ירמיהו פרק מ״ג

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֶל־כָּל־הָעָם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם אֲלֵיהֶם אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

   מצודת דוד:את כל הדברים האלה. האמורים למעלה:

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויהי ככלות ירמיה וכו' אשר שלחו ה' את כל הדברים האלה, ר"ל שגם סוף דבריו שנראה שאמר כן מדעת עצמו שהודיעם שאין במחשבתם לשמוע לדברי הנביא גם זה צוהו ה' לדבר כן אליהם, שהגם שהוא דבר בחיריי ויש יכולת בידם לשמוע בקול ה', הודיעו ה' את מחשבתם, שהם מתעים את הנביא ושהסכימו שלא ישמעו אם יצום ה' שלא ילכו למצרים אבל הם חשבו שירמיה אמר זה מדעתו כמו שנראים פשטות דבריו כמו שפירשתי שמן פסוק י"ט דבר ה' עליכם הם דברי ירמיה, ולכן חשדו אותו שכל הנבואה הוציא מרוחו, וע"כ אמרו:

2. (ב)וַיֹּאמֶר עֲזַרְיָה בֶן־הוֹשַׁעְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְכָל־הָאֲנָשִׁים הַזֵּדִים אֹמְרִים אֶל־יִרְמְיָהוּ שֶׁקֶר אַתָּה מְדַבֵּר לֹא שְׁלָחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לֵאמֹר לֹא־תָבֹאוּ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם

   מצודת דוד:אומרים. היו אומרים ולפי שארכו הדברים אמר שוב אומרים:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   עזריה. יתכן שהוא יזניהו הנזכר למעלה והיה נקרא בשתי השמות:

   הזדים. הרשעים:

   מלבי"ם

   (ב-ג) שקר אתה מדבר כי ברוך בן נריה מסית אותך, שחשבו שיען ברוך נכנס ויצא בין העם ושמע דעתם שרוצים בכל אופן ללכת מצרים הגיד זאת לירמיה והוא הסיתו לזה, וגם שאחר שחשבו שמצד הטבע ירע נבוכדנצר להם על הריגת גדליה וטוב שימלטו מידו, א"כ איך אפשר שיצום ה' להשאר במקום סכנה ויצטרך לשנות בחירת נבוכדנצר שזה נס חוץ לטבע וה' לא יעשה נס כל עוד שיש אפשרות להמלט בדרך הטבע וע"כ לא האמינו בנבואתו:

3. (ג)כִּי בָּרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּה מַסִּית אֹתְךָ בָּנוּ לְמַעַן תֵּת אֹתָנוּ בְיַד־הַכַּשְׂדִּים לְהָמִית אֹתָנוּ וּלְהַגְלוֹת אֹתָנוּ בָּבֶל

   מצודת דוד:כי ברוך וכו׳. יתכן שהיה להם תגר ומריבה עם ברוך ולכן חשדוהו בזה שהוא מסית בהם את ירמיה לנבאות להם להשאר שם למען יהיו נמסרים ביד הכשדים: להמית וכו׳. ר״ל הקצת ימית והקצת יגלה לבבל:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון

   מצודת ציון

   מסית. מלשון הסתה ופתוי:

4. (ד)וְלֹא־שָׁמַע יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְכָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְכָל־הָעָם בְּקוֹל יְהוָה לָשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ יְהוּדָה

5. (ה)וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְכָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֵת כָּל־שְׁאֵרִית יְהוּדָה אֲשֶׁר־שָׁבוּ מִכָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִדְּחוּ־שָׁם לָגוּר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה

   מצודת דוד:אשר שבו. אשר חזרו וכו׳ לגור בארץ יהודה:

6. (ו)אֶת־הַגְּבָרִים וְאֶת־הַנָּשִׁים וְאֶת־הַטַּף וְאֶת־בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר הִנִּיחַ נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים אֶת־גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן וְאֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא וְאֶת־בָּרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּהוּ

   מצודת דוד:ואת כל הנפש. העבדים ושפחות: ואת ירמיה וכו׳. גם אותם לקחו שלא בטובתם:

7. (ז)וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ מִצְרַיִם כִּי לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה וַיָּבֹאוּ עַד־תַּחְפַּנְחֵס

   מצודת דוד:כי לא שמעו וכו׳. אשר צוה להם שלא ללכת: עד תחפנחס. היא מארץ מצרים:

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויבואו ארץ מצרים כי לא שמעו, ר"ל שע"י שלא שמעו בקול ה' נסתבב שבאו למצרים כי באמת זה היה הקללה האחרונה שבמשנה תורה והשיבך ה' מצרים באניות, וביאתם היה עונש על חטאים הקודמים:

8. (ח)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ בְּתַחְפַּנְחֵס לֵאמֹר

9. (ט)קַח בְּיָדְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וּטְמַנְתָּם בַּמֶּלֶט בַּמַּלְבֵּן אֲשֶׁר בְּפֶתַח בֵּית־פַּרְעֹה בְּתַחְפַּנְחֵס לְעֵינֵי אֲנָשִׁים יְהוּדִים

   מצודת דוד:במלט במלבן. טמנם בחומר במקום עשיית הלבנים: בפתח. סמוך לפתח:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   וטמנתם. מל׳ הטמנה והצפנה:

   במלט. כן נקרא החומר העשוי מסיד ומחול ובדרז״ל ואע״ג דעביד בהו המלטי (ב״ב ו) ופי׳ שתיקן מקום הקורות בסיד:

   במלבן. הוא המקום שעושים שם הלבנים:

   רש"י

   וטמנתם במלט. מ"ם זו יסוד נופל היא בתיבה כמו מקום מעמד מעשה ויסודו לט כמו וילט פניו (מלכים א יט) לאט אותה בתוך הטיט במלבן, במלט אנוולופמנטו בלע"ז:

   מלבי"ם

   קח בידך שגם הנבואה לרעה (שישוב ה' ממנה אם ייטיבו העם מעשיהם) אם יעשה הנביא איזה פעולה לא תשוב בשום אופן שזה מורה חריצות הגזירה כמ"ש הרמב"ן לכן צוה לו לעשות פעולה להורות כי נחרץ הדבר בלי השנות:

10. (י)וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת־נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עַבְדִּי וְשַׂמְתִּי כִסְאוֹ מִמַּעַל לָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר טָמָנְתִּי וְנָטָה אֶת־שַׁפְרִירוֹ עֲלֵיהֶם

    מצודת דוד:ואמרת אליהם. אל היהודים ההם: הנני שולח. ר״ל אעיר לבי לבוא פה: עבדי. ר״ל עושה שליחותי: ונטה. יטה אהלו ממעל להאבנים:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    שפרירו. כן יקרא האוהל היפה וכן ברוחו שמים שפרה (איוב כ״ו:י״ג) והוא מל׳ הנותן אמרי שפר (בראשית מ״ט:כ״א) ובא על משקל סגריר:

    רש"י

    שפרירו. אהלו ודוגמתו ברוחו שמים שפרה (איוב כ״ו:י״ג):

11. (יא)וּבָא וְהִכָּה אֶת־אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לֶחָרֶב

    מצודת דוד:אשר למות. הראוי למות ברעב ימות ברעב וכו׳:

12. (יב)וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּבָתֵּי אֱלֹהֵי מִצְרַיִם וּשְׂרָפָם וְשָׁבָם וְעָטָה אֶת־אֶרֶץ מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר־יַעְטֶה הָרֹעֶה אֶת־בִּגְדוֹ וְיָצָא מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם

    מצודת דוד:ושרפם ושבם. ר״ל אלהיהם מעץ ואלהיהם מכסף וזהב יקח בשבי: ועטה. שלל ארץ מצרים יכרוך לקחת הכל כמו הרועה כשנוסע ממקום למקום שכורך עם בגדו כל כליו להביאם עמו ולא ישאיר מה מהם: ויצא. נ״נ יצא משם בשלום ולא יוכלו אנשי מצרים לקחת שלהם מידו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    והצתי. ענין הבערה ושריפה כמו ותצת בסבכי היער (ישעיהו ט׳:י״ז):

    ושבם. מלשון שבי:

    ועטה. יעטה ענין כריכה וכן מעטה לטבח (יחזקאל כא):

    את בגדו. עם בגדו:

    רש"י

    ועטה את ארץ מצרים. יכרוך כל שללה ויצא כאשר יכרוך ויגלול הרועה את בגדו וישליכו מעל כתיפיו כשהוא מוליך צאנו לפניו:

13. (יג)וְשִׁבַּר אֶת־מַצְּבוֹת בֵּית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֶת־בָּתֵּי אֱלֹהֵי־מִצְרַיִם יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ

    מצודת דוד:מצבות בית שמש. המצבות שעמדו בבית אשר עבדו שם לשמש עבודת אלהות:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    מצבות. מזבח מאבן אחת נקרא מצבה בלשון המקרא:

    רש"י

    את מצבות בית שמש. מזבחות שעשו שם אותם שנתגיירו בימי חזקיהו שבויי סנחריב שהוליך מכוש וממצרים לפני ירושלים ביום מפלתו כמו שאמר (ישעיהו י״ט:י״ח) ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לה' צבאות עיר ההרס יאמר לאחת, ותרגם יונתן עיר קריתא בית שמש דעתידא למיחרב יתאמר דהיא חדא מנהון: