ישעיהו פרק נ״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל־לֵב וְאַנְשֵׁי־חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי־מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק

   מצודת דוד:הצדיק אבד. כאשר הצדיק נאבד מן העולם אין איש שם על לב להתבונן בדבר למה הומת מה עשה: ואנשי חסד. עי״ז נאספו הרבה אנשי חסד בעבור שאין מי מבין אשר מפני הרעה נאסף הצדיק הראשון למען לא יראה בהרעה המעותדת לבוא כי על כי לא היה מי מרגיש בדבר ולא שב לה׳ לזה הרבו למות עוד למען ירגישו או למען לא יראו גם המה בהרעה:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נאספים. ענין מיתה כמו יאסף אהרן (במדבר כ):

   רש"י

   הצדיק אבד. כגון יאשיהו:

   ואין איש שם על לב. למה נסתלק:

   באין מבין. אין בנותרים מבין מה ראה הקב"ה לסלקו:

   כי מפני הרעה. העתידה לבא אל הדור נאסף הצדיק:

   אבן עזרא

   הצדיק. אלה מעשה הרועים, הצדיקים אבדו, ואין איש שם על לב לאמר, מדוע יאבדו הצדיקים ויחיו אלה הרשעים, והנה זה פי' הנביא, נאסף הצדיק עד שלא יראה הרע הבא על ישראל, ועל עיר הקודש:

2. (ב)יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ

   מצודת דוד:יבוא שלום. מוסב למעלה לומר כי כן אמר המקום יאסף הצדיק ויבוא בשלום אל הקבר ולא יראה בהרעה: ינוחו. אנשי החסד ישכבו במנוחה על משכבותם בקבר: הולך נכוחו. כי כל אחד היה הולך בדרך הנכוחה ואין מהדין שיראה בהרעה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נכוחו. ענין יושר כמו בארץ נכוחות יעול (לעיל כו):

   רש"י

   יבא שלום. כי כן אמר הקב"ה יבא הצדיק הזה אל אבותיו בשלום ואל יראה ברעה:

   ינוחו על משכבותם. בהיות הרעה זה שהיה הולך נכוחו ביושרו כמו עשות נכוחה (עמוס ג):

   אבן עזרא

   יבא וגו'. [יבואו] הצדיקים בשלום על קברם, כטעם בשלום תמות (ירמיה ל"ד ה') ואתה תבא אל אבותיך בשלום (בראשית ט"ו ט"ו):

   ינוחו על משכבותם. כל מי שהולך נוכח השם, כטעם אחרי יי אלהיכם תלכו (דברים י"ג ה'), וי"א השלום יבא עם ההשקט וינוחו על משכבותם:

   הולך נכוחו. [והנה נכוחו] תחת נכחו, כי משקלי השמות משתנים:

3. (ג)וְאַתֶּם קִרְבוּ־הֵנָּה בְּנֵי עֹנְנָה זֶרַע מְנָאֵף וַתִּזְנֶה

   מצודת דוד:ואתם. הואיל ונסתלקו הצדיקים קרבו אתם הנה למשפט ולקבל הרעה: בני עוננה. אתם בני מעוננה כי ברוב נמצא הכישוף בנשים: זרע מנאף ותזנה. זרע של מנאף ותזנה כי האב היה נואף והאם היתה זונה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הנה. לפה:

   עוננה. ענין כשוף כמו מעונן ומנחש (דברים יח):

   רש"י

   ואתם קרבו הנה. הנותרים משנסתלקו הצדיקים ותקבלו פורענותיכם:

   בני עוננה. בני כשפים:

   זרע מנאף. שהזכר מנאף:

   ותזנה. הנקבה:

   אבן עזרא

   ואתם קרבו. למשפט, עמי בית ישראל, יאמר יי:

   בני עוננה. כמו ועוננים כפלשתים (ישעיהו ב' ו'):

   זרע מנאף. הוא האב:

   ותזנה. האם והטעם הבנים והבנות רעות:

4. (ד)עַל־מִי תִּתְעַנָּגוּ עַל־מִי תַּרְחִיבוּ פֶה תַּאֲרִיכוּ לָשׁוֹן הֲלוֹא־אַתֶּם יִלְדֵי־פֶשַׁע זֶרַע שָׁקֶר

   מצודת דוד:על מי. מאחר ששבתם מעלי על מי תבטחו להתענג בטובה כי אם זכיתם הייתם בוטחים עלי אבל עכשיו על מי תבטחו: על מי תרחיבו פה. על מי תשענו להרחיב פה לשאול כל המחסור: תאריכו לשון. לשאול כל הצורך וכפל הדבר פעמים ושלש במ״ש וכדרך הנבואה: ילדי פשע. מולידים פשע וזורעי שקר ר״ל כל מעשיכם פשע ושקר ומהו הזנות הנמצא בכם:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   על מי תתענגו. מאחר ששבתם מאחרי על מי תשענו להתענג בטובה אילו זכיתם אז תתענגו על ה' אבל עכשיו על מי תתענגו:

   על מי תרחיבו פה. כשאתם מתעתעים ומלעיבים בנביאיו:

   אבן עזרא

   על מי תתענגו. לבקש מה שעשה עמנו טוב:

5. (ה)הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים

   מצודת דוד:הנחמים. המתחממים עצמן תחת אילן אלה העשוי לעכו״ם: תחת כל עץ רענן. ורצה לומר שחברו את עצמן לעכו״ם ולפי שהמשיל המקרא עובדי העבודת כוכבים לזונה אמר לשון הנופל במשכב האשה כמ״ש ובחטא יחמתני אמי (תהילים נ״א:ז׳): שוחטי הילדים. לפני העבודת כוכבים: בנחלים. כן היה דרכם לשחטם בעמקים אשר תחת סעיפי הסלעים כי העבודת כוכבים העמידו על סעיף הסלע במקום גבוה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הנחמים. מלשון חמימה:

   באלים. שם אילן סרק כמו כי יבושו מאלים וכו׳ (לעיל א):

   רענן. ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן (תהילים צ״ב:י״א-י״ב) בנחלים. ענין עומק וגיא וכן ויחפרו עבדי יצחק בנחל (בראשית כ״ו:י״ט):

   סעיפי. כן נקרא שן הסלע כמו אל סעיף סלע (שופטים ט״ו:י״א) והוא מושאל מענף היוצא מן האילן אשר יקרא סעיף כמ״ש וכלה סעיפיה (לעיל כז):

   רש"י

   הנחמים באלים. המתחממין בש"ז תחת אלה ואלון:

   שוחטי הילדים. לקרבן עכו"ם:

   סעיפי. נקרת הצורים וכן (שופטים ט״ו:י״א) אל סעיף סלע:

   אבן עזרא

   הנחמים. הטוב בפירושים, שידבר על ע"ז, ויהיה הנחמים על משקל הנצבים (בראשית מ"ה א'), מבנין נפעל, מגזרת בכל יחם הצאן [שם ל' מ"א], והנה הוא דבק עם ילדי פשע והנה כתוב, ובחטא יחמתני אמי (תהלים נ"א ז'):

   שוחטי. לע"ז, כמו ואשחט אותם (בראשית מ' י"א) כמעשה הזונה שתהרג ילדיה:

   בחלקי. מגזרת חלוקי אבנים (שמואל א' י"ז מ'), והטעם שיבקשו אבנים חלקים [צ"ל חלקות] לציירם להיות פסילי':

6. (ו)בְּחַלְּקֵי־נַחַל חֶלְקֵךְ הֵם הֵם גּוֹרָלֵךְ גַּם־לָהֶם שָׁפַכְתְּ נֶסֶךְ הֶעֱלִית מִנְחָה הַעַל אֵלֶּה אֶנָּחֵם

   מצודת דוד:בחלקי נחל חלקך. בחרת לך חלק באבני הנחל לעבדם עבודת אלהות: הם וכו׳. כפל הדבר במ״ש: שפכת נסך. היית מנסך לפניהם יין והעלית להם מנחה: העל אלה אנחם. וכי מהראוי שעל העושים מעשים כאלה יתהפך מחשבתי מרעה לטובה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בחלקי נחל. באבני נחל ויקראו כן ע״ש שהמה חלקים כמ״ש חמשה חלקי אבנים מן הנחל (ש״א יז) ולקצר לא אמר אבני וסמך על המבין:

   גורלך. ענינו כמו חלק וכן וגורל לבוזזינו (לעיל יז) ע״ש שע״פ רוב יחולק בגורל:

   אנחם. ענין הפוך מחשבה:

   רש"י

   בחלקי נחל. אבנים אשר בנחל:

   חלקך. בהם ירגמו אותך:

   הם הם גורלך. להתעצב בהם למה כי גם להם שפכת נסך:

   העל אלה אנחם. מלהרע לך:

   אבן עזרא

   גם להם שפכת נסך. העל אלה אנחם, על הרעה שאעשה לך, ויש אומרים שהוא מבנין התפעל, כאילו אמר מה תנחומים יהיו לי, ואין צורך:

7. (ז)עַל הַר־גָּבֹהַּ וְנִשָּׂא שַׂמְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ גַּם־שָׁם עָלִית לִזְבֹּחַ זָבַח

   מצודת דוד:שמת משכבך. עשית משכב לזנות ר״ל שם העמדת עבודת כוכבים ולפי שנמשלה לזונה אמר לשון הנופל בזונה: גם שם. על גובה ההר:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   שמת משכבך. משכב ניאופך לעכו"ם על ההרים הרמי':

   אבן עזרא

   שמת משכבך. כזונה שתזנה במקום מגולה, והטעם בפרהסיא:

8. (ח)וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ כִּי מֵאִתִּי גִּלִּית וַתַּעֲלִי הִרְחַבְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ וַתִּכְרָת־לָךְ מֵהֶם אָהַבְתְּ מִשְׁכָּבָם יָד חָזִית

   מצודת דוד:ואחר הדלת והמזוזה. לפי שהוא מדמה אותה אל אשה זונה אמר לשון הנופל בזונה שנואפים צופים וממתינים לה אחר הדלת לבה זכרונה אל העומדים אחר הדלת והמזוזה ורצה לומר בעוד היותך במקדש ה׳ שמת זכרונך ללכת אל בית העבודת כוכבים: כי מאתי גלית ותעלי. אצלי היית שוכבת גלית הכסות שהיינו מכוסים יחד ותעלי מאצלי ללכת אל הנואפים: הרחבת משכבך. עשית לך מקום משכב רחב לקבל בו נואפים הרבה ר״ל עבדת לעבודת כוכבים הרבה: ותכרת. כרת לך מהם ברית אהבה: אהבת משכבם. אהבת שישכבו עמך בכל מקום אשר ראית ואף בפרסום רב:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   והמזוזה. הם העומדים אצל חלל הפתח מזה ומזה:

   גלית. מלשון גלוי:

   ותעלי. ענין הסתלקות כמו כעלות גדיש בעתו (איוב ה׳:כ״ו):

   יד. מקום:

   חזית. ענין ראיה כמו ותחז בציון עינינו (מיכה ד׳:י״א):

   רש"י

   ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך. למי שהוא מדמה אותה לאשה מנאפ' אשר נואפי' צופים וממתינים לפני פתח ביתה והיא לבה וזכרונה אל הדלת והמזוזה איך תפתח ותצא אליהם:

   כי מאתי גלית ותעלי. אצלי היית שוכבת וגלית הכיסוי שהיו מכוסי' יחד ותעלי מאצלי:

   הרחבת משכבך. לקבל בו נואפי' הרבה:

   ותכרת לך. ברית מהם:

   אהבת משכבם. כשחזית לך יד ומקום להראות להם אהבתך:

   יד. אייש"י בלע"ז וכן ראו חלקת יואב אל ידי (ש"ב יד):

   אבן עזרא

   ואחר הדלת. גם כן בסתר:

   שמת זכרונך. כמו וזכרו כיין לבנון (הושע י"ד ח'), וממנו אזכרתה (ויקרא ב' ב'):

   כי מאתי [גלית]. כמו זונה, כי גלית עצמך מאתי, שהייתי מסתיר אותך:

   ותעלי. לזנות בפרהסיא:

   הרחבת משכבך. הטעם שיכיל המשכב אנשים רבים:

   ותכרת לך מהם. תחת ותכרתי, וכמוהו ותעשי הרעות ותוכל (ירמיה ג' ה'), ותכרתי לך ברית מהם, שבחרת להיותם אנשי בריתך:

   [אהבת משכבם]. אותם שאהבת שישכבו עמך:

   [יד חזית]. בכל מקום שראית, (כמו בכל מקום אשר תראה דברים י"ב י"ג):

9. (ט)וַתָּשֻׁרִי לַמֶּלֶךְ בַּשֶּׁמֶן וַתַּרְבִּי רִקֻּחָיִךְ וַתְּשַׁלְּחִי צִרַיִךְ עַד־מֵרָחֹק וַתַּשְׁפִּילִי עַד־שְׁאוֹל

   מצודת דוד:ותשורי. ר״ל לא די שעבדת עבודת כוכבים אלא שסולקת בטחונך ממני ושלחת תשורה למלך אשור בדורון של שמן ותרבי לשלוח לו בשמים מעשה רוקח למען יהיה בעזרתך: ותשלחי. שלחת מלאכיך אליו עד אשור הרחוקה מארצך: ותשפילי. השפלת נפשך עד שאול בהראות הכנעה מרובה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ותשורי. מלשון תשורה ודורון כמו ותשורה אין להביא (ש״א ט) רקוחיך. בשמים מעשה רוקח וכן רקחי במרקחת (דה״א ט):

   ציריך. מלאכיך כמו וציר בגוים שולח (עובדיה א):

   שאול. בור הקבר:

   רש"י

   ותשורי למלך בשמן. ואני מתחלה גדלתיך והיית מקבלת פני מלכך בכל מיני תפנוקים, ותשורי לשון ראיית פנים כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז) וכן (שמואל א ט׳:ז׳) ותשורה אין להביא דורון של הקבלת פנים:

   ותשלחי ציריך. שלוחייך למרחוק לגבות מס ממלכי האומות:

   ותשפילי. את חזקי האומות עד שאול כן תרגמו יונתן:

   אבן עזרא

   ותשורי וגו'. והנה עוד רעה אחרת, לא די שעבדת לע"ז, עד ששגרת דורון למלך אשור או למצרים להשען עליו, והנה ותשורי כמו אשורנו, הלכת לראות:

   בשמן. כי מארץ ישראל יוליכו השמן:

   ציריך. הם השלוחים:

   ותשפילי. נפשך, עד שאול:

10. (י)בְּרֹב דַּרְכֵּךְ יָגַעַתְּ לֹא אָמַרְתְּ נוֹאָשׁ חַיַּת יָדֵךְ מָצָאת עַל־כֵּן לֹא חָלִית

    מצודת דוד:ברוב דרכך. במה שהלכת הרבה בדרכי לבך לבקש עזר ממלך אשור הנה נתייגעת הרבה בזה ועכ״ז לא אמרת אתייאש עצמי מלבקש עזרה ממנו לפי רוב הטורח: חית ידך מצאת. על כי מצאת ממנו כח ידך כי זרוע לך ברכב ובפרשים לכן לא נעשית חולה וכואב עם כל הטורח כי קבלת בשמחה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נואש. מל׳ יאוש ועזיבת הדבר כמו ואמרו נואש (ירמיה יח):

    חית. ענין כח ובריאות וכן עד חיותם (יהושע ה):

    חלית. מל׳ חולי ומכאוב:

    רש"י

    ברוב דרכך יגעת. נתעסקת בצרכייך למלאות תאותך להרבות הונך:

    לא אמרת נואש. אתייאש מאלו ולא אחיש עוד לעסוק בהן כי בתורה ובמצות אתן לב:

    חית ידך מצאת. צורך ידך מצאת הצלחת במעשיך:

    על כן לא חלית. לא נחלה לבך לדאג על עבודתי לעסוק בתורה חית. לשון ערבי הוא צורך:

    אבן עזרא

    ברוב דרכך יגעת. מרוב דרכים ששנית, והנה יגעת, ולא אמרת נואש לבי, כמו ונואש ממנו שאול (שמואל א' כ"ז ב'), רק אמרת אולי תועיל יגיעתי:

    חית. כמו כח, והטעם דבק עם יגעת, על כן לא חלית:

11. (יא)וְאֶת־מִי דָּאַגְתְּ וַתִּירְאִי כִּי תְכַזֵּבִי וְאוֹתִי לֹא זָכַרְתְּ לֹא־שַׂמְתְּ עַל־לִבֵּךְ הֲלֹא אֲנִי מַחְשֶׁה וּמֵעֹלָם וְאוֹתִי לֹא תִירָאִי

    מצודת דוד:ואת מי דאגת. ר״ל הנה כ״ז היה בחנם כי ממי פחדת ותיראי אשר עזבת בטחונך בי ולא זכרת אותי ר״ל וכי יש מי בעולם אשר לא תגבר ידי עליו: לא שמת על לבך. כי טוב לחסות בה׳ וכפל הדבר במ״ש: הלא אני מחשה. באמת אני משתיק את כל הקמים עליך ומעולם בא הדבר ממני ולא מעזר האומות ועכ״ז לא תיראי מפני כי אם מן הקמים עליך:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    דאגת. מל׳ דאגה ופחד:

    תכזבי. ענין עזיבת הדבר כמו תהיה לי כמו אכזב (ירמיהו ט״ו:י״ח):

    מחשה. ענין שתיקה כמו החשיתי מעולם (לעיל מב):

    רש"י

    ואת מי דאגת. ממי נתייראת:

    כי תכזבי. כי פסקת לך מעבודתי וכזבת בי כמו לא יכזבו מימיו (לקמן נח) כל האדם כוזב (תהילים קט״ז:י״א) פליינצ"א בלע"ז וכן כל לשון כזב מי שבוטחין עליו והוא כוזב ובוגד:

    הלא אני מחשה. שהחשתי על כמה פשעים שפשעת בי:

    אבן עזרא

    ואת וגו'. למה הוצרכת לדאוג מאויב ולירא מאויב עד שהוצרכת לכזב, ולא זכרת אותי:

    הלא אני מחשה. לפי דעתי שהוא פועל יוצא לשנים פעולים, והטעם כי אני משתיק באמת מי שיכזב, כן אני וכן הייתי, ויתכן היות את מי דאגת, מתי יראת ממני, והראשון הוא הנכון, ויש אומרים שטעם מחשה כטעם החשיתי (מ"ב י"ד) שאסבול, כאדם שישתוק:

12. (יב)אֲנִי אַגִּיד צִדְקָתֵךְ וְאֶת־מַעֲשַׂיִךְ וְלֹא יוֹעִילוּךְ

    מצודת דוד:אני אגיד צדקתך. אני מגיד לך במה תמצא צדקה ממני ואת המעשה אשר תעשה וזהו לחסות בה׳ לא בעזר העובדי כוכבים: ולא יועילוך. אבל כל דברי אינם מועילים לך כי אינך פונה אליהם:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יועילוך. מלשון תועלת:

    רש"י

    אני אגיד צדקתך. אני תמיד מגיד לך דברים שאם תעשי אותם תצדקי:

    ואת מעשיך. שאתה עושה שלא ברצוני לא יועילוך בעת רעתך:

    אבן עזרא

    אני אגיד צדקתך. בפה:

    ואת מעשיך ולא יועילוך. בעבור שמעשיך רעי', שבטחת על זולתי יי:

13. (יג)בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ וְאֶת־כֻּלָּם יִשָּׂא־רוּחַ יִקַּח־הָבֶל וְהַחוֹסֶה בִי יִנְחַל־אֶרֶץ וְיִירַשׁ הַר־קָדְשִׁי

    מצודת דוד:בזעקך. בעת תאספי רכב ופרשים מצבא העובדי כוכבים הבאים לעזרתך מול האויב וכי יצילוך הקבוץ שקבצת בתמיה: ואת כולם וכו׳. אבל את כולם ישא הרוח ויפוצו על פני האדמה והבל יקחם ר״ל יכלו מן העולם במעט סיבה ואיה אם כן בטחונך והחוסה בי. משא״כ החוסה בי הנה ארצו תשאר לו לנחלה ועיר ציון הר קדשי ישאר לו לירושה ולא יזיזנו האויב משם ועל חזקיהו נאמר שבטח בה׳ ולא זז ממקומו לא כמו שחשב סנחריב:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בזעקך. ענין קבוץ ואסיפה על כי באה בזעקת המאסף וכן מה לך כי נזעקת (שופטים י״ח:כ״ג):

    הבל. דבר שאין בו ממש:

    והחוסה. ענין בטחון:

    ויירש. מל׳ ירושה:

    רש"י

    בזעקך יצילוך קבוציך. יקומו נא קבוצו' אלילי' ופסילים ומכחישי תורה אשר קבצת ויצילוך בזעקך מצרתך הלא את כולם ישא רוח ולא יוכלו להציל:

    אבן עזרא

    בזעקך יצילוך קבוציך. אלה שקבצת להושיעך, והנה קבוציך תאר השם, כמו למודי יי (ישעיהו נ"ד י"ג):

    ואת כולם ישא רוח יקח הבל. (אותם) דרך משל שיאבדו ולא יראו ישועת השם:

    והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי. והנה הוא דבק עם הפרשה הנכתבת למעלה כל שומר שבת (ישעיהו נ"ו ו'):

14. (יד)וְאָמַר סֹלּוּ־סֹלּוּ פַּנּוּ־דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי

    מצודת דוד:ואמר. חזקיה שחסה בי יאמר סלו סלו ר״ל עשו מסילה ודרך כבושה: פנו דרך. מן המכשולות: הרימו. הפרישו אבני מכשול מן הדרך שילכו בו בני עמי כי לא יפחדו עוד מן האויב כי מת ואיננו:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    סלו. מלשון מסילה ודרך כמו ויסלו עלי ארחות אידם (איוב ל׳:י״ב):

    פנו. ענין הסרה:

    הרימו. ענין הפרשה וכן תרומה לה׳ (שמות ל):

    רש"י

    ואמר סלו סלו. כה אמר הנביא בשמי לעמי כבשו מסילה סלולה פנו יצר הרע מדרכיכם:

    הרימו מכשול. סלקו האבנים שאתם נכשלי' רגליכ' בהם הם הירהורי רשע:

    אבן עזרא

    ואמר. האומר או הקורא או הכרוז:

    סולו סולו. המסילה סקלו מאבן, וטעם פעמים שהקורא יקרא כן פעם אחר פעם:

    מדרך עמי. שהיו עובדי השם, על כן בסוף הפרשה אין שלום אמר יי לרשעים:

15. (טו)כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת־דַּכָּא וּשְׁפַל־רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים

    מצודת דוד:כי כה אמר וכו׳. מוסב למעלה לומר טוב לחסות בה׳ כי הוא משגיח בכל כי כה אמר ה׳ המרומם והמנושא השוכן נצח כי לא יתואר בו תנועה כאשר בנבראים: וקדוש שמו. שמו מקודש ונבדל ואין ערוך אליו: מרום וכו׳. ר״ל וזהו אמריו אשר יאמר אני שוכן במקום במקום קדוש עכ״ז אני עם הדכא ושפל רוח להשגיח להחיות רוח שפלים וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עד. ענינו נצח וכן בטחו בה׳ עדי עד (לעיל כו):

    דכא. כתות ומשובר:

    ושפל רוח. כן נקרא העניו:

    נדכאים. כתותים:

    רש"י

    מרום וקדוש. אני שוכן ומשם אני עם דכא ושפל רוח שאני מרכין שכינתי עליו:

    שפלים. נדכאים סובלי עוני וחליים:

    אבן עזרא

    רם ונשא. שמו:

    שוכן עד. עד עולמי עד, עד שלא יוכל אדם לספור, והטעם נצח, וטעם שוכן כי כל הנבראים יש להם תנועה גם לכוכבים תנועה כנשמה:

    מרום וקדוש אשכון וגו'. והטעם כי אשכון עם המלאכים למעלה, ועם דכא שהוא בארץ, (וטעם אשכון) להחיות רוח שפלים, או אשכון מרום להחיות אלה השפלים:

16. (טז)כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף כִּי־רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי

    מצודת דוד:כי לא לעולם אריב. כי המריבה אשר אני עושה עם החוטא להענישו בגמול מעשיו הנה לא תתמיד לעולם: ולא לנצח וכו׳. כפל הדבר במ״ש: כי רוח וכו׳. כי רוח האדם מלפני בא לו ועטפה אותו והנשמות כולם הלא אני עשיתי ולכן ראוי לי לרחם עליהם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אריב. מלשון מריבה:

    אקצוף. מלשון קצף וכעס:

    יעטוף. מלשון עטיפה ולבישה:

    רש"י

    כי לא לעולם אריב. אם אביא יסורין על האדם אין תחרותי עליו לאורך ימים ולא קצפי לנצח:

    כי רוח מלפני יעטוף. כאשר רוח האד' שהוא מלפני שניתן בו מאתי יעטוף יודה ויכנע על מעלו כמו (איכה ב׳:י״ט) העטופים ברעב, בעטף עולל (שם) והנשמו' שאני עשיתי:

    כי רוח מלפני. כי זה משמש בלשון כאשר כמו כי תראה כי תבא כלומר כשרוחו נעטפת והוא נכנע אני מבטל ריבי וקצפי מעליו:

    אבן עזרא

    כי לא לעולם אריב. עם ישראל:

    ולא לעולם אקצף. כי אני בראתי הרוחות, והנה ראוי להיות כי רוח מלפני יעטוף:

    ונשמות אני עשיתי. (כי) הטעם כפול:

    והנה יעטוף. מגזרת לעני כי יעטף (תהלים ק"ב א'):

17. (יז)בַּעֲוֺן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי וְאַכֵּהוּ הַסְתֵּר וְאֶקְצֹף וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ

    מצודת דוד:בעון בצעו. בעבור עון הגזל קצפתי עליו והכתיו ולא על חנם: הסתר ואקצוף. הסתרתי פני ממנו לבל אראה בצרתו ועוד הקצפתי עליו להכביד עליו הצרה: וילך שובב. כי אף בעוד נסתרתי פני היה הולך לפני בסרוב ומרד ובדרך תאות לבו ולכן הרביתי עוד לקצוף:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בצעו. ענין גזל וחמס כמו שונאי בצע (שמות יח):

    שובב. ענין מרד וסרוב כמו מדוע שובבה העם הזה (ירמיהו ח׳:ה׳):

    רש"י

    בעון בצעו. גזלתו:

    קצפתי. תחלה ואכהו הסתר פני תמיד מצרתו ואקצוף ועל כי הולך שובב בדרך לבו וסרס את המקרא וכן פירושו בעון בצעו וילך שובב בדרכי לבו קצפתי ואכהו:

    אבן עזרא

    בעון. ואכהו. שב אל עמי הנזכר למעלה, או אל דכא ושפל רוח, ואכהו פועל יורה על זמן עומד, כי אין סימן לו בלשון הקדש:

    הסתר. הסתרתי פני והכיתיהו ביד, דרך משל, עד שלא ארחם עליו, והנה הסתר שם הפועל:

    [וילך שובב]. הוא הלך שובב מתנצח ומתגבר ושב אל דרכו הרעה, ומלת שובב לגנאי:

18. (יח)דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְאַנְחֵהוּ וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו

    מצודת דוד:דרכיו ראיתי. וכאשר ראיתי דרכיו הראוים לו אשר שב ללכת בהם ונחם על הרעה: וארפאהו. אז רפאתיו מן המכות הפקודות עליו: ואנחהו. אוליכו בדרך הישר לטוב לו: ואשלם. אתן לו טובה הרבה שיהיה לו תשלומין תנחומין על הרעה שעברה עליו: לו ולאבליו. אשלם לו תנחומין ולכל המתאבלים והמצטערים בצרתו:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ואנחהו. ענין הנהגה כמו ולא נחם אלהים (שמות י״ג:י״ז):

    נחומים. מלשון נחמה ולאבליו. מלשון אבילות וצער:

    רש"י

    דרכיו ראיתי. כשהוא נכנע מלפני שבאתהו צרה:

    וארפאהו ואנחהו. אוליכו בדרך מרפא, או ואנחהו ל' הנחה ומרגוע:

    לו ולאבליו. למצטערים עליו:

    אבן עזרא

    דרכיו ראיתי. הנה זאת לאות על יושר פירוש הספר, כאשר ראיתי דרכיו, או שעשה תשובה, או טעמו כמו כי יצר לב האדם רע (בראשית ח' כ"א):

    וארפאהו. כי כחולה היה, כי אין כח לחולה שילך:

    ואשלם נחומים לו. שאנחמהו על החולי שעבר עליו:

    ולאבליו. הם אוהביו כדרך האבלים על החולה במותו:

19. (יט)בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יְהוָה וּרְפָאתִיו

    מצודת דוד:בורא ניב שפתים. אחדש אני לו ניב שפתים מחודש לא כמו לשעבר שהכל קנתרו אותו בדבריהם כי מעתה כולם יאמרו לו שלום שלום והכפל לחזק: לרחוק ולקרוב. בין להרחוק ממנו בין להקרוב לו בשפתי כולם אחדש למולו דברי שלום: אמר ה׳ ורפאתיו. ר״ל כן אמר ה׳ וכן היה כי נרפא מן המכות ומן העדר השלום (מלת ורפאתיו אמר במקום ה׳ כאלו הוא המדבר):

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בורא. כל דבר חדש יקרא בריאה:

    ניב. ענין דיבור כמו ינוב חכמה (משלי י׳:ל״א) והוא מלשון תנובות שדי (דברים ל״ב:י״ג) כי הדבור הוא פרי הלשון:

    רש"י

    בורא ניב שפתים. בורא אני לו ניב שפתים חדש כלפי שבאתהו צרה עד עתה והכל קראו עליו תגר יקראו לו שלום שלום:

    לרחוק ולקרוב. שניהם שוין מי שנתיישן והורגל בתורתי ועבודתי מנעוריו ומי שנתקרב עתה מקרוב לשוב מדרכו הרעה אמר ה' ורפאתיו מחליו ומחטאיו:

    אבן עזרא

    בורא. כל המפרשים אמרו כי השם הוא בורא, ותחסר מלת אמר, לולי שאין ראוי לחדש, כי הייתי אומר שהוא לשון בריאה מגזרת ובורא חושך (ישעיהו מ"ה ז'):

    ומלת ניב כמו פרי. כמו תנובות שדי (דברים ל"ב י"ג), והטעם הדיבור, וכן פירושו אמרו שלום לרחוק ולקרוב, הודיעו שכבר רפא השם את ישראל, והטעם ורפאתיו:

20. (כ)וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט

    מצודת דוד:והרשעים. אבל הרשעים העומדים במרדם יתמידו בצרה כים הזה אשר בכל עת הוא נגרש מן הרוח ומתנדנד בגליו אל השפה כי לא יוכל להיות בהשקט ובמנוחה כי רוח קימעא מגרשו ומנדנדו: ויגרשו מימיו. ר״ל בבואו אל השפה יגרשו מימיו להלן את הרפש והטיט המצויים בשפת הים וכן הרשעים האלה יתמידו בצרה והם עוד יוסיפו סרה להכאיב לזולת:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נגרש. מלשון גרושין ותנודה:

    השקט. ענין מנוחה ומרגוע:

    יוכל. מלשון יכולת:

    רפש. הוא עפר לח כעין הטיט ואין לו דמיון במקרא ובדרז״ל לא יהיה אלא כרפשו (ב״ק ל׳):

    רש"י

    והרשעים. שאין נותנין לב לשוב:

    כים נגרש. הים הזה גליו מתגאים לרום למעלה ולצאת חוץ לגבול החול אשר שמתי גבול לים וכשמגיע שם הוא נשבר על כורחו וכל זה גל חבירו רואה ואינו חוזר בו כך הרשע רואה את חברו לוקה ברשעו ואינו חוזר בו ומה הים רפשו וסריותו על פיו כך הרשעים סריותם בפיהם כגון פרעה אמר מי ה' (שמות ה׳:ב׳) סנחרב אמר מי בכל אלהי הארצות (ישעיהו ל״ו:כ׳) נבוכדנצר אמר (שם יד) אדמה לעליון:

    כים נגרש. כים אשר נגרש שגורש כל היום רפש וטיט:

    אבן עזרא

    והרשעים וגו'. והטעם שהשם ירפא צדיקי ישראל ולא הרשעים, כי הם כים שהוא נגרש תמיד, כמו ויגרשו מימיו, וקרוב מגזרת הנני גורש מפניך (שמות ל"ד א'):

    כי השקט לא יוכל. פירוש כים נגרש, הנה תחסר מלת שהוא (נגרש), כי נגרש תאר השם:

    ויגרשו מימיו. כמו ינועו:

21. (כא)אֵין שָׁלוֹם אָמַר אֱלֹהַי לָרְשָׁעִים

    מצודת דוד:אין שלום וכו׳. כלפי שאמר למעלה שאל מול השב יחדש אמרי שלום לזה אמר אבל על הרשעים הללו אמר אלהי שלא יהיה שלום להם כי כולם יקנתרו אותו בדברי ריב ומצה:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    אין שלום. כלפי שאמר לצדיקים ולבעלי תשובה שלום שלום לרחוק וגו' חזר ואמר אין שלום לרשעים:

    אבן עזרא

    אין. על כן לא יהיה להם שלום, כי הם לא יוכלו השקט: