ירמיהו פרק ל״ג

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ שֵׁנִית וְהוּא עוֹדֶנּוּ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה לֵאמֹר

   מצודת דוד:שנית. פעם שנית בדבר ענין הגאולה העתידה: והוא עודנו. כשבא לו הנבואה ההיא היה עדיין כלוא בחצר המטרה: לאמר. מוסב על ראשית המקרא ויהי דבר ה׳ וגו׳ לאמר:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   עודנו. עדיין:

   עצור. מעוכב וכלוא וכן מעוצר וממשפט לוקח (ישעיהו נ״ג:ח׳):

   רש"י

   עצור. בבית הכלא:

2. (ב)כֹּה־אָמַר יְהוָה עֹשָׂהּ יְהוָה יוֹצֵר אוֹתָהּ לַהֲכִינָהּ יְהוָה שְׁמוֹ

   מצודת דוד:עושה. המגדלה והמרוממה ועל ירושלים יאמר שזכר למעלה וקצר בדבר המובן יוצר אותה. המחדש אותה להכינה עד עולם: ה׳ שמו. ר״ל והוא מורה שהכל בידו:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   עושה. ענין הגדלה ורוממות כמו ישמח ישראל בעושיו (תהילים קמ״ט:ב׳):

   יוצר. מחדש וכן יוצר עליכם רעה (לעיל יח):

   להכינה. מלשון הכנה:

   רש"י

   כה אמר ה' עשה. העושה זאת:

   מלבי"ם

   כה אמר ה' עושה, העשיה היא גמר הדבר, והיצירה היא הוצאת צורת הדבר שהיא קודם העשיה, ר"ל אצל ה' כבר נעשה הדבר ונגמר כי דבר ה' הוא כאילו נעשה בפועל, ואצל התחתונים שאצלם יעשה ה' את הדבר על ידי סבות ומסובבים וע"י ההמשך בזמן אני יוצר להכין את הדבר שתצא לפועל בעולם השפל בבוא הזמן וקץ הימין:

3. (ג)קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ וְאַגִּידָה לְּךָ גְּדֹלוֹת וּבְצֻרוֹת לֹא יְדַעְתָּם

   מצודת דוד:קרא אלי. להודיע לך הגאולה העתידה ואשיב לך: גדולות. נחמות גדולות וחזקות שלא ידעתם:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ובצורות. חזקות והוא מלשון מבצר:

   רש"י

   קרא אלי ואענך. להודיעך העתידות:

   ובצורות. שמורות בלבי לעשותם:

   מלבי"ם

   קרא אלי ואענך, נגד מ"ש למעלה (ט"ו ט"ז) שירמיה לא היה יכול לנבאות בכל עת שרצה, שע"י שנבא פורענות לא יכול לשמוח בשמחה של מצוה שע"י השמחה תחול עליו הרוח, ולא נבא רק בעת קראו ה' והכינו לזה, אמר אליו שעתה שיודיעו בשורות טובות יוכל לקרא וה' יענהו לנבאותו בעת שירצה גדולות מהיותם חוץ לטבע, ובצורות וחזקות כי לא ישתנו ויתקיימו לעד ולא ידעתם, כי עד עתה לא הודיעו רק פורעניות:

4. (ד)כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל־בָּתֵּי הָעִיר הַזֹּאת וְעַל־בָּתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה הַנְּתֻצִים אֶל־הַסֹּלְלוֹת וְאֶל־הֶחָרֶב

   מצודת דוד:על בתי העיר הזאת. רצה לומר בתי השרים ויתר העם: הנתוצים. אשר המה עתה נתוצים בעבור לעשות מאבניהם סוללות מבפנים לעלות עליהם להלחם מול הכשדים: ואל החרב. ר״ל וינתצו אותם בחרב והוא שם כלי עשוי לשבר בו וכן ומגדלתיך יתוץ בחרבותם (יחזקאל כ״ו:ט׳):

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   הנתוצים. ענין שבירה והריסה:

   אל הסוללות. על הסוללות ר״ל בעבור סוללות והם התלים שעושים לעלות עליהם להלחם:

   ואל החרב. בחרב כמו ואל הארון (שמות כה) ומשפטו ובהארון:

   רש"י

   הנתוצים אל הסוללות. לעשות מהם סוללות תלים שצבורים למעלה אשר בונים בני העיר לעלות אל הסוללות להלחם מעליהם אל הכשדים:

   ואל החרב. לתקפא שורא מן קדם דקטלין בחרבא:

   מלבי"ם

   (ד-ה) אל הסוללות ואל החרב באים להלחם ר"ל שבתי העיר נתוצים ע"י הסוללות והחרב שהסוללות והחרב הם באים עם הכשדים להלחם על העיר, ולמלא את הבתים פגרי האדם, אשר הכיתי ר"ל שנענשו אם ע"י ה' בעצמו עונש השגחיי, ועז"א אשר הכיתי באפי ובחמתי, ואם מעצמו ע"י הסתרת פנים, ועז"א ואשר הסתרתי פני, כמ"ש והסתרתי פני מהם והיה לאכול, וכ"ז היה על כל רעתם בין ההכאה ובין הסתרת פנים לא היה מפני שמאסתים לעולם רק על כל רעתם, כרופא שמקיז דם שאינו כדי למחוץ רק כדי לרפא:

5. (ה)בָּאִים לְהִלָּחֵם אֶת־הַכַּשְׂדִּים וּלְמַלְאָם אֶת־פִּגְרֵי הָאָדָם אֲשֶׁר־הִכֵּיתִי בְאַפִּי וּבַחֲמָתִי וַאֲשֶׁר הִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהָעִיר הַזֹּאת עַל כָּל־רָעָתָם

   מצודת דוד:באים להלחם. ר״ל כי לא יאבו לקבל עליהם עול שעבוד והמה באים להלחם עם הכשדים והיא סבה למלאות הבתים ההם את פגרי האדם וכו׳: ואשר. ועל אשר הסתרתי פני מן העיר בעבור רעתם ולכן ימלא הבתים מפגרי המתים:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י

   רש"י

   ולמלאם את פגרי האדם. ואת הבתים אשר נתצו עושים קברות לפגרים שנהרגים בתוך העיר:

   ואשר הסתרתי וגו'. כה אמר ה' הנני מעלה לה וגו':

6. (ו)הִנְנִי מַעֲלֶה־לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים וְגִלֵּיתִי לָהֶם עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת

   מצודת דוד:הנני מעלה לה. הנה אעלה רפואה להעיר הזאת וירפאו גם אנשיה ר״ל העיר תבנה ואנשיה ישובו לה: וגליתי. אגלה להם שלום רב ומתקיים:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ארוכה. ענין רפואה כמו ארוכת בת עמי (לעיל ח) ולתוספת ביאור אמר ומרפא:

   וגליתי. מלשון גלוי:

   עתרת. ענין רבוי כמו ועתר ענן הקטורת (יחזקאל ח׳:י״א):

   רש"י

   עתרת שלום. ברכת שלום שלוד בלע"ז:

   מלבי"ם

   הנני מעלה לה ארוכה, שע"י ההכאה הזאת יהיה לה ארוכה על השבר מבחוץ, ומרפא על החולי הפנימית וגליתי להם עתרת ר"ל אגלה להם איך יעתר להם השלום והאמת להתרצות אליהם להיות אתם בעתיד:

7. (ז)וַהֲשִׁבֹתִי אֶת־שְׁבוּת יְהוּדָה וְאֵת שְׁבוּת יִשְׂרָאֵל וּבְנִתִים כְּבָרִאשֹׁנָה

   מצודת דוד:והשיבותי. אשיב לארצם את שבי יהודה ואת שבי ישראל: ובניתים. רצה לומר יהיו מושפעים מטובה והצלחה כמאז:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   שבות. מלשון שביה:

   ובניתים. מלשון בנין:

   מלבי"ם

   והשיבותי, את הגולה ובניתים, בנין המלכות ובנין העיר והמקדש:

8. (ח)וְטִהַרְתִּים מִכָּל־עֲוֺנָם אֲשֶׁר חָטְאוּ־לִי וְסָלַחְתִּי לְכָל־עֲוֺנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ־לִי וַאֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בִי

   מצודת דוד:וטהרתים. ר״ל אמחול עוונם ויהיו מטוהרים מטומאת העון: וסלחתי וכו׳. כפל הדבר במ״ש: פשעו בי. מרדו בי:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם

   מלבי"ם

   וטהרתים, על העבר אטהר אותם מטומאת עונם, והנה העון מטמא את הנפש, ומקטרג עליהם לפני ה', נגד הטומאה וטהרתי, נגד הקטרוג וסלחתי:

9. (ט)וְהָיְתָה לִּי לְשֵׁם שָׂשׂוֹן לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ אֶת־כָּל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה אֹתָם וּפָחֲדוּ וְרָגְזוּ עַל כָּל־הַטּוֹבָה וְעַל כָּל־הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לָּהּ

   מצודת דוד:והיתה לי. הדבר הזה תהיה לי לפרסום ששון ולתהלה לכל הגוים השומעים הטובה אשר אעשה לישראל כי כולם ישמחו בתשועת ישראל ויהללו ויפארו את ה׳ על כי אז יכירו האמת שה׳ הוא האלהים: ופחדו ורגזו. ישראל יפחדו וירעדו מחטא עוד בעבור כל הטובה וכו׳ ר״ל יפחדו לחטוא שלא יאבדו הטובה המרובה: עושה לה. ר״ל לירושלים:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   לשם. ענין פרסום:

   ורגזו. ענין תנועת הרעדה וכן רגזו ואל תחטאו (תהילים ד׳:ה׳):

   מלבי"ם

   והיתה, ועל העתיד יהיה לי לשם ששון, ופחדו ורגזו המאמרים מקבילים ופחדו על כל השלום שעי"כ יפחדו מהם להלחם אתם, ורגזו על כל הטובה:

10. (י)כֹּה אָמַר יְהוָה עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם־הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה

    מצודת דוד:חרב הוא. ר״ל עד עולם יהיה חרב ושמם מבלי ימצא שם אדם ובהמה: בערי יהודה. לתוספת ביאור יפרש עתה מה הוא המקום ואמר בערי יהודה וכו׳: הנשמות. אשר הם שוממות מבלי אדם עובר שם ומבלי אדם יושב בהם:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    חרב. מל׳ חורבן: הנשמות: מלשון שממון:

    מלבי"ם

    במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא החורבה שייך על הבנינים, והשממה שייך על כל הארץ, ושממה הוא יותר מן חורבה, ועז"א במקום הזה היינו בעיר ירושלים שעליו היו אומרים חרב הוא ע"י בניניו שנחרבו, ומוסיף גם בשאר ערי יהודה וגם בחוצות ירושלים (בחוצות הם אחורי הבתים) שהם היו נשמות שהוא יותר מחורבה:

11. (יא)קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת־יְהוָה צְבָאוֹת כִּי־טוֹב יְהוָה כִּי־לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְהוָה כִּי־אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת־הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְהוָה

    מצודת דוד:קול ששון. מוסב על המקרא שלפניו לומר עוד ישמע במקום הזה קול ששון וכו׳: קול חתן. קול שמחת חתן: כי לעולם חסדו. כי עד עולם יעשה חסד: מביאים. והמה יהיו מביאים קרבן תודה בבית ה׳ הבא על הנס: כי אשיב. אל ארצם אשיב את שבותם להיות בטובה כמאז:

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    (יא-יב) קול ששון ע"י הזווגים שיעשו, קול אומרים הודו על הנסים שיעשה להם, ונגד מ"ש חרב הוא מאין אדם אמר שישמע קול ששון וכו', ונגד מ"ש חרב הוא מאין בהמה אמר שיהיה נוה רועים:

12. (יב)כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עוֹד יִהְיֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה הֶחָרֵב מֵאֵין־אָדָם וְעַד־בְּהֵמָה וּבְכָל־עָרָיו נְוֵה רֹעִים מַרְבִּצִים צֹאן

    מצודת דוד:במקום הזה. הוא ירושלים: ובכל עריו. בכל ערי ישראל: נוה רועים. בכל המקומות יהיו מדורי רועים המרביצים צאן כי יתרבו צאנם מאד:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    נוה. ענין מדור:

    מרביצים. ענין שכיבה לנוח:

    רש"י

    נוה רועים. מדור רועים:

13. (יג)בְּעָרֵי הָהָר בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב וּבְאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל־יְדֵי מוֹנֶה אָמַר יְהוָה

    מצודת דוד:בערי ההר. בערים העומדים על ההר ובעמק ובפאת הדרום: עוד תעבורנה. ר״ל כ״כ יתרבו הצאן עד שלא יספיקו בעליהם למנותם בעצמו ויעמיד מונה במקומו להעביר הצאן לפניו למנותם:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מונה. מל׳ מנין ומספר:

    רש"י

    עוד תעבורנה הצאן וגו'. יצאו ויבאו ישראל ע"י מנהיג הולך בראשם:

    מלבי"ם

    עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה אחר שדבר מנוה צאן חזר להמשיל כלל האומה כצאן ושיהיה להם רועה המונה אותם לדעת אם לא נחסר מנינם:

14. (יד)הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וַהֲקִמֹתִי אֶת־הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל־בֵּית יְהוּדָה

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    והקמותי. אקיים:

    מלבי"ם

    (יד-טז) והקמותי, היא הנבואה שנבא למעלה (כ"ג ה' ו'), ועיי"ש התבארו פסוקים אלה:

15. (טו)בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ

    מצודת דוד:אצמיח לדוד. מזרעו אצמיח צמח צדקה זהו מלך המשיח והוא יעשה משפט וצדקה:

16. (טז)בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח וְזֶה אֲשֶׁר־יִקְרָא־לָהּ יְהוָה צִדְקֵנוּ

    מצודת דוד:וזה אשר יקרא לה. וזה השם אשר יקרא המקום לירושלים: ה׳ צדקנו. ה׳ יצדיק אותנו בזמן קיומה:

17. (יז)כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה לֹא־יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא בֵית־יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:איש יושב. ר״ל איש מזרעו יושב על כסא המלוכה:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    לא יכרת. כריתות עולם אלא אם יפסוק סופו לחזור:

    מלבי"ם

    לא יכרת לדוד, מימות המשיח והלאה:

18. (יח)וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא־יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה־זֶּבַח כָּל־הַיָּמִים

    מצודת דוד:ולכהנים הלוים. הכהנים בני לוי: לא יכרת. לא יהיה נכרת מהם איש מלפני מלהיות מעלה עולה וכו׳: כל הימים. ר״ל כל הימים לא יהיו נכרתים כי עד עולם תהיה העבודה בהם:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י

    רש"י

    כל הימים. לא יכרת להם זרע הראוי להעלות עולה ולהקטיר מנחה:

19. (יט)וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמוֹר

20. (כ)כֹּה אָמַר יְהוָה אִם־תָּפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת־בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם־וָלַיְלָה בְּעִתָּם

    מצודת דוד:אם תפרו. אם תוכלו להפר את בריתי אשר העמדתי אל היום וכו׳: ולבלתי. ולבל יהיו יומם ולילה בעת שקבעתי להם והוא כפל ענין במלות שונות:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תפרו. ענין בטול:

    בריתי. ענינו בכ״מ דבר מתקיים:

    בעתם. מל׳ עת וזמן:

    רש"י

    אם תפרו את בריתי היום. אם תוכלו להפר את בריתי אשר כרתי את היום ואת הלילה להיותם בעתם אשר כרתי לנח ובניו ויום ולילה לא ישבותו:

    מלבי"ם

    אם תפרו, ביאר שברית המלוכה והכהונה הוא מוכרח לקיום כלל המציאות כמו שחקי הטבע מוכרחים, וכמו שא"א שיבטל את בריתו עם כלל המציאות כן א"א שיבטל ברית המלוכה והכהונה לא שיבטלם לגמרי כמו שלא יפר בריתי היום והלילה, ולא שלא יבואו בזמן המוגבל אל הגאולה כמו שא"א לבלתי היות יומם ולילה בעתם:

21. (כא)גַּם־בְּרִיתִי תֻפַר אֶת־דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת־לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל־כִּסְאוֹ וְאֶת־הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי

    מצודת דוד:גם בריתי. אז גם בריתי תופר עם דוד לבל היות לו בן מולך על כסאו וגם תופר הברית עם הכהנים בני לוי המשרתים אותי לבל ישרתו עוד ור״ל כמו שאין בידכם להפר הברית שעם היום והלילה כן א״א שיופר הברית שעם דוד ושעם הכהנים:

22. (כב)אֲשֶׁר לֹא־יִסָּפֵר צְבָא הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִמַּד חוֹל הַיָּם כֵּן אַרְבֶּה אֶת־זֶרַע דָּוִד עַבְדִּי וְאֶת־הַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי אֹתִי

    מצודת דוד:אשר לא יספר. ר״ל כמו אשר לא יספר כוכבי השמים ולא יומדד חול הים בעבור רוב הכמות כן ארבה בכמות את זרע דוד והכהנים מבני לוי:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    אשר. כאשר ותחסר כ״ף השמוש:

    ימד. מל׳ מדידה:

    מלבי"ם

    אשר, עוד באר שירבו משרתיו בארץ כמשרתיו בשמים, עד ששתי המערכות העליונה והתחתונה יגבילו זה את זה שיהיה להתחתונה טבע קיים כמו לעליונה, וגם יהיה מרובה בכמות כמוה:

23. (כג)וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר

24. (כד)הֲלוֹא רָאִיתָ מָה־הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר יְהוָה בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם וְאֶת־עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם

    מצודת דוד:שתי המשפחות. משפחת דוד ומשפחת אהרן הכהן: וימאסם. הנה עתה מאס בהם: ואת עמי ינאצון. וגם ימאסון את עמי ר״ל אומרים שמאסתי בהם לבל היות עוד גוי לפני שתי המשפחות האלה כי מאס בכולם ועוד לא ימלוך עליהם מי ממשפחת דוד ולא יכהנו בהם משפחת אהרן והם לא יהיו עוד נקראים בני עמם כי תתפרד החבילה:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ינאצון. ענין מיאוס ובזיון כמו ותוכחת נאץ לבו (משלי ה׳:י״ב):

    רש"י

    שתי המשפחות. המלכות והכהונה:

    ואת עמי ינאצון. ובדברים האלה הם גורמים לעמי לנאץ מהיות גוי לי:

    לפניהם. לפני דבריהם אלה שמלמדין אותן לומר לא ישוב הקב"ה מחרונו עוד ולא תועיל לכם תשובה:

    מלבי"ם

    שתי המשפחות, הם אמרו הלא משפחת דוד ומשפחת אהרן אשר בחר ה' להעניקם יתר שאת וכרת עמהם ברית מיוחד ובכ"ז וימאסם, וכ"ש שמאס את העם בכלל שלא היו חשובים אצלו כשתי המשפחות האלה, ועי"כ את עמי ינאצון ויבזו אותם שא"א שיהיו עוד גוי לפניהם, ר"ל לפני שתי המשפחות, שא"א שהם יהיו קודמים במעלה לפני שתי המשפחות והם ישארו להיות גוי קדוש לפני ה':

25. (כה)כֹּה אָמַר יְהוָה אִם־לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא־שָׂמְתִּי

    מצודת דוד:אם לא בריתי. אם לא יתקיים הברית שעם היום והלילה אם יהיו חוקות והנהגות שמים וארץ כאלו לא שמתי להיות בטלים מחוק הנהגתם:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    אם לא בריתי וגו'. אי אפשר שלא יתקיים הברית שכרתי ליום ולילה להיות בעתם ואי אפשר לחוקות שמים וארץ ליבטל כאלו לא שמתים גם זרע יעקב וגו' ורבותינו דרשוהו לענין ברית התורה ללמוד מכאן שבשביל התורה נבראו שמים וארץ אך אין המדרש מיושב על סדר המקראות:

    מלבי"ם

    כה אמר ה' אם לא בריתי ר"ל אם יצוייר שלא יהיה עוד ברית היום והלילה במציאות, ואם יצוייר שחקות שמים וארץ לא שמתי, שיתבטלו חקי הטבע והשמים והארץ כאילו לא שמתי אותם, אז יצוייר שגם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס (כי שתי הבריתות מוכרחים אל המציאות ומהלך השלמות הכללי) ור"ל מקחת מזרע יעקב מושלים אל זרע אברהם יצחק ומזרע דוד מושלים אל זרע יעקב, שזרע דוד ימשלו על זרע יעקב, וזרע יעקב ימשלו על בני ישמעאל ועשו:

26. (כו)גַּם־זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל־זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי־אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים

    מצודת דוד:גם זרע יעקב. אז אמאס גם זרע יעקב ודוד עבדי לבלי קחת מזרעו משלים על זרע אברהם וכו׳ ור״ל כמו שלא יבטל זמן היום והלילה וחוקות השמים והארץ כן לא אמאס זרע יעקב ודוד וה״ה לזרע אהרן ולקצר לא זכרו ומאליו יובן: כי אשיב. ר״ל וזהו יהיה כאשר אשיב לארצם את בני השבי וארחם עליהם אז תשוב המלוכה לזרע דוד:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ישחק. יצחק כי זסשר״ץ מתחלף:

    כי. כאשר:

    שבותם. מל׳ שביה: