ישעיהו פרק מ״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)רְדִי וּשְׁבִי עַל־עָפָר בְּתוּלַת בַּת־בָּבֶל שְׁבִי־לָאָרֶץ אֵין־כִּסֵּא בַּת־כַּשְׂדִּים כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ־לָךְ רַכָּה וַעֲנֻגָּה

   מצודת דוד:רדי. אבל אתה בבל רדי מן הכסא ושבי על העפר: בתולת בת בבל. קראה בתולה לפי שלא נכבשה עדיין משום אומה לבוא לרשות אחר כמו הבתולה שלא נבעלה ולא באה לרשות הבעל וכן בתולת בת צידון (לעיל כג): אין כסא. לא יהיה עוד לך כסא מלוכה: יקראו לך. שיקראו לך רכה וענוגה ר״ל לא תהיה בעלת התענוגים כמאז:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בת בבל. עדת בבל:

   רכה וענוגה. ר״ל בעלת תענוג וכן הרכה בך והענוגה (דברים כ״ח:נ״ו):

   רש"י

   אין כסא. אין מלכות:

   כי לא תוסיפי. שיקראו לך עוד רכה וענוגה:

   אבן עזרא

   בתולת בת בבל. הטעם שהיא כמו בתולה, שלא יצאו דמי בתוליה:

   בת. כמו קהלת:

   אין כסא. לא יהיה לך כסא לעולם:

   וענוגה. שם התאר כמו אדומה (במדבר י"ט ב'):

2. (ב)קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח גַּלִּי צַמָּתֵךְ חֶשְׂפִּי־שֹׁבֶל גַּלִּי־שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת

   מצודת דוד:קחי רחים. כדרך השבוים שעושים מלאכה כבדה: וטחני קמח. אמר קמח ע״ש סופו וכן אפיתי על גחליו לחם (לעיל מד): גלי צמתך. דרך הנשים המכובדות לכסות פניהם במסוה והוא מכסה דק ולזה אמר כשתלכי גולה תגלי המכסה ההוא מעל פניך כדרך השפחות הבזויות: חשפי שובל. גלי הרגל בלכתך בדרך כי דרך האשה לכסות הרגל ולא כן כשתלך בדרך: גלי שוק. כאשר תעבור הנהרות תגלי גם השוק ולפי שהזכיר את בבל בל׳ נקבה אמר ענין בזיון הנקבות:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   צמתך. הוא המסוה המכסה את הפנים כמו מבעד לצמתך (ש״ה ד) חשפי. ענין גלוי כמו וחשופי שת (לעיל כ):

   שובל. מל׳ שביל ויאמר על הרגל ההולך בשביל וכמו שמלת פעם יאמר על הפסיעות כמ״ש פעמי מרכבותיו (שופטים ה) וכן יאמר על הרגלים כמ״ש פעמי דלים (לעיל כ״ו):

   שוק. כן יקרא גובה הרגל ממעל:

   רש"י

   קחי רחיים. היא עבודה קשה כלומר השתעבדי מעתה למלכי מדי ופרס, ד"א וטחני קמח לצדה לדרך גלותך:

   גלי צמתך. זרועיך ושוקיך דברים המצומת וקשור ומכוסה:

   חשפי שובל. גלי השבילים מן המים שעליהם כי דרך שם תצאי בגולה או גלי שוקך ועברי נהרות:

   אבן עזרא

   קחי רחים. כי כן מנהג השפחו', והטעם שתלך בשביה:

   קמח. לא יתכן, רק נקרא על שם סופו וכמוהו ובגדי ערומי' (איוב כ"ב י') תפשיט:

   גלי צמתך. הוא השיער שהוא לפנים בראש:

   שובל. הוא השיער היורד על הלחיים, ונקר' על דרך משבולת הנהר (ישעיהו כ"ז י"ב) על דעת ר' משה הכהן, והנכון שאין רע לו, ופירושו כפי מקומו בלא ראיה:

   עברי נהרות. לטחון:

3. (ג)תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ גַּם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ נָקָם אֶקָּח וְלֹא אֶפְגַּע אָדָם

   מצודת דוד:גם תראה. כולם יסתכלו בגלוי ערותך: חרפתך. ר״ל ערותך כי גלוי הערוה לחרפה תחשב: נקם אקח. לנקום נקמת ישראל: ולא אפגע אדם. לא אקבל פגיעת אדם לבל עשות בהם נקם:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תגל. תגלה:

   ערותך. כן יקרא דבר הראוי להתכסות:

   אפגע. ענין בקשה ושאלה כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז):

   רש"י

   ולא אפגע אדם. לא אבקש פני אדם לקחת נקמתי:

   אבן עזרא

   תגל. מבנין נפע':

   ולא אפגע אדם. ולא אקבל פגיע' אדם כמו פיוס כמו ואל תפגע בי (ירמיה ז' ט"ז), והנה אם היה אחר מלת פגיעת בי"ת, יהיה הוא הפועל, ויש אומר נקם אקח ממך ולא אפגע אדם, כמו ויפגעו את משה ואת אהרן (שמות ה' כ') שיעמוד לי בדרך, או שיאמר לי אל תעשה, או לא אפגע אדם שלא אשמח:

4. (ד)גֹּאֲלֵנוּ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:גואלנו. מוסב על המקראות שלפניו לומר כל אלה יעשה גואלנו אשר שמו ה׳ צבאות וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   גואלנו ה' צבאות שמו. הנביא אומר כל זה הקב"ה עושה לגאלנו משם:

   אבן עזרא

   גואלנו. אז יאמרו ישראל זה הוא גואלנו:

5. (ה)שְׁבִי דוּמָם וּבֹאִי בַחֹשֶׁךְ בַּת־כַּשְׂדִּים כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ־לָךְ גְּבֶרֶת מַמְלָכוֹת

   מצודת דוד:שבי דומם. שבי מושתק כאבל ובואי בחושך להטמן: יקראו לך. שיקראו לך מושלת על הממלכות:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   דומם. ענין שתיקה כמו וידום אהרן (ויקרא י׳):

   גברת. ענין שררה ושלטנות:

   אבן עזרא

   שבי. יקראו לך, הקוראים, כמו אשר ילדה אותה (במדבר כ"ו נ"ט), וכן רבים:

6. (ו)קָצַפְתִּי עַל־עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ לֹא־שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים עַל־זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד

   מצודת דוד:קצפתי. כאשר קצפתי על עמי ומסרתים בידך לא רחמת עליהם ואף על זקן מאד הכבדת העול:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חללתי. מל׳ חולין וגנאי:

   רש"י

   על זקן הכבדת עולך. על הזקנים שלא היו יכולים לסבול טורח הכבדת עולך:

   אבן עזרא

   קצפתי וגו'. הנה הטעם כאשר קצפתי על עמי, לא רחמת אותם:

   והזכיר הזקן לחסרון כוחו ועבור כבודו:

7. (ז)וַתֹּאמְרִי לְעוֹלָם אֶהְיֶה גְבָרֶת עַד לֹא־שַׂמְתְּ אֵלֶּה עַל־לִבֵּךְ לֹא זָכַרְתְּ אַחֲרִיתָהּ

   מצודת דוד:ותאמרי. חשבת לומר עד עולם אהיה מושלת על כולם: עד לא שמת וכו׳. עד שבעבור המחשבה ההיא לא שמת אלה הדברים על לבך לחשוב שגם לך יקרה כמקרם: לא זכרת אחריתה. אחרית וסוף מעשה הרשע ותשלום גמולה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   ותאמרי. בלבבך לעולם אהיה גברת ואין פורענות בא עלי והדבר הזה השיאך עד לא שמת אלה המכות שיבואו עליך אל לבך ולא זכרת אחריתה של רעתך שעשית:

   אבן עזרא

   ותאמרי. בלבך:

   [עד וגו']. והיה ראוי שתשימי אלה שעשיתי לעמי על לבך:

   לא זכרת אחריתה. של גאותך, או לא זכרת מה היתה אחרית נחלתי כאשר קצפתי עליה:

8. (ח)וְעַתָּה שִׁמְעִי־זֹאת עֲדִינָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד לֹא אֵשֵׁב אַלְמָנָה וְלֹא אֵדַע שְׁכוֹל

   מצודת דוד:שמעי זאת. הדבר אשר דברתי: עדינה. את בבל המפונקת: אני ואפסי עוד. ר״ל אני הגברת ואין עוד זולתי: לא אשב אלמנה. ר״ל לא יהרג המלך ולא יגלה העם כי במות המלך תחשב המדינה לאלמנה ובהגלות עמה תחשב שכולה מבנים:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עדינה. ענין עונג ותפנוק וכן מלא כרשו מעדני (ירמיהו נ״א:ל״ד):

   ואפסי. כמו ואין:

   שכול. מי שבניו אבודים קרוי שכול כמו כדוב שכול (הושע י״ג):

   רש"י

   עדינה. ת"י פנקתא:

   ואפסי עוד. ואפס מאותי כמו אין זולתי:

   אבן עזרא

   עדינה. שם התואר מגזרת היתה לי עדנה (בראשית י"ח י"ב):

   ואפסי. היו"ד נוסף כתוספת יו"ד מני אפרי' (שופטים ה' י"ד):

   [אלמנה]. הבעל הוא המלך:

   שכול. שם על משקל דק בכפור (שמות ט"ז י"ד) חרב שפוט (דברי הימים כ' ט'):

9. (ט)וְתָבֹאנָה לָּךְ שְׁתֵּי־אֵלֶּה רֶגַע בְּיוֹם אֶחָד שְׁכוֹל וְאַלְמֹן כְּתֻמָּם בָּאוּ עָלַיִךְ בְּרֹב כְּשָׁפַיִךְ בְּעָצְמַת חֲבָרַיִךְ מְאֹד

   מצודת דוד:שתי אלה. האלמנות והשכול תבאנה ברגע אחת כי מיד כשנהרג בלשאצר נלכדה העיר וגלו אנשיה: ביום אחד וכו׳. יפרש בזה מה הם השתים: כתומם. כדרך השלמתם באו עליך מבלי מחסור: ברוב. עם רוב כשפיך ר״ל אף שאת מרובה בכשופים לא נצלת מידם בעצמות עם חזקת חבריך אשר חזקו מאד וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כתומם. מל׳ תם והשלמה:

   בעצמת. ענין חוזק כמו ועצם כחו (דניאל ח׳):

   חבריך הוא ממין הכשוף כמו וחבר חבר (דברים י״ח):

   רש"י

   שתי אלה. שאמרת שלא תשבי אלמנה ולא תדעי שכול תבאנה לך פתאום:

   שכול. מיושביך:

   ואלמון. ממלכך כל קבורת בנים וגלות בני הארץ קרוי שכול:

   כתומם. כולם שלמי' בגזרת' השכול והאלמנו':

   חבריך. לשון כשפים כמו וחובר חבר (דברים יח):

   אבן עזרא

   ותבאנה. חסרון המלוכה ומות הבנים:

   כתומם. כאשר היו הרעות שלמות והוא שם הפועל, וכל זה בעבור כשפיך:

10. (י)וַתִּבְטְחִי בְרָעָתֵךְ אָמַרְתְּ אֵין רֹאָנִי חָכְמָתֵךְ וְדַעְתֵּךְ הִיא שׁוֹבְבָתֶךְ וַתֹּאמְרִי בְלִבֵּךְ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד

    מצודת דוד:ותבטחי ברעתך. כל בטחוניך היה בכשפים שהוא רע בעיני ה׳: אין רואני. כי מעשה הכשפים נעשה בלט וסתר וכאומר וכי אין נראה גם לפני: חכמתך ודעתך. מה שהיית חכם ובעל דעה זהו עשה אותך שובב ומורד: אני ואפסי עוד. אני מצאתי חכמה ואין עוד זולתי:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שובבתך. ענין מרד והליכה בדרכי הלב מבלי הבחנה וכן משובת פתים (משלי א):

    רש"י

    חכמתך ודעתך. חכמתך ורוע לבבך היא שובבתך הפכו לבך להיות שובבה אינווייז"א בלע"ז שבבך מדרך שאר הבריות:

    אבן עזרא

    ותבטחי ברעתך וגו'. ודעתך, רמז לחכמה חיצונה מכחדת השם:

    ונקמץ אל"ף רואני בעבור היותו מהגרון:

    חכמתך. שחשבת שהיא חכמה:

    שובבתך. כנוי לנצוח, ושלא ירצה לשוב מדרכו:

    ואפסי. כחברו, אני חכמה ואין חכם עוד כמוני:

11. (יא)וּבָא עָלַיִךְ רָעָה לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ וְתִפֹּל עָלַיִךְ הֹוָה לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ וְתָבֹא עָלַיִךְ פִּתְאֹם שׁוֹאָה לֹא תֵדָעִי

    מצודת דוד:ובא עליך. לכן תבא עליך רעה לא תדעי אל מי לדרוש עליה להעבירה ממך ותפול עליך שבר אשר לא תוכלי לקנחה ולהעבירה ממך: לא תדעי. טרם בואה להיות נשמר ממנה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שחרה. ענין דרישה כמו שוחר טוב (משלי י״א):

    הוה. ענין שבר ומאורע קשה כמו הוה על הוה (יחזקאל ז׳:כ״ו):

    כפרה. ענין קנוח והעברה וכן וכפר בריתכם (לעיל כ״ח):

    שואה. ענין שממון כמו תשאה שממה (לעיל ו׳):

    רש"י

    לא תדעי שחרה. לא תדעין למבעי עלה את פני מי תשחרי למלטך ממנה:

    כפרה. לקנחה ולהעבירה וזהו כל ל' כפרה הוא ל' קינוח וסילוק:

    אבן עזרא

    ובא עליך רעה. יום רעה:

    לא תדעי שחרה. כלילה שאין לו שחר, והטעם אור:

    הוה. מגזרת ואתה הוה להם (נחמיה ו' ו'), לרע שיהיה פתאום, וכמוהו והותי במאזנים (איוב ו' ב'):

    כפרה. לתת כופר להסירה או לבטלה כמו ואיש חכם יכפרני' (משלי ט"ז י"ד):

    שואה. כמו שממה:

12. (יב)עִמְדִי־נָא בַחֲבָרַיִךְ וּבְרֹב כְּשָׁפַיִךְ בַּאֲשֶׁר יָגַעַתְּ מִנְּעוּרָיִךְ אוּלַי תּוּכְלִי הוֹעִיל אוּלַי תַּעֲרוֹצִי

    מצודת דוד:עמדי נא. עתה התחזק בחבריך וכו׳: באשר יגעת. רוצה לומר הואיל ויגעת באלה מעת נעוריך התחזק עתה בהם: אולי תוכלי הועיל. להנצל בהם מכף אויביך אולי תוכלי להתחזק בהם ואמר בדרך לעג והיתול:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נא. עתה:

    בחבריך. מין כשוף:

    הועיל. מלשון תועלת:

    תערוצי. ענין חוזק כמו כגבור עריץ (ירמיה נ׳):

    רש"י

    עמדי נא. התחזקי נא:

    אולי תערוצי. מאים תכלין למיתקף:

    אבן עזרא

    עמדי נא. אתה:

    בחבריך. שם על לשון רבים ומגזרת וחובר חבר (דברים י"ח י"א):

    הועיל. שם הפועל:

    אולי תערוצי. מגזרת עריץ (ישעיהו כ"ט כ'):

13. (יג)נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ יַעַמְדוּ־נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ

    מצודת דוד:נלאית ברוב עצתיך. מאד נתייגעת בהרבות בעלי עצות וכאומר הנה כל הטורח היה בחנם: יעמדו נא. עתה יעמדו ויושיעך הצופים אל השמים הרואים בכוכבים המודיעים לעת חידוש הלבנה בתולדתה מה מהדברים אשר יבואו עליך כי כן דרך חוזי כוכבים יודעים מה מהעתידות בעת חידוש הלבנה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נלאית. ענין יגיעה כמו ומה הלאתיך (מיכה ז׳):

    הוברי שמים. הצופים על השמים לדעת רגעי היום והלילה ועל כי לא יכלו לעמוד על דעת הרגעים עד ברור להם השמים לטוהר לכן קרויים הוברי שמים מלשון ברור ומטוהר:

    החוזים. הרואים וכן ותחז בציון עינינו (שם ד׳):

    רש"י

    הוברי שמים. י"ת כמו צופי שמים דמסכן למזלת שמיא דימהו לברה כחמה (שיר השירים ו׳:י׳) ולברור מללו (איוב לג) וכן חברו מנחם עמהם מבררי הליכת המזלות וכה פתרונו יען אשר לא יוכלון הקוסמים לעמוד על דעת רגעי היום ולילה עד ברור להם השמים לטוהר וגם מיכה אמר בנבואה (מיכה ג) חשכם להם מקסום לימד כי ביום מחשך יחתמו הכוכבים ולא יוכלו לקסום:

    מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך. כי בהתחדש הלבנה רואים בשעת מולדתה מקצת ממה שעתיד לבא ואין יודעין כל הבירור לכך נאמר מאשר וכן הוא אומר במקום אחר (לעיל ח) המצפצפים והמהגים כעופות הללו שמצפצפין ומהגי' ואין יודעים על מה:

    אבן עזרא

    עצתיך. מלה זרה, כי התחברו יחד סימן היחיד והרבים, וכמוהו והפלא יי את מכותך (דברים כ"ח נ"ט) ואם הוא הפך:

    הוברי שמים. אין רע לו, וטעמו חכמי שמי', הם חכמי המזלות, ויש מי שהוציאוהו מגזרת ברור, והטעם שלא יוכלו לדעת חלקי השעו' אם לא יהיה אויר השמים ברור וזך, וזאת היא דרך רחוקה, כי ה"א הוא עיקר, והוא על משקל שומרי החומות (שיר השירים ה' ז'):

    מודיעים לחדשים. כן חכמתם, כי לא יסתכלו לדעת כל התולדות באויר ובמדינות, רק מעת התחברות המאורות, כי הם עיקר אומנותם, וזה טעם לחדשים:

    (רק) מאשר יבואו עליך. איננו דבק עם לחדשים, רק עם מלת ויושיעוך, ואם היא רחוקה, וכמוהו אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם (דברים י"ב ב'):

14. (יד)הִנֵּה הָיוּ כְקַשׁ אֵשׁ שְׂרָפָתַם לֹא־יַצִּילוּ אֶת־נַפְשָׁם מִיַּד לֶהָבָה אֵין־גַּחֶלֶת לַחְמָם אוּר לָשֶׁבֶת נֶגְדּוֹ

    מצודת דוד:הנה היו כקש. כל החוזים היו כקש והאש שרף אותם ולא יוכלו להציל את עצמם מיד הלהב רוצה לומר החוזים לא יכלו להציל אף את עצמם מיד האויב: אין גחלת לחמם. רוצה לומר אין שארית להם כקש הזה שאחר הדליקה לא נשאר מהם גחלת להתחמם בה: אור. מלת אין משמשת בשתים לומר אין אור וכו׳ ר״ל לא נשאר להב לשבת נגדו להנות מאורו:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כקש. תבן דק:

    נפשם. ר״ל גופם וכן ורקה נפשו (לעיל כ״ט):

    לחמם מלשון חמימות:

    אור. שלהבת כמו אשר אור לו בציון (לעיל ל״א):

    לשבת מלשון ישיבה:

    רש"י

    הנה היו. חוזיך כקש:

    אין גחלת לחמם. אין שארית להם כקש הזו שאין בדליקתו גחלים להתחמם לאורם:

    אבן עזרא

    הנה וגו'. טעם אש מחנה האויב, כמו כי אש יצאה מחשבון (במדבר כ"א כ"ח):

    לחמם. שם הפועל מפעלי הכפל, והוא שלם על משקל לשכב את בת יעקב (בראשית ל"ד ז') והטעם שימותו הם ולא תשאר להם שארית:

15. (טו)כֵּן הָיוּ־לָךְ אֲשֶׁר יָגָעַתְּ סֹחֲרַיִךְ מִנְּעוּרַיִךְ אִישׁ לְעֶבְרוֹ תָּעוּ אֵין מוֹשִׁיעֵךְ

    מצודת דוד:כן היו לך. ר״ל כקש הזה כן היו לך החכמים אשר יגעת לאספם אליך וללמדם סוחריך מנעוריך החכמים האלה אשר מעת נעוריך היו סוחריך כי נתת להם כסף במחיר חכמתם הנה עתה בבוא הצרה כולם תעו בשכלם כ״א מהם לעבר אחר ואין מי מהם מושיעך כי נסרחה חכמתם ולא מצאו הצלה ועזר:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לעברו. מל׳ עבר וצד:

    תעו. מי שאין יודע מה לעשות קרוי תועה והושאל ממי שאינו יודע באיזה דרך ילך הקרוי תועה כמ״ש והנה תועה בשדה (בראשית ל״ז:ט״ו):

    רש"י

    איש לעברו תעו. איש לדרכו אל עבר פניו:

    אבן עזרא

    כן היו. על אלה החכמים:

    אשר יגעת. שהיית נותנת להם ממון:

    וסוחריך. שאינם מארצך, שהיו אוהביך, בבוא רעתך עזבוך: