ישעיהו פרק ס״א

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)רוּחַ אֲדֹנָי יְהוִה עָלָי יַעַן מָשַׁח יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח־קוֹחַ

   מצודת דוד:רוח וכו׳. רוח נבואה מה׳ היתה עלי ר״ל כל התנחומין שאני אומר לא מלבי המה כי אם בדבר ה׳: יען. בעבור כי ה׳ משח אותי לבשר את הענוים ושלחני לעשות תחבושת לנשברי לב ר״ל לנבאות נחמה להמצטערים על איחור הגאולה: לקרוא. לנבואת על שבויי ישראל שיצאו לחפשי: ולאסורים. לנבאות על האסורים בגולה שיפתח מאסרם וילקחו מן הגלות:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יען. בעבור:

   משח. ענין גדולה וכן למשיחו לכורש (לעיל מה) לחבוש. ענין כריכת המטלית על השבר כמו ולנשברת לא חבשתם (יחזקאל ל״ד:ד׳):

   דרור. חפשי וחירות כמו וקראתם דרור (ויקרא כה):

   פקח. ענין פתיחה כמו פקוח אזנים (לעיל מח):

   קוח. מלשון לקיחה:

   רש"י

   יען משח. אין משיחה זו אלא ל' שררה וגדולה:

   לקרוא לשבויים דרור. כלומר לבשר להם בשורת הגאולה:

   פקח קוח. פקח את מלקוחם ושבים והתירם:

   אבן עזרא

   רוח וגו'. אלה דברי הנביא, והם נבואה כמו ויאצל מן הרוח (במדבר י"א כ"ה):

   יען משח יי אותי. כי הנביאי' יקראו משיחי', וכמוהו אל תגעו במשיחי (תהלים ק"ה ט"ו), והם האבות ויאמר רבי משה הכהן, כי תשובת יען משח יי אותי, שוש אשיש ביי [לקמן פסוק י'], ואין צורך, כי יען טעמו השם משחני בעבור שאבשר ענוי':

   פקח קוח. מל' אחת ועי"ן ולמ"ד הם כפולי', כמו סחרחר (תהלים ל"ח י"א) או ירקרק (ויקרא י"ג מ"ט) אדמדם [שם] והוא שם:

2. (ב)לִקְרֹא שְׁנַת־רָצוֹן לַיהוָה וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ לְנַחֵם כָּל־אֲבֵלִים

   מצודת דוד:לקרוא. לבשר שיבא מה׳ שנת רצון לישראל עת נקמה מהאומות: לנחם. נקמת האומות יהיה לתנחומין לאבלי ציון על הצער שסבלו:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   שנת רצון. שנת פיוס ורצוי:

   אבן עזרא

   לקרא שנת רצון. היא שנת כל הגאול':

   לנחם כל אבלי'. והנה פרש אחר כן כי הם אבלי ציון:

3. (ג)לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק מַטַּע יְהוָה לְהִתְפָּאֵר

   מצודת דוד:לשום וכו׳. לשום דבר לאבלי ציון וחוזר ומפרש מהו ואמר לתת להם פאר במקום האפר שהיו מתפלשין בו בזמן האבל: שמן ששון. כי לפעמים מושחים בשמן לרפאות המכה לכן אמר שמן ששון העשוי להתענג: מעטה תהלה. עטיפת שבח והלול במקום רוח כהה וחשיכה: וקורא להם. כי אם יקרא אותם אילי הצדק כי יהיו גדולים כמעשה הצדק: מטע ה׳. אשר ה׳ נטע אותם להתפאר בהם:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מעטה. ענין עטיפה כמו כבגד יעטה (תהלים קט):

   תהלה. מל׳ הלול ושבח:

   כהה. ענין עכירות וחושך כמו כהה הנגע (ויקרא יג):

   אילי. שם אילן גדול ויפה כמו מאילים אשר חמדתם (לעיל ב):

   מטע. מלשון נטיעה:

   רש"י

   אילי הצדק. לשון אילנות כמו (לעיל ב) מאילים אשר חמדתם ומטע ה' יורה עליו:

   אבן עזרא

   לשום לאבלי ציון. הוא שפרש פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל, כי האבל לא יסוך שמן, והתקועית לעדה (שמואל ב' י"ד ב'):

   רוח כהה. שם התאר מגזרת כהה הנגע (ויקרא י"ג ו'), יש אומרים כטעם חשך, והנכון בעיני שהוא הפך פשה:

   אילי הצדק. מגזרת אילנים, כמו מאילים אשר חמדתם (ישעיהו א' כ"ט), והעד מטע השם:

4. (ד)וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר

   מצודת דוד:ובנו חרבות עולם. יבנו הערים החרבות מימות עולם ר״ל מזמן רב: שוממות ראשונים. הערים השוממות מימים ראשונים יקומו וכפל הדבר במ״ש: וחדשו. יבנו מחדש הערים החרבות והשוממות מדור ראשון וכפל הדבר פעמים רבות לחוזק רב:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חורב. מל׳ חורבן:

   אבן עזרא

   ובנו חרבות עולם. קדמוניות:

   שוממות ראשונים. דורים שעברו:

5. (ה)וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם

   מצודת דוד:ועמדו זרים. הכשדים הזרים יעמדו וירעו צאנכם ובני נכר יעבדו אתכם בחרישת השדה ועבודת הכרם:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   זרים. עכו״ם:

   ורעו. מלשון מרעה:

   אכריכם. כן יקראו החורשים בשדה כמו בשו אכרים (ירמיה יד):

   וכרמיכם. מל׳ כרם:

   רש"י

   אכריכם. מנהיגי המחרישה:

   אבן עזרא

   ועמדו. לפניכם. זרים. כעבדים:

   אכריכם. שם התאר, והם עובדי האדמה:

6. (ו)וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי יְהוָה תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ

   מצודת דוד:כהני ה׳. נשיאי המקום: יאמר לכם. יהיה נאמר עליכם: ובכבודם תתימרו. אתם תהיו מרוממים בהכבוד שיש עתה אל האומות כי לכם יבוא:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כהני. ענין שררה וגדולה כמו ובני דוד כהנים היו (ש״ב ח) חיל. עושר:

   תתימרו. ענין גדולה ורוממות כמו את ה׳ האמרת (דברים כז) ובאה היו״ד במקום האל״ף וכן אשר יומרוך למזימה (תהילים קל״ט:כ׳):

   רש"י

   כהני ה'. נשיאי הקב"ה:

   חיל גוים. נכסי פלחי כוכביא:

   תתימרו. אתם תכנסו תחתיהם בכבוד שנטלו עד הנה:

   אבן עזרא

   ואתם. כבר אמרתי כי כל כהן לעולם הוא משרת, והעד משרתי אלהינו, והנה יהיו הגוים כנגד ישראל וישראל כנגד בני אהרן, על כן חיל גוים כנגד המעשר:

   יו"ד תתימרו תחת אל"ף מגזרת את יי האמרת (דברים כ"ו י"ז):

7. (ז)תַּחַת בָּשְׁתְּכֶם מִשְׁנֶה וּכְלִמָּה יָרֹנּוּ חֶלְקָם לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ שִׂמְחַת עוֹלָם תִּהְיֶה לָהֶם

   מצודת דוד:תחת. במקום הבושת שהיה לכם יהיה לכם משנה פי שנים מהכבוד: וכלימה. ותחת הכלימה שהיה להם בגלות ירונו וישמחו בחלקם הטוב שאתן להם: לכן. בעבור הכלימה שהיה להם מן העכו״ם לזה יירשו בארצם ירושה כפולה ומרובה: שמחת עולם. כי לא יגלו עוד מארצם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   משנה. כפול כמו וכסף משנה (בראשית מג):

   רש"י

   תחת בשתכם. שהיה משנה אף הם כלמה ירונו תמיד חלקם כלו' תחת אשר עד הנה תמיד עמי היו רוננים כלמה חלקם יש רנה שהוא אבל כמו (איכה ב׳:י״ט) קומי רוני בלילה וכמו (מ"א כב) ותעבור הרנה דאחאב:

   אבן עזרא

   תחת בשתכם משנה. תירשו:

   וכלמה. ותחת כלמה:

   ירנו חלקם. בחלקם:

   והנה פירש מלת משנה שאמר לכן בארצם משנה יירשו:

8. (ח)כִּי אֲנִי יְהוָה אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה וְנָתַתִּי פְעֻלָּתָם בֶּאֱמֶת וּבְרִית עוֹלָם אֶכְרוֹת לָהֶם

   מצודת דוד:אוהב משפט. לכן נכון הדבר שיקבלו ישראל את הטובות האלה: שונא גזל בעולה. אפי׳ בהבאת העולה אני שונא אם בא מגזל וכמ״ש והבאתם גזול וכו׳ הארצה אותה (מלאכי א): פעולתם. שכר פעולתם אתן באמת: וברית עולם. ברית המתקיים לעולם אכרות להם:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה. לכך אינו מקבל עולות העכו"ם שכולן גזל:

   ונתתי פעולתם. של ישראל שתהא באמת או ונתתי פעולתם שפעלו שכר שסבלו גידופי העכו"ם על כבודי באמת:

   אבן עזרא

   כי וגו'. הטעם אשלם להם גמול, כי אני אוהב צדק שונא גזל אפי' בעולה שהיא קרבה לפני, על כן ונתתי פעולתם כמו שכרם, כמו ולא תלין פעולת שכיר (ויקרא י"ט י"ח):

   והנה טעם גזל שלא אגזלם, כי אם לא אתן להם שכר הנם גוזלי שכר:

9. (ט)וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים כָּל־רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְהוָה

   מצודת דוד:ונודע בגוים זרעם. זרע ישראל יהיה ניכר בחשיבות: וצאצאיהם. הבנים היוצאים מהם יהיו נודעים בתוך העמים וכפל הדבר במ״ש: כל רואיהם. כל הרואה אותם יכיר בהם אשר הם זרע המבורך מה׳:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וצאצאיהם. מלשון יציאה והם הבנים:

   יכירום. מלשון הכרה:

   אבן עזרא

   ונודע בגוים. לא יורה זה הכתו' שישראל יהיו עוד מפוזרים, רק יודעו בינות הגוים הבאים לחוג את חג הסכות, ככתוב בספר זכריה (זכריה י"ד ט"ז), והנותנים מס:

10. (י)שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי־יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ

    מצודת דוד:שוש אשיש. אז יאמר ישראל שוש אשיש בתשועת ה׳ תגל נפשי בעזר אלהי: כי הלבישני וכו׳. ר״ל סבב אותי בישע ובצדקה כלבוש המסבב את הגוף וכמעיל המעטף את הלובשו: כחתן. כמו החתן אשר יגדיל פארו וכמו הכלה אשר תתקשט כלי תכשיטים:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שוש אשיש. ענין שמחה:

    תגל. מל׳ גילה וששון:

    ישע. מל׳ תשועה:

    מעיל. שם מלבוש מה:

    יעטני. ענין עטיפה:

    יכהן. ענין גדולה:

    תעדה. מלשון עדי וקשוט כמו ועדית עדי (יחזקאל כג):

    רש"י

    כחתן. אשר ילבש לבושי פאר ככהן גדול:

    וככלה תעדה כליה. תכשיטיה:

    אבן עזרא

    שוש וגו'. אז יאמר ישראל שוש אשיש:

    יעטני. פועל עבר מגזרת עוטה אור כשלמה (תהלים ק"ד ב'), והם שני בניינים [צ"ל שרשים]:

    כחתן יכהן פאר. הוא פועל יוצא, שהוא מצטרך לפאר נפש כאשר פירשתי במלת ישרתונך (ישעיהו ס' ז'):

    תעדה כליה. הם הקשורים על גרגרותיה:

11. (יא)כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ כֵּן אֲדֹנָי יְהוִה יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה נֶגֶד כָּל־הַגּוֹיִם

    מצודת דוד:כי כארץ. כמו הארץ מוציאה צמחה אחר שנרקב ונפסד הגרגיר הזרוע וכמו הגנה המצמחת הדברים הנזרעים בה אחר ההפסד כן יצמיח ה׳ לישראל צדקה והלול:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וכגנה. מלשון גן:

    זרועיה. מלשון זרעונים:

    רש"י

    כי כארץ אשר תוציא צמחה וגו':

    אבן עזרא

    כי כארץ [אשר תוציא צמחה וכגנה], אשר זרועיה תצמיח, יצמיח צדקה. הטעם שיגדל הצדק כאילו הוא צמח: