ירמיהו פרק ל״ד

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה וּנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וְכָל־חֵילוֹ וְכָל־מַמְלְכוֹת אֶרֶץ מֶמְשֶׁלֶת יָדוֹ וְכָל־הָעַמִּים נִלְחָמִים עַל־יְרוּשָׁלִַם וְעַל־כָּל־עָרֶיהָ לֵאמֹר

   מצודת דוד:ממשלת ידו. שהוא מושל עליהם: וכל העמים. כי גם מעמים אחרים באו לעזרתו עריה. רצה לומר הסמוכים לה: לאמר. מוסב על הדבר וכו׳ מאת ה׳ לאמר:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   חילו. צבאות עמו:

   מלבי"ם

   וכל ממלכות וכל העמים, היינו ממלכות שהיו תחת ממשלתו וגם עמים אחרים שלא היו תחתיו והשתתפו לצור על ירושלים משנאת ישראל:

2. (ב)כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי נֹתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ

   מצודת דוד:ואמרת אליו. רצה לומר אליו לבד ולא יהיה עוד מי בדברך אליו:

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם

   מלבי"ם

   (ב-ג) ואמרת אל צדקיה ואמרת אליו, צוהו שיאמר זאת בנבואה אל העם וגם שיאמר כן אל צדיקהו בעצמו, ור"ל תאמר פעם אחר פעם להודיע לכל, וזה היה הטעם שכלאו צדקיה עבור נבואה זאת כנ"ל סי' ל"ב, שהנבואה שלמעלה נבא אל העם, שכן הוא סגנון הנבואה שם וסיים שם כי תלחמו לא תצליחו שכ"ז אזהרה אל העם, ולכן כלאו כי על מה שאמר הנבואה אליו בעצמו לא היה ראוי שיחר אפו עליו שהוא עצמו שאלו כ"פ על דבר ה', ולכן ספר פה שמה שנבא ירמיה זאת כמה פעמים גם על זה היה מצווה מאת ה':

3. (ג)וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדוֹ כִּי תָּפֹשׂ תִּתָּפֵשׂ וּבְיָדוֹ תִּנָּתֵן וְעֵינֶיךָ אֶת־עֵינֵי מֶלֶךְ־בָּבֶל תִּרְאֶינָה וּפִיהוּ אֶת־פִּיךָ יְדַבֵּר וּבָבֶל תָּבוֹא

   מצודת דוד:ובידו תנתן. ולא ימיתו אותך התופשים: ופיהו. של מלך בבל:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון

   מצודת ציון

   תפוש תתפש. ענין האחיזה בחזקה:

4. (ד)אַךְ שְׁמַע דְּבַר־יְהוָה צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה כֹּה־אָמַר יְהוָה עָלֶיךָ לֹא תָמוּת בֶּחָרֶב

   מצודת דוד:לא תמות בחרב. כי גם נ״נ לא ימיתך:

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם

   מלבי"ם

   כה אמר ה' עליך, ר"ל הפורעניות הזאת היא בעון הדור, ובעונם תתפש גם אתה, (כי צדקיהו היה צדיק) ובכ"ז עליך ע"י צדקתך אמר ה' שלא תמות בחרב, שהמת בחרב המלך אין מספידים עליו, ואתה בשלום תמות ולכן ישרפו לך וכו' ויספדו לך, כי דבר שאף שטבע הענין יחייב שיהרוג אותך ע"פ משפט שעברת על השבועה, תנצל ממות מפני שאני דברתי, וגם ר"ל שהלא דבר ה' לטובה לא תשוב ותתקיים בכל אופן:

5. (ה)בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר־הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְׂרְפוּ־לָךְ וְהוֹי אָדוֹן יִסְפְּדוּ־לָךְ כִּי־דָבָר אֲנִי־דִבַּרְתִּי נְאֻם־יְהוָה

   מצודת דוד:בשלום תמות. ארז״ל לאחר שמת נ״נ הוציאו לצדקיה מן המאסר ומת על מטתו: ובמשרפות. כמו ששרפו על אבותיך המלכים מטתן וכלי תשמישן כן ישרפו עליך כי כן היה הדרך לשרוף על המלכים כמ״ש ישרפו לו וכו׳ (דה״ב טז): והוי אדון. בעת יספדו אותך יאמרו הוי הוי על מיתת האדון: אני דברתי. ובוודאי תקום:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   והוי. ענין צעקת יללה:

   רש"י

   בשלום תמות. אמרו רבותינו שמת נבוכדנצר בימיו שכל ימי נ"נ לא יצאו אסיריו מאסיריהם וכשמת נבוכדנצר יצא צדקיה מבית האסורים ולמחרת מת וקברוהו בכבוד:

   ובמשרפות אבותיך. כך היה דרכם לשרוף על המלכי' מטתן וכלי תשמישן:

6. (ו)וַיְדַבֵּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּירוּשָׁלִָם

7. (ז)וְחֵיל מֶלֶךְ־בָּבֶל נִלְחָמִים עַל־יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל־עָרֵי יְהוּדָה הַנּוֹתָרוֹת אֶל־לָכִישׁ וְאֶל־עֲזֵקָה כִּי הֵנָּה נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה עָרֵי מִבְצָר

   מצודת דוד:הנותרות. מה שלא כבשם עדיין: אל לכיש. על לכיש ועל עזקה כי כולם כבשם ושחת מבצרם:

8. (ח)הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת־כָּל־הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר

   מצודת דוד:לקרא להם דרור. ר״ל לקרא לעבדים ולשפחות דרור וכאשר יפרש במקרא שלאחריו:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   דרור. ענין חירות וחפשי כמו וקראתם דרור (ויקרא כה):

   רש"י

   אחרי כרות המלך. בשנה השביעית למלכו כך שנינו בסדר עולם ויהי בשנה השביעית באו אנשים מזקני יהודה לדרוש את ה' אמרו ליחזקאל עבד כהן שמכרו רבו מהו שיאכל בתרומה כלומר לפי שהיו רוצין לומר לא נענש על המצות על שהחזירו את העבדי':

   מלבי"ם

   לקרא להם דרור, שדבר באזני העם שע"י ברית הזה יקראו לעצמם דרור, שעד עתה לא היה אחד מהם בטוח בעצמו פן יעני וימכר לעבד, וע"י תקנה זו יהיו חפשים כל ימי חייהם, והמלך קרא להעם לא להשרים, כי חשב שהשרים לא יתרצו לזה שהם לא ייראו מחשש עניות רק העם יתרצו:

9. (ט)לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת־עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד־בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ

   מצודת דוד:לשלח. עכשיו יפרש למי יהיה הדרור ומה היא ואמר לשלח כל איש את עבדו וכו׳ חפשים ולתוספת ביאור אמר לבלתי עבד בם ביהודי אחיהו איש והוא מקרא מסורס ור״ל שום איש לא יעבוד עוד ביהודי אחיו אחר שעבדו שש שנים וכמשפט התורה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם

   מלבי"ם

   לשלח, תקן שתי תקנות, א. לשלח איש את עבדו חפשים, העבדים שהם תחת רשותם ולא עבדו שש שנים, ב. על העתיד לבלתי עבד בם איש ביהודי אחיהו בעתיד:

10. (י)וַיִּשְׁמְעוּ כָל־הַשָּׂרִים וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־בָּאוּ בַבְּרִית לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת־עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד־בָּם עוֹד וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ

    מצודת דוד:וישמעו וכו׳. רצה לומר קבלו על עצמן לשלח איש את עבדו וכו׳: וישמעו וישלחו. קבלו על עצמן לשלוח וכן שלחום ולפי שארכו הדברים במה שאמר לשלח וכו׳ לכן חזר ואמר וישמעו וכן דרך המקרא:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וישמעו. ענין קבלת דברים:

    מלבי"ם

    וישמעו, ובכ"ז שמעו גם השרים לדבר המלך, א. שמעו לכרות את הברית, בין לשלח את העבדים חפשים, בין על העתיד לבלתי עבד בם עוד מכאן ולהבא, וגם וישמעו וישלחו שאחרי שכרתו הברית שמעו ועשו מעשה בפועל וישלחו אותם:

11. (יא)וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי־כֵן וַיָּשִׁבוּ אֶת־הָעֲבָדִים וְאֶת־הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים וַיִּכְבְּשׁוּם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת

    מצודת דוד:וישובו. אח״ז נתחרטו והחזירו את העבדים וכו׳, ותפשו בהם בחזקה להיות להם לעבדים ולשפחות:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ויכבשום. ענין התפיסה בחזקה כמו ויש מבנותינו נכבשות (נחמיה ה׳:ה׳):

    מלבי"ם

    וישובו, כפי הנראה שבעת ההיא היו רבים מדלת העם נכבשים לעבדים אל הנושים שנשו בהם, ובעת המצור התירא המלך שימרדו אז לצאת אל נבוכדנצר כדי שיפטרו מעבדות ולכן כרתו ברית לשלחם שכן קרה אל הרומיים בימי קדם שבעת מלחמה הוכרחו לקרא דרור להמשועבדים להם בעד חובותיהם להשקיט המרד כידוע בקורות ימי קדם. ואחר שנסתלק המצור שבו והחזיקו בם לעבדים ושפחות, ובזה חטאו בשתים, א. מה שעברו על הברית והשבועה, ב. מה שכבשום לעבדים אחר שהיו חפשים וזה גזל גמור גזלת נפשות:

12. (יב)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר

    מצודת דוד:ויהי דבר ה׳. זה הוא האמור בתחילת הענין הדבר אשר היה וכו׳ ולפי שארכו הדברים חזר לומר ויהי דבר ה׳:

13. (יג)כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר

    מצודת דוד:ביום הוציאי. בעת הוציאי וכו׳ ועל מעמד הר סיני יאמר שאז כרת ברית על כל המצות בכללן:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ביום הוציאי אותם מארץ מצרים, שכמו שהוצאתים מבית עבדים כן לא יעבדו באחיהם שהם יצאו לחירות כמוהם:

14. (יד)מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר־יִמָּכֵר לְךָ וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ וְלֹא־שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת־אָזְנָם

    מצודת דוד:מקץ. ר״ל מתחילה כי הראש יקרא קצה כמו הסוף: שבע שנים. לימי עבדותו וכאשר יפרש אחריו ועבדך שש שנים ואחר כך תשלחו חפשי: ולא שמעו. אל המצוה ההיא וחללוה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    מקץ שבע שנים, ר"ל ממצות התורה הוזהרו לשלחו אחר שש שנים ולא שמעו למצות התורה ולא הטו אזנם לנביאים המוכיחים אותם ע"ז:

15. (טו)וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם וַתַּעֲשׂוּ אֶת־הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו

    מצודת דוד:ותשובו. ואתם שבתם בתשובה היום וכו׳: לרעהו. לעבדו העברי: אשר נקרא שמי עליו. כי נקרא בית ה׳:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ותשובו, ואתם ברצותכם לתקן חטא אבותיכם שבתם בתשובה אל קצה האחרון, הוספתם גדר לקרא דרור אף קודם שש שנים, שזה אינו חיוב מצד הדין רק ותעשו הישר בעיני לפנים משורת הדין, וגם ותכרתו ברית:

16. (טז)וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת־שְׁמִי וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת־עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר־שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת

    מצודת דוד:ותחללו את שמי. בעברכם על שבועת הברית: ותשובו. והחזרתם לקחת איש את עבדו וכו׳: לנפשם. ללכת לרצונם: ותכבשו. ותפשתם בהם בחזקה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ותחללו. מל׳ חלול:

    לנפשם. ענין רצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כג):

    מלבי"ם

    ותשובו ותרעו בשתים, א. ותחללו את שמי במה שעברתם על דברי הברית, ב. ותשיבו וכו' אשר שלחתם חפשים ותכבשו שזה גזל גמור כנ"ל:

17. (יז)לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה אַתֶּם לֹא־שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם־יְהוָה אֶל־הַחֶרֶב אֶל־הַדֶּבֶר וְאֶל־הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ

    מצודת דוד:לקרא דרור. ר״ל להתקיים קריאת הדרור: הנני קורא לכם דרור. ר״ל אתן אתכם חפשים ממני להיות מופקרים אל החרב וכו׳ ולא אהיה עוד אדון עליכם למנוע אתכם מידיהם: לזעוה לכל ממלכות הארץ. ר״ל כולם יחרידו אתכם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לזעוה. ענין חרדה:

    רש"י

    הנני קורא לכם דרור. מאתי שאינו אדון לכם להציל ותהיו הפקר אל החרב ואל הרעב:

    מלבי"ם

    הנני קורא לכם דרור, כי מי שהוא עבד ה' הוא חפשי מן המקרים ואין דבר אחר שולט עליו, וכשיוצא חפשי מרשות ה' הוא תחת רשות המקרים כמ"ש (למעלה ט"ו) אנה נצא וכו', אשר לחרב וכו', וז"ש הנני קורא לכם דרור, וזה עונש על שכבשום לעבדים, ועל שעברו את הברית אומר ונתתי את האנשים שעברו ברית כפול, א. ברית התורה אשר מכבר, וז"ש העוברים את בריתי, ב. הברית שכרתו עתה, ועז"א אשר לא הקימו את דברי הברית אשר כרתו לפני:

18. (יח)וְנָתַתִּי אֶת־הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת־בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא־הֵקִימוּ אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו

    מצודת דוד:אשר לא הקימו. כפל הדבר במ״ש: אשר כרתו לפני. וחוזר ומפרש שכרתו העגל לשני חלקים ועברו בין החלקים כי כן היה דרך כורתי ברית וכמ״ש בברית בין הבתרים ויבתר אותם בתוך וכו׳ והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה (בראשית ט״ו:י״ז-י״ח) והוא היה שלוחו של מקום:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    העוברים. המבטלים:

    הקימו. מל׳ קיום:

    בתריו. חלקיו כמו ואת הצפור לא בתר (שם טו):

    רש"י

    העגל אשר כרתו לשנים. כשחזרו וכבשום כרתו כולם ברית למרוד במקום וכרתו העגל לשנים ועברו בין בתריו למרוד בו והיא היתה ברית חזקה וגמורה לאמר ככה יבתר ויחלק העובר עליה:

19. (יט)שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלִַם הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים וְכֹל עַם הָאָרֶץ הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל

    מצודת דוד:שרי יהודה. והם שרי יהודה וכו׳ אשר עברו בין בתרי העגל:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון

    מצודת ציון

    הסריסים. מין שררה:

    העוברים. מל׳ עברה:

20. (כ)וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ

    מצודת דוד:ונתתי. לפי שארכו הדברים חזר לומר ונתתי אותם: למאכל וכו׳. כי לא יקברום על כי ירבו מאד: ולבהמת הארץ. לחית הארץ כי חיה בכלל בהמה:

    עוד פירושים על פסוק כ: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ונתתי אותם ביד אויביהם על העברת ברית התורה, והיתה נבלתם למאכל נגד הברית שכרתו בין בתרי העגל:

21. (כא)וְאֶת־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְאֶת־שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם

    מצודת דוד:וביד חיל וכו׳. הם האויבים ומבקשי נפשם והוא כפל ענין במ״ש: העולים מעליכם. אשר נסתלקו מעליכם בשמעם שבאו מצרים לעזור לכם כמ״ש וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכשדים וכו׳ ויעלו מעל ירושלים (לקמן לז):

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    העולים. ענין סלוק כמו ויעלו מעל ירושלים (לקמן לז):

    רש"י

    העולים מעליכם. מפני חיל פרעה שיצא ממצרים כמו שמפורש בספר זה (ל"ז):

    מלבי"ם

    ואת צדקיהו, הגם שלא עבר בין בתרי העגל היה בידו למחות ולא מיחה:

22. (כב)הִנְנִי מְצַוֶּה נְאֻם־יְהוָה וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ וְאֶת־עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין יֹשֵׁב

    מצודת דוד:הנני מצוה. ר״ל אעיר לבם: והשיבותים. אשיב לפה את חיל מלך בבל:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י

    רש"י

    הנני מצוה. ושב חיל פרעה לארצו והכשדים ישובו עליכם: