק. רפו ידיה מלהלחם והפנתה לנוס מן המלחמה ואחזתה רתת וחרדה: כיולדה. כאשה יולדה שיש לה חבלים:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    רפתה. מל׳ רפיון:

    הפנתה. ענין החזרה וסבוב:

    ורטט. ענין רתת וחרדה כי קול ה׳ יחיל מדבר (תהילים כ״ט:ח׳) תרגומו מרטט מדברא:

    החזיקה. ענין אחיזה וחבלים. מכאובי לידה:

    רש"י

    רפתה דמשק. רפו ידיה מהלחם:

    ורטט. זיע:

    מלבי"ם

    רפתה, מפרש השמועה רעה ששמעו, שהוא כי רפתה דמשק הפנתה לנוס רצתה לנוס מפני האויב, אבל רטט החזיקה עד שלא יכלה לנוס, ואחזתה צרה וחבלים כיולדה, שנכבש המבצר ונהרגו העם שזה ימשיל הנביא תמיד כיולדה אשר תוציא העצמים אשר בבטן המלאה:

25. (כה)אֵיךְ לֹא־עֻזְּבָה עִיר תְּהִלָּת קִרְיַת מְשׂוֹשִׂי

    מצודת דוד:איך לא עוזבה. כאומר עם כי נ״נ החריב מקומות רבות עכ״ז איך לא הניח אותה מלהשחיתה להיותה עיר תהלה קרית משוש:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    עזבה. ענין הנחה:

    תהלת. מל׳ הלול ופאר:

    קרית. עיר:

    משושי. היו״ד יתירה:

    רש"י

    איך לא עזבה. לא נתמלאת עפר סביב חומתה לחזק החומה כמו ויעזבו את ירושלים עד החומה (נחמיה ג׳:ח׳) ויש עוד לפתור למה לא נעזבת מן הרעה הזאת שלא תבא הרעה עליה:

    קרית משושי. כך יתאבל מלכה עליה:

    מלבי"ם

    איך, ועל השמועה רעה הזאת בושו ודאגו, כי שאלו איך לא עזבה ונתחזקה עיר תהלה שהיה ראוי שתתחזק מצד שהיא מהוללת בגבורתה, והיא קרית משושי עיר בצורה ומלאה משוש, ואנשיה בלתי אנשים עצבים וחלושים רק ישמחו לקראת נשק:

26. (כו)לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ וְכָל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִדַּמּוּ בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת

    מצודת דוד:לכן. מפני שהיא עיר חשובה מאד ילחמו אנשיה עליה עד כי ימותו ויפלו בחוריה ברחובותיה וכל אנשי המלחמה יכרתו ולא ינוס מי מהם כי ילחמו בעבור העיר עד ימותו כולם:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ידמו. ענין כריתה כמו ער מואב נדמה (ישעיהו ט״ו:א׳):

    רש"י

    לכן. לשון שבועה:

    ידמו. יחריבו ואינו זז מלשון דממה שכל עיר חריבה אין קול נשמע בה:

    מלבי"ם

    לכן, ה' משיב בחוריה יפלו ברחובתיה לא בשדה המערכה, וכל אנשי המלחמה ידמו ויכרתו ולא יעשו חיל, ועי"כ והצתי אש בחומת דמשק, ואכלה ארמנות בן הדד שהוא בית המלך ישרף באש:

27. (כז)וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת דַּמָּשֶׂק וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן־הֲדָד

    מצודת דוד:והצתי אש. ר״ל בגזירת המקום יבוא עליה אבדון: בן הדד. הוא מלך ארם:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    והצתי. ענין תבערה ושריפה:

28. (כח)לְקֵדָר וּלְמַמְלְכוֹת חָצוֹר אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל כֹּה אָמַר יְהוָה קוּמוּ עֲלוּ אֶל־קֵדָר וְשָׁדְדוּ אֶת־בְּנֵי־קֶדֶם

    מצודת דוד:לקדר. ר״ל על קדר וכו׳ אמר כה אמר ה׳: קומו עלו. כאלו המקום מזרז לכשדים ואומר להם קומו עלו וכו׳: בני קדם. הם בני קדר וממלכות חצור כי בפאת המזרח ישבו:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ושדדו. ענין עושק ובזה:

    רש"י

    קדר. שוכני מדברות באהלי' הם אין חומה ואין עיר:

    מלבי"ם

    לקדר, הם היו שוכני אהלים והכם נ"נ, כה אמר ה', ה' מצוה לנ"נ וחיילותיו שיעלו אל קדר וישדדו את בני קדם:

29. (כט)אָהֳלֵיהֶם וְצֹאנָם יִקָּחוּ יְרִיעוֹתֵיהֶם וְכָל־כְּלֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם יִשְׂאוּ לָהֶם וְקָרְאוּ עֲלֵיהֶם מָגוֹר מִסָּבִיב

    מצודת דוד:אהליהם. כי אין להם בתים לשבת והם שוכני מדבריות באהלים: יריעותיהם. יריעות האהלים וכפל הדבר במילות שונות: ישאו להם. יקחו לעצמם: וקראו וכו׳. מכל סביבותם יקראו אליהם פחד ר״ל יפחידו אותם מכל עבר:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    יריעותיהם. מל׳ יריעה ווילון:

    ישאו. יקחו:

    מגור. ענין פחד:

    רש"י

    מגור. אמאשמנ"ט בלעז ל"א לשון יראה:

    מלבי"ם

    אהליהם בתוך כך יאמר, הלא הם שוכני אהלים וכשירגישו שהאויב בא הלא יסעו עם אהליהם למקום אחר, כדרך שוכני אהלים שא"א שהאויב ישיג אותם באשר כשמרגישים שהאויב בא ישנו את מקומם, וז"ש הלא בני קדם יקחו אהליהם וצאנם ויריעותם וכל כליהם? והלא גמליהם המה ישאו להם את כל אשר להם ממקום זה אל מקום אחר, וקראו עליהם שיקראו ויכריזו כי מגור מסביב ועי"כ ינוסו כולם:

30. (ל)נֻסוּ נֻּדוּ מְאֹד הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי חָצוֹר נְאֻם־יְהוָה כִּי־יָעַץ עֲלֵיכֶם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עֵצָה וְחָשַׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה

    מצודת דוד:נוסו נודו. כאלו הנביא מזהירם לאמר להם נוסו ממקומכם והיו נדים למקום רחוק מאד ושבו בעמקי מסתרים להחבא:

    עוד פירושים על פסוק ל: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    כי יעץ עליכם וגו'. ומה היא העצה קומו עלו אל גוי שליו:

    מלבי"ם

    נסו, עפ"ז יוסיף הנביא ליעצם בשם ה' שאין די במה שיקחו אהליהם אל מקום אחר, רק נסו נדו מאד העמיקו לשבת במקום רחוק מכאן ובמקום עמוק שלא ידע אדם את מקומכם כי יעץ עליכם נבוכדראצר עצה ללחום אתכם, וגם חשב עליכם מחשבה שהוא התחבולות איך ימצא אתכם בכ"מ אשר תפנו ללכת שמה:

31. (לא)קוּמוּ עֲלוּ אֶל־גּוֹי שְׁלֵיו יוֹשֵׁב לָבֶטַח נְאֻם־יְהוָה לֹא־דְלָתַיִם וְלֹא־בְרִיחַ לוֹ בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ

    מצודת דוד:קומו. ר״ל וזאת היא העצה והמחשבה שאמר לעמו קומו אל גוי היושב בשלוה ואין לו מלחמה עם מי להיו׳ נשמר ונזהר: לא דלתים. אינו יושב בערי מבצר הסגורים בדלתים ובריח: בדד ישכונו. אינם שוכנים מאוספים יחד כי אם כל אחד לבדו כי אין פחד אויב נגד פניהם:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    שליו. מל׳ שלוה:

    בריח. הוא כעין מטה הסוגר הדלתות:

    בדד. יחידי כמו לבדד לבטח (תהלים ד׳):

    רש"י

    בדד ישכונו. בטח ביחידות אין צריכין להתאסף ולישב ברוב אדם שאין יראים שיבא אויב עליהם:

    מלבי"ם

    קומו, חוזר מדבריו ואומר אל נ"נ קומו עלו אל גוי שליו, אינכם צריכים לחפש את מקומם כי הוא שלו ויושב לבטח, ואינו חושב לברוח כלל, וגם אינכם צריכים ללחום על מבצריהם כי לא דלתים ולא בריח לו ואין לו מבצרים, וגם לא תיראו ששכניהם יעזרו אותם, כי בדד ישכנו:

32. (לב)וְהָיוּ גְמַלֵּיהֶם לָבַז וַהֲמוֹן מִקְנֵיהֶם לְשָׁלָל וְזֵרִתִים לְכָל־רוּחַ קְצוּצֵי פֵאָה וּמִכָּל־עֲבָרָיו אָבִיא אֶת־אֵידָם נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:וזריתים. אפזרם לכל עבר בקצות פאת העולם: ומכל עבריו. מכל צד אביא להם אידם ויהיו מסובבים בו:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    והמון. ענין רבוי:

    וזריתים. ענין פזור כמו וזריתי פרש (מלאכי ב׳:ג׳) קצוצי. מלשון קצה:

    פאה. צד ועבר:

    עבריו. צדדיו:

    אידם. ענין צער ומקרה רעה:

    רש"י

    קצוצי פאה. מוקצים מקצה אל קצה הרוחות:

    מלבי"ם

    והיו גמליהם לבז וכו' וזריתים לכל רוח קצוצי פאה, מפני שהם היו מבני ישמעאל שקצצו ערלתם קורא אותם קצוצי פאה, שכן נקראו לגנאי בכ"מ בואם, ולא קראם מולים כי אינם נמולים כדין במילה ופריעה, ומכל עבריו בכל מקום שיהיו אביא את אידם ושברם:

33. (לג)וְהָיְתָה חָצוֹר לִמְעוֹן תַּנִּים שְׁמָמָה עַד־עוֹלָם לֹא־יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם

    מצודת דוד:והיתה חצור. הוא מקום המושל על כל בני קדר שוכני אהלים: ולא יגור. אף דרך עראי:

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    למעון. ענין מדור כמו ה׳ מעון אתה היית (תהילים צ׳:א׳):

    תנים. מין נחש:

    יגור. ענין דירה:

    מלבי"ם

    והיתה, וחצור עצמה תחרב ותהיה שממה:

34. (לד)אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־עֵילָם בְּרֵאשִׁית מַלְכוּת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר

    מצודת דוד:אל עילם. על עילם והיא ממלכות מדי:

35. (לה)כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת־קֶשֶׁת עֵילָם רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם

    מצודת דוד:את קשת. לפי שהיו מושכי קשת ובזה היה עיקר גבורתם לכן אמר במפלתם שישבור קשתם אשר היא ראשית גבורתם:

    עוד פירושים על פסוק לה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ראשית. ר״ל מיטב וכן ראשית תבואתה (לעיל ב):

    רש"י

    את קשת עילם. את תקות עילם (ס"א חזקת עילם):

    ראשית גבורתם. מיטב גבורת':

    מלבי"ם

    קשת עילם, שהם לחמו בקשת והוא ראשית ומבחר גבורתם:

36. (לו)וְהֵבֵאתִי אֶל־עֵילָם אַרְבַּע רוּחוֹת מֵאַרְבַּע קְצוֹת הַשָּׁמַיִם וְזֵרִתִים לְכֹל הָרֻחוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא־יִהְיֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא־יָבוֹא שָׁם נִדְּחֵי עֵילָם

    מצודת דוד:והבאתי וכו׳. ר״ל יתפזרו בכל ארבע רוחות וקצות העולם כאלו הרוחות ינשבו מכל עבר לפזרם אל העבר שממולו: לכל הרוחות האלה. אשר באה הרוח מהם כי כ״א יפזרם אל העבר שממולו: ולא יהיה הגוי. לא יהיה שום אומה בעולם אשר לא וגו׳:

    עוד פירושים על פסוק לו: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    רוחות. רוח הנושב:

    הרוחות. ענין פאה ועבר:

    מלבי"ם

    (לו-לז) והבאתי שיתפזרו לכל רוח, ובכל מקום שיהיו ישברו לפני אויביהם, וחרון אף ה' תרדפם בכ"מ לרעה:

37. (לז)וְהַחְתַּתִּי אֶת־עֵילָם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וְלִפְנֵי מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם רָעָה אֶת־חֲרוֹן אַפִּי נְאֻם־יְהוָה וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת־הַחֶרֶב עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם

    מצודת דוד:והחתתי. אשבור את עילם: ושלחתי. אל המקומות אשר ינוסו שמה:

    עוד פירושים על פסוק לז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    והחתתי. ענין שבר כמו חתתה קשתותם (לקמן נ״א):

38. (לח)וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:ושמתי כסאי. ר״ל אין מי ימשול בעילם כי אם אני לבד כי מהם אאבד שרים ולא יהיה מי למשול:

    עוד פירושים על פסוק לח: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ושמתי כסאי. מצור שלי:

    מלבי"ם

    ושמתי כסאי, שע"י שלא יהיה להם מלך ושרים אני אמשול עליהם:

39. (לט)וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת עֵילָם נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:באחרית הימים. ר״ל אחר זמן רב: אשיב את שבות. אשיב לארצם את השבי של עילם:

    עוד פירושים על פסוק לט: מצודת ציון

    מצודת ציון

    באחרית. בסוף:

    שבות. מל׳ שבי: