ישעיהו פרק י׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי־אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ

   מצודת דוד:הוי. יש להתאונן על החוקקים הם סופרי הדיינים על כי המה חוקקים און ר״ל כותבים דבר שאינו הגון וכשר: ומכתבים. הדיינין עצמם המצוים לסופריהם לכתוב המה יצוו לכתוב דברי עמל:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   החוקקים. ענין כתיבה:

   רש"י

   חקקי און. שטרי און, שטרות מזוייפין:

   ומכתבים. לשון ערבי הוא כמו מכתבין (שהמ"ם חירק וכ"ף שוא ות' קמוצה) בלשון עברי:

   אבן עזרא

   הוי החוקקים. הוי כמו קריאה לשופטים ולדיינים וסופריהם:

   ומכתבי'. פועל יוצא לשני' פעולים, מהבנין הכבד הדגוש ויהיה עמל דבוק עם כתבו:

2. (ב)לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם וְאֶת־יְתוֹמִים יָבֹזּוּ

   מצודת דוד:להטות. מכתבם יהיה סיבה להטות את הדלים מן הדין הראוי להם: ולגזול. להעביר משפט האמת מן עניים: להיות. עי״ז תהיינה האלמנות שללם רצה לומר הרי כאלו הם בוזזים ושוללים את האלמנות והיתומים:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   להטות. על ידי שטרות שקר את הדלי' מדין זכות הראוי להם:

   אבן עזרא

   להטות. יצוו לסופרי' שיכתבו ספרי שקר על היתומים, והאלמנות והדלי' שאין להן כח ואפילו לדבר:

3. (ג)וּמַה־תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא עַל־מִי תָּנוּסוּ לְעֶזְרָה וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶם

   מצודת דוד:ומה תעשו. כאומר אם אין כח ביד האלמנות והיתומים אבל מה תשיבו למקום ב״ה בעת יפקוד עליכם העון הזה: ולשואה. לעת תבוא עליכם החושך ממרחק וזהו מלך אשור: לעזרה. לעזור לכם: ואנה תעזבו. כשתלכו בגולה איה תעזבו ההון אשר אספתם בגזל הלא לא ישאר לא בן ולא בת:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פקודה. ענין זכרון כמו ותפקוד עלי עון האשה (ש״ב ג):

   ולשואה. ענין חושך כמו אמש שואה (איוב ל):

   על מי. כמו אל מי:

   ואנה. איה:

   כבודכם. כן יקרא העושר וכן עשה את כל הכבוד הזה (בראשית ל״א:א׳):

   רש"י

   ליום פקודה. שיפקד הקב"ה עליכם עוניכם:

   שואה. לשון חורבן:

   על מי תנוסו לעזרה. הקב"ה אינו בעזרתכ':

   ואנה תעזבו. את כל הכבוד אשר אתם קובצים מן הגזל כשתלכו בגולה:

   אבן עזרא

   ומה וגו'. הטעם כל זה עתיהם, והנה מה תעשו ביו' שיפקוד השם עונותיכ':

   כבודכם. הוא ההמון:

4. (ד)בִּלְתִּי כָרַע תַּחַת אַסִּיר וְתַחַת הֲרוּגִים יִפֹּלוּ בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה

   מצודת דוד:בלתי כרע. במקום אשר לא כרע כריעת המרבץ שם באותו המקום יהיה אסיר רצה לומר חוץ מארצכם תאסרו: ותחת. ובאותו מקום יפלו הרוגים: ועוד ידו נטויה. להכות בהם בהיותם בארץ אויביהם:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בלתי. ענינו כמו לא:

   תחת. במקום כמו שבו איש תחתיו (שמות יח):

   רש"י

   בלתי כרע תחת אסיר. במקום אשר לא כרע ולא יבין אחד מכם שלא היה שם כריעת המרבץ שם באותו המקום תהיו אסורים כלומר חוץ מארצכם תאסרו וכן תירגם יונתן בר מן ארעכון אסירין תתאסרון:

   תחת. מקום כמו שבו איש תחתיו (שמות ט״ז:כ״ט):

   ותחת הרוגים יפלו. ובאותו מקום יפלו הרוגים:

   אבן עזרא

   בלתי וגו'. הטעם כל זה עשיתם, לא ימלט רק מי שיכרע תחת אסיר ויפיל עצמו תחת הרוגים כאילו הוא הרוג כמוהם:

5. (ה)הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וּמַטֶּה־הוּא בְיָדָם זַעְמִי

   מצודת דוד:הוי אשור וכו׳. יש להתאונן על כי אשור יהיה השבט לעשות בהם אפי להכות ולרדות אותם: ומטה. הזעם מה שאני זועם על ישראל הוא ביד אשור למטה כי עי״ז יכה בהם כרצונו:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   הוי. כי עשיתי את אשור שבט אפי לרדות בו את עמי:

   ומטה הוא. זעמי בידם של בני אשור:

   אבן עזרא

   הוי אשור. הוא דרך קריאה:

   שבט אפי. שהוכחתי בו רבים:

   [ומטה וגו']. והמטה שהוא ביד בני אשור הוא זעמי:

6. (ו)בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ וְעַל־עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז וּלְשׂוּמוֹ מִרְמָס כְּחֹמֶר חוּצוֹת

   מצודת דוד:בגוי חנף. הם ישראל המחניפים ליצרם למלאות שאלתו ופתויו: עברתי. מה שאני מלא עליו עברה וזעם: ולשומו מרמס. לרמסו ברגל כטיט המושלך בחוצות:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   בגוי חנף. ישראל:

   אבן עזרא

   בגוי. ועל עם עברתי, שיש לי עברה עליה [צ"ל עליו]:

7. (ז)וְהוּא לֹא־כֵן יְדַמֶּה וּלְבָבוֹ לֹא־כֵן יַחְשֹׁב כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לֹא מְעָט

   מצודת דוד:והוא. אבל סנחריב מלך אשור לא ידמה כן כמו שהיא שגזרה היא מלפני: ולבבו וכו׳. כפל הדבר במ״ש: כי להשמיד בלבבו. כי חושב בלבבו להשמיד הכל ואף ירושלים כאלו נעשה הנצחון בכח זרועו: ולהכרית. חושב להכרית הכל לבל ישאיר אף מעט:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ידמה. מל׳ דמיון ומחשבה:

   רש"י

   והוא. סנחרב:

   לא כן ידמה. שהגזרה מאתי ואני שולחו, ידמה קוויידייר בלע"ז:

   ולבבו לא כן יחשוב. ששלחתיו על עסקי ממון לשלול ולבוז בז כי בלבבו להשמיד את הכל בגאותו:

   אבן עזרא

   והוא. ידמה, כמו כאשר דמיתי (במדבר ל"ג נ"ו), והוא מגזרת דמיון, והטעם לא יחשב כי להוכיח שלחתיו, רק אין לו מחשבה כי אם לעקור את הכל:

8. (ח)כִּי יֹאמַר הֲלֹא שָׂרַי יַחְדָּו מְלָכִים

   מצודת דוד:יחדו. זה כזה כל אחד חשוב כמלך לפי מרבית העם שיש לכ״א:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   כי יאמר וגו'. לכך גבה לבו:

   אבן עזרא

   כי יאמר. בלבו הנה שבו שרי, שהיו בתחלה שרים, הגם מלכים הם על גוים:

9. (ט)הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ אִם־לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת אִם־לֹא כְדַמֶּשֶׂק שֹׁמְרוֹן

   מצודת דוד:הלא ככרכמיש. הלא כמו שכבשתי את כרכמיש כן כבשתי את כלנו: אם לא וכו׳. האם לא כמו שכבשתי את ארפד אשר היא משלטנות חמת האם לא כמו שכבשתי את דמשק כן אכבש את שומרון:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   הלא ככרכמיש. כאשר בני כרכמיש שרים ושלטונים כן בני כלנו על כן אם לא כארפד אשר הוא משלטנות חמת שלקחתי מיד ארם ואם לא כדמשק שלקחתי מיד ארם כן עשיתי לשומרון אם לא כארפד חמת דבוק הוא כארפד של חמת לכך נקוד פתח:

   אבן עזרא

   הלא ככרכמיש כלנו. כמו ואכד כלנה (בראשית י' י'), והם שמות מקומות נקראו על שם הבונים כמו מצרים (בראשית י' ו'):

10. (י)כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְמַמְלְכֹת הָאֱלִיל וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלִַם וּמִשֹּׁמְרוֹן

    מצודת דוד:כאשר מצאה ידי. כמו שהשיגה ידי לכבוש הממלכות האלה עובדי האליל והלא פסיליהם חזקים מפסילי ירושלים ומפסילי שמרון וכאומר אם כן כ״ש שאכבוש את ירושלים ואת שמרון:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    ופסיליהם. היו מירושלים ומשומרון מכאן שרשעי ישראל היו מספיקין דמות עכו"ם שלהם לכל האומות סביבותם ואחרי שעובדי פסילי שומרון וירושלים נפלו בידי ולא הצילום פסיליהם כך שומרון וירושלים לא תנצל:

    אבן עזרא

    כאשר עשיתי [צ"ל מצאה ידי] לממלכת. עובדי ע"ז:

    מירושלם. מסביבות ירושלם והם ערי יהודה הבצורות שתפש:

11. (יא)הֲלֹא כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם וְלַעֲצַבֶּיהָ

    מצודת דוד:הלא כאשר וכו׳. אשר שיכבוש שמרון בבואו על ירושלים יאמר הלא כאשר וכו׳ ולאליליה. כי גם האלילים שבר ולקח עמו לאשור:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    כאשר עשיתי לשומרון וגו'. זאת יאמר לאחר שיכבוש את שומרון:

    אבן עזרא

    הלא וגו'. זאת הנבואה היא על סנחריב כשר יבא להלחם על ירושלם:

12. (יב)וְהָיָה כִּי־יְבַצַּע אֲדֹנָי אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂהוּ בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִָם אֶפְקֹד עַל־פְּרִי־גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר וְעַל־תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו

    מצודת דוד:כי יבצע. כאשר ישלים ה׳ את מעשהו להביא חיל סנחריב על ציון וירושלים אפקוד. אז אשגיח על מה שהפרה והרבה גודל לבב: ועל תפארת. על התפארות גאותו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יבצע. ענין השלמה כמו וידיו תבצענה (זכריה ד):

    אפקוד. ענין השגחה כמו פקדו נא וראו (ש״א יד):

    רש"י

    והיה כי יבצע וגו'. אבל לא היה כמו שדימה אלא מאחר שיגמור הקב"ה את כל מעשהו ונקמתו בישראל ובקצה ערי יהודה ומאותה יראה יכנעו בני ציון וירושלים לשוב אלי אודיע למלך אשור כי לא בכוחו גבר:

    אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור. על אשר הפרה והרבה גודל לבב מלך אשור להתהלל בכחו על שקר פרי גודל קריישמנ"ס דגרנדיי"א בלע"ז של לב סנחריב:

    תפארת רום עיניו. על שנתפאר בגאותו, תפארת ונטמנ"ט בלע"ז:

    רום עיניו. גסות רוחו כעניין שנא' גבה עינים ורחב לבב (תהילים ק״א:ה׳):

    אבן עזרא

    והיה כי יבצע. ישלים וכמוהו ידיו תבצענה (זכריה ד' ט'):

    את כל מעשהו. להביא חיל סנחריב אל ציון:

    על פרי. כמו פרי מחשבתו [צ"ל מחשבתם] (ירמי' ו' י"ט):

13. (יג)כִּי אָמַר בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים וַעֲתוּדוֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים

    מצודת דוד:עשיתי. כל מה שעשיתי בדבר הנצחון עשיתי בכח ידי ובחכמתי כי אני נבון ואסיר. באמרם ע״כ גבול מלכות זו וע״כ וכו׳ וכיון שכבש הכל הסיר הגבולים כי נחשב הכל כמלכות אחת: ועתודותיהם שושתי. שללתי אוצרותיהם: ואוריד. הורדתי היושבים במקום חוזק וחוזר על תחלת המקרא שאומר את כל אלה עשה בכח הזרוע ובחכמה נפלאה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ועתודותיהם. אוצרותיהם המזומן לעת הצורך והוא מל׳ התעתדו לגלים (איוב טז) שהוא ענין הזמנה:

    שושתי. כמו שוסתי בסמ״ך והוא ענין בזה ושלל כמו שוסים את הגרנות (ש״א כג):

    כביר. ענין חוזק כמו כביר כח לב (איוב ל״ו:ה׳):

    רש"י

    כי אמר בכח ידי עשיתי. כל גבורתי לא מאת הקב"ה:

    נבונותי. חכמתי:

    ועתידותיהם. מעמדם ומצבם:

    ואוריד. הורדתים מגדולתם:

    כביר יושבים. יושבים רבים, כביר פולשור"ש:

    אבן עזרא

    כי. עשיתי, גבורה:

    נבונותי. מהשניים הנראים מבנין נפעל:

    ואסיר. עתיד והטעם על זמן עומד כמו יעשו עגל בחורב (תהלים ק"ו י"ט):

    ועתידותיהם שושיתי. מגזרת ועתדה בשדה לך (משלי כ"ד כ"ו), הממון שיזמן האדם שימציאנו לעתיד מימיו:

    ואוריד כאביר. ואם הוא באל"ף הוא נוסף, והטעם אוריד היושבים בארמון כביר, ויאמר ר' משה ההן כי האל"ף עיקר, כמו אביר הרועים (שמואל א' כ"א ח'), והטעם כגבור:

14. (יד)וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי לְחֵיל הָעַמִּים וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת כָּל־הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף

    מצודת דוד:ותמצא כקן ידי. ר״ל השיגה ידי לצבא העמים כמו שיד כל משגת קן צפור המופקר: וכאסוף וכו׳. אספתי אני את כל אנשי הארץ כמו המאסף בצים שעזבם אמם והלכה לה: ולא היה נודד כנף. לפי שדמה הגולים לקן צפור ולביצים עזובות אמר לשון הנופל בעופות שמנדנדים בכנפיהם ופותחים פיהם ומצפצפים בחושבם שבזה ינצלו ור״ל שלא עמד מי למולו למחות בידו:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כקן. הוא מדור העופות כמו ודרור קן לה (תהילים פ״ד:ד׳):

    חיל. ענין צבא העם:

    ופוצה. ענין פתיחה כמו פציתי פי (שופטים יא):

    ומצפצף. כן נקרא השמעת קול העופות:

    רש"י

    כקן. כקיני עופות הפקר:

    וכאסוף ביצים עזובות. וכאשר יאסוף איש ביצים עזובות שעזבתם אמם ואין מוחה בידם לכסות עליהם:

    נודד כנף ופוצה פה ומצפצף. כל הל' הזה נופל בעופות לפי שדימה אותם הגולים לקן צפרים ולביצים עזובות אמר לשון זה לא צפצפו עליה' האב והאם:

    אבן עזרא

    ותמצא. לחיל, ממון כמו את החיל הזה (דברים ח' י"ז):

    נודד כנף. פועל יוצא, והנה הכנף פעול, בעבור שהמשילם לבצים והאפרוחים יולדו מהם:

15. (טו)הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ אִם־יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל־מְנִיפוֹ כְּהָנִיף שֵׁבֶט וְאֶת־מְרִימָיו כְּהָרִים מַטֶּה לֹא־עֵץ

    מצודת דוד:היתפאר. אמר הנביא וכי מהראוי שיתפאר הגרזן על החוצב בו לומר אני החוצב ולא אתה ר״ל הלא אשור אינו אלא כגרזן ביד האל ולא בכוחו יגבר: אם יתגדל וכו׳. כפל הדבר במ״ש: כהניף שבט. כאילו השבט עם מרימיו הניף את השבט רצה לומר אפילו כח שניהם עשתה את ההנפה: כהרים מטה. כאלו המטה הרים וכו׳ וכפל הדבר במ״ש: לא עץ. הנה באמת לא העץ הוא המרים כי אם האדם הוא המרים ור״ל הנה כן לא אשור הוא בעל הנצחון כי אם המקום שהמשילו:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הגרזן. שם הכלי שחוטבים בו העצים כמו ונדחה ידו בגרזן (דברים י״ט:ה׳):

    החוצב. ענין חטיבה ובקיעה ודומה לו וגם יקב חצב בו (לעיל ה):

    המשור. שם כלי מלא פגימות עשויה לחתוך בה העצים וכן וישר במגרה (דה״א כ):

    מניפו. מל׳ הנפה והרמה:

    מרימיו. עם מרימיו:

    כהרים. מל׳ הרמה והגבהה:

    רש"י

    היתפאר הגרזן. הקב"ה אומר לא היה לך להתהלל בזאת כי אינך אלא כגרזן שלי ואני החוצב בך נפרע על ידך מאויבי אתה המשור ואני המניפו וכי דרך המשור להתהלל על מניפו משור מייר"א בלע"ז:

    כהניף שבט את מרימיו. כאלו היה השבט מניף את עצמו ואת יד המרימו והלא אין שבט מניפו אלא האדם:

    כהרים מטה לא עץ. לא העץ הוא המרים אלא האדם הוא המרים:

    אבן עזרא

    היתפאר הגרזן. כלי הברזל שיחתך בו והוא מגזרת נגזרתי [צ"ל נגרזתי] (תהלים ל"א כ"ב) והנה הטעם כי השם המשילו, ואין למשור רע כי אם וישר במגר' (דברי הימים א' כ' ג'), והוא מפעלי הכפל, על משקל מעוז (ישעיהו כ"ה ד'):

    ומשל אחר כהניף שבט ואת מרימיו, והטעם כהנפת השבט ותנופת מרימיו, כי עיקר התנופה למרימיו כהרים מטה, ההרמה למרימים לא לעץ:

16. (טז)לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ

    מצודת דוד:לכן. בעבור גודל לבבו: במשמניו רזון. ירזה את השמנים שבעמו רצה לומר יאבדו מן העולם: ותחת כבודו. ובמקום שהיה מתכבד בעצמו לתלות הדבר בכח זרועו במקום זה יהיה ללעג וקלס כי תבער הבערה כתבערת אש רצה לומר כל אנשיו ימותו על ידי המלאך המכה בהם כאלו נשרפו באש וכן נאמר בו והיתה לשרפה מאכולת אש (לעיל ט):

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    משמניו. מל׳ שמן:

    רזון. ענין כחשות:

    ותחת. במקום:

    יקד. ענין הבער כמו על מוקדה (ויקרא ו):

    רש"י

    ותחת כבודו. תחת בגדיהם יהיו נשרפין, הבגדים הם מכבדים את האדם:

    יקד יקוד. ישרף שריפה כשריפת אש, ומדרש אגדה כאן פרע לבני שם הכבוד שעשה שם לאביו כשכסה ערות נח אביו שנאמר (בראשית טז) ויקח שם ויפת וגו':

    אבן עזרא

    לכן וגו'. טעם במשמניו מיתת גדולי אשור כי כן כתוב:

    יקד. כמו ויט שמים וירד:

    יקוד. על משקל כפור (תהלים קמ"ז י"ז):

17. (יז)וְהָיָה אוֹר־יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ וּקְדוֹשׁוֹ לְלֶהָבָה וּבָעֲרָה וְאָכְלָה שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ בְּיוֹם אֶחָד

    מצודת דוד:והיה אור ישראל. האל המאיר לישראל: וקדושו. הוא האל קדוש ישראל וכפל הדבר במ״ש: שיתו ושמירו. וקראם כן לפי שבהם היה מכאיב העמים כבקוץ מכאיב:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שיתו ושמירו. מיני קוצים:

    רש"י

    אור ישראל. התורה שעוסק בה חזקיהו תהיה לאש לסנחרב:

    וקדושו. הקב"ה ד"א וקדושו צדיקים שבדור:

    שיתו ושמירו. שריו וגבוריו:

    אבן עזרא

    והיה אור ישראל. הוא השם, והטעם על המלאך שהמכחיד [צ"ל שהכחיד או המכחיד] המחנה:

    שיתו ושמירו. הרשעים:

18. (יח)וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ מִנֶּפֶשׁ וְעַד־בָּשָׂר יְכַלֶּה וְהָיָה כִּמְסֹס נֹסֵס

    מצודת דוד:וכבוד יערו. מרבית אנשיו כעצי היער אשר היה מתכבד בהם: וכרמלו. ר״ל בעלי העושר ככרמל הזה שהוא מלא ברכת ה׳ שדות וכרמים: מנפש וכו׳. כי ישרוף גופן ונפשם: והיה. העם ההוא יהיה כהנטחן מן התולעת אשר יטחן בפיו את העצים דק דק ולפי שהמשילם לעצי היער אמר לשון הנופל בהשחתת העצים:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וכרמלו. שם כרמל הונח למקום שדות וכרמים וכמ״ש והיה מדבר לכרמל (לקמן לב):

    כמסוס נוסס. שם התולעת האוכל וטוחן את העץ נקרא נוסס ודומה לו וכצמר יאכל סס (לקמן נא) והנטחן עצמה נקרא מסוס:

    רש"י

    וכבוד יערו וכרמילו. הם רבוי חיילותיו:

    כרמל. יער גבוה:

    כמסוס נוסס. לפי שדימה אותם לעצי יער דימה פורענותם לתולעת הנוסר בפיו וטוחן העץ וקורהו סס כמו כצמר יאכלם סס (לקמן נא):

    כמסוס נוסס. כמגור המגורר:

    כמסוס נוסס. כמסוס של נוסס שהוא נטחן דק דק שהתולעת טוחן כך היה האפר ושריפת גופן דק, מסוס הוא הנטחן ונופל ע"י תולעת, נוסס הוא התולעת:

    אבן עזרא

    וכבוד יערו וכרמלו. משל שהיו רבים כאילני היער והכרמל:

    מנפש ועד בשר יכלה. שהכחידם כדמות שרפה:

    כמסוס. שם כמו יקוד ואיננו סמוך:

    וטעם נוסס. שיהיה זה הדבר נראה כנס:

19. (יט)וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ מִסְפָּר יִהְיוּ וְנַעַר יִכְתְּבֵם

    מצודת דוד:ושאר. שאר העץ הנשאר ביערו ר״ל הנשאר במחנהו: מספר יהיו. יהיו מעט מתי מספר: ונער. אף הנער לא ילאה לכתבם ולפרטם כי מעטים יהיו:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    ושאר עץ יערו. הנותרים בחיילותיו:

    מספר יהיו. נחים לספור כי מעט הם ונער יוכל לכתבם ואמרו רבותינו עשרה נשאר מהם שאין לך קטן שאינו כותב יו"ד קטנה:

    אבן עזרא

    ושאר. שלא ימלטו כי אם מעטים עד שיוכל לכותבם נער שאין לו רגילו' בחשבון:

20. (כ)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא־יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל וּפְלֵיטַת בֵּית־יַעֲקֹב לְהִשָּׁעֵן עַל־מַכֵּהוּ וְנִשְׁעַן עַל־יְהוָה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת

    מצודת דוד:ביום ההוא. כשיראה גדול הנס הזה: על מכהו. על מצרים שהם היו תחילת המציקים להם: באמת. בכל לבב:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    להשען על מכהו. לסמוך על מלכי מצרי' שהם היו תחלת המציקים להם:

    אבן עזרא

    והיה. על מכהו, הוא אשור, וזה לאות כי רבי' מיהודה קשרו:

21. (כא)שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב אֶל־אֵל גִּבּוֹר

    מצודת דוד:שאר ישוב. השארית ישובו ולתוספת ביאור אמר שאר יעקב וכו׳ רצה לומר השארית מבני יעקב הם ישובו לה׳ שהראם גבורות באשור:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    שאר ישוב. השארית שבהן ישובו אל הקב"ה:

    אל גבור. שהראה להם גבורה בסנחרב:

    אבן עזרא

    שאר ישוב. הוא שם בן הנביא, והנה פירש כי טעם שאר ישוב על שאר יעקב והוא יהודה, גם ישוב משרת עצמו ואחר עמו, כמו מתן בסתר יכפה אף (משלי כ"א י"ד), והנה הוא כן, שאר יעקב ישוב אל אל גבור:

    וטעם גבור בעבור שהוא יוכל להושיעם:

22. (כב)כִּי אִם־יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם שְׁאָר יָשׁוּב בּוֹ כִּלָּיוֹן חָרוּץ שׁוֹטֵף צְדָקָה

    מצודת דוד:כי אם וכו׳. רצה לומר אף על פי שיהיו מרובים לא ישאר בהם כי אם שארית אשר ישובו לה׳ כי כליון חרוץ יבוא כנחל שוטף במשפט צדק ואמת כי יהיו ראוים לכליון:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חרוץ. גזור וחתוך כמו כן משפטך אתה חרצת (מ״א כ):

    רש"י

    כי אם יהיה עמך. לחזקיהו אמר הנביא אם יהיה עמך כחול הים השאר שישוב בו למוטב תשטף את כליון החרוץ לבא עליהם ויעכבנו מלבא בצדקה שיתנהג בה:

    אבן עזרא

    כי וגו'. הטעם אף על פי שיהיו ישראל רבים בימים ההם כחול הים, לא ישאר מהם רק מי שישוב לשם, כי כליון חרוץ גזור מהשם, כמו אתה חרצת (מלכים א' כ' מ'), יבוא כנחל שוטף בצדק:

23. (כג)כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת עֹשֶׂה בְּקֶרֶב כָּל־הָאָרֶץ

    מצודת דוד:כי כלה ונחרצה. רצה לומר הכלה תהיה נחרצה מה שיעשה ה׳ בקרב הארץ ולזה ישארו מעט מהרבה:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ונחרצה. נגזרה ונחתכה:

    רש"י

    כי כלה ונחרצה. תראו שהקב"ה עושה (דין) ברשעים ותכנעו ותשובו אליו:

    אבן עזרא

    כי. ונחרצה, גזרה נגזרת מאת השם, כמו אתה חרצת:

24. (כד)לָכֵן כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת אַל־תִּירָא עַמִּי יֹשֵׁב צִיּוֹן מֵאַשּׁוּר בַּשֵּׁבֶט יַכֶּכָּה וּמַטֵּהוּ יִשָּׂא־עָלֶיךָ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם

    מצודת דוד:לכן. לפי שידעתי אשר חזקיה וסיעתו המה ישובו אלי: בשבט יככה. ר״ל לא יעשה בך כלה רק יכה אותך בשבט המכאיב וישא עליך מטהו לאיים ולהפחיד: בדרך. כענין שעשה במצרים שהכאיבו לישראל ואיימו עליהם ולא כלו אותם:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    לכן. לפי שידעתי שתשובו אליו חזקיה וסיעתו (דבר אחר לכן. ל' שבועה לכן באמת).

    כה אמר ה' אל תירא מאשור בשבט יככה. בשבט פיו יחרף ויגדף אתכם על ידי רבשקה:

    ומטהו ישא עליך. לאיים כדרך שעשה למצרים, ועוד יש לפרש בשבט יככה אשר עד הנה הכך בשבט והורגל לשאת עליך מטהו ואימתו כדרך המצריים משום ר' מנחם אמר לי ר' יוסף:

    אבן עזרא

    לכן. יושב ציון, בעבור שנתפשו כל ערי יהודה:

    יככה. במחשבתו:

    בדרך מצרים. כי משם עבר:

25. (כה)כִּי־עוֹד מְעַט מִזְעָר וְכָלָה זַעַם וְאַפִּי עַל־תַּבְלִיתָם

    מצודת דוד:וכלה זעם. הזעם שלי הנתון ביד אשור להיות לו למטה כמ״ש למעלה ומטה הוא בידם זעמי הנה במעט זמן יכלה הזעם: ואפי. חמתי תשוב על התבל שעשו הם החרופין והגדופין אשר גדפו נערי מלך אשור ורצה לומר החמה תחול עליהם לגמול התבל:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מזער. ענינו כמו מעט וכן זעיר שם (לקמן כח) וכפל בשמות נרדפים להמעטת הזמן:

    תבליתם. ענינו דבר מגונה שאין ראוי לעשותם כמו תבל הוא (ויקרא כ):

    רש"י

    כי עוד. ימים מעט מזער וכלה, הזעם שלי שניתן למטה ביד אשור כמ"ש למעלה ומטה הוא בידם זעמי:

    ואפי. שהיה לשבט ישוב על תבליתם ל' תבל עשו (ויקרא כ׳:י״ב) על חירופין וגידופין אשר גדפו נערי מלך אשור אותי:

    אבן עזרא

    כי. מעט מזער, בימים, ויכלה זעמי ואפי בהם על רוב שהשחיתו, ויש מפרש תבליתם מן אחרי בלותי (בראשית י"ח י"ב), על משקל תכליתם [צ"ל תכלית] (תהלים קל"ט כ"ב):

26. (כו)וְעוֹרֵר עָלָיו יְהוָה צְבָאוֹת שׁוֹט כְּמַכַּת מִדְיָן בְּצוּר עוֹרֵב וּמַטֵּהוּ עַל־הַיָּם וּנְשָׂאוֹ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם

    מצודת דוד:ועורר. ה׳ יעורר עליו שוט המכה דוגמת מכת מדין בימי גדעון שנפלו בלילה אחד והמלכים שברחו נהרגו עורב בצור עורב וכן כולם כמ״ש בשופטים ולקצר לא זכר אלא אחד מהם ורצה לומר כמוהם יהיה סנחריב אחר שישוב לארצו ימות שם בחרב: ומטהו. חוזר על מלת ועורר לומר שיעורר עליו מטהו אשר היה על הים בפרעו ובחילו: ונשאו. יטלטלנו מן העולם כדרך שנשא את מצרים:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ועורר. מל׳ התעוררות:

    שוט. ענינו כמו שבט וכן שוט לסוס (משלי כו):

    ונשאו. מל׳ משא וטלטול:

    בדרך. בענין:

    רש"י

    ועורר עליו. ולעורר עליו:

    שוט. מכת יסורין:

    כמכת מדין. שנהרגו בלילה אחת והמלכים שברחו מהם ונמלטו נהרגו עורב בצור עורב כדמפורש בספר שופטים אף זה לאחר שישוב לארצו ימות שם בחרב:

    ומטהו על הים. ועוד יעורר עליו את מטהו אשר היה על הים בפרעה ובחילו:

    ונשאו. וטילטלו מן העולם כדרך שנשא את מצרים:

    אבן עזרא

    ועורר וגו'. וכמכת מטהו על הים בשוב המי' על מצרים:

    ונשאו. רמז לסנחריב בשובו בבושת:

27. (כז)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי־שָׁמֶן

    מצודת דוד:סבלו. המשא שהעמיס סנחריב על שכם ישראל יוסר אז: ועולו. העול שנתן על צוארך יוסר וכפל הדבר במ״ש: וחבל עול. הוא מאמר הלציי על כי הדרך אשר שומן הצואר נשחת מפני העול אמר שיהיה בהפך שתשחת העול מפני השומן ר״ל סנחרב המטיל העול יאבד על ידי חזקיה:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    סבלו. ענין משא כבד כמו נושא סבל (מ״א ה):

    שכמך. כתפך:

    ועולו. הוא ההושם בצואר הבהמה כשהיא חורשת:

    וחובל. ענין השחתה כמו וחבל את מעשה ידיך (קהלת ה׳:ה׳):

    רש"י

    וחובל עול. סנחריב מפני חזקיהו שהיה נוח לדורו כשמן, ורבותינו פירשו מפני שמנו של חזקיהו שהי' דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שהשיאם לעסוק בתורה כענין שנאמר אשר העתיקו אנשי חזקיהו וגו' (משלי כה):

    אבן עזרא

    והיה. יסור סבלו, של מלך אשור:

    וכ"ף צוארך שב ליהודה:

    וחבל. כמו השחתה, וכן וחבל את מעשה ידיך (קהלת ה' ה'), וטעמו וישחת העול כאשר יושם שמן בצואר, והטעם שיתגבר יהודה:

28. (כח)בָּא עַל־עַיַּת עָבַר בְּמִגְרוֹן לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָיו

    מצודת דוד:בא על עית. התחיל הנביא להלעיג על סנחריב על שבא במהירות נמרץ לכבוש ירושלים עד שהלך מסעות רבות ביום אחד ואמר שבא על עית ומשם עבר במגרון ובמכמש הניח רוב כלי המלחמה להקל המשא ובחושבו שלא יצטרך לכולם:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    למכמש. במכמש ובא הלמ״ד במקום בי״ת וכן ישבת לכסא (תהילים ט׳:ה׳) ומשפטו בכסא וכמוהו רבים:

    יפקיד. מל׳ פקדון וגניזה:

    רש"י

    בא על עית. מונה והולך מסעות שנסע סנחרב ובא על ערי יהודה לבא ירושלים ביום מפלתו עית מגרון ומכמש רמה גבעת שאול בת גלים לישה ענתות מדמנה גבים. כולן מקומות הן:

    אבן עזרא

    בא וגו'. הזכיר מסעי מלך אשור בבואו אל ציון:

    יפקיד כליו. עם קצת מחנהו לבא אל ציון במהרה:

29. (כט)עָבְרוּ מַעְבָּרָה גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ חָרְדָה הָרָמָה גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה

    מצודת דוד:עברו. אנשיו עברו מעבר הירדן: גבע. בעיר גבע: לנו. במלון בטוחים מבלי פחד ולא חנו בשדה כדרך אנשי המלחמה: חרדה. אז אנשי הרמה חרדה אחזתם ואנשי גבעת שאול נסו מפחד:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נסה. ענין בריחה:

    רש"י

    לנו. לשון לינה:

    נסה. ברחה ברחו כולן מפני חיילותיו:

    אבן עזרא

    עברו מעברה. הנהר או שם מקום:

    לנו. מגזרת ללון (בראשית כ"ד כ"ג):

30. (ל)צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת־גַּלִּים הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה עֲנִיָּה עֲנָתוֹת

    מצודת דוד:צהלי קולך. רצה לומר המקומות ההם שלחו לאנשי בת גלים לומר אליהם הרימו קול להזהיר להעם למהר לברוח ואתם בני ליש הקשיבו הקול ומהרו לברוח וכן ישמעו העדה העניה אשר בענתות ויברחו גם המה:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    צהלי. ענין השמעת קול גדול וכן צהלו מים (לקמן כד):

    רש"י

    צהלי קולך. להזהיר לעם:

    הקשיבי לישה. את קול השופר וברחו לכם וכן עניה ענתות:

    אבן עזרא

    צהלי. הצהלה הרמת קול, וכן צהלת הסוס:

    בת גלים. שם מדינה, ויתכן היות בת כמו בת ציון:

31. (לא)נָדְדָה מַדְמֵנָה יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ

    מצודת דוד:נדדה. עדת מדמנה נדדה ממקומה וברחה: העיזו. יחד לברוח:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    העיזו. ענין אסיפה כמו שלח העז (שמות ט):

    רש"י

    העיזו. נאספו לברוח, ורבותינו דרשו צהלי קולך וכל המקרא במדרש אחר באגדת חלק והעמידו המסעות על עשר אבל יונתן תירגם את כולן שמות מקומו':

    אבן עזרא

    נדדה. הגבים, שם מקום, או בורות מתרגום ארמית:

    העיזו. הבריחו נפשם או אחרים מישראל, כי הוא פועל יוצא [כמו] שלח העז (שמות ט' י"ט):

32. (לב)עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת־צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:עוד היום. כ״כ מיהר בהליכתו למען יעמוד בנוב בעוד יום כי משם יכול הרואה לראות את ירושלים: ינופף. כשראה את ירושלים היה מניף ידו עליה בדרך בזיון ולעג כאומר הלא בנקל אכבשנה: הר וכו׳ גבעת וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ונופף. ענין הרמה:

    רש"י

    עוד היום בנוב לעמוד. כל הדרך הזה נתלבט כדי לעמוד בעוד היום בנוב לפי שאמרו לו איצטגניניו אם תלח' בה היום תכבשנ' וכשעמד בנוב וראה את ירושלים קטנה לא חש לדברי איצטגניניו והתחיל להניף ידו בגאו' וכי על עיר כזו הרגזתי כל החיילות הללו לינו פה הלילה ולמחר ישליך בה איש אבנו:

    הר. בת ציון להר בת ציון:

    אבן עזרא

    עוד. יבוא היום שיעמוד בנוב:

33. (לג)הִנֵּה הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ

    מצודת דוד:הנה האדון. כאומר אבל לא היה כמו שחשב כי הנה האדון ה׳ כרת ענפיו בכלי המשחית רצה לומר שלח המלאך והכה בהם: ורמי הקומה. האילנות גבהי הקומה נעשה כרותים ר״ל מתו הגבורים:

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מסעף. ענין ענפים כמו וכלה סעיפיה (לקמן כז) ור״ל יסיר הסעיפים וכן ויסקלהו (לעיל ה) ורצה לומר הסיר האבנים:

    פארה. גם הוא ענין ענף כמו ותארכנה פארותיו (יחזקאל לא) ועם כי אמר מסעף אמר גם פארה לתוספת באור וכן רתקו בזקים (נחום ג):

    במערצה. כן שם הכלי המשחית ומשבר והוא מל׳ בקומו לערוץ הארץ (לעיל ב):

    ורמי הקומה. ענינם רוממות וגבהות:

    גדועים. ענין כריתה כמו שקמים גדע (לעיל ט):

    רש"י

    הנה האדון. בלילה ההוא:

    מסעף פארה במערצה. יפשח פארותיו עיקר ענפי אילנותיו:

    במערצה. במשור המקצץ הענפים אין פארה זו לשון גת שהרי לא נכתב בוי"ו כמו פורה דרכתי (לקמן ס"ג) וכמו לחשוף חמשים פורה (חגי ב׳:ט״ז) אלא באל"ף כמו ותארכנה פאורותיו (יחזקאל ל״א:ה׳) ומסעף הוא לשון מקצץ ענפים אישברנקיי"ר בלע"ז כמו וכלה סעיפיה (לקמן כז) וכן בסעיפיה פוריה (לקמן יז):

    במערצה. בכלי משחית העורץ ושובר אותם:

    ורמי הקומה. המלכים והשרים:

    גדועים. אין לשון גידוע נופל אלא באילנות ודבר קשה:

    אבן עזרא

    הנה. מסעף, יכרית הסעיפים, כמו לא תפאר אחריך (דברים כ"ד כ') ושרשך מארץ חיים (תהלים נ"ב ז'):

    פארה. כמו סעיף וככה ותשלח פארות (יחזקאל י"ז ו'):

    במערצה. בגבורה, מגזרת עריץ:

    ורמי הקומה. בעבור כי השרים נכחדו:

34. (לד)וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל

    מצודת דוד:ונקף. הענפים המסובכים זה בזה יוכרתו בברזל ר״ל חילו הרב יומתו על ידי המלאך: והלבנון. עצי הלבנון יפלו על ידי אדיר וחזק והוא המלאך וכפל הדבר במ״ש לחוזק הענין ולתפארת המליצה:

    עוד פירושים על פסוק לד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ונקף. ענין כריתה כמו כנוקף זית (לקמן יז):

    סבכי. ענין התאחזות כמו עד סירים סבוכים (נחום א׳:י׳):

    והלבנון. כן שם יער בא״י:

    רש"י

    ונקף. אף זה לשון קציצה כמו כנוקף זית ונקף לשון ונפעל:

    סבכי היער. הענפים החשובים והגבורים:

    והלבנון. עובי יערו וכרמילו הן מרבית חיילותיו:

    באדיר יפול. על ידי מלאך יפלו, ד"א באדיר בזכות חזקיהו שהוא אדירם ומושלם של ישראל כמה שנאמ' והיה אדירו ממנו (ירמיהו ל׳:כ״א):

    אבן עזרא

    ונקף. לשון הכרתה:

    סבכי היער. האילנים המסובכים:

    בברזל. משל למלאך:

    [והלבנון באדיר יפול]. והשרים הדומים לאילני הלבנון יפלו בברזל אדיר, והנה 'בברזל' מושך עצמו ואחר עמו: