ירמיהו פרק מ״ב

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וַיִּגְּשׁוּ כָּל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וִיזַנְיָה בֶּן־הוֹשַׁעְיָה וְכָל־הָעָם מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון

   מצודת ציון

   ויגשו. הקריבו:

2. (ב)וַיֹּאמְרוּ אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא תִּפָּל־נָא תְחִנָּתֵנוּ לְפָנֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּעַד כָּל־הַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת כִּי־נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֹתָנוּ

   מצודת דוד:תפל נא. בקשו ממנו להתפלל בעדם אל ה׳: כאשר עיניך ראות אותנו. שאנחנו מתי מספר:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון

   מצודת ציון

   תפל. ענין נטיה:

   נא. עתה:

3. (ג)וְיַגֶּד־לָנוּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֶךְ־בָּהּ וְאֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה

   מצודת דוד:ויגד לנו. ר״ל התפלה תהיה שיגיד לנו את הדרך וכו׳ אם ללכת למצרים או להשאר כאן: ואת הדבר וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויגד לנו, הם לא שאלו אם ילכו לארץ מצרים אם לא, כי כבר הסכימו ללכת למצרים (כנ"ל מ"א י"ז) רק בקשו שה' יגיד להם את הדרך באיזה דרך ילכו למצרים, ואת הדבר אשר נעשה אחר שיבואו לשם, ואיך ינצלו בדרך מחרב מלך בבל:

4. (ד)וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא שָׁמַעְתִּי הִנְנִי מִתְפַּלֵּל אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כְּדִבְרֵיכֶם וְהָיָה כָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם אַגִּיד לָכֶם לֹא־אֶמְנַע מִכֶּם דָּבָר

   מצודת דוד:שמעתי. קבלתי אמריכם והנני מתפלל: אתכם. ר״ל על שאלתכם: לא אמנע. מבלי להגידה: דבר. שום דבר:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   יענה. מלשון עניה ותשובה:

   מלבי"ם

   השאלות: מז"ש והיה כל הדבר אשר יענה ה' אגיד לכם, שזה דבר שא"צ לאמרו:

   ויאמר ירמיהו הנני מתפלל כדבריכם ר"ל כפי שבקשתם שיראה לכם הדרך היותר טוב ללכת מצרים, ובכ"ז והיה כל הדבר אשר יענה ה' אתכם, היינו שאם יענה שלא תלכו בדרך זה כלל רק תשארו בא"י ג"כ אגיד לכם:

5. (ה)וְהֵמָּה אָמְרוּ אֶל־יִרְמְיָהוּ יְהִי יְהוָה בָּנוּ לְעֵד אֱמֶת וְנֶאֱמָן אִם־לֹא כְּכָל־הַדָּבָר אֲשֶׁר יִשְׁלָחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלֵינוּ כֵּן נַעֲשֶׂה

   מצודת דוד:והמה. השרים והעם: לעד אמת ונאמן. ר״ל המקום יהיה בנו לעד אמת שקבלנו על עצמנו לעשות כפי שתאמר לנו בשמו ויהיה נאמן עלינו להפרע מאתנו אם לא ככל הדבר וכו׳ כן נעשה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם

   מלבי"ם

   (ה-ו) השאלות: ומז"ש שיעשו ככל אשר ישלחהו ה', הלא זה פשוט שלכן שאלו דבר ה' ועצתו ומהו אם טוב ואם רע, ומז"ש למען אשר ייטב:

   והמה אמרו אל ירמיהו וכו' ככל הדבר אשר ישלחך ה' אלינו כן נעשה אף אם יצוה שנשאר בא"י:

6. (ו)אִם־טוֹב וְאִם־רָע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ שֹׁלְחִים אֹתְךָ אֵלָיו נִשְׁמָע לְמַעַן אֲשֶׁר יִיטַב־לָנוּ כִּי נִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ

   מצודת דוד:אם טוב. בין שיהיה הדבר טוב בעינינו בין שיהיה רע בעינינו נשמע בקול ה׳: למען. בעבור זה ייטב לנו כאשר נשמע בקולו:

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   אם טוב ואם רע הגם שאם יצוה שישארו בא"י זה רע לפי דעתם, בכל זה בקול ה' נשמע, למען ר"ל שגם אם תשיג אותנו רעה ע"י ציווי ה' עכ"פ זה עצמו דבר טוב מה שנשמע בקול ה', וז"ש למען אשר ייטב לנו כי נשמע בקול ה' אלהינו, שהשמיעה בקול ה' הוא הטוב האמתי, וגם ר"ל שעי"כ ישגיח ה' שייטיב לנו ע"י שאנו שומעים בקולו:

7. (ז)וַיְהִי מִקֵּץ עֲשֶׂרֶת יָמִים וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ

   מצודת דוד:ויהי מקץ. מעת ששאלו ממנו לחלות פני ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון

   מצודת ציון

   מקץ. מסוף:

8. (ח)וַיִּקְרָא אֶל־יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְאֶל כָּל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וּלְכָל־הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל

9. (ט)וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֵלָיו לְהַפִּיל תְּחִנַּתְכֶם לְפָנָיו

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם

   מלבי"ם

   השאלות: מ"ש אשר שלחתם אותי מיותר:

   כה אמר ה' אשר שלחתם אותי אמר להם שתשובת ה' לא היתה כפי שאלתם שיראם הדרך למצרים כי אינו מסכים שיצאו מא"י, רק תשובתו היא מצד מה ששלחתם אותי להפיל תחנתכם לפניו, שמצד זה רחם עליכם לתת לכם שארית בארץ, ועי"כ אם שוב תשבו בארץ הזאת ובניתי אתכם במלכות והנהגה, ונטעתי אתכם בריבוי עם, כי נחמתי על הרעה ורוצה אני שיהיה שארית בארץ ואחרית ותקוה:

10. (י)אִם־שׁוֹב תֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת וּבָנִיתִי אֶתְכֶם וְלֹא אֶהֱרֹס וְנָטַעְתִּי אֶתְכֶם וְלֹא אֶתּוֹשׁ כִּי נִחַמְתִּי אֶל־הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם

    מצודת דוד:ובניתי אתכם. ר״ל יפרו וירבו בה ולא יגלו עוד ממנה: ונטעתי. הוא כפל ענין במ״ש: כי נחמתי. חשבתי מחשבה אחרת על הרעה שעשיתי להם כי לא אוסיף עוד להרע להם:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ובניתי. מל׳ @ בנין:

    אהרוס. ענין שבירה ונתיצה:

    אתוש. ענין עקירה:

    נחמתי. ענין הפוך מחשבה:

11. (יא)אַל־תִּירְאוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל אֲשֶׁר־אַתֶּם יְרֵאִים מִפָּנָיו אַל־תִּירְאוּ מִמֶּנּוּ נְאֻם־יְהוָה כִּי־אִתְּכֶם אָנִי לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וּלְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ

    מצודת דוד:אשר אתם יראים מפניו. ר״ל הדבר אשר אתם יראים מפניו והוא מהריגת גדליה כמ״ש למעלה: ממנו. מן הדבר ההוא לא תיראו כי נ״נ לא ירע עמכם בעבור זה: ולהציל אתכם. לבל יוכל להרע עמכם:

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    (יא-יב) השאלות: למה אמר שתי פעמים אל תיראו, ותחלה אמר אתכם אני להציל, שמשמע שירצה לעשות רע, ואח"כ ואתן לכם רחמים:

    אל תיראו, לא תיראו מצד מה שאתם יראים מפניו עתה שהוא שינקום מכם על הריגת גדליה וכן אל תיראו ממנו בעתיד משאר רעות ומעבודה קשה כי על מה שיחרה אפו על הריגת גדליה אתכם אני להושיע אתכם ולהציל אתכם מידו בל יעניש אתכם ע"ז, וכן על העתיד ואתן לכם רחמים ורחם אתכם להקל המסים והעבודה, והשיב אתכם אל אדמתכם שתהיה האדמה שלכם וקניניכם כמקדם:

12. (יב)וְאֶתֵּן לָכֶם רַחֲמִים וְרִחַם אֶתְכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם

    מצודת דוד:ואתן. ועוד אתן אתכם לרחמים לפניו וירחם אתכם: והשיב אתכם. ר״ל הגולה מעמכם לבבל ישיבם מרצונו אל ארצם:

13. (יג)וְאִם־אֹמְרִים אַתֶּם לֹא נֵשֵׁב בָּאָרֶץ הַזֹּאת לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם

    מצודת דוד:לבלתי שמוע. ר״ל ואם גם עתה אחר ששמעתם דבר ה׳ לא תשבו פה ותמאנו לשמוע דבר ה׳:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    (יג-יד) השאלות: מ"ש ואם אומרים אתם, וחזר מלת לאמר, והיל"ל לא נשב בארץ הזאת כי ארץ מצרים נבא?:

    ואם אומרים אתם, אמנם אם לא תרצו לשמוע בקול ה' להשאר בא"י שבזה יש שני אופנים, אם מפני שאין רוצים לשבת בארץ, והיא ההליכה ממה שממנו, או מפני שרוצים בארץ מצרים שהיא הנסיעה אל מה שאליו, אומר על הצד הראשון אומרים אתם לא נשב בארץ הזאת לבלתי שמוע בקול ה' שהבטיח לכם שייטיב אתכם, ותרצו לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ אל שאר מקומות חוץ ממצרים, ועל הצד השני אמר לאמר, או שתאמרו לא כי ארץ מצרים נבא אשר לא נראה מלחמה, כי בשאר ארצות חוץ ממצרים היה להם אז מלחמה עם נבוכדנצר שכבש כל ארצות סוריא אחר החורבן, לא כן מצרים שאין שם מלחמה ורעב:

14. (יד)לֵאמֹר לֹא כִּי אֶרֶץ מִצְרַיִם נָבוֹא אֲשֶׁר לֹא־נִרְאֶה מִלְחָמָה וְקוֹל שׁוֹפָר לֹא נִשְׁמָע וְלַלֶּחֶם לֹא־נִרְעָב וְשָׁם נֵשֵׁב

    מצודת דוד:לאמר. כי תאמרו נבא למצרים אשר שם לא נראה מלחמה כי בהיותכם פה תפחדו ממלחמת הכשדים: וקול שופר. הדרך לתקוע במלחמה בשופרות: לא נרעב. לא כמו בכאן שהרעב מתמיד: ושם נשב. ולא נהיה גולים משם:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י

    רש"י

    וקול שופר. שתוקעין הצופים להזהיר את העם:

15. (טו)וְעַתָּה לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִם־אַתֶּם שׂוֹם תְּשִׂמוּן פְּנֵיכֶם לָבֹא מִצְרַיִם וּבָאתֶם לָגוּר שָׁם

    מצודת דוד:ועתה. הואיל וכן תאמרו לכן שמעו וכו׳: שום תשימון. אם תחשובו לבוא שמה מדעת ומרצון: ובאתם. ר״ל וכן תעשו בפועל לבא שמה ולגור בה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ועתה לכן שמעו דבר ה', ר"ל על הצד שיצאו מא"י לשכון בשאר ארצות חוץ ממצרים ע"ז לא דבר ה' עונש רק מה שאמר למעלה לבלתי שמוע בקול ה' שבזה לא תבא להם הטוב שהבטיח אם ישארו בא"י, אבל אם אתם שום תשימון פניכם לבא מצרים שע"ז הזהירם ביחוד (וכבר הוזהרו מן התורה שלא ישובו מצרים ויש סברא שהאיסור הוא רק בדרך הזה מא"י למצרים כמ"ש הקדמונים, ועז"א אם שום תשימון פניכם לבא מצרים שהוא המוזהר ויש סברא שאינו אסור רק היוצא לגור לא ההולך לסחורה ואם הלך לסחורה והשתקע שם לא עבר על הלאו במעשה, עמ"ש באה"ח באר"י סי' ח' סק"ב, ועז"א ובאתם לגור שם):

16. (טז)וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָרָעָב אֲשֶׁר־אַתֶּם דֹּאֲגִים מִמֶּנּוּ שָׁם יִדְבַּק אַחֲרֵיכֶם מִצְרַיִם וְשָׁם תָּמֻתוּ

    מצודת דוד:אשר אתם יראים. הוא חרב הכשדים: שם ידבק אחריכם. יהיה דבוק בכם ללכת אחריכם שם ולתוספת ביאור אמר מצרים: ושם תמותו. בחרב וברעב:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    דאגים. מלשון דאגה ופחד:

    ידבק. ענין חבור:

    מלבי"ם

    והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה, שמטעם זה בחרתם בארץ מצרים כמ"ש אשר לא נראה מלחמה, שם תשיג אתכם, יען שתהיה החרב בארץ מצרים שנבוכדנצר יכבוש אחר כך את ארץ מצרים:

17. (יז)וְיִהְיוּ כָל־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־שָׂמוּ אֶת־פְּנֵיהֶם לָבוֹא מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם יָמוּתוּ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר וְלֹא־יִהְיֶה לָהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם

    מצודת דוד:ויהיו כל האנשים. כל החפצים ללכת שמה כולם ימותו איש לא נעדר ולא ישאר שארית מה לפי גודל הרעה שאביא עליהם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    שריד ופליט. שארית והצלה וכן ולא היה ביום אף ה׳ פליט ושריד (איכה ב׳:כ״ב):

    מלבי"ם

    השאלות: מ"ש ויהיו הוא כפל לשון?:

    ויהיו, וחוץ ממה שישיג אתכם שם חרב ורעב מעצמו, חוץ מזה ימות בחרב וברעב עד שלא יהיה להם שריד ופליט, מפני הרעה אשר אני מביא עליהם, רעה השגחיית מיוחדת עליהם מצד העונש חוץ מן החרב הכולל שישיג גם את מצרים:

18. (יח)כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר נִתַּךְ אַפִּי וַחֲמָתִי עַל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כֵּן תִּתַּךְ חֲמָתִי עֲלֵיכֶם בְּבֹאֲכֶם מִצְרָיִם וִהְיִיתֶם לְאָלָה וּלְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה וְלֹא־תִרְאוּ עוֹד אֶת־הַמָּקוֹם הַזֶּה

    מצודת דוד:כאשר נתך. כמו שנשפך אפי וכו׳: לאלה. כולם יאמרו בשבועתם אם עשיתי כזאת אהיה כמו אלה הבאים למצרים: ולשמה. כולם יתמהו על גודל מפלתכם: ולקללה. המקלל את מי יתלה הקללה בכם לומר שיהיה מקולל כמותכם: ולחרפה. כולם יחרפו אתכם: ולא תראו. כאשר תלכו מפה לא תשובו עוד לראות את המקום הזה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תתך. ענין הרקה ושפיכה כמו ומטר לא נתך ארצה (שמות ט):

    לאלה. ענין שבועה כמו ושמעה קול אלה (ויקרא ה׳:א׳):

    ולשמה. ענין תמהון כמו פנו אלי והשמו (איוב כא):

    מלבי"ם

    כי כה אמר ה' כאשר נתך אפי וחמתי, ר"ל כמו שבירושלים היה עונש השגחיי כן יהיה בבואכם מצרים:

19. (יט)דִּבֶּר יְהוָה עֲלֵיכֶם שְׁאֵרִית יְהוּדָה אַל־תָּבֹאוּ מִצְרָיִם יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי־הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם

    מצודת דוד:דבר וכו׳. אמר שוב להתרות בהם: ידוע תדעו. בבוא עליכם הצרה תדעו שאני התריתי בכם היום ואמרתי שכן יהיה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    העידותי. ענין התראה כי ע״פ רוב מתרין בעדים לבל יכחשו:

    מלבי"ם

    השאלות: מ"ש דבר ה' עליכם אין לו פירוש וכל הענין כפול ומכופל ומיותר:

    דבר ה' עליכם עד הנה הודיע להם את דבר ה', מעתה יאמר הנביא דברי עצמו, הלא ה' דבר עליכם אל תבאו מצרים, ואני העידותי בכם היום והתריתי בכם בשם ה', וא"כ מזה נודע:

20. (כ)כִּי הִתְעֵיתֶם בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם כִּי־אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לֵאמֹר הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וּכְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כֵּן הַגֶּד־לָנוּ וְעָשִׂינוּ

    מצודת דוד:כי התעיתם. בדברו עמהם ראה בפניהם שלא היו חפצים להשאר במקומם ולכן אמר באמת עשיתם טעות גדול בנפשותיכם אשר אתם שלחתם אותי וכו׳ כי אילו לא שלחתם הייתם שוגגין ועכשיו אתם מזידין:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    התעיתם. מלשון תועה וטעות:

    בנפשותיכם. בעצמיכם:

    מלבי"ם

    כי התעיתם בנפשותיכם ר"ל שמזה נודע שאתם גמרתם בדעתיכם לבא מצרים, ומה ששלחתם אותי אל ה' לאמר התפלל וכו' וככל אשר יאמר ועשינו בזה אתם התעיתם את עצמכם, כי ה' יודע האמת שאין דעתכם לשמוע לקולו, ומזה ידעתי כי מה:

21. (כא)וָאַגִּד לָכֶם הַיּוֹם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְכֹל אֲשֶׁר־שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם

    מצודת דוד:ולכל. ר״ל וכמו שלא שמעתם מאז לכל אשר שלחני אליכם:

    עוד פירושים על פסוק כא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    שהגדתי לכם היום ולא שמעתם הסכלתם עשו מאד, כי לא הרוחתם מזה, רק מה:

22. (כב)וְעַתָּה יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר תָּמוּתוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם לָבוֹא לָגוּר שָׁם

    מצודת דוד:ועתה וכו׳. חזר להתרות בהם שוב למען ידעו בבוא הרעה:

    עוד פירושים על פסוק כב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    שעתה ידע תדעו כי בחרב וברעב תמותו שאם לא הייתם שואלים ממני לא הייתם יודעים מה יהיה בסופכם ועתה ששאלתם תדעו שאחריתכם למות: