ירמיהו פרק מ״ח

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רד"ק ומלבי"ם.

1. (א)לְמוֹאָב כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶל־נְבוֹ כִּי שֻׁדָּדָה הֹבִישָׁה נִלְכְּדָה קִרְיָתָיִם הֹבִישָׁה הַמִּשְׂגָּב וָחָתָּה

   מצודת דוד:למואב. ר״ל על מואב אמר כה אמר ה׳ וכו׳: הוי אל נבו. יללה יהיה אל נבו: הובישה וכו׳. כאשר נלכדה קריתים נתביישה מאד:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   הוי. ענין יללה:

   נבו. קריתים המשגב. שמות מקומות:

   וחתה. ענין פחד ושבר כמו ואל תחת (לעיל מ״ו):

   רש"י

   המשגב. שם מקום:

   מלבי"ם

   כה אמר ה' אלהי ישראל כי חורבן מואב היה על שהרעו לישראל, הוי אל נבו וכו':

2. (ב)אֵין עוֹד תְּהִלַּת מוֹאָב בְּחֶשְׁבּוֹן חָשְׁבוּ עָלֶיהָ רָעָה לְכוּ וְנַכְרִיתֶנָּה מִגּוֹי גַּם־מַדְמֵן תִּדֹּמִּי אַחֲרַיִךְ תֵּלֶךְ חָרֶב

   מצודת דוד:אין עוד. מעתה לא יהיה עוד ההלול והשבח של מואב: בחשבון. בהיות האויבים בחשבון חשבו עליך רעה והוא לשון נופל על לשון: לכו. ואמרו לכו ונכריתנה מהיות עוד גוי: מדמן. גם העיר מדמן תהיה נכרתה וגם הוא לשון נופל על לשון: אחריך. בכל מקום שתברח תלך החרב אחריך להרגך:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   תדמי. ענין כריתה כמו נדמתה אשקלון (לעיל מז):

   רש"י

   חשבון. ומדמן שם מקום ולפי שמותם הוא מזכיר פורענותם:

   תדמי. תחרבי:

   מלבי"ם

   אין עוד תהלת מואב, ר"ל על כי שודדה נבו וקריתים והמשגב שהיו מהוללים מאד עי"כ אין עוד במציאות תהלת מואב, הערים שהיו מתהללים בהם, ולא זאת כי בחשבון חשבו האויבים עליה רעה, ששם התיעצו יחד להכריתה מגוי, גם מדמן שהיא היתה בסוף גבולם, ולשם ברחו פליטי מואב, תדמי ותכרתי ג"כ כי החרב תלך אחריך להרוג את הבורחים, כמ"ש (ישעיהו ט״ו:ט׳) כי מי דימון מלאו דם כי אשית על דימון נוספות:

3. (ג)קוֹל צְעָקָה מֵחֹרוֹנָיִם שֹׁד וָשֶׁבֶר גָּדוֹל

   מצודת דוד:מחורונים. יהיה נשמע מעיר חורונים: שוד. כי שם יהיה שוד ושבר גדול:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   שוד. ענין עושק:

   מלבי"ם

   קול צעקה מחרנים, הוא עפמ"ש (ישעיה שם) בריחיה עד צער כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בו כי דרך חורנים זעקת שבר יעוערו, ופירשתי שם שהבורחים יברחו עד צוער ולא ילחמו, כי במורד חורנים שם הוכו במלחמה, ומי שנפלט ועלה מן המורד על מעלה הלוחית, כבר עלה בבכי, שבכה על השוד והשבר שהיה במורד חורנים שהיה לפני המעלה, וז"ש שנשמע תחלה קול צעקה מחורנים, ששם היה שוד ושבר גדול, ועי"כ נשברה מואב, כן השמיעו זעקה צעיריה, הם אנשי צוער שלשם ברחו הבורחים, זעקו בפרסום שכבר נשברה מואב, ומבאר איך היה זה כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בכי יען שבמורד חורנים לפני המעלה, שם שמעו צעקת שבר, כי שם נשברו במלחמה:

4. (ד)נִשְׁבְּרָה מוֹאָב הִשְׁמִיעוּ זְּעָקָה צְעִירֶיהָ

   מצודת דוד:צעיריה. הבנים הקטנים שהלכו בשבי:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   צעיריה. ענין קוטן כמו שלחו צעיריהם (לעיל ד):

   רש"י

   צעיריה. שולטנהא הצעירים מן המלכים:

5. (ה)כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה־בֶּכִי כִּי בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם צָרֵי צַעֲקַת־שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ

   מצודת דוד:כי מעלה הלוחית. אשר בעת יעלה במעלה הר הלוחית להשגב בהר: בבכי יעלה בכי. את הבכי יעלה בבכי ר״ל בכל פעם יגביה קול בכי למעלה: כי במורד חורונים. לפי שבמורד חורונים שהיתה בשפל היו הצרים משמיעים צעקת שבר כי הרגו אנשיה וצעקו במר נפש ולכן עלה במעלה הלוחית להשגב בהר:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   במורד. מלשון ירידה ור״ל בעמק:

   צרי. כמו צרים:

   רש"י

   מעלה הלוחית. שם מקום הוא מעלת הר:

6. (ו)נֻסוּ מַלְּטוּ נַפְשְׁכֶם וְתִהְיֶינָה כַּעֲרוֹעֵר בַּמִּדְבָּר

   מצודת דוד:נוסו. כאלו הנביא מייעץ אותם לברוח להמלט נפשם: ותהיינה. כאומר עזבו העושר ואף כי תהיו חסרים מכל טוב כמו אילן ערוער הגדל במדבר החסר מכל לחלוחית מ״מ טוב להציל את הנפש:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   כערוער. שם עץ מדברי וכן והיה כערער בערבה (לעיל יז):

   רש"י

   כערוער. מגדל ערוער עשוי במדבר ואין סביביו ישוב כי אם שוכני אהלים ומגדל העומד באין ישוב נראה כחורבה כן תירגם יונתן ומנחם פי' כערוער שם עץ מעצי היער:

   מלבי"ם

   נסו לכן אל תלחמו, רק תמלטו נפשכם ע"י ניסה, ותהיינה כערוער במדבר, ערוער היתה עיר מואב שישבה במדבר נפרד מן הישוב, כן תתישבו במדבר:

7. (ז)כִּי יַעַן בִּטְחֵךְ בְּמַעֲשַׂיִךְ וּבְאוֹצְרוֹתַיִךְ גַּם־אַתְּ תִּלָּכֵדִי וְיָצָא כְמוֹשׁ בַּגּוֹלָה כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו

   מצודת דוד:כי יען. כי בעבור אשר כל בטחונך וחשקך היה במעשיך הם מקנה הצאן והבקר והאוצרות שקבצת ולזה לא רצית לעזבם ולברוח מהם: גם את תלכדי. לכן מלבד שהאויב יקח הכל ולא יהיה לאל ידך למחות בידו אלא שגם את תלכדי בידו: ויצא כמוש בגולה. הוא האלוה של מואב ויצא גם הוא בגולה כי האויב יקח פסלו העשוי מזהב וכסף וכהניו עמו ושרי מואב:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   במעשיך. כן יקרא מקנה הבקר והצאן כי העוסק במקנה כל מעשהו בהם וכן ואיש במעון ומעשהו בכרמל (ש״א כה):

   כמוש. כן שם הפסל של מואב:

   מלבי"ם

   כי הלא יען שבטחך הוא במעשיך שתעש חיל בשדה ובכרם, ובאוצרותיך שכבר אצרת, ועי"כ לא תרצי לברוח לעזוב מעשיך בשדה ואוצרותיך אשר בעיר אשר בהם כל בטחונך, עי"כ גם את תלכדי לא לבד שיקח אוצרותיך, כי ילכד אותך, וגם כמוש ושריו וכהניו יצאו בגולה, ולכן היה טוב שתנוסו ותעזבו הקנינים שבזה תמלטו עכ"פ את נפשכם, ולא תחשוב שלא יבא האויב על כל הערים, כי ויבא שודד אל כל עיר ועיר, וגם העמק והמישור יאבדו, והוא מטעם אשר אמר ה' תנו ציץ למואב כי נצא תצא, ה' אמר שרק בזה יתנו ציץ וצמח למואב שיוכל לצמוח שנית, אם יצא ויברח, וע"י שיצא ינץ נץ ויפרח, ולא ע"י שישארו בעריהם לכורמים וליוגבים, כי עריה לשמה תהיינה, כן אמר ה', ואחר שכן גזר ה', א"כ ארור עושה מלאכת ה' רמיה, אחר שהיא מלאכת ה' להוציאם מן המדינה שעי"כ יהיה להם ציץ, א"כ מי שלא יצא וינוס, וירצה להשאר במקום, הוא עושה רמיה במלאכת ה', והוא ראוי לההרג עי"ז כי ארור הוא, וא"כ ארור מונע חרבו מדם לבלתי להרוג את הנשארים בערים שהם ארורים:

8. (ח)וְיָבֹא שֹׁדֵד אֶל־כָּל־עִיר וְעִיר לֹא תִמָּלֵט וְאָבַד הָעֵמֶק וְנִשְׁמַד הַמִּישֹׁר אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה

   מצודת דוד:אל כל עיר. מערי מואב: לא תמלט. אף אחת מהן: העמק. ערי העמק: המישור. ערי המישור: אשר אמר ה׳. ר״ל הואיל וה׳ אמר כן יקום:

9. (ט)תְּנוּ־צִיץ לְמוֹאָב כִּי נָצֹא תֵּצֵא וְעָרֶיהָ לְשַׁמָּה תִהְיֶינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן

   מצודת דוד:תנו ציץ למואב. תנו כנף למואב כי עוף תעוף והוא ענין מליצה ור״ל בחפזון תצא בגולה: מאין. ממה שאין מי יהיה יושב בהן:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   ציץ. ר״ל כנף כי כל דבר היוצא מן הגוף קרוי בשם ציץ וכמו ויקחני בציצת ראשי (יחזקאל לח):

   נצא תצא. מלשון נוצה וכנף ור״ל תעוף בנוצת כנפים:

   רש"י

   תנו ציץ למואב. תנו כנף למואב כל דבר תלאי התולה ובולט מן האדם ומן הבהמה קרוי ציץ כמו והיה לכם לציצית (במדבר ט״ו:ל״ט) ויקחני בציצת ראשי (יחזקאל ל"ח):

   כי נצא תצא. כי במעופה וחפזון תצאו בגולה ויהיה נצא מגזרת נצה כן חברו מנחם וכן כי נצו גם נעו (איכה ד׳:ט״ו), ויונתן תרגם אעדו כתרא ממואב, תנו לאחרים ציץ הנזר אשר למואב:

10. (י)אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יְהוָה רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם

    מצודת דוד:ארור וכו׳. אמר כנגד המשחיתים ארור יהיה מי שיעשה במרמה מלאכת השחתת מואב שהיא שליחותו של מקום: וארור וכו׳. כפל הדבר במ״ש: מדם. מלשפוך דם:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    מלאכת. ענין שליחות כמו במלאכת ה׳ (חגי א):

    רש"י

    מלאכת ה'. מלאכת השחתת מואב שהיא שליחותו של מקום:

11. (יא)שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל־שְׁמָרָיו וְלֹא־הוּרַק מִכְּלִי אֶל־כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ עַל־כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר

    מצודת דוד:שאנן מואב מנעוריו. מעת היה לעם ישב בשלוה והיה שוקט ומונח במקומו כיין הנח על שמריו שאינו מפיג טעמו: ולא הורק. דומה הוא אל היין אשר לא הורק מהכלי שהושם בו בתחלה אל כלי אחר ולתוספת ביאור אמר שלא הלך מעולם בגולה כי ישב בארצו מעת שנתיישב בה: על כן. הואיל ולא הורק מכלי אל כלי לכן נשאר בו הטעם ולא נחלף הריח ר״ל לפי שישב בשלוה לכן היה ממולא בכל טובה ולפי שהמשילו ליין אמר לשון הנופל ביין שאם היין נשאר בכלי ששמוהו בו בתחלה נשאר בו הטעם והריח ולא כן כשמריקין אותו מכלי אל כלי:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם

    מצודת ציון

    שאנן. ענין שלום כמו ושאנן ואין מחריד (לעיל טו):

    שמריו. הוא הנופל מן המשקה לתחתיות הכלי וכן אך שמריה ימצו (תהלים עה):

    הורק. ענין שפיכה כי כשנשפך המשקה מן הכלי נעשה ריק וכן שמן תורק שמך (ש״ה א):

    נמר. מלשון תמורה וחלוף ור״ל מטוב לרע:

    רש"י

    לא נמר. לא נחלף:

    רד"ק

    שאנן מואב הנו"ן פתוחה כי היא לשון עבר.

    ושקט הוא אל שמריו כמו "על שמריו". ודימה אותו ליין שעומד על שמריו, והוא היין הטוב, כי בהרקת היין מכלי אל כלי יילך ריחו וטעמו. ומואב גם כן לא גלה עדיין ועמד שוקע בארצו.

    לא נמר שרשו נ.מ.ר. על משקל "מרד", והוא בניין נפעל, ועניינו על פי מקומו "נתחלף", או פירושו עניין רפיון וחלישות, כתרגומו, "לא פג". וכן, "על כן תפוג תורה" (חבקוק א ד), "אל תתני פוגת לך" (איוב ב יח), "ויפג לבו" (בראשית מה כו). וכן בדברי רבותינו ז"ל, "וניחוש דלמא פייגא דעתייהו דציבורא" (מגילה כה ב), כלומר "שמא תחלש דעת הציבור", וכן אמרו "גוף קשה יין מפיגו" (בבא בתרא י א), כלומר "מחלישו ומתיש כוחו". וכן פירוש "לא נמר" לפי תרגומו, כלומר, "שלא נחלש כוח היין וריחו".

    מלבי"ם

    שאנן, באר הטעם שגזר עליו ה' שיצא לגולה, כי מואב היה שאנן מנעוריו מאין מחריד מבחוץ, ושוקט הוא מבלי מרד בפנים כיין אל שמריו, שהיין שמריקים אותו מכלי אל כלי ישארו השמרים בכלי הראשון והיין הוא בלי שמרים, אבל מואב נשאר על שמריו כי לא הורק מכלי אל כלי והוא עוד בכלי הראשון, על כן עמד טעמו בו כי היין שהוציאוהו מן השמרים יאבד קצת טעמו וריחו, לא כן היין העומד על שמריו, והנמשל שהעם שיגלו אותו ממקום למקום, ישנה מנהגיו ונימוסיו אל מנהגי ונמוסי המדינה שבא לשם, ועי"כ ישונה טעמו וריחו, ר"ל חקיו ומשפטיו והנהגתו אבל מואב לא הורק מכלי אל כלי, ומבאר הנמשל דהיינו שבגולה לא הלך, והוא יושב בארצו מימי קדם קדמתה:

12. (יב)לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְשִׁלַּחְתִּי־לוֹ צֹעִים וְצֵעֻהוּ וְכֵלָיו יָרִיקוּ וְנִבְלֵיהֶם יְנַפֵּצוּ

    מצודת דוד:ושלחתי וכו׳. אשלח עליו מניעים ומטלטלים ויניעו אותה בגולה: וכליו יריקו. ישפכו היין מן כליו וישברו נבלי היין ר״ל האויב יקח עושרם ואותם יהרוג בחרב ולפי שהמשילם ליין אמר לשון הנופל ביין:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    צועים וצעוהו. ענין טלטול והנעה ממקום למקום וכן את צעה זונה (לעיל ב):

    יריקו. מלשון ריק:

    ונבליהם. נאדות כמו נבל יין (ש״א י):

    ינפצו. ענין שבר ורציצה כמו ונפוץ הכדים (שופטים ז):

    רש"י

    צועים. מריקים וכן מהר צועה להפתח (ישעיהו נ״א:י״ד) הוא הלוך המעיים בשלשול:

    ונבליהם. חביותיה' של מואבים:

    ונפצו. ישברו כמו איכה נחשבו לנבלי חרש (איכה ד׳:ב׳) כל נבל ימלא יין (לעיל יג):

    מלבי"ם

    לכן הנה ימים באים נאום ה' ושלחתי לו צועים וצעהו, היין הסגור בכלי וחתום חותם צר, לפעמים כשיעלה רתיחות ויתחיל להיות תוסס אז יבקיע הכלי שהוא בו ויצא לחוץ, כמ"ש הנה בטני כיין לא יפתח כאובות חדשים יבקע, ורתיחת היין נקרא צועה וזועה, שהוא סועה וסוער בפנימיותו, ועז"א שישלח לו צועים שיסער היין בתוך הכלי, והוא משל אל המרד שיתהוה במדינה עצמה וחרב איש באחיו, שזה היה בבא האויב עליהם, ועי"כ צעהו ויצא היין ויריקו הכלים שהיין בתוכו וישברו הנבלים הבלועים מן היין, ר"ל שיוחרבו הערים ויתרוקנו מן האנשים, ובאר הטעם שיעשה ה' כן, שהוא כדי, שיבוש מואב מכמוש כאשר בושו בית ישראל מבית אל ויראו כי אין ממש בע"ז ואין לבטוח בה:

13. (יג)וּבֹשׁ מוֹאָב מִכְּמוֹשׁ כַּאֲשֶׁר־בֹּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם

    מצודת דוד:ובוש מואב מכמוש. יכלמו מכמוש אלהיהם כי אז יראו שאין בו כח להציל והבל נחלו: כאשר וכו׳. כמו שנתביישו ישראל על כי בטחו בעגל הזהב שעמד בבית אל כי כשגלו מארצם ראו שלא היה בו ממש:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י

    רש"י

    מכמוש. אשר בטח בו:

    מבית אל. עגל הזהב:

14. (יד)אֵיךְ תֹּאמְרוּ גִּבּוֹרִים אֲנָחְנוּ וְאַנְשֵׁי־חַיִל לַמִּלְחָמָה

    מצודת דוד:איך תאמרו. אל מול מואב יאמר איך תאמרו וכו׳ וכאומר ואיו אם כן גבורתכם:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    איך תאמרו גבורים אנחנו בטבע, ואנשי חיל למלחמה היינו מלומדים בתכסיסי מלחמה, הלא שדד מואב וא"כ אינכם גבורים, ועריה עלה (לטבח) ומבחר גבוריו ירדו לטבח, הפך הנהוג שהגבורים יעלו על חומת העיר להלחם, ובני העיר החלשים ירדו ויסתתרו, ופה בני הערים עלו על המשגב, ועי"כ היו לטבח, והגבורים לא עלו להלחם כלל רק ירדו לטבח, וא"כ אינכם אנשי חיל למלחמה:

15. (טו)שֻׁדַּד מוֹאָב וְעָרֶיהָ עָלָה וּמִבְחַר בַּחוּרָיו יָרְדוּ לַטָּבַח נְאֻם־הַמֶּלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ

    מצודת דוד:ועריה עלה. המון עריה נפסק ונסתלק: נאום המלך וכו׳. ר״ל הואיל והוא גזירת המקום הרי היא כאלו כבר נעשתה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    עלה. ענין סלוק והפסק כמו אל תעלני בחצי ימי (תהלים קב):

    ומבחר. מלשון בחור ומובחר:

16. (טז)קָרוֹב אֵיד־מוֹאָב לָבוֹא וְרָעָתוֹ מִהֲרָה מְאֹד

    מצודת דוד:מהרה מאד. מאד תמהר לבוא וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    איד. ענין שבר ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב ל״א:ג׳):

    מלבי"ם

    קרוב איד מואב לבוא שהוא עומד במקום קרוב, וגם אל תאמר שלא ימהר א"ע לבא, עז"א ורעתו מהרה מאד:

17. (יז)נֻדוּ לוֹ כָּל־סְבִיבָיו וְכֹל יֹדְעֵי שְׁמוֹ אִמְרוּ אֵיכָה נִשְׁבַּר מַטֵּה־עֹז מַקֵּל תִּפְאָרָה

    מצודת דוד:נודו לו. דרך השומע מאבדן דבר חשוב לנוד בראש דרך קינה ואבל: כל סביביו. אשר הכירו בו: מטה עוז. בענין הגבורה היה כמטה חזק: מקל תפארה. בענין היופי והעושר:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    עוז. ענין חוזק:

    מקל. הוא כמו מטה:

    רש"י

    נודו לו. לשון קינה כמו אל תנוד לו:

    מלבי"ם

    נודו לו כל סביביו, כבר תוכלו לנוד לו מעתה כי הוא כאילו כבר נשבר אמרו איכה נשבר מטה עז מקל תפארה, המטה יציין את המלכות, והמקל הם השוטרים הרודים בעם, ואם המטה אינו עז רק תפארה ורודה ע"י מקל עז ובחזקה אינו טוב, אבל במואב היתה המלכות עזה מצד עצמה, והמקל היה רק לתפארת המלוכה ולא רדה בעז:

18. (יח)רְדִי מִכָּבוֹד וּשְׁבִי בַצָּמָא יֹשֶׁבֶת בַּת־דִּיבוֹן כִּי־שֹׁדֵד מוֹאָב עָלָה בָךְ שִׁחֵת מִבְצָרָיִךְ

    מצודת דוד:רדי מכבוד. מן הכבוד שהיה לך מאז רדי ממנה ושבי בצמא כדרך הגולים: כי שודד מואב. האויב ששדד כל ארץ מואב עלה גם בך ושחת מבצריך ולא יכלת להשגב בהן מפני האויב:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בת דיבון. עדת דיבון והוא שם עיר:

    מלבי"ם

    רדי מכבוד, אח"כ כבש האויב את דיבון ושחת מבצריו:

19. (יט)אֶל־דֶּרֶךְ עִמְדִי וְצַפִּי יוֹשֶׁבֶת עֲרוֹעֵר שַׁאֲלִי־נָס וְנִמְלָטָה אִמְרִי מַה־נִּהְיָתָה

    מצודת דוד:אל דרך וכו׳. היושבת בערוער עמדי על הדרך והביטי לראות את הבאים ושאלי אז לאיש הנס מהמלחמה או לאשה הנמלטה ואמרי להם דרך שאלה מה נהייתה במלחמה אם השאירו שארית:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וצפי. ענין הבטה כמו צפה דרך (נחום ב):

    ערוער. שם מקום:

    רש"י

    שאלי נס ונמלטה. שאלי מן הנסים והנמלטים ממואב מה נהייתה אם נמלט כלום מהשחית:

    מלבי"ם

    אל דרך עמדי, ערוער ישבה לפאת המדבר נפרדת מן הישוב, אומר שתעמוד אל צד הדרך לא לצד המדבר, ושאלי את הנס או נקבה אשר נמלטה, מה נהיתה, (כי במהפכה הזאת לא בא לשם איש ממואב) וכשתשמע מה שנהיה שם, אז הוביש מואב כי חתה תילילו ותזעקו, ואתם הגידו בארנון כי שודד מואב כי ארנון היה בגבול מואב:

20. (כ)הֹבִישׁ מוֹאָב כִּי־חַתָּה הֵילִילוּ וּזְעָקוּ הַגִּידוּ בְאַרְנוֹן כִּי שֻׁדַּד מוֹאָב

    מצודת דוד:הוביש מואב. עיר מואב ראש המקום נתביישה כי גם היא חתה ונשברה ולכן עשי יללה וזעקי במר נפש: הגידו בארנון. העומדת בגבול ארץ מואב:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון

    מצודת ציון

    חתה. נשברה:

    הילילו. מלשון יללה:

21. (כא)וּמִשְׁפָּט בָּא אֶל־אֶרֶץ הַמִּישֹׁר אֶל־חֹלוֹן וְאֶל־יַהְצָה וְעַל־מֵיפָעַת

    מצודת דוד:ומשפט בא. משפט אלהים בא אל הערים היושבים בארץ המישור וחזר ופירש אל חולן וכו׳ והם שמות מקומות:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ומשפט בא. ופורענות בא:

    מלבי"ם

    ומשפט, ר"ל אחר שכבש האויב את המבצרים ונצחם במלחמה ישב במשפט איזה מקומות יחריב ובא המשפט להחריב הערים שבארץ המישור שחושב בפסוקים אלה:

22. (כב)וְעַל־דִּיבוֹן וְעַל־נְבוֹ וְעַל־בֵּית דִּבְלָתָיִם

23. (כג)וְעַל קִרְיָתַיִם וְעַל־בֵּית גָּמוּל וְעַל־בֵּית מְעוֹן

24. (כד)וְעַל־קְרִיּוֹת וְעַל־בָּצְרָה וְעַל כָּל־עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב הָרְחֹקוֹת וְהַקְּרֹבוֹת

    מצודת דוד:הרחוקות והקרובות. הרחוקות מארנון והקרובות לה:

25. (כה)נִגְדְּעָה קֶרֶן מוֹאָב וּזְרֹעוֹ נִשְׁבָּרָה נְאֻם יְהוָה

    מצודת דוד:נגדעה. נכרתה ממשלת מואב וכח זרועו נשברה:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נגדעה. ענין כריתה כמו ואשריהם תגדעון (דברים ז):

    קרן. ענין ממשלה כמו וירם קרן משיחו (ש״א ב):

    מלבי"ם

    נגדעה קרן מואב, היא המלכות וזרועו נשברה, שהוא החיל והמבצרים:

26. (כו)הַשְׁכִּירֻהוּ כִּי עַל־יְהוָה הִגְדִּיל וְסָפַק מוֹאָב בְּקִיאוֹ וְהָיָה לִשְׂחֹק גַּם־הוּא

    מצודת דוד:השכירהו. מאמר הנביא אל מול האויב תנו למואב הרבה שכר ויין למען ישתכר ר״ל הביאו עליו בלבול הדעת להיות כמו השכור: כי על ה׳ הגדיל. ר״ל שדבר גדולות על ה׳ לבזות כלפי מעלה ולומר שלא היה בידו להושיע את עמו ישראל: וספק. וכאשר ישתכר יתגולל ויתהפך לחבוט עצמו בארץ על המאכל שהקיא כדרך השכור ור״ל ישיגהו האבדון והכליון בעבור בלבול הדעת ולפי שהמשיל לשכור אמר לשון הנופל בשכור: גם הוא. כמו שהיו לו לשחוק בעת גלו לבבל כן יהיה גם הוא לשחוק:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    השכירהו. מלשון שיכור:

    וספק. ענין הכאה וחבטה כמו ויספוק את כפיו (במדבר כ״ד:י׳):

    בקיאו. הוא המאכל החוזר דרך הפה:

    רש"י

    השכירוהו. השקוהו תרעילה עד שישתכר:

    גם הוא. כמו שהיה שחוק לו:

    מלבי"ם

    השכירהו את כוס התרעלה, כי על ה' הגדיל (כמ"ש שמעתי חרפת מואב, צפניה ב׳:ח׳) וספק מואב בקיאו מדמהו כשכור שנשתכר מאד ויקיא את היין ואח"ז מסתפק על הקיא אם הוא קיאו או אם הוא יין, וחוזר ושותה את קיאו והכל שוחקים עליו, והמליצה שהקיא הוא מה שמוציא מן האיצטומכא, והוא המשל אל העם שהוגלו מארצם לגולה, ומואב אחרי שהגלו אותו חזר בהחבא לעריו וגרשוהו משם שנית, שזה במשל שארצו בלעה את הקיא שהקיאה, ופלטה אותו שנית, וע"כ היה לשחק גם הוא כמו שישראל היה לשחוק אצל מואב על דבר כזה, וז"ש ואם לא השחוק היה לך ישראל, הלא אתה שחקת על ישראל שחזרו מקצתם בהחבא לארצם אחר גלותם, והיית ממשיל עליו שבאו בהחבא לארצם ולבתיהם ונמצאו שם כגנב החותר בתים בחשך, ועז"א אם בגנבים נמצא, כי מדי דבריך בו תתנודד על שבא בחזרה לארצו, וכי בא אל בתי אחרים כגנב:

27. (כז)וְאִם לוֹא הַשְּׂחֹק הָיָה לְךָ יִשְׂרָאֵל אִם־בְּגַנָּבִים נִמְצָא כִּי־מִדֵּי דְבָרֶיךָ בּוֹ תִּתְנוֹדָד

    מצודת דוד:ואם לא. וכי לא היה לך ישראל לשחוק האם היה נמצא בחבורת גנבים לשחוק בו אשר מתי שדברת ממנו היית מניד בראש דרך לעג כאילו היה נמצא בחבורת הגנבים:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    מדי. מתי כמו מדי דברי בו (לעיל לא):

    תתנודד. מלשון הנדה והנעה:

    רש"י

    תתנודד. היית מניד בראשך ומתלוצץ על חרבנו, ל"א כי מדי דבריך בו שהיית מתרונן על חרבנו אתה מתנודד לצאת בגולה וכת"י על דאסגיתון עליהון פתגמין בכן תטלטלון:

28. (כח)עִזְבוּ עָרִים וְשִׁכְנוּ בַּסֶּלַע יֹשְׁבֵי מוֹאָב וִהְיוּ כְיוֹנָה תְּקַנֵּן בְּעֶבְרֵי פִי־פָחַת

    מצודת דוד:עזבו ערים. לכן בגמול זה אתם יושבי מואב עזבו הערים ונוסו משם והסתירו לשכון על הסלע: והיו כיונה. ר״ל שמה תהיו בטוחים מן האויב כי לא יוכל לקרב אליכם ותהיו אם כן כיונה העושה לעצמה קן בעברי פי הפחת לבל יוכלו אנשים לקרב אליה מפני הפחת:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תקנן. מלשון קן והוא מדור העופות כמו ודרור קן לה (תהילים פ״ד:ד׳):

    בעברי. מלשון עבר וצד:

    פחת. בור וחפירה כמו באחת הפחתים (ש״ב ז):

    רש"י

    בעברי פי פחת. מקום שהמים כורין תחת גידודי שפת הנחל הגבוהים וכשהנחל מתמעט נמצאת הגומא ריקנית והיונה מקננת באחת מעב' הגומא וכשנחל רבה שוטף את הקן והיא נודדת משם כך שמעתי ויונתן לא תרגם כן והוה כיונא דשבקא פום שובכה ונחתא ושריא בארעית גובא:

    מלבי"ם

    עזבו ערים ושכנו בסלע, הוא סלע מדברה שהיה חוץ לגבול מואב, והיו כיונה אשר תקנן בעברי פי פחת, ר"ל במקום שיש שני עברים שאם יבא האויב מצד אחד תברח לצד השני, (ולעומת שאמר בישעיה ט"ו שתשלח שליח מסלע מדברה להר ציון שיקבלו אותם בארצם, אמר שעתה שגם א"י חרבה תוכרח לשכון בסלע):

29. (כט)שָׁמַעְנוּ גְאוֹן־מוֹאָב גֵּאֶה מְאֹד גָּבְהוֹ וּגְאוֹנוֹ וְגַאֲוָתוֹ וְרֻם לִבּוֹ

    מצודת דוד:שמענו. מאמר הנביא בשם העכו״ם הנה שמענו את גאון מואב אשר נתגאה מאד: גבהו וכו׳. כפל הדבר רבת פעמים לפי מרבית הגאוה:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    גאון. וגאונו מלשון גאוה:

    מלבי"ם

    שמענו, לעומת שאמר להם שיעזבו את עריהם ויברחו אל המדבר וינצלו מן האויב, אומר שמענו גאון מואב, ומצד גאונו וגאותו לא ברח אל המדבר, כי נדמה לו בגאותו שהאויב לא יוכל לו:

30. (ל)אֲנִי יָדַעְתִּי נְאֻם־יְהוָה עֶבְרָתוֹ וְלֹא־כֵן בַּדָּיו לֹא־כֵן עָשׂוּ

    מצודת דוד:עברתו. מה שברוב גאותו הוא מתמלא עברה על העכו״ם להשמיד ולאבד: ולא כן. אבל לא כן יהיה כי אין לאל ידו: בדיו. הדברים שהוא בודה מלבו ומגזם לא עשו כן כי לא יצלח בהם ולא יקיים מחשבתו:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    עברתו. מלשון עברה וזעם:

    בדיו. דבר כזב הבדוי מן הלב וכן אשר בדא מלבו (מ״א יב):

    רש"י

    עברתו ולא כן. שנאתו לישראל לא באמת ולא במשפט:

    בדיו. גבוריו:

    לא כן עשו. לא כגמול השיבו לזרע אברה' שנלחם עם המלכים והציל את לוט אביהם:

    מלבי"ם

    אני, וה' אומר שזה לו עונש ממני, א. מפני שאני ידעתי עברתו וכעסו על ישראל, על כן, ולא כן (עשו) ולא ברחו, וגם אני ידעתי את בדיו ומחשבותיו, כי יחשוב סרה בלבבו ואינו מאמין שינצחהו אויב, ומטעם זה לא כן עשו לברוח אל המדבר:

31. (לא)עַל־כֵּן עַל־מוֹאָב אֲיֵלִיל וּלְמוֹאָב כֻּלֹּה אֶזְעָק אֶל־אַנְשֵׁי קִיר־חֶרֶשׂ יֶהְגֶּה

    מצודת דוד:על כן. הואיל וגאה מאד והושפל גאותו לכן איליל על מואב ואמר הנביא בלשון אנשי מואב שהם יילילו: ולמואב כולה. על כל מואב אזעק: יהגה. ר״ל לבי יהגה ויהמה:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    קיר חרש. שם מקום:

    יהגה. ענין המיה וכן אהגה כיונה (ישעיה לח):

    רש"י

    קיר חרש. עיר מארץ מואב:

    יהגה. גונח כיונים הוגים:

    מלבי"ם

    על כן על מואב איליל כי נהרג ע"י האויב ולמואב כולה אזעק כי נהרגו כולם, אל אנשי קיר חרש יהגה, לעומת מ"ש בישעיה כי לאשישי ומבצרי קיר חרשת תהגו אך נכאים, ר"ל שיביאו לשם את הנשברים במלחמה, שבית החולים או הנפצעים במלחמה יהיה בקיר חרשת, אמר ירמיה שיהגה ויוציא את כל מואב אל קיר חרש, כי כולם יהיו חולים ונפגעים, (ובאשר ישעיה אמר על כן יליל מואב למואב שמואב בעצמו יליל על מואב, כי הוא אשם בעצמו מה שלא ברח מן הארץ, אמר ירמיה על מואב איליל שהוא ייליל עליו, באשר אמר שה' השיא אותו שלא יברח, ולכן הוא ייליל עליו שגרם לו זה):

32. (לב)מִבְּכִי יַעְזֵר אֶבְכֶּה־לָּךְ הַגֶּפֶן שִׂבְמָה נְטִישֹׁתַיִךְ עָבְרוּ יָם עַד יָם יַעְזֵר נָגָעוּ עַל־קֵיצֵךְ וְעַל־בְּצִירֵךְ שֹׁדֵד נָפָל

    מצודת דוד:מבכי יעזר. מעין הבכי שבכיתי על אבדן יעזר, בזה הענין עצמו אבכה בעבורך על אבדן גפני שבמה כי היתה מקום מרבית גפנים: נטישותיך. התפשטות ענפיך עברו את הים רצה לומר הגולים גלו למרחוק: עד ים יעזר נגעו. היו מנוגעים ונגפים עד הים הסמוך ליעזר: על קיצך. על פירות הקיץ וענבי הגפן חנה האויב השודד:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נטישותיך. ענין ענפים כמו ואת הנטישות הסיר התז (שם יח):

    נגעו. מלשון נגע ור״ל נגפו וכן וינגעו יהושע וכל ישראל (יהושע ח׳:ט״ו):

    קיצך. פירות הקיץ:

    בצירך. כן נקרא תלישת ענבי הגפן כמו ואת ענבי נזיריך לא תבצור (ויקרא כ״ה:ה׳):

    נפל. ענין חניה כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כ״ה:י״ח):

    רש"י

    מבכי יעזר אבכה לך. כשנאמרה נבואה זו כבר חרבה יעזר והיא סמוכה למואב:

    אבכה לך. אבכה בשבילך דוגמת אותו בכי כי גם את תחרבי כמוהו:

    הגפן שבמה. ארץ כרמים היתה:

    נטישותיך. לפי שדימה אותה לגפן דימה את גבוריה לנטישות הגפן:

    עברו ים. הלכו בגולה:

    קיצך. לשון קיץ תאנים וקצך שהיא ל' קץ אין בו יו"ד והצד"י דגושה:

    מלבי"ם

    מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה בעת אבכה על יעזר אבכה ג"כ על גפן של שבמה, ובאר הטעם כי נטישותיך עברו ים שענפי הגפן המתפשטים לרוחב נטשו ועברו ים שברחו על הים והגיעו עד ים יעזר, ושם הוכו מן האויב עם יעזר ביחד, ולכן יבכה על שניהם ביחד (וכמליצה זו בישעיה ט"ו):

33. (לג)וְנֶאֶסְפָה שִׂמְחָה וָגִיל מִכַּרְמֶל וּמֵאֶרֶץ מוֹאָב וְיַיִן מִיקָבִים הִשְׁבַּתִּי לֹא־יִדְרֹךְ הֵידָד הֵידָד לֹא הֵידָד

    מצודת דוד:ונאספה. מעתה כלה שמחה מן הכרמל כי לא תגדל שם מאומה: לא ידרוך הידד. לא ידרכו ענבים בקול ענות הידד (דרך דורכי הענבים לצעוק הידד לזרז זא״ז וכן נאמר הידד כדורכים יענה לעיל כה): הידד לא הידד. ר״ל הנה מאז היה נשמע קול הידד אבל מעתה לא ישמע קול הידד וכפל הדבר לחוזק:

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ונאספה. ענין כליון כמו אסוף אסיפם (לעיל ח):

    וגיל. ענין שמחה:

    הכרמל. כן יקרא מקום שדות וכרמים:

    מיקבים. כן יקראו הבורות שהיין יורד בהם כמו וגם יקב חצב בו (ישעיהו ה׳:ב׳):

    השבתי. ענין בטול ומניעה כמו שבת נוגש (שם יד):

    ידרוך. הדרך לדרוך ענבים ברגל להוציא היין:

    הידד. הוא קריאת הדורכים:

    רש"י

    ונאספה. וכלתה שלא תראה:

    לא ידרוך. ענבים בקול ענות הידד בשמחה כאשר היו עושים:

    הידד לא הידד. שהידד יצעקו לא יהי הידד הראשון כי אם הידד של מנוסת חרב:

    מלבי"ם

    ונאספה שמחה וגיל מכרמל שלא יקצרו תבואה כלל, וגם יין היקבים לא ידרך הידד שבעת הדריכה היו צועקים קול הידד לזרז א"ע במלאכה, מעתה לא ידרך בקול הידד, הידד לא הידד הן יצעקו שם הידד אבל אינו הידד, ר"ל לא יצעקו הידד של שמחה רק הידד של שבר ויללה, והידד של אנשי החיל, (ועמ"ש במל יצה זו ישעיה שם פסוק י'):

34. (לד)מִזַּעֲקַת חֶשְׁבּוֹן עַד־אֶלְעָלֵה עַד־יַהַץ נָתְנוּ קוֹלָם מִצֹּעַר עַד־חֹרֹנַיִם עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי גַּם־מֵי נִמְרִים לִמְשַׁמּוֹת יִהְיוּ

    מצודת דוד:מזעקת חשבון. ר״ל מן הזעקת של חשבון עד אלעלה הנה נתנו קול רם להיות נשמע עד יהץ: מצוער. ר״ל וכן מן הזעקה של צוער עד חורונים שהיה נשמע עד יהץ: עגלת שלישיה. ר״ל כן יגדל בך הזעקה אתה ארץ מואב מדינה חשובה כעגל השלישי לבטן המעולה ביותר: מי נמרים. מי נהר נמרים יהיו שממה ר״ל יחרב מימיה ולפי שכל שבח ארץ מואב במרעה שמן ודשן לכן אמר בחורבנה שיחרב מימיהם ותכלה המרעה:

    עוד פירושים על פסוק לד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    עגלת שלישיה. מדינה גברתנית:

    מלבי"ם

    מזעקת חשבון, נתנו קולם עד אלעלה ועד יהץ, וכן (נתנו קולם) מצוער עד חורנים, ומפרש מי נתנו קולם? עגלת שלשיה שהם מעגל הגבורים והשלישים של מואב הם נתנו קולם בכל המקומות האלה, מזעקת חשבון, ע"י שחשבון התחילה לזעוק כי שם בא האויב קודם למקומות האלה שחשב, כי גם מי נמרים שהיה שם חוף אניות ומסחר גדול למשמות יהיו, (וככ"ז נמצא בישעיה סי' י"ד בפסוק ד' ה', עיי"ש):

35. (לה)וְהִשְׁבַּתִּי לְמוֹאָב נְאֻם־יְהוָה מַעֲלֶה בָמָה וּמַקְטִיר לֵאלֹהָיו

    מצודת דוד:מעלה במה. לא יהיה מי מעלה עולה על הבמה ומקטיר לאלהיו כי יהיו טרודים באבלם:

    עוד פירושים על פסוק לה: מלבי"ם

    מלבי"ם

    והשבתי, זה נגד מש"ש (ט"ו י"ב) והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל כי ישבית לו מעלה במה:

36. (לו)עַל־כֵּן לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה וְלִבִּי אֶל־אַנְשֵׁי קִיר־חֶרֶשׂ כַּחֲלִילִים יֶהֱמֶה עַל־כֵּן יִתְרַת עָשָׂה אָבָדוּ

    מצודת דוד:על כן. בעבור גודל החורבן ואמר בלשון מואב: כחלילים יהמה. כהמיית החלילים כן יהמה לבי על חורבן מואב: אל אנשי. בעבור אבדן אנשי קיר חרש: על כן. על אשר יתרון העושר ומרבית ההון שקבץ את הכל אבדו:

    עוד פירושים על פסוק לו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    כחלילים. שם כלי נגון וכן ושרים כחוללים (תהלים פז):

    יתרת. מלשון יתרון והוא ענין רבוי:

    עשה. ענין קבוץ ואסיפה וכן וישראל עושה חיל (במדבר כד):

    רש"י

    על כן יתרת עשה. על אשר גאוה עשה לכך אבדו:

    מלבי"ם

    ע"כ לבי למואב ששם הוכו במלחמה, ולבי אל אנשי קיר חרש, ששם שכבו החולים ופצועים, (ועי' ישעיה שם פסוק י"א ומש"ש), על כן על שאבדו המלחמה, אבדו יתרת עשה, הריוח שהיה להם וכל עושר המדינה נאבד מאתם:

37. (לז)כִּי כָל־רֹאשׁ קָרְחָה וְכָל־זָקָן גְּרֻעָה עַל כָּל־יָדַיִם גְּדֻדֹת וְעַל־מָתְנַיִם שָׂק

    מצודת דוד:קרחה. כי ימרטו שערות ראשה וישאר קרח: גרועה. יתלשו השערות ונחסר מהם: גדודות. שריטות בבשר מחמת צער ואבל: שק. כיסוי שק וגם הוא ענין צער ואבל:

    עוד פירושים על פסוק לז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    קרחה. ענין מריטת השער:

    גרועה. מלשון גרעון וחסרון:

    גדודות. ענין שריטה כמו עד מתי תתגודדי (לעיל מז):

    רש"י

    גדדות. שריטות:

    מלבי"ם

    (לז-לח) כי כל ראש קרחה, וכו' על גגות מספד וכו' וכן ישעיה (י"ד ב' ג') כלה מספד כי שברתי את מואב, הם סופדים על ששברתיו כמו ששוברים את הכלי אשר אין חפץ בו ואינו ראוי עוד לתשמיש, ששוברים אותו שלא ע"מ לתקן:

38. (לח)עַל כָּל־גַּגּוֹת מוֹאָב וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה מִסְפֵּד כִּי־שָׁבַרְתִּי אֶת־מוֹאָב כִּכְלִי אֵין־חֵפֶץ בּוֹ נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:כולה מספד. בכולם ישמע קול מספד: אין חפץ בו. אין בו צורך:

    עוד פירושים על פסוק לח: מצודת ציון

    מצודת ציון

    חפץ. ענין צורך וכן החפץ לשדי כי הצדק (איוב כב):

39. (לט)אֵיךְ חַתָּה הֵילִילוּ אֵיךְ הִפְנָה־עֹרֶף מוֹאָב בּוֹשׁ וְהָיָה מוֹאָב לִשְׂחֹק וְלִמְחִתָּה לְכָל־סְבִיבָיו

    מצודת דוד:איך חתה הילילו. ביללה יאמרו איך חתה איך הפנה עורף מול האויב בעת נסה והנה נתבייש: לשחוק. כל סביביו ישחקו עליו והוא יהיה להם למחתה ופחד כי יפחדו שלא יקרה להם כמקרם:

    עוד פירושים על פסוק לט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    חתה. ענין שבר:

    הפנה. ענין סבוב:

    עורף. הוא מול הפנים:

    ולמחתה. לפחד:

    רש"י

    איך חתה הילילו. הילילו עליה ואמרו איך חתה:

    מלבי"ם

    איך חתה הילילו, אומר להם הלא מלבד מה שנשבר, יש לכם ליליל על האופן שנשבר, שנשבר באפס יד ושלא במלחמה, שזה סימן שהיה השגחיי על עונותיהם, איך הפנה עורף מואב בוש, כי הגבור הנלחם הגם שינוצח אין לו בושה כי מת מות גבורים, אבל מואב שפנה עורף תיכף כרכי לבב זה בושה גדולה, כי עי"כ והיה מואב לשחוק ולמחתה לכל סביביו כי ישחקו עליהם שהיו כנשים וכחלשים, ולמחתה כי יכירו שהיה בהשגחת ה', ומפרש כי כה אמר ה' הנה כנשר ידאה, ר"ל האויב לא יצטרך להתעכב וללחום בגבולי המדינה עד שיכנס לתוכה, רק ידמה כנשר הדואה ופורש כנפיו באמצע המדינה, כן יפרוש כנפיו על מואב ותהיה תיכף כולה תחת כנפיו, עד כי תיכף נלכדה הקריות שהיו בצורות מאד ונתפשו המצדות, כי לב גבורי מואב יהיה דומה ביום ההוא כלב אשה מצרה, שמצד שהיא אשה היא חלושת כח וביחוד מצד שהיא מצרה בצרה:

40. (מ)כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יִדְאֶה וּפָרַשׂ כְּנָפָיו אֶל־מוֹאָב

    מצודת דוד:כנשר ידאה. האויב יעופף כנשר ויפרוש כנפיו לבוא אל מואב ר״ל חיש קל יבוא וכנשר המעופף:

    עוד פירושים על פסוק מ: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ידאה. ענין עפיפה, וכן כאשר ידאה הנשר (דברים כ״ח:מ״ט):

    רש"י

    כנשר ידאה. האויב אל מואב:

    ידאה. יעוף:

41. (מא)נִלְכְּדָה הַקְּרִיּוֹת וְהַמְּצָדוֹת נִתְפָּשָׂה וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה

    מצודת דוד:נלכדה הקריות. כ״א מהערים תהיה נלכדה וכ״א מהמגדלים תהיה נתפשה: כלב אשה מצרה. כמו לב האשה כשהיא מצרה כי אז נשברה לבה עד מאד:

    עוד פירושים על פסוק מא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    הקריות. הערים כמו תעלץ קריה (משלי י״א):

    והמצדות. ענין מגדל ומבצר כמו וישב דוד במצדה (ש״ב ה׳):

    נתפשה. ענין לכידה:

    מצרה. מלשון צר ולחץ:

    רש"י

    הקריות. שם העיר:

42. (מב)וְנִשְׁמַד מוֹאָב מֵעָם כִּי עַל־יְהוָה הִגְדִּיל

    מצודת דוד:מעם. מהיות עוד עם: הגדיל. דבר גדולות לבזות כלפי מעלה בעת גלו ישראל כי אמר אז שאין יכולת בהמקום לעזור את עמו:

    עוד פירושים על פסוק מב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ונשמד מואב מעם כי העם הלוחם ונופל במלחמה יזכרו בדורות הבאים שהיה עם, אבל ע"י שנפלו כנשים יאמרו שלא היו עם כלל, ומה היתה הסבה לכל מפלתם כי על ה' הגדיל כמ"ש בפסוק כ"ו:

43. (מג)פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב מוֹאָב נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:פחד וכו׳. עליך מואב יבוא פחד ופחת ופח ר״ל צרות משונות ומרובות:

    עוד פירושים על פסוק מג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ופחת. בור וחפירה כמו באחת הפחתים (שם ט״ז):

    ופח. ענין רשת כמו הפח נשבר (תהלים קכ״ד):

    רש"י

    פחד ופחת. אלו ב' דברים קשים זה אצל זה שהפחד גורם לו לנוס והפחת מוכן ליפול בו:

    פחת. פוש"א בלע"ז:

    מלבי"ם

    פחד ופחת ופח, לצידת החיות חופרים פחת ובור גדול אשר לשם תפול החיה בלכתה, וע"פ הפחת מצד האחר מניחים פח יקוש שאם תרצה לצאת תוקש בו, וכדי שתפול אל הפחת מפחידים אותה בכלבים שע"י הפחד תפול בהפחת וע"י הפחת תלכד בפח, וכן יהיה עליך יושב מואב, עד שהנס מקול הפחד וכו' ור"ל שיהיה צרות רבות, וכ"א תהיה סבה לחברתה (וכן בא מליצה זו ישעיה סי' כ"ד):

44. (מד)הַנָּס מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל אֶל־הַפַּחַת וְהָעֹלֶה מִן־הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח כִּי־אָבִיא אֵלֶיהָ אֶל־מוֹאָב שְׁנַת פְּקֻדָּתָם נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:הנס. מי שינוס ממקום הפחד: יפול וכו׳. ר״ל אם ינצל מצרה אחת תדביקהו השנית ואם ימלט מהשנית ילכד בשלישית: שנת פקודתם. השגחת הבאת הרעה הראויה להם:

    עוד פירושים על פסוק מד: מצודת ציון

    מצודת ציון

    פקודתם. ענין השגחת הבאת הרעה:

45. (מה)בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן עָמְדוּ מִכֹּחַ נָסִים כִּי־אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן וְלֶהָבָה מִבֵּין סִיחוֹן וַתֹּאכַל פְּאַת מוֹאָב וְקָדְקֹד בְּנֵי שָׁאוֹן

    מצודת דוד:בצל חשבון עמדו מכח נסים. ר״ל הנסים מן המלחמה מסבת העדר הכח עמדו לחסות בצל חשבון כי לא יכלו לנוס עוד: כי אש וכו׳. ר״ל והנה שם נפלו כי אש יצאה מחשבון ר״ל האויב יצא משם להאבידם: מבן סיחון. היא חשבון שהיתה מאז של סיחון מלך האמורי וכפל הדבר במ״ש: ותאכל. האויב האביד שארית מואב: וקדקוד. ואכלה קדקוד מואב המרימים קול שאון בגאוה ובגודל לבב ור״ל אבדו השארית וראשי העם:

    עוד פירושים על פסוק מה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ולהבה. שלהבת:

    מבן סיחון. מעיר סיחון וכן אבן בהן בן ראובן (יהושע ט״ו:ו׳):

    פאת. עבר וצד:

    קדקוד. הוא גובה הראש:

    שאון. ענין הומיה:

    רש"י

    בצל חשבון. שהיא גבוהה ויש לה צל:

    עמדו. הנסים לנוח בצל אשר לא היה בהן עוד כח לנוס:

    מבן סיחון. מעיר סיחון כמו בן ראובן (ביהושע ט):

    וקדקד. אטריפירצד"א בלע"ז ומנחם חברו ל' מקור וי"ת ויקירי לשון יקר:

    בני שאון. אותם שהיו מגביהים קול תפארת:

    מלבי"ם

    בצל חשבון, כאשר באו הנסים בצל חשבון ורצו לחסות בהחומה והמבצר שם בא האויב בכח גדול כנגדם עד שהנסים עמדו מכח ר"ל שע"י כח האויבים עמדו מלנוס, כי אש יצאה מחשבון מליצה זו לקוחה מדברי ספר התורה שאמרו במשל הקדמוני, שמן חשבון יצאה אש בוער שהוא האויב שאכל אותם, ומבין סיחון יצאה להבה שהלהבה בוערת מרחוק, כי משם בא האויב, ותאכל פאת מואב פאת הוא פאת הראש, ומצייר שהאש שנאחזה בפאת הראש אכלה גם את הקדקוד שהוא בני שאון בני ערים הגדולים ששם שאון רב וקול המולה:

46. (מו)אוֹי־לְךָ מוֹאָב אָבַד עַם־כְּמוֹשׁ כִּי־לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה

    מצודת דוד:אבד עם כמוש. העם שעובדים לעכו״ם כמוש הנה נאבד:

    עוד פירושים על פסוק מו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    אוי לך מואב כי לקחו בניך בשבי, כי במשל הקדמוני אמר שבניו הלכו פלטים, ועתה גם הבנים הלכו שבי לפני צר:

47. (מז)וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת־מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נְאֻם־יְהוָה עַד־הֵנָּה מִשְׁפַּט מוֹאָב

    מצודת דוד:ושבתי. אשיב בני השבי ממואב: באחרית הימים. ר״ל אחר זמן רב: עד הנה. ר״ל עד הנה נאמר משפט פורעניות של מואב:

    עוד פירושים על פסוק מז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ושבתי. מלשון השבה:

    שבות. מלשון שבי הגולה:

    באחרית. בסוף:

    מלבי"ם

    עד הנה משפט מואב, ר"ל כי בנבואת בני עמון נמצא ג"כ חורבן עי וחשבון ערי מואב, רק שם ספר זה לענין משפט בני עמון, כמו שגם ביחזקאל ספר מפלת מואב בעת מפלת בני עמון, אבל עד הנה הוא משפט מואב שבא על מואב ביחוד, בשבילו בעצמו לא בשביל אחרים: