ישעיהו פרק ל״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק וַיָּבֹא בֵּית יְהוָה

   מצודת דוד:ויתכס. כסה עצמו בשק דרך צער ואבל:

2. (ב)וַיִּשְׁלַח אֶת־אֶלְיָקִים אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וְאֵת שֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים מִתְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים אֶל־יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא

3. (ג)וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם־צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה כִּי בָאוּ בָנִים עַד־מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה

   מצודת דוד:ותוכחה. האויב מתווכח להשתבח בהצלחתו ואומר ידי רמה: ונאצה. מבזה את המקום בדברי חרוף: כי באו בנים. דימה בני הדור לאשה הכורעת ללדת בנים ויושבת על המשבר ואין בה כח להוליד הבנים:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   ותוכחה. ענין תוכחות וברור דברים:

   ונאצה. ענין בזיון וכן נאצו האנשים (ש״א ב):

   משבר. מקום מושב היולדת וכן במשבר בנים (הושע יג):

   רש"י

   ותוכחה. אשפרובמנ"ט בלע"ז האויבים מוכיחים בהצלחתם לאמר ידינו רמה ואין אלהים כאלהינו:

   כי באו בנים. בני ישראל בניו של הקב"ה:

   עד משבר וכח אין ללידה. עת צרה הדומה לאשה היושבת על המשבר ואין כח לולד לצאת:

4. (ד)אוּלַי יִשְׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת דִּבְרֵי רַב־שָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה

   מצודת דוד:אולי ישמע ה׳. הלואי יתן לב לשמוע: והוכיח. התווכח בדברים כאשר שמע ה׳: ונשאת. כאומר לזה שאלתי מעמך שתשא תפלה לה׳: השארית הנמצאה. שארית ישראל הנמצא בירושלים כי כבר כבש כל ערי הבצורות שביהודה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   אולי. הלואי וכן אולי יראה ה׳ בעניי (ש״ב ט״ו):

   והוכיח. נתוכח:

   רש"י

   והוכיח בדברים. הגיד כחו והראה הצלחתו והוכיח אישפרובי"ר בלע"ז:

5. (ה)וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל־יְשַׁעְיָהוּ

6. (ו)וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְשַׁעְיָהוּ כֹּה תֹאמְרוּן אֶל־אֲדֹנֵיכֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אַל־תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אוֹתִי

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון

   מצודת ציון

   גדפו. חרפו:

7. (ז)הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב אֶל־אַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ

   מצודת דוד:נותן בו רוח. אעיר רצונו ללכת מפה כאשר ישמע שמועה היא שמועת תרהקה מלך כוש: ושב אל ארצו. סוף הדבר יהיה שישוב אל ארצו בפחי נפש ובארצו אפיל אותו בחרב:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   רוח. רצון כמו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת (יחזקאל א׳:י״ב):

   רש"י

   ושמע שמועה. מיד זו שמועת תרהקה מלך כוש ומתוך כך ילך מעליכם הפעם הזאת להלחם עם תרהקה ואין זו שיבה לארצו ואח"כ ישוב הלום ואני עתיד להשיבו לארצו ולהפילו שם בחרב:

8. (ח)וַיָּשָׁב רַב־שָׁקֵה וַיִּמְצָא אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל־לִבְנָה כִּי שָׁמַע כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ

   מצודת דוד:כי שמע וגו׳. ולזה הלך לבקשו באשר ימצא ומצאו נלחם על לבנה:

9. (ט)וַיִּשְׁמַע עַל־תִּרְהָקָה מֶלֶךְ־כּוּשׁ לֵאמֹר יָצָא לְהִלָּחֵם אִתָּךְ וַיִּשְׁמַע וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל־חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר

   מצודת דוד:על תרהקה. על אודות תרהקה: וישמע. קבל דבריו והוטב בעיניו להלחם עמו תחילה: וישלח מלאכים. שלח שוב לומר שאינו מסתלק לגמרי כ״א על מנת לשוב:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י

   רש"י

   וישמע. מלך אשור:

   על תרהקה. לאמר יצא תרהקה להלחם אתך:

   וישמע וישלח מלאכים. אין וישמע השני כמו וישמע הראשון הראשון ל' שמוע' והשני ל' קבל' קבל דברי השלוחי' וייטבו בעיניו לתת לב להסתלק מעל ירושלי' להלחם תחלה עם כוש:

   וישלח מלאכים אל חזקיהו. להודיעו שאינו מסתלק לגמרי אלא ע"מ לשוב:

10. (י)כֹּה תֹאמְרוּן אֶל־חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר אַל־יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ישיאך. יסית ויפתה אותך:

11. (יא)הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל־הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם וְאַתָּה תִּנָּצֵל

    מצודת דוד:ואתה תנצל. וכי אתה תנצל בתמיה:

12. (יב)הַהִצִּילוּ אוֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ אֲבוֹתַי אֶת־גּוֹזָן וְאֶת־חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי־עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר

    מצודת דוד:ההצילו אותם. וכי אלהי הגוים הצילו את הגוים:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י

    רש"י

    עדן. שם מלכות כמה דאת אמר (יחזק' כז) חרן וכנה ועדן:

13. (יג)אַיֵּה מֶלֶךְ־חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם הֵנַע וְעִוָּה

    מצודת דוד:לעיר ספרוים. לפי שהיתה גדולה וחשובה אמר בה לעיר: הנע ועוה. הניעם ממקומם והעקימם:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    הנע. מל׳ הנעה:

    ועוה. מל׳ עוות ועקום:

    רש"י

    הנע ועוה. הניעהו ועוהו מלך אשור החריבם וטילטל' ממקומם:

14. (יד)וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת־הַסְּפָרִים מִיַּד הַמַּלְאָכִים וַיִּקְרָאֵהוּ וַיַּעַל בֵּית יְהוָה וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה

    מצודת דוד:את הספרים. כי שלח הדברים ההם בספר: ויפרשהו. פרש כל אחת ואחת:

    עוד פירושים על פסוק יד: אבן עזרא

    אבן עזרא

    ובמלכים (מלכים ב' י"ט י"ד) ויקראם על הספרים. ובישעיהו (ישעיהו ל"ז י"ד) ויקראהו על הספר לבדו ששם החרפות, ובשני ספרי' ויפרשהו:

15. (טו)וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ אֶל־יְהוָה לֵאמֹר

16. (טז)יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה־הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ

    מצודת דוד:הכרובים. שעל הכפורת אשר על הארון וכאומר ואיך א״כ תמסור בידו את ירושלים ויבואו הכרובים ביד צר:

17. (יז)הַטֵּה יְהוָה אָזְנְךָ וּשְׁמָע פְּקַח יְהוָה עֵינֶךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע אֵת כָּל־דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שָׁלַח לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי

    מצודת דוד:וראה. דברי הספרים: אשר שלח. ביד מלאכיו:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    פקח. פתח כמו אפקח את עיני (זכריה י״ב:ד׳):

18. (יח)אָמְנָם יְהוָה הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת־כָּל־הָאֲרָצוֹת וְאֶת־אַרְצָם

    מצודת דוד:אמנם ה׳. אתה ה׳ הנה אמת הוא שהחריבו את הגוים: את כל הארצות. הם ערי הממלכה: ואת ארצם. הם שאר המחוזות:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י

    רש"י

    אמנם ה'. אמת הוא כי החריבו מלכי אשור:

    את כל הארצות ואת ארצם. הארצות (ראשי) המדינות ואת ארץ (ארצם) הסמוכה להם, ערי הממלכה אשר הנם ראש למדינות קורא ארצות ושאר המחוזות אשר סביבותיהם קורא ארצם ובספר (מלכים ב י״ט:י״ז) כתוב את הגוים ואת ארצם ול' אחד הוא:

19. (יט)וְנָתֹן אֶת־אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה כִּי אִם־מַעֲשֵׂה יְדֵי־אָדָם עֵץ וָאֶבֶן וַיְאַבְּדוּם

    מצודת דוד:כי לא אלהים המה. אבל כל זה היה בעבור שאין בהם אלהות ולזה האבידם:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י

    רש"י

    ונתון. כמו ונתון אותו על כל ארץ מצרים ל' פעול שמור זכור דוננ"ט בלע"ז:

    עץ ואבן. הם לפיכך לא היה בהם כח ויאבדום מלך אשור:

20. (כ)וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ מִיָדוֹ וְיֵדְעוּ כָּל־מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי־אַתָּה יְהוָה לְבַדֶּךָ

21. (כא)וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ אֶל־חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל־סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר

    מצודת דוד:אשר התפללת. בעבור הדבר אשר התפללת אלי: אל סנחריב. על סנחריב:

22. (כב)זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה עָלָיו בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת־צִיּוֹן אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:עליו. על סנחריב: בזה לך. בת ציון תבזה אותך ותלעג עליך (וקראה בתולה על כי לא נכבשה מעולם ולא באה ברשות אחר כבתולה שלא באה ברשו׳ הבעל) וכן בתולת בת צידון (לעיל כג): אחריך. אחרי מפלתך תניע בראשה בדרך לעג:

23. (כג)אֶת־מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ וְעַל־מִי הֲרִימוֹתָה קּוֹל וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ אֶל־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:את מי. למה לא שמת על לבך להבין את מי חרפת: מרום. לרום רקיע:

24. (כד)בְּיַד עֲבָדֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי וַתֹּאמֶר בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחַר בְּרֹשָׁיו וְאָבוֹא מְרוֹם קִצּוֹ יַעַר כַּרְמִלּוֹ

    מצודת דוד:מרום הרים. זה הר הבית: ירכתי לבנון. בסוף יער הלבנון מקום הארזים הגבוהים: קומת ארזיו. ר״ל הגבורים: מרום קצו. הוא בית המקדש שהוא מקום הרם והקץ מכל הדברים הנחמדים שיש בעולם: יער כרמלו. ר״ל מיטב שבחו וכובד חזקו:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    כרמלו. מקום שדות וכרמים משובחים קרוי כרמל:

    רש"י

    מרום הרים. הר הבית:

    ירכתי לבנון. בית המקדש:

    ואכרות קומת ארזיו. לא אלך לארצו עד אשר אחריבנו:

    קצו. סופו:

    יער כרמלו. טוב שבחו וכובד חזקו:

25. (כה)אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מָיִם וְאַחְרִב בְּכַף־פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר

    מצודת דוד:אני קרתי ושתיתי. ר״ל מעולם הצלחתי במעשי כמו הכורה באר ומצליח למצוא המקור ושותה מימיו: ואחריב. כאשר באתי להלחם בעיר הבטוחה בחוזק נהרותיה אשר סביב לה אז הבאתי עליה חיילות רבו׳ והחריבו הנהרות במדרך כף רגליהם:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קרתי. חפרתי אחר מקור והוא מל׳ יקרוה עורבי נחל (משלי ל׳:י״ז) שהוא ענין נקב ובקוע:

    פעמי. רגלי כמו פעמי דלים (לעיל כו):

    מצור. ענין חוזק והוא מל׳ צור:

    רש"י

    אני קרתי ושתיתי. כלומר התחלתי בכל מעשי וגמרתי והצלחתי כזה הכורה בור ומוצא מים ומצליח ל' מקור:

    ואחריב בכף פעמי. (אם) באתי לצור על עיר הבטוחה בחוזק נהרותיה הבאתי עליה גייסות רבים וכלו מימי נהרותם בשתיית בהמתם ומדרך כף רגליהם:

    ואחריב. ל' הוה כלומר כן דרכי תמיד:

    יאורי מצור. יאורי עיר הבאה במצור ע"י יאורות:

    אבן עזרא

    ובישעיהו [צ"ל ובמלכים] (מלכים ב' י"ט כ"ד) תוספת זרים עם מים. והטעם נהרי זרים:

26. (כו)הֲלוֹא־שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אוֹתָהּ עָשִׂיתִי מִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ עַתָּה הֲבֵאתִיהָ וּתְהִי לְהַשְׁאוֹת גַּלִּים נִצִּים עָרִים בְּצֻרוֹת

    מצודת דוד:למרחוק. מזמן רחוק: אותה. את הגזרה הזאת עשיתי מימים קדמונים ויצרתיה. ואני יצרתי את הדבר הזה וכפל הדבר במ״ש: עתה הבאתיה. אני הבאתי עתה את הדבר על ידיך: ותהי. אתה תהיה למכת מרדות להחריב ערים בצורות לעשותם שממה וגלים מצמיחים נצים ופרחים:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    להשאות. ענין שממון וכן אמש שואה ומשואה (איוב ל׳:ג׳):

    גלים. הוא כענין תל נצים. פרחים וכן הנצו הרמנים (ש״ה ז):

    רש"י

    הלא שמעת. ולמה תתפאר אין זה שלך כי גזרה היא מלפני זה שנים רבות שתהיה אתה פורע פורענות מן העכו"ם כענין שנא' (לעיל י') הוי אשור שבט אפי:

    הלא שמעת למרחוק. יותר מע' שנה שנתנבא עמוס (עמוס ז׳:י״א) שנתים לפני הרעש וישראל גלה יגלה מעל אדמתו מאז יש לך לשמוע שעשיתי והכנתי פורעניות זו:

    מימי קדם. מששת ימי בראשית עלתה על לבי אותה גזרה שנגזרה עליך שנאמר (לעיל ל) כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן עתה כשהגברתיך על העכו"ם הביאותיה לאותה גזרה כדי שתהא להשאות לגלים נצים ערים בצורות, שתהרוג את יושביהן ותהיין שאיה מאדם ויתעתדו לגלים צומחים ירק:

    אבן עזרא

    ובמלכים להשוות [י"ט כ"ה] והטעם שישתחוו ערים בצורות עם גלים נצים. ובישעיה [שם כ"ו] להשאות באל"ף מגזרת שואה (ישעיהו י' ג'), כגלים נצים או יתחלף הוי"ו באל"ף כמשפטם:

27. (כז)וְיֹשְׁבֵיהֶן קִצְרֵי־יָד חַתּוּ וָבֹשׁוּ הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא חֲצִיר גַּגּוֹת וּשְׁדֵמָה לִפְנֵי קָמָה

    מצודת דוד:ויושביהן. יושבי הערים ההן עשיתים להיות קצרה ידם מלהלחם למולך ונשברו ונתביישו: עשב שדה. כעשב שדה: וירק דשא. מקום הירוק שבדשא החלש מאד: חציר גגות. כחציר הגדל על הגגות שהוא חלש: ושדמה. כשבלים הנשדפים טרם נגמר בשולם לבוא לכלל קמה כי אז המה חלושים עד למאד ור״ל הנה אני הוא המתיש לפניך את העכו״ם ולא בעוצם ידך נצחתם:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חתו. פחדו ונשברו:

    ושדמה. הוא כמו ושדפ׳ הנאמר במ״ב כי בומ״ף מתחלף וענינו לקוח הזרע:

    רש"י

    ויושביהן קצרי יד. אני התשתי את כחן לפניך:

    ושדמה לפני קמה. שדמה הוא שקורין אשטובל"א בלע"ז הנשארת בקרקע שרשי הקציר:

    לפני קמה. כשלא הגיע להתבשל ולהקשות לבא לידי קמה והוא חלש ורך:

    לפני קמה. בטרם יהיה קמה:

    אבן עזרא

    ובמלכים [ל"ז כ"ו] שדפ' ובישעיה (ישעיהו י"ט כ"ז) שדמה והם שתי לשונות והטעם אחד:

28. (כח)וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבוֹאֲךָ יָדָעְתִּי וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי

    מצודת דוד:ושבתך. ת״י ומיתבך בעצה: ואת התרגזך. ואף את התרגזך אלי ידעתי:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    התרגזך. ענין תנועה חרדת המהירות וכן הרגיז ממלכות (לעיל כ״ג):

    רש"י

    ושבתך וצאתך ובואך ידעתי. ת"י ומיתבך בעצה ומיפקך לברא לאגחא קרבא ומיתיך לארעא דישראל גלי קדמי כשעלתה מחשבה בלבך ונועצת להחריב את ביתי אני ידעתי:

29. (כט)יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי וְשַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ וַהֲשִׁיבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־בָּאתָ בָּהּ

    מצודת דוד:אלי. באה אלי: ושמתי חחי. ר״ל בע״כ אשיב אותך:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ושאננך. הוא מל׳ שאון והמייה:

    חחי. הוא הטבעת ההושם בלחי בהמה שעסקים רעים למשכה על ידה וכן ונתתי חחים בלחייך (יחזקאל ל״ח:ד׳):

    ומתגי. הוא כעין רסן כמו מתג לחמור (משלי כ״ז):

    רש"י

    התרגזך. התרעשך והתגברך עלי:

    שאננך. כמו ושאונך:

    חחי. כמין טבעת הוא ותוחבין אותו בשפת בהמה שעסקיה רעים למושכה בו:

    ומתגי. ת"י זמם והוא של ברזל ותוחבין אותו בנחירי הנאקה והוא ששנינו ונאקה בחטם במס' שבת (צ"ע כי מהפסוק נראה להדיא להיפך כי חח בחטם ומתג בשפה):

30. (ל)וְזֶה־לְּךָ הָאוֹת אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית שָׁחִיס וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם

    מצודת דוד:וזה לך האות. אל מול חזקיהו ידבר הנה התשועה הזאת תהיה לך לאות על הבטחה אחרת כי הנה הלגיונות החריבו וקללקו הזרעים וגדעו האילנות והקב״ה מבטיחך לכלכל אתכם בשנה ההיא בספיחי הזרעים: ובשנה השנית שחיס. אולי היתה שנת השמטה והיו אסורים בחרישה וזריעה ולזה נתברכו ספיחי הספיחים: ובשנה השלישית זרעו. ולא תפחדו עוד לצאת השדה מפחד האויב:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ספיח. הוא הצומח מהגרעין הנופל מאליו כמו ספיח קצירך (ויקרא כ״ה):

    שחיס. ענינו ספיחי ספיחים, או ספיחי האילנות ואין לו דומה:

    רש"י

    וזה לך האות. הדבור הזה אינה לסנחריב אלא הנביא אמר לחזקיה והתשובה הזאת תהיה לך לאות להבטחה אחרת הנה החריבו הלגיונות את כל הזרעים וגדעו את כל האילנות והקב"ה מבטיחך שתסתפקו השנה הזאת בספיחי הזרעים שיצמחו מאליה':

    אכול השנה. לאכול השנה ספיח:

    ובשנה השנית שחיס. הן ספיחי גידועי אילנו' כך הוא בסדר עולם אבל יונתן תירגם כתכתין ספיחי ספיחים וזה לך האות כשתראה שיתקיים דברי שישוב סנחרב לארצו ויפול תאמין שתתקיים עוד הבטח' השניי':

    אבן עזרא

    ובמלכים [שם כ"ט] סחיש ובישעיה [שם ל'] שחיס. כמו כבש (ויקרא ג' ז') כשב [שם ד' ל"ב], והטעם אחד:

31. (לא)וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית־יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה

    מצודת דוד:שורש למטה. ר״ל יהיו ממולאים בכל טוב כהאילן הנטוע במקום רטוב שמוסיף שורש למטה ומרבה לעשות פרי למעלה:

32. (לב)כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת

    מצודת דוד:כי מירושלים וגו׳. ר״ל ירושלים תהיה השארית להנצל מיד סנחרב וכן ופליטה מהר ציון וכפל הדבר במ״ש: קנאת ה׳. כי יקנא לשמו אשר חרף רבשקה וסנחריב:

    עוד פירושים על פסוק לב: רש"י

    רש"י

    קנאת ה' צבאות. שיקנא לשמו ולא מחמת זכות שבידכם למדנו שתמה זכות אבות:

33. (לג)לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה אֶל־מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֹא יָבוֹא אֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא־יוֹרֶה שָׁם חֵץ וְלֹא־יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן וְלֹא־יִשְׁפֹּךְ עֳלֶיהָ סֹלְלָה

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    יורה. ישליך כמו ירה בים (שמות ט״ו):

    ולא יקדמנה. לא יערוך לפניה כי התרגום של לפני הוא קדם וכן במה אקדם ה׳ (מיכה ז׳):

    סללה. הוא צבור העפר ששופכים מול העיר ועולים בה להלחם וכן ושפכו על ירושלים סוללה (ירמיה ז׳):

    רש"י

    ולא יקדמנה מגן. לא יערוך לפניך מגן כדמתרגם לפני קדם:

    ולא ישפך עליה סוללה. לא יצבור עליה מליתא, אומר אני הוא ששופכין עפר וצוברין לפני החומה והמגדלות לבנות עליה כרכום:

    סוללה. ע"ש שסוללים וכובשין אותה במקבות כדי שיתקשה ותרגומו מליתא על שם שעושין לו מתחילה שני מחיצות גדר קני' ושופכים העפר ביניהם וכובשין אותו שם לאחר שמלאו את המחיצות ושמעתי שסותרין אותו זריקת האבנים גדולו' שקורין פורייר"א בלע"ז אבל אין באבנים ל' שפיכה ולא ל' סלילה ואין ל' התרגום נופל על פתרון זה:

34. (לד)בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־בָּא בָּהּ יָשׁוּב וְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבוֹא נְאֻם־יְהוָה

35. (לה)וְגַנּוֹתִי עַל־הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי

    מצודת דוד:למעני. למען כבוד שמי:

    עוד פירושים על פסוק לה: מצודת ציון

    מצודת ציון

    וגנותי. מל׳ הגנה:

36. (לו)וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים

    מצודת דוד:ויצא מלאך ה׳. לאחר שנלחם בכוש חזר ובא לירושלים ואז יצא מלאך ה׳ וגו׳ וישכימו בבוקר. סנחריב והמעט אשר נשארו חיים:

    עוד פירושים על פסוק לו: רש"י

    רש"י

    ויצא מלאך ה' וגו'. לאחר שהלך ונלחם עם כוש חזר ובא לירושלים ובאותו שעה ויצא מלאך ה' וכך שנוייה בסדר עולם הנני נותן בו רוח ושמע שמועה כמה שנאמר וישמע על תרהקה וגו' (לעיל לו) שטף שבנא הסוכן וסיעתו והוליכם בזיקים והלך לו לכוש ולקח חמדת כל האוצרות ובא לו לירושלים לקיים מה שנאמר (לקמן מה) יגיע מצרים וסחר כוש עליך יעבורו זו ירושלים אחריך ילכו. זה חזקיהו, באותה שעה וישלח את תרתן ואת רב סריס הם הנזכרים בספר (מלכים ב י״ח:י״ז) והם המלאכים שנאמר עליהם ששלח אחר השמועה שנא' (לעיל לז) וישלח מלאכים אל חזקיהו ולא הם באו עם רבשקה בשליחות הראשון ועל אותן הספרים השיבו ישעיהו (שם) בזה לך לעגה לך אותה שעה ויצא מלאך ה' ויכה וגו', כלם מלכים קשורי כתרים בראשיהם וקטן שבכולם היה שר על שני אלפים שנאמר (לעיל לו) ואתנה לך אלפים סוסים ואיך תשיב את פני פחת אחד וגו' למדנו על קטן שבפחותים שהוא שר על אלפי' איש ונפלו הם וגייסותם:

37. (לז)וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה

    מצודת דוד:בנינוה. היא ראש למלכות אשור:

    עוד פירושים על פסוק לז: רש"י

    רש"י

    וישב בנינוה. היא ראש המלכות כענין שנאמר (בראשית י׳:י״א) מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה:

38. (לח)וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט וַיִּמְלֹךְ אֵסַר־חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו

    מצודת דוד:בית נסרוך. נסר מתיבתו של נח היה לו לאלוה ובעת אשר השתחוה לה הכוהו בניו: והמה. בני סנחריב אשר הכוהו:

    עוד פירושים על פסוק לח: רש"י

    רש"י

    בית נסרוך. נסר מתיבתו של נח כדמפורש באגדת חלק:

    הכהו בחרב. שאמר אם תציל אותי שלא יהרגוני בני מלכותי שהבאתי בניהם כאן ומתו אקריב שני בני לפניך עמדו והרגוהו: