ירמיהו פרק כ״ו

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י

   רש"י

   בראשית ממלכות. פרשה זו תחתונה קדמה לעליונ' ארבע שנים:

2. (ב)כֹּה אָמַר יְהוָה עֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית־יְהוָה וְדִבַּרְתָּ עַל־כָּל־עָרֵי יְהוּדָה הַבָּאִים לְהִשְׁתַּחֲוֺת בֵּית־יְהוָה אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אַל־תִּגְרַע דָּבָר

   מצודת דוד:על כל ערי יהודה. אל כל יושבי ערי יהודה: אל תגרע דבר. אל תפחת מלדבר דבר אחד מכל הדברים:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון

   מצודת ציון

   תגרע. מלשון גרעון:

3. (ג)אוּלַי יִשְׁמְעוּ וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְנִחַמְתִּי אֶל־הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם

   מצודת דוד:אולי ישמעו. אולי יקבלו הדברים וישובו כל איש מדרכו הרעה: ונחמתי אל הרעה. אז אנחם על הרעה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ונחמתי. ענין הפוך מחשבה:

   מלבי"ם

   אולי ישובו ונחמתי אל הרעה אחר שמה שאנכי חושב לעשות להם הרעה הוא מפני רוע מעלליהם, וממילא כשישובו ממעשיהם הרעים אנחם על הרעה:

4. (ד)וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לָלֶכֶת בְּתוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם

   מלבי"ם

   (ד-ה) ללכת בתורתי התנה שישמעו לדברי התורה ושישמעו לדברי הנביאים ואם לאו יחרב הבית:

5. (ה)לִשְׁמֹעַ עַל־דִּבְרֵי עֲבָדַי הַנְּבִאִים אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אֲלֵיכֶם וְהַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם

   מצודת דוד:לשמוע על דברי. מוסב על המקרא שלפניו והוא כמו ולשמוע אל דברי וכו׳: והשכם ושלוח. ואני הייתי משכים ומשלח ועכ״ז לא שמעתם ור״ל א״כ תעשו כמו שעשיתם עד כה:

6. (ו)וְנָתַתִּי אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה וְאֶת־הָעִיר הַזֹּאת אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ

   מצודת דוד:ונתתי. אז אתן את הבית הזה להיות חרבה כמו שחרבה משכן שילה בימי עלי: אתן לקללה. שיהיו מקללים בה לומר בקללתם שתהיה כירושלים:

7. (ז)וַיִּשְׁמְעוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכָל־הָעָם אֶת־יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּבֵית יְהוָה

   מצודת דוד:הכהנים. כהני הבעל: והנביאים. נביאי השקר:

8. (ח)וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֵת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה לְדַבֵּר אֶל־כָּל־הָעָם וַיִּתְפְּשׂוּ אֹתוֹ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכָל־הָעָם לֵאמֹר מוֹת תָּמוּת

   מצודת דוד:ויתפשו. אחזו בו בחזקה ואמרו הנה נמית אותך:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ויתפשו. ענין האחיזה בחזקה כמו ותפשו בו אביו ואמו (דברים כ״א:י״ט):

   מלבי"ם

   השאלות: תחלה אמרו כל העם מות תמות ויקהלו עליו, ואח"ז אמרו כל העם אין משפט מות לאיש הזה?, תחלה תפשוהו העם להמיתו ובבוא השרים נעשו כשופטים עם השרים, כמ"ש ויאמרו הכהנים והנביאים אל השרים ואל כל העם? אחר שהחליטו השרים והעם שאין לו משפט מות מה רצו האנשים מזקני העם בספור של מיכה המורשתי שהיה למותר אחרי שיצא זכאי בדינו? ואיך אמר תכף ספור הסותר לזה מאוריה שנהרג?, ואיך סיים שאך יד אחיקם בן שפן וכו' לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו, שמשמע שהעם רצו להמיתו, וזה סותר להנאמר למעלה שהעם המליצו בעדו?:

   ויתפשו אותו הכהנים והנביאים וכל העם, תחלה השתתפו גם העם עם הכהנים להמיתו, ולא בעבור שחשבו שהוא נביא שקר ושבדה הנבואה מלבו, כי באמת האמינו שה' שלחו וא"כ אין לו משפט מות כפי הדין, רק שרצו להמיתו שלא ע"פ הדין כדי שלא ימצא מוכיח להוכיחם ולהודיעם דברי ה', שאחר שלא רצו לשמוע לדברי ה' רצו שלא ימצא נביא שלוח אליהם ומתרה בם, וז"ש מות תמות:

9. (ט)מַדּוּעַ נִבֵּיתָ בְשֵׁם־יְהוָה לֵאמֹר כְּשִׁלוֹ יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב מֵאֵין יוֹשֵׁב וַיִּקָּהֵל כָּל־הָעָם אֶל־יִרְמְיָהוּ בְּבֵית יְהוָה

   מצודת דוד:אל ירמיהו. אל המקום שעמד שם ירמיהו:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   תחרב. מל׳ חורבן:

   ויקהל. ענין קבוץ כמו ויקהל משה (שמות לה):

   מלבי"ם

   מדוע נבאת בשם ה', שהגם שהנבואה אמת לא היה לך לנבאות נגד רצוננו, כי אין אנו רוצים בנבואה כזאת הגם שהיא מאת ה':

10. (י)וַיִּשְׁמְעוּ שָׂרֵי יְהוּדָה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּעֲלוּ מִבֵּית־הַמֶּלֶךְ בֵּית יְהוָה וַיֵּשְׁבוּ בְּפֶתַח שַׁעַר־יְהוָה הֶחָדָשׁ

    מצודת דוד:וישמעו. בעבור רגשת המון העם שמעו את הדברים האלה: בית ה׳. אל בית ה׳: בפתח שער. ר״ל בחלל השער: החדש. יתכן שנפל וחדשו אותו בבנין (ואולי זהו שבנה יותם כמ״ש הוא בנה את שער בית ה׳ העליון, מ״ב טו):

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    וישמעו שרי יהודה. שתפשו נביאי השקר והכהנים את ירמיהו:

    בפתח שער ה' החדש. אחרים הגיהו כשגלה יהויכין וקצת כל בית אלהינו עמו שברו חילו של נבוכדנצר שער המזרחי וחזר צדקיהו ותקנו וחדשו לכך נקרא חדש:

    מלבי"ם

    וישמעו שרי יהודה, אמנם השרים באו לבחון הדבר אם הוא חייב מיתה ע"פ הדין, כי להשרים לא יאות להמית נקי חנם, ואז נסתלקו העם, כי העם האמינו שהוא שליח מאת ה', וא"א להמיתו ע"פ המשפט והדין:

11. (יא)וַיֹּאמְרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים אֶל־הַשָּׂרִים וְאֶל־כָּל־הָעָם לֵאמֹר מִשְׁפַּט־מָוֶת לָאִישׁ הַזֶּה כִּי נִבָּא אֶל־הָעִיר הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם בְּאָזְנֵיכֶם

    מצודת דוד:משפט מות. כי חשדוהו שמלבו נבא הדבר ולכן אמרו שיש לו דין חיוב מיתה: אל העיר. על העיר: כאשר שמעתם. העם שמעו מפי ירמיה והשרים מפי המספרים:

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויאמרו הכהנים והנביאים אל השרים ואל כל העם, אמנם הכהנים והנביאים לא האמינו בנבואתו ורצו להרגו מצד שמנבא שקר בשם ה' (כי נביאי השקר היו מכחישים נבואתו והיו מנבאים בהפך), וע"כ טענו הם אל השרים ואל העם ואמרו משפט מות לאיש הזה היינו שיש להמיתו ע"פ המשפט והדין, כי נבא על העיר הזאת כאשר שמעתם באזניכם והיא נבואת שקר כי לא שלחו ה', ובפרט זה לא הסכימו העם לפ"ז הנביאים רצו להרגו כפי המשפט מצד שהוא נביא שקר, ורצו שהשרים ידונו אותו בדין, והעם לא הסכימו על פרט זה ובכל זה רצו להרגו אף שהוא נביא אמת כדי לסלק הנזק שיש להם מנבואתו שמנבא פורעניות:

12. (יב)וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל־כָּל־הַשָּׂרִים וְאֶל־כָּל־הָעָם לֵאמֹר יְהוָה שְׁלָחַנִי לְהִנָּבֵא אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם

    מצודת דוד:ה׳ שלחני. ולא מלבי אמרתי הדברים:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויאמר ירמיהו אל כל השרים ואל כל העם, ירמיה השיב לשני הצדדים, בין להשרים שרוצים לדונו משפט מות ע"פ הדין, בין להעם שרוצים להמיתו לסלק הנזק שמגיע להם מנבואתו, על הצד שרצו להרגו במשפט מצד שהוא נביא שקר, השיב ה' שלחני להנבא על הבית הזה והוא נבואת אמת, ועל הצד שהעם רוצים להרגו לסלק הנזק, אמר, ועתה היטיבו דרכיכם ומעלליכם, אדרבה בזה ששלחני ה' להודיעכם זאת הוא סימן שרוצה שתיטיבו דרכיכם ושאז ינחם אל הרעה אשר דבר עליכם, וא"כ לא יגיע לכם נזק מנבואתי:

13. (יג)וְעַתָּה הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וְשִׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְיִנָּחֵם יְהוָה אֶל־הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עֲלֵיכֶם

    מצודת דוד:ועתה. הואיל ומה׳ המה היטיבו ותקנו דרכיכם וכו׳ ואז ינחם ה׳ על הרעה וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון

    מצודת ציון

    היטיבו. ענין תקון כמו מה תיטיבי דרכך (לעיל ב):

14. (יד)וַאֲנִי הִנְנִי בְיֶדְכֶם עֲשׂוּ־לִי כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֵיכֶם

    מצודת דוד:כטוב וכו׳. ר״ל כפי הנראה לכם:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ואני הנני בידכם אם תרצו להמית אותי, עשו לי כטוב וכישר בעיניכם, ר"ל בין על הצד שתחשבו שמגיע לי משפט מות ע"פ הדין והוא דבר טוב בעיניכם, ובין על הצד שאתם רוצים להמית אותי שלא ע"פ דין רק לסלק נזק שזה אינו דבר טוב רק שכן ישר בעיניכם, בכל אופן הנני בידכם:

15. (טו)אַךְ יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי אִם־מְמִתִים אַתֶּם אֹתִי כִּי־דָם נָקִי אַתֶּם נֹתְנִים עֲלֵיכֶם וְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְאֶל־יֹשְׁבֶיהָ כִּי בֶאֱמֶת שְׁלָחַנִי יְהוָה עֲלֵיכֶם לְדַבֵּר בְּאָזְנֵיכֶם אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

    מצודת דוד:כי דם נקי. עון דם נקי:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    אך ידוע תדעו שבזה לא תסלקו היזק מעליכם, כי דם נקי אתם נותנים עליכם ועל העיר הזאת ותוסיפו חרון אף ה' עליכם, וכן אינו דבר טוב ע"פ הדין כי באמת שלחני ה' עליכם לדבר באזניכם וכו':

16. (טז)וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים וְכָל־הָעָם אֶל־הַכֹּהֲנִים וְאֶל־הַנְּבִיאִים אֵין־לָאִישׁ הַזֶּה מִשְׁפַּט־מָוֶת כִּי בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ

    מצודת דוד:וכל העם. עם כי מתחלה היתה ידם עם הכהנים והנביאים עתה בשמעם דברי ירמיה שדבר בשליחות ה׳ חזרו בהם: כי בשם ה׳. ולא אמר מלבו:

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויאמרו השרים וכל העם אל הכהנים, אז הסכימו השרים עם העם נגד טענת הכהנים והנביאים, ויאמרו אין משפט מות לאיש הזה ר"ל שא"א להמיתו במשפט ובדין, כי בשם ה' אלהינו דבר ונבואתו אמת אולם בכל זה עדיין היה דעת העם להמית אותו שלא במשפט כדי לסלק ההיזק שמגיע להם לפי דעתם מנבואתו:

17. (יז)וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמְרוּ אֶל־כָּל־קְהַל הָעָם לֵאמֹר

    מצודת דוד:ויאמרו וכו׳. הביאו ראיה לפטור את ירמיה מן המיתה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויקמו, אז קמו אנשים מזקני העם להשתיק את העם ולברר שאין להרגו בשביל יראת נזק שיגיע מנבואותיו, כי הלא (יח-יט) מיכה המורשתי היה נבא בימי חזקיהו ג"כ כדברים האלה ההמת המיתוהו, הלא לא המיתוהו, כי ע"י שחלו את פני ה' נחם ה' על הרעה ונתבטלה הגזירה ע"י תשובה ותפלה ולא הגיעו נזק מנבואתו, ובהפך אנחנו עושים רעה גדולה על נפשותינו, ובזה לא נסלק הנזק כי תגדל הרעה ע"י חטא הריגתו:

18. (יח)מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֶל־כָּל־עַם יְהוּדָה לֵאמֹר כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר

    מצודת דוד:שדה תחרש. ר״ל תחרש להיות שדה לזרוע בה: עיים תהיה. תהיה מלאה גלים כדרך הבתים החרבים מנפילת הקירות: לבמות יער. יהיה מלא מגלי אבנים דומה לבמות המצויים ביער:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    עיים. ענין גלים ותלים כמו שמו את ירושלים לעיים (תהילים ע״ט:א׳):

    לבמות. גבשושית גבוהות כי במה ענין גבהות כמו במתי עב (ישעיה יד):

    רש"י

    מיכה המורשתי. דמן מרישה:

    עיים. גלים:

19. (יט)הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְכָל־יְהוּדָה הֲלֹא יָרֵא אֶת־יְהוָה וַיְחַל אֶת־פְּנֵי יְהוָה וַיִּנָּחֶם יְהוָה אֶל־הָרָעָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר עֲלֵיהֶם וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה עַל־נַפְשׁוֹתֵינוּ

    מצודת דוד:ההמת. וכי המית אותו חזקיה וכו׳ בעבור שנבא כזאת: הלא ירא. הלא המלך חזקיהו היה ירא את ה׳ והתפלל לפניו לבטל הגזירה ואז נחם ה׳ על הרעה וכו׳: ואנחנו. אבל אנחנו כשנמית אותו נעשה עוד רעה גדולה על נפשותינו ולא די שלא ינחם על הרעה אלא שיוסיף עוד על הרעה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ויחל. ענין תפלה כמו ויחל משה (שמות לב):

    רש"י

    ויחל. ל' תפלה:

    ואנחנו עושים רעה גדולה. אם נהרוג אותו:

20. (כ)וְגַם־אִישׁ הָיָה מִתְנַבֵּא בְּשֵׁם יְהוָה אוּרִיָּהוּ בֶּן־שְׁמַעְיָהוּ מִקִּרְיַת הַיְּעָרִים וַיִּנָּבֵא עַל־הָעִיר הַזֹּאת וְעַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת כְּכֹל דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ

    מצודת דוד:וגם איש היה מתנבא. אלה דברי הכהנים והנביאים שאמרו מה זו עדות וראיה הנה גם איש היה מתנבא בשם ה׳ ר״ל שהיה מוחזק לנביא ה׳: וינבא. ר״ל שהיה מתנבא כדרכו בשם ה׳:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    וגם איש היה מתנבא. מי שאמר זו לא אמר זו עד כאן דברי צדיקים ועמדו רשעים שהיו שם ואמרו גם איש מתנבא וגו' כשם שאוריה נהרג יהרג ירמיה כך מפורש בספרי:

    מלבי"ם

    (כ-כא) וגם, עתה מודיע כותב הספר שטענת זקני העם לא היתה מועילה להציל את ירמיה ממות, כי בזמן ההוא בעצמו התנבא אוריה ג"כ כדברי ירמיה, וגם הוא נבא בשם ה', ובכ"ז נהרג ע"י המלך, ולא תאמר שהיה הדבר פתאום בלא ישוב הדעת כי הלא ברח למצרים:

21. (כא)וַיִּשְׁמַע הַמֶּלֶךְ־יְהוֹיָקִים וְכָל־גִּבּוֹרָיו וְכָל־הַשָּׂרִים אֶת־דְּבָרָיו וַיְבַקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ הֲמִיתוֹ וַיִּשְׁמַע אוּרִיָּהוּ וַיִּרָא וַיִּבְרַח וַיָּבֹא מִצְרָיִם

    מצודת דוד:ויבקש המלך המיתו. כי לא האמין לו שהוא דבר ה׳: וישמע אוריה. אשר המלך חפץ להמיתו:

22. (כב)וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים אֲנָשִׁים מִצְרָיִם אֵת אֶלְנָתָן בֶּן־עַכְבּוֹר וַאֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל־מִצְרָיִם

    עוד פירושים על פסוק כב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    (כב-כג) וישלח המלך ויבאהו ממצרים, והלא היה לו עת לחשוב על הדבר, ולא תאמר שנהרג ע"פ ב"ד כי החזיקוהו לנביא שקר, כי הלא הכהו בחרב ומיתת נביא שקר הוא בחנק, והלא השליך את נבלתו אל קברי בני העם והנהרג בדין נקבר בבית הקברות המיוחד לחייבי מיתה, וכן היה עולה לירמיהו:

23. (כג)וַיּוֹצִיאוּ אֶת־אוּרִיָּהוּ מִמִּצְרַיִם וַיְבִאֻהוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים וַיַּכֵּהוּ בֶּחָרֶב וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־נִבְלָתוֹ אֶל־קִבְרֵי בְּנֵי הָעָם

    מצודת דוד:וישלך. דרך בזיון השליך את נבלתו אל קברי בני העם ולא קברו בקבורת הנביאים כי חשבו למדבר סרה אשר לא צוה ה׳ וכאלו יאמרו הנה גם ירמיה כמוהו וראוי להמיתו כמוהו:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון

    מצודת ציון

    נבלתו. גם גוף אדם המת יקרא נבלה:

24. (כד)אַךְ יַד אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן הָיְתָה אֶת־יִרְמְיָהוּ לְבִלְתִּי תֵּת־אֹתוֹ בְיַד־הָעָם לַהֲמִיתוֹ

    מצודת דוד:אך יד אחיקם. כשמעם דברי הכהנים והנביאים לא אמרו עוד השרים דבר והעם חזרו להיות נמשכים אחר דעת הכהנים והנביאים ואך יד אחיקם היתה עם ירמיה לבלי למסרו ביד העם להמית אותו ובכח ידו גבר על כולם והצילו:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    יד. ענין כח והתאמצות:

    מלבי"ם

    אך יד אחיקם בן שפן הוא לבדו הצילו מיד העם וההמון, שלולא שעמד למגן בעדו היו העם ממיתים אותו בחמתם: