ישעיהו פרק נ״ט

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)הֵן לֹא־קָצְרָה יַד־יְהוָה מֵהוֹשִׁיעַ וְלֹא־כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ

   מצודת דוד:הן לא קצרה. אמר לא בעבור שקצרה ידו ולא יוכל להושיע ולא בעבור שכבדה אזנו מלשמוע קול צעקתכם מצרת האויב:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   הן לא קצרה. את אשר לא נושעתם לא מקוצר ידו הוא:

   אבן עזרא

   הן. הנה שב הנביא להוכיח עוד בני הגולה, ובאחרונה אמר, ואני זאת בריתי, והנה כל הפרשיות דבקות:

   וטעם הן לא קצרה, דעו כי לא קצרה יד השם מהושיעכם:

2. (ב)כִּי אִם־עֲוֺנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ

   מצודת דוד:כי אם. רק העונות שעשיתם הם המבדילים ביניכם לבין אלהיכם ולכן לא יפנה אליכם: הסתירו. הם גרמו להסתיר פני המקום מכם לבל שמוע צעקתכם:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   הסתירו פנים. גרמו לכם שהסתיר פניו מכם:

   אבן עזרא

   לבין אלהיכם. למ"ד עם בין, והיא לבד' תספיק, או מלת בין:

   הסתירו פני' מכם. כדרך לשון בן אדם שיסתיר פניו ואזניו שלא יראה ולא ישמע:

3. (ג)כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָוֺן שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ־שֶׁקֶר לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה

   מצודת דוד:נגאלו בדם. מטונפים ומלוכלכים בדם נקי אשר שפכתם: בעון. נגאלו בעון כי תכתבו בהן דברי און ומרמה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נגאלו. ענין טינוף ולכלוך כמו לחם מגואל (מלאכי א׳):

   תהגה. תדבר כמו ולשוני תהגה (תהלים ל״ה):

   רש"י

   נגאלו. לשון טינוף וכן לחם מגואל (מלאכי א):

   אבן עזרא

   נגואלו. מלה מורכבת מבנין נפעל ומבניין שלא נקרא שם פועלו:

   בדם. שפיכות דם:

   (והנה) אצבעותיכם בעון. בדבר עשוק:

   והנה המעשה והדבור (קרא) רעים:

4. (ד)אֵין־קֹרֵא בְצֶדֶק וְאֵין נִשְׁפָּט בֶּאֱמוּנָה בָּטוֹחַ עַל־תֹּהוּ וְדַבֶּר־שָׁוְא הָרוֹ עָמָל וְהוֹלֵיד אָוֶן

   מצודת דוד:אין קורא בצדק. אין מי קורא לה׳ בצדק ובכוונת הלב: ואין נשפט באמונה. כי הדיינין מעוותים את המשפט: בטוח על תוהו. כל אחד בוטח על תוהו כי כאשר יבטח מי לחברו לא יקיים ההבטחה: ודבר שוא. כל אחד מדבר שוא: הרו עמל. מדמה המחשבה להריון והמעשה ללידה ור״ל לא בהזדמן עשה און כי אם חשב עליה מתחילה לעשותה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תהו. דבר שאין בו ממש:

   הרו. מלשון הריון:

   אבן עזרא

   אין קורא בצדק. מוכיח:

   ואין נשפט. תואר השם:

   בטוח על תהו. שיאמר איש לרעהו כן אעשה, והוא לא ימלא דברו:

   הרו עמל. משל על המחשבה:

   והוליד. והוא הדבור:

5. (ה)בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי בִּקֵּעוּ וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ יֶאֱרֹגוּ הָאֹכֵל מִבֵּיצֵיהֶם יָמוּת וְהַזּוּרֶה תִּבָּקַע אֶפְעֶה

   מצודת דוד:ביצי צפעוני בקעו. ר״ל כמו הביצים האלה שעד לא נתבקעו עדיין אין המזיק בעולם וכאשר יתבקעו אז תצא הצפעון ובא המזיק כן הם חושבים רע בקרבם ואח״ז יעשוהו ויזיקו לבני אדם: וקורי עכביש יארגו. ר״ל אין תועלת וקיום והעמדה במעשיהם כמו שאין תועלת וקיום ביריעות העכביש: האוכל מביציהם ימות. האוכל מביצי הצפעון ימות ר״ל המתחבר עמהם עוד הרעה טמונה בקרבם ישיגהו המיתה והאבדון: הזורה. הממעך אותם להוציא הבלוע הנה מן הבקע תצא אפעה ותזיקנו ור״ל וכן המתגרה בו להראות קלונו יפול ברעה ואין תקנה אלא ללכת מנגד:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   צפעוני. שם מין נחש רע:

   וקורי עכביש. אריגת השממית קורא בלשון קורי על שמיסך אריגותיו בקורות הבית:

   והזורה. ענין מעוך להוציא הבלוע וכן כי רגל תזורה (איוב ל״ט:ט״ו) והוא מלשון ויזר את הגיזה (שופטים ו׳:ל״ח):

   אפעה. הוא הצפעון ובשתי השמות נקרא:

   רש"י

   צפעוני. מין נחש רע:

   בקעו. אישקלורש"ט בלע"ז כלומר מעשים מכוערי' שאינם לטובתם עשו:

   וקורי עכביש. איריניי"ש בלע"ז וקורי אורטור"ש בלע"ז, קורי הם כלי האורג שהשתי מוסך בהן, ומנחם חברו במחברת קורות ע"ש שהעכביש מיסך אריגותיו בקורות:

   והזורה. ת"י משחנן לשון חימום שקורין בלע"ז קובי"ר המחממן יוצא מהן כשהוא מבקע הקליפה, ועיקר לשון והזורה לשון עיצור הוא להוציא הבלוע בתוכו כמו ויזר את הגזה (שופטים ו׳:ל״ח) ועיצורו של זה הוא חימומו:

   אפעה. מין נחש שהוא רע כך לא ישתלמו במעשיהם אלא רעה:

   אבן עזרא

   ביצי. והנה המשילם שהם כביצי צפעוני כאשר יבקעו:

   וקורי [עכביש]. ידוע ממעשה העכביש:

   האוכל מביציהם. מביצי צפעוני:

   והזורה. היה ראוי להיות תחת הרי"ש קמץ גדול, ובאה מלה זרה כמו ולנה בתוך ביתו (זכריה ' ד'), והנה הזורה פעולה, כמו כי מולים היו (יהושע ה' ד') סוגה בשושנים (שיר השירים ז' ג'), היא מגזרת ויזר את הגזה (שופטים ו' ל"ח), כי מי שיזרנה אז תבקע הצפעוני ויצא אפעה, כמו אפעה ושרף (ישעיהו ל' ו'):

6. (ו)קוּרֵיהֶם לֹא־יִהְיוּ לְבֶגֶד וְלֹא יִתְכַּסּוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם מַעֲשֵׂיהֶם מַעֲשֵׂי־אָוֶן וּפֹעַל חָמָס בְּכַפֵּיהֶם

   מצודת דוד:קוריהם. ר״ל כמו שאין ראוי לעשות בגד מיריעות העכביש כן אין קיום למעשיהם: ולא יתכסו. לפי שהמשיל מעשיהם לקורי עכביש אמר לשון כסוי הנופל ביריעה ור״ל אין העמדה למעשיהם: ופעל חמס. מעשה עושק וגזל:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   קוריהם. אריגת השממית המחובר בקירות:

   אבן עזרא

   קוריהם לא יהיו לבגד. והנה דמה כל מעשיהם למעשה העכביש שאיננו עומד:

7. (ז)רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם מַחְשְׁבוֹת אָוֶן שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם

   מצודת דוד:לרע ירוצו. ברדיפה ילכו לעשות רע: במסלותם. במקום שהם הולכים ימצא שם שוד ושבר כי הם יעשו אותם בדרכיהם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ירוצו. מל׳ ריצה ורדיפה:

   שוד. מלשון שדידה וגזלה:

   במסלותם. מלשון מסילה ודרך:

   אבן עזרא

   רגליהם וגו'. כי מחשבותם שוד ושבר במסילות שידרכו בם והנה טעם רגליהם כפול:

8. (ח)דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ לֹא יָדַע שָׁלוֹם

   מצודת דוד:לא ידעו. אינם מכירים דרך שלום כי בכל מקום שהולכים אין למו שלום בסבתם ואין משפט. אין במעגל דרכיהם דבר העשוי במשפט וביושר: נתיבותיהם. הנתיבות שהולכים בהם העוו אותם לצורך עצמם ר״ל עשו אותם מעוקל ומעוקם למען יכשלו שם בני אדם ויהיו להם לשלל: כל דורך בה. כל הפוסע בזו הדרך לא ידע מן השלום כי השודדים יצפונו שמה לשלול שלל:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   במעגלותם. ענין שביל ודרך כמו מעגל צדיק תפלס (לעיל כו):

   נתיבותיהם. מלשון נתיב ודרך:

   עקשו. ענין עקום ומעוקל:

   להם. לעצמם:

   דורך. מלשון דריכה והלוך:

   רש"י

   ואין משפט במעגלותם. כלומר אין במעגל דרכיהם דבר נשפט באמת כמשפטו:

   נתיבותיהם עקשו להם. הם העוו את דרכם לעצמם:

   אבן עזרא

   נתיבותיהם. שהיו ידועות, עקשי', ומי ילך בנתיבותיהם וילמד מהם:

9. (ט)עַל־כֵּן רָחַק מִשְׁפָּט מִמֶּנּוּ וְלֹא תַשִּׂיגֵנוּ צְדָקָה נְקַוֶּה לָאוֹר וְהִנֵּה־חֹשֶׁךְ לִנְגֹהוֹת בָּאֲפֵלוֹת נְהַלֵּךְ

   מצודת דוד:על כן. בעבור זה רחק משפט שאין המקום שופט משפטנו לקחת נקם מיד העכו״ם ולא תשיגנו צדקה. הצדקה שהבטיח לנו המקום לא השיגו אותנו: נקוה לאור. ר״ל אנו מקוים לישועה ובא עוד צרה: לנגוהות. אנו מקוים לנגוהות ולא כן הוא כי נהלך בחושך והוא כפל עניין במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תשיגנו. ענין קריבה:

   לנגוהות. מלשון נוגה והארה כמו מנוגה נגדו (תהלים יח):

   באפלות. מלשון אופל וחושך:

   רש"י

   רחק משפט ממנו. שהיינו צועקים חמס מאויבינו ואין הקב"ה שופט לנקום נקמה:

   ולא תשיגנו צדקה. הנחמות הטובות שהבטיחנו אין משיגות אותנו לבוא:

   לנגוהות. נקוה ובאפלות נהלך:

   אבן עזרא

   על כן וגו'. הנביא ידבר על לשון ישראל שיאמרו בגלות:

   לנגוהות. כפול בטעם:

10. (י)נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים קִיר וּכְאֵין עֵינַיִם נְגַשֵּׁשָׁה כָּשַׁלְנוּ בַצָּהֳרַיִם כַּנֶּשֶׁף בָּאַשְׁמַנִּים כַּמֵּתִים

    מצודת דוד:נגששה. בעבור החושך נמשש הכותל ללכת אצלה כדרך העורים והוא ענין מליצה לומר שגבר עלינו חשכת הצרות: וכאין עינים. כמו שממשש מי שאין לו עינים כן נמשש אנו וכפל הדבר במ״ש: כשלנו בצהרים. בעת הצהרים כשלנו באבני מכשול כמו שהדרך להכשל בחשכת הלילה ר״ל אף שיש שלום בעולם אנו יושבים בצער ובחרדה: באשמנים. כאלו אנו שוכנים בקברים השוממים כמו המתים:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נגששה. ענין משוש והנגיעה בדבר ואין לו דמיון במקרא ובדרז״ל בזמן שהספינה גוששת (גיטין ז):

    קיר. כותל:

    בצהרים. הוא חצי היום:

    כנשף. ענינו חשכת הלילה כמו ויקומו בנשף (מ״ב ז):

    באשמנים. בקברים השוממים כמו תאשם שמרון (הושע י״ד:א׳) והנון נוספת:

    רש"י

    באשמנים. מנחם פתר לשון מחשכים, ורוב הפותרי' מודים לו אבל דונש פתר בו לשון שומן והאל"ף נוסף בו כמו אל"ף שבאחותי (איוב יג) ושבאכזב (ירמיה טו) ודרך האתרים (במדבר כא) אף כאן בין האשמני' בין החיים השמני' אנחנו כמתים וי"ת לשון מסגר איתאחד באפנא כמה דאחידין קבריא באפי מיתיא:

    אבן עזרא

    נגששה. כמו נמשש, ואין רע לו, וי"א מגזרת וגוש עפר (איוב ז' ה'):

    בצהרים. שהוא חצי היום, כאילו היינו בנשף, וזה דרך משל:

    באשמנים. יש אומרים קברים, ויתכן שהוא כמו צהרים, או כמו בחיים, והטעם בינות החיים, ויתכן היות האל"ף נוסף והטעם בינות השמנים, והם הגוים:

11. (יא)נֶהֱמֶה כַדֻּבִּים כֻּלָּנוּ וְכַיּוֹנִים הָגֹה נֶהְגֶּה נְקַוֶּה לַמִּשְׁפָּט וָאַיִן לִישׁוּעָה רָחֲקָה מִמֶּנּוּ

    מצודת דוד:נהמה. מרוב הצרות נהמה כולנו כדובים וכיונים המהגים: נקוה למשפט. שיעשה משפט בהעכו״ם לנקום נקמתינו: ואין. אין משפט: לישועה. נקוה לישועה והנה רחקה ממנו ולא באה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נהמה. מלשון המייה:

    כדובים. שם חיה:

    הגה נהגה. ענין צפצוף היונים כמו אהגה כיונה (לעיל לח):

    רש"י

    הגה נהגה. לשון יללה:

    אבן עזרא

    נהמה כדובים וגו'. והטעם, נצעק ואין מושיע, ואין מי שיעשה לנו משפט:

12. (יב)כִּי־רַבּוּ פְשָׁעֵינוּ נֶגְדֶּךָ וְחַטֹּאותֵינוּ עָנְתָה בָּנוּ כִּי־פְשָׁעֵינוּ אִתָּנוּ וַעֲוֺנֹתֵינוּ יְדַעֲנוּם

    מצודת דוד:כי רבו. מה שפשענו נגדך רבו מאד: וחטאתינו. כ״א מהחטאים העידה בנו לקטרג עלינו: אתנו. ר״ל עדיין לא עזבנום: ידענום. ידועים הם לנו ומכירים בהם ולא בלא דעת עשינו אותם:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ענתה. העידה כמו לא תענה (שמות כ):

    אבן עזרא

    כי וגו'. אלה דברי הנביא על לשון ישראל שיודו לשם עונותם:

    ענתה בנו. כמו לא תענה ברעך (שמות כ' י"ג):

    כי פשעינו אתנו. הם עוד:

13. (יג)פָּשֹׁעַ וְכַחֵשׁ בַּיהוָה וְנָסוֹג מֵאַחַר אֱלֹהֵינוּ דַּבֶּר־עֹשֶׁק וְסָרָה הֹרוֹ וְהֹגוֹ מִלֵּב דִּבְרֵי־שָׁקֶר

    מצודת דוד:פשוע. דרכנו לפשוע בה׳ ולכחש בהשגחתו ולחזור לאחור מאחר אלהינו לבל נקבל מצותיו: דבר עושק. ולדבר דברי עושק וסרה: הורו והוגו. כ״א מורה ומלמד ומוציא מלב דברי שקר:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ונסוג. מענין החזרה לאחור כמו הנסוגים מאחרי ה׳ (צפניה א):

    וסרה. ענין עוות ומרד כמו כי דבר סרה (דברים יג):

    הרו. מלשון הוראה ולימוד:

    והגו. ענין הוצאה כמו הגו רשע (משלי כה):

    רש"י

    דבר עשק. כמו לדבר עשק:

    הורו והוגו. לירות ולהוציא הורו לשון ירה בים (שמות ט״ו:ד׳) ד"א הורו והוגו הרב והתלמיד שם המקור (סא"א) והוגו כאשר הוגה מן המסילה (שמואל ב כ׳:י״ג) הגו סיגים מכסף (משלי כ״ה:ד׳):

    אבן עזרא

    פשוע וכחש. שמות הפעלי', והנה פשוע לצאת מתחת הרשות:

    ונסוג. שם הפועל מבניין נפעל על דרך ונשלוח (אסתר ג' י"ג):

    סרה. מגזרת סורר ומור' (דברים כ"א י"ח):

    הורו כמו עושו (איוב מ' י"ג). והורו מגזרת על ברכת הורי (בראשית מ"ט כ"ו), ותהר את מרים (דברי הימים א' ד' י"ז), והנה הוא על משקל הוגו והוי"ו שב אל שקר, ויש אומרים כי היה ראוי להיותו על משקל בנה בניתי (מלכים א' ח' י"ח), ובאו זרות:

    וטעם מלב. מלבם יוציאו דברי שקר:

14. (יד)וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד כִּי־כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת וּנְכֹחָה לֹא־תוּכַל לָבוֹא

    מצודת דוד:והוסג. ובעבור זה המשפט הראוי לעשות באומות הוסג אחור ולא נעשה והצדקה שהבטיח לנו המקום תעמוד מרחוק ולא באה: כי כשלה. על כי האמת נכשלה ונחלשה ברחוב במקום פרסום רב לכן לא תוכל לבוא מן השמים דבר נכוחה הוא המשפט להאומות וצדקה לנו:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    והוסג. ענין החזרה לאחור:

    כשלה. ענין תשות וחלישות הכח כמו והיה הנכשל בהם (זכריה י״ב:ח׳):

    ונכחה. ענין דבר יושר וראוי כמו בארץ נכוחות יעול (לעיל כו):

    רש"י

    והוסג אחור משפט. נקמתינו מאויבינו שהיא תלויה בהקב"ה וצדקתו עומדת מרחוק למה כי כשלה אמת ברחובותינו וכיון שהאמת כשלה מארץ אף משמי' אין הצדק והמשפט באין:

    אבן עזרא

    והסג. מבנין שלא נזכר שם פועלו:

    וצדקה מרחוק תעמד. דרך משל, כי אין צדקתו [אמת], אמת לשון נקבה, והוא חסר נו"ן וימצא מבולע במלת אמתך (ישעיהו ל"ח י"ח):

    ונכוחו. דברים שיאמר אדם לנכח חבירו, ראה דבריך טובי' ונכוחים (שמואל ב' ט"ו י"ג):

15. (טו)וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא יְהוָה וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי־אֵין מִשְׁפָּט

    מצודת דוד:נעדרת. הולכת ונחסרת: משתולל. מוחזק הוא בעיני הבריות לשוטה וסכל: וירא ה׳. את מעשיהם וירע בעיניו כי אין דבר נעשה במשפט הראוי:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נעדרת. ענין חסרון כמו איש לא נעדר (לעיל מ):

    משתולל. ענין שוטה וסכל כמו מוליך יועצים שולל (איוב י״ב:י״ז):

    רש"י

    משתולל. מוחזק שוטה על הבריות כמו (מיכה א) אלכה שולל והוא מגזרת שוגג דמתרגמינן שלו וכן (ש"ב י) על השל:

    וירע בעיניו כי אין משפט. לפיכך הביא עליהם הפורענות:

    אבן עזרא

    משתולל. יש אומרים משוגע, כמו אלכה ערום ושולל [מיכה א' ח'], אשתוללו אבירי לב (תהלים ע"ו ו'), ויתכן היות הכל מגזרת שלל, להסיר הון, הנה משתולל שם הפועל מבנין התפעל:

16. (טז)וַיַּרְא כִּי־אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ

    מצודת דוד:וירא. וכאשר יראה שאין בהם איש כשר והגון להיות נגאלין בזכותו וישתומם. וכאשר יעמוד בתמהון ויתבונן שאין בהם מי מפגיע ומתפלל על הגאולה: ותושע. זרוע ה׳ תושע לו להביא הגאולה מבלי זכות ומבלי מפגיע: וצדקתו. מדת הצדקה תסמוך אותו לעשות לפנים משורת הדין:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וישתומם. ענין תמהון כמו משמים בתוכם (יחזקאל ג) ואחז במשל מאדם העומד בתמהון ומתבונן בדבר:

    מפגיע. ענין תפלה ובקשה כמו ויצו עליו כמפגיע (איוב לו):

    רש"י

    וירא כי אין איש. ועתה בהנחמו על הרעה לעמו רואה כי אין איש צדיק לעמוד בפרץ:

    וישתומם. ויחרש לראות אם יש מפגיע בעדם ואין מפגיע וישתומם ל' אדם העומד ותוהא ושותק בתמהונו ותי"ו וישתומם כתי"ו של משתולל ושניהם כאן משמשות לשון מתפעל וכן דרך התיבה שיסודה הראשון שי"ן או סמ"ך כשהיא נהפכת ללשון מתפעל נתפעל ויתפעל בא התי"ו באמצע אותיות שרש התיבה נמצא וישתומם לשון שמו שמים (ירמיהו ב׳:י״ב) משמים בתוכם (יחזקאל ג׳:ט״ו) נשמו אחרונים (איוב י״ח:כ׳) ל' תמהון:

    ותושע לו זרועו. וינקם מאויביו:

    וצדקתו. סמכתהו הוא להשיאו ולאמץ ידיו בנקמתו ואע"פ שאין אנחנו הגונים להושיע:

    אבן עזרא

    וישתומם. מגזרת שממה (ישעיהו א' ז'), ורבי מנחם שהוציאו מגזרת שתום העין (במדבר כ"ד ג') לא אמר אמת, כי לא יכול אדם לאמור מן וישבור וישבורר, כפול הלמ"ד:

    ותושע לו. כלשון בני אדם, כי השם הוא המושיע ואיננו נושע, והנה הטעם על כבודו להראות גבורתו:

    מפגיע. כמו ולפושעים יפגיע (ישעיהו נ"ג י"ב):

17. (יז)וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה

    מצודת דוד:וילבש. לפי שיושיע את ישראל ויעשה עמהם צדקה ויעשה נקם באומות לזה אמר בו לשון הנופל בגבור היורד במלחמה: כשריון. כדרך גבור הלובש שריון: בראשו. ישים בראשו כדרך הגבור המשים בראשו כובע נחושת: בגדי נקם. ר״ל יעשה נקמה בעכו״ם: תלבושת. להיות לו למלבוש: ויעט. יעטוף קנאה כמעיל המעטיף את הלובשו:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כשריון. הוא כעין מלבוש עשוי מברזל ולובשים בו במלחמה להציל מהכאת חרב וחנית וכן ושריון קשקשים (ש״א יז):

    כובע. הראש שם כלי מגן על הראש כמו וכובע נחושת על ראשו (שם):

    נקם. מלשון נקמה:

    תלבושת. מלשון לבוש ושני התוי״ן נוספין כתוי״ן של תפארת שהוא מלשון פאר:

    ויעט. ענין עטיפה כמו כבגד יעטה (תהלים קט):

    כמעיל. שם מלבוש מה:

    קנאה. ענין נקמה כמו בקנאו את קנאתי (במדבר כ״ה:י״א):

    רש"י

    קנאה. אינפרימנ"ט בלע"ז לקנאות לשמו הגדול:

    אבן עזרא

    וילבש. דרך משל לגבור שהוא לובש התחרא, הוא השריון:

    תלבושת. השנים תוין נוספין כתי"ו תפארת (ישעיהו ג' י"ח):

    ויעט. עטיה כאילו עוטה מעיל:

18. (יח)כְּעַל גְּמֻלוֹת כְּעַל יְשַׁלֵּם חֵמָה לְצָרָיו גְּמוּל לְאֹיְבָיו לָאִיִּים גְּמוּל יְשַׁלֵּם

    מצודת דוד:כעל גמולות. רצה לומר כמו שלבש קנאה על תשלום גמולות צוררי ישראל אשר מאז כן עתה ילבש קנאה על אשר ישלם חמה לצריו: גמול לאויביו. כפל הדבר במ״ש: לאיים. אף להיושבים באיי הים ממרחק ישלם גמול מה שהרעו לישראל:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כעל גמולות כעל ישלם. באו שני כפי״ן לדמיון גמור וכן כעמי כעמך (מ״א כב):

    גמולות. ענין תשלום שכר המעשה:

    רש"י

    כעל גמולות. כדת להשיב על גמולות האויבים:

    כעל ישלם. כדת להשיב עליהם ישלם:

    אבן עזרא

    כעל וגו'. כאיש יקנא על גמולו', והטעם שישלם חימה לצריו:

    [לאיים]. לכל האיים גמול ישלם. והנה צריו ואויביו ביבשה, גם הזכיר לאיי הים:

19. (יט)וְיִירְאוּ מִמַּעֲרָב אֶת־שֵׁם יְהוָה וּמִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ אֶת־כְּבוֹדוֹ כִּי־יָבוֹא כַנָּהָר צָר רוּחַ יְהוָה נֹסְסָה בוֹ

    מצודת דוד:ממערב. כל העולם יפחדו מה׳ ממערב וממזרח: כי יבא כנהר צר. ר״ל בעבור זה יפחדו מה׳ כי יראו אשר יבוא גוג ומגוג שהוא הצר בארץ ישראל ובמרוצה יבוא כנהר ואז רוח ה׳ נוססה בו ותכלנו מן העולם ולכן יפחדו מה׳:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ויראו. מלשון יראה והוא חסר יו״ד:

    נוססה בו. אוכלת בו כתולעת בעץ כמו והיה כמסוס נוסס (לעיל י):

    רש"י

    כי יבא כנהר. צרה על אויביו:

    נוססה בו. נפלאות בו ל' נס, ד"א נוססה בו אוכלת בו כתולעת בעץ כמו (לעיל י) והיה כמסוס נוסס:

    אבן עזרא

    ויראו. י"א שהוא מלשון יראה והוא חסר יו"ד, וי"א כמשמעו:

    וטעם שם יי. מעשהו והעד את כבודו:

    כי יבא כנהר צר. כמו צר ומצוק מצאוני (תהלים קי"ט קמ"ג) והנה הוא שם, רוח יי נוססה בו מגזרת נס, וזה הטעם קרוב מדברי דניאל והיתה עת צרה לכל העולם אשר לא נהייתה כמוה (דניאל י"ב א'), וישראל לבדם ינצלו על כן אחרי זאת, ובא לציון גואל:

20. (כ)וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יְהוָה

    מצודת דוד:ובא לציון גואל. אז יבוא הגואל לציון והוא מלך המשיח: ולשבי פשע ביעקב. ר״ל גם אותם מבני יעקב שיצאו מן הכלל וישובו מפשעם גם להם יבוא המשיח ויגאלם:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נאום. ענין אמירה:

    רש"י

    ובא לציון גואל. כל זמן שציון חריבה עדיין לא בא הגואל סא"א:

    אבן עזרא

    ובא לציון גואל. זה המשיח:

    וטעם לשבי פשע כמו כל הנמצא כתוב בספר (דניאל י"ב א'):

21. (כא)וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְהוָה רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא־יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְהוָה מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם

    מצודת דוד:ואני זאת בריתי. ר״ל הנה על זאת אכרות ברית עמהם אמר ה׳ ופירש על מה היא הברית ואמר רוח הנבואה השורה עליך אתה ישראל ודברי התורה אשר שמתי בפיך ללמדם הנה שתי אלה לא יסורו מפיך וכו׳ כן אמר ה׳ שלא ימושו מעתה ועד עולם עד סוף כל הדורות:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    רוחי. כן יקרא הנבואה כמו והיה אחרי כן אשפוך את רוחי (יואל ג׳:א׳):

    ימושו. ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות י״ג:כ״ב):

    רש"י

    זאת בריתי אותם. בדבר זה כרתי בריתי להם ואקיים כי אף בגלותם לא תשכח תורתי מהם:

    אבן עזרא

    ואני זאת בריתי. הנה אכרו' ברית עמה' ומה היא רוחי אשר עליך, וכ"ף לישראל ידבר, וטעם רוחי נבואתי, כאשר כתוב, והיה אחרי כן אשפך את רוחי (יואל ג' א'):

    ודברי אשר שמתי בפיך. והטעם כפול, כי התנבאו ולא תפסק להם הנבואה מזרעם לעולם: