ירמיהו פרק מ״ו

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל־הַגּוֹיִם

   מצודת דוד:אשר היה. כאומר עתה יספר אשר היה וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם

   מלבי"ם

   אשר היה, הנבואות שמכאן עד סי' נ"ב, נבא על הגוים שכבש נבוכדנצר:

2. (ב)לְמִצְרַיִם עַל־חֵיל פַּרְעֹה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר־הָיָה עַל־נְהַר־פְּרָת בְּכַרְכְּמִשׁ אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת הָרְבִיעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה

   מצודת דוד:למצרים. ר״ל זהו אמר על מצרים ולתוספת ביאור אמר על חיל פרעה נכו שהוא מלך בימים ההם: אשר היה. ר״ל על הדבר אשר היה אצל נהר פרת במקום כרכמוש אשר הכם שם נ״נ וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   נכו. תירגם יונתן חגירא וכן בן נכה רגלים (שמואל ב ד):

   בכרכמיש. שם מקום:

   מלבי"ם

   למצרים, נבואה שבסימן זה נבא על מצרים שהוכו מנבוכדנצר שתי פעמים, ועד פסוק י"ג נבא ע"מ שהכה את חיל פרעה נכו על נהר פרת בשנה הרביעית ליהויקים:

3. (ג)עִרְכוּ מָגֵן וְצִנָּה וּגְשׁוּ לַמִּלְחָמָה

   מצודת דוד:ערכו. על מצרים יאמר בדרך לעג סדרו עצמיכם בלבישת מגן וצנה והתחזקו וגשו למלחמה מול הכשדים הנלחמים בכם:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ערכו. ענין סדור:

   מגן. הוא מכלי המלחמה עשוי להגן בעליו ממכת חרב וחנית:

   וצנה. הוא כעין מגן אבל בתכונה אחרת:

   רש"י

   מגן. של עור הוא והוא שלוק וכשיוצ' למלחמה מושחו בשמן:

   צנה. של עץ דמות תריסין שלנו:

   מלבי"ם

   ערכו, יצייר במליצתו שמצרים לא יתחיל עוד לצאת למלחמה כלל, כמ"ש (מ"ב כ"ד ז') ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת, ואומר אליו שיערכו מגן וצנה ויגשו למלחמה, ומוסיף או עכ"פ אסרו הסוסים והפרשים יעלו עליהם לרכוב, והתיצבו בכובעים כאילו מתחילים לצאת, הגם שלא יגשו למלחמה עצמה, או עכ"פ מרקו הרמחים ולבשו הסריונות כמי שעושה תחילת ההכנה:

4. (ד)אִסְרוּ הַסּוּסִים וַעֲלוּ הַפָּרָשִׁים וְהִתְיַצְּבוּ בְּכוֹבָעִים מִרְקוּ הָרְמָחִים לִבְשׁוּ הַסִּרְיֹנֹת

   מצודת דוד:אסרו. קשרו הסוסים ברכב ועלו הפרשים על הסוסים והתיצבו במערכה בכובעים: מרקו. צחצחו הרמחים מן החלודה למען היות להם ברק ולבשו הסריונות להגן ממכת חרב וחנית:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   אסרו. ענין קשירה:

   הפרשים. הם רוכבי הסוסים הרגילים בזה:

   בכובעים. כעין כובע עשוי מנחושת להגן על הראש וכן וכובע נחושת על ראשו (ש״א וז):

   מרקו. ענין לטוש וזכוך כמו ומורק ושוטף במים (ויקרא ו׳:כ״א):

   הרמחים. כעין חנית:

   הסריונית. הוא כעין מלבוש עשוי מברזל להגן ממכת חרב וחנית כמו ושריון קשקשים (ש״א יז):

   רש"י

   מרקו הרמחים. כמו ומורק ושוטף (ויקרא ז) פורביר בלע"ז:

5. (ה)מַדּוּעַ רָאִיתִי הֵמָּה חַתִּים נְסֹגִים אָחוֹר וְגִבּוֹרֵיהֶם יֻכַּתּוּ וּמָנוֹס נָסוּ וְלֹא הִפְנוּ מָגוֹר מִסָּבִיב נְאֻם־יְהוָה

   מצודת דוד:מדוע. למה ראיתי שהמה מתפחדים וחוזרים לאחור לברוח מן המלחמה: וגבוריהם. אף הגבורים שבהם המה כתותים ונסים מן הכשדים ולא פנו אליהם להלחם בם: מגור מסביב. פחד אחזתם מסביב, ר״ל את כולם אחז הפחד איש לא נעדר:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   חתים. ענין אימה ופחד כמו ואל תחת (יהושע א):

   נסוגים אחור. ענין החזרה לאחור כמו ונסוג מאחר אלהינו (ישעיהו נ״ט:י״ג):

   יכתו. מלשון כתיתה ושבירה:

   ומנוס נסו. ענין בריחה:

   הפנו. מלשון הפנה:

   מגור. ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כב):

   רש"י

   המה חתים. מצרים:

   ולא הפנו. עוד לעמוד במלחמה לא היה להם פנאי:

   מלבי"ם

   מדוע ראיתי המה חתים שי"ל מורך לב, ויותר מזה כי נסוגים אחור, כמראה המורך בפועל, ויותר מזה שגם גבוריהם יוכתו באמת, ונסו וגם לא הפנו לראות אם יש רודף מרוב הפחד, מדוע היה זה?, משיב יען מגור מסביב נאום ה' ה' הביא עליהם מגור ופחד:

6. (ו)אַל־יָנוּס הַקַּל וְאַל־יִמָּלֵט הַגִּבּוֹר צָפוֹנָה עַל־יַד נְהַר־פְּרָת כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ

   מצודת דוד:אל ינוס הקל. אף הקל ברגליו לא ינוס למלט נפשו כי האויב ישיגו: צפונה. בפאת צפון אצל מקום נהר פרת שמה כשלו ונפלו:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   על יד. אצל מקום וכן כל יד נחל יבוק (דברים ב׳:ל״ז):

   מלבי"ם

   אל, אבל לחנם מנוס נסו, כי גם הקל ברגליו אל ינוס, והגבור לא ימלט ע"י גבורתו כי צפונה על יד נהר פרת כשלו, שתחת שהיה להם לברוח לצד דרום שהוא צד מצרים יברחו לצד צפון אל יד הנהר, שבא האויב מאחוריהם ולחצם אל יד הנהר ושם נפלו כולם, כי הנהר סגר בעדם את הדרך:

7. (ז)מִי־זֶה כַּיְאֹר יַעֲלֶה כַּנְּהָרוֹת יִתְגָּעֲשׁוּ מֵימָיו

   מצודת דוד:מי זה. אמר המלעיג מי זה העם שהיה עולה ומתפשט כמו היאור העולה ומתפשט על כל פני האדמה ומי הוא העם המרים קול שאון כמו הנהרות אשר מימיו נעים בתנועה חזקה ומרימים קול שאון:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   יתגעשו. ענין תנועה חזקה כמו ותגעש הארץ (תהלים יח):

   רש"י

   כיאור יעלה. שהיה רגיל להעלות גייסות סביביו כמו נהר לשטף סביביו:

   יתגעשו מימיו. דמטרפין מוהי:

   מלבי"ם

   מי זה אשר כיאור יעלה, שכמו שהיאור נילוס בעת יעלה יכסה את כל הארץ בריבוי מימיו כן כסה את עין הארץ בריבוי מחנותיו, וכנהרות יתגעשו מימיו, וכמו שהנהר המושך מימיו חדים ושוטפים כל אשר בדרכם כן היו אנשים גבורים שוטפים את כל הממלכות:

8. (ח)מִצְרַיִם כַּיְאֹר יַעֲלֶה וְכַנְּהָרוֹת יִתְגֹּעֲשׁוּ מָיִם וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֲכַסֶּה־אֶרֶץ אֹבִידָה עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ

   מצודת דוד:מצרים. כאלו משיב לעצמו הנה זהו מצרים כי היה עולה ומתפשט ברוב חיילותיו כמו היאור המתפשט והיה מרים קול שאון כמו הנהרות אשר ינידו המים בחוזק רב ובהרמת קול: ויאמר. היה חושב בלבו אעלה ואכסה ארץ ברוב חיילותי ואובידה עיר זהו כרכמיש שהיתה ביד מלך אשור:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   כיאור יעלה. היה רגיל לעלות:

   אובידה. כמו אאבד:

   מלבי"ם

   מצרים, משיב מצרים הוא הרגיל לעלות כיאור, והמאמרים מקבילים כיאור יעלה ויאמר אעלה אכסה ארץ כנילוס שמכסה ארץ במים, וכנהרות יתגעשו מימיו (ויאמר) אובידה עיר ויושבי בה כנהר השוטף ומאבד הכל:

9. (ט)עֲלוּ הַסּוּסִים וְהִתְהֹלְלוּ הָרֶכֶב וְיֵצְאוּ הַגִּבּוֹרִים כּוּשׁ וּפוּט תֹּפְשֵׂי מָגֵן וְלוּדִים תֹּפְשֵׂי דֹּרְכֵי קָשֶׁת

   מצודת דוד:עלו הסוסים. אתם רוכבי הסוסים עלו למלחמה ואתם אנשי הרכב התהוללו והיו רצים לכאן ולכאן: כוש ופוט. כי גם המה באו בעזרתה: תופשי דורכי קשת. ר״ל תופשי קשת ודורכים בה למתחה היטב לירות למרחוק:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   והתהוללו. מלשון הוללות ושגעון כי ברוב המרוצה נראים כמשתגעים וכן בחוצות יתהוללו הרכב (נחום ב׳:ה׳):

   כוש ופוט. ולודים שמות אומות:

   דורכי. שדרך לדרוך ברגל על הקשת למתחה היטב:

   רש"י

   והתהוללו. לשון סכלות:

   מלבי"ם

   עלו ואני מצוה לכם שתעלו על הסוסים והרכב יתהוללו והגבורים יצאו, ועמהם יצאו עוזריהם כוש ופוט וכו', אבל והיום ההוא לה' יום נקמה, וע"כ נתן בלבם שיצאו למלחמה לקראת נבוכדנצר ואכלה חרב ושבעה מבשרם, ורותה מדמם, כי זבח גדול לה' מצייר כאילו ה' הכין זבח אל נהר פרת (שהיה דרכם לזבוח אל הנהר) והקדיש קרואיו עם כשדים לאכול ולשבוע:

10. (י)וְהַיּוֹם הַהוּא לַאדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת יוֹם נְקָמָה לְהִנָּקֵם מִצָּרָיו וְאָכְלָה חֶרֶב וְשָׂבְעָה וְרָוְתָה מִדָּמָם כִּי זֶבַח לַאדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ צָפוֹן אֶל־נְהַר־פְּרָת

    מצודת דוד:והיום וכו׳. ר״ל אבל לא יהיה כמחשבתו כי ארכו לו ימי המצור עד שבא עליה נ״נ מלך בבל (והיתה בגזירת המקום לנקום ממנו נקמת יאשיהו מלך יהודה שהרגו כמ״ש במ״ב): ואכלה חרב. של הכשדים: כי זבח לאד׳. ר״ל בגזירת המקום באה הזבח: אל נהר פרת. סמוך לנהר פרת כי שם היתה המלחמה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ושבעה. ענין שביעת הרעב:

    ורותה. ענין שביעת הצמאון כמו כגן רוה (ישעיה נח):

    רש"י

    ורותה. לשון שובע, ל"א לשון שכרון כמו שכר דמתרגמינן מרוי:

    בארץ צפון. שהלך פרעה על נבוכדנצר בכרכמיש וגם נפל ונהרגו גבוריו והוא ברח מן המלחמה:

11. (יא)עֲלִי גִלְעָד וּקְחִי צֳרִי בְּתוּלַת בַּת־מִצְרָיִם לַשָּׁוְא הִרְבֵּית רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ

    מצודת דוד:עלי גלעד. אמר בדרך לעג את מצרים עלי לגלעד מקום הצרי וקחי שמה צרי לרפאות את תחלואיך: בתולת. קראה בתולה על שלא נכבשה עדיין משום אומה כבתולה שלא משל בה איש לשכב עמה: לשוא הרבית. על חנם הרבית מיני רפואות כי אין לך בהם תעלה ומרפא והוא ענין מליצה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    צרי. הוא שרף הנוטף מעצי הקטף וכן ודבש ושמן וצרי (יחזקאל כ״ז:י״ז):

    תעלה. ענין רפואה כמו רפואות תעלה אין לך (לעיל ל) וכפל המלה בשמות נרדפים:

    מלבי"ם

    עלי גלעד, אחר מפלת פרעה רצה עדיין להתחזק בממשלתו שהיה לו בארץ סוריא עד עבר הירדן שגלעד היה ראש לממלכה זאת, וע"ז ימליץ שרצה לקחת צרי למכתו מגלעד ששם גדל הצרי, אבל לשוא הרבית רפואות ע"י סמים, אחר שתעלה אין לך, שכלה הליחות השרשי והבריאות, ר"ל א"א שתתחזק על ידי עמים אחרים אחר שנפלו מבחר גבוריך, כי שמעו גוים קלונך ולא יתחזקו להיות בעוזריך, וחוץ מן השמועה גם צוחתך בעצמך מלאה הארץ, כי גבור בגבור כשלו שהיה מהומה בין גבוריו והרגו זה את זה:

12. (יב)שָׁמְעוּ גוֹיִם קְלוֹנֵךְ וְצִוְחָתֵךְ מָלְאָה הָאָרֶץ כִּי־גִבּוֹר בְּגִבּוֹר כָּשָׁלוּ יַחְדָּיו נָפְלוּ שְׁנֵיהֶם

    מצודת דוד:קלונך. מה שנמסרת ביד בבל: מלאה הארץ. ר״ל בכל מקום יהיה נשמע צעקתם כי כשינוסו הנה והנה יכשלו גבור בגבור בדרך מרוצתם ושניהם יחדיו יפלו ויאבדו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    קלונך. מלשון קלון ובזיון:

    וצוחתך. מלשון צוחה וזעקה:

    רש"י

    גבור בגבור כשלו. כשהיו בורחים היו נכשלים ונתקלים זה בזה:

13. (יג)הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לָבוֹא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְהַכּוֹת אֶת־אֶרֶץ מִצְרָיִם

    מצודת דוד:לבוא. שיבוא נבוכדנאצר על ארץ מצרים להכות אותם בארצם:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    לבא נבוכדראצר. זו מכה שניי' שהחריב נבוכדנצר את מצרים בשנת עשרים ושבע למלכו (יחזקאל כ״ט:י״ד) כמו ששנינו בסדר עולם:

    מלבי"ם

    הדבר, עתה ינבא על מה שהוכו שנית ע"י נבוכדנצר שבא אל ארץ מצרים להכותה:

14. (יד)הַגִּידוּ בְמִצְרַיִם וְהַשְׁמִיעוּ בְמִגְדּוֹל וְהַשְׁמִיעוּ בְנֹף וּבְתַחְפַּנְחֵס אִמְרוּ הִתְיַצֵּב וְהָכֵן לָךְ כִּי־אָכְלָה חֶרֶב סְבִיבֶיךָ

    מצודת דוד:הגידו וכו׳. אשר נבוכדנאצר מעותד לבוא עליהם: אמרו. אתם המשמיעים קול אמרו למלך מצרים התיצב לעמוד בקשרי המלחמה והכן לך כל צרכי המלחמה כי חרב האויב אכלה אותך מסביב:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    במגדול. בנוף ובתחפנחס שמות מקומות בארץ מצרים:

    רש"י

    התיצב והכן לך. כנגד המלחמה, והכן ואתקין:

    מלבי"ם

    הגידו, תחלה יגידו במצרים שנבוכדנצר בא עליו, ואח"כ יכריזו במגדול ובנוף שהם ערי מבצר שיתיצבו במבצריהם ושם יכינו כלי נשק, וההכרזה תהיה שיעמדו במקומם ללחום על עריהם, לא שיצאו לקראת האויב כי כבר אכלה חרב סביביך:

15. (טו)מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ לֹא עָמַד כִּי יְהוָה הֲדָפוֹ

    מצודת דוד:נסחף אביריך. הגבורים שבך מדוע כל אחד נשטף ונגרף לבל יוכל לעמוד על רגליו: לא עמד. כאלו משיב בעבור זה לא עמד כי ה׳ הדפו והוא נלחם בו:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נסחף. ענין שטיפה וגריפה כמו מטר סוחף (משלי כח):

    אביריך. ענין חוזק וגבורה כמו דהרות אביריו (שופטים ה):

    הדפו. ענין כתישה ודחיה כמו אל ידפנו (איוב לב):

    רש"י

    נסחף. נשטפו והחליקו גבוריך כמו מטר סוחף (משלי כ״ח:ג׳) נסתחפה שדהו בלשון משנה ומנחם חברו לשון כליון וכן חבר מטר סוחף ודונש פתר מטר סוחף כמו מטר סועף כמו מסעף פארה במערצה (ישעיהו י׳:ל״ג):

    מלבי"ם

    מדוע, שואל אבל מדוע נשטפו הגבורים ולא עמדו במלחמה בערי מבצר? משיב לא עמד, מפני שה' הדפו:

16. (טז)הִרְבָּה כּוֹשֵׁל גַּם־נָפַל אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל־עַמֵּנוּ וְאֶל־אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה

    מצודת דוד:הרבה כושל. הוא הרבה לו מכשולים: גם נפל איש וכו׳. ר״ל העכו״ם הבאים לעזרת מצרים נטו והתחברו זה לזה ואמרו קומה מכאן ונשובה אל עמנו וכו׳: מפני חרב היונה. זה חרב נ״נ המאנה ואונסת לעשוק הגוף והממון:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נפל. ענין נטיה והתחברות כמו אל הכשדים אתה נופל (לעיל לז):

    היונה. מלשון אונאה וענינו עושק הגוף והממון וכן העיר היונה (צפניה ג):

    רש"י

    הרבה כושל. הקב"ה שהדפו והרבה לו מכשול:

    גם נפל. נתקבצו איש אל רעהו לאמר נקומה ונשובה אל עמנו ממקום שיצאנו משם להלחם:

    חרב היונה. חרבא דסנאה דהיא כחמר מרויא, היונה לשון יין ל"א לשון אונאה:

    מלבי"ם

    ה' הרבה כושל, וע"י המכשול נפל איש אל רעהו שנעשה ביניהם מלחמה פנימיית ואחד הכשיל את חבירו, ועי"כ נתפזרו העמים עוזריהם, ויאמרו איש אל רעהו קומה ונשובה אל עמנו מפני חרב היונה היא חרב של נבוכדנצר:

17. (יז)קָרְאוּ שָׁם פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם שָׁאוֹן הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד

    מצודת דוד:קראו שם. במערכת צבא כשדים הכריזו לומר אשר פרעה מלך מצרים המרים קול שאון בגאוה ובגודל לבב הנה עתה העביר המועד ר״ל לא בא להלחם מערכה מול מערכה ביום המיועד והקבוע כי בא מורך בלבבו:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    שאון. ענין המייה:

    המועד. ענין זמן קבוע כמו למועד שמור לך (ש״א ח):

    רש"י

    קראו שם. במלחמה הכריזו משל של חרפה:

    פרעה מלך מצרים שאון. שהיה מגביה קול שאונו תשואות להתהלל בחיילותיו:

    העביר המועד. שייעד היום מלחמה קבוע לצאת ולהלחם ולא יצא ועבר יום זמן המועד:

    מלבי"ם

    קראו שם, תחלה קראו ופרסמו שפרעה בא בשאון גדול ועם רב, ואח"כ קראו כי העביר המועד, שקבע מועד אחר שבו בזמן יבא, וה' אומר שלא יבא כלל:

18. (יח)חַי־אָנִי נְאֻם־הַמֶּלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא

    מצודת דוד:כי כתבור בהרים. כמו הר תבור הוא קבוע בהרים ולא יזוז ממקומו וכמו שהר ככרמל עומד על הים ולא ימוש משם כן יבוא נ״נ על מצרים ולא ישתנה ולא יזוז מביאתו שמה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    כתבור. וככרמל שמות הרים נודעים ומפורסמים:

    רש"י

    כי כתבור בהרים. כי כאשר דבר אמת הוא שתבור קבוע בהרים והר הכרמל על הים כן באמת יבא הדבר הזה על מצרים:

    מלבי"ם

    חי אני כי כתבור בהרים, שהר תבור הגם שיושב בין ההרים, והר הכרמל הוא סמוך לים, (כמ"ש במס' שבת דף ל"ד) כדי שיניח חמה בראש הכרמל וירד לים ויטבול, זה שיעור בין השמשות ובכ"ז א"א שיבא תבור בין ההרים שאצלו ושיבא הכרמל בים, כי ה' קבעו שלא ימוש ממקומו, כן פרעה הגם שהוא קרוב למקום המלחמה לא ימוש ממקומו ולא יבא:

19. (יט)כְּלֵי גוֹלָה עֲשִׂי לָךְ יוֹשֶׁבֶת בַּת־מִצְרָיִם כִּי־נֹף לְשַׁמָּה תִהְיֶה וְנִצְּתָה מֵאֵין יוֹשֵׁב

    מצודת דוד:כלי גולה. דרך הולכי גולה לתקן לעצמם כלי לשתות בו וכלי ללוש בו עיסה וכדומה: לשמה תהיה. כי תגלו ממנה: ונצתה. תהיה שממה מבלי ישאר מי יושב בה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לשמה. לשממה:

    ונצתה. מלשון ציה ושממה:

    רש"י

    כלי גולה. אדם יוצא לדרך מתקן לו חמת ומקדה של חרס לשתות בה:

    ונצתה. לשון ציה:

    מלבי"ם

    כלי גולה עשי לך, אולם לענין זה תמוש ממקומך שתצא ללכת לגולה כי נוף לשמה תהיה:

20. (כ)עֶגְלָה יְפֵה־פִיָּה מִצְרָיִם קֶרֶץ מִצָּפוֹן בָּא בָא

    מצודת דוד:עגלה. מצרים שהיתה מלכות יפה כעגלה היפה מאד הנה מפאת צפון יבוא עליה נ״נ המחתך וכורת אותה: בא בא. כפל המלה לחזק ולומר שבודאי יבוא:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    יפה פיה. פתרונו כמלה אחת ור״ל יפה ביותר ולזה נכפל העי״ן והלמ״ד הפעל וכמו ירקרק אדמדם:

    קרץ. ענין חתוך וכריתה כמו מחומר קרצתי (איוב לג):

    רש"י

    עגלה יפהפיה. מלכותא יאייא:

    קרץ. עממין קטולין קרץ לשון חתוך וכן מחומר קרצתי (איוב לג):

    מצפון. מבבל:

    מלבי"ם

    עגלה יפה פיה, מצרים היו מכבדים ומעריצים את השור שיחסו לו אלהות, והוא עמד בנוף, וכשחרב נוף המיתו הכשדים את יראתם, ובזה ממשיל מצרים לעגלה יפיפיה שהוא העגל שעבדו לו, שהיו בוחרים שיהיה יפה מאד, ובא לו הקרץ והשחיטה מצפון מעם כשדים:

21. (כא)גַּם־שְׂכִרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק כִּי־גַם־הֵמָּה הִפְנוּ נָסוּ יַחְדָּיו לֹא עָמָדוּ כִּי יוֹם אֵידָם בָּא עֲלֵיהֶם עֵת פְּקֻדָּתָם

    מצודת דוד:גם שכיריה. גם השרים הגדולים אשר בקרבה יובלו לטבח כעגלים המפוטמים במרבק שאחר שנעשו שמנים מוצאים לטבח: כי גם המה. אף שדרך השרים להיות אמיצי לבב לעמוד בקשרי המלחמה הנה המה לא כן עשו כי פנו מן המלחמה ונסו יחדיו ולא עמדו על עמדם ולזה כאשר השיגם האויב נפלו בנופלים ולא לקחום בשבי כדרך השרים: כי יום אידם. ר״ל על כי בא עליהם יום אידם עת מותם שהוא פקודת כל חי לכן בא מורך בלבבם:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    שכיריה. ענינו גדולים ונכבדים וכן בתער השכירה (ישעיה ז):

    מרבק. הוא הרפת מקום יפטמו שם העגלים וכן ועגלים מתוך מרבק (עמוס ו׳:ד׳):

    הפנו. מלשון פניה והליכה:

    אידם. ענין שבר ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב ל״א:ג׳):

    פקודתם. על המיתה יאמר שהוא פקודת וזכרון השגחת כל חי כמו ופקודת כל האדם (במדבר ט״ז:כ״ט):

    רש"י

    שכיריה. שריה כמו בתער השכירה (ישעיה ז):

    מרבק. קופל"א בלעז:

    הפנו. פנו עורף לבקש לנוס:

    מלבי"ם

    גם שכיריה, ועפ"ז ממשיל גם המלכים שהיו לוחמים מלחמותיהם בשכר והיו עוזרים מצרים כעגלי מרבק, שהיו ג"כ כעגלים שעמדו להתפטם שם מטוב ארץ מצרים, ואחר מפלת העגלה שהיא מצרים גם המה הפנו ללכת לארצם ונסו ולא עמדו, כי בא גם עליהם יום אידם וגם עת פקודתם בעבור עונותיהם:

22. (כב)קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ כִּי־בְחַיִל יֵלֵכוּ וּבְקַרְדֻּמּוֹת בָּאוּ לָהּ כְּחֹטְבֵי עֵצִים

    מצודת דוד:קולה. קול של מצרים ילך להיות נשמע למרחוק כמו קול הנחש הנשמע למרחוק: כי בחיל ילכו. הכשדים ילכו עליהם בחיל רב ובקרדמות יבואו עליהם לכרתם כחוטבי עצים ר״ל כמו שאין ביד העצים למנוע מעצמם כריתת החוטבים כן לא יוכלו מצרים למנוע מעצמם חרב הכשדים:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ובקרדומות. הוא הגרזן החותך עצים כמו ויקח אבימלך את הקרדומות (שופטים ט׳:מ״ח):

    כחוטבי. כן נקראים כורתי העצים וכן מחוטב עציך (דברים כט):

    רש"י

    קולה כנחש ילך. הרי הנחש בא ללמד על מצרים ונמצא למד למדנו מכאן שכשאמר הקב"ה לנחש על גחונך תלך (בראשית ג) וקיטע את רגליו והלך קולו בסוף העולם כך שנוייה בל"ב מדות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:

    כי בחיל ילכו. אליה:

    מלבי"ם

    קולה, ציור הנחש הוא שהיו לו רגלים ונקצצו ע"י חטאו, ובזה מצייר את מצרים שקצצו את רגליהם לבל יוכלו ללכת ממקומם חוץ לארצם, כי בחיל ילכו האויבים והחיל באו לה בקרדומות לקצץ רגליהם, ועם ציור הקרדומות יתפוס המליץ ציור אחר מה שעושים עם הקרדום שבו חוטבים העצים, ועז"א כחוטבי עצים, ועפ"ז יצייר ארץ מצרים כיער, שבאים בקרדומות לכרתו, ואומר כי כרתו יערה נאום ה', ר"ל שחוטבי עצים האלה והקרדומות הם כרתו את יערה כי לא יחקר והוא עצום מאד, כי רבו, והגם שלא יחקר בכ"ז כרתוהו כו', כי החוטבי עצים שבאו רבו מארבה ואין להם מספר, והיה בידם לחטוב את היער כולו:

23. (כג)כָּרְתוּ יַעְרָהּ נְאֻם־יְהוָה כִּי לֹא יֵחָקֵר כִּי רַבּוּ מֵאַרְבֶּה וְאֵין לָהֶם מִסְפָּר

    מצודת דוד:כרתו יערה. ר״ל אתם בני כשדים הרגו כל אנשי מצרים כי הכח בכם לכרות הכל כי לא יחקר מספר אנשי כשדים כי רבו מארבה:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י

    רש"י

    כרתו יערה. כח יש בהן לכרות כל יערה:

    כי לא יחקר. מספר צבאם:

24. (כד)הֹבִישָׁה בַּת־מִצְרָיִם נִתְּנָה בְּיַד עַם־צָפוֹן

    מצודת דוד:הובישה. הכלמי עדת מצרים כי הנה נמסרה ביד עם צפון הם הכשדים:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הובישה. מלשון בושה וכלימה:

    מלבי"ם

    הבישה בת מצרים, ואח"ז נשאר לה בושה גדולה כי נתנה ביד עם צפון להיות עבדים לעם צפון:

25. (כה)אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי פוֹקֵד אֶל־אָמוֹן מִנֹּא וְעַל־פַּרְעֹה וְעַל־מִצְרַיִם וְעַל־אֱלֹהֶיהָ וְעַל־מְלָכֶיהָ וְעַל־פַּרְעֹה וְעַל הַבֹּטְחִים בּוֹ

    מצודת דוד:הנני פוקד. אשגיח להביא פורעניות על המון עם של נא שהיתה בת רבת עם וכן נאמר את המון נא (יחזקאל ל׳:ט״ו): ועל מלכיה. ממלכות רבות היו בארץ מצרים כמ״ש ממלכה בממלכה (ישעיהו י״ט:י״ח): ועל פרעה וכו׳. ר״ל וכמו שאפקוד על פרעה כן אפקוד על העכו״ם הבוטחים בו:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    פוקד. ענין השגחת הבאת הרעה:

    אמון. כמו המון והוא ענין עם רב, וכן ואת יתר האמון (לקמן נב):

    מנא. נוא הוא אלכסנדריא כן ת״י:

    רש"י

    אל אמון. על אמון, על השר אמון יש שהוא לשון גדולה כמו התטבי מנא אמון (נחום ג׳:ח׳):

    מנא. אלכסנדרי' רבת' לאשיניוריא"ה דלישנדר"א בלע"ז:

    מלבי"ם

    אמר ה', הנני פוקד אל אמון מנא, שהיה שם מושב הע"ז אמון, ועל פרעה שנלקח ארצו, ועל מדינת מצרים ויתר אלהיה ויתר מלכיה ואחר כך יפקוד שנית על פרעה, שנלחם שנית ונובכדנצר הרג אותו, וז"ש ונתתים ביד מבקשי נפשם להרגם, ואחרי כן תשכן כימי קדם כמ"ש ביחזקאל שזה היה אחר ארבעים שנה שאז כלתה מלכות בבל:

26. (כו)וּנְתַתִּים בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וּבְיַד־עֲבָדָיו וְאַחֲרֵי־כֵן תִּשְׁכֹּן כִּימֵי־קֶדֶם נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:ואחרי כן. מקץ ארבעים שנה תשכון בארצם בלי גלות כימי קדם וכמ״ש ביחזקאל:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י

    רש"י

    ואחרי כן. מקץ ארבעים שנה כמו שאמר יחזקאל (כ״ט:י״ג):

27. (כז)וְאַתָּה אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל־תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת־זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקוֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד

    מצודת דוד:ואתה אל תירא וכו׳. בא לנחם בני הגולה לבבל לבל יתייאשו מן הגאולה בראותם שמצרים גלו למקום קרוב וחזרו מהר והם גלו למרחוק ועדיין לא שבו ובעבור זה יחשבו פן ישתקעו שמה לכן אמר ואתה אל תירא וכו׳: מרחוק. מארץ מרחק שגליתם שמה: ושב יעקב. יהיה בשובה ונחת והשקט ושאנן ואין מי מחריד אותו:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תחת. ענין פחד ושבר כמו ואל תחת מפניהם (לעיל א):

    ושב. ענין השקט ומנוחה כמו בשובה ונחת (ישעיה ל):

    ושאנן. ענין שלוה כמו שאנן מואב (לקמן מח) וכפל במ״ש לרוב השלוה וההשקט:

    רש"י

    ואתה אל תירא. צדיקים שבתוך מצרים שגלו שם על כרחם:

    מלבי"ם

    ואתה אל תירא עבדי יעקב אחר שאמר שמצרים תשכון כימי קדם וזה היה כשמלך כורש, אומר שגם יעקב לא יירא ואל תחת ישראל הגדולים כי הנני מושיעך וכו', וכבר התבארו פסוקים אלה למעלה סי' למ"ד:

28. (כח)אַתָּה אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם־יְהוָה כִּי אִתְּךָ אָנִי כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָׁמָּה וְאֹתְךָ לֹא־אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ

    מצודת דוד:כי אעשה כלה. ר״ל אף אם אעשה כלה וכו׳ הנה אותך לא אכלה עם כי תהיה בארצם: ויסרתיך למשפט. אייסר אותך במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר ולא אנקה אותך מן העולם שישאר העולם נקי ממך ר״ל לא אכריתך מן העולם:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    למשפט. כמו במשפט ובאה הלמ״ד במקום בי״ת וכן ישבת לכסא (תהילים ט׳:ה׳) ור״ל במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר וכן יסרני ה׳ אך במשפט (לעיל ו):

    רש"י

    למשפט. בדין חסוך מעט מעט:

    ונקה. לשון טיאוט והשמד וכן תירגמו יונתן לשון כלייה:

    מלבי"ם

    בכתבו את הדברים האלה על ספר למעלה (סי' ל"ו ב') ספר שה' צוה לירמיה לכתוב על ספר את הדברים אשר דבר אליו על ישראל ועל כל הגוים, וגם לחז"ל שהדברים שעל ישראל הם מגלות קינות, הדברים שעל הגוים הם הנבואות המסודרות פה מן סי' מ"ו עד סי' נ"ב שהיו מסודרות לפני ירמיה בספר מיוחד כמ"ש למעלה (כ"ה י"ג) והביאותי וכו' את כל הכתוב בספר הזה אשר נבא ירמיה על כל הגוים, שכוון לנבואות דפה, וע"כ טרם שסדר הספר הזה יודיע מ"ש לו ה' אל ברוך הכותב: