ישעיהו פרק נ״ה

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)הוֹי כָּל־צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין־לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא־כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב

   מצודת דוד:הוי כל צמא. כל מי שהוא צמא מחסרון המים ילכו אל המים לרוות הצמאון: ואשר וכו׳. ר״ל ואף אם אין לו כסף לקנות המים כי בחנם ימצא כלומר התאב לדבר ה׳ ילך אל הנביא לשמוע דבר ה׳ מבלי מתן כסף: לכו שברו. לכו קנו דבר מאכל ואכלו ועל דברי התורה יאמר וחוזר ומפרש לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר, בזולת מתן מחיר קנו יין וחלב ר״ל כל ענייני חכמת התורה תוכלו ללמוד בזולת מחיר:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הוי. הוא ענין לשון קריאה:

   שברו. ענין קנין כמו לשבור אל יוסף (בראשית מא):

   מחיר. ענין דמי הדבר וערכו כמו ולא רבית במחיריהם (תהילים מ״ד:י״ג):

   רש"י

   הוי כל צמא. הוי זה ל' קריאה וזימון וקיבוץ הוא ויש הרבה במקרא (זכריה ב) הוי הוי ונוסו מארץ צפון:

   לכו למים. לתורה:

   שברו. ל' לשבור בר (בראשית מב) קנו:

   יין וחלב. לקח טוב מיין וחלב:

   אבן עזרא

   הוי. לשון קריאה, כמו הוי כל צמא, אלה דברי השם לאומות העולם, בימים ההם מי שירצה ללמוד תורה:

   ואשר אין לו כסף. והטעם אם אין לו כסף לקנות, שאין לו כסף ללמוד:

   שברו [ואכלו]. הטעם על החכמה, כטעם אכול את המגילה הזאת (יחזקאל ג' א'), כי החכמה לנשמה כמאכל לגוף:

   ולכו. אלי:

   והטעם [צ"ל וטעם] ושברו חנם. ואכולו בלא כסף, וטעם שברו יין וחלב, כי שניהם הם כמו מאכל ומשתה, וכן יודו חכמי הרפואות, וטעם יין וחלב, כי התורה נמשלה בהם:

2. (ב)לָמָּה תִשְׁקְלוּ־כֶסֶף בְּלוֹא־לֶחֶם וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ־טוֹב וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם

   מצודת דוד:למה תשקלו כסף. מה לכם בזה שתשקלו כסף בחנם בלא מאכל לחם ר״ל למה תרבו לתת מחיר בעבור לימוד חכמות נכריות שאין בהם תועלת: ויגיעכם. למה תתנו הון הבאה ביגיעה בעבור דבר שאין משביע ועל החכמות הנכריות יאמר וכפל הדבר במ״ש שמעו וכו׳. ללמוד חכמת התורה: ואכלו טוב. כן יקרא חכמת התורה כמ״ש כי לקח טוב וכו׳ תורתי אל תעזובו (משלי ד׳:ב׳): ותתענג וכו׳. זהו תענוג הנשמה בעולם הבא:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ותתענג. מל׳ עונג ותפנוק:

   בדשן. בשומן כמו ואכל ושבע ודשן (דברים ל״א:כ׳):

   רש"י

   למה תשקלו כסף. למה תגרמו לכם לשקול כסף לאויביכם בלא לחם:

   אבן עזרא

   למה וגו'. שיוגיעו עצמם בחכמות נכריות שלא יועילו:

   ואכלו טוב ותתענג בדשן. כמו והיה דשן ושמן (ישעיהו ל' כ"ג) כטעם תענוג הנשמה במות הגוף, או טעמו:

3. (ג)הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים

   מצודת דוד:הטו אזנכם. לשמוע אמרי: ולכו אלי. לכו ממקומכם לבא אלי ללמוד תורתי שמעו וכו׳. שמעו אלי ותזכו לעמוד בתחיה בימי המשיח: ואכרתה. אז אכרית לכם ברית אהבה להיות מתקיימת עד עולם: חסדי. כחסדי ר״ל יהיה כמו החסדים הקיימים אשר הבטחתי לדוד שלא תופסק המלוכה מזרעו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הנאמנים. ענין דבר מתקיים וכן במקום נאמן (לעיל כב):

   רש"י

   חסדי דוד. שאגמול לדוד חסדיו:

   אבן עזרא

   הטו. ולכו ממקומכם אלי, כמו סור' אלי אל תירא [שופטים ד, יח]:

   ותחי נפשכם. הטעם עמידת הנשמה במות הגוף או טעם, שיחיים המשיח, אחרי ששבו לדת השם:

   ואכרתה לכם ברית עולם. שלא תמוט, כברית וחסד שכרתי עם דוד, וכתוב לעולם אשמור לו חסדי [תהילים פט, כט] ויתכן היות חסדי דוד רמז על המשיח שהוא ממשפחתו כאשר נקרא הנביא ישראל, וכאלו הוא, כי חסדי דוד נאמני' הם והעד על זה, הפסוק הבא אחריו:

4. (ד)הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים

   מצודת דוד:הן עד לאומים נתתיו. באמת נתתי את דוד להיות לעד ולראיה מול העכו״ם ר״ל ממשלת המלוכה אשר תתמיד בזרעו יקחו ראיה שדבר ה׳ תקום לעולם: נגיד ומצוה לאומים. המשיח הבא מזרעו יהיה נגיד ויהיה מצוה אל העכו״ם את המעשה אשר יעשון:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לאומים. אומות כמו שני לאומים (בראשית כה):

   נגיד. ענין שררה:

   רש"י

   לאומים. שר וגדול עליהם ומוכיח ומעיד דרכיהם על פניהם:

   אבן עזרא

   הן עד. זהו המשיח:

   למ"ד לאומים שורש. ויתכן היות לטעם [והטעם] כי המשיח לעד כי אין מלך אחר נגיד על העולם:

   ומצוה. אשר יצוה מה שיצוה (יעשו):

5. (ה)הֵן גּוֹי לֹא־תֵדַע תִּקְרָא וְגוֹי לֹא־יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ לְמַעַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ

   מצודת דוד:הן גוי וכו׳. ר״ל כמו שמתקיים החסד שהבטחתי לדוד כן תתקיים החסד שהבטחתי לך כי באמת גוי אשר לא תדע מעולם תקרא אליך לשמש אותך: לא ידעוך. אשר הם לא ידעוך מעולם: אליך ירוצו. להיות סרים למשמעתך: למען ה׳. ר״ל לא למען כח זרועך כ״א למען ה׳ השוכן בקרבך: ולקדוש וגו׳. למען קדוש ישראל אשר נתן לך פאר להשרות שכינתו בקרבך וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ירוצו. מל׳ ריצה ורדיפה:

   פארך. מלשון פאר ויופי:

   רש"י

   הן גוי לא תדע תקרא. לשמושך אם אלי תשמעו לשם ה' הנקרא עליך:

   אבן עזרא

   הן גוי לא תדע. גוי לא היית יודעו תקרא, שיבוא אליך, כטעם לעבדי קראתי (איוב י"ט ט"ז):

   אליך ירוצו. והנה התברר מה שפירשתי:

   פארך. מלה זרה בדקדוק, כי אין כמוה בפעלים השלמים, רק בנחים כמו כשמעתו ענך (ישעיהו ל' י"ט):

6. (ו)דִּרְשׁוּ יְהוָה בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב

   מצודת דוד:בהמצאו. בעוד הוא מצוי בכם עד לא תגלו מארצכם ועדיין השכינה שורה עמכם בהיותו קרוב. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   בהמצאו. קודם גזר דין בעוד שהוא אומר לכם דרשוני:

   אבן עזרא

   דרשו וגו'. לפי דעתי כי זאת הפרשה תוכחה על אנשי דורו, הטעם אחר שתדעו כי תגאלו מבבל וגם מכל הגוים פעם שנית דרשו השם:

   וטעם בהמצאו לדורשים, כי ידוע שהשם נמצא בכל מקום ובכל עת, הנה הטעם קודם חתום הגזרות, וכן טעם בהיותו קרוב, רמז לשכינה שהיא במקדש:

7. (ז)יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל־יְהוָה וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל־אֱלֹהֵינוּ כִּי־יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ

   מצודת דוד:דרכו. דרך הרשע: מחשבותיו. יעזוב מחשבותיו: וישוב. יעשה תשובה אל ה׳ וירחם עליו: ואל אלהינו. ישוב אל אלהינו ויש תקוה כי ירבה לסלוח:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא

   אבן עזרא

   יעזוב וגו'. פירוש דרשו השם:

   דרכו. שהוא נהוג ללכת בה, ויעזוב איש און מחשבותיו, והנה העקר המחשבה והמעשה:

   כי ירבה לסלוח. העונות:

8. (ח)כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם יְהוָה

   מצודת דוד:כי לא וגו׳. כי אין מחשבותי כמחשבותיכם כי אתם חושבים שלא יועיל לכם התשובה ולבבי לא כן יחשוב: ולא דרכיכם דרכי. דרך בשר ודם לענוש את המורד בו ואין מועיל תשובה ופיוס אבל דרכי לא כן הוא:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   כי לא מחשבותי מחשבותיכם. אין שלי ושלכם שוות לכך אני אומר לכם יעזוב רשע דרכו ויתפוש את דרכי:

   ואיש און מחשבותיו. ויתפוש את מחשבותי לעשות הטוב בעיני, ומדרש אגדה כי לא מחשבותי וגו' אין דיני כדיני בשר ודם אתם מי שמודה בדין מתחייב אבל אני מודה ועוזב ירוחם (משלי כה):

   אבן עזרא

   כי וגו'. טעמו כי חשבתם שאגמול לכם רע אע"פ שתשובו אלי, על כן לא מחשבותי כמחשבותיכם, כי במחשבותי להטיב לכם, וככה לא דרככם דרכי, כי דרכי הם ישרי', גם מפורש בספר יחזקאל הדרכי לא יתכנו (יחזקאל י"ח כ"ט):

9. (ט)כִּי־גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם

   מצודת דוד:כי גבהו. כערך גבהות השמים מן הארץ כן דרכי גבהו בהבדל רב מדרכיכם כי דרך בשר ודם שלא ימחול כלל וכלל ודרכי למחול מכל וכל: ומחשבותי ממחשבותיכם. אתם חושבים שאין תשובה מועיל כל עיקר אבל מחשבתי שמועיל הרבה מאד:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   כי גבהו שמים וגו'. כלומר כי יש הבדל וחילוק מעלות ושבח בדרכי יותר מדרכיכ' ובמחשבותי יותר ממחשבותיכם כגבוה שמים על הארץ אתם נותנים לב למרוד בי ואני נותן לב להשיב אתכם:

   אבן עזרא

   כי וגו'. דרך משל:

10. (י)כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן־הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם־הִרְוָה אֶת־הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל

    מצודת דוד:כי כאשר וכו׳. ר״ל כמו הגשם והשלג היורד מן השמים אשר לא ישוב אל השמים על ידי חום השמש השואב הרטיבות כי אם בתחילה מרוה האדמה וכו׳ ואח״ז תשוב למעלה בחום השמש: והולידה. הוא הוצאת הצמח מהגרעין בעומק הארץ: והצמיחה. הוא הוצאת הצמח ממעל לארץ: ונתן. הגשם הוא סיבה לגדל תבואה לזרוע מהם עוד במקום אחר ולהיות למאכל להצריך לאכול:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הרוה. ענין שביעה כמו כגן רוה (לקמן נח):

    רש"י

    כי כאשר ירד הגשם והשלג. ולא ישוב ריקם אך ייטיב לעולם:

    אבן עזרא

    כי הגשם. ברדתו מן השמים, ירוה את הארץ, על כן הורדתיה לתת זרע לזורע ולחם לאוכל:

11. (יא)כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא־יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם־עָשָׂה אֶת־אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו

    מצודת דוד:לא ישוב אלי ריקם. מבלי יעשה הדבר ההוא ואחז בלשון בן אדם השולח מי לעשות דבר וחוזר לפעמים ריקם ולא גמר השליחות ולפי שאמר במשל ושמה לא ישוב לזה אמר לשון לא ישוב: כי אם עשה. הדבר יעשה וכו׳ ומוסב למעלה לומר שבודאי תתקיים הבטחתי: והצליח וכו׳. כפל הדבר במלות שונות:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    כן יהיה דברי אשר יצא מפי. להודיעכם ע"י הנביאים לא ישוב ריקם אך ייטיב לכם אם תשמעו להם:

    אבן עזרא

    כן יהיה דברי. לא ישוב אלי ריקם, והטעם כי אמלא כל אשר דברתי אל נביאי, וזהו:

12. (יב)כִּי־בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ־כָף

    מצודת דוד:כי בשמחה תצאו. וזהו ההבטחה אשר תצאו מן הגולה בשמחה ותובלון לארצכם בשלום: יפצחו וכו׳. היא ענין מליצה כי כשהאדם בשמחה דומה לו שכל העולם שמח עמו: ימחאו כף. יכו בכפיהם לשמוח וגם זה ענין מליצה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תובלון. ענין הבאה כמו יובל שי (לעיל יח):

    יפצחו. ענין פתיחת הפה בהרמת קול כמו פצחו הרים רנה (לעיל מד):

    ימחאו. ענין הכאה כף אל כף דרך שמחה כמו מחאך יד (יחזקאל כה):

    רש"י

    כי בשמחה תצאו. מן הגלות:

    ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה. שיתנו לכם פריים וצמחם ויהנו (ירוננו) יושביהם:

    אבן עזרא

    כי בשמחה תצאו. מהגלות:

    תובלון. אל ארצכם על סוסים ופרדים, [אם] על גלות בבל, כן היה ואם לעתיד מפורש בסוף הספר (ישעיהו ס"ו כ'), י"א על שתי גליות דיבר:

    ימחאו. כטעם יכו, וזאת הלשון ידועה בארמית, ומגזרת ומחה אל כתף ים כנרת (במדבר ל"ד י"א):

13. (יג)תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס וְהָיָה לַיהוָה לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת

    מצודת דוד:תחת הנעצוץ. ר״ל במקום ממשלת העכו״ם ימשלו ישראל: ותחת הסרפד. כפל הדבר במ״ש: והיה. הדבר הזה יהיה לה׳ לשם גבורה: לאות עולם. ויהיה לאות ולסימן שכן יהיה עד עולם ולא יכרת הדבר הזה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הנעצוץ. מין אילן קוץ כמו בכל הנעצוצים (לעיל ז):

    ברוש. שם אילן סרק חשוב:

    הסרפד. שם צמח גרוע:

    הדס. שם אילן המריח:

    רש"י

    תחת הנעצוץ וגו'. רבותינו דרשו תחת הרשעים יעלו צדיקים:

    נעצוץ. וסרפד מיני קוצים הם כלומר הרשעים יאבדו והצדיקים יטלו ממשלתם:

    אבן עזרא

    תחת הנעצוץ. כמו הנעצוצים (ישעיהו ז' י"ט), ואין ספק כי הברוש טוב ממנו:

    הסרפד. מין ממיני צמחי החוחים, הנה יחדש פלא, לשום נהרות במדבר, בשובם אל ציון, וזהו והיה ליי לשם לאות עולם, וזהו פלא עומד: