ישעיהו פרק ח׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קַח־לְךָ גִּלָּיוֹן גָּדוֹל וּכְתֹב עָלָיו בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ לְמַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז

   מצודת דוד:בחרט אנוש. לפי שהיה זה במראה הנבואה אמר לו שיכתוב זה בחרט אנוש במעשה ממש ולא במראה הנבואה לבד: למהר שלל. ר״ל למלאות הגליון באמרים שיהיו מורים על מהירות בוא זמן השלל מן דמשק ועל מהירות בוא זמן הבזה של שמרון:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   גליון. הוא מל׳ מגילה ונקרא ע״ש סופו כמו ובגדי ערומים תפשיט (איוב כ״ב:ו׳) והדומים:

   בחרט. ענינו עט וקולמוס ודומה לו ויצר אותו בחרט (שמות ל״ב:ד׳):

   חש. ענין מהירות:

   רש"י

   גליון. מגילה:

   בחרט אנוש. במכתב כתב אשר ירוץ כל אנוש הקורא בו אפי' אנוש כל שהוא ואפילו אינו חכם וכן ת"י כתב מפרש:

   למהר שלל. לבא סנחריב ולשלול את כל הון עשרת השבטים ולהחיש לבוז נבוכדנצ' אחריו את צדקיהו ודורו:

   אבן עזרא

   ויאמר. גליון גדול. ויש אומרים ממגלה, והנה יו"ד תחת דגש וככה דליו שוקים (משלי כ"ו ז'):

   בחרט. כמו ויצר אותו בחרט (שמות ל"ב ד'), צורה יצוקה כדמות אדם, ואחרים אמרו כי גליון יחיד מגליונים, והוא בגד והכתיבה במלאכת רקום, והטעם כי יתנבא לעתיד על גלות שומרון:

2. (ב)וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת־זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ

   מצודת דוד:ואעידה. אלה דברי ישעיה שאמר אחר שכתבתי הדברים האלה העדתי לי עדים נאמנים ר״ל החתים עליו אלה העדים שתהיה כתובה וחתומה בעדים שכן תהיה בקרוב: אוריה הכהן. יתכן שהוא אוריה כ״ג שהיה בימי אחז: זכריהו. יתכן שכן היה שם אחד מחשובי ירושלים בזמן ההוא, וחז״ל אמרו שאוריה הוא שניבא בימי יהויקים וזכריהו הוא שהיה בתחילת בית השני ופירשו שאמר המקום כאשר תתקיים נבואת פורעניות אוריה תהיה לעדות שתתקיים נבואת נחמות זכריה:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   ואעידה לי. גם באותן הימים בימי יהויקים על אותו פורענות שני עדים נאמנים האח' לבשרם רעה העתידה לבא עליהם אוריה הכהן שהרגו יהויקים שנאמר (ירמיהו כ״ו:כ׳) וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריה בן שמעיה מקרי' היערי' ויתנבא על העיר הזאת ועל המקום הזה את כל דברי ירמיה:

   ואת זכריהו בן יברכיה. בשנת ב' לדריוש עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים (זכריה ח׳:ד׳) אוריה סימן לזכריהו אם תראו שתתקיים נבואת אוריה תהיו מצפים שתתקיים נבואת זכריהו כשם שהעדותי בשל סנחרב עמוס וישעי' עמוס לפורענותן של עשרת השבטים וישראל גלה יגלה (עמוס ז׳:י״א) וישעיה (לקמן לב) להבטחתו של חזקיהו כשימלוך:

   אבן עזרא

   ואעידה. יש אומרים כי האל"ף תחת ה"א, ואחרים אמרו כי בא עתיד תחת עבר, ויתכן היות ואעידה כמשמעו, שאעיד לי, והנביא עשה מה שצוה השם, ואם לא נזכר:

   את אוריה הכהן. היה כהן גדול בימים ההם, גם זכריה היה אדם גדול, ודרך הדרש ידועה על נבואת זכריה הנביא ואוריה הנביא:

3. (ג)וָאֶקְרַב אֶל־הַנְּבִיאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קְרָא שְׁמוֹ מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז

   מצודת דוד:ואקרב. אח״ז קרב אל אשתו ותהר וכו׳: מהר שלל וכו׳. להיות לאות על דברי הגליון:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הנביאה. כן תקרא אשת הנביא:

   רש"י

   ותלד בן. הוא הבן עצמו שקראה הנביאה עמנו אל על שם שהיה הקב"ה בעזר של חזקיה כשימלוך וא"א לומר שבן שני הוא שהרי שנינו בשנת ד' לאחז נאמרה נבואה זו ובשנת ד' לאחז נהרג פקח וא"א שני בנים להוולד בשנה אחת בזה אחר זה וישעיה אביו קרא שמו מהר שלל על שם פורענות העתידה לבא על רצין ובן רמליהו שהיו באין ליטול מלוכה מבית דוד ותושבת מלכותו של חזקיהו:

   אבן עזרא

   ואקרב. טעמו רמז לשכיב', כמו אל תגשו אל אשה (שמות י"ט ט"ו):

   והנביאה אשת הנביא, ונקראה כן בעבור שבעלה נביא, או גם היא היתה נביאה:

4. (ד)כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר קְרֹא אָבִי וְאִמִּי יִשָּׂא אֶת־חֵיל דַּמֶּשֶׂק וְאֵת שְׁלַל שֹׁמְרוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר

   מצודת דוד:בטרם ידע. עדיין לא היה בו דעת לקרוא אבי ואמי: ישא. הנושא ישא והוא מקרא קצר: לפני מלך אשור. כי הוא ישללם כמ״ש ויעל מלך אשור אל דמשק ויתפשה וכו׳ (מ״ב יב) ונאמר עליו עלה שלמנאסר מלך אשור וישב לו מנחה (שם יז) וזהו השלל ושניהם היו בימי אחז:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חיל. הון ועושר:

   רש"י

   ישא את חיל דמשק. ויעל דמשק ויתפשה (מלכים ב טז):

   ואת שלל שומרון. לאחר שנהרג פקח ומלך הושע עליו עלה שלמנסר מלך אשור ויהי לו הושע עבד ונתן לו מנחה ושוחד (שם טז) הוא שלל שומרון כל אלה היה בשנת ד' לאחז:

   אבן עזרא

   כי וגו'. זה הנער נולד קודם שתי שנים שתגל' שמרון:

   ישא. הנושא כמו ויאמר ליוסף (בראשית מ"ח א'):

5. (ה)וַיֹּסֶף יְהוָה דַּבֵּר אֵלַי עוֹד לֵאמֹר

   מצודת דוד:ויוסף וכו׳. עוד הוסיף לדבר עוד בדבר רצין ובן רמליהו:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא

   אבן עזרא

   ויוסף. טעם ויוסף כי גם זאת הנבואה היתה על דבר מלך אשור:

6. (ו)יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט וּמְשׂוֹשׂ אֶת־רְצִין וּבֶן־רְמַלְיָהוּ

   מצודת דוד:כי מאס. רבים מאנשי יהודה מאסו במלכות בית דוד כי היתה חלושה מול מלכות אפרים והיו רוצים במלכות פקח בן רמליהו: את מי השלוח. המשיל מלכות בית דוד למי השלוח ההולכים בנחת מבלי הרעשת קול וכן רוב מלכי בית דוד הנהיגו המלכות בנחת ובענוה: ומשוש. ר״ל בוחרים המשוש וההשתררות אשר עם רצין ובן רמליהו:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   השלוח. שם נחל קטן:

   לאט. בנחת וכן אתנהלה לאטי (בראשית לג):

   רש"י

   את מי השלוח ההולכים לאט. במלכותא דבית דוד דמדבר להון בניח כמי שלוחא דנגדין בניח, שלוח מעין הוא ושמו גיחון ושילוח שרצו להסיר את מלכות בית דוד בימי אחז לפקח בן רמליהו וכאן ניבא על שבנא וסיעתו שרצו למרוד בחזקיהו שמאסו בו על שראוהו שלא היה בוחר בשולחן מלכים אלא אוכל ליטר' ירק ועוסק בתורה עליו נאמר צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי י״ג:כ״ה) וראו את פקח בן רמליה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה והיו מליזין על חזקיהו ואומרין זה הגון להיות מלך אין זה מלך אלא רצין בן רמליהו היו ראויין למלוך בחייהן וזהו ומשוש את רצין וגו' אמר להם הקב"ה אוכלין אתם מתאוי' אני מביא עליכם אוכלין הרבה הנה ה' מעלה עליכם וגו' את מי הנהר העצומים תחת מי השילוח חלשים והנוחים:

   אבן עזרא

   יען. מי השלוח. יש אומרים שהם ירושלם, והנכון מלכות בית דוד שרובי מלכי בית דוד היו צדיקים, ומלכי ישראל היו כלם רעים וחטאים, וטעם השילוח הם כמו גולות מים, או שישלחם אדם, או מים שיגדלו שלחים, כמו שלחיך פרדס רימונים (שיר השירים ד' י"ג):

7. (ז)וְלָכֵן הִנֵּה אֲדֹנָי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת־מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת־כָּל־כְּבוֹדוֹ וְעָלָה עַל־כָּל־אֲפִיקָיו וְהָלַךְ עַל־כָּל־גְּדוֹתָיו

   מצודת דוד:ולכן. על שמאסו בנחל קטן: העצומים. המרעישים בקול גדול: את מלך אשור. ר״ל הוא הנמשל להמים העצומים ואותו יעלה עליהם: ואת כל כבודו. יעלה עמו כל כבוד עשרו כי יהיה לבו נכון בטוח להתגבר על כל ואין פחד מלחמה לנגד עיניו יעלה וכו׳. ר״ל במרבית אנשיו יכסה פני תבל:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אפיקיו. הוא המקום שנגרים שם המים בחוזק וכן כאפיקים בנגב (תהילים קכ״ו:ד׳):

   גדותיו. הם שפתי האפיקים וכן והירדן מלא על כל גדותיו (יהושע ג׳:ט״ו):

   רש"י

   ועלה. הנהר:

   על כל אפיקיו. יתגברו מימיו לעלות על כל אפיקי מוצא מימיו:

   והלך. הנהר ממולא על כל גדותיו, על גדודיו הן שפתותיו הזקופות במקום שהנהר מושך בין גידודין זקופין והוא כבתוך מרזב:

   אבן עזרא

   ולכן. עליהם. על אנשי יהודה שהיו קושרים על אחן:

   אפיקיו. מקומות חזקי' מהמים, כמו על אפיקי מים [שם ה' י"ב], או כפי טעם המקום:

   וכן גדותיו, ויש אומרים כי הוא חסר הרי"ש, כמו שרשרו' עם שרשות (שמות כ"ח י"ד כ"ב), ולא אמרו כלום, כי הרי"ש תכפל ואיננה שורש, כי שרש שרשרות שרש אבל רי"ש חסרה לא תמצ' כי איננה מאותיו' השרות:

8. (ח)וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר עַד־צַוָּאר יַגִּיעַ וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו מְלֹא רֹחַב־אַרְצְךָ עִמָּנוּ אֵל

   מצודת דוד:וחלף ביהודה. יעבור בארץ יהודה וישטוף ויעבור להלן ר״ל יכבש ערי בצורות ויצר על אחרות: עד צואר יגיע. יבוא עד חוזק הצואר והוא ירושלים ולפי שהמשילו למי הנהר אחז לשון סכנת מים שוטפים אם מגיע אל הצואר: מטות כנפיו. התפשטות מחנהו יהיה מלא רוחב ארצך אתה עמנו אל והוא יהודה שהבטיחם המקום להיות עמם כאשר יורה שם עמנואל בן העלמה אשת אחז:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וחלף. ועבר:

   מוטות. מל׳ הטיה:

   כנפיו. מל׳ כנף:

   רש"י

   וחלף ביהודה. בארץ יהוד':

   שטף. בחזקה:

   עד צואר. עד עיקר חוזק צוארם ות"י עד ירושלם ימטי:

   מוטות כנפיו. פרק קטן שבסוף הכנף קרוי מוט' וראיתי בתנחומא כמה הם מוטות כנפי התרנגול אחד מן ששים באוכלוסי סנחריב:

   מלא רוחב. ארץ יהודה:

   עמנואל. הוא שבט יהודה שהבטיחו הקב"ה להיות עמם בימי חזקיהו כדברי הנביאה שקראה שם בנה עמנואל:

   אבן עזרא

   וחלף. מטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל. וטעם הזכירו כי הוא היה לאות שתמלט ירושלים מיד רצין ופקח, גם מיד סנחריב גם כאשר הגלה דמשק שמרון [צ"ל ושמרון]:

9. (ט)רֹעוּ עַמִּים וָחֹתּוּ וְהַאֲזִינוּ כֹּל מֶרְחַקֵּי־אָרֶץ הִתְאַזְּרוּ וָחֹתּוּ הִתְאַזְּרוּ וָחֹתּוּ

   מצודת דוד:רועו. אתם חיל סנחריב שברו עמים רבים ואח״ז תשברו גם אתם: והאזינו וכו׳. הבאים ממרחק לעזרת סנחריב האזינו אמרי וחדלו לכם: התאזרו. התחזקו במלחמה ובסוף תשברו וכפל הדבר לחזק הענין:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   רועו. ענינו שבירה ורציצה כמו תרועם בשבט ברזל (תהילים ב׳:ט׳):

   וחותו. גם הוא ענין שבירה כמו יחת אפרים מעם (לעיל ז):

   התאזרו. התחזקו כי האזור במתניו הוא מחזק ומזרז ביותר:

   רש"י

   רעו עמים. לשון רעהו רעך כת"י איתחברו, התחברו יחד אוכלוסי סנחריב:

   וחתו. ותשברו:

   התאזרו וחתו. התאזרו בכל מיני גבור' וסופכם להיות חתים:

   אבן עזרא

   רעו. כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב' ט') גם חותו לשון ציווי, כמו סובו ציון [שם מ"ח י"ג]:

   וטעם התאזרו פעמים שיעשו כן בכל רגע:

10. (י)עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל

    מצודת דוד:עצו וכו׳. התייעצו מה לעשות ומה בכך כי הלא תופר: דבר וכו׳. דברו דבריכם אבל לא תתקיים כי עמנו אל ולא יעזבנו בידכם:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    עוצו. לשון צווי:

    אבן עזרא

    עוצו. הטעם כל מה שתעוצו על ירושלם לא תקום העצה, והנה עוצו מהשניים הנראים, ור' משה הכהן ז"ל אמר שהוא חסר יו"ד, והיה ראוי להיותו יעוצו כמו זכורו (נחמיה ד' ח'):

    כי עמנו אל. זה טעם שם בן הנביא:

11. (יא)כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֵלַי כְּחֶזְקַת הַיָּד וְיִסְּרֵנִי מִלֶּכֶת בְּדֶרֶךְ הָעָם־הַזֶּה לֵאמֹר

    מצודת דוד:כי כה אמר ה׳ אלי. חוזר למעלה שאמר עצו עצה ותופר וכן כי כה אמר ה׳ אלי שיופר עצתכם וכו׳: בחזקת היד. ר״ל יפר עצתם בחוזק יד ובזרוע נטויה כגבור ואיש מלחמה כי יכה כל חילו הרב: ויסרני. גם הוכיח והזהיר אותי מלכת בדרך העם הזה והם שבנא וסיעתו המה הרוב מול חזקיה וסיעתו והתורה אמרה אחרי רבים להטות מ״מ לא עם סנחריב: לאמר. וכה אמר אלי:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    בחזקת היד. בהתגבר הנבואה עלי כשהוסיף לדבר עלי בדבר זה כמו שכתוב למעלה ויוסף ה' דבר אלי (לעיל ז) ובלשון זה אמר (יחזקאל יז) ויד ה' עלי חזקה לשון נבואה:

    ויסרני מלכת וגו'. הזהירני שלא להיות בעצת שבנא הסופר וסיעתו שנקשרו למרוד על חזקיהו כמו שמפורש (בסנהדרין כו) ויש רמז בספר הזה (לקמן כב) לך בא אל הסוכן וגו':

    ויסרני. כמו וליסרני:

    אבן עזרא

    כי בחזקת היד. כאשר התחזקה עלי הנבואה כמו היתה עלי יד יי (יחזקאל ל"ז א'):

    ויסרני. דגשות הס"מך לבלוע היו"ד שהוא פ"א הפועל כמו בטרם אצרך בבטן (ירמיה א' ח'), והנה 'ויסרני' שיורה [צ"ל יורה] על יושר פירושי במלת טמא שפתים (ישעיהו ו' ה'):

12. (יב)לֹא־תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר־יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר וְאֶת־מוֹרָאוֹ לֹא־תִירְאוּ וְלֹא תַעֲרִיצוּ

    מצודת דוד:לא תאמרון קשר וכו׳. ר״ל עם כי שבנא וסיעתו המה הרוב מול חזקיה וסיעתו והתורה אמרה אחרי רבים להטות מ״מ לא תאמרון להתקשר ולהתחבר לכל אשר יאמר העם הזה בקשר המרד: ואת מוראו. לא תיראו מפחד סנחרב: ולא תעריצו. ולא תתנו לו בפה העריצות והחוזק לומר עליו שהוא חזק ביותר כאשר יאמרו העם הזה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קשר. ענין אגודה אחת:

    תעריצו. ענין חוזק כמו כגבור עריץ (ירמיה כ):

    רש"י

    לא תאמרון קשר. אתם סיעתו של חזקיה אע"פ שהם מועטים מסיעת שבנא לא תאמרו אחרי רבים להטות:

    לכל אשר יאמר העם הזה. שעם שבנא לפי שהוא קשר רשעים ואינו מן המנין וכן בקשר של עשרת השבטים שיתקשרו עם מלכי מצרים:

    ואת מוראו. העם הזה שהם אומרים לכם לירא מסנחריב ולהשלים עמו:

    לא תיראו ולא תעריצו. לא תאמרו חזק הוא כן ת"י לא תימרון תקוף:

    אבן עזרא

    לא וגו'. יוכיח המשכילים שלא יקשרו על אחז וישובו עם מלך אשור, וזה טעם ואת מוראו, הנה הוא דבק עם מלך אשור הנזכר למעלה:

13. (יג)אֶת־יְהוָה צְבָאוֹת אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ וְהוּא מוֹרַאֲכֶם וְהוּא מַעֲרִצְכֶם

    מצודת דוד:אותו תקדישו. ר״ל השענו בה׳ וקדשו שמו: והוא מוראכם. ורק הוא לבד יהיה מוראכם ר״ל לא תפחדו ממי כי אם ממנו יתברך: והוא מעריצכם. והוא יתן לכם עריצות וכח מול האויב:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    והוא מעריצכם. מחזיקכם:

    אבן עזרא

    את. אחר שאמר 'את' הוסיף 'אתו', וכמהו רבים, או טעמו אתו לבדו תקדישו, שמנהג האדם שיפחד מהקדוש, כמו כי איש אלהים קדוש הוא (מלכים ב' ד' ט'):

    מעריצכם. שם התואר, או פועל, שהוא מפחידכם באמת:

14. (יד)וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:והיה למקדש. המקום ב״ה יהיה לשני בתי ישראל והם חזקיה וסיעתו ושבנא וסיעתו לאחד יהיה לארמון משגב ומגדל עוז להשגב בה והוא חזקיה וסיעתו כי ינצלו מיד סנחריב ולאחר יהיה לאבן נגף ולצור מכשול והוא שבנא וסיעתו כי אחר שהשלימו עם סנחריב ויצאו אליו נאבדו כולם: לפח ולמוקש. חוזר למעלה לומר למה יהיה לאחד לאבן נגף וכו׳ לפי שהוא היה לפח ולמוקש להמלך היושב בירושלים והוא חזקיה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    למקדש. ענינו ארמון משגב וכן כי מקדש מלך הוא (עמוס ז׳:י״ג):

    נגף. ענין הכאה:

    רש"י

    והיה למקדש. אותה עצה שיעץ שבנא ושיעץ פקח להשבית מלכות בית דוד יהיה לסימן פורענות לבא עליהם:

    למקדש. כמו התקדשו למחר (יהושע ג):

    ולאבן נגף. שהרגלים נגפים בם לשון מכשול כמו בטרם יתנגפו רגליכם (ירמיהו י״ג:ט״ז) פן תגוף באבן רגלך (תהילים צ״א:י״ב):

    ולצור מכשול. הוא לשון אבן נגף שהצור הוא אבן:

    לשני בתי ישראל. שבאו להיות לפח ולמוקש ליושבי ירושלים ומי הם שני הבתים פקח בן רמליהו וסיעתו ושבנא וסיעתו:

    אבן עזרא

    והיה וגו'. טעמו על מלך אשור:

    וטעם מקדש מקו' שילך אדם אליו להגדל בו ולהבצר בו, והנה הוא דבק, למקדש נגף ולאבן נגף, שיעל' אדם עליו להשגב בו:

    לשני בתי ישראל. מלכות ישראל ויהודה:

    והנה טעם לפח לאפרי', ולמוקש ליהודה:

15. (טו)וְכָשְׁלוּ בָם רַבִּים וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ

    מצודת דוד:וכשלו בם. בהאבן הנגף ובהצור המכשול יכשלו רבים והם סיעת שבנא: ונפלו וכו׳. כפל הדבר במ״ש לחוזק הענין:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ונוקשו. יפלו בהמוקש:

    רש"י

    וכשלו בם רבים. ואותן האבנים יכשלו אלו וסיעתם שניהם יפלו ביד שונאיהם פקח נהרג שהרגו הושע וי' השבטים נפלו ביד סנחריב ושבנא יצא מירושלים כשעלה סנחריב מעליה לילך על תרהקה מלך כוש שטף שבנא וסיעתו והלך לו:

    אבן עזרא

    וכשלו בם. שב אל פה ולמוקש:

16. (טז)צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי

    מצודת דוד:צור תעודה. אולם קשר התעודה וכפל במ״ש ואמר חתום התורה בלב התלמידים למען לא ישכחו אותה כי לולי זאת לא אהיה להם למקדש וארמון משגב:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    צור. ענין קשירה כמו מי צרר מים בשמלה (משלי ל׳:ד׳):

    תעודה. ענין התראה ע״ש שדרך להתרות בעדים לבל יכחיש והתורה נקראת כן על שהיא מלאת מהתראות ואזהרות:

    חתום. ענין סגירה כמו הספר החתום (לקמן כט):

    בלמדי. ר״ל בתלמידים וכן וכל בניך למודי ה׳ (לקמן נד):

    רש"י

    ציר תעודה. כל זה מן הנבואה שנאמרה למעלה כי כה אמר ה' אלי ועוד זאת אמר לי צור תעודה לשון העדותי בכם היום לשון התראה קשור התראתי וחתום התורה על לב לימודי תלמידך ויראי שמים הנקראים לימודי ה' ואם תאמר אין לשון קשירה נופל בלימוד תורה נופל הוא בו שנאמר קשרם על לבך תמיד (משלי ו):

    אבן עזרא

    צור. יש אומרים שהוא חסר נו"ן כמו שמור, והנכון שהוא כמו וצרת הכסף (דברים י"ד כ"ה) והנה כמו חתו', והטעם סתום אלה דברי הנבואה והם התעוד' והתורה:

    בלמודי. שם התאר, וכמהו לשמוע כלימודי' (ישעיהו נ' ד') והנה הוא מתלמידי:

17. (יז)וְחִכִּיתִי לַיהוָה הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי־לוֹ

    מצודת דוד:וחכיתי לה׳. כהתימו לדבר דבר ה׳ אמר אקוה לה׳ שכן יהיה עם כי עתה הוא המסתיר פניו מבית יעקב הם עשרת השבטים לא יסתיר פניו מבית יהודה אם ישמרו התורה: וקויתי לו. כפל הדבר במ״ש לחזוק הענין:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וחכיתי. ענין תקוה כמו אשרי כל חוכי לו (לקמן ל):

    רש"י

    וחכיתי לה'. אמר ישעיה אני המחכה לה' המסתיר פניו מי' השבטים קויתי לו לאמת דברי אלה ולהושיע את בית דוד:

    אבן עזרא

    וחכיתי. אלה דברי הנביא שאמתין עד שהשם יתן לי רשות לגלות סודי:

18. (יח)הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן־לִי יְהוָה לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן

    מצודת דוד:הנה אנכי. רצה לומר הנה המעשה שעשיתי אנכי והוא כתיבת הגליון ושמות הילדים אשר נתן לי ה׳ והם שאר ישוב ומהר שלל חש בז שהמה לאותות ולמופתים בישראל רצה לומר לרמז על הקורות אותם דעו שהכל נאמר מעם ה׳ וכו׳ ולא מלבי נעשו הדברים:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    הנה אנכי והילדים וגו'. לאותות לשני אותות פורענות פקח כמו שנקרא הילד מהר שלל חש בז ותשועת בית דוד כמו שנקרא הילד עמנו אל זהו הישוב בענין לפי פשוטו ומדר' אגדה בבראשי' רבה על אחז שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות שלא ילמדו תינוקות של בית רבן תורה אמר אם אין גדיים אין תיישים אם אין צאן אין רועה אגרום לו לסלק שכינתו אמר לו הנביא כל מה שאתה קושר התעודה וחותם התורה לסותמה שלא תמצא בישראל לא יועיל לך:

    וחכיתי לה' המסתיר פניו וגו'. אין לך נבואה קשה כאותה שעה שאמר משה (דברים ל״א:י״ח) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא ואף בו ביום הבטיחם וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו (שם):

    הנה אנכי והילדים וגו'. הם תלמידים שחביבין עלי כבנים יהיו לאותות ולמופתים שתתקיים תורה בישראל על ידם:

    אבן עזרא

    הנה וגו'. הטעם יוכלו להבין מסוד הנבואה ממעשי ומשמות בני:

    מעם יי צבאות. הטעם כי אלה השמות היו מעם השם:

    השוכן בהר ציון. הטעם מרוב אהבתו:

19. (יט)וְכִי־יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל־הָאֹבוֹת וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים הֲלוֹא־עַם אֶל־אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל־הַמֵּתִים

    מצודת דוד:וכי יאמרו אליכם. ואם המסיתים יאמרו אליכם דרשו הדבר אל האובות ואל הידעונים והם יגידו לכם את האמת כן הוא כי יפתו אתכם לומר הלא תראו שהם מצפצפים ומהגים וא״כ יש ממש בהם ויוסיפו עוד לומר הלא כל עם מהאומות דורש אל אלהיו עכ״ז בעד דברי החיים ידרשו אל המתים רצה לומר, ישאלו באובות לדעת אם האמת הוא כדברי החיים ולא יחשבו זאת לעון ולמכחיש באלהיו ומדוע לא תעשו כמוהם:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    האובות. המעלים את המת לשאול ממנו עתידות:

    והידעונים. המכניסים עצם חיה ששמה ידוע והעצם מדבר ע״י כשוף:

    המצפצפים. כן נקרא השמעת קול העוף כמו ופוצה פה ומצפצף (לקמן י):

    והמהגים. כן נקרא השמעת קול היונה כמו אהגה כיונה (לקמן לח):

    רש"י

    וכי יאמרו אליכם. אמר רבי סימון בארה אביו של הושע בן בארי נבא שני מקראות הללו ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בישעיה וניבא אותם לגלות עשרת השבטים כשהגלה סנחריב לראובני ולגדי (והגלוהו עמהם) כמה שנאמר (ד"ה א ה) בארה בנו נשיא לראובני ההוא אשר הגלה תגלת פלאסר:

    וכי יאמרו אליכם. האומות:

    דרשו אל האבות וגו' המצפצפים והמהגים. לשון גנאי הוא שאף הדבור אין בהם אלא כעופות הללו שמפטפטין בקולם לשון ציפצוף והגה נופל בעופות כסוס עגור כן אצפצף (לקמן לח) אהגה כיונה וכן מצינו לשון ציפצוף בקול נמוך שנאמר (לקמן כט) והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף:

    הלא עם אל אלהיו ידרוש. זו תהא תשובתכם הלא עם כמונו אשר לו אלהים כאלהינו אל אלהיו ידרוש שמא תאמרו לנו להיות כמותכם לדרוש צורכי החיים מן המתי':

    אבן עזרא

    וכי יאמרו אליכם. עם התלמידים ידבר:

    המצפצפים. דומ' לדבור, וכמוהו כסוס עגור כן אצפצף (ישעיהו ל"ח י"ד):

    והמהגים. מהבנין הכבד הנוסף, והטעם שיעשו לאחר שיהגה:

    הלה עם. זאת התשוב', הטעם הלה זה עם שידרוש אל אלהיו, בדרך לעוג ומהתל כאליהו, איך יבקש אל הצלמים שהוא מתים בעד החיים:

20. (כ)לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם־לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין־לוֹ שָׁחַר

    מצודת דוד:לתורה ולתעודה. ר״ל הריני נשבע בתורה אם לא יאמרו המסיתים דברי הבאי כדבר הזה אשר נראה לעין כל שאין לו זוהר ובהירות כי אין להדמות אמונת עבודת כוכבים לאמונת האל ורצה לומר כמו שהראיה הזה הוא הבל ואין בו ממש כן יהיו כל הראיות שיביאו וכאומר השמרו בנפשותיכם לבל תהיו נפתים להם כי כל אמריהם אמרי נואש:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לתורה. באה הלמ״ד במקום בי״ת וכן ישבת לכסא (תהילים ט׳:ה׳) ומשפטו בכסא:

    ולתעודה. כן נקראה התורה עם שאמר לתורה אמר גם לתעודה וכן אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳) והדומים:

    שחר. ענין זוהר ואורה והוא מל׳ אור השחר:

    רש"י

    לתורה ולתעודה. מחובר למעלה הימנו שמא נדרוש אל המתים לתורה ולתעודה בעד החיים להורות לנו מה נעשה כל זה לפי המדרש, ולפי פשוטו יש לפתור וכי יאמרו אליכם וגו', גמר נבואתו הוא שאמר ויסרני מלכת בדרך העם הזה והוכיחו הקב"ה לנביא ולסיעתו של חזקיה כשיאמרו אליכם שבנא וסיעתו שיראו את חזקיה מבעט בעבודת כוכבים דרשו אל האבות ואל הידעונים ובררו בעבודת כוכבים באשר עשו אבות הראשונים והשיבו את המלוכה אל סנחרב הלא (כל) עם אל אלהיו ידרוש. עובדים עבודת כוכבים ודורשי' בעד החיים אל המתים אף אתם יש לכם לעשות כן:

    לתורה ולתעודה. זו תהא תשובתכם שתשמרו את התורה כמה שנ' למעלה צור תעודה חתום תורה ולא תאמינו לדבריהם:

    אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר. מאחר שתשיבו לו תשובה זו תראו ותשמעו אם לא יהיו מודים כשרים שבהם לדבריכם ויאמרו כדבר הזה אמת אשר אין לו אלוה אוב וידעוני שום שחר אין ראוי לשחר פניו כן תירגם יונתן, ומדרש אגדה על עצמו אינו מזריח השחר שהרי עינים לו ואינו רואה ואיך יזריח על אחרים, ענין אחר אם לא יאמרו כדבר הזה, עתה תראו אם לא יאמרו אליכם כדבר הזה דרשו אל האובות אע"פ שאין לו שחר ולא ממש בדבר הזה לא יבושו מלומר אליכם:

    אבן עזרא

    לתורה ולתעודה. הלמ"ד כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ' י"ג), בעבור תורת הנבואה, כי עוד יאמרו כדבר הזה לא נשמע, כי הוא כלילה שאין לו שחר, והטעם לא תצא זאת התעלומ' לאור. ויש אומרים כי טעם 'לתורה' שבועה, וכדבר הזה לא ראינו במקרא:

21. (כא)וְעָבַר בָּהּ נִקְשֶׁה וְרָעֵב וְהָיָה כִי־יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמָעְלָה

    מצודת דוד:ועבר בה. ומי שעבר בדרך הזה לדרוש באובות והם בני עשרת השבטים: נקשה ורעב. בא עליו מאורע קשה וסבל הרעבון כי נחסר לחמו: וקלל במלכו ובאלהיו. כי לא מצא עזר לא ממושלי ישראל ולא מעגלי הזהב והבעלים שעבדו: ופנה למעלה. לבקש עזר מאלוה האמיתי וכאומר הוא פנה אבל לא הועיל כי כבר נחתם הגזר דין:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נקשה. מל׳ קשה:

    והתקצף. מל׳ קצף וכעס:

    רש"י

    ועבר בה נקשה ורעב. מוסב למעלה מה אמור בתחלת הענין ויסרני מלכת בדרך העם הזה ופירש מה הוא הדרך לא תאמרו קשר לקשר עשרת השבטים שיתקשרו עם מלכי מצרים ופירש את עונשן והיה למקדש וכשלו בם וכל העניין:

    ועבר בה. העובר באותה הדרך שעוזבים את הקב"ה וסומכין על מלכי מצרים:

    נקשה. מאורע קשה:

    נקשה ורעב. נלאה בצרות קשות ורעב כי קושי ומצור ומציק ורעב יבא עליהם בימי מצור שלש שנים שצר סנחריב על שומרון:

    והיה כי ירעב. וקלל בעגלים ובעלים שהיו עובדים להם:

    ופנה למעלה. לבקש מאת הקב"ה ולא ישמע כי יתחתם גזר דין וכן ת"י:

    אבן עזרא

    ועבר. יש אומרים כי הנה ימים באים שהעובר בארץ יהודה והוא מיהודה יהיה נקשה ורעב מפני חיל סנחריב וכאשר יראה כי לא יושיעו מלכו ולא ע"ז שלו, אז יפנה למעלה להתפלל לאלהי השמי', ולפי דעתי שהוא על חיל סנחריב שיעבר בארץ יהודה, וידוע כי מחנה גדול ירעב:

    במלכו. הוא מלך אשור:

    וכאשר יפנה למעלה ולמטה יראה הכל חשך:

22. (כב)וְאֶל־אֶרֶץ יַבִּיט וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מְעוּף צוּקָה וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח

    מצודת דוד:ואל ארץ יביט. אולי ימצא עזר ממושלי ארץ: והנה צרה וחשכה. כי לא מצא עזר: מעוף צוקה. צרה חשיכה וכפל הדבר במ״ש: ואפילה מנודח. יהיה מנודח אל האפלה:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מעוף. ענין חשך כמו תעופה כבקר תהיה (איוב יא):

    מנודח. מל׳ דחיה:

    רש"י

    ואל ארץ יביט. אולי ימצא עזר אשר שלח מלאכים הושע בן אלה אל סוא מלך מצרים (מלכים ב י):

    והנה צרה. כי לא יעזרוהו וגם שבנא יצא לסנחריב לרעה לו:

    מעוף צוקה. עיפות צוקה:

    ואפלה מנודח. על ידי אפלה הוא מנודח שכן לשון נידוח נופל באפלה כמו (ירמיהו כ״ג:י״ב) לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה, ולאפלה הם מנודחים:

    אבן עזרא

    ואל. מעוף, כמו ארץ עיפתה (איוב י' כ"ב) כמו חשך:

    מנודה. מפוזר כמו והנדחים (ישעיהו כ"ז י"ג), ויתכן שהוא כן ומעוף אפילה מנודה, בעבור שהוא לשון זכר:

23. (כג)כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם

    מצודת דוד:כי לא מועף. כי לא יהיה עייפות ותשות כח להעם אשר הועמד להיות לה למוצק ולהצר כי שלש פעמים יבא עליהם: כעת הראשון. גלות האמצעית תהיה קלה כאותה של עת ראשון אשר הקל להגלות את ארץ זבולון וארץ נפתלי וכן בגלות האמצעית לא יגלה רק אותם שבעבר הירדן: והאחרון הכביד. אבל גלות האחרון יכבד מהם כי הכל יגלו דרך הים. עכשיו מונה סדר גלותם ואמר בתחלה גלו היושבים דרך ימה של טבריה והיא ארץ נפתלי שנאמר בו ים ודרום ירשה (דברים ל״ג:כ״ג) וזה היה בימי פקח בן רמליהו כמ״ש במ״ב והוא בשנת ד׳ לאחז: עבר הירדן. אח״ז גלו אותה שבעבר הירדן כמ״ש ויער וכו׳ ויגלם לראובני וכו׳ (דה״א ה) וזה היה בימי הושע בן אלה והיא בשנת י״ב לאחז כן משמע בס״ע: גליל הגוים. אח״ז גלו כולם בסוף ימי הושע והיא בשנת ו׳ לחזקיה כמ״ש במ״ב, א״י בכללה נקראה גליל הגוים שהיתה גוללת אליה כל הגוים שהכל היו מתאוים לה ובאין לה לסחורה כענין שנאמר נחלת צבי צבאות גוים (ירמיה ג) וכ״ז חוזר למעלה שאמר לא תהיו נפתים אחר המסיתים לדרוש באובות כי בני עשרת השבטים דרשו באובות והגיע להם הרבה מהרעות:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מועף. מל׳ עיפות:

    מוצק. מל׳ צוקה וצרה:

    גליל. ענין סבוב:

    רש"י

    כי לא מועף לאשר מוצק לה. כי מלך אשור אשר ניתן למוצק ולהצר לה לארצכם אינו עיף ואינו עצל מלבא עליהם עד שלש פעמים אחת בימי פקח (מלכים ב ט״ו:כ״ט) אשר לקח את עיון ואת אבל מעכה ואת קדש ואת הגליל כל ארץ נפתלי והגלות ההיא בשנת ד' לאחז ובשנת שתים עשרה ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה מקרא זה (בדברי הימי' א ה') וגלות זה בשנת שתים עשרה לאחז תחלת מרדו של הושע בן אלה כענין שנאמר (מלכים ב י״ז:ד׳) וימצא מלך אשור בהושע קשר וגו' לאחר שנשתעבד לו שמנה שנה ואין החשבון מפורש במקרא בגלוי אבל יש ללמוד מברייתא דסדר עולם והשלישית בשנת שש לחזקיה שנת תשע למרדו של הושע אשר נלכדה שומרון היא עיר המלוכה וגלו כולם וזה האמור כאן כי לא עיפות לאויב אשר הוא מוצק לה לארץ ישראל האמורה בעניין ואל ארץ יביט:

    כעת הראשון הקל ארצה זבולן. הגלות הזה האמצעי קלה תהיה כאותה של עת ראשון אשר הקל להגלות את ארץ זבולון ונפתלי שאף בשנייה לא הגלה אלא שני המטות וחצי המטה שבעבר הירדן אבל האחרון מסע השלישי הוא:

    הכביד. טיאט את הכל כמכבד את הבית ויש לפרשו אף לשון כובד לפי עניין המקרא שפתח ראשונה בלשון הקל ארצה זבולן והאחרון הכביד וכשאמר ישעיה נבואה זו כבר גלו הראשונים:

    דרך הים. אותן היושבים על ימה של טבריה היא ארץ נפתלי שנ' ים ודרום ירשה (דברים ל״ג:כ״ג):

    עבר הירדן. היא גלות שנייה של ראובן וגד:

    גליל הגוים. היא כל ארץ ישראל שהיתה גוללת אליה כל הגוים שהכל מתאוין לה ובאין לה לסחורה כענין שנ' (ירמיהו ג׳:י״ט) נחלת צבי צבאות גוים ויונתן תירגם לשון אחר:

    אבן עזרא

    כי וגו'. כי, כמו אותה העיפה והחשיכ' לא תהיה לירושלם שהציק עליה האויב, ויש אומרים כי לא יוכל הצר לעוף אל ירושלם אשר הציק לה:

    כעת הראשון וגו'. כי בפעם הראשונה שבא מלך אשור הקל ארץ זבולן ונפתלי, ובפעם האחרון [צ"ל האחרונה] הכביד לכלו' הגליל, ויתכן היות גוי' על ישראל כמו אחריך בנימין בעממיך (שופטים ה' י"ד):