ישעיהו פרק נ״ד

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא־חָלָה כִּי־רַבִּים בְּנֵי־שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְהוָה

   מצודת דוד:רני עקרה. את ירושלים אשר היית כעקרה שלא ילדה על כי אנשים כלו ממנה ואינם הנה עתה בזמן הגאולה רני ושמחי: פצחי. פתחי פה להרים קול רנה והשמיעי קול גדול את ירושלים אשר היית כאשה אשר לא חלה ללדת וכפל הדבר במ״ש: כי רבים. כי עתה יתרבו בני ירושלים שהיתה שוממה מבני אדם שהיתה מיושבת ברבת עם:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פצחי. ענין פתיחת הפה בהרמת קול כמו פצחו הרים רנה (לעיל מד):

   וצהלי. ענין השמעת קול גדול כמו צהלו מים (לעיל כד):

   חלה. ענין חבלי לידה כמו כי חלה גם ילדה (לקמן סו):

   בעולה. ר״ל מיושבת וכן ולארצך בעולה (לקמן סב):

   רש"י

   רני עקרה. ירושלים אשר היתה כלא ילדה:

   לא חלה. ל' לידה הוא שהיולדת על ידי חיל וחבלי' יולדת:

   מבני בעולה. בת אדום:

   אבן עזרא

   רני עקרה. כנסת ישראל עקרה לא ילדה והיא עקרה, והטעם שמעט מספר ישראל:

   פצחי גם צהלי. פירשתיו:

   לא חלה. מגזרת חיל (שמות ט"ו י"ד) וכן הוא, פצחי רנה וצהלי עקרה, אשר לא חלה, ועל דעת ר' משה הכהן ז"ל בבל, ועל דרך האמת כל אומה שיש לה בעל והוא מלך:

2. (ב)הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל־תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי

   מצודת דוד:הרחיבי. להחזיק את כל בניך המרובים: יטו. יהיו נוטים לאורך ולרוחב ואל תחשוכי מלהטותם: האריכי מיתריך. החבלים התלוים בשפולי האוהל לקשרם ביתידות האריכי אותם שיהא נוח לקשרם היטב: ויתדותיך. היתדות התקועות בארץ חזקי למען לא יזוזו ממקומם והוא ענין מליצה לומר שתתרחב ירושלים מכמות שהיתה ועד עולם תעמוד ולא תחרב עוד:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ויריעות. הוא הוילון כמו נוטה שמים כיריעה (תהילים ק״ד:ב׳):

   משכנותיך. מלשון משכן:

   תחשכי. ענין מניעה כמו ולא חשכת (בראשית כב):

   מיתריך. חבלים כמו ואת מיתריהם (שמות לה):

   ויתדותיך. מלשון יתד ומסמר:

   רש"י

   יטו. למרחוק:

   מיתריך. הם חבלים דקים התלוים בשולי אהלים וקושרי' ביתדות שקורין קביל"ס בלע"ז ותוקעין בארץ:

   אבן עזרא

   הרחיבי וגו'. טעם הרחיבי מקום, בעבור רוב הבנים:

   יטו. שב אל בני שוממה, או תחסר מלת נוטים כמו ויאמר ליוסף (בראשית מ"ח א'):

   וטעם אל תחשוכי, כמו אל תמנעי אותם, שיטו יריעות אהלך:

   מיתריך. מיתרי האהל והנה הטעם המדינות והכפרים:

3. (ג)כִּי־יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ

   מצודת דוד:כי ימין ושמאול תפרוצי. תתחזק על הכשדים היושבים מימינך ומשמאלך: וערים נשמות. הערים השוממות יתיישבו בבני אדם כי יפרו וירבו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תפרוצי. ענין התחזקות כמו מה פרצת (בראש׳ לח):

   יירש. מלשון ירושה:

   נשמות. מלשון שממון:

   רש"י

   תפרוצי. תגברו:

   אבן עזרא

   כי ימין ושמאל תפרצי. כמו כי תרבי וכמוהו ופרצת ימה [שם כ"ח י"ד] ויש מפרשי' שהוציאוהו מגזרת פרץ:

   וזרעך גוים יירש. פירוש כי ימין ושמאל תפרוצי:

   יושיבו. זרעך:

4. (ד)אַל־תִּירְאִי כִּי־לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל־תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי־עוֹד

   מצודת דוד:אל תיראי. אל תפחדי שיהיה צאתך מגלות זה כצאתך משאר הגליות שמצאוך בארצך צרות רבות ורעות כי לא תבושי עוד לעולם להיות משועבדת ונכנעת אל האומות: ואל תכלמי. להרים ראש ולהראות גדולה בחושבך פן תגלה שוב: כי לא תחפירי. כי היה מובטחת שלא תחפירי עוד ללכת גולה: כי בושת עלומיך תשכחי. כי הבושת שהיה לך בימי נעוריך כאשר היית גולה ומטולטלת הבושה הזאת תשכחי כי לא יקרה לך עוד כזאת להזכר על ידה הראשונות: וחרפת אלמנותיך. החרפה שהיה לך מאז שהיית מבלי מלך כאלמנה מבלי בעל החרפה ההיא לא תזכרי עוד כי לא תהיה עוד מבלי מלך להזכיר על ידו את הראשונות:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תחפירי. ענין בושה וכלימה כמו וחפרה הלבנה (לעיל כד):

   עלומיך. נעוריך וכן הקצרת ימי עלומיו (תהילים פ״ט:מ״ו):

   רש"י

   עלומיך. נעוריך:

   אבן עזרא

   תחפירי. כמו וחפרה הלבנה (ישעיהו כ"ד כ"ג), וטעם אל תיראי בהיותך בגלות:

   עלומיך. רמז לגלות עלומים, או רמז לבית ראשון וגם שני, שהיו רעות רבות לישראל מעורבות בימי מלכותם:

   אלמנותיך. חסרון המלכות:

5. (ה)כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי כָל־הָאָרֶץ יִקָּרֵא

   מצודת דוד:כי בועליך. כי אדונך המגדל והמרומם אותך הנה שמו ה׳ צבאות על כי הוא מושל בצבאות מעלה ומטה ואם כן מי יעמוד כנגדו לבטל מעשיו: וגאלך. הלא גאלך קדוש ישראל אשר יקרא אלהי כל הארץ וידו בכל משלה וכפל הדבר במלות שונות:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בועליך. ענין אדון כמו אם בעליו עמו (שמות כ״ב:י״ד):

   עושיך. ענין הגדלה והרמה וכן ישמח ישראל בעושיו (תהילים קמ״ט:ב׳):

   אבן עזרא

   כי וגו'. מלת בועליך על לשון רבים, וכן עושיך, כמו ישמח ישראל בעושיו (תהלים קמ"ט ב') על דרך מלת אלהים ואדונים, כאשר פירשתי בספר בראשית (בראשית א' א') , והנה טעם בועליך כמו מלכך, (ואלהייך כמו):

   אלהי כל הארץ יקרא. הטעם כי כל הגוים ישובו לתורת השם וכן כתוב לקרא כלם בשם יי [צפניה ג' ט']:

6. (ו)כִּי־כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ יְהוָה וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ

   מצודת דוד:כי כאשה עזובה וכו׳. רצה לומר ה׳ קראך לשוב אליו כדרך האשה העזובה מבעלה והיא עצובת רוח שבעלה קורא אותה לשוב אליו: אשת נעורים. כמו אשת נעורים אם תמאס בעיני בעלה הנה לא תתמיד המיאוס כי ישוב ירחם כן אמר אלהיך לרחם עליך:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ועצובת. מלשון עצבון:

   כי תמאס. אם תמאס:

   רש"י

   כי תמאס. כשתמאס פעמים שכועס עליה מעט:

   אבן עזרא

   כי וגו'. בעבור שאמר וחרפת אלמנותיך, שהגוים מחרפים את ישראל שאין להם מלך, אמר השם כאשה עזובה היית ועצובת רוח שעזבה בעלה, והנה בעלה חי, כאשר אמר כי בועליך עושיך, ומלת עצובת שם התואר ולא פעול ואם הוא על משקלו, על כן כתוב קראך יי ואשת נעורים כי תמאס אמר השם, וכן היית:

7. (ז)בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ

   מצודת דוד:ברגע קטן עזבתיך. העזבון שעזבתיך לא היה רק רגע קטן מול הקבוץ שאקבצך כי ברחמים גדולים תהיה ותתמיד לאורך ימים:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא

   אבן עזרא

   ברגע. בי"ת ברגע נוסף כבי"ת בתחילה, בראשון, ויש מפרש שפירש כי הוא מן רוגע הים (ישעיהו נ"א ט"ו), והעד וברחמים:

8. (ח)בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ יְהוָה

   מצודת דוד:בשצף קצף. במעט קצף הסתרתי פני ממך רק רגע ר״ל אל מול החסד תחשב רק לרגע כי בחסד עולם ארחמך:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בשצף. במעט כן ת״י ואין לו דומה:

   רש"י

   בשצף קצף. מנחם פתר חרי אף ודונש אמר במעט קצף כמו ברגע קטן עזבתיך וכן ת"י:

   ובחסד עולם. שיתקיים עד עולם:

   אבן עזרא

   בשצף. אין רע לו, והטעם כמו מעט:

   ובחסד עולם. הפך רגע, הנה הטעם שתעמוד מלכות ישראל לעולם כאשר הוא מפורש בספר דניאל (דניאל ז' כ"ז), והנה יהיו ימי הגלות ואם ארכו, כמו רגע כנגד ימי המלכות שלא יפסקו:

9. (ט)כִּי־מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי־נֹחַ עוֹד עַל־הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר־בָּךְ

   מצודת דוד:כי מי נח וכו׳. הקצף כך הוא לי כמו מי המבול שהיה בימי נח אשר נשבעתי שלא יהיה עוד מי המבול כן נשבעתי וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מעבור. לבל עבור וכן מקצוף כמו מהמטיר עליו מטר (לעיל ה) ומגער. ענין צעקת נזיפה:

   רש"י

   כי מי נח זאת לי. שבועה בידי והולך ומפרש דברו כאשר נשבעתי מעבור מי נח וגו':

   אבן עזרא

   כי מי נח. המבול שהיה בימי נח:

   זאת. הטעם זאת הגזירה שגזרתי והנחמה שאמרתי:

   וכאשר נשבעתי שלא יעבור מבול כמי נח על הארץ, והוא הכתוב ולא אוסיף עוד להכות את כל חי (בראשית ח' כ"א):

   וטעם מקצוף עליך. בעבור שהמשילה לאשה עזובה:

10. (י)כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא־יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְהוָה

    מצודת דוד:כי ההרים ימושו. לפעמים יקרה אשר ההרים עם רוב חזקם יסורו ויעתקו ממקומם על ידי רעש וכן הגבעות יונטו לנפול בארץ: וחסדי. אבל חסדי הוא דבר המתקיים ולא יסור מאתך והבטחת ברית שלומי וכו׳ וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ימושו. ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות י״ג:כ״ב):

    תמוטינה. מלשון נטיה:

    רש"י

    כי ההרים ימושו. אף אם תכלה זכות אבות ואמהות חסדי מאתך לא ימוש:

    אבן עזרא

    כי וגו'. הטעם, יתכן שימושו הרים רק חסדי מאתך לא תמוש וברית שלומי ביני ובינך, והטעם כבעל עם אשתו ביניהם ברית שלום:

    תמוטינה. כמו תשובינה (יחזקאל ט"ז נ"ה), כי לשון נקבות בפעלים השניים הנראים יבואו על שני משקלים:

11. (יא)עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים

    מצודת דוד:עניה סוערה. על ירושלים יאמר שהיא כעניה מרעדת כמרוח סערה ואין מי לנחמה: מרביץ בפוך אבניך. אבני הרצפה ארביץ ואשכוב בפוך כי ישפך מתחת רצפת האבנים במקום החול כי כן הדרך לשפוך חול תחת אבני הרצפה להשכיב בהם האבנים ויסדתיך. אשים היסודות באבני ספיר:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מרביץ. מל׳ רביצה והשכבת האבן:

    בפוך. הוא הכחול והוא דק כעין החול ובו הנשים צובעות עיניהם כמו ותשם בפוך עיניה (מ״ב ט):

    בספירים. שם אבן יקר:

    רש"י

    סוערה. שלבה סוער ברובי צרות:

    מרביץ בפוך. רוצף רצפתך מאבני נופך:

    אבן עזרא

    עניה סוערה. כמו הולך וסוער [יונה א' י"א], או שהיא עומדת בסערה, זאת ירושלם:

    בפוך. אבן יקרה שחורה, ויש אומרים שכמוהו נפך ספיר (שמות כ"ח י"ח):

    אבניך. שיבנו בהם:

    בספירים. אבנים יקרות אדומות, כאשר פירשתי במגילת איכה (איכה ד' ז'):

12. (יב)וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל־גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי־חֵפֶץ

    מצודת דוד:ושמתי כדכד שמשתיך. מחיצות החלונות שהשמש זורחת דרך בם אשימם מאבן כדכד הבהיר ביותר: ושעריך. מזוזת השערים יהפכו להיות אבני אקדח המאירים ביותר: וכל גבולך. אבני רצפת כל גבוליך יהפכו להיות אבני חפץ ר״ל אבני יקר שהאדם חפץ ורוצה בהם ולא כשאר אבנים המושלכים בחוצות:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כדכד. שם אבן יקר המזהיר וכן וראמת וכדכד (יחזקאל כ״ז:ט״ז) והוא מלשון כידודי אש (איוב מא):

    שמשותיך. מלשון שמש:

    אקדח. שם אבן יקר המאיר והוא מלשון קודחי אש (לעיל נ):

    חפץ. ענין רצון:

    רש"י

    כדכד. מין אבן טובה:

    שמשותיך. י"ת אמך ומנחם חברו עם ישמשוניה ויש פותרין ל' שמש חלונות שחמה זורחת בהן ועושין כנגדו מחיצה במיני זכוכית צבעים לנוי ומדרש תהלים פותר שמשותיך ושמש ומגן (תהילים פ״ד:י״ב) שיני החומה:

    לאבני אקדח. י"ת לאבני גמר גומרין תרגום גחלים פתר אקדח לשון קדחי אש והם מין אבנים טובות בוערות כלפידי' והוא קרבונקל"א לשון גחלת ויש פותרין ל' מקדח אבנים גדולות שכל חלל הפתח קדוח בתוכו והמזוזות והמפתן והסף כולן מתוך האבן הם:

    לאבני חפץ. לאבני צרוך:

    אבן עזרא

    ושמתי כדכד. אין רע למלת כדכד במקרא, והיא אבן יקרה:

    ושמשותיך. מגזרת שמש, והם בחלונות [צ"ל חלונות] ישימו בם זכוכית, וזה מנהג ארמוני המלכים:

    [ושעריך]. והם המשמשות על השער:

    אקדח. אבן יקרה, ואל"ף נוסף והוא מגזרת כי אש קדחה באפי (דברים ל"ב כ"ב):

    לאבני חפץ. שיש לאדם חפץ בהם, לא ככל האבנים שהם מושלכות אין חפץ בהם:

13. (יג)וְכָל־בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהוָה וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ

    מצודת דוד:למודי ה׳. ר״ל ישכילו בחכמה כאלו יהיו תלמידי המקום ב״ה: ורב שלום בניך. השלום של בניך יהיה הרבה מאד:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    למודי ה׳. תלמידי ה׳ וכן חתום תורה בלמודי (לעיל ח):

    אבן עזרא

    וכל בניך למודי. כמו תלמידי, והנה המלה תאר השם:

    ורב. פועל עתיד בעבור הוי"ו:

14. (יד)בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי־לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא־תִקְרַב אֵלָיִךְ

    מצודת דוד:בצדקה. בעבור הצדקה שתעשי תהיה נכונה בכל טובה: רחקי מעושק. תהיה מרוחקת מן העושקים אשר לא תיראי מהם כלל וכלל: וממחתה. ותהיה מרוחקת ממחתה כי לא תוכל להתקרב אליך ותהיה א״כ מרוחקת ממנה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תכונני. מל׳ הכנה:

    כי לא תיראי. אשר לא תיראי:

    וממחתה. ענין שבר ופחד כמו ואל תחת (יהושע א):

    רש"י

    רחקי מעושק. כמו (לעיל נב) התנערי מעפר תרחקי מן העושקי' אותך:

    (רחקי מעושק תרחק מלעשוק בני אדם כדרך שעושים רשעים שאוספי' ממון מגזל אבל אתם לא תצרכו לגזול כי לא תיראו מדלות ועניות וממחתה כי לא תבא ולא תקר' אליך אברבנאל)

    (בצדקה שתעשה תהיה נכונה בגאולת עולם ותהיה רחוקה מעושק בני אדם כי לא תראי אפי' פחד ויראה לא יהיה לך מהם ותהיה רחוקה ממחתה שלא תקרב אליך, איל"ה שלוח'):

    אבן עזרא

    בצדקה תכונני. מבנין התפעל והתי"ו מבולע, והטעם שיעשו ישראל צדק בעולם ולא יעשקו הגוים כמשפט המלכים:

    וטעם לא תיראי. בעבור העושק והחמס יסיר השם המלכות:

15. (טו)הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי מִי־גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל

    מצודת דוד:הן גור יגור. באמת יחת ויפחד מי שהוא נעדר ונפרד ומרוחק ממני: מי גר אתך. מי שהיה לו תגר ומריבה עמך הוא יפול אליך לשכון עמך להיות סר למשמעתך:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גור יגור. ענין פחד כמו לא תגורו (דברים א):

    אפס. ענין ההעדר כמו באפס עצים (משלי כו):

    מאותי. ממני:

    גר. ענין מריבה כמו אל תתגרו בם (דברים ב) אתך. עמך:

    עליך. כמו אליך:

    יפול. ענין נטיה והשכנה וכן אל הכשדים אתה נופל (ירמיה לז):

    רש"י

    הן גור יגור אפס מאותי. הן ירא יירא ויגור מגזרת רעו' אותו שאין אני עמו הוא שעיר:

    מי גר אתך. מי אשר נאסף עליך למלחמה, או מי גר מי שנתגרה בך, ורבותינו פירשוהו בגרים לומ' שאין מקבלי' גרים לימות משיחנו ואף בפשוטו של מקרא יתכן מי שנעשו גרים אתך בעניותך עליך יפול בעשירותך כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כ״ה:י״ח):

    אבן עזרא

    הן וגו'. אמר רבי יונה הן גור יגור כמו חבור ואמר כי כמוהו נהרסו ממגורות (יואל א' י"ז), והטעם היתכן שיתחבר חבור כי אם ברשותי, והטעם על גוג ומגוג:

    מי גר אתך. פי' מי שהתחבר והיה אתך ושב עליך, אז יפול, והנכון בעיני כי גור יגור כמשפטו, וכן הוא, היתכן שיגור עמך גר בארץ שהוא שלי כי אם ברשותי, מי שירצה לגור עמך בארצי עליך יפול, כמו אל הכשדי' אתה נופל (ירמיה ל"ז י"ג) על פני כל אחיו נפל (בראשית כ"ה י"ג), והטעם שיפול [צ"ל שיפיל] עצמו תחת רשותך:

16. (טז)הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל

    מצודת דוד:נופח באש פחם. מנשב באש הנאחז בגחלים כבויים להבעירם יפה: ומוציא כלי למעשהו. ע״י הפחמים מוציא כלי הראוי לעשות עמו הדבר אשר עשאוהו בעבורו: ואנכי בראתי משחית לחבל. בראתי איש משחית לקלקל את הכלי ההוא ור״ל אני המגרה בך את האויב ואני המשלימו עמך ומתיש כחו:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חרש. אומן ברזל:

    נופח. מלשון הפחה ונשיבה:

    פחם. גחלים כבוים כמו פחם לגחלים (משלי כ״ו:כ״א):

    לחבל. ענין השחתה וקלקול כמו וחובל עול (לעיל י):

    רש"י

    הנה אנכי. אשר בראתי חרש המתקן כלי ואני אשר בראתי משחית המחבלו כלו' אני הוא שגריתי בך את האוי' אני הוא שהתקנתי לו פורעניות:

    ומוציא כלי למעשהו. לצורך גומרו כל צורכו:

    אבן עזרא

    הנה וגו'. דרך משל:

    ומוציא כלי. מאש ויתקנהו, וגם אנכי בראתי המשחית שישחית כלי החרש:

17. (יז)כָּל־כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל־לָשׁוֹן תָּקוּם־אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְהוָה וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:כל כלי יוצר עליך. כל כלי זיין אשר יחדדוהו בשבילך להלחם בך: לא יצלח. את בעליו לא יצלח כי לא יזיק לך: וכל לשון. כל איש לשון מדבר גדולות אשר תקום עמך למשפט להתווכח עמך: תרשיעי. את תרשיעי אותו במשפט ויצא מחוייב ותשארי זכאית ר״ל לא יזיקו לך לא במעשה ולא בדיבור: זאת. הברכה הזאת היא לנחלה לעבדי ה׳ וזאת היא הצדקה אשר תבוא להם מאתי: נאם ה׳. כה אמר ה׳:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יוצר. מחודד ושנון כמו חרבות צורים (יהושע ה):

    תרשיעי. מלשון רשע וחייב:

    רש"י

    כל כלי יוצר. כל כלי זיין אשר ילטשוהו ויחדדהו בשבילך להלחם בך:

    יוצר. ל' חרבות צורים (יהושע ה׳:ב׳) אף תשיב צור חרבו (תהילים פ״ט:מ״ד):

    אבן עזרא

    כל כלי יוצר. שיוצר עליך, להיותו לא יצלח, רק ישבר, הנה יוצר מהבנין שלא נקרא שם פועלו על משקל יוסר (ויקרא ד' ל"ה):

    וכל לשון וגו'. הנה פירוש זה כל כלי:

    תרשיעי. הטעם שיאמינו הגוים בתורה, וישראל יראום רשעת דתיהם:

    זאת נחלת עבדי יי. מהשם, על התורה או על ארץ הצבי: