ירמיהו פרק כ״א

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה בִּשְׁלֹחַ אֵלָיו הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת־פַּשְׁחוּר בֶּן־מַלְכִּיָּה וְאֶת־צְפַנְיָה בֶן־מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן לֵאמֹר

2. (ב)דְּרָשׁ־נָא בַעֲדֵנוּ אֶת־יְהוָה כִּי נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל נִלְחָם עָלֵינוּ אוּלַי יַעֲשֶׂה יְהוָה אוֹתָנוּ כְּכָל־נִפְלְאֹתָיו וְיַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ

   מצודת דוד:דרש נא. עתה דרש בתפלה בעבורינו אל ה׳: ככל נפלאותיו. כמו כל הנפלאות הרגיל לעשות מאז: ויעלה. ויסתלק מעלינו:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון

   מצודת ציון

   ויעלה. ענין סלוק כמו העלות הענן (במדבר ט):

3. (ג)וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֲלֵיהֶם כֹּה תֹאמְרֻן אֶל־צִדְקִיָּהוּ

4. (ד)כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵסֵב אֶת־כְּלֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיֶדְכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים בָּם אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶת־הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם מִחוּץ לַחוֹמָה וְאָסַפְתִּי אוֹתָם אֶל־תּוֹךְ הָעִיר הַזֹּאת

   מצודת דוד:הנני מסב. אסבב מכם את כלי המלחמה לתתם אל מלך בבל וכו׳ ר״ל לא תצליחו עם כלי המלחמה כאלו הם לקוחים ממכם ונתונים בידם להלחם עמהם: ואספתי. אני אכניס את הכשדים אל העיר ולא תוכלו למנעם:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   מסב. מל׳ סבוב:

   את מלך. אל מלך:

   הצרים. מל׳ מצור:

   ואספתי. ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותם (שופטים י״ט:ט״ו):

   רש"י

   הנני מסב את כלי המלחמה. יש בכם היודעי' להשביע את השרים של מעלה הממונים על הפורעניות להציל איש איש מן הרעה שהוא ממונה עליה ובכך אתם בוטחי' הנני מיסב את השררה של זה לזה ולא תדעו על מי תשביעו:

   ואספתי אותם. כלי מלחמה אל תוך העיר הזאת שאשחית אתכם בדבר ע"י מלאך המות שהוא מן השרים העליונים וכן מפורש בענין בדבר גדול ימותו:

   מלבי"ם

   הנני מסב, ר"ל שע"י הרעב יתהוה מרד בעיר כי מקצתם ירצו להמסר אל הכשדים, ויצטרכו בעלי המלחמה ללחום את העם:

5. (ה)וְנִלְחַמְתִּי אֲנִי אִתְּכֶם בְּיָד נְטוּיָה וּבִזְרוֹעַ חֲזָקָה וּבְאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל

   מצודת דוד:ונלחמתי. ר״ל אגביר הכשדים עליכם כאלו אני נלחם עמכם: ביד נטויה. אחז במשל מגבור הנלחם ונוטה ידו מול האויב:

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ונלחמתי, ותוך כך אחר שיהיה חרב ורעב אבא אני להלחם עמהם, ביד נטויה זו הדבר, ובזרוע חזקה זו החרב, והמלחמה תהיה באף ובחמה ובקצף גדול, ומפרש נגד יד נטויה והכיתי וכו' בדבר גדול ימותו, (ומה שכתוב ואת האדם היינו אף אלה שאינם מיושבי העיר):

6. (ו)וְהִכֵּיתִי אֶת־יוֹשְׁבֵי הָעִיר הַזֹּאת וְאֶת־הָאָדָם וְאֶת־הַבְּהֵמָה בְּדֶבֶר גָּדוֹל יָמֻתוּ

   מצודת דוד:את יושבי העיר. וחוזר ומפרש ואת האדם ואת הבהמה: בדבר. ר״ל ההכאה תהיה שימותו בדבר גדול:

7. (ז)וְאַחֲרֵי־כֵן נְאֻם־יְהוָה אֶתֵּן אֶת־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְאֶת־עֲבָדָיו וְאֶת־הָעָם וְאֶת־הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת מִן־הַדֶּבֶר מִן־הַחֶרֶב וּמִן־הָרָעָב בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וּבְיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהִכָּם לְפִי־חֶרֶב לֹא־יָחוּס עֲלֵיהֶם וְלֹא יַחְמֹל וְלֹא יְרַחֵם

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   יחוס. ענין חמלה כמו וחוסה עלי (נחמיה י״ג:כ״ב) וכפל הדבר במ״ש:

   מלבי"ם

   ואחרי כן ונגד זרוע חזקה זו החרב, אמר שיתנם ביד נבוכדנצר והכם לפי חרב, ומ"ש ואת העם היינו אזרחי ירושלים, ואת הנשארים מן האדם שאינם מיושבי ירושלים:

8. (ח)וְאֶל־הָעָם הַזֶּה תֹּאמַר כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם אֶת־דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְאֶת־דֶּרֶךְ הַמָּוֶת

   מצודת דוד:נותן לפניכם. ר״ל מפרש אני לפניכם באיזה ענין תמצאו חיים ובאיזה ענין תשיג אתכם המיתה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון

   מצודת ציון

   נותן. ענין אמירה כמו ולא נתן תפלה (איוב א׳:כ״ב):

   את דרך. את ענין:

9. (ט)הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר וְהַיּוֹצֵא וְנָפַל עַל־הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם וְחָיָה וְהָיְתָה־לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל

   מצודת דוד:בחרב וכו׳. ר״ל באחד מאלה: ונפל. ישכון אל הכשדים להיות סר למשמעתם: וחיה. ישאר חי וירויח נפשו כאלו שללה לעצמו מיד ההורגים:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ונפל. ענין השכנה ונטיה כמו אל הכשדים אתה נופל (לקמן לז):

   לשלל. ענין ביזה:

   רש"י

   והיתה לו נפשו לשלל. כאדם השולל שלל וחוטפו והולך לו כן תהיה לי נפשו שלולה מן המיתה מן ההורגים:

   מלבי"ם

   ונפל על הכשדים, כי לא הניחו לצאת שום אדם מן העיר רק בעת שנפלו על הכשדים ללחום עמם, אז מי שרצה היה נמסר אל הכשדים ונשאר שם ולא שב לעיר לכן אמר על הכשדים, ואז השלל שישלול מן המלחמה יהיה נפשו שיציל:

10. (י)כִּי שַׂמְתִּי פָנַי בָּעִיר הַזֹּאת לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה נְאֻם־יְהוָה בְּיַד־מֶלֶךְ בָּבֶל תִּנָּתֵן וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ

    מצודת דוד:שמתי פני. שמתי מחשבותי בעיר הזאת להרע לה וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    פני. כתרגומו רוגזי:

    מלבי"ם

    כי שמתי פני בעיר הזאת לרעה ולא לטובה כי למעלה אמר הנני יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה, שתכלית מה שגזר עליהם רעה היה כדי שישובו ויתן להם טובה, זה היה על ישראל עצמם, אבל על העיר כבר נגזר חורבן, ומה ששם פניו בה לרעה ולא לטובה לא היה ע"מ להיטיב, כי ביד מלך בבל תנתן ושרפה באש בכל אופן:

11. (יא)וּלְבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה שִׁמְעוּ דְּבַר־יְהוָה

    מצודת דוד:ולבית מלך יהודה. מוסב על מלת תאמר האמור בתחילת הענין וכאומר ולבית וכו׳ תאמר שמעו וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ולבית מלך יהודה, באה לו נבואה שיהיה פלטה לזרע בית דוד:

12. (יב)בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר יְהוָה דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק פֶּן־תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם

    מצודת דוד:דינו לבוקר. הוא ענין דרך זירוז: גזול. הנגזל: עושק. הגזלן העושק את הזולת: כאש חמתי. ר״ל כמו האש כשיוצאת הולכת ושורפת מעצמה כן תבער בהם חמתי ולא ימצא מי יכבנה ר״ל אין מי ימחה בידי: מפני רוע מעלליכם. מוסב על ובערה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    דינו. מלשון דין:

    מעלליכם. מעשיכם:

    רש"י

    מיד עושק. טעמו למטה שאינו שם דבר אלא שם הגזלן העושק את אחרים:

    ואין מכבה. שלא ימלט לכם שריד:

    מלבי"ם

    דינו לבקר משפט, ר"ל בעוד שהוא בקר, ר"ל טרם בוא הצרה והחשכה דינו משפט, כמ"ש ציון במשפט תפדה, כי חורבן ירושלים היה בעבור גזל ועושק וחסרון משפט (כמ"ש ועתה מרצחים, שריך סוררים), פן תצא כאש חמתי ולא יהיה לכם פליטה:

    הנני אליך יושבת העמק, בית המלך והמצודה היה בשפוע ההר שמצד ההר היא יושבת העמק, ומצד האחר הוא צור המישור, שהיה מבוצר וחזק כצור, ועל צד שנגד ההר אמרה מי יחת עלינו ר"ל מי ירד מראש ההר לבא עלינו, ועל צד המישור אמרה מי יבא במעונותינו, שמבוצר במבצר חזק:

13. (יג)הִנְנִי אֵלַיִךְ יֹשֶׁבֶת הָעֵמֶק צוּר הַמִּישֹׁר נְאֻם־יְהוָה הָאֹמְרִים מִי־יֵחַת עָלֵינוּ וּמִי יָבוֹא בִּמְעוֹנוֹתֵינוּ

    מצודת דוד:הנני אליך. הנה אני אליך להצר לך אתה ירושלים היושבת בתוך העמק כי סביב ירושלים בסמוך לה היה עמק והיא על ההר ממעל: צור המישור. היושבת על הצור אשר במישור: מי יחת עלינו. מי ירד עלינו למלחמה, ומי וכו׳ כאומר הלא העיר בצורה וחזקה ומי יערב לבו לגשת אלינו למלחמה ומי יכבוש אותה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    צור. סלע:

    המישור. מל׳ ישר ושוה:

    יחת. ענין ירידה כמו חציך נחתו בי (תהילים ל״ח:ג׳):

    במעונותינו. מל׳ מעון ומדור כמו ה׳ מעון אתה היית (שם צ):

    רש"י

    יושבת העמק. ירושלים היא בתוך עמק, ד"א שהעמיק הקב"ה עצה עליך להחריבך:

    צור המישור הר שכל. סביביו מישור:

    מי יחת עלינו. מי יחנה עלינו כמו כי שם ארם נחיתים (מלכים ב ו׳:ט׳):

14. (יד)וּפָקַדְתִּי עֲלֵיכֶם כִּפְרִי מַעַלְלֵיכֶם נְאֻם־יְהוָה וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּיַעְרָהּ וְאָכְלָה כָּל־סְבִיבֶיהָ

    מצודת דוד:ופקדתי. אשגיח עליכם להשיב כגמול מעשיכם: ביערה. הם ערי יהודה: ואכלה. תשרף הכל:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ופקדתי. ענין השגחה:

    והצתי. ענין הבערה כמו באש יצתו (ישעיה לג):

    ואכלה. ענין שריפה כמו מאכלת אש (שם ט):

    מלבי"ם

    ופקדתי, אבל הנני עליך ואני אפקוד על רוע מעשיכם והצתי אש ביערה שהיה בצד הנגב שמצד זה כבש את העיר כמ"ש והטף על יער השדה נגב (יחזקאל כ"א ב'):