ירמיהו פרק מ״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־פְּלִשְׁתִּים בְּטֶרֶם יַכֶּה פַרְעֹה אֶת־עַזָּה

   מצודת דוד:את עזה. היא היתה מארץ פלשתים ופרעה הכה אותה בעת שחזר מדרכו שרצה ללכת לעזור לישראל מול הכשדים כ״כ בסדר עולם:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   אל פלשתים. על פלשתים:

   בטרם יכה פרעה את עזה. כשהיה נבוכדנצר צר על ירושלים בשנה העשירית לצדקיהו יצא חיל פרעה ממצרים ויעלו הכשדים מעל ירושלים שמע פרעה ושטף את עזה ושב לארצו בסדר עולם:

   מלבי"ם

   אשר היה וכו' בטרם יכה פרעה את עזה, פרעה הכה את עזה בעת יצא ממצרים לעזור לצדיקהו ושב לארצו אז שטף את עזה כמ"ש בסדר עולם, ואח"כ החריב נבוכדנצר את כל פלשתים, והטעם שהחריב אותם מפני שפלשתים היו עוזרים לצור ובעלי בריתם ונבוכדנצר היה לו מלחמה עם צור והכרית את בעלי בריתם ועוזריהם שלא ימציאו להם עזרה, ונבואה זו עקרה על חורבן פלשתים ע"י נבוכדנצר שהיה חורבן כללי:

2. (ב)כֹּה אָמַר יְהוָה הִנֵּה־מַיִם עֹלִים מִצָּפוֹן וְהָיוּ לְנַחַל שׁוֹטֵף וְיִשְׁטְפוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ וְזָעֲקוּ הָאָדָם וְהֵילִל כֹּל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ

   מצודת דוד:הנה מים וכו׳. הם הכשדים היושבים בצפון השוטפים כמים רבים: והיו לנחל שוטף וכו׳. ר״ל יאבדו ויכלו ארץ פלשתים והאנשים הממלאים אותה: עיר. כל עיר ועיר והיושבים בה: וזעקו. וצעקו בקול מר:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   שוטף. ענין המשיכה ברדיפה ובחוזק:

   והילל. מלשון יללה:

   מלבי"ם

   הנה מים עולים מצפון, מבבל שהיא בצפון, וישטפו ארץ השדות והכרמים, ואח"כ ישטפו הערים עיר ויושבי בה, וזעקו האדם כדרך שבבוא שטף מים זועקים לברוח על הספינות, והילל כל יושב הארץ על איבוד הקנינים:

3. (ג)מִקּוֹל שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת אַבִּירָיו מֵרַעַשׁ לְרִכְבּוֹ הֲמוֹן גַּלְגִּלָּיו לֹא־הִפְנוּ אָבוֹת אֶל־בָּנִים מֵרִפְיוֹן יָדָיִם

   מצודת דוד:מקול שעטת. מקול פסיעות פרסות סוסיו החזקים ומהרעשת קול שיהיה לרכבו ומקול המיית גלגלי המרכבות יאחזם חלחלה עד לא יפנו אבות על בנים להצילם כי ירפו ידיהם ויתיאשו מן ההצלה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   שעטת. ענין פסיעה ואין לו דומה:

   אביריו. ענין חוזק:

   הפנו. ענינו פניית הפנים:

   מרפיון ידים. כן יקרא המתייאש וכן הוא יגע ורפה ידים (ש״ב יז):

   רש"י

   שעטת. אין לו דמיון ויונתן תרגמו מפסועית:

   מרעש לרכבו. מרעש אשר לרכבו:

   גלגליו. אופני מרכבותיו:

   לא הפנו אבות אל בנים. להצילם:

   מלבי"ם

   מקול, אומר אבל שטף זה גרוע משטף מים, כי מקול שעטת פרסות הסוסים האבירים, ורעש של הרכב והמון של הגלגלים, לא הפנו אבות אל בנים, שבשטף מים כל אב פונה להציל ילדיו אבל בשטף זה של הגדודים ששטפו הארץ רפו ידים מלהציל נפשות בניו ובנותיו:

4. (ד)עַל־הַיּוֹם הַבָּא לִשְׁדוֹד אֶת־כָּל־פְּלִשְׁתִּים לְהַכְרִית לְצֹר וּלְצִידוֹן כֹּל שָׂרִיד עֹזֵר כִּי־שֹׁדֵד יְהוָה אֶת־פְּלִשְׁתִּים שְׁאֵרִית אִי כַפְתּוֹר

   מצודת דוד:על היום הבא. מוסב למקרא של מעלה לומר רפיון הידים יהיה בעבור היום ההוא הבא לשדוד את כל פלשתים: לצור ולצידון. גם המה מארץ פלשתים: כל שריד עוזר. ר״ל לא ישאר מי שיוכל לעזור במלחמה כי לא ישאר בהן כי אם נשים וטף: כי שודד ה׳. ר״ל בהשגחת המקום יבוא לה השודד: שארית אי כפתור. ר״ל אף השארית ישודד כי לא ישאר מה מאי כפתור וגם היא מארץ פלשתים:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   שריד. ענין שיור כמו שרידי חרב (לעיל לא):

   אי כפתור. כפתור ישבה על איי הים:

   רש"י

   להכרית לצור ולצידון. פלשתים היו עוזרים אותם מאויביהם:

   אי כפתור. איזל"ש בלע"ז:

   מלבי"ם

   על היום, נמשך למ"ש (בפסוק ב') כה אמר ה', על היום הבא לשדוד את כל פלשתים, בא להוציא שלא תאמר שנאמרה הנבואה על זמן של עתה ששטף פרעה את עזה שהוא רק חלק קטן מפלשתים, רק שנאמרה על היום הבא בעתיד, שאז ישדד את כולם, ומבאר הטעם שישדדם שהוא כדי להכרית לצור ולצידון כל שריד עוזר, מפני שהם היו עוזרים לצור ולצידון ורצה נבוכדנצר שלא יהיה להם עוזרים, זאת שנית היה זה ענין השגחיי מאת ה', כי שודד ה' את פלשתים שארית אי כפתור כי הפלשתים אחים עם כפתור:

5. (ה)בָּאָה קָרְחָה אֶל־עַזָּה נִדְמְתָה אַשְׁקְלוֹן שְׁאֵרִית עִמְקָם עַד־מָתַי תִּתְגּוֹדָדִי

   מצודת דוד:באה קרחה. ר״ל הנה מעזה נתלש השער מכל וכל ונשארה מוקרחת ר״ל לא נשאר כלום ממנה כי פעם יכום פרעה ופעם נ״נ: נדמתה אשקלון. נכרתה אשקלון אף השארית מהיושבים בעמקים עם כי רבים היו: עד מתי תתגודדי. עד מתי תשרטי בשרך מחמת צער אבל כאומר הנה מאז התגודדת ממכת פרעה ועתה שנית ממכת נ״נ ועד מתי תתגודדי עוד ואמר בענין מליצת המקוננים:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   קרחה. ענין מריטת השער וכן ולא יקרח להם (לעיל טז):

   נדמתה. ענין כריתה וכן ער מואב נדמה (ישעיהו ט״ו:א׳):

   תתגודדי. ענין שריטת הבשר כמו ולא תתגודדו (דברים יד):

   רש"י

   נדמתה. נחרבה:

   תתגודדי. תשרטי באבל ובבכי:

   מלבי"ם

   באה קרחה על עזה, עזה שכבר נחרבה מפרעה וניתקו שערותיה באה לה עתה קרחה לקרוח יתר שערותיה שנשארו וכן נדמתה אשקלון שארית עמקם אשקלון שכבר נשדדה, עתה נדמה ונכרת בם העמק שנשאר ולא נחרב אז, עד מתי תתגודדי, היא מליצה הלציית, במה שתפס מליצת קרחה, והיה דרכם לקרוח ולהתגודד על המת, כמ"ש לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, אמר הקרחה כבר באה, ואת תתגודדי ג"כ, עד מתי?:

6. (ו)הוֹי חֶרֶב לַיהוָה עַד־אָנָה לֹא תִשְׁקֹטִי הֵאָסְפִי אַל־תַּעְרֵךְ הֵרָגְעִי וָדֹמִּי

   מצודת דוד:הוי חרב לה׳. כאלו קורא אל החרב ואומר אתה החרב הבאה בהשגחת ה׳ עד מתי לא תשקוטי הלא כבר הרגת בהם מאז על ידי פרעה ולכן האספי אל תערך ומצאי מרגוע ושתוק מלהרוג עוד:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   הוי. הוא ענין לשון קריאה:

   עד אנה. עד מתי:

   תשקוטי. ענין מנוחה:

   האספי. ענין כניסה כמו ואין איש מאסף אותם (שופטים יט):

   תערך. ענין תיק ונרתק כמו וישלפם מתערה (ש״א וז):

   הרגעי. מלשון מרגוע ומנוחה:

   ודומי. ענין שתיקה כמו וידום אהרן (ויקרא י):

   רש"י

   חרב לה'. שהקב"ה מביא לעולם:

   הרגעי. לשון מרגוע:

   מלבי"ם

   הוי חרב לה' עד אנה לא תשקטי, אחר שחרב ה' באה עליהם שתי פעמים קורא מתי תשקט החרב, או האספי אל תערך, שהוא מליצה שישוב המחריב לארצו ולא ירעיש עוד ממלכות, או על כל פנים הרגעי ודמי, גם שאת חוץ לתערך הרגעי מעט ודומי, ולא תהרגי בתמידות:

7. (ז)אֵיךְ תִּשְׁקֹטִי וַיהוָה צִוָּה־לָהּ אֶל־אַשְׁקְלוֹן וְאֶל־חוֹף הַיָּם שָׁם יְעָדָהּ

   מצודת דוד:איך תשקוטי. כאלו משיב לעצמו איך אפשר לה להיות בהשקט ומנוחה וה׳ צוה לה להרוג עוד: אל אשקלון. על אשקלון ועל כל פלשתים היושבים בחוף הים, שם על המקומות ההם הזמין את החרב להרוג ולאבד:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   חוף הים. שפת הים וגבולו:

   יעדה. ענין הזמנה כמו ומי יעדה (מיכה ו):

   מלבי"ם

   איך, משיב איך תשקטי שזה א"א משני פנים, א. ה' צוה לה כי הוא שליח מה' להחריב ממלכות, ב. סבה טבעיית, מפני שאל אשקלון ואל חוף הים שם יעדה, מפני שהיה לו מלחמה עם צור וצידון היושבים בים, ופלשתים היו יושבים בחוף הים והיו עוזרים לצור, והוא יעד חרבו להכרית יושבי הים העוזרים לצור: