ישעיהו פרק ל״ח

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה־אָמַר יְהוָה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה

   מצודת דוד:בימים ההם. ארז״ל שהיו שלשה ימים לפני מפלת סנחריב: למות. ר״ל חולי אנושה ומסוכנת שיש בה כדי למות: צו. היה מצוה על עניני ביתך:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י

   רש"י

   בימים ההם. שלשה ימים לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו ויום ג' כשעל' בית ה' הוא יום מפלתו של סנחריב והוא י"ט ראשון של פסח:

   כי מת אתה ולא תחיה. מת אתה בעוה"ז ולא תחיה לעה"ב משום דלא נסבת איתתא כו' כדאיתא בברכות:

2. (ב)וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל־הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל־יְהוָה

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון

   מצודת ציון

   הקיר. הכותל:

3. (ג)וַיֹּאמַר אָנָּה יְהוָה זְכָר־נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   אנה. הוא ענין ל׳ בקשה:

   רש"י

   אנה ה'. איה רחמנותך:

4. (ד)וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־יְשַׁעְיָהוּ לֵאמֹר

5. (ה)הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת־תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת־דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי יוֹסִף עַל־יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה

   מצודת דוד:הנני יוסף. הנני הוא אשר יוסיף:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י

   רש"י

   הנני יוסף. הנני הוא אשר יוסיף על ימיך:

6. (ו)וּמִכַּף מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל־הָעִיר הַזֹּאת

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י

   רש"י

   ומכף מלך אשור אצילך. למדנו שלפני מפלת סנחרב חלה:

7. (ז)וְזֶה־לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת יְהוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יְהוָה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֵּר

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י

   רש"י

   וזה לך האות. שתתרפא ויתוספו ימיך כמפורש למטה, ובמלכים (ב' כ') שאל לו מה אות כי אעלה:

8. (ח)הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת־צֵל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה

   מצודת דוד:הנני משיב. מעלות היו עשויות מול החמה לבחון בהם שעות היום כי כל שעה ירד הצל מעלה אחת ואמר הנני משיב את הצל עשר מעלות לאחוריו להאריך היום עשר שעות: אשר ירדה. ר״ל את הצל אשר כבר ירדה: במעלות אחז. כי אחז בנה המעלות האלה: בשמש אחורנית. מוסב למעלה לומר בנטיית ניצוץ השמש אשיב הצל אחורנית עשר מעלות: ותשב השמש. ר״ל שכן היה כי שבה ניצוץ השמש עשר מעלות אשר ירדה וא״כ שב גם הצל:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   המעלות. המדרגות:

   רש"י

   הנני משיב. אחורנית עשר מעלות את הצל אשר ירדה:

   צל המעלות. כמין מדרגות עשויות כנגד החמה לבחון בהם שעות היום כעין אורלוגין שעושין האומנין:

   אשר ירדה. מיהרה לירד ונתקצר היום י' שעות ביום שמת אחז כדי שלא יהו מספידין אותו ועלו עכשיו לאחוריהם ביום שנתרפא חזקיהו וניתוספו על היום י' שעות:

9. (ט)מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה בַּחֲלֹתוֹ וַיְחִי מֵחָלְיוֹ

   מצודת דוד:מכתב לחזקיהו. מכתב זה היה לחזקיהו ר״ל הוא כתב הודאה זו: בחלותו. בעבור שהיה חולה ונתרפא מחליו:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ויחי. ענין רפואה כמו עד חיותם (יהושע ה׳):

   רש"י

   מכתב. ת"י כתב אודאה על ניסא דאיתעבד לחזקיה:

   אבן עזרא

   מכתב לחזקיהו. ויחי. כמו עד חיותם (יהושע ה' ח') כמו עמידה, וכן אתה מחיה את כולם (נחמיה ט' ו'), גם כן גבול החי:

10. (י)אֲנִי אָמַרְתִּי בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָי

    מצודת דוד:בדמי ימי. בכריתת ימי אלך אל הקבר: פקדתי. חסרתי שנותי הנשארים עד מלאת השנים הקצובים לרוב בני אדם:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בדמי. ענין כריתה וכן ער מואב נדמה (לעיל ט״ו):

    פקדתי. ענין חסרון כמו יפקד מושבך (ש״א כ):

    רש"י

    אני אמרתי בדמי ימי. כשראיתי ימי בדמי, בשממון וחרישה כמו נדמה כל עם כנען (צפני' א) כלומר כשחליתי אמרתי אלכה בשערי שאול עתה אמות, לפי שעד אותו היום לא נתרפא חולה:

    פקדתי יתר שנותי. כמו (במדבר ל״א:מ״ט) לא נפקד ממנו איש נחסרתי שאר שנותי ויונתן תירגם על דוכרני לטב איתוספו על שני נפקדתי לטובה ונתייתרו שנותי:

    אבן עזרא

    אני. בדמי. יש אומרים מגזרת דם, כמו לחלוחי', והנכון כמו כריתו', כמו נדמה מלך ישראל (הושע י' ט"ו):

    שאול. הוא הקבר שהוא בתחתית הארץ, הפך השמים שהם למעלה לעולם, והעד ואציעה שאול הנך (תהלים קל"ט ח'), ואיננו גיהנם כלל:

    פקדתי. מגזרת לא נפקד ממנו איש (במדבר ל"א מט) והוא לשון צחות, גם כן בלשון קדר, ויש אומרים כי פקדתי פקד ממני, כמו בני יצאוני (ירמיהו י' כ'), ואחרים אמרו פקדתי כי פקד יותר:

    וטעם יתר שנותי כמו את מספר ימיך אמלא (שמות כ"ג כ"ו), ושם פרשתיו:

11. (יא)אָמַרְתִּי לֹא־אֶרְאֶה יָהּ יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים לֹא־אַבִּיט אָדָם עוֹד עִם־יוֹשְׁבֵי חָדֶל

    מצודת דוד:לא אראה יה. עוד לא אסתכל להתבונן במעשה יה ויפרש אמריו לומר לא אסתכל מעשה יה: בארץ החיים. ר״ל בזה העולם כי אמות ואלך ממנו: לא אביט אדם. מעתה לא אביט אותן בני אדם אשר הם עם יושבי חלד ר״ל המתהלכים עם הבריות היושבים בזה העולם:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חדל. כן נקרא העולם וכן כל יושבי חלד (תהילים מ״ט:ב׳) כי הוא מתהפך כמו כבש כשב והדומים:

    רש"י

    (תוספות אמרתי לא אראה יה. לא אשתמש עוד בשם של יה:

    בארץ החיים. חיים משתמשין בו אבל המתים אינם רשאין שנאמר לא המתים יהללויה חק למתים שאין מזכירין שם בן שתי אותיות לעולם ע"כ):

    בארץ החיים. בב"ה:

    לא אביט אדם. חי עוד:

    עם יושבי חדל. שאהיה עם המתים היושבים בארץ חדלה ומנוע' מן החיים:

    אבן עזרא

    אמרתי [לא אראה יה]. השם איננו מקרה עד שתשלט העין בו רק הוא נר' במעשיו, והטעם שלא יראה מעשי השם בעולם הזה, והוא שיכיר מעשי השם בעולם הזה, וזהו בארץ החיים, כאילו הוא יפרש דבריו והנה הזכיר בתחלה תענוג האדם בעולם הזה, והוא שהזכיר [צ"ל שהכיר] מעשי השם, ואח' כך שיתענג במראה העין להיות עם חביריו וזהו לא אביט אדם עוד:

    חדל. כמו תבל, ויתכן היות המלה הפוכה כמו כבש כשב מגזרת חלדי (תהלים ל"ט ו') ויתכן היות כמוהו מה חדל אני [שם ה'] ויתכן שנקרא' העולם הזה חדל, שחדל לעולם להיות אדם בו:

12. (יב)דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיּוֹם עַד־לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי

    מצודת דוד:דורי נסע. מגורי בעוה״ז נסע ונגלה ממני כמו הרועה המסיע אהלו ממקום למקום: קפדתי. בעבור העון כאלו בעצמי כרתי חיי חיש מהר כמו האורג הממהר לכרות היריעה אחר שנשלמה: מדלה יבצעני. מהחולי הזה ישלים ימי חיי: מיום עד לילה תשלימני. חשבתי אשר מהתחלת היום עד הלילה תשלים ימי חיי כי בוודאי אמות במשך זמן היום:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    דורי. מל׳ מדור:

    נסע. מל׳ הסעה ועקירה:

    ונגלה. מל׳ גלות:

    מני. ממני:

    רועי. כמו רועה בה״א:

    קפדתי. ענין כריתה כמו קפדה בא (יחזקאל ז):

    מדלה. ענין חולי וכתישות כמו מדוע אתה ככה דל (ש״ב יג):

    יבצעני. ענין השלמה כמו כי יבצע ה׳ (לעיל י):

    רש"י

    דורי נסע ונגלה מני. בני דורי נסעו ממנו, נסע כמו נסחו כמו בל יסע יתדותיו (לעיל לג):

    כאוהל רעי. כאהל רועי בהמה שמסיעו מכאן ותוקעו במקום אחר כשכלה מרעה זה:

    קפדתי. הכרתי מהר חיי כאורג הממהר לארוג כל זה הייתי סבור, וי"ת כנחל גדודין כנחל המושך בין גדות גבוהין שאינו מתפשט ומתוך כך מימיו קלים לרוץ, ואומר אני שהוא נחל חריף ששמו אורג והוא שאמר (איוב ז׳:ו׳) ימי קלו מני אורג חלפו עם אניות אבה (שם ט):

    מדלה יבצעני. ת"י מיקר מלכותי אנא גלי סבור הייתי שעתה יבצעני מכל כבודי דלה ל' גוה וכן ודלת ראשך (שיר ז):

    מיום ועד לילה תשלימני. כמו מזכר ועד נקבה כלומר מימים ומלילות תכלני וכן תירגם יונתן יממי ולילותי שלימו:

    אבן עזרא

    דורי. מגורי כמו מדור באהלי רשע (תהל' פ"ד י"א), וזאת הלשון ידועה בארמית, גם נכון היות דור ודור מגזרתו, כטעם כי גר אנכי עמך (תהלים ל"ט י"ג):

    נסע. מבנין נפעל, ונדגש הסמ"ך בחסרון הנו"ן שהוא פ"א הפועל:

    נגלה. מגז' גלות (ישעיהו כ' ד'):

    מני. כמו ממני, וכן שעו מני (ישעיהו כ"ב ד):

    כאהל רועי. היו"ד ליחש המלה, או כיו"ד פנימי (מלכים א' ו' כ"ז) גם אכזרי [י"ג ט'], כי אהל הרועה לא יעמד במקום אחד:

    קפדתי. כמו כפלתי:

    [כאורג]. וכמוהו וימי קלו מני ארג (איוב ז' ו'):

    מדלה. החולי, כמו מדוע [אתה] ככה דל בן המלך (שמואל ב' י"ג ד'):

    [מדלה יבצעני]. כי מזאת המחלה יבצעני, יתמו שני, כמו יתר ידו ויבצעני (איוב ו' ט'):

    [מיום וגו']. וזאת המחלה (שהיא) עושה עמי שלום ביום, ומלחמה בלילה, וככה רובי התחלואים, והנה תשלימני כמו ואם לא תשלים (דברים כ' י"ב):

13. (יג)שִׁוִּיתִי עַד־בֹּקֶר כָּאֲרִי כֵּן יְשַׁבֵּר כָּל־עַצְמוֹתָי מִיּוֹם עַד־לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי

    מצודת דוד:שויתי עד בוקר. ר״ל כשבא הלילה שמתי זמן השלמת חיי עד בוקר: כארי. ר״ל נתחזק חליי עד ששבר החולי את כל עצמותי כמו הארי המשבר עצמות החיה הנטרפת בפיו: מיום וכו׳. ר״ל חשבתי שוב אשר מהתחלת היום עד הלילה תשלים ימי חיי כי אמות במשוך זמן היום:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שויתי. שמתי:

    רש"י

    שויתי. עצמי כל הלילה לסבול יסורי חולי ונתגברתי כארי לסבול:

    כן ישבר כל עצמותי. כמו (שמות א׳:י״ב) כן ירבה וכן יפרוץ כל מה שאני מתגבר כן יגבר החולי עלי לשבור כל עצמותי:

    אבן עזרא

    שויתי. מגזרת שוה (אסתר ה' י"ג) ותחסר מלת נפשי, והנכון שהוא החולי, כי הוא שוה בגבורת מלחמתו עמי כארי, ומנהג הארי לשבר העצמו', והתמה, כי בלילה ילחם עמי ויעשה שלום לי בבוקר:

14. (יד)כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם אֲדֹנָי עָשְׁקָה־לִּי עָרְבֵנִי

    מצודת דוד:כן אצפצף. מגודל הכאב הייתי מצפצף כעופות והומה כיונה: דלו עיני למרום. הורמו עיני להביט השמים לעזרתך ואמרתי ה׳ עשוק ממני החולי הזה והמתק והכשר לי:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כסוס עגור. כמו כסוס ועגור והם מיני עופות וכן ותור וסיס ועגור (ירמיהו ח׳:ז׳):

    אצפצף. ענין השמעת קול עופות:

    אהגה. כן נקרא המיית היונה כמו וכיונה הגה נהגה (לקמן נט):

    דלו. ענין הרמה כמו ארוממך ה׳ כי דליתני (תהילים ל׳:ב׳) עשקה. ענין לקיחה וחטיפה ואמר בלשון שאלה:

    ערבני. היטב והכשר לי וכן ערוב עבדך לטוב (שם קיט) והוא מענין מתיקות כמו ושנתי ערבה לי (ירמיה לא):

    רש"י

    כסוס. כמו כסוס והוא שם עוף:

    כסוס עגור. כמו כסוס ועגור, (ד"א) כעוף זה שתפשוהו בגרונו והוא מצפצף וכן ת"י כסוסיא דאחיד ומנציף:

    עשקה לי. כמו עשוק אותי לקחני מיד מלאך המות וערבני להנצל ל' ערבות גרנטיא"ה בלע"ז כמו (תהילים קי״ט:קכ״ב) ערוב עבדך לטוב:

    עשקה לי. עשוק אותי מידו כאשר תאמר רפא נא לה (במדבר י״ב:י״ג) רפא אותה:

    אבן עזרא

    כסוס עגור. כ"ף כסוס מושך אחר עמו כמו כרע כאח לי (תהלים ל"א י"ד) וכמוהו ככבש אלוף, ואלה עופו', והטעם שהחולה בכובד חליו יצפצף ויהגה ואין מבין דבריו:

    דלו. מפעלי הכפל, וכמהו דליו שוקים (משלי כ"ו ז') כטעם נשיאות:

    יי עשקה לי. זאת הדלה:

    ערבני. עתה ערוב עבדך לטוב (תהלים קי"ט קנ"ב), ויש אומר כי העי"ן תחת חי"ת, וזה הבל, ומלת ערבני כדרך לשון בני אדם, והטעם התערב עמי בצרתי:

15. (טו)מָה־אֲדַבֵּר וְאָמַר־לִי וְהוּא עָשָׂה אֶדַּדֶּה כָל־שְׁנוֹתַי עַל־מַר נַפְשִׁי

    מצודת דוד:מה אדבר. ר״ל הרבה שבח וקילוסין יש לי לדבר כי הוא אמר לי נחמות והוא עשאן: אדדה. לכן אנדד כל השינה לקלס לפניו על נפשי שהיתה מרה ונחם אותה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מה אדבר. מלת מה יורה על הרבוי וכן מה רב טובך (תהלים לא):

    אדדה. מלשון נדידה:

    שנותי. מל׳ שינה:

    רש"י

    מה אדבר. שבח וקילוסין לפניו והרי אמר לי נחמות והוא עשאן:

    אדדה כל שנותי. כמו (בראשית ל״א:מ׳) ותדד שנתי אתנודד מכל שנתי לקלס לפניו, י"ת שנות ל' שנים:

    על מר נפשי. שהיתה מרה ונחמתני:

    אבן עזרא

    מה אדבר ואמר לי. הנני יוסיף על ימיך:

    ומלת עשה כמו יעשה וכן נתתי כסף השדה (בראשית כ"ג י"ג), או טעם עשה שעשה זה החסד עמי, אעפ"כ אדדה כל שנותי בזכרי זאת המדה שעברה עלי:

    ומלת אדדה מבנין נפעל ואין ריע לו במקרא, רק אדדם עד בית אלהים (תהלים מ"ב ה') ובמשנה מדדה את בנה [שבת י"ח ב'], והטעם ידוע:

16. (טז)אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכָל־בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי

    מצודת דוד:אד׳ עליהם יחיו. על כל המתים גזר ה׳ שיעמדו בתחיה: ולכל בהן. וראשון שבכולם החיה רוחי כי הייתי קרוב למות: ותחלימני. שלחתי לי בריאות ונתת לי החיים:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ותחלימני. ענין בריאות וחזוק כמו יחלמו בניהם (איוב לט):

    רש"י

    אד' עליהם יחיו. י"ת ה' על כל מיתיא אמרת לאחיאה:

    ולכל בהן חיי רוחי. וקדם כלהון אחייתא חיי רוחי, ואני אומר לפי פשוטו ה' עליה' על שנותי הנזכרי' לעיל:

    אדדה כל שנותי ה' שיכן שכנו וחסדו עליהם ואמר לי על פי נביאו יחיו:

    ולכל בהן חיי רוחי. ולכל דבר אשר תלויין בהן חיי רוחי אמר ה' עליהם ויחיו.

    ותחלימני. מעתה ידעתי שתחלימני ותחייני, תחלימני, תבראני ותחזקני כמו (איוב לט) יחלמו בניהם:

    אבן עזרא

    יי [עליהם יחיו]. על דברך הוא הנזכר שאמר 'והוא אמר', והנה על אמרתך ומעשיך יהיו החיים, ולכל, עת בהן חיי רוחי:

    ותחלימני. מגזרת יחלמו בניהם (איוב ל"ט ד') ירבו בבר, ובדברי חכמים ז"ל עתים חלים [ראש השנה כ"ח]:

17. (יז)הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר־לִי מָר וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ כָּל־חֲטָאָי

    מצודת דוד:הנה לשלום. הנה בחליי מה שהייתי מצפה לשלום ולבריאות היה נתוסף לי מר על מר ר״ל כאב על כאב: ואתה. אבל אתה בטובך חשקת נפשי להעלותה משחת המבלה והוא הקבר: כי השלכת. אחז במשל מדרך האדם המשליך דבר מה אחורי גופו לבל יראוה ר״ל הסתרת עין מחטאי ומחלת עליהם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חשקת. מל׳ חשק ותאוה:

    משחת. הוא בור הקבר:

    בלי. מל׳ בליה ורקבון גוך. גופך כמו גוי נתתי למכים (לקמן נ):

    רש"י

    הנה לשלום מר לי מר. כשנתבשרתי שלום אף הוא לי מר שהרי תלו לי הרפואה בזכות אחרים כה אמר ה' אלהי דוד אביך (לעיל לז) למעני ולמען דוד עבדי כאן הודעתני שאני חוטא כך פירשו חכמים אבל לפי ישוב המקרא משמע הנה לשלום מר לי מר כשנתבשרתי מאתך להושיעני מיד סנחרב מר לי מר על חליי שהייתי נטוי למות ולא שמחתי בבשורה ואתה בטובך חשקת נפשי מבלי רדת שחת:

    אבן עזרא

    הנה לשלום. כאשר הייתי בחצי ימי, כי בן תשע ושלשים שנה היה כאשר חלה, כי אם תתגבר המרה האדומה על תולדת האדם, לעולם יהיה חולה בנערותו ויהיה בשלום בזקנותו, והפך זה תתגבר הלחה והנה האמצעיים שנות שלום:

    מר לי מר. פעמים לחזוק, ויש אומרים מגזרת תמורה (ויקרא ל"ח י"ז):

    משחת בלי. יש אומרים מגזרת בלתי (בראשית י"ח י"ב) והוא שם על משקל פרי, ואחרים אמרו שהוא במקום הזה כמו לא, והוא הפך, והראשון הוא הישר בעיני, כאילו אמר ואתה חשקת נפשי והעליתנו משחת בלי:

    כי (אותי) השלכת אחרי גוך. דרך משל, כבן אדם שלא יראה מה שיש אחריו, כי ידענו שאין גו לבורא הגויות, הנה ראיה על אשר אמרו קדמונינו שבעבור חטא שעשה היה מת בקוצר שנים, והם העתיקו כי המת קודם חמשים ושתים שנה הנו בכרת, ועל זה עצב כי לא ידע עבר עבירה שהוא חייב שימות בכרת, על כן אמר זכר נא את אשר התהלכתי לפניך והטוב בעיניך עשיתי, והנה הזכיר המחשבה והמעשה, והקדמונים אמרו כי לא התעסק במצות פריה:

18. (יח)כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ מָוֶת יְהַלְלֶךָּ לֹא־יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי־בוֹר אֶל־אֲמִתֶּךָ

    מצודת דוד:כי לא שאול תודך. מי שהוא בשאול אינו מודה לך ר״ל אם הייתי מת לא הייתי מודה לך על מפלת סנחריב: מות יהללך. אנשי מות לא יהללך ומלת לא משמשת בשתים וכפל הדבר במ״ש: לא ישברו. האנשים אשר כבר ירדו אל הבור לא יקוו שתאמת להם הבטחתך כי אין להם תועלת בעניני זה העולם ור״ל אם כבר הייתי מת לא הייתי מקוה עוד על מפלת סנחריב כאשר הבטחת:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ישברו. ענין תקוה כמו עיני כל אליך ישברו (תהילים קמ״ה:ט״ו):

    רש"י

    כי לא שאול תודך. אם הייתי מת לא הייתי מודה לך על הנס של מפלת סנחרב ולא הייתי סובר אל אמתת הבטחתך שהבטחתני עליו:

    אבן עזרא

    כי לא שאול תודך. הטעם על הגוף הנקבר בשאול, [מלת לא מושכת עצמה ואחרת עמה] וכן הוא מות לא יהללך, כמו מתן בסתר יכפה אף (משלי כ"א י"ד):

    ישברו. כמו ייחלו, כמו עיני כל אליך ישברו (תהלים קמ"ה ט"ו), ורבים יתמהו איך כתב הנביא כדברים האלה, שמכחישים בתחיית המתים, ויש להשיב כי הגוף אין לו כח ולא דעת בצאת הנשמה ממנו, ולמה יתמהו, והנה גם בהיות הנשמה דבקה עם הגוף איננו מבין ואף כי במותו:

19. (יט)חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל־אֲמִתֶּךָ

    מצודת דוד:חי חי. כל חי חי הוא יודך: כמוני היום. כאשר אני היום בחיים ומודה לך אב לבנים. כל אב מלמד לבניו ומודיעם אמתתך וכאומר הנה כמו כן אעשה גם אני כשאחיה ואוליד בנים אלמדם ואודיעם אמתתך:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אל אמתך. את אמתך וכן וירדפו אל מדין (שופטים ז׳:כ״ה):

    רש"י

    חי חי. ל' בני אדם חיים כלומר כשיש בני אדם חיים בעולם זה חי וזה חי יוצאת ההודאה מביניהם: (ס"א חי חי אתה חי ונאה להודות לחי)

    יודיע. אשישפ"ר בלע"ז:

    אל אמתך. האב מודיע ומכוין דעת בנו אל אמיתך להאמין בך:

    אבן עזרא

    חי חי. פעמים והטעם מי שחי כמוני, או שיחיה אחרי חליו, הוא חייב שיודך, והטעם בפה, שבו תראה חבור הנשמה עם הגוף בדרך ההודאות, ויש אומרים כי חי הראשון הוא השם, ואין צורך:

    אב לבנים יודיע. אלה האמונות:

20. (כ)יְהוָה לְהוֹשִׁיעֵנִי וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל־יְמֵי חַיֵּינוּ עַל־בֵּית יְהוָה

    מצודת דוד:ה׳ להושיעני. ר״ל ה׳ אמר להושיעני מהחלי וכן עשה ודוגמתו להרגו בערמה (שמות כ״א:י״ד) ור״ל שחשב להרגו וכן עשה: ונגינותי ננגן. נגינת השבח הזה אנגנה אני והמשוררים בבית ה׳ כל ימי חיינו:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ונגינותי. מל׳ נגון וזמר:

    על בית. כמו בבית על במקום בי״ת וכן עמדתם על חרבכם (יחזקאל ל״ג:כ״ו):

    אבן עזרא

    יי. אמר או יאמר או יצוה:

    ונגינותי. שאחבר אנגנם אני והמשוררים שהם בבית השם, כל ימי חיינו:

21. (כא)וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וְיִמְרְחוּ עַל־הַשְּׁחִין וְיֶחִי

    מצודת דוד:ישאו. יקחו חתיכה מתאנים דרוסות להניח תחבושת על השחין וירפא:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ישאו. יקחו:

    דבלת תאנים. חתיכת תאנים יבשות הנדרסות יחד עד שנעשה גוף אחד וכן ויתנו לו פלח דבלה (ש״ב ל):

    וימרחו. ענין טיחה וכדרך התחבושת ובדרז״ל מפני שהוא ממרח (שבת קיו):

    השחין. מין נגע שנחלה על ידה וכן שחין אבעבועות (שמות ט):

    ויחי. ענין רפואה:

    רש"י

    דבלת תאנים. דבלת העשויה מתאנים כשהן לחין קרויין תאנים וכשנדרסין בעיגול קרויין דבלה:

    וימרחו. ויחליקוה לדבקה על השחין ונס בתוך נס היה שאף בשר חי שנותנין עליו דבלה מסריח אלא הקב"ה נותן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל ומרפא:

    אבן עזרא

    ויאמר. זה פלא כי התאנים הם מזיקים לשחין וזה שאמר הנביא יש אומרים כי הם במצות:

    דבלת תאנים. נפתחים דבקים, ויחתכו במאכלת:

    וימרחו. קרוב בלשון קדר, וטעמו ידוע:

22. (כב)וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מָה אוֹת כִּי אֶעֱלֶה בֵּית יְהוָה

    מצודת דוד:מה אות. מה טוב ומה נאה האות הנפלא הזה אשר נרפאתי ואוכל לעלות לבית ה׳:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מה אות. מלת מה יורה על גודל הדבר וחשיבותו:

    רש"י

    מה אות. מה טוב ומה נאה אות זה הניתן לי אשר אעלה בית ה':

    אבן עזרא

    ויאמר. הטעם וכבר אמר חזקיהו מה אות, וכבר הזכירו למעלה (ישעיהו ל"ח ז') וזה לך האות מאת יי: