ישעיהו פרק ס״ב

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד־יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר

   מצודת דוד:למען ציון לא אחשה. לא אשתוק לה עלבון שעשו לציון שהחריבו אותה עד היסוד לא אשקוט. לא יהיה מנוחה לפני עד אשר יראה הצדקה שאעשה לה כדבר המנהיר ומזריח והישועה שאביא עליה יהיה נראה לכל כלפיד אש הבוער:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אחשה. ענין שתיקה כמו החשיתי מעולם (לעיל מב):

   אשקוט. ענין מנוחה:

   כנוגה. ענין הארה וזריחה:

   כלפיד. הוא העץ אשר מנדנדים בו האש המתייבש מחום האש ומעלה שלהבת רב וכן וכלפיד אש בעמים (זכריה יב):

   יבער. ידלק:

   רש"י

   למען ציון. אעשה ולא אחשה על מה שעשו לה:

   לא אשקוט. לא יהא שלום לפני עד יצא כנוגה צדקה:

   אבן עזרא

   למען. אלה דברי השם, ורבים אמרו שגם אלה דברי ישראל בגלות:

   כלפיד יבער. היו"ד שב אל לפיד, ותחסר מת אשר, (בגלות):

2. (ב)וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל־מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי יְהוָה יִקֳּבֶנּוּ

   מצודת דוד:צדקך. הצדקה שאעשה לך: וקורא לך. יהיה נקרא לך שם חדש אשר פי ה׳ יפרשנו והוא חפצי בה דרושה עיר לא נעזבה האמור למטה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יקבנו. יפרש אותו כמו אשר נקבו בשמות (במדבר א׳:י״ז):

   רש"י

   יקבנו. יפרשנו:

   אבן עזרא

   קורא לך. מהבנין שלא נקרא שם פועלו:

   יקבנו. כמו נקבו בשמות (במדבר א' י"ז):

3. (ג)וְהָיִיתְ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד־יְהוָה וּצְנִיף מְלוּכָה בְּכַף־אֱלֹהָיִךְ

   מצודת דוד:עטרת תפארת. ר״ל תהיה שמורה בידו כעטרת תפארת: וצניף מלוכה. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וצניף. מל׳ מצנפת העשוי לסבב את הראש:

   אבן עזרא

   והיית עטרת. ביד יי, כי יש מקומות שיתקנו העטרות בידים:

4. (ד)לֹא־יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא־יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי־בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי־חָפֵץ יְהוָה בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל

   מצודת דוד:לא יאמר לך. לא יאמר עוד עליך שאת עזובה מה׳: ולארצך. על ארצך: חפצי בה. רצוני בה ואינה נעזבת ממני: ולארצך בעולה. לארצך יקרא מיושבת ולא שממה כי חפץ וכו׳. לזאת יקרא ירושלים חפצי בה כי חפץ ה׳ בך ולכל הארץ בכללה יקרא בעולה כי תבעל ותתיישב באנשים:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בעולה. מיושבת כמו מבני בעולה (לעיל נד):

   רש"י

   בעולה. מיושבת:

   אבן עזרא

   לא וגו'. זה הכתוב יורה כי למען ציון דברי השם, ואמ' לא אשקוט כלשון בני אדם:

   חפצי בה. שתים מלות:

   [תבעל. הנה] פרשהו:

5. (ה)כִּי־יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל־כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ

   מצודת דוד:כי יבעל. כמו כשבחור נושא בתולה מתיישבים יחד מבלי פירוד כן יתיישבו בך בניך ולא יתפרדו ממך: ומשוש. כמו השמחה שיש להחתן על כלתו כן ישיש וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   כי יבעל וגו'. ארי כמה דמתיתב עולם עם בתולתא כן יתייתבין בגוייכי בנייכי:

   אבן עזרא

   כי יבעלוך וגו'. דרך משל על שוב המלוכה:

6. (ו)עַל־חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל־הַיּוֹם וְכָל־הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת־יְהוָה אַל־דֳּמִי לָכֶם

   מצודת דוד:על חומותיך. על עסק חומותיך: הפקדתי שומרים. אלה השומרים כינוי על אבלי ציון שאין להם עסק אחר כי אם יתמידו בבכי ואבל כשומרי החומות שאינם זזים מן השמירה והוסיף לומר כל היום וכל הלילה כי מנהג שומרי החומות לישן ביום ולא כן המה כי יבכו ויתאבלו ביום ובלילה: תמיד לא יחשו. אינם שותקים בשום זמן וכפל הדבר במ״ש: המזכירים את ה׳. כאלו הנביא מזרזם לומר להם אתם המתאבלים על ציון להזכיר את המקום על בניינם לא יהא שתיקה לכם אלא התאבלו והזכירו את ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הפקדתי. ענין מינוי וגזברות:

   לא יחשו. לא ישתקו:

   דמי. ענין שתיקה כמו וידום אהרן (ויקרא י):

   רש"י

   על חומותיך ירושלים. רבותינו דרשוהו כמשמעו מלאכי' המזכירים את ה' על חורבנה לבנותה מאי אמרי אתה תקום תרחם ציון (תהלים קב) כי בחר ה' בציון (שם קלב) כדאיתא במסכת מנחות וי"ת חומותיך אבות הראשונים המגינים עלינו כחומה:

   הפקדתי שומרים. לכתוב ספר זכרונות שלא ישתכח זכותם מלפני:

   לא יחשו. מלהזכיר זכותם לפני:

   המזכירים את ה'. את זכות האבות:

   אל דמי לכם. אל תחרישו:

   אבן עזרא

   על וגו'. אלה השומרים כנוי על אבלי ציון, שאין להם עסק כי אם בכי, ולא ישנו בלילה, כשומרי החומות:

   והוסיף כל היום, כי מנהג השומרים לישן ביום וכן כתוב משמרים לבוקר (תהלים ק"ל ו') (משמרים הבלי שוא יונה ב' ט'), והנה פירש הנביא דבריו, שהם מזכירים הוא פועל יוצא לשנים פעולים, כמו הזכירני נשפטה יחד (ישעיהו מ"ג כ"ו):

7. (ז)וְאַל־תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד־יְכוֹנֵן וְעַד־יָשִׂים אֶת־יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ

   מצודת דוד:ואל תתנו דמי. לא תניחו את ה׳ לשתוק מלבנותה אלא תפצירו בו עד יכונן את ירושלים על כנה ובסיסה וישים אותה לפאר ותהלה בקרב הארץ:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון

   מצודת ציון

   ואל תתנו. ואל תניחו וכן ולא נתן סיחון (במדבר כ״א:כ״ג):

   יכונן. מל׳ כן ובסיס:

8. (ח)נִשְׁבַּע יְהוָה בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ אִם־אֶתֵּן אֶת־דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ וְאִם־יִשְׁתּוּ בְנֵי־נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ

   מצודת דוד:נשבע ה׳. הנביא אומר להם בנחמה הן נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עוזו והוא כפל במ״ש: אם אתן. ענין שבועה הוא וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר כך וכך יהיה אם אעשה הדבר הזה וכן אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב (תהילים פ״ט:ל״ו): אשר יגעת בו. בעבודתו ולאספו אל הבית:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עוזו. ענין חוזק:

   תירושך. יינך כמו ואספת דגנך ותירושך (דברים יא):

   אבן עזרא

   נשבע. גם זה יורה לאות כי זאת הנבואה לעתיד, כי הנה נשבע השם, שהיא גזר' בלא תנאי, וטעם בימינו כמו גבורתו שהיא עומדת לעד, וטעם להזכיר במקום הזה בימינו, שאדם לא יוכל לקחת דגנך בחזקה:

9. (ט)כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ וְהִלְלוּ אֶת־יְהוָה וּמְקַבְּצָיו יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי

   מצודת דוד:כי מאספיו. המאספים אותו אל הבית הם יאכלו את הדגן: והללו את ה׳. על השפעת הטובה: ישתוהו. את התירוש: בחצרות קדשי. ר״ל בבתיהם העומדים בחצרות ירושלים עיר הקודש ולא ישתוהו העכו״ם בארצותם:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מאספיו. ענין הכנסה אל הבית כמו ואין איש מאסף אותם (שופטים י״ט:ט״ו):

   והללו. ישבחו:

   רש"י

   יאכלוהו. מוסב על דגנך:

   ישתוהו. מוסב על תירושך:

   אבן עזרא

   כי וגו'. יאכלוהו שב אל דגנך ומקבציו ישתוהו שב אל התירוש:

10. (י)עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הָרִימוּ נֵס עַל־הָעַמִּים

    מצודת דוד:עברו עברו. הוא מאמר הנביא אל האומות עברו בשערי העיר ללכת השדה ופנו ממכשול את הדרך אשר ילכו בו ישראל לשוב לארצם: סלו סלו המסילה. הרימו והגביהו את המסלה להשוות הגומות להיות נוח ללכת: סקלו מאבן. השליכו משם האבנים מהיות נשאר שם אבן מכשול: הרימו נס. הגביהו למעלה נס לרמז את האומות להביא את ישראל לארצם:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פנו. מל׳ הפנה והסרה:

    סלו. ענין הרמה והגבהה ודוגמתו סלו לרוכב בערבות (תהלים סח):

    המסילה. ענין שביל ודרך:

    סקלו. הסירו האבנים וכן ויעזקהו ויסקלהו (לעיל ה):

    מאבן. מהיות בה אבן וכן וימאסך ממלך (ש״א טו) ור״ל מהיות מלך:

    נס. כלונס ארוך ובראשו וילון:

    רש"י

    עברו עברו בשערים. אמר נבייא עברו ותובו בתרעיא אפנו לבא דעמא לאורח תקנא:

    סלו סלו המסלה. כבשו הדרך בטי"ץ לוקמי"ן בלע"ז סולו לשון מסלה הוא:

    סקלו מאבן. סקלו המסילה והשליכו אבני מכשול לצדדין, סקלו אישפירייא"ן בלע"ז:

    מאבן. מהיות שם אבן וכנגד יצר הרע הוא אומר, ויש עוד לפותרו על תיקון הדרכים לקבוץ הגליות:

    הרימו נס. כלונס פורקא בלע"ז אות הוא שיקבצו אלי ויביאו לי את הגולים אצלם:

    אבן עזרא

    עברו וגו'. טעם, להזכיר טוב לארץ, בעבור אבלי ציון שיתענגו בלא פחד, והנה שב לבאר שתהיה יציאת ישראל מגלותם ושובם אל ארצם בכבוד, וכן יאמרו פקידי הגוים. וטעם עברו בשערים להכריז בכל שער ושער לאמר, פנו דרך העם, סקלו אותה מאבן, הרימו נס בעולם:

11. (יא)הִנֵּה יְהוָה הִשְׁמִיעַ אֶל־קְצֵה הָאָרֶץ אִמְרוּ לְבַת־צִיּוֹן הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו

    מצודת דוד:השמיע. שבא זמן הגאולה: ישעך בא. ר״ל בא תשועתך: שכרו. גמול השכר שעליו לשלם לישראל הנה מוכן אתו: ופעולתו. שכר הפעולה שעליו לפרוע הוא לפניו ומוכן לתתו והוא כפול במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    הנה שכרו. שמוכן לתת לעבדיו מוכן אתו:

    ופעולתו. שכר הפעולה שפעלו עמו לפניו הוא מוכן לתת:

    אבן עזרא

    הנה. בת ציון, הבת שהולידה:

    ופעולתו. פרשתיו (ישעיהו כ"א ח'):

    וטעם שכרו, שיתן שכר טוב לסובלי הגלות, או טעמו שיתן שכר טוב למי שיכבד ישראל:

12. (יב)וְקָרְאוּ לָהֶם עַם־הַקֹּדֶשׁ גְּאוּלֵי יְהוָה וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה עִיר לֹא נֶעֱזָבָה

    מצודת דוד:להם. לבני ציון: גאולי ה׳. הגאולים של ה׳: ולך. על ציון יאמר: דרושה. ה׳ דורש בשלומה ולא נעזבה ממנו:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא

    אבן עזרא

    וקראו. ולך יקרא, הכ"ף לנוכח ציון: