ירמיהו פרק כ״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִם בֶּן־יֹאושִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל־יִרְמְיָה מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י

   רש"י

   בראשית ממלכת יהויקים. שלש שנים לפני שמלך נבוכדנצר נתנבא עליו שימלוך:

2. (ב)כֹּה־אָמַר יְהוָה אֵלַי עֲשֵׂה לְךָ מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת וּנְתַתָּם עַל־צַוָּארֶךָ

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   מוסרות. רצועות שקושרין בו העול וכן ומוסרות ערוד (איוב לט):

   ומוטות. מלשון מטה והם עצי העול:

   רש"י

   מוסרות. הם רצועות העול שקורין קוריגל"ש:

3. (ג)וְשִׁלַּחְתָּם אֶל־מֶלֶךְ אֱדוֹם וְאֶל־מֶלֶךְ מוֹאָב וְאֶל־מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶל־מֶלֶךְ צֹר וְאֶל־מֶלֶךְ צִידוֹן בְּיַד מַלְאָכִים הַבָּאִים יְרוּשָׁלִַם אֶל־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה

   מצודת דוד:ושלחתם וכו׳. בימי יהויקים אמר לו כשימלוך צדקיהו ישלח המוסרות והמוטות אל המלכים האלה על ידי המלאכים הבאים אל צדקיהו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   מלאכים. שלוחים:

   רש"י

   ושלחתם אל מלך אדום. בימי צדקיהו בשנה הרביעית למלכו שעשהו נבוכדנצר שליט על חמשה מלכים:

   מלך אדום ומלך מואב ומלך בני עמון וגו'. אלו חמשה מלכים נתן נבוכדנצר תחת ידו של צדקיהו. חמש עשרה שנה היו על צוארו משנה אחת ליהויקים עד השנה הרביעית לצדקיהו ששברם הימנו חנניה בן עזור:

   מלבי"ם

   ביד מלאכים הבאים אל צדקיהו, מהכרח הכתוב לפי פשוטו מבואר, שאחרי מלך נבוכדנצר בשנת ד' ליהויקים המליך גם את צדקיהו להיות שני למלך יהויקים ובזה יצוייר שאז באו מלאכי גוי אל צדקיהו, שעסק ג"כ בעניני המלוכה וקראו לו מלך יהודה, והם רצו להתחבר עמו למרוד במלכות בבל וזה היה ביאת המלאכים, וצוה לירמיה שיזהירם בל ימרדו:

4. (ד)וְצִוִּיתָ אֹתָם אֶל־אֲדֹנֵיהֶם לֵאמֹר כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כֹּה תֹאמְרוּ אֶל־אֲדֹנֵיכֶם

   מצודת דוד:וצוית אותם. את המלאכים תצוה להגיד אל אדוניהם:

5. (ה)אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶת־הָאָרֶץ אֶת־הָאָדָם וְאֶת־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ בְּכֹחִי הַגָּדוֹל וּבִזְרוֹעִי הַנְּטוּיָה וּנְתַתִּיהָ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָי

   מצודת דוד:אנכי עשיתי וכו׳. ואם כן הכל שלי המה: ונתתיה. לכן בידי לתתה לאשר ישר בעיני:

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם

   מלבי"ם

   אנכי עשיתי את הארץ ויש לי קנין בין בגוף הארץ בין באדם ובבהמה אשר עליה, בכחי הגדול ובזרועי הנטויה, הבריאה היתה בכחי, וקיום הבריאה שגם היא כבריאה תמידית היא ע"י זרועי הנטויה תמיד לפעול ולעשות, ונתתיה לאשר ישר בעיני, שמניתי מלכים המתנשאים לכל לראש והם אדוני הארץ:

6. (ו)וְעַתָּה אָנֹכִי נָתַתִּי אֶת־כָּל־הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה בְּיַד נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עַבְדִּי וְגַם אֶת־חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְעָבְדוֹ

   מצודת דוד:הארצות האלה. של המלכים אדוניכם: עבדי. ר״ל עושה שליחותי בדבר זה: את חית. ארז״ל שרכב על ארי וקשר תנין בראשו:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   עבדי. שיעשה רצוני לפרע משונאי:

   מלבי"ם

   ועתה אנכי נתתי מניתי מלך אחד על כל הארצות, וגם את חית שהיה משתמש בחיות רעות במלחמה כפילים ואריות שהיו משתמשים בהם במלחמות בימי קדם:

7. (ז)וְעָבְדוּ אֹתוֹ כָּל־הַגּוֹיִם וְאֶת־בְּנוֹ וְאֶת־בֶּן־בְּנוֹ עַד בֹּא־עֵת אַרְצוֹ גַּם־הוּא וְעָבְדוּ בוֹ גּוֹיִם רַבִּים וּמְלָכִים גְּדֹלִים

   מצודת דוד:בנו. זה אויל מרודך: בן בנו. זה בלשאצר: עת ארצו. זמן חורבן ארצו בימי דריוש המדי: גם הוא. כמו שבא עת חורבן ארצות המלכים שהחריב נ״נ:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י

   רש"י

   ואת בנו. אויל מרודך:

   ואת בן בנו. בלשאצר:

   עד בא עת ארצו. שיבואו דריוש המדי וכורש ויהרגו את בלשאצר:

8. (ח)וְהָיָה הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא־יַעַבְדוּ אֹתוֹ אֶת־נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וְאֵת אֲשֶׁר לֹא־יִתֵּן אֶת־צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אֶפְקֹד עַל־הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם־יְהוָה עַד־תֻּמִּי אֹתָם בְּיָדוֹ

   מצודת דוד:אשר לא יעבדו אותו. אשר לא ירצה לעבדו ברצונו: ואת אשר וכו׳. אשר לא יקבל עליו מעצמו עול שעבוד וכפל הדבר במ״ש: אפקוד. אשגיח עליהם בהבאת חרב וכו׳: עד תומי. עד כלותי אותם ביד נ״נ:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   אפקוד. ענין השגחה:

   תומי. ענין כליון וכן עד תום כל הדור (דברים ב׳:י״ד):

   מלבי"ם

   אשר לא יעבדו אותו וכו' ואת אשר לא יתן, באמת נמצאו בעת ההיא ממלכות גדולות שלא היו תחת יד נבוכדנצר כנודע בקורות ימי קדם, רק שהממלכות הקטנות היו מוכרחות אז להחסות תחת צל ממלכה גדולה, והגוי אשר לא עבדו את נבוכדנצר היו מוכרחים לעבוד מלכות אחרת גדולה שהוא יגן עליה מחמת נבוכדנצר באופן שהיו מוכרחים לעבוד או את מלך בבל או לעבוד את (המלך) אשר לא יתן צוארו בעול מלך בבל והוא הגין עליה אבל הגוי והממלכה שלא יעבדו לא אותו שהוא את מלך בבל בעצמו ולא את (המלך) אשר לא יתן את צוארו בעול של מלך בבל, בחרב וברעב ובדבר אפקד על הגוי ההוא:

9. (ט)וְאַתֶּם אַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־נְבִיאֵיכֶם וְאֶל־קֹסְמֵיכֶם וְאֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם וְאֶל־עֹנְנֵיכֶם וְאֶל־כַּשָּׁפֵיכֶם אֲשֶׁר־הֵם אֹמְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תַעַבְדוּ אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל

   מצודת דוד:אל נביאיכם. הנביאים שלכם המנבאים לכם בשקר: ואל קוסמיכם. השואלים בקסם והוא מין כשוף: ואל חלומותיכם. המגידים עתידות על ידי שאלת חלום: ואל עונניכם. גם הוא ענין כשוף כמו מעונן ומנחש (דברים יח): ואל כשפיכם. העוסקים בשאר מיני כשוף: לא תעבדו. רצה לומר לא יתחזק עליכם להיות לו לעבדים:

10. (י)כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם לְמַעַן הַרְחִיק אֶתְכֶם מֵעַל אַדְמַתְכֶם וְהִדַּחְתִּי אֶתְכֶם וַאֲבַדְתֶּם

    מצודת דוד:למען הרחיק אתכם. ר״ל הם יועילו למען הרחיק וכו׳ כי כשתקבלו עליכם השעבוד תשבו בארצכם ותעלו המס אבל כשתלחמו עמו ויגבר עליכם יוליך אתכם בשבי אל ארץ מרחוק: והדחתי. רצה לומר אני אהיה בעזרתו ואדיח אתכם ממקומכם ותהיו אבודים:

11. (יא)וְהַגּוֹי אֲשֶׁר יָבִיא אֶת־צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ־בָּבֶל וַעֲבָדוֹ וְהִנַּחְתִּיו עַל־אַדְמָתוֹ נְאֻם־יְהוָה וַעֲבָדָהּ וְיָשַׁב בָּהּ

    מצודת דוד:והנחתיו. ישכון במנוחה על אדמתו: ועבדה. יעשה עבודת האדמה בחרישה וזריעה וישב בה ויאכל מלחמה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון

    מצודת ציון

    והנחתיו. מל׳ מנוחה:

12. (יב)וְאֶל־צִדְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה דִּבַּרְתִּי כְּכָל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר הָבִיאוּ אֶת־צַוְּארֵיכֶם בְּעֹל מֶלֶךְ־בָּבֶל וְעִבְדוּ אֹתוֹ וְעַמּוֹ וִחְיוּ

    מצודת דוד:וחיו. תשארו חיים:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי וגו'. כל זה אמר ירמיהו אל שלוחי המלכים:

    מלבי"ם

    השאלות: למה יספר להמלאכים מה שדבר אל צדקיה?:

    ואל צדקיהו, ר"ל וא"כ מה יועיל לכם מה שתתקשרו עם צדקיהו כי הוא לא יוכל להגן עליכם, באשר גם הוא מחויב להביא צוארו בעול מלך בבל:

13. (יג)לָמָּה תָמוּתוּ אַתָּה וְעַמֶּךָ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל־הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא־יַעֲבֹד אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל

    מצודת דוד:אל הגוי. על הגוי: אשר לא יעבוד. אשר לא יקבל עליו מעצמו עול השעבוד:

14. (יד)וְאַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הָאֹמְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תַעַבְדוּ אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם

    מצודת דוד:לא תעבדו. רצה לומר לא יתחזק עליכם להיות לו לעבדים:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ואל תשמעו, זה אזהרה לצדקיהו ושריו:

15. (טו)כִּי לֹא שְׁלַחְתִּים נְאֻם־יְהוָה וְהֵם נִבְּאִים בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר לְמַעַן הַדִּיחִי אֶתְכֶם וַאֲבַדְתֶּם אַתֶּם וְהַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים לָכֶם

    מצודת דוד:למען הדיחי אתכם. הם יועילו למען הדיחי אתכם בשבי ושם תאבדו אתם והנביאים אבל כשתקבלו עליכם עול שעבוד תשבו בארצכם ותעלו המס:

16. (טז)וְאֶל־הַכֹּהֲנִים וְאֶל־כָּל־הָעָם הַזֶּה דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה אַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־דִּבְרֵי נְבִיאֵיכֶם הַנִּבְּאִים לָכֶם לֵאמֹר הִנֵּה כְלֵי בֵית־יְהוָה מוּשָׁבִים מִבָּבֶלָה עַתָּה מְהֵרָה כִּי שֶׁקֶר הֵמָּה נִבְּאִים לָכֶם

    מצודת דוד:הנה כלי בית ה׳. אשר הובאו לבבל עם גלות יכניה: מושבים. יהיו מושבים מהרה מבבל לירושלים:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    הנה כלי בית ה'. שגלו עם יכניה:

    מלבי"ם

    ואל הכהנים, הוא אזהרה אל הכהנים והעם, שע"י שנבאו להם נביאי השקר שיושבו הכלים החליטו שיצא חפשי מעול מלך בבל:

17. (יז)אַל־תִּשְׁמְעוּ אֲלֵיהֶם עִבְדוּ אֶת־מֶלֶךְ־בָּבֶל וִחְיוּ לָמָּה תִהְיֶה הָעִיר הַזֹּאת חָרְבָּה

    מצודת דוד:למה וכו׳. כי כשלא תקבלו עול שעבוד יכבוש את עיר ויחריבה:

18. (יח)וְאִם־נְבִאִים הֵם וְאִם־יֵשׁ דְּבַר־יְהוָה אִתָּם יִפְגְּעוּ־נָא בַּיהוָה צְבָאוֹת לְבִלְתִּי־בֹאוּ הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בְּבֵית־יְהוָה וּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה

    מצודת דוד:יפגעו נא בה׳. יתפללו עתה לה׳ לא על השבת הכלים אלא לבל יבואו לבבל הכלים הנותרים מה שלא לקח כשגלה את יכניה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    יפגעו. ענין תפלה ובקשה כמו ואל תפגע בי (לעיל ב):

    נא. עתה:

    מלבי"ם

    ואם נביאים הם, ר"ל אחר שלירמיה נאמר בנבואה שגם הכלים הנותרים יובאו לבבל א"כ א"א שיושבו הראשונים, ואם יש דבר ה' אתם בודאי נאמר להם בהפך שכלים הנותרים יובאו לבבל, וא"כ יפגעו נא בה' לבלתי בוא הכלים הנותרים, ר"ל כי נבואה שנאמר לנביא שלא בדרך שליחות רק בדרך הודעה לו לבדו בודאי הודיעו לו זה כדי שיתפלל ויבטל הגזרה (כי מה שנאמר לו בתורת שליחות אל העם הוא כדי שישובו בתשובה ואין תפלתו מועלת), וז"ש אם יש דבר ה' אתם דרך גילוי דעת א"כ יפגעו בה' כי בזה מועיל תפלה:

19. (יט)כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֶל־הָעַמֻּדִים וְעַל־הַיָּם וְעַל־הַמְּכֹנוֹת וְעַל יֶתֶר הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בָּעִיר הַזֹּאת

    מצודת דוד:אל העמודים. על עמודי הנחושת ועל ים הנחושת וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הים. עשוי הוא כעין גיגית כמ״ש במלכים:

    המכונות. מלשון כן ובסיס והיו מתחת לכיורות כמ״ש במלכים:

    רש"י

    המכונות. ת"י בסיסיא כמו את הכיור ואת כנו (שמות ל״ה:ט״ז):

    מלבי"ם

    (יט-כב) כי כה אמר ה', אל העומדים וכו' כי כה אמר ה' על הכלים וכו', מפני שהיו שתי אמירות, א. שיתר הכלים יובאו בבלה, ב. שביום הפקודה יושבו מבבל לא"י, והאמירה הראשונה נתקיימה בכל הכלים שכולם לוקחו לבבל כמ"ש בסוף הספר, אבל האמירה השניה שאח"ז יושבו לא"י, לא נתקיימה רק בכלי שרת של זהב וכסף שלקחו לשם, שהם הושבו בימי כורש הראשון ונתנו חמשת אלפים וד' מאות כלים ביד ששבצר הנשיא, ככתוב בעזרא א', אבל העמודים והים והמכונות לא הושבו, וכן כלי נחושת שלקח משם, וע"כ כפל דבריו כי כה אמר ה' (דבור א') אל העמודים ועל הים וכו' שעליהם אמר בבלה יובאו, ועוד כה אמר ה' על הכלים הנותרים שהם כלי זהב וכסף, עליהם אמר בבלה יובאו והעליתים והשיבותים אל המקום הזה, ולכן בדבור הראשון אמר כה אמר ה' צבאות, ובשני אמר ה' צבאות אלהי ישראל, כי שיוקחו בבלה אמר מצד שהוא אלהי צבאות ומושל כחפצו, ושיושבו אח"ז אמר מצד שהוא אלהי ישראל ומשגיח עליהם באהבתו:

20. (כ)אֲשֶׁר לֹא־לְקָחָם נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בַּגְלוֹתוֹ אֶת־יְכָונְיָה בֶן־יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ־יְהוּדָה מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה וְאֵת כָּל־חֹרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:בגלותו. בעת שגלה לבבל עם יכניה ואת כל שרי יהודה וירושלים:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    בגלותו. כמו בהגלותו:

    חורי. כן יקראו השרים הגדולים וכן ואריבה את החורים (נחמיה ה׳:ז׳) שהוא מלשון חיור ולובן וכאשר יקראו השפלים חשוכים כמ״ש בל יתיצב לפני חשוכים (משלי כ״ב:כ״ט):

    רש"י

    בגלותו. כמו בהגלותו:

    חורי. כמו שרי:

21. (כא)כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל־הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בֵּית יְהוָה וּבֵית מֶלֶךְ־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:כי כה אמר ה׳ וכו׳. בעבור שארכו הדברים באמרו אשר לא לקחם וכו׳ אמר שנית כי כה אמר ה׳ וכו׳ וכן דרך המקרא:

22. (כב)בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ עַד יוֹם פָּקְדִי אֹתָם נְאֻם־יְהוָה וְהַעֲלִיתִים וַהֲשִׁיבֹתִים אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה

    מצודת דוד:עד יום פקדי אותם. עד הזמן שאזכור אני בהם והוא בימי כורש ואז אעלה אותם משם ואשיב אותם אל המקום הזה:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    פקדי. ענין זכרון:

    רש"י

    עד יום פקדי אותם. בימי כורש כמו שמפורש בספר עזרא: