ישעיהו פרק מ״ו

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה נְשֻׂאֹתֵיכֶם עֲמוּסוֹת מַשָּׂא לַעֲיֵפָה

   מצודת דוד:כרע בל. עתה שב לצחוק על הפסילים ואמר כשנלכדה בבל כרע בל על ברכיו ונפל לארץ ולא הציל את עצמו: קורס נבו. כפף קומתו להיות מוטה לארץ: היו עצביהם. הטעינו את העצבים על החיות ועל הבהמות להוליכם בגולה: נשואותיכם עמוסות. הבהמות הנושאות אתכם המה עמוסות יותר מדי והנכם משא כבד על הבהמה העייפה:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בל. נבו. שמות גלולים של בבל:

   קורס. ענין כפיפה והוא מל׳ קרסי זהב (שמות כ״ז) שהיו כפופים בראשיהם לתחבם בלולאות:

   עצביהם. כן יקראו הגלולים ע״ש שמעציבים לב עובדיהם צועקים אליהם ואינם נענים:

   עמוסות. ענין הטענת משא כבד וכן אבי העמיס עליכם (מ״א י״ב):

   לעיפה. מלשון עייפות ויגיעה:

   רש"י

   כרע בל קורס נבו. אלהותיהם של בבל כרעו קרסו ל' שחוק של עכו"ם הוא כמי שיש לו חולי מעים ואינו מספיק לישב על מושב בה"כ עד שהוא נתרז:

   כרע בל קורס נבו. אישקרופי"ר בל קונקיא"ה נבו כך שמעתי משמו של רבינו גרשום מאור הגולה:

   היו עצביהם. צלמי צורתם של בל ונבו היו לחיה ולבהמה נדמו להיות כחיה וכבהמה שמזהימין ומלכלכין עצמן ברעי שלהם:

   נשואותיכם עמוסות משא. רעי שבמעיהם כבדות הם לעמוס כמשא לאדם עיף לפיכך קרסו כרעו יחדיו הקריסה עם הכריעה:

   אבן עזרא

   כרע בל. עבודה זרה לבבליים, גם כן נבו ויש אומרים שהוא כוכב חמה:

   קורס. מגזרת (שמות כ"ו י"א) קרסים והטעם ידוע, ואין ראוי לכתבו:

   לחיה ולבהמ'. שישא אדם [אותם] עליהם:

   על כן. נשואותיכם עמוסות משא לעיפה. תואר הבהמה הנושאת:

2. (ב)קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּו לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא וְנַפְשָׁם בַּשְּׁבִי הָלָכָה

   מצודת דוד:קרסו כרעו יחדיו. כל העצבים יחד כפפו קומתם וכרעו על ברכיהם ולא יכלו למלט את עצמם מן המשא לבל לשאתם בגולה: ונפשם. הם עצמם הלכו בשבי וכאומר ואיך אם כן יוכלו להציל את העובדים להם:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מלט. ענין הצלה:

   ונפשם. כמו וגופם וכן ורקה נפשו (לעיל כ״ט):

   רש"י

   לא יכלו מלט משא. להפליט הצואה שבמעיהם כשאר המוציאין כהוגן:

   מלט. ל' הוצאה ממקום בלוע וכן (לעיל לד) שמה קננה קפוז ותמלט, הוציאה ביצתה וכן (לקמן סו) והמליטה זכר ויונתן לא תירגם כן המקראות הללו:

   אבן עזרא

   קרסו כרעו. הנושאי':

   ולא יכלו מלט. עצביהם נפשם, הנשואים, כי גם הם נשבו, ויש אומרים כי כרעו קרסו כל העצבים שהיו בבבל שלא הזכירם, ולא יכלו העצבים למלט משא כי הם בעצמם הלכו בשבי:

3. (ג)שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב וְכָל־שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל הַעֲמֻסִים מִנִּי־בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי־רָחַם

   מצודת דוד:שארית בית ישראל. כי עשרת השבטים כבר גלו והיו רובם: העמוסים. הטעונים עלי מאת צאתם מבטן ולפי שאמר למעלה שהעצבים יהיו עמוסים על הבהמות לזה אחז במשל מהאומן הנושא את היונק שהוא נושאו ואינו נושא ור״ל שהוא מעולם בעזרתם הנשואים וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שארית. שיור:

   מני. מן והיו״ד נוספת:

   הנשואים. מל׳ משא:

   רחם. רחם האשה:

   רש"י

   העמוסים מני בטן. מאז נולדתם בבית לבן הארמי עמסתי אתכם על זרועותי כי מאז עמדו עליכם עכו"ם בכל דור ודור ולא כעכו"ם שהיו עומסים ונושאים את אלהיהם כמו שאמור למעלה אבל אתם עמוסים ונשואים בזרועותי:

   אבן עזרא

   שמעו וגו'. אלהי בבל היו נשואים, ואני אלהי ישראל נשאתי':

   מני בטן. מיום שהיו:

4. (ד)וְעַד־זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד־שֵיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט

   מצודת דוד:ועד זקנה. כמו שנשאתי אותם מעת צאתם מבטן כן אשא אותם עד הזקנה ועד ימי השיבה אסבול אותם על שכמי ר״ל כמו שהייתי בעזרתם מאז כן אהיה עד עולם: אני עשיתי וכו׳. לא כהפסילים אשר האומנים עשאום ואף המה נושאים אותם וסובלים משאם ובבוא האויב לא יכלו למלט את עצמם כי אני עשיתי את ישראל ואני אשא אותם ואסבול משאם ר״ל אהיה בעזרתם ואמלטם מן האויב בבואו:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שיבה. הוא יותר מהזקנה:

   אסבול. ענין טעינת משא וכן יסור סובלו (לעיל י):

   רש"י

   ועד זקנה. אשר זקנתם וכלה כחכם שאין לכם זכות אני הוא ברחמי ובמדת טובי להושיעכם ולעמוס ולשאת למלט לפי שאמר על יראתם שהיא נסבלת וגם משאה אינה יכולה למלט אמר אני הסובל אחרים ואת משאם אמלט:

   אבן עזרא

   ועד וגו'. דרך משל, מיום שהיו עם השם עד עולם:

   אני עשיתי. ישראל, ולא כאלהי בבל, שהבבליים יעשו אלהיהם, ואני אשאם ואמלטם, ולא כמוהם שלא יכלו למלט משא:

5. (ה)לְמִי תְדַמְיוּנִי וְתַשְׁווּ וְתַמְשִׁלוּנִי וְנִדְמֶה

   מצודת דוד:למי תדמיוני. אל מי תדמו אותי ותאמרו שאני שוה לו: ותמשלוני ונדמה. אל מי תמשילו אותי ונהיה דומים אני והוא:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תדמיוני. מל׳ דמיון:

   ותשוו. מל׳ השואה:

   ותמשלוני. ענין דמיון:

   רש"י

   ותמשילוני. כמו (איוב ל׳:י״ט) ואתמשל כעפר ואפר ל' דמיון:

   ונדמה. ונהיה אני והוא דומין זה לזה:

   אבן עזרא

   למי. ותשוו, אותי ונדמה שנינו:

6. (ו)הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס וְכֶסֶף בַּקָּנֶה יִשְׁקֹלוּ יִשְׂכְּרוּ צוֹרֵף וְיַעֲשֵׂהוּ אֵל יִסְגְּדוּ אַף־יִשְׁתַּחֲוּוּ

   מצודת דוד:הזלים. אתם העכו״ם השופכים זהב מן הכיס ושוקלים כסף בקנה המאזנים ושוכרים צורף ועושים אל וישתחוו אליו:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הזלים. מל׳ הזלה ושפיכה וכן יזלו מים (תהלים קמ״ז):

   מכיס. ענין אמתחת ושק:

   בקנה. הוא כעין מטה ובו תולים מאזני המשקל:

   ישקולו. מל׳ משקל:

   ישכרו. מל׳ שכר:

   יסגדו. ענין השתחואה אלא שקטנה הימנה וכן יסגד לו (לעיל מ״ד):

   רש"י

   הזלים זהב מכיס. ל' יזלו מים (תהלים קמז):

   בקנה ישקולו. הוא קנה המאזני' שקורין פליי"ל בלע"ז:

   אבן עזרא

   הזלים וגו'. עם עובדי עבודה זרה ידבר, הזלים רבים הוציאוהו מגזרת אזל מכלינו (שמואל א' ט' ז'), והוא חסר אל"ף, והנכון שאין רע לו, כי אזל פועל עומד, וטעמו הנותנים זהב מכיסם, והנה בתור' אבנים בכיס (דברים כ"ה י"ג) והנה הוא במאזנים, גם קנה כן טעמו ואין רע לו:

7. (ז)יִשָּׂאֻהוּ עַל־כָּתֵף יִסְבְּלֻהוּ וְיַנִּיחֻהוּ תַחְתָּיו וְיַעֲמֹד מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמִישׁ אַף־יִצְעַק אֵלָיו וְלֹא יַעֲנֶה מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ

   מצודת דוד:ישאוהו. כל אחד נושא האל וסובל משאו על כתפו: יניחוהו. ואם מניחו במקומו יעמוד שם ולא יסיר ממקומו: אף יצעק. אף אם הוא צועק אליו בקול גדול לא יענה ולא יושיענו מצרתו וכאומר היש סכלות גדול מזה להאמין בדבר שאין בו ממש:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יסבלוהו. מל׳ סבל ומשא:

   תחתיו. במקומו וכן וישבו תחתם (יהושע ה):

   ימיש. ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות טו):

   יענה. מל׳ עניה ותשובה:

   אבן עזרא

   ישאוהו. תחתיו. במקומו:

   לא ימיש. פועל יוצא, לא יוכל להמיש נפשו ממקומו, או הוא פועל עומד והראשון הוא הנכון:

   יצעק. מושך אחר עמו, וכן הוא ומצרתו יצעק:

8. (ח)זִכְרוּ־זֹאת וְהִתְאֹשָׁשׁוּ הָשִׁיבוּ פוֹשְׁעִים עַל־לֵב

   מצודת דוד:זכרו זאת. דבר התוהו שיש בפסילים: והתאוששו. התחזקו לקנות לב: השיבו. אתם הפושעים בי תנו לב על הדבר:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   והתאוששו. התחזקו כבנין היסוד כמו לאשישי קיר חרשת (לעיל ט״ו):

   רש"י

   זכרו זאת. אשר אני חפץ לומר:

   והתאוששו. והתחזקו כמו לאשישי קיר חרשת (לעיל טז):

   השיבו פושעים על לב. ומה אני אומר לכם לזכור ולהשיב על לב:

   אבן עזרא

   זכרו. והתאוששו. י"א כמו והוסדו, כמו אשיותיה (ירמיה נ' ט"ו) ואושיא יחיטו (עזרא ד' י"ב), ורבינו האי גאון ז"ל אמר שהוא מגזרת אש, כאילו הוא התחדדו [צ"ל התחררו] והגאון רב סעדיה ז"ל אמר שהוא מאש והטעם הוקדו, כטעם והיה בלבי כאש בוערת (ירמיה כ' י"ט), והשיבו זאת על לב:

9. (ט)זִכְרוּ רִאשֹׁנוֹת מֵעוֹלָם כִּי אָנֹכִי אֵל וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים וְאֶפֶס כָּמוֹנִי

   מצודת דוד:זכרו. תנו לב לזכור הנפלאות הראשונות שעשיתי מימות עולם:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ואפס. ענינו כמו לא:

   רש"י

   זכרו ראשונות מעולם. אשר ראיתם כי אנכי אל ואין עוד, אנכי אלהים ואפס כמוני:

   אבן עזרא

   זכרו ראשונות. שעברו, על כן אמר מעולם, אז תדעו כי אנכי לבדי אל:

10. (י)מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא־נַעֲשׂוּ אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכָל־חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה

    מצודת דוד:מגיד. אני מגיד אחרית הדבר מראשיתו: ומקדם. ומלפנים אגיד דברים אשר לא נעשו עדיין אף ראשית הדברים: אומר וכו׳. אומר אני עצתי תתקיים כי אין ביד מי לבטלה: וכל חפצי אעשה. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    מגיד מראשית אחרית. גלות מצרים וגאולתה הודעתי בבין הבתרים לפני היותה:

    אבן עזרא

    מגיד וגו'. כי הגדתי האחרית מראשית, והטעם קודם היותו, כי מי יוכל לבטל גזרותי, כי לעולם עצתי תקום וכל חפצי אעשה:

11. (יא)קֹרֵא מִמִּזְרָח עַיִט מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי אַף־דִּבַּרְתִּי אַף־אֲבִיאֶנָּה יָצַרְתִּי אַף־אֶעֱשֶׂנָּה

    מצודת דוד:קורא. אני הוא קורא את העיט לבא ממזרח ר״ל אעיר לב כורש היושב במזרחה של בבל ומהרה קל יבוא כעוף הפורח: איש עצתי. הוא כורש שיעשה מה שיעצתי על בבל וכפל הדבר במ״ש: אף דברתי. הדבר הזה דברתי טרם בואה: יצרתי. את הפורעניות הזאת על בבל:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עיט. כן יקרא העוף הדורס כמו וירד העיט על הפגרים (בראשית ט״ז):

    רש"י

    קורא ממזרח עיט. מארץ ארם שהיא במזרח קראתי לי את אברה' להיות נמלך בעצתי: עיט כמו התיב עטה וטעם (דניאל ב) אתיעטו כל סרכי מלכותא (שם ו) וגם יש לפותרו בל' עוף קראתי למהר אחרי כעוף הפורח ונודד ממקומו:

    מרחק. קראתי לאיש עצתי ועמו יעצתי בין הבתרים ד' גליות כמו שמפורש בבראשית רבה והנה אימה חשיכה גדולה וגו':

    אף דברתי. עמו הגליות וגאולתן אף אביאנה:

    אבן עזרא

    קורא ממזרח עיט. הוא כורש, וקראו עיט, כאילו יעוף למלאות רצוני:

    אף דברתי. זאת הגזירה, אף אביאני', יצרתיה בגזירת שמים אף אעשנה בארץ:

12. (יב)שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה

    מצודת דוד:אבירי לב. הם אנשי בבל שהם אבירי לבב ואכזרים על ישראל ורחוקים המה מעשות להם צדקה וחסד:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    אבירי לב. אשר אמצתם לבנכם ונדבקתם בי:

    הרחוקים מצדקה. אשר ארכו לכם הימים ולא הראיתי אתכם צדקתי לגאול:

    אבן עזרא

    שמעו אבירי לב. שאינם מאמינים בדברי השם, כטעם חזקי לב:

13. (יג)קֵרַבְתִּי צִדְקָתִי לֹא תִרְחָק וּתְשׁוּעָתִי לֹא תְאַחֵר וְנָתַתִּי בְצִיּוֹן תְּשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל תִּפְאַרְתִּי

    מצודת דוד:קרבתי. הנה אני קרבתי צדקתי לישראל ולא תרחק מהם: ותשועתי. קרבתי תשועתי ולא תאחר לבוא: לישראל תפארתי. ר״ל התשועה אתן לישראל שהם עם תפארתי כמ״ש ובישראל יתפאר (לעיל מד):

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    קרבתי צדקתי. מעתה ולא תרחק:

    אבן עזרא

    קרבתי צדקתי. להראותה וזה טעם לבא:

    לא תאחר. עצמה עמו מבוא, דרך משל, בעבור שהוא פועל יוצא:

    ונתתי. מושך אחר עמו וכן הוא, ונתתי לישראל תפארתי או טעמו לישראל שהם תפארתי, והוא הנכון כמו אשר בך אתפאר (ישעיהו מ"ט ג'):