ירמיהו פרק מ״א

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה בֶן־אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל־גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו בַּמִּצְפָּה

   מצודת דוד:בא ישמעאל. מארץ בני עמון: ורבי המלך. המ״ם של מזרע משמשת בשתים כאומ׳ עם רבי המלך ר״ל שגם היה משרי המלך וכאומר בעבור שהיה מזרע מלוכה ושר גדול לפני המלך לזה נתקנא בגדליה על שלקח הגדולה:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ורבי. ענין שררה כמו וכל רבי מלך בבל (לעיל ל״ט):

   לחם. כל סעודה קרויה על שם הלחם:

   רש"י

   ורבי המלך. ושרי המלך נתקנאו בו שנטל גדולה:

   מלבי"ם

   בא ישמעאל וכו' מזרע המלוכה, זה טעם אחד ע"מ שהרגו יען שהיה מזרע המלוכה חשב כי לו מגיע הנשיאות (טעם ב'). ויכו את גדליה וכו' אשר הפקיד מלך בבל בארץ שלכן הרג אותו, כי הוא נשלח ממלך בני עמון שהיה שונא למלך בבל ורצה שתהיה א"י תחת ממשלתו, ויכו וימת אותו, הם הכוהו וישמעאל גמר מיתתו בידיו:

2. (ב)וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־הָיוּ אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת־גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אֹתוֹ אֲשֶׁר־הִפְקִיד מֶלֶךְ־בָּבֶל בָּאָרֶץ

   מצודת דוד:ויכו. כולם הכהו וישמעאל לבדו המיתו: אשר הפקיד. כמו על אשר הפקיד ר״ל הסבה היה על שהפקידו בארץ ונתקנא בו:

3. (ג)וְאֵת כָּל־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר־הָיוּ אִתּוֹ אֶת־גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה וְאֶת־הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ־שָׁם אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הִכָּה יִשְׁמָעֵאל

   מצודת דוד:את אנשי המלחמה. כי יתר העם לקח בשבי כמ״ש בענין:

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ואת כל היהודים אשר היו אתו, ר"ל היהודים שהיו שם לצורך גדליה בעלי מלחמתו, ועז"א את גדליה, כי היהודים שגרו שם לא הרג, ואת הכשדים אשר נמצאו שם הרג כולם, ומפרש את בעלי המלחמה הכה, והכשדים היו כולם בעלי המלחמה, לכן אמר אשר נמצאו שם, ומהיהודים הרג רק בעלי המלחמה ויתר העם החיה:

4. (ד)וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְהָמִית אֶת־גְּדַלְיָהוּ וְאִישׁ לֹא יָדָע

   מצודת דוד:ויהי ביום השני. מוסב למקרא של אחריו: ואיש לא ידע. עדיין לא היה נודע הדבר:

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויהי ביום השני ישמעאל העלים את מיתת גדליה, ועז"א ואיש לא ידע והיה בדעתו למצוא עלילה שיאמר שהרגו בדין ובמשפט, וזה היה התחבולה שהרג השמונים איש, כמו שיתבאר:

5. (ה)וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים וּמִתְגֹּדְדִים וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם לְהָבִיא בֵּית יְהוָה

   מצודת דוד:מגולחי זקן וכו׳. דרך צער ואבל על חורבן ירושלים ובה״מ וגלות יהודה: להביא בית ה׳. יתכן שגם אחר החורבן הקריבו על המזבח וכמ״ש רז״ל שמעתי שמקריבין אע״פ שאין בית (מגילה י):

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   מגלחי. מלשון גלוח השער:

   ומתגודדים. ענין שריטת הבשר וכן ויתגדדו כמשפטם (מ״א יח):

   רש"י

   להביא בית ה'. כשנסעו מביתם לא היו יודעים בחורבן הבית ובדרך שמעו וקרעו בגדיה' וגלחו זקנם:

   ומתגודדים. לשון שריטה:

   מלבי"ם

   ויבאו אנשים, הוא רצה להעביר קול שגדליה הכה את האנשים היינו שצוה להרוג אותם על שהם מתאבלים על שריפת בהמ"ק, כמ"ש שהיו מגולחי זקן וקרועי בגדים, ועל שמוליכים מנחה ולבונה לבית ה' ורצה שיחשוב כל השומע שנבוכדנצר צוה לגדליה להרוג את כל המתאבל על בית ה' ואת כל ההולך להקטיר שם:

6. (ו)וַיֵּצֵא יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה לִקְרָאתָם מִן־הַמִּצְפָּה הֹלֵךְ הָלֹךְ וּבֹכֶה וַיְהִי כִּפְגֹשׁ אֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֹּאוּ אֶל־גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם

   מצודת דוד:הולך הלוך ובכה. מראה עצמו כבוכה על אבדן מולדתו למען לרמות אותם: בואו. הסיבם מללכת לירושלים כי במצפה היה לו מקום נאות להרגם:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   כפגוש. ענין פגיעה:

   מלבי"ם

   (ו-ז) ויצא ישמעאל לקראתם הולך ובכה עשה א"ע כבוכה ומתאונן על הפקודה הזאת שנתן גדליה להרג ההולכים לבית ה', ויאמר אליהם באו אל גדליהו כדי שיחשבו שהם נהרגים בפקודת גדליה, ובבואם תוך העיר שחטם אל תוך הבור, וכ"ז עשה בפקודת גדליה:

7. (ז)וַיְהִי כְּבוֹאָם אֶל־תּוֹךְ הָעִיר וַיִּשְׁחָטֵם יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה אֶל־תּוֹךְ הַבּוֹר הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־אִתּוֹ

   מצודת דוד:וישחטם. יתכן שהיתה כוונתו לבל יגולה על ידם מהר מהריגת גדליה לבל ירדפו אחריו: אל תוך הבור. שהיה שם: הוא והאנשים. הוא שחטם עם אנשיו:

8. (ח)וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נִמְצְאוּ־בָם וַיֹּאמְרוּ אֶל־יִשְׁמָעֵאל אַל־תְּמִתֵנוּ כִּי־יֶשׁ־לָנוּ מַטְמֹנִים בַּשָּׂדֶה חִטִּים וּשְׂעֹרִים וְשֶׁמֶן וּדְבָשׁ וַיֶּחְדַּל וְלֹא הֱמִיתָם בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם

   מצודת דוד:נמצאו בם. בהבאים משכם וכו׳: כי יש לנו וכו׳. ונגיד לך שתקחם אתה: ויחדל. חדל מהם ולא המיתום:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   מטמונים. אוצרות ע״ש שדרך לטמנם במחבואה:

   מלבי"ם

   ועשרה אנשים נמצאו בם, והם בחשבם שגדליה צוה להכותם על הלכם לבית ה', אמרו אל תמיתנו כי יש לנו מטמונים בשדה וניתן שוחד אל גדליה אם יחיה אותנו, וע"כ לא המיתם כדי שיחשבו שכ"ז נעשה בפקודת גדליה, והיה כונתו אם להפיל אימה על הנותרים שיחשבו שנבוכדנצר מינה את גדליה לרצוח תמימי דרך המתאבלים על החורבן, ואם כדי שכולם ישמחו ויאשרוהו על שהרג את גדליה שרצח נפשות שלא במשפט, וז"ש והבור אשר השליך שם ישמעאל את פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליהו שבאמת הכה אותם ביד גדליה ובפקודתו, ר"ל שאמר כן שגדליה צוה להכותם, הוא אשר עשה המלך אסא מפני בעשא, מודיע בזה מה החטא גורם, כי כבר התבאר (מלכים א' ט"ו י"ז) שבעשא בנה את הרמה לבלתי תת יוצא ובא לאסא מלך יהודה, היינו לעכב עי"כ שלא יעלו ישראל לרגל, ועקר עליתם לרגל היה דרך מצפה כמ"ש (הושע ה׳:א׳) כי פח הייתם למצפה ושם עמדו ג"כ צבאות אסא להגן על ההולכים לרגל וללחום נגד גדוד בעשא, ועשה את הבור להספיק מים לצבאותיו, וא"כ הבור הזה שנעשה לעזר להולכים לבית ה' עתה בעונות הדור הושלכו שם חללים ההולכים לבית ה':

9. (ט)וְהַבּוֹר אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ שָׁם יִשְׁמָעֵאל אֵת כָּל־פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד־גְּדַלְיָהוּ הוּא אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אָסָא מִפְּנֵי בַּעְשָׁא מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֹתוֹ מִלֵּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָהוּ חֲלָלִים

   מצודת דוד:ביד גדליהו. במקום גדליה במצפה: הוא. זהו הבור אשר עשה וכו׳: מפני בעשא. לבל יוכל לבא שמה בהלחמו עמו: אותו. את הבור הזה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   ביד גדליה. במקום גדליה כמו יד אבשלום (ש״ב יח):

   רש"י

   אשר הכה ביד גדליהו. מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש העלה עליו כאילו נהרגו על ידו:

10. (י)וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל אֶת־כָּל־שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר בַּמִּצְפָּה אֶת־בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ וְאֶת־כָּל־הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בַּמִּצְפָּה אֲשֶׁר הִפְקִיד נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים אֶת־גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם וַיִּשְׁבֵּם יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה וַיֵּלֶךְ לַעֲבֹר אֶל־בְּנֵי עַמּוֹן

    מצודת דוד:וישב. לקח בשבי את העם הבאים מעצמם למצפה כמ״ש למעלה ואת העם אשר השאיר נבוזראדן והניחם עם גדליה: וישבם. לפי שארכו הדברים חזר ואמר וישבם: וילך לעבור. הלך עמהם לעבור אל בני עמון לשבת שמה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וישב. מלשון שבי:

    הפקיד. מלשון פקדון והנחה:

    וישבם. מלשון שבי:

    מלבי"ם

    וישב את כל שארית העם אשר במצפה מאלה ששבו לא"י (כנ"ל מ"ב י"א) ואת כל העם הנשארים מאלה שהיו בא"י מכבר אשר הפקיד נבוזראדן:

11. (יא)וַיִּשְׁמַע יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְכָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֵת כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה

    מצודת דוד:וישמע. במקום שהיה כי לא היה אז במצפה:

12. (יב)וַיִּקְחוּ אֶת־כָּל־הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ לְהִלָּחֵם עִם־יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה וַיִּמְצְאוּ אֹתוֹ אֶל־מַיִם רַבִּים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן

    מצודת דוד:את כל האנשים. אשר עמהם: אל מים רבים. על בריכת המים הרבים:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י

    רש"י

    אל מים רבים. על ברכת מיין סגיאין:

13. (יג)וַיְהִי כִּרְאוֹת כָּל־הָעָם אֲשֶׁר אֶת־יִשְׁמָעֵאל אֶת־יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְאֵת כָּל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּשְׂמָחוּ

    מצודת דוד:כל העם. שהוליך בשבי:

14. (יד)וַיָּסֹבּוּ כָּל־הָעָם אֲשֶׁר־שָׁבָה יִשְׁמָעֵאל מִן־הַמִּצְפָּה וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ אֶל־יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ

    מצודת דוד:ויסובו. העם הנשבה סבבו ושבו מישמעאל והלכו אל יוחנן:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ויסובו. מלשון סבוב:

    שבה. מלשון שבי:

15. (טו)וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה נִמְלַט בִּשְׁמֹנָה אֲנָשִׁים מִפְּנֵי יוֹחָנָן וַיֵּלֶךְ אֶל־בְּנֵי עַמּוֹן

    מצודת דוד:נמלט. ברח ומלט נפשו עם שמנה אנשים:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    נמלט. ענין השמטה והצלה:

    בשמנה. הבי״ת היא במקום עם וכן הרק אך במשה דבר ה׳ (במדבר י״ב:ב׳):

16. (טז)וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְכָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר־אִתּוֹ אֵת כָּל־שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר הֵשִׁיב מֵאֵת יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה מִן־הַמִּצְפָּה אַחַר הִכָּה אֶת־גְּדַלְיָה בֶּן־אֲחִיקָם גְּבָרִים אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וְנָשִׁים וְטַף וְסָרִסִים אֲשֶׁר הֵשִׁיב מִגִּבְעוֹן

    מצודת דוד:מן המצפה. אשר שבה ישמעאל מן המצפה אחר שהכה את גדליה: גברים וכו׳. מוסב על תחלת המקרא ויקח יוחנן וכו׳ אשר השיב מגבעון ברדפו אחר ישמעאל:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    גברים. אנשים:

    וסריסים. מין שררה:

    מלבי"ם

    אשר השיב מאת ישמעאל כי בלכת ישמעאל נשארו עוד הרבה אנשים בסביבות מצפה והיה דעתם ללכת גם כן לארץ בני עמון אחרי ישמעאל ויוחנן השיבם מן הדרך, וגברים אנשי המלחמה אשר השיב מגבעון שלקח אתו ישמעאל ומצא אותם אצל גבעון:

17. (יז)וַיֵּלְכוּ וַיֵּשְׁבוּ בְּגֵרוּת כִּמְהָם אֲשֶׁר־אֵצֶל בֵּית לָחֶם לָלֶכֶת לָבוֹא מִצְרָיִם

    מצודת דוד:בגרות כמהם. במקום אשר גר שם כמהם בן ברזילי הגלעדי המוזכר בש״ב שחזר עם דוד אחר שנהרג אבשלום: ללכת. בדרך המהלך לבוא למצרים:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    בגרות. מל׳ גרות ומדור:

    רש"י

    בגרות כמהם. בגרות דיהב דוד לכמהם בר ברזילי גלעדאה, כששב ממלחמת אבשלום כמו שנאמר בספר שמואל (שמואל ב י״ט:ל״ט) אתי יעבור כמהם וגו':

18. (יח)מִפְּנֵי הַכַּשְׂדִּים כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי־הִכָּה יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה אֶת־גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם אֲשֶׁר־הִפְקִיד מֶלֶךְ־בָּבֶל בָּאָרֶץ

    מצודת דוד:מפני הכשדים. רצו ללכת שמה מפני הכשדים: כי הכה וכו׳. וחששו פן יעלילו הכשדים לומר שזה היה בהסכמת כולם והריגת פקיד המלך תחשב למרידה: