ישעיהו פרק נ״ו

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)כֹּה אָמַר יְהוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי־קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת

   מצודת דוד:שמרו משפט. שמרו משפטי התורה ועשו צדקה זה עם זה: כי קרובה. עי״ז תהיה תשועתי קרובה לבוא וצדקתי לכם תהיה קרובה להיות נגלה לעין כל:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא

   אבן עזרא

   כה. אחר שתדעון כי השם יגאלכם [ויעשה] לכם כל אלה הטובות, שמרו משפטיו כי קרובה הישועה, והנה לעד כי העונות מעכב [צ"ל מעכבות] ביאת משיח:

2. (ב)אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה־זֹּאת וּבֶן־אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל־רָע

   מצודת דוד:יעשה זאת. את האמור למטה שישמור את השבת מלחללו כי הוא יסוד מוסד על אמונת חידוש העולם וא״כ בזה בודאי ישמור ידו מעשות כל רע הואיל ומאמין שיש בורא:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אנוש. שם משמות אדם:

   יחזיק. יאחז:

   מחללו. כמו מלחללו:

   רש"י

   יעשה זאת. שומר שבת וגו':

   אבן עזרא

   יעשה זאת. המצוה שאמר והיא שמור שבת מחללו, וידוע כי שבת סימן התיו לנקבה, אולי זה בא כאילו אמר יום שבת, או יהיה וי"ו מחללו חלול השמור, כי עם כל פועל שם הוא בכח הלשון ואם לא נכתב, כאשר פירש רבי משה הכהן ז"ל במלת ותצפנו (יהושע ב' ד') שהוא שב ללקח, וכמוהו וברב יועצים תקום (משלי ט"ו כ"ב), והטעם עצה ואם לא נכתב:

3. (ג)וְאַל־יֹאמַר בֶּן־הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל־יְהוָה לֵאמֹר הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי יְהוָה מֵעַל עַמּוֹ וְאַל־יֹאמַר הַסָּרִיס הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ

   מצודת דוד:הנלוה. המתחבר עצמו אל ה׳ להאמין בו: הבדל יבדילני. אהיה נבדל מישראל בעת יקבלו הטובה ולא אקבל עמהם ואם כן למה אצדק: הן אני עץ יבש. כמו עץ יבש שאין מגדל פרי כן אני מבלי זרע ולא ישאר שמי לזכרון ועל מה איישר דרכי:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הנלוה. ענין החברה והריעות כמו ונלוה הגר (לעיל י):

   הבדל. ענין הפרשה ופירוד:

   הסריס. כן יקרא מי שאינו מוליד:

   רש"י

   הבדל יבדילני ה' מעל עמו. למה אתגייר הלא הקב"ה יבדילני מעל עמו כשישלם שכרם:

   ואל יאמר הסריס. למה איטיב דרכי ומעללי הן אני כעץ יבש מאין זכרון:

   אבן עזרא

   בן הנכר. אלה הגרים גרי הצדק:

   הנלוה. פועל עבר והה"א תחת אשר, כה"א ההלכוא אתו (יהושע י' כ"ד):

   יבדילני. פתח גדול תחת קמץ קטן, וכמוהו כי עתה יאהבני אישי (בראשית כ"ט ל"ב):

   הן אני עץ יבש. בעבור שלא יוליד:

4. (ד)כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת־שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי

   מצודת דוד:באשר חפצתי. בהדבר אשר חפצתי אני: ומחזיקים. אוחזים בתורתי אשר כרתי עליה ברית עם ישראל:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   ומחזיקים. אוחזים:

   אבן עזרא

   כי כה אמר יי. הזכיר השבתו', כי אות היא בינו ובין שומרימו בעבור ששבת השם, הנה כל שומר שבת הוא לשם:

5. (ה)וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן־לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת

   מצודת דוד:בביתי ובחומותי. בבית המקדש מבפנים לחומת הר הבית אשר שמה ישבו כסאות למשפט מושב הסנהדרין והזקנים שם אתן לו מקום וזכרון שם ר״ל שם יהיה מקומו ושם יזכר לטובה והוא דבר הטוב יותר מזכרון הבא מבנים ובנות: שם עולם אתן לו. ר״ל עד עולם יזכר לטובה אשר לא יכרת זכרון שמו:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יד. מקום כמו ויד תהיה לך (דברים כ״ג:י״ג):

   אבן עזרא

   ונתתי. יד. מקום, כמו יד תהיה לך (דברים כ"ג י"ג) (שם):

6. (ו)וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל־יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת־שֵׁם יְהוָה לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים כָּל־שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי

   מצודת דוד:על ה׳. כמו אל ה׳: כל שומר שבת. כל מי בהם אשר ישמור את השבת מלחללו וכל האוחזים בתורתו הנתונה בברית:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לשרתו. ענין עבדות ושמוש:

   אבן עזרא

   ובני [הנכר]. (שם), הזכיר הסריסים קודם בני הנכר, בעבור שהשלים בהם, כי כן דרך המקרא ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו (יהושע כ"ד ד'):

   לשרתו. שרות השם לעשות חקיו:

7. (ז)וַהֲבִיאוֹתִים אֶל־הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל־מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית־תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל־הָעַמִּים

   מצודת דוד:והביאותים. את העושים כל אלה אביא אל הר קדשי הוא בה״מ שוה בשוה עם האזרח בישראל: ושמחתים. אשמחם בבית המוכן להתפלל שם לפני: לרצון. יהיו מקובלים ברצון על מזבחי: יקרא לכל העמים. ר״ל יהיה מוכן לבית תפלה לכולם:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   לכל העמים. ולא לישראל לבדם כי אף לגרים:

   אבן עזרא

   והביאותים. כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים, כדרך תפלת שלמה (מלכים א' ח' מ"א):

8. (ח)נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו

   מצודת דוד:מקבץ. המקבץ את ישראל: עוד אקבץ עליו. על ישראל אקבץ עוד להיות נוספים על הנקבצים מישראל:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   עוד אקבץ עליו. מן האומות שיתגיירו ונלוו עליהם:

   לנקבציו. נוספים על קבוצי ישראל:

   אבן עזרא

   נאם. מקבץ נדחי ישראל. כי אם עלו מבבל ומעילם ואשור:

   וטעם לנקבציו על הגרים, והנה עוד אקבץ גרים על נקבצי ישראל, וי"ו לנקבציו שב אל ישראל:

9. (ט)כֹּל חַיְתוֹ שָׂדָי אֵתָיוּ לֶאֱכֹל כָּל־חַיְתוֹ בַּיָּעַר

   מצודת דוד:כל חיתו שדי. חיות השדה אין כחם רב כחיות היער ואמר האומות הנמשלות לחית השדה והם אותם שלא אמצו לבם ונתגיירו: אתיו. בואו לאכול ולרצות את האומות הנמשלות לחיות אשר ביער והם אותם שאמצו לבם ועמדו במרדם:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חיתו. הוי״ו יתירה:

   אתיו. בואו כמו שובו אתיו (לעיל כא):

   רש"י

   כל חיתו שדי. כל גירי האומות אתיו והתקרבו אלי ותאכלו את כל חיתו ביער את גבורי האומות שאמצו את לבם מלהתגייר:

   חיתו שדי. חית השדה אין כחה רב כחית היער חית השדה חלשה ותשות כח מחית היער ועל שאמר עוד אקבץ עליו אמר המקרא הזה:

   אבן עזרא

   כל וגו'. הטעם שהצדיקים גם הגרים ישובו, רק המקטרים לע"ז לא ישובו, והנה אתיו לשון ציווי, כמו אם תבעיון בעיו שובו אתיו (ישעיהו כ"א י"ב) כמו בואו, מגזרת אתא מרבבות קודש (דברים ל"ג ב'), והטעם, כי השם צוה לאומות העולם הרשעים, להרוג רשעי ישראל, כמו החיות שתהרוגנ' אלה את אלה:

10. (י)צֹפָיו עִוְרִים כֻּלָּם לֹא יָדָעוּ כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ הֹזִים שֹׁכְבִים אֹהֲבֵי לָנוּם

    מצודת דוד:צופיו עורים. עתה חזר להוכיח את ישראל ואמר הצופים שלהם אשר הועמדו לראות אם השונא בא לעיר הנה המה עורים ואינם רואים ור״ל שרי העם המדריכים את העם אינם משגיחים לתקן דרך העם ועושים עצמם כאלו לא ידעו בקלקול הדור: כולם כלבים אלמים. כל השרים מישראל אינם מזהירים את העם על התשובה ולא יועילו להם והמה ככלבים אלמים אשר לא יוכלו לנבוח להבריח החיות הטורפות מן העדר שאין בהם תועלת: הוזים שוכבים. השרים המה נרדמים בשינה עמוקה או שוכבים על המטה להתענג להביאם לידי תנומה הוא שינה קלה כי יאהבו׳ את התנומה כדרך המתענגים ולא שמו לב בתקון העם:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    צופיו. מלשון צופה הרואה על המגדלים:

    לנבוח. כן נקרא צעקת הכלב:

    הוזים. ענין תרדמה כת״י ואין דמיון:

    לנום. מלשון תנומה והיא שינה קלה:

    רש"י

    צופיו עורים כולם. לפי שאמר דרשו ה' וכל הענין והם אינם שומעי' חוזר ואומר הנה הנביאים צועקים להם ומכריזים על התשובה ותיטיב להם והרי פרנסיהם כעורים כולם ואינם רואין את הנולדות כצופה המופקד לראות את החרב בא להזהיר את העם והוא עור מלראות את החרב באה ואלם מלהזהיר את העם ככלב שמינוהו לשמור הבית והוא אלם מלבנות כך פרנסי ישראל אינם מזהירין אותם לחזור למוטב:

    הוזים שוכבים. פי' דונש נרדמים שוכבין ויונתן תירגם ניימין שכבין ואין לו דמיון:

    אבן עזרא

    צופיו. יאמר אל נביאי השקר שהיו בישראל, והיו כצופים עורים, והנה דרך משל, על היום או על כלבים אלמים בלילה כי לא ישמרו הבית ותועלת אין בהם:

    לנבוח. זעקת הכלב, וכן בלשון קדר:

    הזים. כמו כלבים, ואין ריע לו, כי הה"א עיקר כה"א הורים והוגים (ישעיהו נ"ט י"ג), כי לא יבא הפועל מבנין הפעיל כי אם במ"ם, פירש רבי יונה אמר המתרגם ניימין שכבין, לפי שהכלבים הם אדוקים בתנומה יותר משאר כל בעלי חיים, והנה הטעם כפול:

11. (יא)וְהַכְּלָבִים עַזֵּי־נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה וְהֵמָּה רֹעִים לֹא יָדְעוּ הָבִין כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ

    מצודת דוד:והכלבים עזי נפש. כמו שהכלבים המה בטבעם חזקי התאוה ואינם יודעים משביעה כי בכל עת יתאוו תאוה: והמה רועים. וכן השרים ההמה הרועים את עצמם להתענג בתענוגים אינם יודעים בינה להשכיל אשר מי שמשוקע בתענוגים הוא חסר מהם כי בכל עת יתאוה להוסיף וא״כ הוא מאוד מעונה: לדרכם פנו. כל אחד פונה לדרכו במקום שיוכל לענג נפשו: איש לבצעו. כל אחד פונה לבצוע בצע: מקצהו. רצה לומר כולם עושין כן מן הקצה אל הקצה והוא מקרא קצר:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עזי. ענין חוזק:

    נפש. ענין תאוה כמו בנפש צרי (תהלים כז):

    רועים. מלשון מרעה והוא לשון מושאל על אכילת התענוג:

    לבצעו. ענין גזל כמו מה תקות חנף כי יבצע (איוב כ״ז:ח׳):

    רש"י

    והכלבים עזי נפש. רוצים למלאות כריסם (אינגר"ש בלע"ז):

    והמה רועים. כמו שהכלבים לא ידעו שבעה כן הרועים לא ידעו הבין מה יהיה באחרית הימים:

    כולם. לדרך הנייתם פנו איש לבצעו לגזול את שאר העם שהם ממונים עליהם:

    מקצהו. כמו (בראשית י״ט:ד׳) כל העם מקצה מקצה מניינם ועד קצהו כולם נוהגי' כן:

    אבן עזרא

    והכלבים עזי נפש. רוב הנפש הנמצא במקרא על הכח המתאוה לאכל, כמו ונפשו מאכל תאוה (איוב ל"ג כ'), והטעם, כי על [צ"ל כל] אלה הכלבים אין בהם תועלת רק יזיקו, כי הם חזקי התאוה, וזאת היא עזות נפש, ולא ישבעו לעולם, והנה הנמשל:

    והמה. הטעם הכלבים הנזכרים, הם רועי ישראל שלא ידעו הבין, שם הפועל:

    איש לבצעו. מה יועיל לו מאומה כמו מה בצע בדמי (תהלים ל' י'):

    [מקצהו]. כל אחד מקצהו:

12. (יב)אֵתָיוּ אֶקְחָה־יַיִן וְנִסְבְּאָה שֵׁכָר וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד

    מצודת דוד:אתיו. כ״א יאמר לחביריו בואו עמי ואקח יין: ונסבאה שכר. כפל הדבר במ״ש: והיה כזה. כמשפט היום הזה יהיה יום מחר ועוד יהיה גדול ויתר מאד מהיום ר״ל נעסוק במשתה כמו היום אבל ברוב הכמות:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ונסבאה. ענין שכרות כמו זולל וסובא (דברים כא):

    שכר. יין ישן:

    יתר. מלשון יתרון:

    רש"י

    אתיו אקחה יין. כך היו אומרים זה לזה:

    והיה כזה יום מחר. במאכל ובמשתה:

    אבן עזרא

    אתיו וגו'. ובממון שיקחו חמס יתענגו בו לשתות, ואומר הרועה לחבירו בא ונקחה יין:

    ונסבאה שכר. משכר, כמו אל תהי בסובאי יין (משלי כ"ג כ'), ולא יעשו יום אחד לבדו, רק יום אחר יום:

    יתר מאד. תאר השם, שיהיה ליום מחר יתרון על היום בעונג ובמשתה: