ירמיהו פרק מ׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים מִן־הָרָמָה בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ וְהוּא־אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל־גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה

   מצודת דוד:הדבר אשר היה וכו׳. הוא הדבר הנאמר אחרי הספורים ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו (לקמן מ״ב) ולפי שהדבור היה להשיב על שאלת השרים בדבר ההליכה למצרים לזה הקדים לומר שירמיהו היה נמצא עמהן ולא הלך גולה לבבל עם כי אסרוהו עם הגולים כמ״ש בענין כי חזר נבוזראדן והתירו ובא אל גדליהו וגם הקדים לספר הסיבה אשר בעבורה רצו ללכת למצרים ולזה שאלו מירמיה לשאול פי ה׳ ואח״ז אמר מה השיב המקום ע״ז: אחר שלח אותו וכו׳, מן הרמה. כי כשצוה נבוזראדן להוציאו מחצר המטרה ישוב בתוך העם כמ״ש למעלה וכשחזרו אנשי כשדים לקחת את העם בשבי להוליכם גולה בבלה לקחו גם את ירמיה עמהם והביאו את כולם אל העיר רמה כשהם אסורים באזקים ומשם שלחו נבוזראדן כמ״ש בענין: בקחתו אותו. בעת שלקח אותו מבין הגולים והוא היה אסור בתוך כל גלות וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   הרמה. שם עיר:

   אסור. קשור:

   באזקים. בשלשלאות כמו לאסור מלכיהם בזיקים (תהילים קמ״ט:ח׳):

   רש"י

   הדבר אשר היה. מה שנא' בסוף הענין (ירמיה מב) ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה' וגו' אלא שכתב תחלה על מה נאמר לו ומדרש אגדה באיכה רבתי מה היה הדבר ושובה אל גדליהו אמר לו או את נחית עמהון ואנא מסובר הכא או את סובר הכא ואנא נחית עמהון אמר אין אנא נחית עמהון מה אנא מהני להון אלא יחות ברייהון עמהון דסגין הוא מהני להון:

   מן הרמה. שהיה גולה מעצמו עמהן היה רואה כת שלולים בקולרין היה מכניס צוארו ביניהם וכו' כדאיתא בפסיקתא דאפטרתא דברי ירמיהו שא"א לומר שנתנו נבוזראדן באזיקים שהרי צוהו נבוכדנאצר אל תעש לו מאומה רע (לעיל לט):

   באזיקים. בזיאו"ש בלע"ז:

   מלבי"ם

   בקחתו אותו והוא אסור באזיקים, כבר פי' חז"ל שבחר ללכת עם הגולה ושם בעצמו זיקים על ידיו כיתר הגולים להצטער בצרתם ועז"א והוא אסור:

2. (ב)וַיִּקַּח רַב־טַבָּחִים לְיִרְמְיָהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר אֶת־הָרָעָה הַזֹּאת אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה

   מצודת דוד:ויקח. לפי שארכו הדברים אמר שוב ויקח: ה׳ אלהיך דבר וכו׳. ר״ל יודע אני שאתה נבאת להם בשם ה׳ את הרעה הזאת וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ה' אלהיך דבר וגו'. למה אתה מצטער עליה' והלא אתה נבאת להם ולא שמעו כדאיתא בפסיקתא:

   מלבי"ם

   (ב-ג) ויאמר אליו ה' אלהיך דבר, ר"ל למה שמת זיקים על ידך ותצטער, א. הלא ה' דבר על ידך והוא גזרת ה', ב. הלא זה בא בעבור שחטאתם לה' והיה לכם הדבר הזה, ר"ל א"כ הדבר מיוחס לכם שאתם גרמתם, בענין שאני לא עשיתי רע, כי היה בגזרת ה', וע"י פועל ידכם הרע:

3. (ג)וַיָּבֵא וַיַּעַשׂ יְהוָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר כִּי־חֲטָאתֶם לַיהוָה וְלֹא־שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ וְהָיָה לָכֶם הַדָּבָר הַזֶּה

   מצודת דוד:ויבא. וכן הביא את הרעה והוא עשה את הרעה ולא גבר נ״נ בכח ידו: ולא שמעתם בקולו. ר״ל מה שנבאת להם בשם ה׳ להשלים עם מלך בבל לעבדו:

4. (ד)וְעַתָּה הִנֵּה פִתַּחְתִּיךָ הַיּוֹם מִן־הָאזִקִּים אֲשֶׁר עַל־יָדֶךָ אִם־טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל בֹּא וְאָשִׂים אֶת־עֵינִי עָלֶיךָ וְאִם־רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא־אִתִּי בָבֶל חֲדָל רְאֵה כָּל־הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ אֶל־טוֹב וְאֶל־הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה לֵךְ

   מצודת דוד:ועתה. ר״ל הואיל ולא בכח ידו גבר נ״נ כ״א בחמת ה׳ בעוונם ואתה הלא הזהרתם להשלים עמנו א״כ אין עליך אשמה ולכן אתיר אותך היום מן האזיקים ואם טוב וכו׳: ואשים את עיני. להשגיח בך: חדל. מנע לבוא אתי לבבל: לפניך. ר״ל ברשותך: אל טוב. אל מקום הטוב והישר בעיניך וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   פתחתיך. ענין התרת הקשר כמו יתרי פתח (איוב ל):

   רש"י

   פתחתיך. לשון ויפתח הגמלים (בראשית כ״ד:ל״ב) וכת"י וכען הא שריתך ומנחם פתר כולם לשון פתיחה ממש:

   מלבי"ם

   ועתה למה נתת זקים על ידך אם באשר אתה רוצה לילך עם הגולים לבבל ותחשוב שא"א לך לילך עמהם בלא זקים, הנה פתחתיך היום מן האזקים ובכל זה אם טוב בעיניך לבא אתי בבל בא בלא זקים, ואם רע בעיניך חדל, כי הברירה בידך ללכת אל כל אשר תרצה:

5. (ה)וְעוֹדֶנּוּ לֹא־יָשׁוּב וְשֻׁבָה אֶל־גְּדַלְיָה בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ־בָּבֶל בְּעָרֵי יְהוּדָה וְשֵׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם אוֹ אֶל־כָּל־הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת לֵךְ וַיִּתֶּן־לוֹ רַב־טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת וַיְשַׁלְּחֵהוּ

   מצודת דוד:ועודנו לא ישוב. ועדיין ירמיה לא אמר שישוב משם לשבת בתוך העם הבין נבוזראדן שהיה דעתו לשוב ואמר לו ושובה אל גדליה וכו׳ והוא מקרא קצר: או אל כל הישר וכו׳. כאומר אין אני מכריח אותך ללכת אליו אלא או שוב אליו או לך אל כל מקום הישר בעיניך: ארוחה ומשאת. פרס מבית המלך ותשורה: וישלחהו. שלחו לנפשו:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   הפקיד. מלשון פקיד וממונה:

   ארוחה. ענין פרס קבוע מבית המלך וכן וארחתו ארחת תמיד (לקמן נב):

   ומשאת. ענין תשורה ודורון כמו ותרב משאת בנימין (בראשית מ״ג:ל״ד):

   רש"י

   ועודנו לא ישוב. בכל זאת לא היה חפץ לשוב אמר לו הקב"ה ושובה אל גדליהו אשר הופקד על העניים הנשארים גם הם צריכין לך כשאר הגולים:

   ארוחה ומשאת. מתנן ונבזבן:

   מלבי"ם

   ועודנו, ר"ל ואם תחשוב כי ישובו הגולים לא"י אל גדליה שהפקיד מלך בבל בארץ ותשוב עמהם, ואין דעתך ללכת לבבל רק כדי לשוב עמהם לא"י, עז"א ועודנו לא ישוב ר"ל הגולה לא ישוב עודנו בעת הזאת, ולכן אם דעתך לשוב אל גדליה שובה אל גדליה בן אחיקם בעצמך, וגם שם יש לך ברירה, אם תרצה שב אתו בתוך העם או אם תרצה ללכת משם אל מקום אחר אל כל הישר בעיניך ללכת לך, ויתן לו רב טבחים ארוחה שקבע לו ארוחת תמיד שיתפרנס בו וכי הפקיד אתו אנשים, שמזה ראו שאין רצונו להגלות יותר רק שרוצה שתתישב הארץ לכן התקבצו אליו:

6. (ו)וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ אֶל־גְּדַלְיָה בֶן־אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ

   מצודת דוד:המצפתה. כי במצפה ישב:

7. (ז)וַיִּשְׁמְעוּ כָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם כִּי־הִפְקִיד מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם בָּאָרֶץ וְכִי הִפְקִיד אִתּוֹ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ מֵאֲשֶׁר לֹא־הָגְלוּ בָּבֶלָה

   מצודת דוד:אשר בשדה. אשר היו בשדה בברחם מן העיר מפני הכשדים: המה ואנשיהם. גם המה שמעו גם אנשיהם שמעו: כי הפקיד וכו׳, בארץ. עשאהו פקיד וממונה בארץ: וכי הפקיד אתו. ואשר הניח עמו אנשים ונשים וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון

   מצודת ציון

   החיילים. צבאות עם:

   הפקיד. קמייתא מלשון פקיד וממונה ותניינא מלשון פקדון והנחה:

   וטף. ילדים קטנים:

8. (ח)וַיָּבֹאוּ אֶל־גְּדַלְיָה הַמִּצְפָּתָה וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָהוּ וְיוֹחָנָן וְיוֹנָתָן בְּנֵי־קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן־תַּנְחֻמֶת וּבְנֵי עֵיפַי הַנְּטֹפָתִי וִיזַנְיָהוּ בֶּן־הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם

   מצודת דוד:וישמעאל וכו׳. וגם ישמעאל וכו׳ באו המה ואנשיהם:

9. (ט)וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר אַל־תִּירְאוּ מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם

   מצודת דוד:אל תיראו וכו׳. ר״ל אל תפחדו מהכבדות עול עבודת הכשדים ושבו בארץ ועבדו את המלך באמונה לבד וייטב לכם כי הוא לא יכביד העול:

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם

   מלבי"ם

   אל תיראו, ר"ל שלא ייראו מהמון הכשדים שיצטרכו לעבדם ולהיות עבדים לעבדים כי כאשר יעבדו את מלך בבל ייטב להם כי הוא יסתירם בצל כנפיו מחמת ההמון:

10. (י)וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר־תְּפַשְׂתֶּם

    מצודת דוד:הנני יושב במצפה. ר״ל לא אלך מזה ומוכן אני תמיד לעמוד לפני הכשדים אשר יבואו אלינו במהלכם דרך פה לבלי תת להרע לכם וכאומר הלא המלך הפקיד אותי ויש לאל ידי למנעם מלעשות לכם רעה: ואתם אספו. ר״ל מעתה אל תחושו פן יקחום האויב כי מאספיו יאכלום: אשר תפשתם. אשר אחזתם לשבת בהן (אף כי עתה באו ולא תפשו עדיין אמר אשר תפשתם כי כשיאספו כבר תפשו ערים לשבת):

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וקיץ. פירות המיבשין בקיץ וכן הלחם והקיץ (ש״ב טו):

    תפשתם. ענין אחיזת נחלה:

    רש"י

    וקיץ. דבלה:

    מלבי"ם

    ואני, ר"ל וכן אל תיראו מן הכשדים הבאים בשליחות המלך שיבוזו אתכם, כי אני עומד לפניהם להצילכם, וא"כ אין לכם לירא ולא להטמין את קניניכם מפני שודדים רק אספו יין וקיץ ושימו בכליכם בפרהסיא, וכן לא תיראו לשבת בכ"מ שאתם רוצים רק ושבו בעריכם אשר תפשתם, והנה לאלה צוה שישבו בעריהם לא במצפה באשר היו מורדים בתחלה לא נתן להם רשות לשבת שם:

11. (יא)וְגַם כָּל־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי־עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְּכָל־הָאֲרָצוֹת שָׁמְעוּ כִּי־נָתַן מֶלֶךְ־בָּבֶל שְׁאֵרִית לִיהוּדָה וְכִי הִפְקִיד עֲלֵיהֶם אֶת־גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן

    מצודת דוד:אשר במואב וכו׳. אשר ברחו שמה בעת מלחמת נ״נ: כי נתן. אשר עזב שארית ליהודה ואשר הפקיד וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    (יא-יב) וגם כל היהודים וכו' וישובו כל היהודים והם באו אל גדליה המצפתה כי היה להם רשות לשבת במצפה כי הם לא מרדו תחלה:

12. (יב)וַיָּשֻׁבוּ כָל־הַיְּהוּדִים מִכָּל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ־שָׁם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ־יְהוּדָה אֶל־גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְבֵּה מְאֹד

    מצודת דוד:אשר נדחו שם. בעת המלחמה:

13. (יג)וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְכָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל־גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה

    מצודת דוד:אשר בשדה. אשר היו בשדה בברחם מן העיר מפני הכשדים (וחזר וכתבו כאן להסמיכו למקרא של אחריו):

14. (יד)וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן שָׁלַח אֶת־יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ וְלֹא־הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם

    מצודת דוד:שלח. גירה אותו בך להכותך מכות נפש וכאומר והוא קבל מאמריו:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון

    מצודת ציון

    שלח. ענין גרוי והסתה כמו ושן בהמות אשלח בם (דברים ל״ב:כ״ד):

15. (טו)וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ אָמַר אֶל־גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אֵלְכָה נָּא וְאַכֶּה אֶת־יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה וְאִישׁ לֹא יֵדָע לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ וְנָפֹצוּ כָּל־יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה

    מצודת דוד:אלכה נא. עתה אלך ואכהו נפש עד לא יכוך: ואיש לא ידע. מי הכהו ועל מה הוכה: ונפוצו. יהיו נפוצים מכאן ולא ישאר שארית:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ונפוצו. ענין פזור ופרוד:

    מלבי"ם

    (טו-טז) אלכה נא ואכה כי חשב שגדליה ירא מלהרגו על הספק מפני העם שיאמרו שממית בלא משפט, ואמר לו שהוא יעשה זאת ובצנעה, והשיב לו שאינו מאמין בדבר כי שקר הוא:

16. (טז)וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם אֶל־יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ אַל־תַּעֲשֵׂה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה כִּי־שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל־יִשְׁמָעֵאל

    מצודת דוד:אל ישמעאל. על ישמעאל: