ישעיהו פרק נ״ח

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)קְרָא בְגָרוֹן אַל־תַּחְשֹׂךְ כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם

   מצודת דוד:קרא בגרון. זהו מאמר ה׳ אל הנביא קרא בגרון ר״ל קרא בקול רם ביותר עד שיצא הקול מן הגרון כדרך הצועק להיות נשמע למרחוק: אל תחשוך. אל תמנע הקריאה כשופר. כהרמת קול השופר: והגד לעמי פשעם. אמור להם במה הם פושעים והוכיחם עליהם: ולבית וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בגרון. בצואר:

   אל תחשוך. אל תמנע כמו ולא חשכת (בראשית כ״ב):

   הרם. מלשון הרמה:

   רש"י

   והגד לעמי פשעם. אלו תלמידי חכמים שכל שגגתם פשע ששגג' תלמוד עולה זדון:

   ולבית יעקב חטאתם. אלו עמי הארץ שאף זדונם שגגה:

   אבן עזרא

   קרא. דבר השם אל נביאו קרא בגרון אל תחשוך הקריאה, כי חשך פועל יוצא:

   כשופר. שישמעו כולם:

2. (ב)וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן כְּגוֹי אֲשֶׁר־צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי־צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן

   מצודת דוד:ואותי יום וכו׳. ר״ל והם מראים עצמן כצדיקים כי בכל יום ידרשו אותי להתפלל אלי: ודעת. חפצים לדעת דרכי תורתי: כגוי וכו׳. כאלו היה גוי העושה צדקה בכל עת ולא עזב משפט אלהיו שדרכו לחקור לדעת את המשפט כן ישאלוני הם משפטי צדק וחפצים להתקרב אל אלהים לדעת מצותיו ור״ל כן מראין עצמם כאלו היו חרדים על המצות אבל לא כן הוא:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   ואותי יום יום ידרשון. כענין שנא' ויפתוהו בפיהם (תהלים עח):

   ודעת דרכי יחפצון. חפצים לשאול הוראות לחכמים כאילו רוצים לקיימם:

   כגוי אשר צדקה עשה וגו'. כך שואלים אותי תמיד משפט צדק ואין דעתם לקיימם וכשהן צמים ואין נענין אומרים למה צמנו ולא ראית ואני אומר הן ביום צומכם תמצאו חפץ כל חפצי צרכיכם אתם עמלים למצוא ואף בגזל וחמס:

   אבן עזרא

   ואותי יום יום ידרושון. בפה (ובדעת):

   ודעת דרכי יחפצון. בדבור שישאלון אליהם משפטי צדק, והם חפצים להיותם קרובים אלי:

3. (ג)לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ־חֵפֶץ וְכָל־עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ

   מצודת דוד:למה צמנו. ר״ל כאשר יצומו ואינם נענים מתרעמים עלי ויאמרו למה היתה כזאת אשר אנחנו צמנו וכאלו לא ראית להשגיח בדבר ולהסיר מעלינו ממשלת העכו״ם: ענינו וכו׳. כפל הדבר במ״ש: הן ביום צומכם. ר״ל התשובה היא הן ביום צומכם וכו׳, כלומר כ״א מכם ידרוש וימצא דבר החפץ בו ותאותו אליו ויעסוק בו להפג ממנו צער התענית ולא שת לבו לשוב לה׳: וכל עצביכם. כל עצבון התענית תלחצו להסירו מכל וכל בדברים המשמחים:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   צמנו. ענין תענית:

   ענינו. מלשון עינוי התענית:

   עצביכם. מלשון עצבון תנגשו. תלחצו ותדחקו כמו ונגש העם (לעיל ג׳):

   רש"י

   וכל עצביכם. בעלי חוב שלכם הנעצבים על ידכם אתם נוגשים אותם ביום צומכם:

   אבן עזרא

   למה. הם מתענים ואומרים לשם למה צמנו ולא ראית, כאילו לא תראה ולא תדע, והטעם לא תושיענו, והתשובה הן ביום צומכם ימצא כל איש חפצו, מי שיש לו מריבה עם אדם אחר:

   וכל עצביכם. ממון כמו ועצביך בבית נכרי (משלי ה' ו'), וקרוב מגזרת עצבון (בראשית ג' י"ז) כמו יגיע כפיך (תהלים קכ"ח ב'):

   תנגושו. הנה הנו"ן כנו"ן כהנדוף עשן [שם ס"ח ג'], ויחסר בעל כאילו אמר בעל עצבים וכמוהו אשה יראת יי (משלי ל"א ל') ורבים כך:

4. (ד)הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא־תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם

   מצודת דוד:הן לריב וכו׳. באמת הצום היא סיבה לכם לחטוא לריב ולהתקוטט זה עם זה ולהכות באגרוף כי הדרך להתאסף יחד בימי הצום והאדם מצוי עם שונאו ומתקוטט עמו ובאים לידי הכאה: באגרוף רשע. כי כשמכה בה קרויה אגרוף רשע: לא תצומו כיום. אינכם צמים כמשפט יום הצום להתפלל לפני להשמיע קולכם אל השמים:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ומצה. ענין מריבה כמו וזדון יתן מצה (משלי י״ג:י׳):

   באגרוף. כן יקרא היד הכפופה באצבעותיה וכן באבן או באגרוף (שמות כ״א:י״ח):

   במרום. בשמים הרמים:

   רש"י

   לא תצומו כיום. כמשפט היום לשבור לבבכם כדי שישמע קולכם במרום:

   אבן עזרא

   באגרוף רשע. דבר קשה שיוכה בו, ובדברי הקדמונים ז"ל בעלי אגרופין [פסחים נ"ג], וכמוהו באבן או באגרוף (שמות כ"א י"ח), וי"א חתיכת עפר קשה, כמו מגרפותיהם (יואל א' י"ז):

   לא תצומו כיום. טעמו כיום הזה:

5. (ה)הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא־צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה

   מצודת דוד:הכזה. וכי בזה הענין ראוי להיות צום שאבחר בו וחוזר ומפרש שהוא יום שהאדם מענה נפשו בתענית: הלכוף. האם מה שהאדם כופף ראשו למטה בהכנעה כצמח הגומא ויציע תחתיו שק ואפר וכי לזה תקרא לה׳ צום מקובל ויום רצון:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הלכוף. מלשון כפיפה והשפלה:

   כאגמון. הוא הפוך מן גמא והוא שם צמח רך וכן כפה ואגמון (לעיל ט׳):

   ושק. יריעה עבה:

   יציע. מלשון מצע המשכב:

   רש"י

   הלכוף. ה"א זו תמיהא כלו' שמא לכוף כאגמון ראשו אני צריך, אגמון הוא כמין מחט כפוף וצדין בו דגים וקורין לו איי"ם בלע"ז:

   הלזה תקרא צום. ל' תמיהא לפיכך הה"א נקודה חטף פתח:

   אבן עזרא

   הכזה. יום ענות אדם נפשו, כפול, כי הוא הצום:

   הלכוף. מפעלי הכפל במשקל לקב אויבי (במדבר כ"ג י"א):

   כאגמון. צמח רך שישח את ראשו, והוא ידוע:

   יציע. דגשות הצד"י לחסרון יו"ד השרש, כמלת אצרך (ירמיה א' ה') והשלם ייציע, והטעם ישים מצע [כמו] ושק ואפר יציע (אסתר ד' ג'):

6. (ו)הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל־מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ

   מצודת דוד:הלא זה. באמת זהו ענין הצום אשר אבחר בו שיפתח ביום ההוא את קשרי הרשע ר״ל לבטל הקשר לבל יעשהו: התר אגדות מוטה. התר קשרי אגודות עצי העול אשר הוכנו לתת על צוארי העניים (דומה נגישת העניים ודחקם כאלו ישימו העול על צוארם): ושלח רצוצים חפשים. העבדים הרצוצים ועשוקים בידך שלחם לנפשם בשנה השבעית ויהיו חפשים: וכל מוטה. כל עצי העול אשר שמתם על צוארם תנתקו מהם ר״ל לא תוסיפו לעשות בהם שום עבודה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פתח. ענין התרה:

   חרצבות. ענין קישור ואיסור וכן אין חרצובות למותם (תהילים ע״ג:ד׳):

   אגודות. ענין דבר הקשור יחד וכן אגודת אזוב (שמות י״ב):

   מוטה. ענין עצי העול כמו מוסרות ומוטות (ירמיה כ״ז):

   רצוצים. ענין שבירה ונתיצה כמו הרוצצות אביונים (עמוס ד׳):

   חפשים. ענין חירות כמו יצא לחפשי חנם (שמות כ״א:ב׳) תנתקו. ענין העתק והסרה ממקומו:

   רש"י

   חרצובות. ל' קישור ואיסור:

   מוטה. הטיית משפט:

   וכל מוטה תנתקו. ת"י וכל דין מסטי תסלקון:

   אבן עזרא

   הלא. פתח, כמו התר:

   חרצובות. כמו קשרים, וכמוהו כי אין חרצובות למותם (תהלים ע"ג ד'):

   מוטה. כמו מטת עלכם (ויקרא כ"ו י"ג), והנה הטעם להחפיש העבדים, ככתוב בספר ירמיהו [ל"ד]:

   (העשוקים משפט). רצוצים. (כמו רצוצים) הם העבדים העשוקים, כמו רצוץ משפט (הושע ה' י"א), כמו ואת מי רצותי (שמואל א' י"ב ג'), ויש אומרים כי חרצובות רשע על המחשבות, והראשון נכון בעיני:

7. (ז)הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי־תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם

   מצודת דוד:הלא פרוס. באמת ביום ההוא פרוס לחמך ותן למי שהוא רעב ואין לו מה יאכל ועניים מרודים. עניים הנאנחים על כי לא ימצאו מקום לחסות בו הביאם אל ביתך. כי תראה. כאשר תראה ערום מבלי לבוש תכסהו משלך: ומבשרך. לא תתכסה עצמך מקרובך לבל יראוך:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פרוס. ענין שבירה ובציעה וכן פורש אין להם (איכה ד׳:ד׳):

   מרודים. נאנחים ונאנקים כמו אריד בשיחי (תהלים נ״ה):

   ומבשרך. מקרובך כמ״ש כי אחינו בשרנו הוא (בראשית ל״ז:כ״ז):

   תתעלם. מלשון העלם והסתר:

   רש"י

   ועניים מרודים. נאנחים ונאנקים על צרתם כגון עניי ומרודי (איכה ג׳:י״ט) אריד בשיחי (תהלים נה):

   ומבשרך. ומקרובך:

   אבן עזרא

   הלא פרוש. כמו פורש אין להם (איכה ד' ד') וכמוהו פריסת מלכותך (דניאל ה' כ"ח), והטעם פריסת ככר לחם:

   מרודים. המ"ם שורש, והנה הוא כמו מעונים (דברי הימים א' ד' מ"א), וכמוהו זכור עניי ומרודי (איכה ג' י"ט):

   תביא בית. בית שלך:

   ומבשרך לא תתעלם. כמו קרוב, כמו אחינו בשרנו הוא (בראשית ל"ז כ"ז):

8. (ח)אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ

   מצודת דוד:אז יבקע וכו׳. כשתעשה כן אז יאיר אור הצלחתך כעמוד השחר הבוקע בעבים ומאיר לעולם: וארוכתך. רפואתך תצמח מהרה: והלך. הצדקה שעשית תלך לפניך להוליכך אל הג״ע וכבוד ה׳ יאספך אל המקום אשר שם גנוזות נפשות הצדיקים:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כשחר. הוא האור המאיר בפאת המזרח עד לא יצא השמש:

   וארוכתך. ענין רפואה כמו ארוכת בת עמי (ירמיהו ח׳:כ״ב):

   יאספך. ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותם (שופטים י״ט:ט״ו):

   רש"י

   יבקע כשחר. כעמוד השחר הבוקע בעבים:

   וארוכתך מהרה. ורפואתך מהרה כמו אעלה ארוכה לך (ירמיהו ל׳:י״ז):

   אבן עזרא

   אז יבקע אורך כשחר. שכל רגע יוסף האור:

   וארוכתך. רפואתך, והוא שם, כמו אעלה ארוכה לך, ויש אומרים כי ארוכתך ימי גבול החולי, על כן מלת מהרה:

   והלך לפניך צדקך. יאספך, כמו מאסף לכל המחנות (במדבר י' כ"ה), והנה יהיה שמור:

9. (ט)אָז תִּקְרָא וַיהוָה יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם־תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר־אָוֶן

   מצודת דוד:אז תקרא וכו׳. כשתעשה כן אז כאשר תקרא לה׳ הוא ישיב לך למלא שאלתך: תשוע וכו׳. כפל הדבר במ״ש: הנני. להשלים חפצך: אם תסיר. אם מכל וכל תסיר מתוכך את עצי העול שהכבדת על צוארי העניים: שלח אצבע. מוסב על אם תסיר לומר אם גם תסיר מלשלוח אצבעך אל מול פני חברך כדרך בני אדם המריבים וגם תסיר מלדבר לחברך און ודברי קנתור:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יענה. מלשון עניה ותשובה:

   תשוע. ענין צעקה כמו שועתי שמעת קולי (יונה ב׳:ג׳):

   הנני. הנה אני:

   מוטה. עצי העול:

   און. ענינו דבר שאינו הגון:

   אבן עזרא

   מתוכך. מקרבך, והטעם על המחשבה, או מתוכך מתוך ישראל, וטעם מוטה העבדים:

   שלח אצבע. שם הפעל על משקל כשכב אדוני המלך (מלכים א' א' כ"ה), כאילו אמר לשלוח יד להכות רעו, או לקחת הונו, גם ודבר און שם הפעל:

10. (י)וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם

    מצודת דוד:ותפק. תוציא לרעב את רצונך הטוב לדבר דברי נחומים בעת תתן לו המאכל: ונפש נענה. נפש המעונה ברעב תתן לה די שבעה: וזרח בחושך אורך. בהיות בעולם חשכת הצרות יזרח אורך ולא תהיה נכלל עמהם: ואפלתך. אם תהיה לך אפלת צרה תשוב כמו הצהרים בהזרחת אור ישועה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ותפק. ותוציא כמו זממו אל תפק (תהילים ק״מ:ט׳):

    נפשך. ענין רצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כ״ב):

    נענה. מלשון עינוי:

    וזרח. ענין הארה:

    ואפלתך. מלשון אופל וחושך:

    כצהרים. היא עת עמידת השמש בחצי השמים:

    רש"י

    ותפק לרעב נפשך. בתנחומי דברים טובים:

    אבן עזרא

    ותפק. כטעם ויפק רצון מיי (משלי ח' ל"ה), והנה נפשך כדרך פעול:

    ונפש נענה תשביע. לעולם ענוי דבק עם נפש הוא צום, ומלת תשביע לעדה:

    וזרח בחשך. אפי' בחשך לילה יזרח אורך, והטעם כאשר תבוא רעה לעולם אתה תנצל:

11. (יא)וְנָחֲךָ יְהוָה תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא־יְכַזְּבוּ מֵימָיו

    מצודת דוד:ונחך. המקום ינהג אותך תמיד בדרך הטוב לך: והשביע בצחצחות נפשך. בעת יהיה בעולם צמאון ויובש ישבע את נפשך ולא תהיה חסר מכל טובה: ועצמותיך יחליץ. יבריא ויחזיק את עצמותיך וזכר את העצמות לפי שהם מוסדי הגוף: והיית. תהיה שבע מטובה כגן השבע מן המים כי הדרך הוא להשקותה בכל עת וכמוצא מים תהיה בכל עת מושפע בטובה כמקור המוצא מים אשר המים הנוטפין אינם נפסקין:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ונחך. ענין הנהגה כמו ולא נחם (שמות י״ב):

    בצחצחות. ענין יובש וצמאון כמו שכנו צחיחה (תהלים ס״א):

    יחליץ. יזיין כמו חלוצי צבא (במדבר ל״א:ה׳) ור״ל יבריא ויחזיק:

    רוה. שביעה כמו תלמיה רוה (תהלים ס״ה):

    יכזבו. ענין עזיבת הדבר וההפסקה כמו תהיה לי כמו אכזב (ירמיהו ט״ו:י״ח):

    רש"י

    בצחצחות. בעת צמאון ובצורת כך ת"י:

    יחליץ. יזיין כמו חלוצי צבא (במדבר לא):

    אבן עזרא

    ונחך יי תמיד. והטעם שהוא יהיה עמך בכל מקום שתלך:

    בצחצחות. כמו צחה צמא (ישעיהו ה' י"ג), הפך הריווי:

    ועצמותיך יחליץ. יש אומר כמו ידשן בלי חבר, ואחרי' אמרו יחזק, כמו חלוצי צבא (במדבר ל"א ה'), ויש אומרים שיחליץ כמו יחלץ, (איוב ל"ו ט"ו) כאשר מצאנו ישליח (שמות ח' י"ז) ישלח (תהלים ע"ח מ"ה), ישמיח [שם פ"ט מ"ג] ישמח (איכה ב' י"ז), וזהו הנכון, כי הנה הוא כמו שומר כל עצמותיו (תהלים ל"ד כ"א), והנה יחלצם משבר:

    לא יכזבו. כמו יכרתו, וכזב [שם ד' ג'] מגזרתו, כי הוא דבר שאינו עומד, כי מקרה הוא:

12. (יב)וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם מוֹסְדֵי דוֹר־וָדוֹר תְּקוֹמֵם וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת

    מצודת דוד:ובנו ממך. רצה לומר המעשים הטובים היוצאים ממך יבנו את חרבות העולם וכמו שהמעשים הרעים מחריבים את העולם כן הטובים יבנו החרבות: מוסדי דור ודור. היסודות שנפלו בימי הדורות אתה תקומם אותם במעשיך הטובים וכפל הדבר במ״ש וקורא לך. כל בני העולם יקראו אותך גודר פרץ שהרי בזכות מעשיך גדרת פרצות העולם: משובב. אתה הוא המשיב את הנתיבות להיות מיושבות באנשים כי בהיות הערים חריבים נשמו הנתיבות ובזכותך נבנו הערים ונתיישבו הנתיבות:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מוסדי. מלשון יסוד:

    גודר פרץ. בונה כותל במקום הפרוץ והשבור כמו והגדר גדר וכו׳ (יחזקאל מ״ג):

    משובב. מלשון השבה:

    נתיבות. שביל ודרך:

    לשבת. מלשון ישיבה:

    רש"י

    משובב נתיבות לשבת. תירגם יונתן מתיב רשיעיא לאורייתא:

    משובב. כמו משיב:

    לשבת. ליישובו של עולם:

    אבן עזרא

    ובנו. הבונים היוצאים ממך:

    מוסדי דור ודור. שהיה על מוסד שיעמוד לדור ודור:

    תקומם. כמו [תשובב תהלים ס' ג'] משובב נתיבות לשבת, אחר שאינם הולכים עליהם בני אדם, לשבת תשובבם:

13. (יג)אִם־תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר

    מצודת דוד:אם תשיב משבת וכו׳. ר״ל אם החזקת בדרך לצאת חוץ לתחום ונזכרת שהוא שבת והשבות רגלך בעבור השבת: עשות. המ״ם של משבת עומדת במקום שתים ור״ל אם תשוב מעשות חפצך אחד מן המלאכות האסורות: ביום קדשי. זהו השבת שקדשו המקום: וקראת לשבת ענג. תקרא את השבת יום עונג ר״ל יהיה מיוחד לך להתענג בו: לקדוש ה׳ מכובד. ליום השבת שקדשו המקום תקרא יום מכובד מבלי עשות בו מלאכה של חול: וכבדתו. ר״ל לא בקריאת שם לבד אלא תכבדו מעשות בו עניניך: ממצוא. מבלי מצוא בו חפצך ר״ל שלא תעשה בו חפצך מדברים האסורים בשבת: ודבר דבר. ומלדבר בו דבר הנאסר בשבת כחשבונות וכיוצא:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תשיב. מלשון השבה:

    חפצך. מלשון חפץ ורצון:

    עונג. מלשון תענוג ותפנוק דרכיך. עניניך וכן דרכי ספרתי (תהלים קי״ט):

    אבן עזרא

    אם וגו'. יי ינחך תמיד אם תשיב משבת רגלך, או הוא דבק עם משובב נתיבות, גם הוא נכון, וטעם משבת מלכת בשבת (רגלך):

    עשות חפציך. הטעם כפול:

    וקראת לשבת עונג. שלא תעשה בו מלאכה, ושתתענג הנפש בשמוע דברי תורה:

    לקדוש יי מכובד. הוא יום שבת, והנה פירוש מה טעם מכובד, והוא וכבדתו מעשות דרכיך, שאתה רגיל לעשות בחול, וכן (מצאנו) ממצא חפצך ודבר דבר עתיד, או בדברי העולם, כי אם בדברי תורה, והכלל שאנחנו צריכין לקבלה:

14. (יד)אָז תִּתְעַנַּג עַל־יְהוָה וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל־בָּמֳותֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר

    מצודת דוד:אז תתענג על ה׳. כשתעשה כן אז ישפיע לך טובה הרבה ותתענג על ה׳ ור״ל לא תתענג לעדון הגוף כ״א להעמיד הגוף במצב הראוי להשכיל בתורת ה׳: והרכבתיך. ר״ל תהיה ברום המעלה והממשלה: והאכלתיך. ר״ל לך תהיה הארץ אשר הנחלתי ליעקב אביך ואמר יעקב לפי שלו ולבניו נתנה הנחלה ולא לישמעאל בן אברהם ולא לעשו בן יצחק וכן נאמר ויעמידיה ליעקב לחוק וכו׳ לאמר לך אתן את ארץ כנען (תהילים ק״ה:י״א): כי פי ה׳ דבר. וכיון שהוא דבר יקיים:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    והרכבתיך. מלשון רכיבה והתנשאות:

    במותי. ענין גובה כמו על במתי עב (לעיל י״ד):

    רש"י

    נחלת יעקב אביך. נחלה בלא מצרים כמה שנא' ופרצת ימה וקדמה וגו' (בראשית כ״ח:י״ד) לא כאברהם שנאמר (שם יג) הארץ אשר אתה רואה ויעקב שמר את השבת שנא' (שם לג) ויחן את פני העיר שקבע תחומין עם דמדומי חמה כך פי' ר' שמשון:

    אבן עזרא

    אז תתענג. אם תקרא יום שבת עונג אז תתענג על יי, כבן שמתענג על האב, והרכבתיך על במותי ארץ, על גבהי הארץ והיא ארץ ישראל:

    והאכלתיך נחלת יעקב. הטעם, הנה ידבר עם בני הגולה, על כן והרכבתיך, גם משובב נתיבות: