ירמיהו פרק ל״ה

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר

2. (ב)הָלוֹךְ אֶל־בֵּית הָרֵכָבִים וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם וַהֲבִאוֹתָם בֵּית יְהוָה אֶל־אַחַת הַלְּשָׁכוֹת וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן

   מצודת דוד:בית הרכבים. הם בני יונדב בן רכב ומזרע יתרו היו: בית ה׳. אל בית ה׳: אל אחת הלשכות. אל אחת מן הלשכות: והשקית. השתדל להשקותם יין:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   הלשכות. ענין חדר:

   רש"י

   אל בית הרכבים. בני יונדב בן רכב ומבני יתרו היו:

   מלבי"ם

   ודברת אותם, שידבר עמהם ומתוך הדבור יביאום אל בית היין, בל יבינו שמביא אותם בכיון שאז ישמרו א"ע מלשתות, והביאותם בית ה' לפרסם הדבר, והשקיתם תשתדל להשקותם אם ירצו:

3. (ג)וָאֶקַּח אֶת־יַאֲזַנְיָה בֶן־יִרְמְיָהוּ בֶּן־חֲבַצִּנְיָה וְאֶת־אֶחָיו וְאֶת־כָּל־בָּנָיו וְאֵת כָּל־בֵּית הָרֵכָבִים

4. (ד)וָאָבִא אֹתָם בֵּית יְהוָה אֶל־לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן־יִגְדַּלְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־אֵצֶל לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן־שַׁלֻּם שֹׁמֵר הַסַּף

   מצודת דוד:איש האלהים. נביא ה׳: אשר אצל. הלשכה ההיא היתה אצל הלשכה אשר השרים נאספים שמה וממעל ללשכת מעשיהו:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   שומר הסף. שומר מזוזות השערים כי סף הוא מזוזה וכן הכהנים שומרי הסף (מ״ב יג):

   רש"י

   איש האלהים. נביא דה':

   שומר הסף. אמרכלא טרשורי"ר בלע"ז:

   מלבי"ם

   אצל לשכת שהיה פרסום גדול בדבר, אשר ממעל וידעו כל הנכנסים והיוצאים:

5. (ה)וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית־הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ־יָיִן

   מצודת דוד:וכוסות. לשפוך בהם יין מהגביעים לשתות מהם:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון

   מצודת ציון

   גביעים. הם כעין כוסות וגדולים מהם ובהם מביאים היין וכן ואת גביעי גביע הכסף (בראשית מ״ד:ב׳):

6. (ו)וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה־יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ־יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד־עוֹלָם

   מצודת דוד:אבינו. ר״ל ראש המשפחה: עד עולם. עד סוף כל הדורות:

7. (ז)וּבַיִת לֹא־תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא־תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא־תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל־יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם

   מצודת דוד:ולא יהיה לכם. אף בקנין או במתנה לא יהיה לכם בית בנוי ושדה זרוע וכרם נטוע: באהלים. העשויים על פני השדה שאפשר להעתיקם ממקום למקום: למען תחיו וכו׳. כי בית ושדה וכרם יש בהם סבה המעכבת את האדם במקום שהם ולפעמים יאבד עם אנשי המקום ההוא אבל היושב באהלים ואין לו שדה וכרם בקל יוכל להעתיק ממקום למקום (וטעם מניעת שתיית היין לא הוצרך לפרש כי ידוע הוא שמביא למעשים מגונים): אשר אתם גרים שם. במקום נטיית האהלים:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   גרים. כמו עם לבן גרתי (בראשית ל״ב:ה׳):

   רש"י

   באהלים תשבו. במדבריות אשר אתם גריס שם לא היה להם חלק בארץ שבני גרים היו:

   מלבי"ם

   ולא יהיה לכם מוסב על כולם, שלא יהיה לכם בית וזרע וכרם אף ע"י קניה מאחרים, כי במ"ש לא תבנו ולא תטעו היה משמע שלקנות בית בנוי וכרם שנטעו אחרים מותר, כי באהלים תשבו שלא תשבו אף בבית של אחרים רק באהלים:

8. (ח)וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת־יַיִן כָּל־יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ

   מצודת דוד:ונשמע בקול. רצה לומר קבלנו מאמריו: בנינו ובנותינו. ר״ל אף הקטנים והקטנות:

9. (ט)וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה־לָּנוּ

   מצודת דוד:לשבתינו. לשבת אנחנו בהם: וזרע. ר״ל כל מין זרע אף גן זרוע:

10. (י)וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ

    מצודת דוד:ונשב. עד הנה ישבנו באהלים: ונשמע ונעש. ר״ל כמו שקבלנו על עצמינו כן עשינו ככל אשר וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק י: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ונשב באהלים ונשמע ונעש וכו' ר"ל כי כל מה שאמר להם קיימו עד עתה, אבל הציווי שישבו באהלים הלא לא קיימו עתה כי ישבו בבתים בירושלים, ע"ז השיבו שאחר שכל הציווים צוה סתם, רק בציווי שישבו באהלים אמר באהלים תשבו למען תחיו ימים רבים ע"פ האדמה ממילא היה תנאי בזה, שנשב באהלים שעי"כ נחיה על האדמה, כי כובשי ארצות לא ילכו לכבוש יושבי אהלים, אמנם עתה שבא נבוכדנצר להחריב את הארץ והיתה ישיבתם באהלים בשדה מקום סכנה, א"כ בזה נכלל בציוי אביהם שבאופן זה ישבו בעיר מבצר, כי התנה באהלים תשבו למען תחיו ומכלל הן אתה שומע לאו שאם ישיבת האהלים סכנה לא ישבו בם, וז"ש ונשב באהלים ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו ויהי בעלות נבוכדנצר וכו' ונאמר באו ונבוא ירושלים מפני חיל הכשדים, אחר שהוא עתה מקום סכנה ולכן ונשב בירושלים, וא"כ גם בזה שמענו ונעש ככל אשר צוה אבינו:

11. (יא)וַיְהִי בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶל־הָאָרֶץ וַנֹּאמֶר בֹּאוּ וְנָבוֹא יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי חֵיל אֲרָם וַנֵּשֶׁב בִּירוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:ויהי בעלות. ר״ל ומה שנשב עתה בבתי העיר הסבה היא כי בעלות נ״נ אל הארץ (וזהו מה שעלה בימי יהויקים כמ״ש במ״ב) אז אמרנו אלו לאלו בואו ונבוא לירושלים מפחד הכשדים ואנשי ארם אשר עמהם לבל ישללו אותנו ולכן נשב בירושלים:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י

    רש"י

    ויהי בעלות נבוכדראצר. על כרחנו באנו העיר לכך עכשיו אנו יושבים בבתים:

12. (יב)וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר

13. (יג)כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם הֲלוֹא תִקְחוּ מוּסָר לִשְׁמֹעַ אֶל־דְּבָרַי נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:לאיש יהודה. לאנשי יהודה: הלא תקחו מוסר. רצה לומר באמת מהדבר הזה יש לכם ללמוד לשמוע אל דברי:

14. (יד)הוּקַם אֶת־דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב אֲשֶׁר־צִוָּה אֶת־בָּנָיו לְבִלְתִּי שְׁתוֹת־יַיִן וְלֹא שָׁתוּ עַד־הַיּוֹם הַזֶּה כִּי שָׁמְעוּ אֵת מִצְוַת אֲבִיהֶם וְאָנֹכִי דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי

    מצודת דוד:הוקם. הנה נתקיים את דברי יהונדב וכו׳: ולא שתו. והנה הם לא שתו (ולא אמר מה שמנעו לקחת בית ושדה וכרם כי מניעת שתיית היין ראו בעיניהם ולא כן אלו): כי שמעו. ר״ל לא מנעו מרצון נפשם כי אם לשמוע מצות אביהם: השכם. ר״ל בזריזות רב בהשכמה אני מדבר אליכם ע״י הנביאים ועכ״ז לא שמעתם:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    הוקם, א. שהיה ציווי של ב"ו והוקמו דבריו, ב. שלא שתו עד היום הזה ולא עברו בשום פעם, ג. שלא ידעו שום תועלת ממצוה זאת רק כי שמעו את מצות אביהם, ואנכי דברתי, א. שהוא דבור אלהים, ב. אחר שדברתי בתמידות ולא שמעתם:

15. (טו)וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת־כָּל־עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּים וְשָׁלֹחַ לֵאמֹר שֻׁבוּ־נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ מַעַלְלֵיכֶם וְאַל־תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּשְׁבוּ אֶל־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבֹתֵיכֶם וְלֹא הִטִּיתֶם אֶת־אָזְנְכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי

    מצודת דוד:ואשלח. רצה לומר ואחר שעברתם על דברי שלחתי אליכם הנביאים בהשכמה ובזריזות לאמר שובו עתה כל איש מדרכו הרעה ומעתה היטיבו מעלליכם: ושבו. ואז תשבו על האדמה וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נא. עתה:

    מעלליכם. מעשיכם:

    מלבי"ם

    ושלחתי את עבדי הנביאים, שובו מדרכו במצות ל"ת, והטיבו במ"ע, ג. שהיא מצוה שיש בה תועלת ושבו אל האדמה, ובכ"ז לא הטיתם אזן לדברי הנביאים ולא שמעתם לדברי התורה:

16. (טז)כִּי הֵקִימוּ בְּנֵי יְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב אֶת־מִצְוַת אֲבִיהֶם אֲשֶׁר צִוָּם וְהָעָם הַזֶּה לֹא שָׁמְעוּ אֵלָי

    מצודת דוד:כי הקימו. רצה לומר ובעבור כי בני יהונדב הקימו מצות אביהם והעם הזה לא שמעו אלי ולא למדו מהם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    כי הקימו בני יהונדב וכו' והעם וכו', שהגם שי"ל ללמוד מוסר מבני יונדב בכל זה לא שמעו:

17. (יז)לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא אֶל־יְהוּדָה וְאֶל כָּל־יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עֲלֵיהֶם יַעַן דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ וָאֶקְרָא לָהֶם וְלֹא עָנוּ

    מצודת דוד:לכן. הואיל ולא שמעו ולא למדו מהם לכן וכו׳: אשר דברתי עליהם. הפורעניות שיעדתי ע״י הנביאי׳: יען. בעבור שדברתי עליהם דברי ולא שמעו: ואקרא להם. לשוב אלי:

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    לכן הנני מביא את כל הרעה אשר דברתי לעונש על שדברתי ולא שמעו:

18. (יח)וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עַל־מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם וַתִּשְׁמְרוּ אֶת־כָּל־מִצְוֺתָיו וַתַּעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה אֶתְכֶם

    מצודת דוד:אשר שמעתם. לקבל מאמריו: על מצות. אל מצות: ותשמרו. ר״ל שמרתם בלב ולא שכחתם בהם: ותעשו. וגם עשיתם ככל אשר צוה אתכם עם כי רבים המה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ותשמרו, הל"ת של שתיית יין ובנות בית ונטיעת כרם, ותעשו העשה לשבת באהלים:

19. (יט)לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא־יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל־הַיָּמִים

    מצודת דוד:לא יכרת וכו׳. ר״ל לא יהיה נפסק מזרע יונדב מלהיות איש מהם עומד לפני כל הימים כלומר עד עולם יהיו מהם יושבים בסנהדרין ומורים בדברי תורה כן ארז״ל, או שיהיו יראי ה׳ וחושבי שמו ונכנעים לעבודתו:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון

    מצודת ציון

    לא יכרת. לא יפסק: