ירמיהו פרק נ׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל־בָּבֶל אֶל־אֶרֶץ כַּשְׂדִּים בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא

   מצודת דוד:אל בבל אל ארץ כשדים. על בבל ועל ארץ כשדים:

2. (ב)הַגִּידוּ בַגּוֹיִם וְהַשְׁמִיעוּ וּשְׂאוּ־נֵס הַשְׁמִיעוּ אַל־תְּכַחֵדוּ אִמְרוּ נִלְכְּדָה בָבֶל הֹבִישׁ בֵּל חַת מְרֹדָךְ הֹבִישׁוּ עֲצַבֶּיהָ חַתּוּ גִּלּוּלֶיהָ

   מצודת דוד:הגידו. אתם המבשרים חדשות הגידו בין עכו״ם בשורה זו מחורבן בבל כי לשמחה יחשב להם על כי הם החריבו עמים רבים: ושאו נס. למען יאספו כולם וישמעו: אל תכחדו. אל תעלימו דבר מה מגודל החורבן: הוביש בל. הפסל בל נתבייש ומרודך נשבר ולא יוכלו להציל את עמם: הובישו וכו׳. כל הפסילים נתביישו ונשברו:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   נס. כלונס ארוך ומפה בראשו והוא עשוי לרמז בו אסיפה:

   תכחדו. ענין העלמה כמו אל נא תכחד ממני (ש״א ג):

   הוביש. מל׳ בושה:

   בל. מרודך שמות גלולי בבל:

   חת. ענין שבירה כמו והחתתי את עילם (לעיל מט):

   עצביה. כן יקראו הגלולים על כי מעציב לב עובדיהם צועקים אליו ואינם נענים:

   רש"י

   ושאו נס. פורק"א בלע"ז סימן אסיפה הוא:

   בל. ומרודך שמות עבודת כוכבים של בבל:

   מלבי"ם

   הגידו בגוים ויותר מזה השמיעו הכריזו בפרסום, ויותר מזה שאו נס, השמיעו את כל הפרטים ואל תכחדו דבר, אמרו נלכדה בבל, הוביש בל שעבדוהו בבל וכן יתר הגלולים:

3. (ג)כִּי עָלָה עָלֶיהָ גּוֹי מִצָּפוֹן הוּא־יָשִׁית אֶת־אַרְצָהּ לְשַׁמָּה וְלֹא־יִהְיֶה יוֹשֵׁב בָּהּ מֵאָדָם וְעַד־בְּהֵמָה נָדוּ הָלָכוּ

   מצודת דוד:גוי מצפון. הם מדי ופרס השוכנים בפאת צפון במקצוע צפונית מזרחית: נדו הלכו. נדו משם והלכו בגולה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ישית. ענין שימה כמו אם כופר יושת עליו (שמות כ״ח):

   נדו. מלשון נדידה:

   רש"י

   גוי מצפון. מדי ופרס:

   מלבי"ם

   כי עלה עליה גוי מצפון, כמו שהם עלו על ישראל מצפון:

4. (ד)בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם־יְהוָה יָבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הֵמָּה וּבְנֵי־יְהוּדָה יַחְדָּו הָלוֹךְ וּבָכוֹ יֵלֵכוּ וְאֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם יְבַקֵּשׁוּ

   מצודת דוד:בני ישראל. הם הנשארים בארץ אחרי גלות עשרת השבטים ונטפלו עם בני יהודה ובנימין וגלו עמהם לבבל: המה וכו׳. ר״ל בני ישראל ובני יהודה יבואו יחד: הלוך ובכו ילכו. בתשובה ובתחנונים ילכו ואת ה׳ יבקשו לשאול ממנו עזר ודרך מצלחת:

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם

   מלבי"ם

   בני ישראל ר"ל שבט לוי ובנימין יתחברו עם שבט יהודה, הלוך ובכו ילכו כמי שנאבד לו אביו המוליכו בדרך כן יבקשו למצוא את ה' לשוב אליו:

5. (ה)צִיּוֹן יִשְׁאָלוּ דֶּרֶךְ הֵנָּה פְנֵיהֶם בֹּאוּ וְנִלְווּ אֶל־יְהוָה בְּרִית עוֹלָם לֹא תִשָּׁכֵחַ

   מצודת דוד:ציון ישאלו. את הדרך ההולך לציון ויסבו פניהם דרך פה: בואו. ר״ל אמרו אלו לאלו באו והתחברו אל ה׳ בברית המתקיים עד עולם ולא תשכח עוד:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   הנה. לפה ולכאן:

   ונלוו. ענין התחברות כמו ונלוה הגר (ישעיה י״ד):

   ברית. ענינו בכ״מ דבר המתקיים:

   רש"י

   דרך הנה. דרך המקום הזה ירושלים יסבו פניהם כשתחרב בבל ויצאו מתוכה ברשיון כורש מלך פרס:

   מלבי"ם

   ציון ישאלו דרך, הם ישאלו את הדרך ההולך לציון, כי עד עתה הנה פניהם היה פניהם לציון בתפלתם, כמ"ש וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלים באו, ציון תשיב להם לאמר באו ונלוו אל ה' כי ברית עולם שהיה לו עמכם לא תשכח:

6. (ו)צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי רֹעֵיהֶם הִתְעוּם הָרִים שׁוֹבְבוּם מֵהַר אֶל־גִּבְעָה הָלָכוּ שָׁכְחוּ רִבְצָם

   מצודת דוד:צאן אובדות. הוא מאמר הנביא בשם ה׳ שאמר הנה עד הנה היו עמי כצאן האבוד מן העדר כי גדוליהם הנהיגום בדרך תועה ועזבום ללכת בדרכי לבם לעלות בהרים ר״ל פנו מדרך ה׳ וגדוליהם התעום ללכת בדרך רע: מהר. ולכן הלכו מהר אל גבעה ושכחו מקום רבצם ורצה לומר לכן הלכו בגולה על ההרים ונגרשו מארצם:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   התעום. מלשון תועה:

   שובבום. ענינו ההליכות בדרך הלב כמו מדוע שובבה (לעיל ח׳):

   רבצם. ענין מקום שכיבה לנוח כמו כרע רבץ כארי (בראשית מ״ט:ט׳):

   רש"י

   רועיהם התעום. גדוליהם התעום מעלי:

   הרים שובבים. אל ההרים אל עבודת כוכבים שבהרים, שובבום אנווייזאנ"ץ בלע"ז שובבום מלכיהם, וי"ת הרים שובבום שלטוניא בזונון:

   מלבי"ם

   צאן (דברי השם) עמי היו דומים כצאן אבדות במדבר שהם הפקר, ומה היתה הסבה לזה, כי רעיהם התעום ועלו על ההרים, ן וההרים שובבו אותם, ור"ל תחילה עבדו ע"א בארצם, ועי"כ הלכו מן ההר אל הגבעה שתחת ההר, ועי"כ שכחו רבצם הקודם, ור"ל שאחר כך עבדו ע"א בארצות אויביהם:

7. (ז)כָּל־מוֹצְאֵיהֶם אֲכָלוּם וְצָרֵיהֶם אָמְרוּ לֹא נֶאְשָׁם תַּחַת אֲשֶׁר חָטְאוּ לַיהוָה נְוֵה־צֶדֶק וּמִקְוֵה אֲבוֹתֵיהֶם יְהוָה

   מצודת דוד:כל מוצאיהם. ר״ל והיו כצאן התועה ומופקר שכל המוצא אותם יאכלם: וצריהם. האויבים אמרו לא יהיה לנו אשמה על מה שאנו אוכלים אותם בעבור אשר חטאו לה׳ שהוא נוה ומקוה הצדק כולו והוא תוחלת אבותיהם והוא מילא תקותם ושמו הוא ה׳ המורה שהוא מושל בכל והואיל וחטאו לו ראוים המה לאבדון ולא נאשם בהם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   וצריהם. אויביהם:

   נאשם. מל׳ אשמה ועון:

   תחת. בעבור:

   נוה. ענין מדור ומקוה. מל׳ תקוה ותוחלת:

   רש"י

   ומקוה אבותיהם. וסבור אבהתהון:

   מלבי"ם

   כל, ועי"ז נעשו הפקר עד אשר כל מצאיהם אכלום להנאתן, וצריהם שהם השחיתו אותם מפני שנאה שלא להנאתם כלל, אמרו לא נאשם בעבור זאת, כי ראוים לכליה תחת אשר חטאו לה', שבזה חטאו בשתים, א. שהוא היה נוה צדק, הנוה מיוחד אל הצאן ובנוה ה' שם שכן הצדק, ב. ושם שכן ה' שהוא מקוה אבותיהם, ר"ל שעזבו הצדק בין אדם לחבירו, ואת ה' אלהי אבותיהם בענינים שבין אדם למקום:

8. (ח)נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים צֵאוּ וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי־צֹאן

   מצודת דוד:נודו. ומעתה נודו מתוך בבל: כעתודים. מהרו ללכת משם כמו העתודים ההולכים לפני שאר הצאן ר״ל אף אם רבים ישארו בבבל אתם השבים מהרו ללכת:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   נדו. מל׳ נדידה:

   כעתודים. הם הזכרים מן העזים:

   רש"י

   נודו מתוך בבל. מעתה צאו משם:

   כעתודים לפני צאן. דרך העתודים ללכת לפני העדר בראש העזים:

   מלבי"ם

   נדו, ה' אומר לצאן עמו, נדו מעיר המלוכה בבל, כי בבל תתהפך ואח"כ צאו מכלל ארץ כשדים, והגם שאין לכם רועים שיוליכו אתכם, היו כעתודים ההולכים לפני הצאן והצאן הולכים אחריהם, והם המנהיגים שהלכו לפניהם שהם עזרא ונחמיה וראשי הגולה:

9. (ט)כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיר וּמַעֲלֶה עַל־בָּבֶל קְהַל־גּוֹיִם גְּדֹלִים מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְעָרְכוּ לָהּ מִשָּׁם תִּלָּכֵד חִצָּיו כְּגִבּוֹר מַשְׁכִּיל לֹא יָשׁוּב רֵיקָם

   מצודת דוד:מארץ צפון. הם מדי ופרס: וערכו לה. יערכו עליה מלחמה ומשם ממקום שיערכו עליה משם תלכד ולא יצטרכו ללכת ממקום אל מקום: חציו. של הקהל ההוא יהיו כגבור המשכיל והורג אנשים שלא ישוב ריקם מבלי להמית את מי כן יהיו כל חצי הקהל ההוא:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   מעיר. מל׳ התעוררות:

   קהל. קבוץ עם:

   וערכו. ענין סדור המלחמה:

   משכיל. מל׳ שכול והרג כמו ומשכלת גוייך היית (יחזקאל ל״ו:י״ג):

   לא ישוב ריקם. אחז במשל מבן אדם השולח מי לעשות דבר וחוזר לפעמים ריקם וכן לא ישיב אלי ריקם (ישעיהו נ״ה:י״א):

   רש"י

   וערכו לה. ויסדרון עלה קרב:

   מלבי"ם

   כי, עתה יספר בפרטות איך נפלה בבל, א. כי אנכי מעיר בהשגחה, ב. שיהיה קהל גוים גדולים מארץ צפון, ג. שיערכו לה ומשם תלכד, ר"ל שיכבשו החומה מצד צפון, ד. חציו כגבור משכיל, חצי האויב יהיו דומים כאילו יש להם שכל ויבואו מעצמם אל המטרה לא ישובו ריקם כגבור שיש לו שכל, (ולנוסח שכתב משכיל בשי"ן ימנית, פי' שיהיו דומים כגבור שבעת שלא ימצא את מי להרוג הורג ילדים קטנים ומשכיל את האב לבל ישוב ריקם):

10. (י)וְהָיְתָה כַשְׂדִּים לְשָׁלָל כָּל־שֹׁלְלֶיהָ יִשְׂבָּעוּ נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:ישבעו. ר״ל הרבה שלל ישללו בה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לשלל. ענין בזה:

    מלבי"ם

    והיתה, הודיע עוד, ה. כי אחר שינצחו את בבל אז הכשדים בני המדינה לא ילחמו עוד רק יהיו כשלל שנשאר אחרי המלחמה, ו. שלא יהיה ככובש את הארץ אחרי מלחמות רבות שיסתירו את כל אשר להם או יאבדוהו בל יבא לידי האויב, כי כל שולליה ישבעו, כי ימצאו די והותר:

    מהר,, י קרא כי, עתה יודיע הזמן מתי יהיה זה, שזה יהיה בעת שאתם שוסי נחלתי תשמחו בלב ותעלזו בפעל, בעת (שעשה בלטשצאר משתה ושמח בכלי בהמ"ק ששסה מישראל), בעת כי תפושו כעגלה דשא, כן תשמנו מרוב טוב, אז בעת ההיא בושה אמכם, היינו הארץ שילדה אתכם, כי האחרית של גוים גדולים שילדה האם הזאת והיינו הגוים שישבו בארץ, אחריתם יהיה שתשאר שם מדבר ציה וערבה:

11. (יא)כִּי תִשְׂמְחוּ כִּי תַעֲלְזוּ שֹׁסֵי נַחֲלָתִי כִּי תָפוּשׁוּ כְּעֶגְלָה דָשָׁה וְתִצְהֲלוּ כָּאֲבִּרִים

    מצודת דוד:כי תשמחו. אשר תשמחו עד הנה אתם השוסים את נחלתי: כי תפושו. כי אז הייתם פשים ורבים בטוב ארצי כעגלה הדשה ואוכלת מדישה: ותצהלו כאבירים. הרימו קול גדול של שמחה כמו הסוסים החזקים המרימים קול שמחה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    תעלזו. ענין שמחה:

    שוסי. ענין בזה ושלל כמו משנאינו שסו למו (תהילים מ״ד:י״א):

    תפושו. ענין רבוי ור״ל רבוי הבשר כמו ופשתה כעגלי מרבק (מלאכי ג׳:כ׳) דשא. מלשון דישה ובאה האל״ף במקום ה״א:

    ותצהלו. ענין הרמת קול שמחה כמו צהלו מים (ישעיה כ״ד):

    כאבירים. סוסים חזקים וכן מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב):

    רש"י

    שוסי נחלתי. בוזזי נחלתי:

    כי תפושו. ל' שומן:

    כעגלה דשה. הדשה בתבואה ואוכלת תמיד:

12. (יב)בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד חָפְרָה יוֹלַדְתְּכֶם הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה

    מצודת דוד:בושה אמכם. אבל מעתה בושה אמכם בבל אשר ילדה בנים לבהלה: חפרה יולדתכם. כפל הדבר במ״ש: הנה אחרית גוים. ר״ל הבושה תהיה על כי הנה אחרית הכשדים בניה תהיה חסר מטובה כמדבר ציה וערבה וכפל המלות בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל יב):

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    חפרה. ענין בושה:

    ציה. שממה:

    וערבה. ענינו כמו מדבר:

    רש"י

    אמכם. כניסתכם:

    אחרית. אתם הכשדים אם ראשיתכם גדול אחריתכם יהיו מדבר:

13. (יג)מִקֶּצֶף יְהוָה לֹא תֵשֵׁב וְהָיְתָה שְׁמָמָה כֻּלָּהּ כֹּל עֹבֵר עַל־בָּבֶל יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל־כָּל־מַכּוֹתֶיהָ

    מצודת דוד:מקצף ה׳. על כי ה׳ קצף על בבל לכן לא תהיה עוד מיושבת וכל העובר עליה יתמה וישרוק:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ישום. ענין תמהון:

    וישרוק. הוא הקול הבא בקבוץ השפתים ודרך לעשותם על אבדן דבר חשוב:

    מלבי"ם

    מקצף, ותהיה עוד גרועה מן המדבר בג' דברים, א. המדבר שמם בטבע והיא לא תשב מסבת קצף ה', ב. במדבר ימצאו מקומות שאינם שוממים והיא והיתה שממה כלה, ג. על שממות המדבר לא ישתומם איש, אבל היא כל עבר על בבל ישם וישרק:

14. (יד)עִרְכוּ עַל־בָּבֶל סָבִיב כָּל־דֹּרְכֵי קֶשֶׁת יְדוּ אֵלֶיהָ אַל־תַּחְמְלוּ אֶל־חֵץ כִּי לַיהוָה חָטָאָה

    מצודת דוד:ערכו על בבל. מכל סביבה ערכו מלחמה על בבל: ידו אליה. השליכו חצים אליה: אל תחמלו. לא תחוסו על החץ לאמר אולי לא יכה אדם וילך לבטלה: כי לה׳ חטאה. ולכן תצלחו בה וכל החצים שתשליכו שמה יהרגו אנשים:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    דורכי. הדרך לדרוך ברגל על הקשת למותחה היטב לירות למרחוק:

    ידו. ענין השלכה כמו לידות את קרנות הגוים (זכריה ב׳:ד׳):

    רש"י

    ידו אליה. זרקו לה אבנים כמו וידו אבן בי (איכה ג׳:נ״ג):

    מלבי"ם

    ערכו, (עתה יבאר איכות הכיבוש) ערכו על בבל סביב אתם כל דרכי קשת, מוסיף לאמר ידו אליה, אל תשליכו את החצים ע"י הקשת רק השליכו אותם בידכם, כי גם ביד תקלעו למטרה, ומוסיף אל תחמלו אל חץ שתיראו פן תשליכו החץ בחנם, כי לה' חטאה, ובודאי תשיגם החץ:

15. (טו)הָרִיעוּ עָלֶיהָ סָבִיב נָתְנָה יָדָהּ נָפְלוּ אָשְׁיוֹתֶיהָ נֶהֶרְסוּ חוֹמוֹתֶיהָ כִּי נִקְמַת יְהוָה הִיא הִנָּקְמוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ־לָהּ

    מצודת דוד:הריעו. להבהיל את העם הריעו עליה מסביב: נתנה ידה. כדרך אדם הנופל המושיט יד למי שאצלו לעזור לו ולהקימו וכן מצרים נתנו יד (איכה ה): נפלו אשיותיה. נפלו יסודות חומות העיר: כי נקמת. על כי היא נקמת ה׳ לכן הנקמו בה וכאשר עשתה לישראל כן עשו לה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הריעו. מלשון תרועה והשמעת קול:

    אשיותיה. ענין יסודות כמו לאשישי קיר חרשת (ישעיה ט״ו):

    רש"י

    ונתנה ידה. כאדם שאין בו כח ומושיט יד לכל מי שרואה לבקש רחמים ועזרה וכן מצרים נתנו יד (שם ה) הושטנו יד למצרים לבקש מהם עזרה:

    אשיותיה. חוזק יסודותיה וכן ואשיא יחיטו (עזרא ד׳:י״ב) ובלשון משנה כגון אלו התופרים לאושין וכן והתאוששו והתחזקו:

    כאשר עשתה. לעיר ה':

    מלבי"ם

    הריעו עליה מסביב, לסימן שנכבשה החומה, כי כבר נתנה ידה וחדלה להלחם, ומוסיף נפלו אשיותיה שכבר נפלו יסודות החומה כמו שהיה בחומת יריחו, עי"ז נהרסו חומותיה ממילא, כי נקמת ה' הנקמו, א. תנקמו נקמת ה' מה שהחריבו בהמ"ק וחללו את שמו, ב. כאשר עשתה עשו לה כי גם היא החריבה גוים רבים:

16. (טז)כִּרְתוּ זוֹרֵעַ מִבָּבֶל וְתֹפֵשׂ מַגָּל בְּעֵת קָצִיר מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה אִישׁ אֶל־עַמּוֹ יִפְנוּ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ יָנֻסוּ

    מצודת דוד:כרתו. ר״ל לא ימצא עוד בבבל זורע שדות ואוחז מגל בעת הקציר כי תהיה שממה ולא יזרע שמה: מפני חרב היונה. מפני חרב האויב המאנה ואונסת לעשוק הגוף והממון יפנו משם השכירים עובדי האדמה וינוסו כ״א לעמו ולארצו אשר באו משם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ותופש. ענין אחיזה:

    מגל. הוא החרמש והוא כלי עשוי לקצור בו וכן שלחו מגל (יואל ד׳):

    היונה. מלשון אונאה וענינו עשיקת הגוף והממון וכן העיר היונה (צפניה ג׳):

    יפנו. ענין סבוב:

    רש"י

    כרתו זורע. שיצו מלכא מבבל ואחידו חרבא בעידן קטול:

    מלבי"ם

    כרתו זורע מבבל, בל תשאירו בה לכורמים וליוגבים, ומוסיף שלא ימצא אף תופש מגל בעת קציר, שגם הנזרע כבר לא ימצא מי שיקצרנו, ויען שעד עתה היו בני הנכר שבה אכריהם והקוצרים שדותיהם, אומר שעתה איש אל עמו יפנו, ויתחברו יחד וינוסו איש לארצו:

17. (יז)שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל

    מצודת דוד:שה פזורה ישראל. הנה ישראל היה כשה פזורה ופרודה מן העדר אשר אריות הדיחו אותה והבריחוה מעדרה כי כן הדיחו אותו מארצו: הראשון. המדיח הראשון אכל בשרו והוא מלך אשור שגלה עשרת השבטים: וזה האחרון. זה המדיח האחרון שבר עצמותיו והוא נ״נ מלך בבל שגלה יהודה ובנימין:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    פזורה. ענין פרוד:

    הדיחו. מלשון דחיה:

    עצמו. ר״ל שבר עצמיו ודוגמתו ובכל תבואתי תשרש (איוב ל״א) ור״ל תעקור השורש:

    רש"י

    הראשון אכלו. שהגלה י' השבטים:

    עצמו. גרמו גירם עצמותיו שגמר השיריים יהודה ובנימן, עצמו דישושא"ר בלע"ז:

    מלבי"ם

    שה פזורה שיעור הכתוב אריות הדיחו שה פזורה ישראל שהדיחוהו ממקומו, האריה הראשון אכלו, אכל הבשר, והוא מלך אשור, וזה האריה האחרון עצמו שבר וכתת עצמותיו, והוא מלך בבל:

18. (יח)לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי פֹקֵד אֶל־מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל־אַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי אֶל־מֶלֶךְ אַשּׁוּר

    מצודת דוד:הנני פוקד. אשגיח להביא גמול על בבל וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    פוקד. ענין השגחת הבאת הרעה:

    מלבי"ם

    לכן כה אמר ה', הנני פקד כמו שפקדתי על אשור כן אפקוד על מלך בבל:

19. (יט)וְשֹׁבַבְתִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל אֶל־נָוֵהוּ וְרָעָה הַכַּרְמֶל וְהַבָּשָׁן וּבְהַר אֶפְרַיִם וְהַגִּלְעָד תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ

    מצודת דוד:ושובבתי. ר״ל עוד יבא זמן בימי המשיח שאשיב אותו אל נוהו וירעה במרעה הכרמל והבשן שהמה מקום מרעה שמן ולפי שהמשילם לשה אמר לשון הנופל בשה: תשבע נפשו. מרוב המרעה המצוי שם:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ושובבתי. מלשון השבה:

    נוהו. מדורו:

    ורעה. מלשון מרעה:

    הכרמל. כן יקרא מקום שדות וכרמים:

    רש"י

    ורעה הכרמל. ל' מרעה:

    מלבי"ם

    ושבבתי אשיב את השה אל נוהו שהוא מרעה הצאן, ושם ירעה הכרמל והבשן ששם מרעה צאן, וגם בהר אפרים תשבע נפשו בשביעה די והותר:

20. (כ)בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם־יְהוָה יְבֻקַּשׁ אֶת־עֲוֺן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת־חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר

    מצודת דוד:יבוקש. אף אם יבוקש לא יהיה: לאשר אשאיר. לאלו שאשאיר מהם אסלח לעונם כי יהיו נמרקים בקושי השעבוד וילכו להם:

    עוד פירושים על פסוק כ: מלבי"ם

    מלבי"ם

    בימים ההם יבקש את עון ישראל, ישראל הם עשרת השבטים שהם עבדו ע"ז שזה נקרא עון, שמורה על עוות השכל והכפירה, זה לא יהיה במציאות כלל כי יתבטל יצרא דע"ז ואת חטאת יהודה, יהודה לא הכחישו את ה' רק היו להם חטאים מצד התאוה שזה נקרא חטאת, והגם שזה יהיה בעולם במציאות, בכ"ז לא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר לאלה שאשאיר מן הגולה אסלח להם חטאתיהם ולכן לא ימצאו:

21. (כא)עַל־הָאָרֶץ מְרָתַיִם עֲלֵה עָלֶיהָ וְאֶל־יוֹשְׁבֵי פְּקוֹד חֲרֹב וְהַחֲרֵם אַחֲרֵיהֶם נְאֻם־יְהוָה וַעֲשֵׂה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ

    מצודת דוד:על הארץ מרתים. חזר לדבריו הראשונים אמר אל מול המחריב את בבל עלה למלחמה על הארץ שמרדה ופשעה בכל העובדי כוכבים והיא בבל: ואל יושבי פקוד. שם עיר מערי בבל כמ״ש פקוד ושוע וקוע (יחזקאל כ״ג:כ״ג) או על בבל יאמר וקראה כן לפי שבא עת לפקוד ולזכור עוונה: חרוב. תחרב אותה והנסים רדוף אחריהם והחרימם: ועשה וכו׳. חזר לזרזו:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מרתים. מלשון מרי ומרד:

    חרוב. מלשון חורבן והחרם. ענין כליון כמו כל הנשמה החרים (יהושע י׳:מ׳):

    רש"י

    מרתים. שהמרתני והרגזתני:

    פקוד. שם מדינה וכן פקוד ושוע וקוע (יחזקאל כ״ג:כ״ג) ת"י שם מדינות:

    ועשה ככל אשר צויתיך. אתה כורש ביד ישעיה הנביא (מ"ה):

    מלבי"ם

    על הארץ מרתים, רק אתה מרתים ומרי, על ארץ בבל עלה עליה, אתה מרתים עלה אל יושבי פקוד שהם הכשדים שעליהם אפקוד עונם (כמ"ש הנני פוקד על מלך בבל), ועשה ר"ל אתה מרתים עשה כאשר צויתיך להחריב ולהשמיד הכל:

22. (כב)קוֹל מִלְחָמָה בָּאָרֶץ וְשֶׁבֶר גָּדוֹל

    מצודת דוד:בארץ. נשמע בארץ בבל:

    עוד פירושים על פסוק כב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    קול מלחמה בארץ בבל, ותיכף נשמע קול שבר גדול שנשברה בבל:

23. (כג)אֵיךְ נִגְדַּע וַיִּשָּׁבֵר פַּטִּישׁ כָּל־הָאָרֶץ אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה בָּבֶל בַּגּוֹיִם

    מצודת דוד:איך נגדע. איך נכרת בבל שהיה משבר ומפוצץ כל הארץ, כפטיש המפוצץ סלע: לשמה. לתמהון היתה בין העובדי כוכבים כולם יתמהו על חורבנה:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נגדע. ענין כריתה כמו שקמים גדעו (ישעיה ט׳):

    פטיש. הוא המקבת כמו כפטיש יפוצץ סלע (לעיל כ״ג):

    לשמה. לתמהון:

    רש"י

    פטיש כל הארץ. שהיה מפוצץ ומכתת את הכל:

    מלבי"ם

    איך, עפ"ז יתמה, א. על קול המלחמה שאיך נגדע וישבר פטיש כל הארץ, הלא בבל היתה כפטיש יפוצץ סלע כי פזרו כל האומות לשברים, ואיך התחברו שנית למלחמה, איה הפטיש המפוצץ חבורם, ונגד השבר הגדול שואל, ב. איך היתה בבל לשמה בגוים אחר שהיו תמיד בעזרתה גוים רבים ועצומים:

24. (כד)יָקֹשְׁתִּי לָךְ וְגַם־נִלְכַּדְתְּ בָּבֶל וְאַתְּ לֹא יָדָעַתְּ נִמְצֵאת וְגַם־נִתְפַּשְׂתְּ כִּי בַיהוָה הִתְגָּרִית

    מצודת דוד:יקושתי. הכנתי לך מוקש וגם נלכדת בה ולא ידעת להשמר ממנה כי פתאום באה: התגרית. עם ה׳ עשית תגר ומלחמה כי עמו טבחת ולא חמלת:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    יקושתי. מלשון מוקש:

    נתפשת. ענין אחיזה בחזקה:

    התגרית. מלשון תגר ומלחמה כמו אל תתגרו בם (דברים ב׳:ה׳):

    רש"י

    יקשתי לך. לשון מוקש:

    מלבי"ם

    יקשתי, נגד השאלה הראשונה משיב אני נתתי לך מוקש ועל ידו נלכדת בהפח, ונגד השאלה השניה משיב נמצאת וגם נתפשת שאחר שכבר היית בהפח נמצאת שם, וגם תפשו אותך, וכ"ז היה יען כי בה' התגרית, ועל ידי זה פתח ה' את אוצרו, שהמלחמה שלחמו בך היה בכלי זעם של ה', (ולעומת שהם פתחו האוצר ולקחו כלי ה' אל המשתה, שזה רמז במ"ש כי בה' התגרית, פתח גם הוא את אוצרו ויוצא כליו שהם כלי זעמו) כי המלאכה היא לה', מלאכה הזאת תתיחס אל ה' שהוא החריבה, ואתם האויבים באו לה מקץ, בסוף וגמר המלאכה שיעשה ה' אז בואו אתם, (כי ע"י כתיבת המלאך נהרג בלשצאר ואח"כ באו חיל מדי ופרס), פתחו מאבוסיה אין לכם לעשות רק לשלול שלל, שתפתחו את אוצרות התבואה שנותנים אל האבוס שיתפטמו שם הפרים (ר"ל תקחו עשרם), סלוה כמו ערמים, ר"ל אשר הם סללו ורוממו את התבואה באבוסים כמו ערמים, ערמות של תבואה, פתחו אותם, ואח"כ והחרימוה עד שלא תשאר שארית:

25. (כה)פָּתַח יְהוָה אֶת־אוֹצָרוֹ וַיּוֹצֵא אֶת־כְּלֵי זַעְמוֹ כִּי־מְלָאכָה הִיא לַאדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים

    מצודת דוד:את כלי זעמו. הם פרס ומדי ור״ל המקום העיר לבם לבוא על בבל להשחיתה: כי מלאכה היא לאד׳. השחתת ארץ כשדים היא דבר שליחות של ה׳:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון

    מצודת ציון

    אוצרו. מלשון אוצר ומטמון:

    זעמו. ענין כעס וחימה:

    מלאכה. ענין שליחות וכן ארור עושה מלאכת ה׳ רמיה (לעיל מ״ח):

26. (כו)בֹּאוּ־לָהּ מִקֵּץ פִּתְחוּ מַאֲבֻסֶיהָ סָלּוּהָ כְמוֹ־עֲרֵמִים וְהַחֲרִימוּהָ אַל־תְּהִי־לָהּ שְׁאֵרִית

    מצודת דוד:בואו לה מקץ. מקצה המדינה בואו להלחם בה פתאום עד לא יכונו למלחמה: פתחו מאבוסיה. לקחת התבואות האצורים שמה: סלוה. רמסו אנשיה כמו שרומסים על אגודות שבלים לדושם להוציא התבואה: והחרימוה. אבדו וכלו אנשיה:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    מקץ. מן הקצה:

    מאבוסיה. ענינו אוצר התבואה והוא מענין אבוס בעליו (ישעיהו א׳:ג׳) שהוא מקום שיתנו בו מאכל הבהמות:

    סלוה. ענין רמיסה כמו סלית כל שוגים (תהילים קי״ט:קי״ח):

    ערמים. אגודות שבלים כמו בטנך ערמת חטים (ש״ה ז׳):

    והחרימוה. מלשון חרם ואבדון:

    רש"י

    באו לה מקץ. מסוף העיר התחילו בה שלא תדע ותתפש פתאום:

    פתחו מאבוסיה. ת"י אבולהא שעריה ואין לו דמיון, ומנחם חברו לשון אבוס:

    סלוה. דושו אותה:

    כמו ערמים. גרנות:

27. (כז)חִרְבוּ כָּל־פָּרֶיהָ יֵרְדוּ לַטָּבַח הוֹי עֲלֵיהֶם כִּי־בָא יוֹמָם עֵת פְּקֻדָּתָם

    מצודת דוד:חרבו. הרגו בחרב: כל פריה. הם השרים: ירדו לטבח. כפל הדבר במ״ש: הוי עליהם. אוי להם כי בא יום גמולם עת זכרון עוונם:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    חרבו. מלשון חרב:

    פריה. ר״ל שריה וכן סבבוני פרים רבים (תהילים כ״ב:י״ג):

    פקדתם. ענין זכרון:

    רש"י

    כל פריה. שריה כן דרך הנביאי' להמשיל השרים לפרים אבירים ולעתודים:

    מלבי"ם

    חרבו, אח"כ הכו בחרב את כל הפרים, וקראו הוי עליהם כי בא יומם להשחט, ובא עת פקדתם הזמן לפקוד את עונם:

28. (כח)קוֹל נָסִים וּפְלֵטִים מֵאֶרֶץ בָּבֶל לְהַגִּיד בְּצִיּוֹן אֶת־נִקְמַת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נִקְמַת הֵיכָלוֹ

    מצודת דוד:קול נסים. הנה נשמע קול מאנשי ישראל הנסים מבבל ובאים להגיד בציון את נקמת ה׳ וחוזר ומפרש את נקמת היכלו שלקח נקם מיד בבל:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ופלטים. נמלטים:

    מלבי"ם

    קול נסים שילכו להגיד בציון את נקמת ה' מה שחללו כבודו, ואת נקמת היכלו ששרפו המקדש ושחללו כלי המקדש:

29. (כט)הַשְׁמִיעוּ אֶל־בָּבֶל רַבִּים כָּל־דֹּרְכֵי קֶשֶׁת חֲנוּ עָלֶיהָ סָבִיב אַל־לָהּ־פְּלֵטָה שַׁלְּמוּ־לָהּ כְּפָעֳלָהּ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ־לָהּ כִּי אֶל־יְהוָה זָדָה אֶל־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:השמיעו. התאספו אל בבל רובי חצים כל דורכי קשת חנו עליה מסביב למען לא יהיה לה פליטה לבל יוכל מי לברוח: ככל אשר עשתה. לישראל כן עשו לה: זדה. הרשיעה אל ה׳:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    השמיעו. ענין אסיפה וקבוץ כמו וישמע שאול את העם (ש״א ט״ו) וזהו לפי שאסיפת העם באה ע״י השמעת קול:

    רבים. מורים בחצים כמו יסבו עליו רביו (איוב ט״ו):

    זדה. מל׳ זדון ורשע:

    רש"י

    השמיעו אל בבל רבים. ל' וישמע שאול את העם (שמואל טז) הזעיקו להאסף אל בבל מורים בחצים כמו יסובו עלי רביו (איוב ט״ז:י״ג):

    מלבי"ם

    השמיעו צייר שאחר שישראל נסו מארץ בבל מצוה שנית שיקבצו עמים רבים, וכל דרכי קשת, ויחנו עליה מסביב כדי שאל יהי לה פליטה, שלא יניחו איש לנוס עוד מן העיר שלמו לה כפעלה, הפעל הוא העסק, והמעשה הוא גמר הדבר, ושלמו לה תשלומין לפי העסק שהתעסקה, ותעשו לה מדה במדה, ככל אשר עשתה, ומפרש שלמו לה כפעלה, כי אל ה' זדה, העסק שלה היה מצד שזדה אל ה' לכפור ביכלתו, וככל אשר עשתה עשו לה כי זדה אל קדוש ישראל המעשה עצמה ששרפו בהמ"ק ועיר הקדש שהוא מעשה נגד קדוש ישראל, שבשם זה נקרא בו מצד קדושת ישראל וקדושת הקדש והמקדש השוכן בה:

30. (ל)לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ וְכָל־אַנְשֵׁי מִלְחַמְתָּהּ יִדַּמּוּ בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:לכן. הואיל וזדה אל ה׳ לכן יפלו וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ידמו. ענין כריתה:

    רש"י

    לכן. ל' שבועה:

    מלבי"ם

    לכן יפלו בחוריה ברחובתיה ע"י שיחנו עליה מסביב ולא יוכלו להמלט:

31. (לא)הִנְנִי אֵלֶיךָ זָדוֹן נְאֻם־אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת כִּי בָּא יוֹמְךָ עֵת פְּקַדְתִּיךָ

    מצודת דוד:הנני אליך זדון. אתה בלשצר איש זדון הנה אני אלחם עליך כי בא יום תשלום גמולך עת זכרון עוונך:

    עוד פירושים על פסוק לא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    הנני אליך זדון, עתה מתחיל לדבר על מפלת המלך, כי בא יומך מצד המערכה שערבה שמש הצלחתך, ובא גם עת פקדתיך מצד ההשגחה על עונך:

32. (לב)וְכָשַׁל זָדוֹן וְנָפַל וְאֵין לוֹ מֵקִים וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּעָרָיו וְאָכְלָה כָּל־סְבִיבֹתָיו

    מצודת דוד:וכשל זדון. בלשצר יהרג: ואין לו מקים. ר״ל לא ימלוך מי מזרעו בבבל: סביבותיו. סביבות עריו:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    והצתי. ענין הבערה והדלקה כמו ותצת בסבכי היער (ישעיהו ט׳:י״ז):

    ואכלה. ענין שריפה כמו מאכולת אש (שם):

    מלבי"ם

    וכשל זדון ועי"כ יפול, והצתי אש בעריו ומן הערים תאכל כל סביבותיך הפך מכיבוש מלחמה הרגיל, שיכבשו תחלה את הסביבות ואח"כ ערי הממלכה:

33. (לג)כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֲשׁוּקִים בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי־יְהוּדָה יַחְדָּו וְכָל־שֹׁבֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם מֵאֲנוּ שַׁלְּחָם

    מצודת דוד:עשוקים וכו׳: יחדיו. ר״ל כמו שנעשקו עשרת השבטים על ידי אשור כן נעשקו בני יהודה על ידי מלך בבל: וכל שוביהם. כמו אשור כן בבל החזיקה בהם וממאנים לשלחם חפשי:

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    עשוקים. ענין שדידה וגזל:

    שוביהם. מלשון שבי ור״ל הכשדים שלקחום בשבי:

    החזיקו. אחזו בחזקה:

    מאנו. מלשון מיאון:

    מלבי"ם

    כה אמר ה', עשוקים, ר"ל הנה בדרך הטבע א"א כלל שיגאלו ישראל, כי א"א שקצתם שאינם בגלות יפדו את השבוים, כי עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו, ולא שמקצת השובים לא יחזיקו בם לעבדים, כי כל שוביהם החזיקו בם, ולא שישלחו אותם אח"ז לחפשי כי מאנו שלחם, אבל גאלם חזק שמו הוא ה' צבאות המושל בכל הצבאות, והוא ריב יריב את ריבם ומן הריב הזה תצא תועלת כללי א] למען הרגיע את הארץ מאויביהם ב] עונש לבבל והרגיז לישבי בבל ועל ידי הריב הזה חרב על כשדים נאום ה' הוא על המדינה, ואל ישבי בבל עיר המלוכה, ואל שריה ואל חכמיה אשר יושבים ג"כ בבבל:

34. (לד)גֹּאֲלָם חָזָק יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ רִיב יָרִיב אֶת־רִיבָם לְמַעַן הִרְגִּיעַ אֶת־הָאָרֶץ וְהִרְגִּיז לְיֹשְׁבֵי בָבֶל

    מצודת דוד:גאלם חזק. אם כי אינם משלחים מרצונם הנה גאלם חזק והוא יריב את ריבם ויאבד את בבל ויצאו הגולים חפשי: למען הרגיע. למען יהיה מרגוע בכל הארץ יביא רוגז וחרדה על יושבי בבל ולא יוסיפו למשול בעמים:

    עוד פירושים על פסוק לד: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    הרגיע. מלשון מרגוע והשקט:

    והרגיז. ענין רעדה וחרדה כמו רגזו ואל תחטאו (תהילים ד׳:ה׳):

    רש"י

    הרגיע את הארץ. כשתפול בבל יהי מרגוע והנחה לכל:

35. (לה)חֶרֶב עַל־כַּשְׂדִּים נְאֻם־יְהוָה וְאֶל־יֹשְׁבֵי בָבֶל וְאֶל־שָׂרֶיהָ וְאֶל־חֲכָמֶיהָ

    מצודת דוד:חרב על כשדים. חרב תבוא על הכשדים:

36. (לו)חֶרֶב אֶל־הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ חֶרֶב אֶל־גִּבּוֹרֶיהָ וָחָתּוּ

    מצודת דוד:אל הבדים. אל הקוסמים שבודים דברים מלבם: ונאלו. יסכלו בעצתם ולא ידעו במה ינצלו:

    עוד פירושים על פסוק לו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הבדים. ענין המצאת הכזב מן הלב כמו בדיך מתים יחרישו (איוב י״א:ג׳) וקרא כן את הקוסמים כי דרכם להמציא כזב מלבם:

    ונואלו. ענין סכלות כמו נואלו שרי צען (ישעיהו י״ט:י״ג):

    וחתו. ונשברו:

    רש"י

    אל הבדים. אל הקוסמים שלה:

    ונואלו. בקסמיהם ודומה לו מפר אותות בדים (ישעיה מד) וכן ת"י על שם שבודים ואומרים דברי כזב:

    מלבי"ם

    חרב על הבדים חוזי כוכבים, ונואלו כי לא יחכמו עוד באצטגנינות שלהם, והגבורים יחתו:

37. (לז)חֶרֶב אֶל־סוּסָיו וְאֶל־רִכְבּוֹ וְאֶל־כָּל־הָעֶרֶב אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ וְהָיוּ לְנָשִׁים חֶרֶב אֶל־אוֹצְרֹתֶיהָ וּבֻזָּזוּ

    מצודת דוד:ואל רכבו. קבוצת אנשי הרכב: ואל כל הערב. תערובות האומות שהיו יושבים בבבל: והיו לנשים. יהיו תשושי כח כנשים: חרב אל אוצרותיה. אנשי חרב יבואו אל אוצרותיה ויבוזו אותה:

    עוד פירושים על פסוק לז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הערב. מלשון תערובות:

    ובזזו. מלשון בזה ושלל:

    רש"י

    הערב. סומכוותא גרנטיא"ה בלע"ז:

    מלבי"ם

    חרב אל סוסיו המוכנים למלחמה:

38. (לח)חֹרֶב אֶל־מֵימֶיהָ וְיָבֵשׁוּ כִּי אֶרֶץ פְּסִלִים הִיא וּבָאֵימִים יִתְהֹלָלוּ

    מצודת דוד:חורב. לפי שנהר פרת היה עובר בבבל והיה משקה שדותם כנילוס במצרים לכן אמר שיבוא חורב אל מימיה ויבשו: כי ארץ פסילים היא. הרבה פסילים עשו לעבודת כוכבים: ובאימים יתהוללו. משתטים ומשתגעים עם העבודת כוכבים שלהם ויקרא העבודת כוכבים אימים כי מביאים אימה על עובדיהם וכאשר יקרא מפלצת כמ״ש אשר עשתה מפלצת לאשרה (מ״א ט״ו):

    עוד פירושים על פסוק לח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    חורב. ענין יובש כמו חרבו המים (בראשית ח׳):

    ובאימים. הוא שם כנוי על הגלולים:

    יתהוללו. מל׳ הוללות וסכלות:

    רש"י

    ובאימים יתהללו. ישתטו ל"א פורוונטרונט בלע"ז וכת"י משתבחין באלהי הענקים שהיו להם:

    מלבי"ם

    חרב אל מימיה שהיה סביב העיר למצור, כי ארץ פסילים היא ר"ל יען שעושים ליראתם פסילים משונים, ויתהללו וישתגעו בפסילים אימים תמונות מחיות משונות המטילים אימה ופחד:

39. (לט)לָכֵן יֵשְׁבוּ צִיִּים אֶת־אִיִּים וְיָשְׁבוּ בָהּ בְּנוֹת יַעֲנָה וְלֹא־תֵשֵׁב עוֹד לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד־דּוֹר וָדוֹר

    מצודת דוד:לכן. הואיל והיו כ״כ דבוקים בעבודת הצורות לכן תהיה לחרבה ושם ישבו ציים עם איים שדרכם לשכון בחרבות: ולא תשב. לא תהיה עוד מיושבת עד עולם: עד דור ודור. עד שיכלו כל ימי הדורות וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק לט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ציים. איים שמות מיני חיות:

    בנות יענה. שם עוף בת היענה:

    רש"י

    ציים את איים. יערעון תמון בחתולין מיני חיות המצויין בחורבה:

    מלבי"ם

    לכן ישבו ציים אשלח לשם חיות נוראות כדמות חיות האימים שהיו להם לפסילים והם ישבו בארץ לא תשב עוד לנצח:

40. (מ)כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת־סְדֹם וְאֶת־עֲמֹרָה וְאֶת־שְׁכֵנֶיהָ נְאֻם־יְהוָה לֹא־יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם

    מצודת דוד:כמהפכת. תהיה כמו ההפכה אשר הפך אלהים את סדום ואת עמורה ואת שכניה: ולא יגור. אף דרך עראי:

    עוד פירושים על פסוק מ: מצודת ציון

    מצודת ציון

    יגור. ידור:

41. (מא)הִנֵּה עַם בָּא מִצָּפוֹן וְגוֹי גָּדוֹל וּמְלָכִים רַבִּים יֵעֹרוּ מִיַּרְכְּתֵי־אָרֶץ

    מצודת דוד:מצפון. מדי ופרס המה מצפון בבל במקצוע צפונית מזרחית: רבים. רצה לומר גדולים כמו ורבי המלך (לעיל מא): מירכתי ארץ. מסוף הארץ ר״ל ממרחק:

    עוד פירושים על פסוק מא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    יעורו. מל׳ התעוררות:

    מלבי"ם

    הנה עם בא מצפון, כשם שנבא פסוק זה על ביאת הכשדים לא"י (למעלה ו') אמר שכן יבא עליהם עם מצפון, ועל ידיהם יערו גוי גדול ומלכים רבים מירכתי ארץ שיעזרו למדי ופרס:

42. (מב)קֶשֶׁת וְכִידֹן יַחֲזִיקוּ אַכְזָרִי הֵמָּה וְלֹא יְרַחֵמוּ קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה וְעַל־סוּסִים יִרְכָּבוּ עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה עָלַיִךְ בַּת־בָּבֶל

    מצודת דוד:כים יהמה. כמו הים כשיהמה בעת יסוער הרוח: ערוך כאיש. ערוך בכלי זיין כאיש גבור שיורד במלחמה: עליך. ר״ל ועליך יבואו:

    עוד פירושים על פסוק מב: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וכידון. הוא כעין רומח:

    יחזיקו. יאחזו:

    ערוך. מסודר:

    מלבי"ם

    קשת וכידן יחזיקו במלחמתם ועל סוסים ירכבו אשר הסוסים ערוכים למלחמה כאנשים:

43. (מג)שָׁמַע מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־שִׁמְעָם וְרָפוּ יָדָיו צָרָה הֶחֱזִיקַתְהוּ חִיל כַּיּוֹלֵדָה

    מצודת דוד:את שמעם. את שמע גבורתם: ורפו ידיו. ידיו נעשו רפויים מלהלחם למולם החזיקתהו. הצרה אחזה אותו והיה לו חיל כיולדה:

    עוד פירושים על פסוק מג: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ורפו. מל׳ רפיון:

    החזקתהו. ענין אחיזה:

    חיל. חלחלה ורעד:

44. (מד)הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן אֶל־נְוֵה אֵיתָן כִּי־אַרְגִּעָה אֲרִיצֵם מֵעָלֶיהָ וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד כִּי מִי כָמוֹנִי וּמִי יוֹעִדֶנִּי וּמִי־זֶה רֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי

    מצודת דוד:הנה כאריה. האויב הבא עליה יעלה בחזקה רבה כמו שיעלה האריה מגאון הירדן ממקום רבצו אל נוה איתן ר״ל אל מדור הרועה המחוזק בבשר כי זהו איתנו וטובו: כי ארגיעה. כי חפצי להשקיט ולהרגיע את ישראל ואריץ אותם מעל ארץ בבל לשוב לארצם ולכן אצוה עליה להשחיתם את מי שאבחר בו: כי מי כמוני. שיוכל למחות בידי: ומי יועידני. מי יקבע עמדי זמן מיועד להלחם בי: ומי זה רועה. מי הוא הרועה אשר יעמוד לפני להציל צאנו מידי ר״ל מי הוא הרועה שיציל עמו מידי וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק מד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מגאון. ענין גבהות ורוממות ור״ל ככר המעולה הסמוך לירדן ושם היה מקום האריות וכן נאמר ואיך תעשה בגאון הירדן (לעיל י״ב):

    נוה. ענין מדור:

    איתן. ענין חוזק כמו איתן מושבך (במדבר כ״ד):

    ארגיעה. מל׳ מרגוע והשקט:

    אריצם. מל׳ ריצה ומהירות ההליכה:

    אפקוד. אצוה כמו והוא פקד עלי (עזרא א׳:ב׳):

    יועידני. ענינו עת קבוע כמו ואם למשפט מי יעידני (איוב ט׳:י״ט):

    רש"י

    הנה כאריה. אשר יעלה מגאון הירדן כן יבא השודד אל נוה איתן כך תירגם יונתן הא מלך במשרייתיה ייסק עליהון כאריה דסלק מרום ירדנא למדנו שגאון הירדן מקום אריות הוא ואף כך תרגמו יונתן ואיך תעשה בגאון הירדן לקבל חיות ברא ברום ירדנא:

    כי ארגיעה. כשאביא השעה:

    מעליה. ממעל לה:

    ומי יועידני. למלחמה:

    מלבי"ם

    הנה כאריה יעלה מלך פרס ורגע הריץ אותו מבבל ואח"כ חזר עליה עם כל בחורי הגבורים, וכלשון הזה נבא על אדום למעלה מ"ט י"ט כ' ע"ש פירושו, שנבא על בבל ועל אדום ששניהם החריבו מקדשי ה' בסגנון א':

45. (מה)לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת־יְהוָה אֲשֶׁר יָעַץ אֶל־בָּבֶל וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל־אֶרֶץ כַּשְׂדִּים אִם־לֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן אִם־לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נָוֶה

    מצודת דוד:לכן. הואיל ואין מי ימחה בידו וכן תקום לכן שמעו וכו׳: אם לא. הוא ענין שבועה ור״ל העצה היא בשבועה אשר צעירי הצאן יגררום מארצם והוא פרס שהוא הצעיר בבני יפת כי ארז״ל תירס הוא פרס (יומא י): אם לא ישים. בשבועה אשר יעשה את כל נוה ונוה שממה: עליהם. ר״ל לפניהם בעל כרחם:

    עוד פירושים על פסוק מה: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    יסחבום. ענין גרירה ומשיכה בארץ כמו סחוב והשלך (לעיל כ״ב):

    צעירי. ענין קוטן:

    ישים. מלשון שממה:

    רש"י

    צעירי הצאן. פרס צעיר לבני יפת:

46. (מו)מִקּוֹל נִתְפְּשָׂה בָבֶל נִרְעֲשָׁה הָאָרֶץ וּזְעָקָה בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע

    מצודת דוד:מקול נתפשה. מקול השמועה אשר נתפשה בבל תרעש הארץ כי יפחדו שלא יקרה להם כמקרם: וזעקה. קול זעקת בבל יהיה נשמע בין העמים:

    עוד פירושים על פסוק מו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    נתפשה. ענין לכידה וכבוש:

    נרעשה. מלשון רעש ורעד: