ישעיהו פרק ז׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן־יוֹתָם בֶּן־עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ־אֲרָם וּפֶקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ

   מצודת דוד:למלחמה עליה. לעשות מלחמה עליה ולא יכול מוסב על רצין כי הוא היה העיקר במלחמה: להלחם עליה. להתגבר ולהתחזק במלחמה עם כי מאז כשנלחם פקח לבד התגבר במלחמה כמ״ש בד״ה ב׳, או מוסב הוא על אחז לומר שהוא לא היה יכול לעמוד למולם להלחם בעבור העיר:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   ויהי בימי אחז. מה ראה הכתוב לייחסו אלא מפני שסופו של הכתוב לומר ולא יכול להלחם עליה ולמדך שזכות אבות עמדה לו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה ווי (ס"א) מי הוא זה שמלך רשע זה אמר להם בן יותם הוא בן עוזיהו הוא אבותיו היו צדיקים לפיכך אי אפשי לפשוט ידי בו הדא הוא ולא יכול להלחם עליה מפני זכות אבותיו (בבראשית רבה):

   אבן עזרא

   ויהי. ולא יכול. רמז לפקח בן רמליהו, על כן כתוב אחריו נחה ארם על אפרים:

2. (ב)וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר נָחָה אֲרָם עַל־אֶפְרָיִם וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי־יַעַר מִפְּנֵי־רוּחַ

   מצודת דוד:ויוגד. טרם עלו למלחמה: לבית דוד. הוא אחז ועל שהיה רשע לא רצה להזכירו בשמו: נחה ארם וכו׳. ארם עם אפרים חנו עליהם להלחם בהם: וינע. מגודל הפחד נעה לבבו כמו עצי היער הנעים ברוח:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נחה. ענין חניה:

   על אפרים. עם אפרים כמו ויבאו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב):

   וינע. מל׳ תנועה:

   רש"י

   ויגד לבית דוד. לפי שרשע היה, לא הזכיר שמו:

   נחה ארם על אפרים. נתחבר מלך ארם על מלך ישראל לבא עליך נחה לשון נקבה על שהמלכות נחה פושי"ר בלעז לשון וינח בכל גבול מצרים (שמות ו):

   וינע לבבו. לפי שכבר נלחם בו כל אחד מהם בפני עצמו ויכלו לו שנאמר ויתנהו ה' ביד מלך ארם וגו' (ד"ה ב כח) אומר ויהרג פקח בן רמליה ק"כ אלף איש שניהם בדברי הימים (שם):

   כנוע עצי יער. קול אילני סרק ישמע יותר מכל אילני פירי כדאיתא בבראשית רבה:

   אבן עזרא

   ויוגד. בעבור היות המלך על עשרת השבטים בתחלה מאפרים תקרא המלכות כן:

   על אפרים. כמו עם, וכן ויבאו האנשים על הנשים (שמות ל"ה כ"ב):

3. (ג)וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יְשַׁעְיָהוּ צֵא־נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל־קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל־מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס

   מצודת דוד:אתה ושאר ישוב בנך. גם אתה צא לקראתו גם בנך אשר נקרא שמו שאר ישוב לאות וסימן אשר שארית יהודה ישובו מן הגלות בימי עזרא: אל קצה וכו׳. כי שם תמצאנו: העליונה. כי שתים היו אחת ממעל ואחת מתחת: שדה כובס. השדה שהיו שוטחים שמה אל מול השמש את הבגדים המכובסים:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תעלת הברכה. הברכה הוא מקום בנוי באבנים ובסיד ושם מתכנסים המים והתעלה היא חפירה סמוך לה ובעת הצורך ממשיכים לה אמת המים מן הברכה וכן בתעלת הברכה (מ״ב יט):

   מסלת. מל׳ מסילה ושביל:

   רש"י

   ושאר ישוב בנך. שארית מעט שישובו אלי על ידך והם כבנך:

   אל קצה תעלת. שם תמצאהו תעלת פושי"ר בלע"ז:

   ברכה. כעין מקוה מים שעושים לדגים:

   העליונה. במורד ההר ויש ברכה אחרת למטה הימנה בתחתיתו:

   שדה כובס. שדה שהכובסים שוטחים שם בגדים לנגבם כך תירגם יונתן ורבותינו דרשו נכנע אחז לפני ישעיהו ושם על ראשו אוכלא דקצרי כפה עליו כלי פי' כלי מנוקב של כובסים שמזלפין בו מים על הבגדים:

   אבן עזרא

   ויאמר. צא נא, כמו עתה:

   שאר ישוב. שם בן הנביא כאשר אפרש, והאומרים כי בנך מגזרת בינה אין להן בינ' בדקדוק:

   תעלת. כמו אשר בתעלה לחכה (מלכים א' י"ח ל"ח), והמי' רצים, ואין הברכה ככה, כי הברכ' מקום חיבור מימי הגשמים'. ורבי' אמרו שנקראת כן בעבור שמימיה מקום [צ"ל ממקום] מבורך:

4. (ד)וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל־תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל־יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי־אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן־רְמַלְיָהוּ

   מצודת דוד:השמר והשקט. השמר מעשות מלחמה והשקט לבך אל תירא ואל יבוא מורך בלבבך זנבות האודים. שהמה כמו האודים האלה שאין בהם כח לבער אלא לעשן כך אין כח בידם לעשות לך מאומה רע רק העם מפחידים: בחרי אף. הבאים בחרי אף: רצין. עכשיו מפרש מי הם האודים: ובן רמליהו. פי׳ עם אפרים כמ״ש רצין וארם וסמך על המבין:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   זנבות. מל׳ זנב:

   האודים. הם העצים שמנדנדין בהם האש לישבו על מקומו ונשרף מעט מעט על ידי החתיה באש וכשחוזר להיות קטן ואינו ראוי עוד להאחז ביד משליכים אותו ומעלה עשן רב וזהו נקרא זנב האוד וכן כאוד מוצל משרפה (עמוס ד׳:י״א):

   רש"י

   השמר. שב בשלום כיין על שמריו:

   זנבות האודים העשנים. יהיו בעיניך כזנבות אודים שכבתה שלהבת שלהם אודים טיצונ"ש בלעז:

   אבן עזרא

   ואמרת. השמר. מלרע מגזרת שמרים (ישעיהו כ"ה ו') כמו ושקט הוא על שמריו (ירמיה מ"ח י"א), והטעם שב על שמריך, כי לעולם השמר מלשון שמירה הוא מלעיל, והעד אל תירא:

   והשקט. פועל יוצא והטעם נפשך או עמך:

   ודמה אלה המלכים לזנבות אודים, כמו אוד מוצל מאש (זכריה ג' ב'), והטעם שהם כמו הנשאר לאוד שיעלה עשן ואין כח לו לבער על כן בחרי אף כי בחרי אפם ידמו לזנבות:

5. (ה)יַעַן כִּי־יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן־רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר

   מצודת דוד:יען. בעבור שיעץ מחשבות כאלו נצחון המלחמה תלויה בכח חכמתו:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא

   אבן עזרא

   יען. כמו בעבור, ויתכן היות הי"וד סימן העתיד:

6. (ו)נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן־טָבְאַל

   מצודת דוד:ונקיצנה. ר״ל נעשה לה מצור עד שיקוצו מפנינו ויפתחו לנו שערי העיר ונבקיענה. אז נבקיע חומתה לצרכינו ליכנס בה ותהיה אם כן תחת ממשלתנו: ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל. והוא היה איש מהר אפרים:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ונקיצנה. ענין מאוס כמו קצתי בחיי (בראשית כז):

   ונבקיענה. מל׳ בקוע:

   רש"י

   ונקיצנה. נעוררה במלחמה:

   ונבקיענה אלינו. נשוה אותה עמיו כבקעה זו שהיא שוה וכן ת"י ונשוינון עמנא, שיהיו שוין עם עשרת השבטים במלך אחד:

   את בן טבאל. בן הטוב אלינו כן ת"י ויש לפרש טוב אל אשר לא טוב בעיני המקום ובגימט' של אותות אלב"ם טבאל הוא רמלא ט"ר ב"ם א"ל בן טבאל בן רמלא:

   אבן עזרא

   נעלה. ונקיצנה. פועל יוצא, עד שיקוצו מפנינו, והטעם על ירוש' על כי [צ"ל כן] ונבקיענה:

   את בן טבאל. יש אומרים כי הוא בתמורה רמלא והוא בן רמליהו, וזה הבל, [כי] בעבור שהזכיר בתחילה בן רמליהו והוא אומר עם ארם ונמליך מלך, יש אומר הטוב אלינו, ואין מלת אל כי אם כלא, כאילו אמרו את בן טוב לא, והנכון שהוא שם שר גדול מישראל או מארם:

7. (ז)כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה

   מצודת דוד:לא תקום. לא תתקיים עצתם ולא תהיה כן והוא כפול במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   לא תקום. עצתם זאת שתהא יהודה כבושה תחתיהם:

   אבן עזרא

   כה. לא תקום, זאת העצה כי כן הזכיר למעלה יעץ, וכבר הודעתיך כי כל פועל אם לא נזכר השם, הו' בכח הדבור:

8. (ח)כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם

   מצודת דוד:ראש ארם. עיר המלוכה של ארם היא דמשק ואין לה כלום על ירושלם: וראש דמשק רצין. הוא ראש ומלך על דמשק ולא על ירושלים: ובעוד. ר״ל ואף מה שבידו לא ישאר כי במשך זמן ס״ה שנה מעת שנגזר הדבר בנבואת עמוס שאמר ושברתי בריח דמשק (עמוס א׳:ה׳) יחת וישבר מלכות ארם וכמ״ש ויעל וכו׳ דמשק ויתפשה (מלכים ב ט״ז:ט׳) וזה היה בימי אחז והרחיב הזמן בעבור שזכר גם אפרים: אפרים מעם. תחסר הוי״ו ומשפטו ואפרים מעם ור״ל גם מלכות אפרים תשבר במשך זמן ס״ה שנה מהיות עוד עם כי ילכו גולה בימי הושע בן אלה והיתה בשנה הששית לחזקיה בתוך זמן ס״ה שנה מנבואת עמוס שניבא על ארם ועל מלכות אפרים כמ״ש הנה אנכי מעיק וכו׳ (עמוס ב׳:י״ג) וישראל גלה יגלה (שם ז) כי נבואתו היתה שתי שנים קודם שנצטרע עוזיה כמ״ש שנתים לפני הרעש (שם א) והרעש היה כשנצטרע עוזיה בכ״ו למלכו כמ״ש בשנת עשרים ושבע וכו׳ (מלכים ב ט״ו:א׳) וכמ״ש שם וכל ימי מלכותו נ״ב הרי נשאר כ״ה ושנתים לפניהם הרי כ״ז ימי יותם ט״ז ימי אחז ט״ז ושש של חזקיה הרי היתה בתוך זמן ס״ה שנה כי יותם ואחז מלכו שנים מקוטעות כמ״ש במ״ב וע״ש בחשבון הדורות:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ובעוד. ר״ל בתוך משך זמן:

   יחת. ישבר כמו חתתה קשתותם (ירמיה נא):

   רש"י

   כי ראש ארם. היא דמשק ואין לירושלי' עמהם כלום:

   וראש דמשק רצין. בדמשק יהיה ראש ולא בירושלים וגם פקח ועשרת השבטים בעוד ששים וחמש שנה מיום שנגזר בימי עמוס וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז׳:י״א):

   יחת אפרים. תרוצץ אפרי' מעם שיגלם סנחריב עם מלכם הושע בן אלה צא וחשוב מנבוא' עמוס עד שגלו עשרת השבטים ותמצאם ס"ה שנים נבואת עמוס היתה שתי שנים לפני שנתנגע עוזיה שנאמר (בעמוס א׳:א׳) שנתים לפני הרעש ועוזיה נתנגע עשרים וחמש שנים הרי כ"ז וי"ו של יותם וי"ו של אחז ו' של חזקיהו שנאמר (מלכים ב יט) וילכדה בשנת שש לחזקיהו היא שנת תשע להושע ויגל את ישראל אשורה הרי ששים וחמש ומניין שימי חלופו של עוזיהו כ"ה שנים שנאמר (שם טו) בשנת עשרים ושבע לירבעם בן יואש מלך ישראל מלך עוזיה בן אמציה על יהוד' אפשר לומר והלא עוזיה וירבעם מלכו כאחת לפי חשבון שתמצא בספר מלכים אלא שמלך מלכות מנוגעת בשנת עשרים ושבע למלכו נתנגע והוא מלך חמשים ושתים שנה ואי אפשר לימנות בעוד ששים וחמש שנה מיום שאמר ישעיה נבואה זו שהרי בימי אחז אמרה והם גלו בשנת שש לחזקיהו, וכך מפורש בסדר עולם שמנה הכתוב לנבואתו של עמוס:

   אבן עזרא

   כי. טעם כי כמו כי עם קשה עורף הוא (שמות ל"ד מ'), אך על פי, והטעם בעבור רצין ופקח הצרים על ירושלם:

   ובעוד. כאומר עוד נשארו שנים ויהיה כן, ותוספ' הבי"ת כבי"ת בטרם, ותחלת זה החשבון משנת הרעם שהיה בימי עוזיה שהתנבא עמוס וישראל גלה יגלה (עמוס ז' י"א), וכמוהו ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום (שמואל ב' ט"ו ז'):

   יחת. מגזרת החתות (ישעיהו ט' ג') והוא מבנין נפעל, כמו ימם (ישעיהו י"ג ז'), והטעם שיהיה לו רע מעם שיבוא עליו, ויתכן היות יחת מבעלי הנו"ן כמו יגש, וכמוהו תחת גערה במבין (משלי י"ז י') והנה נראה הנו"ן במלת הנחת יי גבוריך (יואל ג' י"א) והטעם שירד מהיותו נחשב לעם:

9. (ט)וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן־רְמַלְיָהוּ אִם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ

   מצודת דוד:וראש. ואף עתה עיר המלוכה של אפרים היא שמרון ואין לה כלום על ירושלים: וראש שמרון בן רמליהו. הוא ראש ומלך על שומרון ולא על ירושלים: אם לא תאמינו. אם אינכם מאמינים לדברי אלה זהו לפי שאין אתם קיימים ומחוזקים באמונת האל:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תאמנו. ענין קיום כמו אמונת עתיך (לקמן לג):

   רש"י

   אם לא תאמינו. לנבואתי אתם אחז ועמו אשר ידעתי כי רשעים אתם:

   לא תאמנו. לא אמון בכם:

   אבן עזרא

   וראש. כאשר פרשתי:

   אם לא תאמינו. תחסר מלת דברו, והטעם בקשו אות, על כן כתיב אחריו ויוסף יי שאל לך אות, והנה יראה כאשר אמר הנביא אם לא תאמינו שלא ענה:

   וטעם כי לא תאמנו בעיבור שאין אמונה בכם כמו ויאמנו דבריכם (בראשית מ"ב כ'):

10. (י)וַיּוֹסֶף יְהוָה דַּבֵּר אֶל־אָחָז לֵאמֹר

    מצודת דוד:דבר. ע״י ישעיהו:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    ויוסף ה'. ואוסיף נבייא דה':

    אבן עזרא

    ויוסף דבר אל אחז. על ידי ישעיהו וכמוהו וידבר יי אל מנשה ואל עמו (דברי הימים ב' לג י'):

11. (יא)שְׁאַל־לְךָ אוֹת מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה

    מצודת דוד:אות. לעשות אות למען דעת שיתקיימו דברי: העמק שאלה. שאל שאלה לעשות אות בעומק התהום או בגבהי השמים ממעל:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    שאל לך אות. לדבר הזה כי ידעתיך שאין אתה מאמין לדברי הקב"ה:

    העמק שאלה. העמק ושאל שאלה כמו שמעה סלחה (דניאל ט׳:י״ט) שאל אות בעמקי תהום להחיות לך מת או הגבה למעל' לשאול אות בשמים:

    אבן עזרא

    שאל העמק שאלה. ציווי אחר ציווי בלא דבק וי"ו, וכמוהו התאחדי הימיני (יחזקאל כ"א ט"ו) ומלת שאלה על משקל יי שמע' (דניאל ט' י"ט), כאילו אמ' שאל והעמק בשאל' שתהיה למטה או הגבה למעלה, ורבי' אמ' שמלת העמק גם הגבה שם הפועל:

12. (יב)וַיֹּאמֶר אָחָז לֹא־אֶשְׁאַל וְלֹא־אֲנַסֶּה אֶת־יְהוָה

    מצודת דוד:לא אשאל וכו׳. לא אשאל אות ולא ארומם את המקום בעשיית האות כי לא רצה שיתקדש שם שמים על ידו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אנסה. מל׳ נס וענינו התנשאות ורוממות כנס והוא כלונס ארוך:

    רש"י

    לא אנסה. אין רצוני שיתקדש שמו על ידי:

    אבן עזרא

    ויאמר. מתשובת הנביא ידענו כי מחשבת אחז היתה לרעה וטעמו לא ארצ' לשאול ולנסו' כי אדע שלא יוכל לעשות מה שאשאל ממנו:

13. (יג)וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ־נָא בֵּית דָּוִד הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת־אֱלֹהָי

    מצודת דוד:המעט מכם. וכי מעט לכם מה שאתם מייגעים אנשים בגאוה ורמות רוח כי גם תרצו ליגע לפני המקום ב״ה בדברי עזות כאלה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הלאות. ענין יגיעה כמו ומה הלאתיך (מיכה ו):

    רש"י

    הלאות אנשים. נביאי ה':

    כי תלאו וגו'. לפי שהוא יודע שאתם אין מאמינים בו והוגעתם לפניו ברשעכם:

    אבן עזרא

    ויאמר. הלאות. דבר שלא יוכל לעשותו, והנה טעמו בעבור שאתם מלכים ואין כח באדם כנגדכם תחשבו כי כן השם:

14. (יד)לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל

    מצודת דוד:לכן. הואיל ואין רצונך שיתקדש שם שמים לזה יתן המקום אות מאליו ויתקדש שמו: העלמה. היא אשת אחז: הרה. עדיין לא היה נודע אם היא הרה: וקראת. העלמה עצמה תקרא שמו עמנואל והשם הזה יורה שהאל יהיה עמנו ולא תשלוט בנו יד האויב:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    העלמה. כן תקרא הרכה בשנים ואם היא בעולה וכן דרך גבר בעלמה (משלי ל׳:י״ט):

    רש"י

    יתן אד' הוא לכם אות. יתן הוא מאליו על כרחכם:

    הרה. ל' עתיד הוא כמו שמצינו באשת מנוח שאמר לה המלאך והרית וילדת בן וכתיב ויאמר לה הנך הרה וגו':

    העלמה. אשתי הרה השנה הזאת והיא היתה שנת ד' לאחז:

    וקראת שמו. רוח הקודש תשרה עליה:

    עמנו אל. לומר שיהא צורנו עמנו וזה האות שהרי נערה היא ולא נתנבאית מימיה ובזו תשרה בה רוה"ק וזהו שנאמר למטה ואקרב אל הנביאה וגו' ולא מצינו אשת נביא שנקראה נביאה אא"כ התנבאה ויש פותרין שעל חזקיהו נאמר וא"א שהרי כשאת' מונה שנותיו תמצא שנולד חזקיה לפני מלכות אביו ט' שנים ויש פותרין שזה האות שעלמה היתה ואינה ראויה לולד:

    אבן עזרא

    לכן. טעם 'הוא' אע"פ שאתם לא תשאלו האות הוא יתננו לכם, והתימה מהאומרים שעל אלהיהם ידבר, והנה האות נתן לאחז ואותו נולד אחרי שנים רבות, ועוד שאמר כי בטרם ידע הנער טוב ורע תעזב האדמ', והנה היתה ארץ אפרים גם דמשק עזובה בשנת שש לחזקיהו, והכתוב אמר מפני שני מלכיה, ורבים השתבשו ואמרו כי עמנואל הוא חזקיה, וזה לא יתכן שאם אמרנו שזאת הנבואה היתה בתחילת מלכות אחז, הנה כל מלכותו שש עשרה שנה וכאשר מת היה חזקיהו בן חמש ועשרים שנה, ואחרים אמרו שהוא בן אחז, ואחרים אמרו שהוא משל למלכות, ואם כן מה טעם לדעת הנער טוב ורע, ומה טעם למהר שלל לקר' אב ואם (ישעיהו ח' ד'). והישר בעיני שעמנואל הוא בן ישעיהו, גם כן מהר שלל, והעד ואקרב אל הנביאה (ישעיהו ח' ג'), גם כן שאר ישוב. וכל אחד מאלה השלשה בנים נקראו [צ"ל נקרא] לאות מה שעתיד להיות, הנה עמנואל שהשם יעזרם ויהיה עמם בצר' שהם עומדים [בה] בעבור שני המלכים, ומהר שלל שבאה עת גלות שומרון, ושאר ישוב ששארית ישראל יעשו תשובה, והנה העד הנאמן על זה הפי', הנה אנכי והילדים אשר נתן לי (ישעיהו ח' י"ח) כמו הילדים אשר חנן אלהים, (בראשית ל"ג ה'), והמפרשים אותם תלמידים יראוני כמוהו במקרא, גם ישעיהו היה לאות ולמופת על מצרים (ישעיהו כ' ג'), ויאמר הגאון כי האות הוא שיהיה זכר, ולפי דעתי שהאות חמאה ודבש יאכל, כי אין מנהג הילדים שיאכלו בעת לדתם:

    וידענו כי הקטן בשנים יקרא נער והנקבה נערה, גם כן עלמה והזכר עלם, והנה יתכן להיותה בתולה או בעולה, כי אין בטעם רק כנגד השנים, ועלם יוכיח והנה ודרך גבר בעלמ' (משלי ל' י"ט) ואיננה בתול' כלל, בעבור שאמר בראש לא ידעתים:

    וקראת. העלמה כמו וחטאת עמך (שמות ה' ט"ז):

15. (טו)חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב

    מצודת דוד:חמאה ודבש יאכל. מעת הוולדו יאכל חמאה ודבש כי יתאוה באלה: לדעתו. לדעת עצמו ימאס ברע ויבחר בטוב עודו לא יבוא למספר הימים הראוים לדעת ולהבחין בין רע לטוב:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    חמאה ודבש יאכל. הולד שתהא ארצנו מלאה כל טוב:

    לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב. כשידע למאוס ברע ובחור בטוב ומאין לנו הטובה הזאת הלא עתה הארץ חרבה בגדודי מלכי ארץ ופקח בן רמליהו:

    אבן עזרא

    חמאה. לדעתו מאוס, במאכל הרע כי הטוב הוא המתוק:

16. (טז)כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ

    מצודת דוד:כי בטרם וכו׳. אשר עד לא יבוא זה האות תעזב אדמתכם מהם כי ילכו להם ולבל ישובו שוב אמר לו אות: אשר אתה קץ. האדמה אשר אתה קץ בה עכשיו מפני שני המלכים החושבים להיות מלכים ולמשול בה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קץ. ענין מאוס:

    רש"י

    כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב, תעזב. הארץ מיושביה אדמת רצין ואדמת פקח:

    אשר אתה קץ. ויגור מפני ב' מלכיה רצין ופקח שבאותה שנה עלה מלך אשור על דמשק כי שכרו אחז כמה שנאמר בספר (מלכים טז) ויתפשה ויגלה קירה ואת רצין המית ואותה שנה ויקשר קשר הושע בן אלה על פקח בן רמליהו ויכהו וימיתהו בשנת עשרים ליותם (שם טו) שהיא שנת ארבע לאחז:

    אבן עזרא

    כי וגו'. יש אומרים בן עשרים שנה בעבור דברי משה מבן עשרים (שמות ל' י"ד), אם כן היתה זאת הנבואה אחר שתי שנים במלכות אחז, ויתכן היותו פחות מעשרים:

17. (יז)יָבִיא יְהוָה עָלֶיךָ וְעַל־עַמְּךָ וְעַל־בֵּית אָבִיךָ יָמִים אֲשֶׁר לֹא־בָאוּ לְמִיּוֹם סוּר־אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה אֵת מֶלֶךְ אַשּׁוּר

    מצודת דוד:יביא ה׳ עליך. אולם ממקום אחר יביא ה׳ עליך וכו׳ ימים רעים שלא היו כמוהם מיום שנחלק אפרים מעל יהודה בימי ירבעם שאז נחלקה מלכות בית דוד ואז החלו הרעות לבוא על ישראל: ועל בית אביך. זהו חזקיה בנו ולפי שאחז היה רשע וחזקיה היה צדיק לא קראו בנו: את מלך אשור. ר״ל את מי יעורר לעשות הרע את מלך אשור והוא תגלת פלאסר שהצר לו וסנחרב הצר לחזקיהו כי כבש כל ערי הבצורות ביהודה זולת ירושלים:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    יביא ה' עליך ועל עמך. על חזקיהו בנך המולך אחריך ולפי שהוא צדיק לא קראו בנו:

    ימים אשר לא באו. מיום שנחלקה מלכות בית דוד וסר אפרים מעל יהודה ומה הם הימים ימי חיל מלך אשור ואף בהם יעשה ליהודה וכן מנינו (בדברי הימים ב כ״ח:כ׳) שבא מתחילה על אחז דכתיב ויבא עליו תגלת פלאסר וצר לו ולא חזקו ובימי חזקיהו בנו נעשה הנס:

    אבן עזרא

    יביא. הטעם כאשר תגלה שומרון ודמשק אז יבא סנחריב על יהודה:

18. (יח)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק יְהוָה לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם וְלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר

    מצודת דוד:ביום ההוא. ביום בוא סנחריב מלך אשור: ישרוק. ר״ל יעיר לבם: לזבוב. חיילות רבות כזבובים: אשר וכו׳. כי כל חיל מצרים מקצהו יבואו בעזרת סנחריב: יאורי מצרים. אמר כן לפי שכל ארץ מצרים עשויה יאורים יאורים והנילוס עולה דרך שם להשקות השדות: ולדבורה. חיילות גבורים עוקצים כדבורים:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ישרוק. ענין השמעת קול בקבוץ השפתים וכן שרקו ויניעו ראשם (איכה ב׳:ט״ו):

    יאורי. בתורה ת״א נהרא:

    רש"י

    ושרק ה'. ירמוז להם שיתקבצו:

    לזבוב. חיילות רבות כזבובים מארץ מצרים יבואו עם סנחריב:

    יאורי מצרים. לפי שכל ארץ מצרים עשוייה יאורים שאין הגשמים יורדים שם אלא נילוס עולה ומשקה:

    ולדבורה. חיל גבורים עוקצים כדבורים:

    אבן עזרא

    והיה. המשיל החיל לזבוב:

    וטעם 'דרך מצרים' כי עבר עליהם מלך אשור וכולם באו לעזרו:

19. (יט)וּבָאוּ וְנָחוּ כֻלָּם בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים וּבְכֹל הַנַּעֲצוּצִים וּבְכֹל הַנַּהֲלֹלִים

    מצודת דוד:בנחלי הבתות. על כי יהיו רבים לזה יחנו אף במקומות ההם:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בנחלי. ענין עמק וכן ויחפרו עבדי יצחק בנחל (בראשית כ״ו:י״ט):

    הבתות. השוממות כמו ואשיתהו בתה (לעיל ה):

    ובנקיקי. ענינו שן הסלע וכן בנקיק הסלע (ירמיה יג):

    הנעצוצים. מין קוצים וכן תחת הנעצוץ (לקמן נה):

    הנהלולים. שם אילני סרק פחותים ונבזים:

    רש"י

    בנחלי הבתות. נחלי עמקים שדות בורים:

    ובנקיקי הסלעים. לארוב, נקיקי נקרות הצור:

    ובכל הנעצוצים. מקום הסירים (שקורין ברוצ"ש בלעז) וכן תחת הנעצוץ יעלה ברוש (לקמן נה):

    הנהלולים. בתי תושבחתא:

    אבן עזרא

    ובאו. מלת ונחו מלרע כמו כי שמו אותי בבור (בראשית מ' ט"ו) ושמו את שמי (במדבר ו' כ"ז):

    הבתות. מקום שממ', מגזרת ואשיתהו בתה (ישעיהו ה' י'):

    ובנקיקי הסלעים. אין לו חבר ופירושו לפי מקומו:

    גם הנעצוצים אילנים אין להם פרי, וכן ותחת הנעצוץ (ישעיהו נ"ה י"ג):

    גם אין אח למלת הנהלולים, והנה יהיו רבים עד שיחנו במקום היישוב ואשר אין שם יישוב:

20. (כ)בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח אֲדֹנָי בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת־הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם וְגַם אֶת־הַזָּקָן תִּסְפֶּה

    מצודת דוד:ביום ההוא. כאומר אבל אחריתו עדי אובד כי ביום ההוא יגלח וכו׳ והתער הוא משל על החרב והתגלחות על ההרג: השכירה. כי התער ששוכרין אותה בדמים היא חדה מאד: בעברי נהר. באנשי עבר הנהר ובמי במלך אשור: את הראש. יגלח את שער הראש ואת שער הרגלים רצה לומר השרים ויתר העם: וגם את הזקן תספה. התער ההיא תכלה גם שער הזקן וזהו סנחריב כי גם הוא נהרג אז מבניו:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    השכירה. מל׳ שכר, או הוא ענין גדלות וחשיבות וכן גם שכיריה בקרבם (ירמיהו מ״ו:כ״א):

    תספה. ענין כליון כמו ספו תמו (תהלים עג):

    רש"י

    יגלח אד' בתער השכירה. הגדולה וכן גם שכיריה בקרבה (ירמיהו מ״ו:כ״א) ת"י רברבהא יגלח:

    בעברי נהר. ביושבי עבר הנהר ובמי מן היושבים במלך אשור את הראש יגלח ואת שער הרגלים לפי שהוא דבוק נשתנה לינקד פתח:

    תספה. תכלה והתגלחת היא ההריגה והתער היא החרב:

    את הראש. הוא סנחריב:

    הרגלים. משרייתיה:

    הזקן. שלטונייא ורבותינו אמרו גילוח ממש וספת הזקן חריכתה באש הזקן זקן סנחריב כדאיתא באגדת חלק:

    אבן עזרא

    ביום. בתער השכירה. משל על יציאת מלאך השם והרג מחנ' אשור, יש מפרשי' 'השכירה' הגדולה, ואמרו כי כמוהו גם שכיריה בקרבה (ירמיה מ"ו כ"א), ולפי דעתי שהשכיר' שם כמו בכח האכילה (מלכים א' י"ט ח'), והוא מגזרת שכר שיקח בעל התעד, בעבור שהיה חדה מאד, כי זאת היא אומנותו, וטעם את הראש והזקן ושר ונגיד, כי כן כתוב (דברי הימים ב' ל"ב כ"א):

21. (כא)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה־אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי־צֹאן

    מצודת דוד:יחיה איש. כל אחד יגדל בביתו עגלת בקר ושתי צאן ומרוב הברכה יהיה די לו בהם:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    יחיה איש וגו'. ולפי שתהא ארצם ריקנית שיבוזו החיילות את הבהמות ובמעט הנותר אתן ברכה:

    אבן עזרא

    והיה. ושתי צאן. דרך קצרה והטעם שיות.

    וטעם 'יחיה איש' מי שיהי' בירושלם:

22. (כב)וְהָיָה מֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב יֹאכַל חֶמְאָה כִּי־חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל כָּל־הַנּוֹתָר בְּקֶרֶב הָאָרֶץ

    מצודת דוד:מרוב. מחמת רוב עשיית החלב לא יחוש על החלב ויאכל החמאה: כי חמאה וכו׳. מרוב:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    והיה מרוב. חלב שיעשו ב' הצאן הללו יבוזו בעיניהם החלב ויאכלו החמאה הוא שומן החלב:

    כל הנותר. הצדיקים הפלטים מחרב סנחריב בשורה גדולה הוא מבשר להם שתזדמן להם פרנסה אחר כל השממון ההוא:

    אבן עזרא

    והיה וגו'. הטעם שהשם יתן ברכה כי יבא רב ממעט, על כן אות חמאה ודבש יאכל:

23. (כג)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה כָל־מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה־שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה

    מצודת דוד:באלף כסף. הנמכר באלף כסף: לשמיר ולשית. לא יעבדו הגפנים והקוצים יצמחו שם כי לא יחושו על היין כי דורו של חזקיה הרבו לעסוק בתורה וחדלו מן היין:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לשמיר ולשית. שמות מיני קוצים:

    רש"י

    והיה ביום ההוא. אשר תהיה הארץ שממה יהיה מקום שהיו שם לפני בא חיילות:

    אלף גפן. שוות אלף כסף יהיו לשמיר ולשית כי יניחום בעליהם ובורחין והם מעלות קימשונים ותולעים ועקרבים:

    אבן עזרא

    והיה. אשר יהיה שם, כמו היה, וכן אז ישיר משה (שמות ט"ו א') יעשו עגל (תהלים ק"ו י"ט):

    לשמיר ולשית. מיני חוחים, והטעם כי מחנ' אשור השחיתו את האר' שנה אחר שנה:

24. (כד)בַּחִצִּים וּבַקֶּשֶׁת יָבוֹא שָׁמָּה כִּי־שָׁמִיר וָשַׁיִת תִּהְיֶה כָל־הָאָרֶץ

    מצודת דוד:בחיצים ובקשת. הרוצה ליכנס שמה יהיה צריך לכלי זיין למלט נפשו מהחיות הטורפות אשר ישכנו שמה על כי לא יהיה שם דריסת רגלי אדם:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    בחצים ובקשת יבא שמה. כל הרוצה ליכנס לתוכו יהא צריך קשת וחצים בידו למלט עצמו מחיות רעות ונחשים ועקרבים:

    אבן עזרא

    בחצים. לא יוכל אדם לבא במקום הכרמים שהיו, כי אם בחצים, כי יפחד שיש יעד שנחבאו לסטי' או חיות בחוחים:

25. (כה)וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן לֹא־תָבוֹא שָׁמָּה יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה

    מצודת דוד:וכל ההרים וכו׳. ר״ל אבל שדות התבואה הנחרשים בכלי מחרישה: יראת שמיר. ר״ל לא יפחדו פן יגדל שם קוצים וזהו הואיל וא״א להיות בלא תבואה: למשלח שור. בהמתם ירעו שם ויאכלו רצונם וירמסו ברגליהם ולא יחושו כי יגדל הרבה תבואה:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    במעדר יעדרון. הנחפרים בכלי חפירה וכן לא יעדר (לעיל ה):

    ולמרמס. ענין דריכה ברגל:

    רש"י

    וכל ההרים. אשר שם שדות לבן לתבואה:

    אשר במעדר יעדרון. היא כמין מריש שקורין פשויי"ר בלעז:

    לא תבא שמה יראת שמיר ושית. כי בהם יתעסקו לזרוע תבואה למאכל שאי אפשר בלא התבואה אבל הגפנים יהיו לבז כי אותו הדור של יחזקיהו ישובו אלי לעסוק בתורה ולא לשתות יין וכן היתה כדאיתא בחלק בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו איש שלא היה בקי בהלכות איסור והיתר וטומאה וטהרה ועל אותו הדור הוא אומר והיה כל מקום וגו' הוא שנאמר (משלי כ״ה:א׳) אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה:

    והיה למשלח שור. שם ירעו בהמותיהם מרעה שמן:

    אבן עזרא

    וכל ההרים אשר במעדר וגו'. שהיו הכרמים שם בתחילה מתקנים יתקנום עתה, כי לא יהיו שם חוחים, וכל כך יתן השם ברכה בכרמי ההר עד שישלחו השור שם, כטעם אסרי לגפן עירה (בראשית מ"ח י"א), והנה אמר כי מעגלה אחת ושתי צאן ירבה החלב, וכרמי [צ"ל ובכרמי] ההר שימלטו לבדם יתן השם ברכה עד בלי די: