ירמיהו פרק כ״ה

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה עַל־יִרְמְיָהוּ עַל־כָּל־עַם יְהוּדָה בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הִיא הַשָּׁנָה הָרִאשֹׁנִית לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל

   מצודת דוד:על ירמיהו. אל ירמיהו: ליהוקים. למלכות יהויקים:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י

   רש"י

   בשנה הרביעית. שנה שנתחתם גזר דינם שיגלו ושישתו כוס החמה כמו שאמור בענין קח את כוס וגו' וקודם גזר דין אמר לנביא להוכיחם אולי ישובו ולא יתחתם גזר דינם:

2. (ב)אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל־כָּל־עַם יְהוּדָה וְאֶל כָּל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר

   מצודת דוד:על כל עם. אל כל עם:

3. (ג)מִן־שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיֹאשִׁיָּהוּ בֶן־אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה זֶה שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הָיָה דְבַר־יְהוָה אֵלָי וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם אַשְׁכֵּים וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם

   מצודת דוד:ליאשיהו. למלכות יאשיהו: זה שלש ועשרים שנה. י״ט שנה בימי יאשיהו כי מלך ל״א שנים וד׳ בימי יהויקים בנו הרי כ״ג: היה דבר ה׳ אלי. דבר בי הנבואה: ואדבר. ואני דברתי אליכם הנבואה והייתי משכים ומדבר ר״ל אני הייתי זריז לומר הנבואה אבל אתם לא שמעתם:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   אשכים. מלשון השכמה והוא ענין זרוז:

   רש"י

   שלש ועשרים. יאשיהו מלך שלשים ואחת צא מהם שתים עשרה שנה נשארו תשע עשרה וארבע של בנו הרי שלש ועשרים:

   אשכים ודבר. ל' הווה הייתי משכים ומדבר תמיד:

   מלבי"ם

   מן שלש עשרה שנה, הנה מצד השולח היה דבר ה' אלי, ומצד השליח ואדבר אליכם ולא פעם אחד רק השכם ודבר, ולא אותי לבד שלח, כי ושלח ה' את כל עבדיו ולא בפעם אחד רק השכם ושלוח, ובכ"ז לא שמעתם וקבלתם וגם לא הטיתם אזניכם כלל, והשליחות היתה לטובתם לאמר שובו איש מדרכו הרעה ושבו על האדמה, והנה אמרו להם שאם ישובו מכל הדרכים הרעים תהיה השגחת ה' עליהם לטובה שישבו על האדמה עד עולם, וגם אם לא תשובו מיתר עברות עכ"פ אל תלכו אחרי אלהים אחרים ולא תכעיסו אותי, ותרויחו שלא ארע לכם בפועל, שהגם שלא אשוב להיטיב אתכם אחר שלא תשובו מיתר עברות לא ארע לכם בפועל ותהיו תחת הטבע, כי אם תעבדו ע"ז ארע לכם בהשגחה:

4. (ד)וְשָׁלַח יְהוָה אֲלֵיכֶם אֶת־כָּל־עֲבָדָיו הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְלֹא־הִטִּיתֶם אֶת־אָזְנְכֶם לִשְׁמֹעַ

   מצודת דוד:ושלח ה׳. ועוד שלח ה׳ שאר נביאים והיה משכים ומשלח בזריזות רב ואתם לא שמעתם: ולא וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

5. (ה)לֵאמֹר שׁוּבוּ־נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיכֶם וּשְׁבוּ עַל־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן־עוֹלָם וְעַד־עוֹלָם

   מצודת דוד:לאמר. ר״ל הלא כל הנבואות היו לטובתכם לאמר שובו עתה כל איש מדרכו וכו׳ ובעבור זה תשבו על האדמה וכו׳: למן עולם. ר״ל מעת הנתינה עד עולם:

6. (ו)וְאַל־תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺת לָהֶם וְלֹא־תַכְעִיסוּ אוֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם וְלֹא אָרַע לָכֶם

   מצודת דוד:במעשה ידיכם. באלילים העשוים במעשה ידיכם: ולא ארע לכם. לא אעשה עמכם רעה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון

   מצודת ציון

   ארע. מלשון רעה:

7. (ז)וְלֹא־שְׁמַעְתֶּם אֵלַי נְאֻם־יְהוָה לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם לְרַע לָכֶם

   מצודת דוד:ולא שמעתם. עם כי הדבר היה לטובתכם לא שמעתם כו׳: למען הכעיסני. לא היה זה אלא למען הכעיסני וכו׳ וההכעסה תהיה באמת לרע לכם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ולא שמעתם למען הכעיסני במעשה ידיכם לרע לכם ר"ל שהכעסתם אותי גם בזה במה שע"י מעשה ידיכם הוצרכתי להרע לכם, כי אין ה' חפץ להרע לבריותיו וכשגרמתם שארע לכם בזה עצמו הכעסתם אותי כי זה נגד רצוני:

8. (ח)לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת יַעַן אֲשֶׁר לֹא־שְׁמַעְתֶּם אֶת־דְּבָרָי

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון

   מצודת ציון

   יען. בעבור:

9. (ט)הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת־כָּל־מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן נְאֻם־יְהוָה וְאֶל־נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עַבְדִּי וַהֲבִאֹתִים עַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל־יֹשְׁבֶיהָ וְעַל כָּל־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה סָבִיב וְהַחֲרַמְתִּים וְשַׂמְתִּים לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחָרְבוֹת עוֹלָם

   מצודת דוד:הנני שולח. ר״ל אעיר לבות עכו״ם שונות מפאת צפון: עבדי. ר״ל עושה שליחותי בדבר זה: סביב. היושבים סביבות א״י: והחרמתים. את כולם אחרים ואשימם לתמהון ולהיות שורקין עליהם ועד זמן רב יהיו חרבים:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   והחרמתים. ענין הרג ואבדון כמו כי החרם תחרימם (דברים כ):

   לשמה. ענין תמהון:

   לשרקה. ענין השמעת קול בקבוץ שפתים ונעשה על דבר חשוב שנחרב:

   ולחרבות. מלשון חורבן:

   מלבי"ם

   ועל כל הגוים שע"י שאעניש אתכם אעניש גם כל הגוים ואין פורעניות באה לעולם אלא בשביל ישראל, וגם שהמערכה היתה מחייבת אז שנבוכדנצר ימשול על העולם ויחריב ממלכות, והמערכה תורה על האומות ועל ישראל בשוה, רק בעת שישראל זכאים יבטל את המערכה והיה משפיל את נבוכדנצר וממילא גם האומות היו נצלים, אבל ע"י שלא שמעו, תתקיים הוראת המערכת על כל הגוים, ולכן אמרו שיעבדו שבעים שנה כמ"ש הרי"א שיש לכל אחד מז' הכוכבים מנין מיוחד מהשנים להשפעותיהם וסכום כולם שבעים שנה, ובזה הראה שכל ז' הכוכבים היו מורים על ממשלת נבוכדנצר, עד עבור סבוב כל השבעה ואז תבוטל מלכותו:

10. (י)וְהַאֲבַדְתִּי מֵהֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל רֵחַיִם וְאוֹר נֵר

    מצודת דוד:והאבדתי וכו׳. ר״ל לא ישמע עוד קול ששון וכו׳: קול חתן. קול שמחת חתן: קול רחים. מגודל הרעה לא ימצאו תבואה לטחון ברחים: ואור נר. מחסרון השמן ישבו באפלה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    קול רחים. סימן הוא לסעודת ברית מילה על שם שטוחנין ושוחקין לה סממנין לרפואה:

    אור נר. סימן משתה כך שנינו בסנהדרין:

    מלבי"ם

    והאבדתי מהם קול ששון שזה יהיה בשעת הטוב וההצלחה וגם קול חתן וכלה שזה יהיה גם שלא בשעת הצלחה כל שיש ישוב בארץ יתהוו זווגים, וגם קול רחים ואור נר, שזה יהיה גם בשהארץ חרבה ואנשים מעט בתוכה לכורמים וליוגבים יצטרכו רחים לתיקון המזון ונר לתיקון המעון, כי תהיה הארץ שממה לגמרי:

11. (יא)וְהָיְתָה כָּל־הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה

    מצודת דוד:הגוים האלה. היושבים סביבות א״י:

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    והיתה כל הארץ הזאת לחרבה, חוץ ממה שתהיה חרבה עם כל העמים תהיה היא חרבה ושממה ביחוד כי היא תמרוד בנבוכדנצר ויותר העמים לא ימרודו, כי הגוים יעבדו את בבל שבעים שנה:

12. (יב)וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל־מֶלֶךְ־בָּבֶל וְעַל־הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם־יְהוָה אֶת־עֲוֺנָם וְעַל־אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתִּי אֹתוֹ לְשִׁמְמוֹת עוֹלָם

    מצודת דוד:כמלאות. כאשר יהיה נשלם שבעים שנה: אפקוד. אזכור עליהם עוונם: ועל הגוי ההוא. זה בבל:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    כמלאות. ענין השלמה כמו ובמלאות ימי טהרה (ויקרא י״ב:ו׳):

    אפקוד. ענין זכרון:

    מלבי"ם

    והיה במלאות וכו' אפקד על מלך בבל ועל הגוי ההוא גוי בבל עיר המלוכה, את עונם, מה שהחריבו ארצות, ועל ארץ כשדים בכללה:

13. (יג)וְהֵבֵאתִי עַל־הָאָרֶץ הַהִיא אֶת־כָּל־דְּבָרַי אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי עָלֶיהָ אֵת כָּל־הַכָּתוּב בַּסֵּפֶר הַזֶּה אֲשֶׁר־נִבָּא יִרְמְיָהוּ עַל־כָּל־הַגּוֹיִם

    מצודת דוד:בספר הזה. בסוף הספר: על כל הגוים. שהם יבואו ויחריבו את בבל עד היסוד בה:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    את כל הכתוב. על בבל:

    בספר הזה. בסופו:

    מלבי"ם

    והבאתי על הארץ ההיא את כל דברי אשר דברתי עליה, היא הנבואה שנבא ירמיה על בבל ביחוד בסוף הספר, את כל הכתוב בספר על כל הגוים שגם הנבואות שנבא ירמיה מן סימן מ"ו ואילך שמתחיל אשר היה דבר ה' אל ירמיה על כל הגוים יביא ג"כ על בבל, ר"ל שחוץ מן הפורענות שנבא על בבל ביחוד יביא עליה גם פורעניות שנבא על יתר הגוים:

14. (יד)כִּי עָבְדוּ־בָם גַּם־הֵמָּה גּוֹיִם רַבִּים וּמְלָכִים גְּדוֹלִים וְשִׁלַּמְתִּי לָהֶם כְּפָעֳלָם וּכְמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם

    מצודת דוד:כי עבדו. עבר במקום עתיד רצה לומר יעבדו בבבל: גם המה. רצה לומר כמו שעבד בבבל אחרים כן גם המה יעבדו בם וחוזר ומפרש גוים רבים וכו׳ הם יעבדו בבבל: להם. לבני בבל:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    כי עבדו בם. כמו כי יעבדו בם בבני בבל:

    גם המה גוים רבים. מדי ופרס:

    מלבי"ם

    כי עבדו בם גם המה גוים רבים, שכל הגוים שעד עתה הרעה בבל להם יעבדו בבבל וישיבו להם כל הרעות שעשו להם, ובזה ושלמתי להם כפעלם, שיקבלו בחזרה את הרע עצמו שפעלו לאחרים:

15. (טו)כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵלַי קַח אֶת־כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי וְהִשְׁקִיתָה אֹתוֹ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם

    מצודת דוד:את כוס היין החמה. המשיל חמת ה׳ וגזרת הפורעניות ליין המבלבל את המוח: והשקיתה. רצה לומר התנבא עליהם:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    כוס היין החימה. נבואת הפורענות:

    והשקיתה אותו. הנבא להם שלא תשוב עוד בשום תשובה:

    מלבי"ם

    קח כוס היין החמה, היא מליצה על שיתהוה ביניהם מרדים ומהומות רבות, ועי"כ ושתו והתגעשו, כי תהיה חרב גוי בגוי ואיש ברעהו:

16. (טז)וְשָׁתוּ וְהִתְגֹּעֲשׁוּ וְהִתְהֹלָלוּ מִפְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֹתָם

    מצודת דוד:והתגועשו והתהוללו. יניעו בתנועה חזקה וישתטו מאימת החרב אשר אשלח ביניהם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    והתגועשו. ענין תנועה חזקה כמו ותגעש ותרעש הארץ (תהילים י״ח:ח׳):

    והתהוללו. מלשון הוללות ושטות כמו והתהוללו הרכב (נחום ב):

    בינותם. ביניהם:

    רש"י

    והתגעשו. וישתגעון:

    והתהללו. ל' הוללות ישתטו:

17. (יז)וָאֶקַּח אֶת־הַכּוֹס מִיַּד יְהוָה וָאַשְׁקֶה אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־שְׁלָחַנִי יְהוָה אֲלֵיהֶם

    מצודת דוד:ואקח וכו׳. ר״ל קבלתי הנבואה ונבאתי להם:

18. (יח)אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְאֶת־עָרֵי יְהוּדָה וְאֶת־מְלָכֶיהָ אֶת־שָׂרֶיהָ לָתֵת אֹתָם לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה לִשְׁרֵקָה וְלִקְלָלָה כַּיּוֹם הַזֶּה

    מצודת דוד:את ירושלים. חוזר למעלה שאמר והשקיתה וכו׳ את ירושלים וכו׳: ואת מלכיה. עם כי לא היה אלא מלך אחד אמר מלכיה כי גם בני המלך נקראו בשם מלכים: כיום הזה. כי ירמיה כתב ספרו אחר החורבן לזה אמר כיום הזה שהמה חרבים:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    כיום הזה. כאשר הם היום לאחר החורבן כתב ירמיה ספרו:

    מלבי"ם

    (יח-כ) את ירושלים, ירושלים נחרבה תחלה ואח"כ מצרים, את כל הערב תערובות אומות ולא היה להם מלך לכן לא אמר מלכי הערב, ואשקלון ועזה ועקרון היו לפלשתים והיו לכ"א מלך מיוחד, ואשדוד כבר נכבשה מפרעה (לקמן מ"ח) אמר את שארית אשדוד:

19. (יט)אֶת־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם וְאֶת־עֲבָדָיו וְאֶת־שָׂרָיו וְאֶת־כָּל־עַמּוֹ

20. (כ)וְאֵת כָּל־הָעֶרֶב וְאֵת כָּל־מַלְכֵי אֶרֶץ הָעוּץ וְאֵת כָּל־מַלְכֵי אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְאֶת־אַשְׁקְלוֹן וְאֶת־עַזָּה וְאֶת־עֶקְרוֹן וְאֵת שְׁאֵרִית אַשְׁדּוֹד

    מצודת דוד:כל הערב. עם המקובץ מעמים רבים כמו וגם ערב רב (שמות יב): ואת אשקלון וכו׳. הם ערי פלשתים: שארית אשדוד. יתכן שנחרבה עד לא בא נ״נ ונשאר בה שארית:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י

    רש"י

    ואת כל הערב. כל סומכותא אשר ערבה פרעה ומשענתו עליהם לעזרה, הערב גרנטיא"ה בלעז:

21. (כא)אֶת־אֱדוֹם וְאֶת־מוֹאָב וְאֶת־בְּנֵי עַמּוֹן

22. (כב)וְאֵת כָּל־מַלְכֵי־צֹר וְאֵת כָּל־מַלְכֵי צִידוֹן וְאֵת מַלְכֵי הָאִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיָּם

    מצודת דוד:האי. קבוצת האיים אשר בפאת הים:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י

    רש"י

    ואת מלכי האי. כל אלו שמנה עד כאן שכיני א"י הם:

23. (כג)וְאֶת־דְּדָן וְאֶת־תֵּימָא וְאֶת־בּוּז וְאֵת כָּל־קְצוּצֵי פֵאָה

    מצודת דוד:קצוצי פאה. השוכנים בקצוות פאת עולם:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    קצוצי. מלשון קצה:

    פאה. ענין עבר וצד:

    רש"י

    קצוצי פאה. המוקצים בקצה אותה הרוח:

    מלבי"ם

    את דדן ואת תימא, מבני ישמעאל ובני קטורה, ואת כל קצוצי, יתר בני ישמעאל ובני קטורה שקצצו ערלת בשרם (כנ"ל ט' כ"ה):

24. (כד)וְאֵת כָּל־מַלְכֵי עֲרָב וְאֵת כָּל־מַלְכֵי הָעֶרֶב הַשֹּׁכְנִים בַּמִּדְבָּר

    מצודת דוד:מלכי ערב. שם אומה מה: מלכי הערב. הם הערביים:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י

    רש"י

    מלכי ערב. ערביא:

    ואת כל מלכי הערב. סומכוותא של ערביים:

25. (כה)וְאֵת כָּל־מַלְכֵי זִמְרִי וְאֵת כָּל־מַלְכֵי עֵילָם וְאֵת כָּל־מַלְכֵי מָדָי

26. (כו)וְאֵת כָּל־מַלְכֵי הַצָּפוֹן הַקְּרֹבִים וְהָרְחֹקִים אִישׁ אֶל־אָחִיו וְאֵת כָּל־הַמַּמְלְכוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמֶלֶךְ שֵׁשַׁךְ יִשְׁתֶּה אַחֲרֵיהֶם

    מצודת דוד:איש אל אחיו. כוס החמה ישתו זה אחר זה בסמוך לו ר״ל כולם ילקו זה אחר זה: ומלך ששך. הוא בבל בא״ת ב״ש וכן נקרא בסוף הספר: ישתה אחריהם. ר״ל הוא ילקה אחר כולם בסוף:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    איש אל אחיו. זה אחר זה בסמוך לו וכן ונפצתים איש אל אחיו (לעיל יג):

    רש"י

    ששך. הוא בבל בא"ת ב"ש:

27. (כז)וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ וּקְיוּ וְנִפְלוּ וְלֹא תָקוּמוּ מִפְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֵיכֶם

    מצודת דוד:שתו ושכרו. שתו יין החמה ותהיו שכורים ותקיאו ותפלו לארץ ולא תקומו כדרך השותה יין הרבה ור״ל קבלו עליכם עול השעבוד והצער מפני חרב האויב:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וקיו. מל׳ הקאה והוא החזרת המאכל מן הגוף דרך הפה:

    רש"י

    וקיו. כאדם ששותה יותר מדאי שמקיא:

    החרב. התגר של המלחמה:

    מלבי"ם

    שתו ושכרו וקיו יש שותה ולא משתכר אמר ושכרו, ויש בלתי מקיא מחוזק האצטומכא אמר וקיו, ויש שבכ"ז יקום על רגליו אמר ונפלו, והמליצה כמו שהשכור עת יקיא ייעף ויפול כן עת ירצו לפרוק עול בבל ולהקיאו יחריבם לגמרי, וזה יהיה מפני שישלח בם חרב עם בעם, שעי"כ יפלו כולם תחת רגליו:

28. (כח)וְהָיָה כִּי יְמָאֲנוּ לָקַחַת־הַכּוֹס מִיָּדְךָ לִשְׁתּוֹת וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת שָׁתוֹ תִשְׁתּוּ

    מצודת דוד:כי ימאנו וכו׳. ר״ל אם יתעצמו להנצל מן הפורעניות: שתו תשתו. ר״ל בע״כ תשתו:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ימאנו. מל׳ מיאון:

    מלבי"ם

    והיה כי ימאנו, הנמשל שמי שירצה להלחם נגד נבוכדנצר בכ"ז ישתה כי ה' יסבב הדבר:

29. (כט)כִּי הִנֵּה בָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא־שְׁמִי עָלֶיהָ אָנֹכִי מֵחֵל לְהָרַע וְאַתֶּם הִנָּקֵה תִנָּקוּ לֹא תִנָּקוּ כִּי חֶרֶב אֲנִי קֹרֵא עַל־כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת

    מצודת דוד:אשר נקרא שמי עליה. להיות נקראה עיר ה׳: אנכי מחל. אני מתחיל להביא הרעה ואתם תהיו נקיים מהרעה בתמיה הנה לא תנקו:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מחל. מל׳ התחלה:

    רש"י

    מחל. מתחיל:

    מלבי"ם

    כי הנה בעיר וכו' אנכי מחל להרע, כי ישראל הם תחת השגחת ה' לז"א אשר נקרא שמי עליה, ובכ"ז מזלו של נבוכדנצר ישלוט עליהם, וכ"ש אתם שאתם תחת המערכה, ואמר אשר אנכי מחל להרע, כי לפעמים הכרית ה' גוים כדי שישראל יקחו מוסר, כמ"ש הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, ואז יתחיל להרע אל הגוים בתחלה ויש תקוה שאם ישובו ישראל בתשובה תבוטל הגזרה, לא כן עתה שתחלה ההרעה היה בישראל וא"כ לא בא ע"ד זה שתבוטל הגזרה ואיך תנקו אתם:

30. (ל)וְאַתָּה תִּנָּבֵא אֲלֵיהֶם אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם יְהוָה מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל־נָוֵהוּ הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ

    מצודת דוד:ממרום ישאג. וכפל הדבר ואמר וממעון קדשו וכו׳ וחזר ופירש שהוא ישאג על נוהו ור״ל הוא קרא גזירת חורבן על ירושלים: הידד. כדרך דורכי היין המרימים קול הידד לזרז זא״ז כן ירים קול על כל יושבי הארץ לגזור עליהם חורבן ואבדון:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ממרום. מהשמים הרמים:

    ישאג. ענין צעקה:

    וממעון. ענין מדור כמו השקיפה ממעון קדשך (דברים כ״ו:ט״ו):

    נוהו. מדורו כמו ואת נוהו השמו (תהילים ע״ט:ז׳):

    הידד. המלה ההיא מיוחדת לקריאת דורכי היין לזרז עצמם וכן הידד השבתי (ישעיה טז):

    כדורכים. הם הצועדים ופוסעים על הענבים להוציא היין:

    יענה. ענין הרמת קול וכן וענו הלוים וכו׳ קול רם (דברים כ״ז:י״ד):

    רש"י

    על נוהו. מתאבל על חורבן ביתו:

    הידד. ל' הוי שצועקין עושי מלאכה כבדה בקול רם לזרז זה את זה להתחזק ודורכי גתות רגילין בה:

    יענה. כל לשון ענייה צעקת קול רם היא:

    מלבי"ם

    ה' ממרום ישאג, השאגה גדולה מנתינת קול, ומרום מציין הנהגת המערכת שהוא בשמים, ומעון קדשו מציין הנהגה ההשגחיית שהוא למעלה מן המערכת, במרום נותן קול תמיד כי יתמיד להנהיג הנהגה המערכיית ועתה ישאג בקול עוז ותעצומות, וזה ע"י שיתן קולו ממעון קדשו בהנהגה ההשגחיית שקולה לא נשמע תמיד, כי הנהגה זו נסתרת ועתה תתעורר הנהגה זו ותתן קולה קול עז, ומשם תצא קול שאגתו על נוהו שהוא הבהמ"ק להחריבו הידד כדורכים יענה, כמו שלקול הראשון של הדורך עונים כולם הידד, כן יענו כל טורפי טרף לעומת קול הארי השואג:

31. (לא)בָּא שָׁאוֹן עַד־קְצֵה הָאָרֶץ כִּי רִיב לַיהוָה בַּגּוֹיִם נִשְׁפָּט הוּא לְכָל־בָּשָׂר הָרְשָׁעִים נְתָנָם לַחֶרֶב נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:בא שאון. קול שאון המקום בא עד קצה הארץ ר״ל הגזירה היא על כולם: נשפט הוא. הוא יתווכח עם כל בשר והויכוח יהיה אשר יתן את הרשעים לחרב כי בזה מודיע להם פשעם ותחשב לויכוח וכן כי באש ה׳ נשפט (ישעיהו ס״ו:ט״ז):

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    שאון. ענין המיה:

    נשפט. ענין ויכוח:

    לכל בשר. לכל אדם:

    רש"י

    נשפט. מתווכח בדין:

    מלבי"ם

    בא שאון והמיית קול שאגת ה' בא עד קצה הארץ, כי ריב לה' בגוים, ה' י"ל ריב עם כל הגוים בכלל, ומשפט החלטי לכל בשר שחטאו נגדו, שע"י הריב יהיו כולם בסכנה וע"י המשפט יבוררו הרשעים החייבים מיתה ע"פ המשפט, ונתנם לחרב:

32. (לב)כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנֵּה רָעָה יֹצֵאת מִגּוֹי אֶל־גּוֹי וְסַעַר גָּדוֹל יֵעוֹר מִיַּרְכְּתֵי־אָרֶץ

    מצודת דוד:הנה רעה יוצאת. הרג ואבדון תצא מעם בבל אל כל עם ועם: וסער גדול. המיית מלחמה יתעורר מסוף הארץ והוא בבל:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וסער. רוח סערה:

    יעור. מל׳ התעוררות:

    מירכתי. מסוף וכן ולירכתי המשכן (שמות כו):

    רש"י

    מגוי אל גוי. שאני מסכסכן זה בזה:

    מירכתי. כתרגומו מסיפי:

    מלבי"ם

    הנה רעה תחלה תצא הרעה מגוי אל גוי שילחמו גוי בגוי, ואח"כ יעור סער גדול מירכתי ארץ יתעורר נבוכדנצר לבא עליהם להחריבם:

33. (לג)וְהָיוּ חַלְלֵי יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד־קְצֵה הָאָרֶץ לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ לְדֹמֶן עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ

    מצודת דוד:חללי ה׳. הנהרגים בגזירת המקום: לא יספדו. על כי יהיו רבים לא יספיקו להספידם ולהכניסם במקום מיוחד או לקברם אבל יהיו מונחים על פני האדמה כמו הזבל:

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון

    מצודת ציון

    יאספו. ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותם (שופטים י״ט:ט״ו):

    לדומן. ענין זבל:

34. (לד)הֵילִילוּ הָרֹעִים וְזַעֲקוּ וְהִתְפַּלְּשׁוּ אַדִּירֵי הַצֹּאן כִּי־מָלְאוּ יְמֵיכֶם לִטְבוֹחַ וּתְפוֹצוֹתִיכֶם וּנְפַלְתֶּם כִּכְלִי חֶמְדָּה

    מצודת דוד:הילילו הרועים. למלכי יהודה ושריו יאמר הילילו וזעקו אתם מנהיגי העם ואתם אדירי הצאן ר״ל אתם הגבורים שבעם התפלשו בעפר דרך צער ואבלות כי מלאו ימיכם להביא מקצתכם לטביחה ובא זמן תפוצותיכם להיות מקצתכם נפוצים בגולה: ונפלתם ככלי חמדה. ר״ל לא תהיה נפילתכם ככלי בזוי הנופל בארץ שאין היזק בנפילתו אלא היזק רב וקלון מתמיד יהיה לכם בהנפילה ההיא ככלי חמדה הנופל לארץ שההיזק רב במה שנפחת בנפילה:

    עוד פירושים על פסוק לד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הילילו. מל׳ יללה:

    והתפלשו. ענין הגלגול בעפר כמו עפר התפלשי (מיכה א׳:י׳) אדירי. ענין חוזק:

    מלאו. נשלמו וכן במלאת ימי טהרה (ויקרא י״ב:ו׳):

    ותפוצותיכם. ענין פזור וכן כי נפץ העם (ש״א יג):

    רש"י

    הילילו. ל' יללה:

    והתפלשו. התגיוגלו בעפר ווטרליי"ר בלע"ז:

    ותפוצותיכם. הרי זה מקרא קצר כלומ' ותפוצותיכם תקרבנה לבא:

    ככלי חמדה. כלומר אם תאמרו חשובים אנחנו הרבה יש כלי חמדה של זכוכית נופלים ומשתברים ואובדים:

    מלבי"ם

    הילילו הרועים הם המלכים, והתפלשו אדירי הצאן השרים, כי מלאו ימיכם שבא הזמן לטבוח, (ומלאו ימי) תפוצותיכם שתפוצו לגולה, ונפלתם ככלי חמדה כלי זכוכית יקרה שבעודה שלמה היא חמודה ובעת שתשבר אין השברים ראוים לכלום, כן אחר שתשברו ותפוצו לחתיכות דקות בגולה לא תחשבו למאומה:

35. (לה)וְאָבַד מָנוֹס מִן־הָרֹעִים וּפְלֵיטָה מֵאַדִּירֵי הַצֹּאן

    מצודת דוד:ואבד מנוס. לא יוכלו לברוח מיד האויב: ופליטה. מלת ואבד משמשת בשתים לומר שיאבד פליטה ושארית מה מאדירי הצאן המה הגבורים:

    עוד פירושים על פסוק לה: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מנוס. ענין בריחה:

    ופליטה. שארית וכן אל יהיה לה פליטה (לקמן נ):

    מלבי"ם

    ואבד מנוס בעת הטביחה לא ימצאו מקום לנוס:

36. (לו)קוֹל צַעֲקַת הָרֹעִים וִילְלַת אַדִּירֵי הַצֹּאן כִּי־שֹׁדֵד יְהוָה אֶת־מַרְעִיתָם

    מצודת דוד:קול צעקת. ר״ל הנה נשמע קול צעקת וכו׳: כי שודד ה׳. ר״ל מה׳ באה השדידה בגזירה: מרעיתם. מקום שהרועים רעו את הצאן והוא למשל על ירושלים:

    עוד פירושים על פסוק לו: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ויללת. מל׳ יללה:

    שודד. ענין עושק וגזל:

    מרעיתם. מל׳ מרעה:

    מלבי"ם

    קול, והרועים והשרים ישאגו בקול שה' שודד את מרעיתם שיכירו כולם שהוא עונש השגחיי מה':

37. (לז)וְנָדַמּוּ נְאוֹת הַשָּׁלוֹם מִפְּנֵי חֲרוֹן אַף־יְהוָה

    מצודת דוד:ונדמו. המדורות היושבות בשלום יהיו חרבים מפני חרון אף ה׳ שיחרה בהם:

    עוד פירושים על פסוק לז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ונדמו. ענין חורבן וכריתה כמו גם מדמן תדומי (לקמן מח):

    נאות. מדור כמו בנאות דשא (תהלים כג):

    רש"י

    ונדמו. ל' חורבה לשון הדימנו, ונדמה שם (לעיל ח):

    מלבי"ם

    ונדמו נאות השלום מקום שרעו הצאן שהיה שם שלום נכרתו מפני חרון אף ה':

38. (לח)עָזַב כַּכְּפִיר סֻכּוֹ כִּי־הָיְתָה אַרְצָם לְשַׁמָּה מִפְּנֵי חֲרוֹן הַיּוֹנָה וּמִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ

    מצודת דוד:עזב ככפיר סוכו. כל מדור יהיה נעזב מבעליו ולא יזכר בו כמו כפיר אריות שאינו זוכר בסוכתו אחר שעזבה: חרון היונה. חרון האויב המאנה ואונס אותם לקחת ההון וזה בא מפני חרון אף ה׳ שחרה בם ולא במקרה:

    עוד פירושים על פסוק לח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ככפיר. כן יקרא ארי בחור:

    היונה. מלשון אונאה וענינו קחת ההון וכן העיר היונה (צפניה ג):

    רש"י

    עזב ככפיר וגו'. גלה מלכא מכרכיה ככפיר העוזב את סוכו:

    היונה. משתכרת ביין כן ת"י, דבר אחר לשון אונאה:

    מלבי"ם

    עזב ככפיר סוכו, מוסב על חרון אף ה' שחרון אפו נדמה לכפיר טורף טרף, ועד עתה ישב החרון בסוכו עתה עזב האף את סוכו, ר"ל שאף ה' יצא ממקומו להעניש, ומפרש כי היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה שהוא נ"נ שהיה דגלו צורת יונה (שזה היה דגל מלכות אשור ובבל על שם מלכה קדומה שנקראת כן), ומפני חרון אף ה' שנבוכדנצר היה שבט אפו: