ירמיהו פרק כ׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וַיִּשְׁמַע פַּשְׁחוּר בֶּן־אִמֵּר הַכֹּהֵן וְהוּא־פָקִיד נָגִיד בְּבֵית יְהוָה אֶת־יִרְמְיָהוּ נִבָּא אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

   מצודת דוד:פקיד נגיד. ממונה ושר היה בבית ה׳: את ירמיה. מוסב על וישמע:

2. (ב)וַיַּכֶּה פַשְׁחוּר אֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל־הַמַּהְפֶּכֶת אֲשֶׁר בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה

   מצודת דוד:המהפכת. הוא שם של בית הסוהר: בשער בנימן. כן נקרא שם השער: העליון. העומד בגובה ההר:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י

   רש"י

   המהפכת. שם מקום האסורים וי"ת לכיפתא ארוולו"ר בלעז:

3. (ג)וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּצֵא פַשְׁחוּר אֶת־יִרְמְיָהוּ מִן־הַמַּהְפָּכֶת וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִרְמְיָהוּ לֹא פַשְׁחוּר קָרָא יְהוָה שְׁמֶךָ כִּי אִם־מָגוֹר מִסָּבִיב

   מצודת דוד:לא פשחור וכו׳. ר״ל לא נקרא שמך פשחור כי אם לאות שאסיפת גייסות יקיפו אותך מסביב כי פשחור הוא כמו פש סחור ופש הוא ענין רבוי כמו ופשו פרשיו (חבקוק א) וסחור הוא תרגומו של סביב:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   מגור. ענין אסיפה וקבוץ כמו אוגר בקיץ (משלי י):

   רש"י

   מגור. יראה:

   לא פשחור קרא ה' שמך וגו'. לא נקרא שמך פשחור אלא בשביל דבר זה כלומר פשח שחור כמו אילן שנפשח וכן ויפשחני (איכה ג) וכן אמר לו לא פשחור קרא שמך שלשון פשחור משמע אדם גדול ובן חורין פש חור אלא לכך נקרא שמך פשחור פשח שחור, ד"א פש סחור רבים סביבותיך להרוג וללשון זה מגור הוא ל' אסיפה כמו מגורי אל חרב (יחזקאל כ״א:י״ז):

   מלבי"ם

   לא פשחור, ששם זה מורה על התפשטות והחירות, כי אם מגור מסביב שהוא ההפך שמתאסף אל עצמו מפני הפחד והמצור:

4. (ד)כִּי כֹה אָמַר יְהוָה הִנְנִי נֹתֶנְךָ לְמָגוֹר לְךָ וּלְכָל־אֹהֲבֶיךָ וְנָפְלוּ בְּחֶרֶב אֹיְבֵיהֶם וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְאֶת־כָּל־יְהוּדָה אֶתֵּן בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל וְהִגְלָם בָּבֶלָה וְהִכָּם בֶּחָרֶב

   מצודת דוד:למגור. לאסיפת הגייסות: לך. אותך אתן ולכל אוהביך: ועיניך רואות. כשיפלו בחרב: והכם. מהם יכה בחרב:

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם

   מלבי"ם

   נותנך למגור שישמעו מה שנעשה לך ויגורו ויפחדו, ונפלו בחרב בעת המלחמה, ואת כל יהודה אתן בעת שכבשום, והגלם ושם בבבל יכם בחרב, או ר"ל הגלה מקצתם, והכה מקצתם:

5. (ה)וְנָתַתִּי אֶת־כָּל־חֹסֶן הָעִיר הַזֹּאת וְאֶת־כָּל־יְגִיעָהּ וְאֶת־כָּל־יְקָרָהּ וְאֵת כָּל־אוֹצְרוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְזָזוּם וּלְקָחוּם וֶהֱבִיאוּם בָּבֶלָה

   מצודת דוד:ואת כל יקרה. כל הדברים היקרים הנמצאים בה: אתן. על כי האריך והפסיק חזר ואמר אתן וכן דרך המקרא:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   חוסן. ענין חוזק ועל העושר יאמר שהוא החוזק וכן חוסן ויקר יקחו (יחזקאל כ״ב:כ״ה):

   יגיעה. גם הוא יאמר על העושר הבא ביגיעה ועמל:

   ובזזום. מל׳ בזה ושלל:

   רש"י

   חוסן. ממון:

   מלבי"ם

   ונתתי את כל חוסן הם הדברים החזקים שבעיר כמו המבצרים, ויגיעה כספם וזהבם ותבואותיהם, ויקרה דברים היקרים כמו אבנים טובות ומרגליות, ואת כל אוצרות שאצרו המלכים, אתן מפרש נגד כל חוסן אמר אתן ביד אויביהם שיכבשו המבצרים, ונגד יגיעה ויקרה אמר ובזזום שיבוזו אנשי החיל איש לו, ונגד האוצרות אמר ולקחום כי יוקחו לאוצר מלך בבל:

6. (ו)וְאַתָּה פַשְׁחוּר וְכֹל יֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ תֵּלְכוּ בַּשֶּׁבִי וּבָבֶל תָּבוֹא וְשָׁם תָּמוּת וְשָׁם תִּקָּבֵר אַתָּה וְכָל־אֹהֲבֶיךָ אֲשֶׁר־נִבֵּאתָ לָהֶם בַּשָּׁקֶר

   מצודת דוד:אשר נבאת. כי פשחור אמר שהוא נביא וניבא בשקר:

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ושם תקבר ר"ל לא תשוב לא בחיים ולא אחרי המות:

7. (ז)פִּתִּיתַנִי יְהוָה וָאֶפָּת חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כָּל־הַיּוֹם כֻּלֹּה לֹעֵג לִי

   מצודת דוד:פתיתני. אתה ה׳ פתית אותי ללכת בשליחותך: ואפת. קבלתי הפתוי: חזקתני. חזקת אותי בדברים באמרך אל תירא מפניהם (לעיל א) והנה בזה יכולת לפתות אותי: הייתי לשחוק. עתה הנה הייתי לשחוק וכולם מלעיגים עלי:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   פתיתני. מלשון פתוי והסתה:

   ותוכל. מל׳ יכולת:

   רש"י

   פתיתני. ללכת בשליחותך:

   חזקתני. הכבדת עלי ידך החזקה ללכת על כרחי:

   ותוכל. ונצחת:

   כולה. כל העם לועג לי:

   מלבי"ם

   פתיתני ה', ר"ל הנה לא רציתי להיות נביא, א. מפני שיראתי שאהיה לצחוק וללעג מצד כי נער אנכי, וע"ז פתיתני כמ"ש אל תאמר נער אנכי ואפת, ב. מפני שיראתי שאם לא אהיה לצחוק יחרה אפם עלי ויהרגוני, וע"ז חזקתני כמ"ש אל תירא מפניהם ותוכל ועתה כל אשר יגורתי בא לי, אם מה שיראתי שאהיה לשחוק הייתי לשחוק כל היום, ולא אצל קצת מן העם רק כולה לועג לי, ואם מה שיראתי שיעשו לי רעה מדי אדבר אזעק איני אצלם כאיש משוגע ופתי שיצחקו עליו ולא ישימו לב לדבריו, כי בכל עת שאדבר דבר נבואה י"ל לזעוק בין על חמס בממון, בין על שוד בגוף, כי היה דבר ה' לי לחרפה מה שאני מדבר בשם ה' הם חושבים שאני עצמי מדבר זאת וע"כ יחרפוני על דברי שאני אומר להם:

8. (ח)כִּי־מִדֵּי אֲדַבֵּר אֶזְעָק חָמָס וָשֹׁד אֶקְרָא כִּי־הָיָה דְבַר־יְהוָה לִי לְחֶרְפָּה וּלְקֶלֶס כָּל־הַיּוֹם

   מצודת דוד:כי מדי אדבר. מתי שאדבר דברי נבואה אני צועק על הרעה הנעשה לי ואקרא בקול החמס והשוד הבא לי בעבורה: לחרפה. המה מחרפים אותי כל הימים בעבור דבר הנבואה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   מדי. עניינו כמו מתי וכן מדי דברי בו (לקמן לא):

   חמס. ענין הסרת היושר והוא מלשון נחמסו עקביך (לעיל יג):

   ושוד. עושק הגוף:

   ולקלס. ענין לעג כמו וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ״ב:ד׳):

   רש"י

   מדי אדבר. בכל עת שאדבר אליהם אני צריך לזעוק ולהרים קול ואיני קורא אליהם טובה כי אם נבואות חמס ושוד:

   כי יהיה דבר ה' לי. לפיכך דברו לי חרפה שהם מחרפים אותי:

   ולקלס. ולדבור כמו וקלסה:

9. (ט)וְאָמַרְתִּי לֹא־אֶזְכְּרֶנּוּ וְלֹא־אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל

   מצודת דוד:ואמרתי. פעמים רבות אמרתי בלבי לא אזכור בפניהם שם ה׳ על פי ולא אדבר עוד נבואה בשמו: והיה בלבי. אבל הנבואה היה בלבי כאש בוערת וכנוס בעצמותי: ונלאיתי. נעשיתי נלאה ועיף לסבול בי הנבואה ולא יכולתי להתאפק לבלי לאמרה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   עצור. כנוס ומאוסף כמו עצרת בוגדים (לעיל ט):

   ונלאתי. ענין עייפות ויגיעה כמו העוה נלאו (שם):

   כלכל. ענין הסבלה והחזקה כמו ומי מכלכל את יום בואו (מלאכי ג׳:ב׳):

   ואוכל. מל׳ יכולת:

   רש"י

   ואמרתי לא אזכרנו. ואם אמר לי לבי שלא לילך בשליחותו עוד:

   והיה בלבי. הנבואה כאש בוערת ועל כרחי אני צריך לילך:

   עצור בעצמותי. וכנוס בעצמותי האש:

   כלכל. לסבול האש:

   מלבי"ם

   ואמרתי, ועי"ז גמרתי בלבי שלא אנבא עוד, לא אזכרנו ר"ל שאשכח מזכרוני מה שאמר לי עד עתה, ולא אדבר עוד בשמו לעתיד לא אלך בשליחות מאתו, אבל (נגד לא אזכרנו) והיה בלבי כאש בערת, (ונגד לא אדבר עוד בשמו) ונלאיתי כלכל ולא אוכל שלא אלך בשליחותו ולא אנבא:

10. (י)כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב הַגִּידוּ וְנַגִּידֶנּוּ כֹּל אֱנוֹשׁ שְׁלוֹמִי שֹׁמְרֵי צַלְעִי אוּלַי יְפֻתֶּה וְנוּכְלָה לוֹ וְנִקְחָה נִקְמָתֵנוּ מִמֶּנּוּ

    מצודת דוד:כי שמעתי. אע״פ ששמעתי דברי רבים אסיפת אויבים מסביב שאומרים אלו לאלו הגידו עליו עדות שקר ונגיד הדבר ההוא לפני המלך: כל אנוש. כל איש ואיש אשר חשבתים שהם אוהבי וחפצי שלומי המה מצפים על תקלתי להיות צולע ופוסח והוא ענין מליצה: אולי יפותה. באמרם אולי יפותה לדברינו ונוכלה לו שידבר דבר שיהיה בעבורו חייב מיתה ואז נקחה את נקמתינו ממנו:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    דבת. ענין אמירה ועל פי רוב יאמר על האמיר׳ הרע׳ כמו דבת הארץ (במדבר יג):

    מגור. ענין אסיפה:

    שומרי. ענין תקוה וצפוי כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לו):

    צלעי. ענין חגר ופסח ויאמר על המכשול והתקלה וכן ובצלעי שמחו (תהלים לה):

    יפותה. מל׳ פתוי והסתה:

    ונוכלה. מל׳ יכולת:

    רש"י

    כי שמעתי. אני אמרתי שלא אזכרנו לפי ששמעתי דבת רבים אלו שמתלחשים עלי:

    מגור. ל' אסיפה וכן ת"י:

    הגידו. עליו עדות שקר:

    ונגידנו. ונעידנו ומנחם פי' הגידו ונגידנו כמו (דברים יד) לא תתגודדו וכן חבר לחלק יגיד רעים (איוב י״ז:ה׳) ל' השחתה כמו גודו אילנא (דניאל ג) ודונש פתר אותו לשון הגדה ממש וכה פתרונו הגידו עליו דברי שקר ונגידנו למלך ויש לנו כמו נגידנו דברים רבים במקרא אשר לא יכין פתרונו כי אם עד אשר יחלקון לשתי תיבות או לשלש כמו ולא יכלו דברו לשלום (בראשית לו) בני יצאוני (לעיל י):

    שומרי צלעי. מצפים שברי:

    אולי יפותה. לשמוע לנו ולטעות אחרינו:

    מלבי"ם

    כי שמעתי, וחוץ ממה שחרפוני ורדפוני ע"י דברי נבואתי רצו להוציא עלי דבה בעלילות שקר, ולא איש יחידי רק דבת רבים, וגם (דבת) מגור מסביב הוא פשחור שקראו בשם מגור מסביב, ב. שהעמידו נגדי עדי שקר להעיד שקר בפני וכ"א אומר לחברו הגידו אתם את הדבה ואנחנו נגידנו ר"ל נהיה עדים להגיד זאת בפניו לפני השופטים, ג. שגם כל אנוש שלומי הם שומרי צלעי מצפים שאהיה צולע מעט ועי"כ אפול, אומרים זה לזה, נדבר עמו שלום להתעותו שיאמין לנו, אולי יפותה לקבל עצתנו, ועי"כ נוכלה לו ונקח את נקמתנו ממנו, אבל וה' אותי, ה' הוא האות והנס שלי, והוא מצוייר על דגלי כגבור עריץ הלוחם בעדי להצילני, ע"כ רודפי יכשלו ולא יוכלו לעשות לי רעה, אבל בושו הם צריכים לבוש מאד כי כלמת עולם הלא לא תשכח שעשו נבלה כזאת להוציא דבה ולהעיד שקר:

11. (יא)וַיהוָה אוֹתִי כְּגִבּוֹר עָרִיץ עַל־כֵּן רֹדְפַי יִכָּשְׁלוּ וְלֹא יֻכָלוּ בֹּשׁוּ מְאֹד כִּי־לֹא הִשְׂכִּילוּ כְּלִמַּת עוֹלָם לֹא תִשָּׁכֵחַ

    מצודת דוד:וה׳ אותי. הנה עכ״ז היה ה׳ עמי לעזרה כגבור חזק על כן כשלו רודפי ולא יוכלו לי לעשות עמי רעה: בושו מאד. נתביישו מאד כי לא הצליחו בעצתם וכלימת עולם תהיה זאת להם ולא תשכח:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    אותי. עמי וכן ואדבר אותך (יחזקאל ב):

    עריץ. חזק כמו אל נערץ (תהלים פט):

    השכילו. ענין הצלחה על כי המצליח נדמה בעיני הבריות שעושה מעשיו בהשכל וכן ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (ש״א יח):

    רש"י

    כי לא השכילו. לא הצליחו בעצתם:

12. (יב)וַיהוָה צְבָאוֹת בֹּחֵן צַדִּיק רֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת־רִיבִי

    מצודת דוד:וה׳ צבאות. ואתה ה׳ צבאות הבוחן את הצדיק לדעת מעשיו ורואה מחשבות כליות ולב בטוח אני אשר בעיני אראה נקמתך מהם: כי אליך. לבד אליך אני מגלה הריב שיש להם עמדי ולא גליתי למי לבקש ממנו עזר:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בוחן. מלשון הבחנה:

    מלבי"ם

    וה' צבאות אחר שאתה בוחן מי הצדיק בדינו, ואתה רואה גם מחשבת הלב, וידעת צדקתי ושכל הדבה שהוציאו עלי שקר שלא הרהרתי אף במחשבה במה שהם חושדים אותי, א"כ אבקש אראה נקמתך מהם, כי אינה נקמתי לכבודי רק לכבודך כי אליך גליתי את ריבי, שריבי גליתי אליך אחר שהוא בעבור כבודך:

13. (יג)שִׁירוּ לַיהוָה הַלְלוּ אֶת־יְהוָה כִּי הִצִּיל אֶת־נֶפֶשׁ אֶבְיוֹן מִיַּד מְרֵעִים

    מצודת דוד:שירו לה׳. ומעתה אתם אנשי הצדק שירו לה׳ והללו אותו אשר הציל מיד המרעים את נפש האביון ועל נפש עצמו אמר:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מרעים. רשעים:

    מלבי"ם

    שירו, ועכ"פ שירו על ההצלה שהצילני מידם ולא יכלו להפיק זממם עלי:

14. (יד)אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ יוֹם אֲשֶׁר־יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל־יְהִי בָרוּךְ

    מצודת דוד:ארור היום. ממרירות לב על כי רבים קמו עליו קלל ירמיה מולדתו כפי המורגל בפי קשי המזל: יולדתי בו. הוא יום ההריון המיוחס גם לאב וכמ״ש לאביך זה ילדך (משלי כ״ג:כ״ב): אשר ילדתני אמי. זה יום הלידה המיוחס לבד לאם:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ארור היום אשר ילדתי בו. פוא"י אינייניר"ט בלעז היא שעת הריון ועל ידי אונס שמש חלקיהו אביו מטתו ביום שהיה בורח מפני מנשה שהיה הורג את הנביאים ושמש מטתו וברח:

    מלבי"ם

    ארור, ביום שנתעברה אמו של ירמיה בירמיהו הרג מנשה את כל נביאי ה' והיה יום ארור, וז"ש ארור היום אשר ילדתי בו ר"ל שהוא ארור מכבר, ויום שנולד ירמיה היה תשעה באב שהיה עתיד הבית להחרב בו, ועז"א שיום הלידה אל יהי ברוך בעתיד:

15. (טו)אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת־אָבִי לֵאמֹר יֻלַּד־לְךָ בֵּן זָכָר שַׂמֵּחַ שִׂמֳּחָהוּ

    מצודת דוד:ארור האיש וכו׳. הואיל ולמפרע לא היתה הבשורה טובה בודאי לא היה המבשר איש טוב כי דרך איש טוב לבשר טובה כמ״ש איש טוב זה ועל בשורה טובה יבוא (ש״א יח): שמח שמחהו. אמר בתמיה וכי למפרע היתה שמחה:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    שמח. מ"ם דגושה שהוא ל' תשמח אחרים ששמח את אביו בבשורתו:

    מלבי"ם

    ארור האיש, וכן האיש אשר בשר את אבי היה ג"כ ארור, כי מנשה הרג אותו על שבשר את אבי ושמח שמחהו ולכן הרגו:

16. (טז)וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא כֶּעָרִים אֲשֶׁר־הָפַךְ יְהוָה וְלֹא נִחָם וְשָׁמַע זְעָקָה בַּבֹּקֶר וּתְרוּעָה בְּעֵת צָהֳרָיִם

    מצודת דוד:והיה האיש ההוא. זה המבשר: כערים וכו׳. הם סדום וחברותיה: ולא נחם. משגזר עליהם הפיכה לא חשב מחשבה אחרת לבטל הגזירה: ושמע. המבשר הזה ישמע מאוהביו זעקת צרה ותרועת יללה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נחם. ענין הפוך מחשבה:

    ותרועה. ענין זעקת יללה כמו נפשו ירעה לו (ישעיהו ט״ו:ד׳):

    רש"י

    כערים אשר הפך. סדום ועמורה:

    ולא נחם. משגזר עליהם חורבן לא חשב מחשבה אחרת לבטל גזרתו:

    מלבי"ם

    והיה, האיש הזה היה דומה כערים אשר הפך ה' וכן נאבד הוא וכל אשר לו ע"י מנשה, ושמע קול זעקה בבקר אז לקחו לבית האסורים ודן אותו, ותרועה בעת צהרים הריעו בשופר שיצא כרוז להמיתו, והטעם שהרג אותו מנשה היה על אשר לא מותתני מרחם על שידע עברוני ולא הודיע למלך למען ימיתני מרחם ע"י כוס שהיה נותן לאמי שתפיל הולד, כי מנשה לא רצה שישאר זרע לנביאי ה':

17. (יז)אֲשֶׁר לֹא־מוֹתְתַנִי מֵרָחֶם וַתְּהִי־לִי אִמִּי קִבְרִי וְרַחְמָהֿ הֲרַת עוֹלָם

    מצודת דוד:אשר לא מותתני מרחם. ר״ל לזה אני מקלל יום הלידה והמבשר כי למה מי שבידו להמית לא המית אותי עודי ברחם והיה לי אם כן אמי לקבר לפי שעה ורחמה היה לי הריון עד עולם עד המיתה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    מרחם. הוא מקום הולד:

    הרת. מל׳ הריון:

    רש"י

    אשר לא מותתני מלאך המות מרחם והרי זה מן המקראות קצרי דבור:

    הרת עולם. הריון של עולמית:

18. (יח)לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי

    מצודת דוד:למה זה מרחם יצאתי. ר״ל למה יצאתי מעצמי כדרך הנולד חי: לראות עמל ויגון. התולדה הזאת היתה לרעתי לראות עמל ויגון והנה ימי כלים בבושת כי כל הימים מביישים אותי הקמים עלי:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    עמל. ענין יגיעה:

    ויכלו. מל׳ כליון:

    רש"י

    עמל ויגון. חורבן בית המקדש:

    מלבי"ם

    למה זה, זה מסיים ירמיה, א"כ אם כבר נחתו בי חצי רוע המערכה מעת נוצרתי בבטן, למה יצאתי מרחם, להיות מעותד אל המון התלאות: