ירמיהו פרק כ״ב

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)כֹּה אָמַר יְהוָה רֵד בֵּית־מֶלֶךְ יְהוּדָה וְדִבַּרְתָּ שָׁם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה

2. (ב)וְאָמַרְתָּ שְׁמַע דְּבַר־יְהוָה מֶלֶךְ יְהוּדָה הַיֹּשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה

   מצודת דוד:אתה ועבדיך. גם אתה שמע גם עבדיך וכו׳ ישמעו: בשערים האלה. שערי בית המלך:

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם

   מלבי"ם

   שמע דבר ה' דומה בזה כאב שגזר מיתה על בנו וחוזר ומבקש לו זכיות להצילהו, ולמעלה (סי' י"ז) נתן להם תרופה שישמרו מצות שבת, ועתה הוסיף רפואה אחרת שיעשו משפט וצדקה, וכבר באר הרמב"ם במו"נ שהתורה באה לתת שלמות בדעות ובהנהגה, והשבת יתן שלימות בדעות להאמין בבורא העולם ומחדשו ומנהיגו, והמשפט ישלים ההנהגה:

3. (ג)כֹּה אָמַר יְהוָה עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל־תֹּנוּ אַל־תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל־תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה

   מצודת דוד:גזול. הנגזל: עשוק. הגזלן: אל תונו. זהו אונאת דברים של עגמת נפש: אל תחמוסו. אל תעשו להם חמס וזהו עושק הממון:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   תונו. ענין אונאת דברים וכן וגר לא תונה (שמות כ״ב:כ׳):

   תחמוסו. ענין עושק:

   רש"י

   אל תונו. זו אונאת דברים:

   מלבי"ם

   והצילו גזול וגר וכו' אל תונו, ר"ל וממילא לא תונו גר וכ"ש שלא תחמסו, וכ"ש שלא תשפכו דם נקי, ומכלל לאו אתה שומע הן שאם לא יעשו משפט, אח"ז יונו ויחמסו וגם ישפכו דם נקי:

4. (ד)כִּי אִם־עָשׂוֹ תַּעֲשׂוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הַבַּיִת הַזֶּה מְלָכִים יֹשְׁבִים לְדָוִד עַל־כִּסְאוֹ רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים הוּא וַעֲבָדָיו וְעַמּוֹ

   מצודת דוד:ובאו. אז יבואו בשערי הבית וכו׳: לדוד. ר״ל מי מזרע דוד ישב על כסאו למלוך על ישראל: ברכב. במרכבה הראויה למלך: ובסוסים. המושכים את הרכב: הוא וכו׳. גם הוא יבוא בשערי הבית הזה גם עבדיו ועמו יבואו עמו:

5. (ה)וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם־יְהוָה כִּי־לְחָרְבָּה יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה

   מצודת דוד:כי לחרבה וכו׳. ואין מי יבוא בשעריו:

6. (ו)כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה עַל־בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה גִּלְעָד אַתָּה לִי רֹאשׁ הַלְּבָנוֹן אִם־לֹא אֲשִׁיתְךָ מִדְבָּר עָרִים לֹא נוֹשָׁבוּ

   מצודת דוד:גלעד אתה לי. אם אמנם אתה בעיני כגלעד אשר כל ארץ סיחון ועוג וכל הבשן היו נקראים על שמם כמ״ש ויבואו וכו׳ אל ארץ הגלעד (יהושע כ״ב:ט׳) כי כן הוא ציון וירושלים מקום בית המלך כי היא העיר החשובה שבכל ארץ ישראל ולתוספת ביאור אמר ראש הלבנון ר״ל ראש לכל ארץ ישראל הנקראת בשם לבנון כמ״ש ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ד): אם לא. הוא ענין לשון שבועה כאדם האומר אם לא כן הוא יהיה כזאת וכזאת וגזם ולא אמר וכן אם לא בתים רבים (ישעיהו ה׳:ט׳) ור״ל עם כל החשיבות הריני נשבע שאשים אותך כמדבר וכערים אשר לא נתיישבו מעולם:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   אשיתך. ענין שימה כמו שתו עלי (תהלים ג):

   נושבו. מל׳ ישיבה:

   רש"י

   גלעד אתה לי וגו'. אילו את חביב קדמי כבית מקדשא דרם בריש טוריא אם לא אשוינך מדברא:

   גלעד אתה. המקדש שממנו צרי ורפואה לכל העולם:

   מלבי"ם

   גלעד אתה לי, גם אם תהיה לי כגלעד שהיא ארץ מושב וחמדה, וכראש הלבנון שמלא ארזי אל וכל עץ, וכן תהיה מלא אנשים, בכ"ז אשיתך מדבר הפך גלעד, וערים לא נושבו הפך הלבנון:

7. (ז)וְקִדַּשְׁתִּי עָלֶיךָ מַשְׁחִתִים אִישׁ וְכֵלָיו וְכָרְתוּ מִבְחַר אֲרָזֶיךָ וְהִפִּילוּ עַל־הָאֵשׁ

   מצודת דוד:וקדשתי. אזמין עליה אנשים משחיתים כל איש יהיה עם כלי מלחמתו: וכרתו. ר״ל יהרגו השרים והגבורים ולפי שאמר ראש הלבנון אמר לשון הנופל בעצי היער:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   וקדשתי. ענין הזמנה כמו קדשו מלחמה (יואל ד):

   רש"י

   וקדשתי. וזמנתי:

   וכרתו מבחר ארזיך. לפי שדמוהו ללבנון נופל כאן הל' הזה:

   מלבי"ם

   וקדשתי עליך משחיתים, יען דמהו ללבנון מצייר הריגת השרים והגבורים כאילו משחיתים מבחר הארזים ביער הלבנון:

8. (ח)וְעָבְרוּ גּוֹיִם רַבִּים עַל הָעִיר הַזֹּאת וְאָמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ עַל־מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה לָעִיר הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת

   מצודת דוד:על העיר. סמוך להעיר: על מה. בעבור מה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם

   מלבי"ם

   (ח-ט) ועברו, והגם שתהיה כמדבר יעברו גוים רבים לראות ולהשתומם על שוממותה ולהכיר שהיה העונש בעבור חטאם:

9. (ט)וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת־בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם

   מצודת דוד:ואמרו. רעיהם ישיבום לומר על אשר עזב וכו׳:

10. (י)אַל־תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל־תָּנֻדוּ לוֹ בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת־אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ

    מצודת דוד:אל תבכו למת. אין ראוי לבכות על מי שמת בארצו ונקבר בקברי אבותיו: ואל תנודו לו. כן דרך המקונן להניע בראשו דרך אבל וצער: בכו בכו להולך. אבל בכו על ההולך מארצו בשבי ובמקרא שלאחריו יפרש מי הוא: כי לא ישוב. על כי לא ישוב עוד לארצו ולא יראה ארץ מולדתו כי שם בגולה ימות ויקבר:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תנדו. ענין הנעה:

    רש"י

    אל תבכו למת. ליהויקים שימות לפני השער כשיסחבוהו להגלותו:

    בכו להולך. ליהויכין ולצדקיהו אמור מעתה חביבה מיתתו של יהויקים שנאמר בו ונבלתו תהיה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה (לקמן לו) מחייו של יהויכין שנאמר בו וארוחתו ארוחת תמיד וגו' (לקמן נב):

    מלבי"ם

    אל תבכו למת, לדעתי שלום בן יאשיה הרביעי (דה"א ג') שלא נודע מה נעשה בו, בעת שהוליך את יהויקים בבלה ומת בשער לדעת חז"ל הגלה את שלום לבבל כדי שלא יחלוק על מלכות צדקיה, ועז"א שלא יבכו על יהויקים שמת רק על שלום ההולך עתה לגלות כי לא ישוב עוד:

11. (יא)כִּי כֹה אָמַר־יְהוָה אֶל־שַׁלֻּם בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הַמֹּלֵךְ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו אֲשֶׁר יָצָא מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה לֹא־יָשׁוּב שָׁם עוֹד

    מצודת דוד:כי כה. כי כן אמר ה׳ על שלום וכו׳ והוא צדקיה וכן נקרא בד״ה כדרז״ל: המולך וכו׳. לפי שלא בא לו המלוכה מפאת יכניה שמלך לפניו כ״א מפאת יאשיהו אביו לכן אמר המולך תחת יאשיהו אביו: אשר יצא. בשבי לבבל:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    אל שלום. הוא צדקיהו וכך נקרא (בדה"א ג) והרביעי שלום וקראו רביעי למלכות בבני יאשיהו שבתחלה מלך יהואחז ואח"כ יהויקים ואחריו יהויכין ואחריו צדקיהו:

    אשר יצא. ואע"פ שלא יצא עדיין מתנבא עליו כאלו יצא:

    מלבי"ם

    כי כה אמר ה' אל שלום המולך, ר"ל שהיה ראוי למלוך ובעבור זה יצא מן המקום:

12. (יב)כִּי בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־הִגְלוּ אֹתוֹ שָׁם יָמוּת וְאֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לֹא־יִרְאֶה עוֹד

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ואת הארץ הזאת לא יראה עוד, שלא לבד שלא ישוב אל המקום לירושלים, כי גם את הארץ לא יראה עוד, שלא יהיה לו רשות אף לשבת בעיר אחרת מערי א"י:

13. (יג)הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא־צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן־לוֹ

    מצודת דוד:הוי בונה. יש להתאונן על זה שבנה ביתו בלא צדק ועליות הבית בנה בלא משפט כי עבד ברעהו חנם כי לא הקדים לו שכרו ואף אחר העבודה לא נתן לו שכר פעולתו ועל יהויקים הוא אומר כמפורש בסוף הענין:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ועליותיו. מל׳ עליה והם החדרים שהמה ממעל:

    ופועלו. רצה לומר שכר הפעולה:

    רש"י

    הוי בונה ביתו. על יהויקים הוא אומר שהוא היה רשע וסוף הענין מוכיח לכן כה אמר ה' אל יהויקים וגו':

    מלבי"ם

    הוי בונה ביתו, מנבא על יהויקים, שבנה לו בית מלכות ולא שלם שכר הפועלים, והנה מן הדין שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, ובעת שבנה הבית לא הוטל עליו עדיין מצד המשפט לשלם להפועלים שבנו בקבלנות, אבל היה ראוי שישלם להם תחלה מצד הצדק שהוא לפנים משורת הדין ובנה הבית בלא צדק, אבל בעת שבנה העליה שכבר נגמר הבית כבר היה מחויב מצד המשפט לשלם להפועלים וכשלא שלם בנה בלא משפט, ברעהו יש הבדל בין שכר לפעולה, שהשכר הוא לפי מה שהשוה א"ע עמו, כמו שכר שכיר, והפעולה הוא לפי מה שפעל ועשה הגם שלא השוה א"ע עמו, והוא ברעהו יעבד חנם ולא לבד שלא יתן שכרו כי לא השוה א"ע עמו כי גם פועלו לא יתן לו:

14. (יד)הָאֹמֵר אֶבְנֶה־לִּי בֵּית מִדּוֹת וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי וְסָפוּן בָּאָרֶז וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר

    מצודת דוד:בית מדות. ר״ל מדות גדולות וכן אנשי מדות (במדבר יג): מרוחים. להיות ריוח גדול בין חדרי העליה שיכנס שם הרוח בימי הקיץ: וקרע לו חלוני. כדי להתענג ברוח היום בזמן החום פתח לעצמו חלונות רבות בביתו: וספון בארז. והיה מכסה הבתים בלוחות ארז: ומשוח בששר. ועל הלוחות היה מושח בטיח ששר והוא מין צבע:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מרווחים. מל׳ ריוח:

    וקרע. ענין פתיחה וכן ותקרעי בפוך עיניך (לעיל ד):

    חלוני. כמו חלונים ונפלה המ״ם:

    וספון. ענין קרוי הבתים וכסוין כמו ויספון את הבית גבים (מ״א ו):

    ומשוח. ענין טיחה וצביעה:

    בששר. הוא מין צבע חשוב וכן חקוקים בששר (יחזקאל כג):

    רש"י

    בית מדות. בית גדול כמו אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב) שיש בהן מה למדוד:

    וקרע לו. והרחיב לו, אחרים הגיהו וקרע לו ופתח לו וכן ותקרעי בפוך (לעיל יד) קרעת שמים ירדת (ישעיהו ס״ג:י״ט) כולן לשון פתיחה:

    וספון בארז. מסכך הגג בארזים:

    ומשוח בששר. ומצייר בסממנים, ת"י בששר צבע הוא ממין הציורים, ל"א ומשוח בששר כמו חוט המשחה אליינאנ"ט אנשינופל"א בלעז:

    מלבי"ם

    האומר ולא תאמר שלא היה לו בית לשבתו, כי אמר אבנה לי בית מדות שהבית והעליות והחלונות כולם נעשו בהוצאה רבה ולא היה לו לגזול שכר עני ואביון:

15. (טו)הֲתִמְלֹךְ כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ

    מצודת דוד:התמלוך. וכי סבור אתה שתמלוך לזמן מרובה אשר אתה מתערב ונאחז בעצי ארזים לשבת בהם על שהם מתקיימים לזמן מרובה ור״ל למה לך בית חזק כ״כ וכי תשב בו לאורך ימים: אביך. הוא יאשיהו: הלא אכל ושתה. יתכן שהיה יהויקים מסגף עצמו במאכל ומשתה ועשה הרע בחושבו שהסגוף יכפר על רעתו ולזה אמר הלא אביך התענג במאכל ומשתה ועשה משפט וצדקה ובעבור זה היה טוב לו כי לא עשה הרע ולא היה לו צורך אל הסגוף:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מתחרה. ענין הדבוק והתערב וכן ואיך תתחרה את הסוסים (לעיל יב):

    רש"י

    התמלוך. התאריך ימים על שאתה מתחרה להכביד על ממשלתך להודיע שאתה מלך:

    אביך. יאשיהו שהתנהג בענוה הלא אכל ושתה וראה טוב כל ימי חייו:

    מלבי"ם

    התמלוך, התחשוב כי בזה תמלוך במה שאתה מתחרה בארז, וכי זה יסוד המלכות להיות לו בית גדול וכל משכיות לבב, אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה, אביך לא נהג כן, כי גם בעת שאכל ושתה גם בעת ההיא עשה משפט וצדקה, לא אכל סעודת מלכים ולא התענג בתענוגים כי היה עוסק במשפט גם בעת האכילה אז טוב לו, כי אין טוב למלך לדרוש טובת גוייתו רק טובת הכלל:

16. (טז)דָּן דִּין־עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב הֲלוֹא־הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:דן. היה דן דין עני ואביון ובעבור זה היה טוב לו כי הלא זהו הדעת אותי כי בזה מדבק במעשי לרחם על העניים כמוני:

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    דן, ולא תחשוב שבטל סעודתו לשפוט ענינים גדולים, כי אז בעת שאכל ושתה דן דין עני ואביון, אז טוב לו לא הוטב לבו מן האכילה רק ממה שעשה משפט לעשוקים הלא היא הדעת אותי שזה העדות שידע אותי, וכמ"ש כי לא לאדם תשפטו כי לאלהים ועמכם בדבר המשפט, ואיך עשית אתה בהפך לגזול שכר עני ואביון:

17. (יז)כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם־עַל־בִּצְעֶךָ וְעַל דַּם־הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ וְעַל־הָעֹשֶׁק וְעַל־הַמְּרוּצָה לַעֲשׂוֹת

    מצודת דוד:כי אין עיניך. ר״ל אבל בסגוף שלך אין נחת כי אין מחשבתך כ״א על חמדת הממון ולסגף עצמך למען יכופר העבר ולעשותה שוב: ועל המרוצה לעשות. ר״ל לרוצץ דלים ואביונים:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בצעך. ענין חמדת הממון כמו מה בצע (בראשית לז):

    העושק. הגזל:

    המרוצה. מל׳ רציצה ושבירה וכן ואת מי רצותי (ש״א יב):

    רש"י

    על בצעך. לגזול ממון:

    המרוצה. ריצוץ דלים ועושק יוכיח עליו כי עשוק ורצוץ תמיד סמוכין בלשון מקרא וכן את מי עשקתי ואת מי רצותי (שמואל א י״ב:ג׳):

    מלבי"ם

    כי אין, אבל אתה אין עיניך ולבך (ראיית החושים וחמדת הלב כמ"ש לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון) כי אם על בצעך לא תעשה שום דבר לטובת הכלל רק לטובת עצמך לא במחשבה ולא בפועל, ועל דם הנקי לשפוך, שתחת שהמלך צריך להשגיח על דם הנקי שלא לשפוך רק להעניש השופך דם אתה תשגיח על דם הנקי כדי לשפוך הדם, ותשגיח על העושק והמרוצה לא לעכב עשייתו רק לעשות ור"ל שבעת יעשה משפט ברצח ועושק הוא על הכונה לרצוח ולעשוק את משפט הרוצח ולקחת ממון העושק לעצמו לא לעשות משפט:

18. (יח)לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה אֶל־יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא־יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָחִי וְהוֹי אָחוֹת לֹא־יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָדוֹן וְהוֹי הֹדֹה

    מצודת דוד:לא יספדו לו. כאשר ימות לא יספדו עליו קרוביו לומר הוי כי אחי היה וקרובותיו לא תספדנה לומר הוי כי הייתי לו לאחות: הוי אדון. עבדיו לא יספדו לומר הוי כי אדון היה לנו הוי על הודו והדרו ר״ל על מלכותו שאבדה ממנו במותו:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הוי. הוא ענין לשון יללה:

    הדה. ענין הדר ויופי:

    רש"י

    והוי הדה. הוי על תפארתו:

    מלבי"ם

    לא יספדו אחיו הוי אחי, ואחיותיו הוי לאחות, ועבדיו הוי אדון, ועמו לא יספדו הוי על הודו והדרו:

19. (יט)קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:קבורת חמור יקבר. ר״ל שכמו שלא יקבר החמור כשימות בדרך אבל יעזבוהו שם כן יהיה ענין יהויקים כי יוליכוהו בגולה וימות בדרך ויהיה לו קבורה כמו שיש אל החמור ר״ל כמו שאין לחמור כן לא יהיה לו: סחוב והשלך. יהיה מגורר ומושלך להלן לשערי ירושלים מחוץ להם ולא יקבר כלל:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    סחוב. ענין גרירה ומשיכה על הקרקע וכן ואת הכלבים לסחוב (לעיל טו):

    מהלאה. להלן ורחוק:

    רש"י

    קבורת חמור יקבר. כמה דמשגרין ית נבלת חמרא כן ישגרון ית נבילתיה (ת"י). ישגרון. יסחבון:

20. (כ)עֲלִי הַלְּבָנוֹן וּצְעָקִי וּבַבָּשָׁן תְּנִי קוֹלֵךְ וְצַעֲקִי מֵעֲבָרִים כִּי נִשְׁבְּרוּ כָּל־מְאַהֲבָיִךְ

    מצודת דוד:עלי הלבנון. עלי על הר הלבנון וצעקי למען יהיה נשמע הקול למרחוק: ובבשן. על הר בשן הרימי את קולך וצעקי בכל עבר ובכל צד: כל מאהביך. העכו״ם שהיו לך לעזרה והם אשור ומצרים גם המה נשברו על ידי נ״נ ומעתה לא תמצא עוזרים:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מעברים. מל׳ עבר וצד:

    רש"י

    עלי הלבנון וצעקי. סקי לבית מקדשא וצווחי:

    ובבשן תני קולך. על הבשן שיחרב וי"ת ובתרעי טור ביתא ואיני יודע לפרש האיך נופל לשון בשן בשערי הר הבית אם לא בשביל הדלתות שעושין מאלוני הבשן והוא שם מקום או לשון בשן מקום בקע' רחבה כן היקף הר הבית מגרש ריוח לבה"מ:

    וצעקי מעברים. וצוחי על מגיזתא והם לשון מקום:

    מלבי"ם

    (כ-כא) עלי הלבנון וכו' דברתי אליך בשלותיך, שעור הכתוב דברתי אליך בשלותיך אז בעוד היית בשלוה ולא הרגשת עדיין במפלתך, כבר הודעתיך והזהרתיך מה יהיה בסופך, אז אמרתי לך שתראה שסנחריב כבר הגלה כל השבטים סביב, ואמרתי לך שתזעק על הלבנון והבשן ומעברים מסביבות א"י שגלו ישראל משם, שעי"כ נשברו כל מאהביך, אחר שגלו רוב ישראל, והוחלש כחך וצריך אתה לדאוג שגם עליך יעבר כוס, אבל אתה אמרת לא אשמע, באשר זה דרכך מנעוריך שלא לשמוע בקול ה', ולא רצית אז לשוב בתשובה:

21. (כא)דִּבַּרְתִּי אֵלַיִךְ בְּשַׁלְוֺתַיִךְ אָמַרְתְּ לֹא אֶשְׁמָע זֶה דַרְכֵּךְ מִנְּעוּרַיִךְ כִּי לֹא־שָׁמַעַתְּ בְּקוֹלִי

    מצודת דוד:בשלותיך. עוד היית יושבת בשלווה דברתי אליך לשוב אלי ואתה אמרת לא אשמע: זה דרכך. כן דרכך מאז בחרתיך לי לעם כי מעולם לא שמעת בקולי:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    בשלותיך. מלשון שלוה:

    רש"י

    בשלותיך. כשהיית בשלו':

22. (כב)כָּל־רֹעַיִךְ תִּרְעֶה־רוּחַ וּמְאַהֲבַיִךְ בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ כִּי אָז תֵּבֹשִׁי וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל רָעָתֵךְ

    מצודת דוד:כל רועיך. אשור ומצרים שהיו רועים ומנהיגים אותך ישבר אותם הרוח ועל נ״נ יאמר כי הוא ישברם: ומאהביך. הם אשור ומצרים וכפל הדבר במ״ש: כי אז. כאשר ילכו המה בשבי תבושי מכל רעתך אשר עזבת את ה׳ ובטחת עליהם:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תרעה. ענין שבירה כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב):

    ונכלמת. מל׳ כלימה וחרפה:

    רש"י

    כל רועיך. כל מלכיך:

    תרעה רוח. רוח קדים תרוצצם:

    מלבי"ם

    כל, אבל אחר שתראה אחרית דבר, שכל רועיך ומלכיך תרעה רוח, ותראה שנ"נ הגלה את יהויכין ואת החרש והמסגר ואח"כ את יהויקים, אז תבושי מכל רעתך, אחר שנגעה חרב עד הנפש:

23. (כג)יֹשַׁבְתְּ בַּלְּבָנוֹן מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים מַה־נֵּחַנְתְּ בְּבֹא־לָךְ חֲבָלִים חִיל כַּיֹּלֵדָה

    מצודת דוד:יושבת בלבנון. אתה ישראל היושבת בלבנון וחזר ופירש מקוננת בארזים ר״ל יושבת בבתי עצי ארזי לבנון: מה נחנת. מהו החן אשר תמצא בזה בבוא לך מכאובים וחיל כיולדה ר״ל וכי בעבור זה תמצא חן בעיני האויב:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מקוננת. ענין מדור כמו ודרור קן לה (תהילים פ״ד:ד׳) ואמר בלשון שאלה:

    נחנת. מל׳ חן:

    חבלים. מכאובים:

    חיל. חלחלה:

    רש"י

    מקוננת בארזי'. ששמת קנך במגדלות בתי ארזי' לבנות בתי מדות:

    מה נחנת. מה מצאת חן בשביל גובה מגדלייך בעיני שודדיך בבא לך חבלים של לידה ומנחם פתר נחנת ל' חניה אבל דונש פתר אותו ל' חן:

    מלבי"ם

    יושבת בלבנון, בעלי חיים היונקים ומולידים חיים הדרך לחונן אותם בעת לידתם באשר לידתן קשה כמ"ש בשבת (דף נ"ד) ואין הרחלים יוצאות חנונות בשעה שכורעת לילד טומנים לה שני עזקין של שמן וכו' משא"כ העופות המטילים ביצים לא יחוננו אותם, עפ"ז ידמה במליצתו את ירושלים כעוף, ואת כיבוש האויב את העיר תדמה המליצה כלידה וכחבלי יולדה, כמ"ש כי קול כחולה שמענו קול בת ציון תתיפח, ויאמר כי לא עשו להיולדת הזאת שום חנינה בעת באה עד משבר, באשר את יושבת בלבנון ומקוננת בארזים כעוף אשר ישים במרום קנו, ומה נחנת ר"ל מה חנינה עשו לך בבא לך חבלים וכונת המליצה הזאת על גלות יהויכין, שכאשר בא נבוכדנצר על העיר יצא אליו יהויכין הוא ואמו ועבדיו ויגל את יהויכין בבלה ואת אם המלך ואת נשי המלך ואת כל אנשי החיל, ואחר שדבר על כיבוש יהויקים ידבר עתה מן יהויכין שהוא יצא מעצמו אל נבוכדנצר, והיה הלידה (שהוא כיבוש העיר והוצאת הולד שהיא העם שבתוכה) בקל, כעוף המטיל ביציו בשעה קלה, ונבוכדנצר לא חנן אותו כמו שאין מחוננים את העוף בלדתו, (ר"ל שהגם שהיה ראוי שיחונן אותו ולא יגלהו אחר שיצא אליו מעצמו) בכל זה באו עליו חבלים וחיל כיולדה ומה נחנת.? איזה חנינה עשה לך:

24. (כד)חַי־אָנִי נְאֻם־יְהוָה כִּי אִם־יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן־יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל־יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ

    מצודת דוד:חותם. טבעת כמו שחותמין בו אגרות הנתון תמיד על יד הימין ואין מזיזה ממנה ואחז במשל בדרך הנהוג בבן אדם: משם אתקנך. עכ״ז אסיר אותך מן היד ולפי שהמשילו לטבעת שחותמין בו אמר לשון הנופל בטבעת ור״ל אף שאתה מזרע דוד מ״מ אעזבך:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    כניהו. הוא יכניה והוא יהויכין:

    חותם. כן נקראת הטבעת שחותמים בה האגרות וכן חותמך ופתילך (בראשית לח):

    אתקנך. ענין העתקה והסרה:

    רש"י

    חותם על יד ימיני. חקוק וחתום בתוך בשר זרועי:

    אתקנך. אנתקך לשון התיקם כצאן לטבחה (לעיל יב) עד התיקנו אותם (יהושע ח׳:ו׳) והנו"ן יתירה בו ומדרש אגדה במקום שנתק נתקן שעשה תשובה בבבל ונשאל הקב"ה על שנשבע כתבו את האיש הזה ערירי (כאן) ונולד לו זרובבל בבבל ונאמר לו על פי הנביא ביום ההוא אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחותם (לקמן סוף מ"ג) כלפי שאמר לאביו אם יהיה חותם על יד ימיני אנתקנו:

    מלבי"ם

    חי אני נאום ה' באר שזה היה מפני שנגזר עליו גזר דין בשבועה, כי אם יהיה כניהו (מפני שהוא בן יהויקים שלכן נגזרה עליו הגזרה ולכן הגלהו נבוכדנצר בעון אביו) חותם על יד ימיני, ר"ל כי בנבואת חגי (ב' כ"ג) אמר ביום ההוא אקחך זרובבל ושמתיך כחותם, שהמלך המשיח עתיד להיות כחותם על ימין ה', כמו שעל החותם יפתח שם האדון ויודיע מי הוא, כן ע"י מעשה המשיח יפתח שם ה' וידעו נפלאותיו בעולמו, עז"א הגם שלעתיד יהיה כניהו חותם על יד ימיני, כי מזרעו יצא המשיח, בכל זה עתה משם אתקנך אנתק החותם לעת עתה מן הימין, וגם רמז במלת אתקנך ענין תיקון, שהתיקון שיהיה כחותם יבא משם מגלות בבל, שם תצרף בכור הברזל והיסורים עד יתוקן שיצמח צמח מזרעו, להיות כחותם תכנית על ימין ה':

25. (כה)וּנְתַתִּיךָ בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ וּבְיַד אֲשֶׁר־אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים

    מצודת דוד:ונתתיך ביד וכו׳. כפל הדבר פעמים רבות במ״ש להגדיל הענין ולהפחידו:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    יגור. ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כב):

    מלבי"ם

    ונתתיך ביד מבקשי נפשך, כי כפי הנראה היה כת ביהודה שרצו בצדקיהו ועי"כ הגלהו נבוכדנצר למלאת שאלת הכת הזאת והם היו מבקשי נפשו והוא היה יגור מפניהם, ויאמר כי יתנהו ביד היהודים שחלקו על מלכותו וביד נבוכדנצר והכשדים:

26. (כו)וְהֵטַלְתִּי אֹתְךָ וְאֶת־אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ עַל הָאָרֶץ אַחֶרֶת אֲשֶׁר לֹא־יֻלַּדְתֶּם שָׁם וְשָׁם תָּמוּתוּ

    מצודת דוד:והטלתי אותך. אשליך אותך: אשר ילדתך. אשר גדלה אותך ללכת בדרך הרעה:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    והטלתי. ענין השלכה כמו ויטילו את הכלים (יונה א):

    ילדתך. ענין גדול ואמון וכן יולדו על ברכי יוסף (בראשית נ):

    רש"י

    והטלתי. לשון השלכה:

27. (כז)וְעַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־הֵם מְנַשְּׂאִים אֶת־נַפְשָׁם לָשׁוּב שָׁם שָׁמָּה לֹא יָשׁוּבוּ

    מצודת דוד:ועל הארץ. ואל הארץ: מנשאים את נפשם. מצפים ומרוממים ומבטיחים את נפשם: שמה. ר״ל לא כן יהיה כי לא ישובו שמה:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מנשאים. ענין הרמה ור״ל מבטיחים:

    רש"י

    מנשאים את נפשם. לשון תנחומים שנפשם מתנשאה להתנחם ולומר עוד נשוב לארצנו:

    מלבי"ם

    ועל הארץ גם אחרי שמרד צדקיהו שחשב יכניה שיחזרהו למלכותו לא ישובו גם אז:

28. (כח)הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ אִם־כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ מַדּוּעַ הוּטֲלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא־יָדָעוּ

    מצודת דוד:העצב נבזה וכו׳. וכי זה כניהו דומה הוא לצורה נבזה ומפוצץ וכי הוא ככלי שאין בו צורך ומדוע א״כ הוטלו מארצם הוא וזרעו וכו׳: אשר לא ידעו. עד הנה:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    העצב. כן נקרא הצורה הנעבדת כמ״ש עצבי הגוים (תהלים קלה) וזהו לפי שמעצב לב עובדיו צועק אליו ואינו נענה ובדרך שאלה קרא כן לכולם:

    נפוץ. ענין שבירה ורציצה כמו ונפוץ הכדים (שופטים ז):

    חפץ. ענין רצון וצורך וכן החפץ לשדי כי תצדק (איוב כב):

    הוטלו. הושלכו:

    רש"י

    העצב נבזה. תמיה הוא שמא צורה נשבר ונבזה האיש הזה שהושלך מעל פני כמי שאין חפץ בו:

    נפוץ. נשבר כמו ככלי יוצר תנפצם (תהילים ב׳:ט׳) ואחרים הגיהו העצב כמו העצבים מעצבין את הקטן במסכ' שבת כלומר האתה נבז' ונפוץ בעיניך כעולל קטן שמעצבין אותו מילויילי"ר בלעז אין זה כדי:

    הוטלו. הושלכו, ל' השלכה שאין לה תקומה כמו כי יפול לא יוטל (שם לז):

    מלבי"ם

    העצב, שואל מדוע עשה לו כן, וכי הוא דומה כעצב נבזה ונשבר שאין ראוי למלכות מצד עצמו, או הכי דומה ככלי אין חפץ בו שגם אם הוא שלם אין בו חפץ כמו כלי חרס וכדומה, ובנמשל הכי מרד בנבוכדנצר עד שאין חפצו בו הלא יצא אליו תיכף וא"כ מדוע הוטלו הוא וזרעו וכו':

29. (כט)אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ שִׁמְעִי דְּבַר־יְהוָה

    מצודת דוד:ארץ ארץ ארץ. ר״ל ארץ שהיתה ארץ מיוחדת בכל הארצות ועולה על כולן:

    עוד פירושים על פסוק כט: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ארץ ארץ ארץ. מארצו גלה אל ארץ אחרת ואת ארץ ישראל שמעי דבר ה', ד"א ארץ ארץ ארץ, ארץ שהוא ארץ שבארצות שהיתה חשובה שבכולן, ד"א ארץ ישראל שלש ארצות היו בה יהודה ועבר הירדן והגליל:

    מלבי"ם

    ארץ, משיב שהוא גזרת ה' שצוה לארץ בבל, ואמר לה כתבו את האיש הזה ערירי שיכתבו בחקי המדינה שהאיש הזה יהיה דומה כאילו הוא ערירי ואין לו בנים, עד שבניו לא יוכלו לטעון טענת ירושה על המלכות המגיע להם בירושה מאבותם, כי הוא גבר לא יצלח בימיו, שכל ימי חייו לא יצלח למלוכה, כי לא יצלח (בימיו) שיהיה מזרעו איש יושב על כסא דוד, כן נכתב בדתי ארץ בבל לחק, שבניו אבדו את זכותם וירושתם במלכות, כל זמן שיהיה יכניה חי שעז"א בימיו, כי אחרי מותו היה זרובבל שר ומושל, כי היה החק הנכתב רק בחיי יהויכין:

30. (ל)כֹּה אָמַר יְהוָה כִּתְבוּ אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא־יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה

    מצודת דוד:האיש הזה. הוא כניהו: ערירי. שיהיה ערירי ר״ל נשחת ונחרב ולתוספת ביאור אמר שיהיה גבר אשר לא יצלח בכל ימיו כי בימיו לא יצלח איש מזרעו לשבת על כסא המלוכה ולמשול ביהודה כי כשגלה הוא לא נתנה המלוכה לזרעו כ״א לצדקיהו דודו ולא היה לזרעו ממשלת מה בימיו אבל לאחר מותו היה ממשלה לזרובבל שהיה מזרעו:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ערירי. ענין השחתה וחורבן כמו ערו ערו עד היסוד בה (תהילים קל״ז:ז׳):

    גבר. איש:

    רש"י

    גבר. אשר לא יצלח בימיו כתבוהו: