ישעיהו פרק מ״א

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)הַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים וּלְאֻמִּים יַחֲלִיפוּ כֹחַ יִגְּשׁוּ אָז יְדַבֵּרוּ יַחְדָּו לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה

   מצודת דוד:החרישו אלי איים. יושבי האיים החרישו לשמוע אלי כי המדבר לא ישמע ולא יאזין: יחליפו כח. יחדשו כח להתאמץ בטענות אם יוכלו להשיבני: יגשו אז ידברו. יגשו אלי לשמוע אמרי ואז אחרי שמעם ידברו דבריהם אם ימצאו מענה: יחדו. אני והם נקרב למשפט על מה שהם אומרים שאין היכולת בידי להציל את עמי מידם:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   החרישו. ענין שתיקה כמו יחרישו באהבתו (צפניה ג):

   רש"י

   החרישו אלי. כדי לשמוע דבר:

   איים. אומות של עכו"ם:

   יחליפו כח. יתקשטו ויתחזקו בכל גבורתם אולי יעמדו בדין בכח:

   יגשו. הלום ואז משיגשו ידברו:

   למשפט נקרבה. להוכיח' על פניהם:

   אבן עזרא

   החרישו. כאילו אמר החרישו ושמעו אלי:

   ולאומים יחליפו כח. אם יש בהם יכולת:

   יגשו. ואחרי שיחליפו כח אז ידברו ונקרב למשפט לדעת, אי זה גבור:

2. (ב)מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ

   מצודת דוד:מי העיר ממזרח. אברהם שהיה במזרח מי העירו ללכת משם ולמאס באלילי ארץ מולדתו: צדק יקראהו לרגלו. בכל מקום מדרך כף רגלו היה קורא את הצדק לעזוב האלילים ולהאמין בה׳ וכאומר ומי העירו הלא אנכי ה׳: יתן לפניו גוים. ר״ל מי הוא הנותן לפניו גוים הם כדרלעמר והמלכים אשר אתו: ומלכים ירד. השליטו במלכים: יתן כעפר חרבו. חרבו נתן הרוגים מרובים כעפר הארץ וקשתו הרבה חללים כקש נדף:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   העיר. מל׳ התעוררות:

   ירד. ענין שלטנות כמו רדה בקרב אויביך (תהילים ק״י:ב׳) נדף. ענין כתישה כמו אל ידפנו (איוב לב):

   רש"י

   מי העיר ממזרח. אותו שצדק יקראהו לרגלו מי העיר את אברה' להביאו מארם שהוא במזרח וצדק שהיה עושה היא היתה לקראת רגליו בכל אשר הלך:

   יתן לפניו גוים. מי שהעירו ממקומו להסיע הוא נתן לפניו ארבעה מלכים וחיילותיהם:

   ירד. ירדה:

   יתן כעפר חרבו. רמא כעפרא קטולין קדם חרביה, נתן את חרבו ועושה חללים רבים כעפר ואת קשתו נתן מרבה הרוגים ונופלים כקש נדף:

   אבן עזרא

   מי העיר וגו'. הקדמונים אמרו כי זה רמז על אברהם שהתגבר על המלכים ושבר הצלמים, והראיה שאמר אחר כן זרע אברהם אוהבי, גם זה נכון, ולפי דעתי שהוא רמז על כורש, כי כל הפרשה היא דבקה וכן כתוב קורא ממזרח עיט (ישעיהו מ"ז י"א), והנה אחריו העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש יקרא בשמי (מ"א כ"ה), והפרשה כולה מפורש שם כורש:

   ממזרח. כי עילם צפונית מזרחית בבל:

   צדק יקראהו לרגלו. יפגע, או צדק יקראהו בכל מקום לכתו:

   ומלכים ירד. ישליט אחרים על מלכים, כי זאת המלה מבנין הפעיל והטעם כמו וירד מיעקב (במדבר כ"ד י"ט):

   יתן כעפר חרבו. חרב כל מלך, וי"א כי יהיו לו חרבות רבות וקשתותיו תעופינה כקש נדף:

3. (ג)יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא

   מצודת דוד:ירדפם. רדף אחריהם ועבר בשלום אם כי רדפם באורח שלא בא ברגליו מעולם ולא היה רגיל באורח ההוא:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אורח. מסילה ודרך:

   רש"י

   ירדפם יעבור שלום. הלך על מעברותיו בשלום לא נכשל ברדפו אותם:

   אורח ברגליו לא יבא. דרך אשר לא בא קודם לכן ברגליו, לא יבא לא היה רגיל לבא:

   אבן עזרא

   ירדפם וגו'. ירדף אחרי המלכים, ויעבר בשלום, ולא ייעף, כאילו לא בא ברגליו האורח:

4. (ד)מִי־פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי יְהוָה רִאשׁוֹן וְאֶת־אַחֲרֹנִים אֲנִי־הוּא

   מצודת דוד:מי פעל. מי הוא שפעל ועשה את זאת הלא ה׳ עשהו הקורא הדורות מראש קודם שיהיו ר״ל שיודע כל הדורות הבאים ויקרא לכל דור לעמוד בעתו: אני ה׳ ראשון. ראשון לכל הדורות שעברו ואני הוא עם הדורות האחרונים אשר יהיו:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   מי פעל ועשה. לו את זאת מי שהוא קורא הדורות מראש לאדם הראשון הוא עשה לאברהם גם את זאת:

   אני ה' ראשון. להפליא פלא ולעזור:

   ואת אחרונים אני הוא. אף עמכם בנים אחרונים אהיה ואעזור אתכם:

   אבן עזרא

   מי פעל ועשה. כדרך תקון, כמו וימהר לעשות אותו (בראשית י"ח ז'), והטעם מי פעל זה, השם עשהו שהוא קורא הדורות מראש קודם שיהיו, והטעם שידע כל הדורות הבאים, ויקרא כל דור לעמוד בעתו:

   אני יי. הראשון לכל הדורות שעברו, ועם אחרונים אני הוא:

5. (ה)רָאוּ אִיִּים וְיִירָאוּ קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן

   מצודת דוד:ראו איים. יושבי האיים ראו הנס שעשיתי לאברהם ופחדו גם השוכנים בקצות הארץ חרדו בשמעם הנס: קרבו ויאתיון. קרבו ובאו לפני אברהם לשאול ממנו מתנת חנם ולא באו במלחמה כמ״ש ויאמר מלך סדום וכו׳ תן לי הנפש וכו׳ (בראשית י״ד:כ״א):

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ויאתיון. ענין ביאה כמו אתא בוקר (לעיל כא):

   רש"י

   ראו איים. עובדי עכו"ם הגבורות שאעשה וייראו:

   קרבו ויאתיון. זה אצל זה נאספים להלחם כשיראו הגאולה:

   אבן עזרא

   ראו איים. גבורת כורש:

   קרבו. אלה:

   ויאתיון. מלה שלימה, כי היו"ד תחת ה"א הנח, שהוא למ"ד הפעל:

6. (ו)אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק

   מצודת דוד:איש את רעהו יעזורו. ועכ״ז אף שראו פלאי האל מ״מ עזרו זה לזה לעשות הפסילים: לאחיו. כ״א אמר לאחיו חזק בעשיית הפסל וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   איש את רעהו וגו'. יאמר חזק למלחמה אולי יעמדו להם אלהיהם:

   אבן עזרא

   איש וגו'. כל אי ואי וכל איש ואיש וכל גוי וגוי יוסיפו לעבוד ע"ז, אולי ימלטו מיד כורש:

7. (ז)וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת־צֹרֵף מַחֲלִיק פַּטִּישׁ אֶת־הוֹלֶם פָּעַם אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט

   מצודת דוד:ויחזק חרש. חרש העצים העושה הפסל חיזק בדבריו את הצורף להיות זריז במלאכת צפוי טסי הזהב אשר יצפנו: מחליק פטיש. המכה בפטיש קטן להחליק את הטסין היה מזרז את המכה על הטסין בחוזק רב בהתחלת הרדוד למען יתחיל הוא מעשהו: אומר לדבק. כאשר ידבק הטסין על הפסל ישמח ויאמר הנה טוב הוא וכן יפה לו: ויחזקהו. מחזק הצפוי על ידי מסמרים למען לא יתפרד מעל הפסל:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מחליק. מלשון חלק:

   פטיש. הוא המקבת וכן וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיהו כ״ג:כ״ט) הולם פעם. שניהם ענין הכאה כמו והלמה סיסרא (שופטים ה׳:כ״ו) וכמו נפעמתי ולא אדבר (תהלים מו) וכפל המלה בשמות נרדפים ויורה על חוזק ההכאה:

   במסמרים. יתדות וכן וברזל לרוב למסמרים (דה״א כב):

   ימוט. מלשון נטיה וקלקול:

   רש"י

   ויחזק חרש. נוסך הפסל:

   את צורף. המרקעו בזהב:

   מחליק פטיש. באחרונה כשהוא מכה בנחת להחליק את המלאכה:

   את הולם פעם. הוא המתחיל בה כשהיא עשת ומכה בכל כחו:

   אומר לדבק טוב הוא. על אותן שהיו מחזירין אחר קרקע טובה לדבק בה עששיות ברזל:

   דבק. שולדור"א:

   ויחזקהו. לצלם:

   במסמרים לא ימוט. כולם יחזקו זה את זה:

   אבן עזרא

   ויחזק. מחליק, מגזרת ואנכי איש חלק (בראשית כ"ז י"א):

   פטיש. ידוע, כמו וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיהו כ"ג כ"ט):

   הולם פעם. מגזרת והלמה מסיסרא (שופטים ה' כ"ו), והוא הברזל שיוכה עליו בו, ופעם יתכן היותו כלי הברזל שיכו עליו ונקרא פעם בעבור שיוכה עליו (פעם), או הולם פעם כלי אחד:

   אומר לדבק. עד שיהיה הדבק טוב:

8. (ח)וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי

   מצודת דוד:ואתה. אבל אתה ישראל אינך כמוהם כי עבדי אתה אשר בחרתי בך לי לעם לפי שאתה זרע אברהם אשר אהבני ופירש מעכו״ם:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   ואתה ישראל עבדי. ועלי יש לעזור לך סוף המקרא אל תירא כי אתך אני כך נראה לי חבור הענין לפי פשוטו ומ"א בבראשית רבה דורש כל הענין במלכי צדק ואברה'

   (ה) ראו איים. אותה מלחמ' וייראו שם נתיירא מאברהם פן יאמר לו העמדת רשעים אלו בעולם ואברהם נתיירא משם לפי שהרג את בני עילם שהם משם:

   איים. כשם שאיי הים מסויימין בעולם כך אברהם ושם היו מסויימין בעולם:

   איש את רעהו יעזורו. זה עוזר את זה בברכו' ברוך אברם (בראשית י״ד:כ׳) וזה עוזר את זה במתנות (שם) ויתן לו מעשר מכל:

   ויחזק חרש. זה שם שהיה נפח לעשות מסמרות ובריחים לתבה:

   את צורף. זה אברהם שהוא צורף את הבריות לקרבן אל השכינה:

   את הולם פעם. זה אברהם שהלם כל המלכים האלה פעם אחת:

   אומר לדבק טוב הוא. טוב לידבק באלוה של זה:

   ויחזקהו. שם לאברה' להיו' דבק בהקב"ה ולא ימוט:

   ואתה ישראל עבדי. אברהם שלא היה מזרע צדיקים עשיתי לו כל זאת ואתה ישראל עבדי. הקנוי לי משני אבות:

   זרע אברהם אוהבי. שלא הכירני מתוך תוכחה ולימוד אבותיו אלא מתוך אהבה:

   אבן עזרא

   ואתה וגו'. אלה הם עובדי עבודה זרה (דברי הנביא) ואתה ישראל עבדי, וטעם זכר אברהם כי הוציאו מבין עובדי עבודה זרה:

   ואוהבי איננו כמו אהובי כי אוהבי פועל:

9. (ט)אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי־אַתָּה בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ

   מצודת דוד:אשר החזקתיך. עבר במקום עתיד כדרך הנבואות ור״ל אחזיק בך להוציאך מקצות הארץ: ומאציליה. מגדולי הארץ קראתיך שתצא מרשותם ולא יהיה בהם כח לעצור אותך בחרתיך. מאז בחרתי בך ולא מאסתיך:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   החזקתיך. ענין אחיזה כמו ויחזיקו האנשים בידו (בראשית י״ט:ט״ז):

   מאציליה. כן יקראו הגדולים וכן ואל אצילי בני ישראל (שמות כ״ד:י״א):

   רש"י

   אשר החזקתיך. לקחתיך לחלקי כמו (שמות ד׳:ד׳) וישלח ידו ויחזק בו:

   מקצות הארץ. משאר העכו"ם:

   ומאציליה. מן הגדולים שבהן:

   קראתיך. בשם לחלקי בני בכורי ישראל:

   ולא מאסתיך. כזה שנאמר בו (מלאכי א) שנאתי:

   אבן עזרא

   אשר. מקצות הארץ, שהיו בבבל, והיא רחוקה מארצם:

   ומאציליה. מגדוליה, הם נאצלים מהכל, כמו ואצלתי מן הרוח (במדבר י"א י"ז), וכן ואל אצילי בני ישראל (שמות כ"ד י"א), או פירושו מבין אציליה:

10. (י)אַל־תִּירָא כִּי עִמְּךָ־אָנִי אַל־תִּשְׁתָּע כִּי־אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף־עֲזַרְתִּיךָ אַף־תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי

    מצודת דוד:אל תשתע. אל תסור מעלי בחושבך אשר כבר עזבתיך כי אני ה׳ אלהיך כמאז אמצתיך. בדברים טובים ונחומים: אף עזרתיך. בימים הקדמונים: אף תמכתיך. בהיותך ביד האויב תמכתיך בימיני לבל יעשה בך האויב כלה: בימין צדקי. ר״ל לא בגמול כי אם בצדקה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תשתע. ענין הפנה והסרה כמו ועיניו השע (לעיל ז):

    אמצתיך. ענין חוזק:

    תמכתיך. ענין סעד ומשען:

    רש"י

    אל תשתע. אל ימס לבך להיות כשעוה זו וזה הכלל כל תיבה שתחל' יסודה שי"ן כשבא לדבר בל' מתפעל התפעל או יתפעל התי"ו חולקת ונכנסת בין שתי אותיות שרשי התיבה כמו (ישעיה כט) וישתומם (מיכה ז) וישתמר חוקות עמרי (ש"א א) תשתכרין (איוב ל) תשתפך נפשי:

    אבן עזרא

    אל תשתע. תי"ו לבנין התפעל, ובא פ"א הפועל קודם התי"ו כמשפט הלשון, והטעם תרפה, כמו שעו מני (ישעיהו כ"ב ד'):

11. (יא)הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ

    מצודת דוד:הן יבושו. באמת סוף הדבר יבושו כל הכועסים בך: אנשי ריבך. המריבים עמך:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הנחרים. מל׳ חרון וכעס וכן בני אמי נחרו בי (ש״ה א) כאין. כלא דבר:

    אבן עזרא

    הן. הנחרים בך, מבנין נפעל מגזרת חרי אף (שמות י"א ח'), וכמו נחרו בי (שיר השירים א' ו'), והטעם על בני בבל, כי בעת פקדתם והחריבם, פקד את בניו ושבו לגבולם במצות כורש:

12. (יב)תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ

    מצודת דוד:תבקשם. אפילו אם תבקשם לא תמצא את אנשי מצותיך: יהיו כאין וכו׳. כפל הדבר פעמים רבות לגודל האבדון:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מצתיך. ענין מריבה כמו הן לריב ומצה תצומו (לקמן נח):

    וכאפס. דבר שאין בו ממש:

    אבן עזרא

    תבקשם. מצותך, חסר נו"ן על כן נדגש הצד"י, על משקל מלקות, וכן אוהב מצה (משלי י"ז י"ט) כי ינצו אנשים (דברים כ"ה י"א):

    וכאפס. כמו לא:

13. (יג)כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל־תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ

    מצודת דוד:מחזיק ימינך. אוחז ימינך לבל תפול: האומר לך וכו׳. ר״ל הואיל ואני האומר לך לזה אל תירא כי אעזור לך:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מחזיק. אוחז:

    אבן עזרא

    כי. מחזיק ימינך. כי זה דבר פלא שנלכדה בבל ונהרגו בחוריה במדינה, ונמלטו ישראל:

14. (יד)אַל־תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם־יְהוָה וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:תולעת יעקב. עדת יעקב החלושה כתולעת ואין כחה אלא בפה היא התפלה כתולעת הזו שבפיה מנסרת בארזים: אני עזרתיך. מאז: וגאלך. ואהיה גאלך לעתיד אני קדוש ישראל:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מתי. אנשי:

    רש"י

    תולעת יעקב. משפחת יעקב החלשה כתולעת שאין לה גבורה אלא בפיה, תולעת וירמונ"א בלע"ז:

    מתי ישראל. מספר ישראל:

    אבן עזרא

    אל תיראי תולעת. שהיה ישראל נחשב כתולעת בעיני הבבליי', והטעם אל תיראי שתהרגי עם הבבליים:

    כי אני עזרתיך. פועל עבר תחת עתיד, והטעם, כי כל הגזירות העתידות, להיותם חשובות כאילו הם, ועוד כי עבר ועתיד הם כנגד הנבראים לבדם:

15. (טו)הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים

    מצודת דוד:הנה שמתיך. שמתי אותך להיות מורג העשוי חריצים והוא חדש החדוד ביותר והוא בעל פיפיות רבות:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    למורג. הוא כעין לוח עץ ובתחתיתו תחובים אבנים דקים ובו דשים התבואה וכן והמוריגים וכלי הבקר (ש״ב כד):

    חרוץ. עשוי חריצים ובקיעות בין אבן לאבן:

    בעל פיפיות. ר״ל שיש בו פיות וחדודים רבים והם החריצים:

    תדוש. מל׳ דישה:

    ותדוק. מל׳ דק:

    כמוץ. היא פסולת התבואה:

    רש"י

    למורג חרוץ. כלי הוא של עץ וכבד ועשוי חריצים חריצים כעין כלי נפחים של ברזל שקורין לימ"א בלע"ז וגוררין על הקשין של שבלין ומחתכן עד שנעשו תבן דק:

    חדש. כשהוא חדש עד שלא הוחלקו פיות חריציו הוא חותך הרבה אבל משנתישן הוחלקו פיות חריציו:

    בעל פיפיות. הם חידודי החריצין:

    תדוש הרים. מלכים ושרים:

    אבן עזרא

    למורג. ידוע, וכמוהו המוריגי' (שמואל ב' כ"ד כ"ב):

    חרוץ. שהוא גזור כמשפט, כמו כן משפטיך אתה חרצת (מלכים א' כ' מ') אל תתמה בעבור שהכתוב ידבר עם ישראל בלשון נקבה גם לשון זכר בפסוק אחד, כי טעם הנקבה העדה, ואיננה נקבה ממש:

    וטעם תדוש הרים משל לבבליים:

16. (טז)תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם וְאַתָּה תָּגִיל בַּיהוָה בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל

    מצודת דוד:תזרם. אתה תפזרם והרוח תשאם למרחוק: וסערה וכו׳. כפל הדבר במ״ש: בה׳. בתשועות ה׳: תתהלל. תתפאר בעצמך במה שתלית בטחונך בקדוש ישראל:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תזרם. ענין פזור כמו וזרתי פרש (מלאכי ב):

    תפיץ. תפזר:

    תתהלל. מל׳ הלול ושבח:

    רש"י

    תזרם. תזרה אותם כבמזרה לרוח:

    ורוח תשאם. מאליהם לגיהנם:

    אבן עזרא

    תזרם. רמז שיאבדו רוב הבבליים, גם ישראל שללו הבבליים:

17. (יז)הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה אֲנִי יְהוָה אֶעֱנֵם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם

    מצודת דוד:העניים וכו׳. בני הגליות כשישובו לארצם דרך המדבר יבקשו מים ולא ימצאהו בצמא. בעבור הצמאון כאלו נעתק לשונם ממקומו: אענם. בדבר שאלתם על המים:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נשתה. ענין העתקה וכן ונשתו מים מהים (לעיל יט):

    אענם. מל׳ עניה ותשובה:

    רש"י

    מבקשים מים. נתנבא הנביא על אחרית הימים (עמוס ח׳:י״א) לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה' ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו וכשישוב אפו יכין להם לחם ומים וישכון שכינתו ורוח בפי נביאיהם:

    נשתה. ל' ונשתו מים מהים (לעיל יט) לשון השאת והשבר (איכה ג׳:מ״ז) וכולן ל' חורבה ויובש ולכך התי"ו מודגשת שהרי באה במקום שתים שאין שאת בלא תי"ו והיה לו לומר לנקבה נשתתה שהרי לזכר יחיד יאמר נשתה ולרבי' ונשתו:

    אבן עזרא

    העניים. כאשר תשובו מבבל אל ירושלם:

    נשתה. חרבה כמו ונשתו מים מהים (ישעיהו י"ט ה'):

    אני יי אענם. אני אלהי ישראל, כי אני מושך אחר עמו כמשפט:

18. (יח)אֶפְתַּח עַל־שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם־מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם

    מצודת דוד:על שפיים. במקומות הגבוהים אוליך נהרות עם כי אין דרך הנהרות למשוך שמה מעיינות. אפתח מעיינות: למוצאי מים. להיות מקום מוצא מים:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שפיים. כן נקראו המקומות הגבוהים וכן רוח צח שפיים (ירמיהו ד׳:י״א):

    לאגם. כן נקרא מקום כניסת המים וכן ועל אגמיהם (שמות ז):

    ציה. שממון:

    רש"י

    נהרות. לב מבין לתורה ולנבואה:

    מדבר. מקום שלא היתה חכמת התורה:

    אבן עזרא

    אפתח. שפיים, הם גבוהים, הפך בקעות, גם זה פלא להיות נהר על שפי':

    אשים מדבר. שאין שם יישוב:

19. (יט)אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו

    מצודת דוד:אתן במדבר ארז וכו׳. שיתענגו בני הגליות בצלם: יחדו. כולם יחדו יהיו שמה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ארז וגו׳. שמות אילני סרק:

    בערבה. במדבר:

    ברוש. וגו׳, שמות אילני סרק:

    רש"י

    אתן במדבר ארז שטה. כל מיני ישוב אף בם אתן כל מיני חכמה וטובה ושלום:

    תדהר ותאשור. שמות אילני סרק העשויין לבנין:

    אבן עזרא

    אתן במדבר ארז שטה. חסר וי"ו, ארז ושטה, כמו שמש ירח עמד (חבקוק ג' י"א):

    תדהר ותאשור. אילנים, וכל אלה סביבות הנהרים, כי בכל מקום שהוא חסר מים לא יצמחו:

20. (כ)לְמַעַן יִרְאוּ וְיֵדְעוּ וְיָשִׂימוּ וְיַשְׂכִּילוּ יַחְדָּו כִּי יַד־יְהוָה עָשְׂתָה זֹּאת וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּרָאָהּ

    מצודת דוד:למען יראו וכו׳. זה הפלא אעשה להם למען יראו העכו״ם וישימו על לב וישכילו לדעת אשר יד ה׳ עשתה זאת הגאולה והוא ברא הפלא ההיא:

    עוד פירושים על פסוק כ: אבן עזרא

    אבן עזרא

    למען יראו. האביונים יראו בעיניהם וישימו לב:

    וקדוש ישראל בראה. כפי דעתי כמו גזר זאת, ולפי דעת רבים שהשם יביא מים ולא מיש:

21. (כא)קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר יְהוָה הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב

    מצודת דוד:קרבו ריבכם. שב לדבר לעובדי הפסל ואמר להם קרבו הריב שיש לכם עם ה׳ ועם עמו: הגישו עצמותיכם. תוכן הטענות ועצמות הדבר:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עצמותיכם. ענין תוכן הדבר ועצמותו וכן לא נכחד עצמי ממך (תהילים קל״ט:ט״ו):

    רש"י

    קרבו ריבכם. כל העכו"ם בואו וריבו והתוכחו עם בני:

    עצומותיכם. טענות בריאות וחזקות שלכם ול' ריב הוא זה בל' משנה שנים שהיו מתעצמין בדין במסכת סנהדרין:

    אבן עזרא

    קרבו. צווי מהבנין הכבד הדגוש, על משקל ברכו יי (שופטים ה' ב'):

    עצומותיכם. כמו ריבכם, וכן ובין עצומים יפריד (משלי י"ח י"ח) ויתכן היותו מגזרת עצום, והנה הוא תואר הרבים:

22. (כב)יַגִּישׁוּ וְיַגִּידוּ לָנוּ אֵת אֲשֶׁר תִּקְרֶינָה הָרִאשֹׁנוֹת מָה הֵנָּה הַגִּידוּ וְנָשִׂימָה לִבֵּנוּ וְנֵדְעָה אַחֲרִיתָן אוֹ הַבָּאוֹת הַשְׁמִיעֻנוּ

    מצודת דוד:יגישו. הפסילים שאתם אומרים אלהים המה יגישו נא ויגידו לנו את אשר יקרא באחרית הימים: הראשונות מה הנה. יאמרו מה היה קודם בריאת העולם: הגידו. אמרו נא ונשימה לבנו לזכור אם כן היה ובזה נדע שתדעו גם אחריתן של העולם: או הבאות השמיענו. השמיעו אותנו את העתידות לבוא אם ידעתם:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תקרינה. מל׳ מקרה:

    רש"י

    יגישו. העכו"ם את נביאיהם וקוסמיהם:

    ויגידו לנו. את אשר תקרינה לעתיד:

    הראשונות. שהיו קודם בריאת עולם ועל מה נברא מה הנה (ס"א מאורעות שהתחילו כבר מה יהא בסופן):

    או הבאות. לעתיד ישמיענו ונראה אם יש בהם ממש שיתקיימו דבריהם:

    אבן עזרא

    יגישו. הצלמים:

    והנה טעם קרבו [ריבכם וגו'] עם ישראל [ידבר] שלא היו מאמינים, והיו עובדים גם בבבל צלמים וטעם ריבכם עד שנראה אי זה טוב:

23. (כג)הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם אַף־תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ וְנִשְׁתָּעָה וְנִרְאֶה יַחְדָּו

    מצודת דוד:האותיות לאחור. הבאות באחרית הימים: ונדעה. ואז נדעה אשר אלהים אתם ואף תוכלו לעשות למי טובה או רעה: ונשתעה. ואז נספר אני והם ונראה יחדו מה לעשות בעולם ואמר בדרך לעג והתול:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    האותיות. הבאות כמו אתא בוקר (לעיל כא):

    לאחור. מל׳ אחרון ונשתעה. ענין ספור דברים כי תרגום של ויספר הוא ואשתעי וכן ואשעה בחקיך תמיד (תהילים קי״ט:קי״ז):

    רש"י

    הגידו האותיות לאחור. המופתים הבאים באחרונה:

    ונשתעה. ונספר דבריה' ויספר מתרגמינן ואישתעי:

    אבן עזרא

    הגידו. מדבר עם הצלמים:

    האותיות. מגזרת אתא בקר (ישעיהו כ"א י"ב):

    וטעם [לאחור] העתידות הבאות לאחור הוא הזמן הבא, כי הזמן שעבר יקרא לפנים, אז נדע כי יש בכם כח להטיב ולהרע:

    ונשתעה. ונספר ותרגום ויספר משה (שמות י"ח ח') בארמית ואישתעי, ויש שאומרים כמו ואל תשתע (מ"א י'):

24. (כד)הֵן־אַתֶּם מֵאַיִן וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם

    מצודת דוד:הן אתם מאין. באמת אתם הם מדבר שאין בו ממש: מאפע. ממעשה האפעה הממית להדבקים בו: תועבה. איש מתועב בוחר בכם:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מאפע. הוא אפעה והוא מין נחש רע:

    תועבה. איש תועבה וכן ואני תפלה (שם קט) ומשפטו איש תפלה:

    רש"י

    הן אתם מאין. ודבריכם איך יתקיימו:

    ופעלכם מאפע. אינכם אלא פועים ומרימים קול להטעו' בדברי כזב:

    תועבה. הנתעבים הם יבחרו בכם ולא הקב"ה ולא עבדיו ולא משרתיו:

    אבן עזרא

    הן אתם. סימן לצלמים:

    מאפע. כמו אין והבל, ואין ריע לו בכל המקרא:

    תועבה וגו'. הטעם איש תועבה יבחר בכם או לתועבה יבחר בכם, עובד אתכם:

25. (כה)הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ יִקְרָא בִשְׁמִי וְיָבֹא סְגָנִים כְּמוֹ־חֹמֶר וּכְמוֹ יוֹצֵר יִרְמָס־טִיט

    מצודת דוד:העירותי. כאומר הנה אני אגיד עתידות אשר כבר גזירה מלפני להעיר את נ״נ מצפון לבוא על ירושלים להשחיתה ואח״ז יבוא כורש ממזרח ויקרא בשמי להאמין בי והוא יבוא על שרי בבל לרמסם כמו חומר וכמו היוצר הרומס בטיט וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    העירותי. מלשון התעוררות:

    ויאת. ענין ביאה:

    סגנים. מין שררה:

    חומר. הוא כעין טיט:

    יוצר. אומן חרס:

    ירמוס. ענין דריכה ברגל:

    רש"י

    העירותי מצפון ויאת. אני מגיד העתידות הנני מעיר לבנות חרבות ירושלם את כורש מצפון ויאת את בבל להחריבה:

    ממזרח שמש, יקרא בשמי. כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים (עזרא א׳:ב׳) ונראה שארץ פרס במזרחית צפונית היא לארץ ישראל, ד"א העירותי מצפון את נבוכדנצר להחריב את עירי ויאת, וכורש העירותי ממזרח שיקרא בשמי לבנות את עירי שמלכות פרס ממזרח ארץ ישראל היא שנא' ראיתי את האיל וגו' וי"ת אייתיתי בגלאי מלך דתקוף מרוח צפונא וייתי כמפק שמשא בגבורתיה ממדינתא אגבריני' בשמי:

    ויבא סגנים. ויבא על מלך בבל ועל שריו כאשר בא לרמוס על חומר וכמו יוצר חרשים ירמוס טיט לכלי חרס כן ירמוס הוא סגנים:

    אבן עזרא

    העירותי. נפתח הה"א בעבור העי"ן שהוא אחריו:

    מצפון. כי עילם צפונית מזרחית לבבל, ותחסר מלת איש, וכן הוא העירותי איש מצפון והוא כורש:

    ויאת. מלה זרה בעבור שהפ"א והלמ"ד מאותיות הנח, והיה ראוי להיותו על משקל ויפן, וכאשר נעלם האל"ף הרחיבו מה שיש לפניו כמשפט אותיות הגרון, על כן נפתח היו"ד, והנה הוא מבנין הקל:

    ויבא [סגנים]. בארצות סגנים, או במחנה סגנים, וירמסם:

26. (כו)מִי־הִגִּיד מֵרֹאשׁ וְנֵדָעָה וּמִלְּפָנִים וְנֹאמַר צַדִּיק אַף אֵין־מַגִּיד אַף אֵין מַשְׁמִיעַ אַף אֵין־שֹׁמֵעַ אִמְרֵיכֶם

    מצודת דוד:מי הגיד מראש. מי מהפסילים הגיד דבר מראש טרם בוא ובבוא הדבר נדעה שאמת דבר: ומלפנים. מי הגיד דבר לפני בואה ובבא הדבר נאמר צדקו דבריו והוא כפל ענין במ״ש: אף אין מגיד. אבל באמת אין בהם מגיד שום דבר אף ההוה כי פה להם ולא ידברו: אף אין משמיע. דבור בעלמא והוא כפל במ״ש: אף אין שומע אמריכם. אף אין בהם מי שישמע אמריכם כי אזנים להם ולא יאזינו:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    מי. מנביאי הבעל הגיד כמוני דבר העתיד לבוא, ומי מלפנים הגידה ולכשתבא נאמר שהיא צדיק שנבואתו צדק:

    אף אין מגיד. אבל אין בכם שיגיד עתידות ותתקיים:

    אף אין שומע אמריכם. שיעיד בבא עתידה פלוני נביא הבעל נבא אותה מלפנים:

    אבן עזרא

    מי. ונאמר צדיק, צדקו דבריו, והפך הכזב:

    והנה אין משמיע ואין מי שישמע אמרי הצלמים, כי פה להם ולא ידברו (תהלים קט"ו ה'):

27. (כז)רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן

    מצודת דוד:ראשון לציון. כאומר אבל אני אגיד עתידות אשר הראשון שיבוא לציון מהגלות יבשר ויאמר הנה באה הגאולה ומיד הנה הם יבואו ולא יהיה תוחלת ממושכה ולירושלים מבשר אתן. ר״ל בהשגחה אביא מבשר כזה לבשר סמוך לה:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הנה. הנה הם:

    רש"י

    ראשון לציון הנה הנם. מלך ראשון שיתן לב לציון הנה זה הוא שאמרתי ואע"פ שלא תגמר הגאולה על ידו הוא יהיה המתחיל מי בכם מכל עמו (עזרא א׳:ג׳):

    הנם. זקני ישראל יהיו נכונים על פי דברו לעלות מן הגולה ולהתחיל:

    ולירושלים מבשר אתן. באותן הימים חגי זכריה אשר יזרזום לבנות בימי דריוש השלישי לפרס:

    אבן עזרא

    ראשון. ראשון אחר ראשון, וזה תאר המבשר:

    הנה [הנם]. שיאמר המבשר לציון, והנה בני והנם, והכפל להורות על המהירות:

28. (כח)וְאֵרֶא וְאֵין אִישׁ וּמֵאֵלֶּה וְאֵין יוֹעֵץ וְאֶשְׁאָלֵם וְיָשִׁיבוּ דָבָר

    מצודת דוד:וארא. אבל בעובדי הפסל אראה שאין בהם איש יודע העתיד: ומאלה. מהפסילים עצמן אין בהם מי מייעץ לעובדיו מה לעשות: ואשאלם. מלת ואין עומדת במקום שתים לומר אין בהם מי אשר אשאלם שישיבו דבר כי הדבור אין בהם:

    עוד פירושים על פסוק כח: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    וארא ואין איש. תמיד אני מביט בנביאי הבעל ואין איש מגיד דבר עתיד:

    ומאלה. מכל אלה העתידות לבא ואין מהם יועץ שעמד בסוף ה' וידע אותם:

    ואשאלם וישיבו דבר. אשר ישיבו דבר אם אשאלם:

    אבן עזרא

    וארא. והנה אין איש מאנשי הצלמים שיגידו זאת:

29. (כט)הֵן כֻּלָּם אָוֶן אֶפֶס מַעֲשֵׂיהֶם רוּחַ וָתֹהוּ נִסְכֵּיהֶם

    מצודת דוד:הן כולם. באמת הפסילים עם עובדיהם המה הבל ולא ממש וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    און אפס. רוח ותוהו פתרון אחד להם דבר שאין בו תועלת וממש:

    נסכיהם. הפסל הנעשה בהתכת המתכת וכן הפסל נסך חרש (לעיל מ):

    רש"י

    הן כולם און. יש לכם לדעת שכל נביאי מכחישי תורה און ואפס כל מעשיהם נסכיהם.

    דמות מסכותם. כמו הפסל נסך חרש וי"ת בענין אחר. ראשון לציון וגו'. פתגמי נחמתא דאתנביאו נבייא מלקדמין על ציון הא אתו ולפי התרגום כל העניין מדבר ממלך המשיח ובגאולה אחרונה אבל אני רואה נבואה שנתנבא ישעיה על כורש כולם בל' הסיגנון של פרשה זו אני ה' העירותיהו בצדק קורא ממזרח עיט האותיות שאלוני מגיד מראשית אחרית כולה נוטה אחר ענין פרשה זו:

    אבן עזרא

    הן כולם. על הצלמים:

    יש אומרים כי וי"ו און תחת יו"ד כי אותיות יהו"א מתחלפות, ויתכן היותו כמשמעו, הם הבל ואף כי מעשיהם:

    נסכיהם. יש אומרים מגזרת עגל (שמות ל"ב ד') מסכה והנכון בעיני, הנסכים שיסכו להם עובדיהם: