ישעיהו פרק ט׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם

   מצודת דוד:העם ההלכים בחשך. מוסב למעלה לומר אבל העם הזה על שלא היו כמוהם עם כי אף המה הלכו בחשך מפחד סנחרב הנה בסוף ראו אור גדול בעת מפלתו: יושבי וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   צלמות. צלו של מות ר״ל חשכת הקבר:

   נגה. ענין הארה וזריחה:

   רש"י

   העם ההולכים בחושך. הם יושבי ירושלים שהיו חשיכים מדאגת סנחרב כענין שאמר חזקיהו (לקמן ל"ז) יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה:

   ראו אור גדול. במפלתו של סנחרב:

   אבן עזרא

   העם. אלה הם אנשי ירושלם שהולכים במסילותיה כעור שלא יראה מרוב הצער:

2. (ב)הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל

   מצודת דוד:הרבית הגוי. בזה נעשו גדולים וחשובים בעיני הכל: לו הגדלת השמחה. ר״ל אם למלכות ישראל היה חושך אפלה הנה ליהודה הגדלת השמחה: שמחו לפניך. בבית המקדש נתנו שבח ושמחו שמחה גדולה: כשמחת בקציר. כמו שדרך העולם לשמוח בעת הקציר: כאשר יגילו. כמו ששמחו בעת שחלקו שלל סנחרב כן הרבו לשמוח לפניך בבה״מ:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הרבית. ענין גדולה כמו רבי מלך בבל (ירמיה לט):

   רש"י

   הרבית הגוי. נעשו גדולים לכל שומעיהם כששמעו האומות הנסי' שנעשו להם:

   לו הגדלת השמחה. ולא לאויביו וכתיב לא בלמ"ד אל"ף לפי שלא היתה שמחת חזקיה שלימה לפי שבאותו הפרק נאמ' לו הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך (לקמן לח):

   כשמחת בקציר. ת"י כחדוות נצחי קרב שהוא כעין הקציר הורגי אדם קוצצי צוארי' ושינה הכתוב בלשונו לדרוש שהיה אותו הנס בליל קציר העומר:

   כאשר יגילו בחלקם שלל. מצרים בימי משה שאף כאן חלקו שלל כוש ומצרים וחמדת כל הגוים כמ"ש (לקמן לז) שכשחזר מעל תרהקה מלך כוש בא לו לירושלים עם כל אוצרות כוש ומצרים כענין שנ' (לקמן מה) יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים וגו' והכל בזזו חזקיה ועמו:

   אבן עזרא

   הרבית. הם יהודה שנקבצו אל ירושלם, וטעם לו הרבית השמחה כאשר הוא קרי, ואשר הוא באל"ף לא היתה שמחה כמוה, כמו לא היה פחד (תהלים נ"ג ו'):

3. (ג)כִּי אֶת־עֹל סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן

   מצודת דוד:כי את עול סבלו. העול שהיה סובל חזקיהו ומי שהיה מטה שכמו להעמיס עליו משא כבד להעלות מס קשה ואת השבט שהיה נוגש ורודה בו והוא אשור וכפל הדבר במ״ש לתפארת המליצה: החתות. העם הזה שברת בלילה אחת כמו עת מפלת מדין בימי גדעון כי גם המה נאבדו בלילה אחת:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   סבלו. מל׳ סבל ומשא:

   שבט. כן יקרא המושל כמו לא יסור שבט מיהודה (בראשית מ״ט:י׳):

   הנוגש. ענין לחץ ודחק:

   החתות. ענין שברון:

   רש"י

   כי את עול סבלו. עול שהיה סבל לחזקיה ושהיה מטה את שכמו למשא כבד להעלות מס קשה ואת שבט יהודה שהיה נוגש בו בחזקיהו:

   החיתות. שברח יחד בלילה אחד:

   כיום מדין. בימי גדעון שאף הם נפלו יחד בלילה אחת ובליל קציר העומר כמו שנאמר והנה צליל שעורים מתהפך במחנה מדין:

   אבן עזרא

   כי את עול סבלו. משקלי השמו' משתני':

   מטה. מכה שכמו:

   החתות. נפתח הה"א בעבור אות הגרון, כמו החלו' (דברים ג' כ"ד), ואין מלה זרה, ותי"ו החתות לנוכח השם, כמו הרבית הגוי:

   כיום מדין. בימי גדעון (שופ' ז' וח'):

4. (ד)כִּי כָל־סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ

   מצודת דוד:כי כל סאון. כל שאון המיית מלחמה הדרך להיות המייה ברעש גדול ושמלת ההרוגים מגוללת בדמים ומלוכלכת בו: והיתה. אבל נצחון המלחמה ההיא היתה דומה לשרפה הנאכל באש כי לא נשמע רעש מלחמה ולא נראה דם כי המלאך הכה בהם:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   סאון. כמו שאון בשי״ן והוא המיית מלחמה:

   ושמלה. עניז מלבוש:

   מגוללה. מל׳ גלגול וסבוב:

   רש"י

   כל סאון סאן ברעש. יש פותרין אותו לשון סאה ומדה כמו שדרשוהו רבותינו אך לפי פשט ל' המקרא לא יתכן לפרש מגזרתו מאחר שאין הוי"ו והנו"ן מעיקר התיבה אלא כמו שאון מן שואה והמון מן הומה וחרון מן חרה לא יתפעל עם המון לומר סואן אלא סואה כמו מן המון הומה ומן שאון שואה ולא יאמר שואן הומן חורן ואני אומר שפתרונו לפי הענין ואין לו דומה מן המקרא ופתרונו לשון צהלת נצחון במלחמה, כי כל סאון סאן ברעש קול נצחון שום נוצח במלחמה ברעש שעטת סוסים והגפת תריסין הוא:

   ושמלה. הרוגי מלחמה מגוללה בדמים אבל נצחון זה אין בו רעש ואין בו דם. והיתה לשריפה יקד. יקוד מאכולת:

   אבן עזרא

   כי וגו'. יש אומרים סאון מגזרת סאה, שהשם מדד לאשור כפי מעשיו, ויש אומר שהוא הפוך מן אסון, כמו כשב וכבש, והנכון שאין למלה הזאת דומ', והעד סואן שהו' פועל והנו"ן שורש, וטעמו כמו נאקה, ברעש גדול:

   ושמלה מגוללה בדמים. וכל אחד שוכב חלל ושמלתו מגוללה בדמיו או טעמו השמלה שהיתה מגוללה בדמי חללים שהרג, והנה הית' לשרפה, והטעם על מיתת חיל סנחריב ביד המלאך כנשרפים (ישעיהו ל"ז ל"ו):

5. (ה)כִּי־יֶלֶד יֻלַּד־לָנוּ בֵּן נִתַּן־לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל־שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר־שָׁלוֹם

   מצודת דוד:כי ילד יולד לנו. כל זה בזכות הילד אשר יולד לנו וזהו חזקיה שבימיו היתה מפלת סנחריב: ותהי המשרה. ממשלת ה׳ יהיה על שכמו ר״ל יטה שכמו לסבול עול התורה והמצוה: ויקרא שמו פלא יועץ וכו׳. ר״ל ה׳ שהוא יועץ פלא ואל גבור ואבי עד יקרא שם הילד היולד שר שלום:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   המשרה. מל׳ שררה וממשל:

   אבי עד. אב עולם:

   רש"י

   כי ילד יולד לנו. אע"פ שאחז רשע הוא בנו הנולד לו זה כמה שנים להיות לנו תחתיו למלך צדיק יהיה ותהיה משרת הקב"ה ועולו על שכמו שיהיה עוסק בתורה ושומר מצות ויטה שכם למשאו של הקב"ה:

   ויקרא שמו. הקב"ה שהוא מפליא עצה ואל גבור ואבי עד, קרא שמו של חזקיהו שר שלום כי שלום ואמת יהיה בימיו:

   אבן עזרא

   כי. כל זה בזכות הילד שיולד לנו, וידענו כי בבא סנחריב היה חזקיהו בן שלשים ותשע שנה לכן קראו ילד בעת נבואת הנביא, יש אומרים כי פלא יועץ אל גבור אבי עד הן שמות השם ושם הילד שר שלום, והנכון בעיני כי כל אלה שמו' הילד, פלא שהשם עשה פלא בימיו, יועץ כן היה חזקיה ויועץ המלך (דברי הימים ב' ל' ב'), אל גבור שהיה תקיף, אבי עד שנמשכה מלכות בית דוד בעבורו, ועד כמו שוכן עד (ישעיהו נ"ח ט"ו), שר שלום שהיה שלום בימיו וכן כתוב (דברי הימים ב' ל"ב כ"ב):

6. (ו)לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ עַל־כִּסֵּא דָוִד וְעַל־מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת

   מצודת דוד:למרבה המשרה. ר״ל השם שר שלום יורה על מרבית הממשלה ועל מרבית השלום עד אין סוף: על כסא דוד. מרבית הממשלה והשלום יהיה על כסא דוד ר״ל על המלך היושב על הכסא: ועל ממלכתו. גם על אנשי ממלכתו יהיה מרבית הממשלה והשלום: להכין אותה. להשאר עומדת על כנה ובסיסה וחוזר על הכסא ועל העדה: ולסעדה. לבל תהיה נופלת: במשפט ובצדקה. ר״ל אם במשפט לבד לא יהיו כדאים לזה כי אין הזכות רב כ״כ מ״מ יעשה עוד צדקה: מעתה ועד עולם. כל ימי חזקיה: קנאת ה׳. כ״ז הצדקה יעשה על כי יתקנא על מה שחרף סנחריב כלפי מעלה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ולסעדה. ענין השענה:

   רש"י

   למרבה המשרה. למי יקרא השם למלך המרבה המשרה של הקב"ה על עצמו לירא מפניו:

   משרה. לשון שררה זו לתשובת אחרים, אך יש לומר שאף שר שלום משמותיו של הקב"ה וקריאת שם זה אינה לשם ממש אלא לשם גדולה ושררה כמו וקרא שם בבית לחם וכמו ועשיתי לך שם, אף כאן ויקרא שמו ויתן לו שם וממשלה:

   ולשלום. הניתן לו אין קץ שהיה לו שלום מכל עבריו ואין קץ זה לשון הפסק עולמית אלא אין קץ לסביביו, על כסא מלכות דוד יהיה שלום זה במשפט וצדקה שעשה חזקיהו:

   ולשלום. וי"ו זה תיקון המלה הוא הרבה משרה על שכמו ומה גמול ישלם לו הנה לשלומו אין לו קץ ואין קצבה:

   מעתה ועד עולם. עולמו של חזקיהו כל ימיו וכן מצינו שאמרה חנה על שמואל וישב שם עד עולם ולתשובת אחרים האומרים שהוא שם יש להשיבם מהו מעתה והלא לא בא עד לסוף ג' מאות שנה:

   קנאת ה' צבאות. שקנא לציון על אשר יעץ עליה ארם ופקח:

   תעשה זאת. ולא אחז ראוי לכך ואף זכות אבות תמה, תוספת ואמרו רבותינו בקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחרב גוג ומגוג אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מי שקצץ דלתות ההיכל ושגרן למלך אשור יעשה משיח מיד סתמו הכתוב:

   אבן עזרא

   למרבה. דרך דרש הסופרי' כי המ"ם סגור בתוך המלה והיה ראוי להיותו בסוף, רמז לאות השמש ששב הצל לאחור, יתכן היות מרבה שם כמו מעשה, או פועל מהבנין הכבד הנוסף:

   במשפט. וכן כתוב [שם]:

7. (ז)דָּבָר שָׁלַח אֲדֹנָי בְּיַעֲקֹב וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:דבר וכו׳. זה אמר על מלכות אפרים דעו הפורענות הבאה עליהם לא במקרה בא כי הדבר הזה שלח ה׳ ע״י הנביאים הקודמים להתנבאות עליהם וכן היה כי נפל ונתקיים כי כבר גלו מקצתן:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   דבר שלח אד' ביעקב. הנבואה שנתנבא לפורענות פקח בן רמליה:

   ונפל בישראל. מעתה תתקיים בהם:

   אבן עזרא

   דבר. דבר נבואה או גזירה:

   ונפל. הטעם כפול כמשפט:

8. (ח)וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב לֵאמֹר

   מצודת דוד:וידעו. כל העם הנשארים ידעו שלא כן דבריהם אשר ידברו בגאוה ובגודל לבב והוא מקרא קצר ומובן מאליו:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   בגאוה ובגודל לבב לאמר. מה שהיו אומרים בגאוה ובגודל לבב:

   אבן עזרא

   וידעו, אפרים. הם עשרת השבטים:

9. (ט)לְבֵנִים נָפָלוּ וְגָזִית נִבְנֶה שִׁקְמִים גֻּדָּעוּ וַאֲרָזִים נַחֲלִיף

   מצודת דוד:לבנים נפלו. מה בכך שנפלו בנין הלבנים הלא נבנה תמורתן באבני גזית ר״ל אם האויב גלה המקצת הנה עתה נתחזק ביותר כי חושבים שבא במקרה והיא לא תתמיד: שקמים גדעו. אם נכרתו השקמים נחליף ארזים המעולים מהם וכפל הדבור במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וגזית. אבנים גזוזים ומחוטבים ביושר רב:

   שקמים. מין אילן תאנה וכן ובולס שקמים (עמוס ז):

   גדעו. נכרתו כמו ואשריהם תגדעון (דברים ז):

   רש"י

   לבנים נפלו וגזית נבנה. המלכים שהיו לנו קודם שמלך פקח כגון יהואחז בן יהוא שבימיו נתמעטו כענין שנאמר (מלכים ב י״ג:ז׳) כי אבדם מלך ארם שפלים היו והם הלכו להם כבניין לבנים רעוע הנופל אבל זה שהוא עכשיו חזק הוא כבנין אבני גזית וכן ארזים טובים משקמים לבנין:

   אבן עזרא

   לבנים. דרך משל אם אשור הרע לנו עוד נשוב כקדמותינו וטובים מאשר היינו:

   שקמים. כדמו' תאנים רעים:

10. (י)וַיְשַׂגֵּב יְהוָה אֶת־צָרֵי רְצִין עָלָיו וְאֶת־אֹיְבָיו יְסַכְסֵךְ

    מצודת דוד:וישגב. כאומר הנה על עצמם לא סמכו אלא על רצין ודעו שה׳ ישגב ויחזק את צרי רצין עליו וא״כ כשל עוזר ונפל עזור: ואת אויביו יסכסך. ובזה יבלבל דעת אויביו הם רשעי ישראל:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יסכסך. ענין בלבול וכן וסכסכתי מצרים (לקמן יט):

    רש"י

    וישגב ה' את צרי רצין עליו. הם בוטחים במה שנסמכו על רצין מלך ארם והקב"ה ישגב את מלך אשור עליו ויסכסכנו להשיאו לבא עליו כך שמעתי, ואני אומר את אויביו כלפי השכינה הוא אומר הקב"ה יסכסך את אויביו זה בזה גוי בגוי ארם ופלשתים בישראל וישראל זה בזה כמו שנאמר למטה בענין מנשה את אפרים וגו':

    אבן עזרא

    וישגב. צרי רצין. הם אשור:

    אויביו. שב אל השם, והם ארם או ישראל:

11. (יא)אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת־יִשְׂרָאֵל בְּכָל־פֶּה בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה

    מצודת דוד:ארם מקדם. אף כי מאז בימי יהואחז הרעו להם ארם היושב במזרח א״י וגם פלשתים היושבים במערב הרעו להם: בכל פה. ר״ל מלאו כל תאותם מהם: בכל זאת. בכל הפורעניות שכבר בא לא שב אף ה׳ מישראל ועוד ידו נטויה להכות עוד בהם:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    ארם מקדם. ארם הרעו להם מקדם בימי יהואחז ויואש ופלשתים הרעו להם מאחור שהפלשתים להם במערב:

    בכל זאת וגו'. ועוד ידו נטויה עד שיביא עליהם את סנחרב, ד"א ארם מקדם ופלשתים מאחור, היו משחיתים ביהודה, בימי אחז כמו שמפורש (בד"ה ב כה) ועל ישראל ועל יהודה היה ישעיה מתאונן על הצרות הללו:

    אבן עזרא

    והנה ארם שהם מזרח לישראל ישובו להרע לישראל עם מלכי אשור:

    מאחור. שהם במערב ארץ ישראל:

12. (יב)וְהָעָם לֹא־שָׁב עַד־הַמַּכֵּהוּ וְאֶת־יְהוָה צְבָאוֹת לֹא דָרָשׁוּ

    מצודת דוד:לא שב. לא עשה תשובה המגעת עד ה׳ שהכה בם כי חושבים הכל למקרה ואינם דורשים את ה׳:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    עד המכהו. עד הקב"ה שהוא מביא עליו המכו' האלה:

    אבן עזרא

    והעם. על ישראל:

    המכהו. הוא השם שהוא המכ' באמת ובאו סימנים שנים, כמו בתוך האהלי (יהושע ז' כ"א):

13. (יג)וַיַּכְרֵת יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן יוֹם אֶחָד

    מצודת דוד:ויכרת ה׳. לכן יכרת הכל ביום אחד החשוב והשפל: כפה ואגמון. השרים הדומים לענף יפה וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ראש. ר״ל החשוב:

    וזנב. ר״ל השפל:

    כפה. כן נקרא הענף כמו וכפתו לא רעננה (איוב ט״ו:ל״ב) לפי שהיא כפופה:

    ואגמון. הוא הגומא הגדל במים:

    רש"י

    כפה ואגמון. לשון מלכים ושלטונים:

    כפה. ארקוול"ר בלעז כלומר אותם החופפים עליהם ככיפה זו:

    ואגמון. ואף היא כיפה קטנה וע"ש שכפופה כאגמון קורא לה אגמון ובברייתא דשמואל מצינו שיש מזלות ברקיע ממונים ואלה שמותם וכאן אמר הנביא שכל חכמיהם המתנבאי' להם וחוזים בכוכבים את הבאות עליהם יכרית ה' מהם:

    אבן עזרא

    ויכרת וגו'. הטעם לא שב העם, כי אין מורה להם הדרך הישרה:

    כפה. הוא השרש, וככה וכפתו לא רעננה (איוב ט"ו ל"ב):

    ואגמון. כמו הלכוף כאגמון ראשו (ישעיהו נ"ח ה'), והוא צמח נראה וידוע:

14. (יד)זָקֵן וּנְשׂוּא־פָנִים הוּא הָרֹאשׁ וְנָבִיא מוֹרֶה־שֶּׁקֶר הוּא הַזָּנָב

    מצודת דוד:ונשוא פנים. מי שהכל נושאים לו פנים לפי רוב החשיבות: מורה. המלמד לעשות שקר: הוא הזנב. הוא השפל שבעם:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מורה. מלמד כמו את מי יורה דעה (לקמן כח):

    אבן עזרא

    זקן. והנה פירש כי הראש משל לזקן, וכן הכפה, והזנב והאגמון משל לנביא השקר:

15. (טו)וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי הָעָם־הַזֶּה מַתְעִים וּמְאֻשָּׁרָיו מְבֻלָּעִים

    מצודת דוד:מאשרי. המדריכים את העם המה מתעים אותם ללכת בדרך לא ישר: ומאשריו. אותם שהיו מיושרים בעיני העם המה נשחתים:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מאשרי. מדריכי כמו ואל תאשר בדרך רעים (משלי ד):

    מתעים. מל׳ תועה:

    ומאושריו. כמו ומישריו ובאה האל״ף במקום היו״ד וכן אשרו חמוץ (לעיל א):

    מבולעים. ענין השחתה כמו בלע ה׳ (איכה ג):

    רש"י

    מאשרי. מדריכי כמו באשורי אחזה רגלי (איוב כ״ג:י״א), ומאושריו שלמדו דרכי מדרכי התועה סא"א:

    ומאושריו מבולעים. הדורכים בדרך המתעי' המאשרים אותם בדרכים הללו דרכים מסותרים ונבוכים שאין פתח לצאת מהם ולשון בילוע נופל על הדרך כענין שנאמר במקום אחר עמי מאשריך מתעים ודרך אורחותיך בלעו (לעיל ג'):

    אבן עזרא

    ויהיו וגו'. אל"ף מאשרי תחת יו"ד, והפך זה תתיימרו (ישעיהו ס"א ו'), וכן אל"ף ומאשריו:

16. (טז)עַל־כֵּן עַל־בַּחוּרָיו לֹא־יִשְׂמַח אֲדֹנָי וְאֶת־יְתֹמָיו וְאֶת־אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל־פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה

    מצודת דוד:לא ישמח. כי כשאדם חוטא ובא עליו העונש אין שמחה לפני המקום: כלו חנף. כולם מחניפים לרשעים: ועוד ידו נטויה. להכות בהם עוד יותר:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ומרע. מרשיע:

    נבלה. דבר מגונה:

    נטויה. מל׳ הטיה:

    רש"י

    ומרע. רשע כמו זרע מרעים (לעיל א'):

    אבן עזרא

    על כן. ישמח השם, כדרך לשון אדם כי בהיות הנעשים בטוב ישמחו עושיהם:

    חנף. הוא ברו טוב ותוכו רע:

17. (יז)כִּי־בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן

    מצודת דוד:כי בערה. הרשעה שעושים תבער כמו אש ובתחלה תשרוף הפחותים שבעם ואח״ז בהגדולים שבהם ר״ל העון עצמו יקטרג עליהם ויפרע מהם: ויתאבכו. בעבור מרבית התבערה יתרוממו גאות העשן כי תנשא למעלה למעלה ר״ל הפורעניות תגדל מאד:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שמיר ושית. מיני קוצים:

    ותצת. מל׳ הצתה והבערה:

    בסבכי היער. הענפים המסובכים ונאחזים זה בזה כמו עד סירים סבוכים (נחום א׳:י׳):

    ויתאבכו. הוא ענין התרוממות ואין לו דומה:

    גאות. מל׳ גאוה:

    רש"י

    כי בערה כאש רשעה. רשעתם תבער בהם ותאכלם כאש:

    שמיר ושית. שלהם תאכל המורדים והפושעים שבהם:

    ותצת בסבכי היער. בדלת העם, סבכי ענפים:

    ויתאבכו גאות עשן. יהיו נבוכים ומסוגרים בחוז' עשן התבערה, ויתאבכו כל לשון נבך אין יסוד תיבה אלא בך כמו מבכי נהרות (איוב כ״ח:י״א) עמק הבכא (תהלים פד) והנון באה לו לפרקים וכאן בא בו אל"ף במקום נו"ן כמו אלף של אבחת חרב (יחזקאל כ״א:כ׳) ואל"ף של אחוותי באזניכם (איוב יג):

    אבן עזרא

    כי וגו'. דמה הרשע לאש שיאכל המבער, והשמיד והשית הם הרשעים:

    ויתאבכו. מלה זרה כמו התרוממו:

18. (יח)בְּעֶבְרַת יְהוָה צְבָאוֹת נֶעְתַּם אָרֶץ וַיְהִי הָעָם כְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ אִישׁ אֶל־אָחִיו לֹא יַחְמֹלוּ

    מצודת דוד:בעברת ה׳. בחמת ה׳ תתחרך ותשרף ארץ: כמאכלת אש. כמו הדבר הנאכל באש שהעץ שנאחז בו האש מדליק את העץ האחר כן העם הזה איש אל אחיו לא יחמולו ולא יהיה די להם הרע שעשה האויב:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בעברת. מל׳ עברה וחמה:

    נעתם ארץ. ת״י חרוכת ארעא:

    אל אחיו. על אחיו:

    רש"י

    נעתם ארץ. יונתן תירגם חרוכ' ארעא וקשה בעיני לפרש כן, שהיה לו לומר נעתמה הארץ ואחרי שאין לו דמיון במקרא לא לשון התרגום ולא לשון אחר אני מפרשו לפי עניינו בעברת הקב"ה נעתם העשן הזה לארץ והוא לשון נגזר על הארץ או לשון נתך והגיע לארץ:

    אבן עזרא

    בעברת. נעתם, בלשון קדר כמו חשך גם זה דבק בעבור העשן הנזכר למעלה, ור' משה הכהן אמר שהוא כמו יועם זהב (איכה ד' א') והתי"ו מבנין התפעל, וזאת טעות גדולה:

19. (יט)וַיִּגְזֹר עַל־יָמִין וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל־שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר־זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ

    מצודת דוד:ויגזור. יחטוף במי שעומד בימין וישאר עדיין רעב ויאכל ממי שעומד בשמאל ולא ישבעו כי מעט ימצא בהם: איש. כל אחד יאכל בשר זרועו מעקת רעבון:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ויגזר. ענינו חטיפה כי החוטף דבר מה גזרו וכרתו ממקומו:

    על ימין. בימין על במקום בי״ת כמו עמדתם על חרבכם (יחזקאל ל״ג:כ״ו):

    רש"י

    ויגזור על ימין. יבוזו וישללו זה את זה על ימין או על שמאל ולא ימצא להם:

    איש בשר זרעו. ת"י גבר נכסיה קריביה יבזון:

    אבן עזרא

    ויגזר. דרך משל בעבור מלחמות שיעשו ביניהם והן אחים, כאילו הם גוף אחד:

20. (כ)מְנַשֶּׁה אֶת־אֶפְרַיִם וְאֶפְרַיִם אֶת־מְנַשֶּׁה יַחְדָּו הֵמָּה עַל־יְהוּדָה בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה

    מצודת דוד:מנשה את אפרים. מנשה יבוז וישלול את אפרים: יחדו המה. שניהם יחד ילכו על יהודה לשלול שלל: ועוד ידו נטויה. להכות עוד:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    מנשה את אפרים. מנשה יתחבר עם אפרים:

    ואפרים את מנשה. עם מנשה ויחדו המה יתחברו על יהודה:

    אבן עזרא

    מנשה. זה פירוש הפסוק שהוא מלמעלה, והנה מנשה ילחם עם אפרים ושניהם על יהודה: