ישעיהו פרק ל״ו

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)וַיְהִי בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר עַל כָּל־עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הבצורות. החזקות:

   ויתפשם. כבשה ולכדה:

   אבן עזרא

   פ' ויהי בארבע עשרה שנה מפורשת בספר מלכים, ואם יש מלות נוספות הטעמים הם שוים כי המלות נוספות הטעמי' הם שוים כי המלות ככלים והטעמים הם כפועלים. והנה אפרש שיש [צ"ל שש] מלות:

2. (ב)וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֶת־רַב־שָׁקֵה מִלָּכִישׁ יְרוּשָׁלְַמָה אֶל־הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד וַיַּעֲמֹד בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס

   מצודת דוד:מלכיש. כי שם היה: ירושלמה. אל ירושלים: בתעלת. בתעלה הנמשכת מהברכה העליונה אשר היא במסילה ההולך אל השדה שמכבסים שם הבגדים ושוטחים שמה מול השמש לנגבה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   בחיל. ענין צבאות עם:

   כבד. ענין רבוי וכן עמך הכבד הזה (מ״א ג):

   בתעלת הברכה. הבריכה היא מקום בנוי באבנים ובסיד ושם מתכנסים המים והתעלה הוא החפירה הסמוך לו ובעת הצורך ממשיכים לה אמת המים מן הברכה וכן אל קצה תעלת הברכה (לעיל ז):

   במסילת. בדרך הכבושה:

   רש"י

   בתעלת. פושי"ר בלע"ז:

   בריכה. מקום כינוס מים חפור בקרקע בידי אדם לתת בו דגים ארוך ורחב:

   במסילת. דרך כבושה קמין בלע"ז:

   שדה כובס. ת"י חקל משטח קצריא ששוטחין שם הכובסים את הבגדים:

3. (ג)וַיֵּצֵא אֵלָיו אֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל־הַבָּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן־אָסָף הַמַּזְכִּיר

   מצודת דוד:על הבית. ממונה על בית המלך: המזכיר. הממונה על ספר הזכרונות:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י

   רש"י

   המזכיר. כותב הזכרונות בספרי דברי הימים, (ד"א המזכי' איזה דין בא לפניו ראשון שיפסקנו ראשון):

4. (ד)וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַב־שָׁקֵה אִמְרוּ־נָא אֶל־חִזְקִיָּהוּ כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ

   מצודת דוד:מה הבטחון. מה בטחונך אשר בטחת בו למרוד בי:

5. (ה)אָמַרְתִּי אַךְ־דְּבַר־שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה עַתָּה עַל־מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי

   מצודת דוד:אמרתי. אומר אני שרק בדבר שפתים בעצת יועצים תרצה לעשות מלחמה אבל לא כן הוא כי צריכים אליה עצה עם גבורה: עתה. הואיל והצורך הוא גם אל הגבורה ואיננה בך א״כ על מי בטחת שיתן בך גבורה:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   אמרתי. עד הנה אך דברי שפתים הוא בפיו לאמר לא אעבוד למלך אשור ומשיראה שאעלה עליו לצבא יחזור בו עכשיו הרי עליתי מעתה או יעבדני או צריך הוא לבקש עצה וגבורה למלחמה:

   עתה. שבא העת אמור נא על מי בטחת למרוד בי:

   אבן עזרא

   במלכים (מלכים ב' י"ח כ') כתוב אמרת אך דברי שפתים. והטעם אמרת לאנשי' כי יש לך עצה וגבור' וזה הוא דבר שפתים, והטעם כי גבורתך בדבור היא לבדה, ובישעיהו אמרתי בלבי דברי רבשקה, כי עצתך וגבורתך בדבר שפתים:

6. (ו)הִנֵּה בָטַחְתָּ עַל־מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל־מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם לְכָל־הַבֹּטְחִים עָלָיו

   מצודת דוד:הנה בטחת. הנה בטחונך על מצרים, מה הוא כי הלא הוא כמו משענת קנה רצוץ בראשו אשר אם יסמוך איש עליו באים עוד הקסמין והקרומיות בכפו ונוקבין אותה כן עזרת פרעה נהפך עוד לרעה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   משענת. ענין סמיכה:

   הרצוץ. משובר ומרוסס כמו הרוצצות אביונים (עמוס ד):

   רש"י

   אשר יסמך איש. על הקנה הרצוץ הנשבר והקרומיות באים בכפו ונוקבין אותה כן פרעה לבוטחי' בו סופן להיות עזרתו לרעתן:

7. (ז)וְכִי־תֹאמַר אֵלַי אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלוֹא־הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת־בָּמֹתָיו וְאֶת־מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ

   מצודת דוד:הלא הוא. הלא הוא אשר הסיר חזקיה את במותיו אשר היו בכל הארץ ואמר לישראל שרק למזבח העומד בבית המקדש ומיעט א״כ בעבודתו ונבאש בעיניו:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י

   רש"י

   אשר הסיר חזקיה את במותיו. ביער את כל בתי עכו"ם ומזבחות ובמות והזקיק את כל יהודה להשתחות לפני מזבח אחד:

8. (ח)וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא אֶת־אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם־תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם

   מצודת דוד:התערב נא. עתה התחייב עצמך עם אדוני אם תוכל למלאות הדבר אשר ישאל: לתת לך. לתת מאנשיך:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   התערב. מל׳ ערבון ומשכון כי כששנים חלוקים בדבר מה וכ״א מחייב עצמו בממון באם לא יהיה כדבריו הדרך הוא שכ״א נותן ערבון להיות בטוח ומקיים:

   רש"י

   התערב נא. בדבר זה אם תוכל לקיימן ל' ערבון שקורין גי"ר בלע"ז:

9. (ט)וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְטַנִּים וַתִּבְטַח לְךָ עַל־מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים

   מצודת דוד:ואיך תשיב. את פניך להלחם עם פני פחת וכו׳ הלא אף הקטן שבהם ממונה הוא על אלפים: ותבטח. א״כ בוודאי כל בטחונך ברכב ובפרשים על מצרים אשר הוא כקנה רצוץ:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   פחת. ענין שררה:

   רש"י

   ואיך תשיב. אפי' פני פחת אחד שהוא מעבדי אדוני הקטנים שהקטן בראשי גייסות שלו ממונה על אלפים איש:

   אחד עבדי. אחד מעבדי כמו אחד השיחים (בראשית כא) אחד הריקים (שמואל ב ו):

10. (י)וְעַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי יְהוָה עָלִיתִי עַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת לְהַשְׁחִיתָהּ יְהוָה אָמַר אֵלַי עֲלֵה אֶל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ

    מצודת דוד:המבלעדי ה׳ וכו׳. מבלי גזרת המקום: ה׳ אמר. כבר ניבא ישעיה ישא וכו׳ ואת שלל שמרון (לעיל ח) וטעה לומר שכן יעשה לירושלים:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    המבלעדי. ענינו כמו זולת:

    רש"י

    המבלעדי ה'. שלא מרשותו:

    ה' אמר אלי. כבר נבאו הנביאי' ישא את חיל דמשק ואת שלל שומרון לפני מלך אשור (לעיל ח) והוא טעה לומר כאשר עשיתי לשומרון כן אעשה לירושלים:

11. (יא)וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים וְשֶׁבְנָא וְיוֹאָח אֶל־רַב־שָׁקֵה דַּבֶּר־נָא אֶל־עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל־תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל־הַחוֹמָה

    מצודת דוד:ארמית. בלשון ארמית: כי שומעים. כי מבינים אנחנו ארמית: יהודית. בלשון יהודית: באזני העם. בפניהם כשהם שומעים כי הכל מכירים בו ואין מהדרך לפרסם דברי המלחמה בפני המון העם:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י

    רש"י

    כי שומעים אנחנו. מכירים אנחנו אותו לשו' שומעים איטנדנ"ט בלע"ז:

    ואל תדבר אלינו יהודית. שכל העם מכירים בל' יהודית והם מתפחדים מדבריך (לפי שאמר להם אמרו נא אל חזקיה (סברו) שלא בא להפחיד העם ורבשקה ישראל מומר היה כסבורים הם אף שמצות רבו על רבשקה אבל לבו נמשך למשפחתו ויכמרו ניחומיו):

12. (יב)וַיֹּאמֶר רַב־שָׁקֵה הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל־הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל־הַחוֹמָה לֶאֱכֹל אֶת־צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת־מֵימֵי עִמָּכֶם

    מצודת דוד:האל אדוניך. וכי רק אל אדוניך ואליך שלחני אדוני לדבר דברי: על האנשים. אל האנשים: לאכול. להזהירם כי יבואו במצור ומעקת רעבון וצמאון יוכרחו לאכול צואה ולשתות מי רגלים: עמכם. ר״ל גם הם גם אתם:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    חראיהם. מל׳ חור ונקב ור״ל צואה היוצאת מנקב פי הטבעת:

    שיניהם. הוא מי רגלים והוא קרוב מל׳ שתן:

    רש"י

    האל אדוניך. תמיהה הוא לכך נקוד חטף פתח וכי אל שניכם לבדכם שלחני אדני הלוא אל כולם שלחני ולכך באתי שכל העם ישמעו ויראו ואל יסיתם חזקיהו למרוד:

    לאכול את צואתם. אף הם ברעב המצור:

    יאכלו את חריהם. רעי היוצא דרך הנקב שלהם, ול' נאה תקנו סופרים לקרותו צאתם כך שנו רבותינו מקראות הכתובים לגנאי קורין אותו לשבח כמו (דברים כח) בעפולים בטחורים (שם) ישגלנה ישכבנה, חוריהם צאתם:

    שיניהם. מימי רגליהם, שיניה' צואה לחה שיני דכרכשת' היא החלחולת שקורין טבחיא בלע"ז עומדת ע"י שלש שינים:

13. (יג)וַיַּעֲמֹד רַב־שָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל־גָּדוֹל יְהוּדִית וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ אֶת־דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר

14. (יד)כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַל־יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ כִּי לֹא־יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ישיא. ענין הסתה ופתוי כמו הנחש השיאני (בראשית ג):

    רש"י

    ישיא. יתעה:

15. (טו)וְאַל־יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל־יְהוָה לֵאמֹר הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה לֹא תִנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר

16. (טז)אַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ כִּי כֹה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר עֲשׂוּ־אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי וְאִכְלוּ אִישׁ־גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי־בוֹרוֹ

    מצודת דוד:עשו אתי ברכה. ר״ל עשו עמי שלום לתת תשורות שלום: ואכלו וכו׳. ר״ל לא תהיו עוד כלואים בתוך העיר מבלי לצאת ללקוט פירות האילנות ולשאוב מהבורות:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ברכה. ענין מנחה ותשורת שלום כמו קח נא את ברכתי (שם לג):

    רש"י

    עשו אתי ברכה. צאו אלי לשלום וברכוני והביאו אלי תשורת שלום:

    ברכה. שלו"ד בלע"ז כמו ויברך יעקב את פרעה (בראשית מז י):

    ואכלו איש גפנו. ואלך מעליכם ושבו בשלום עד שאמצא ארץ טובה כארצכם ואגלה אתכם שם כי כן דרכו להעביר האומות מארץ אל ארץ כמה שנאמר (לעיל י) ואסיר גבולות עמים:

17. (יז)עַד־בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל־אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים

    מצודת דוד:ולקחתי. אקח אתכם מפה להוליך אל ארץ טובה כארצכם כי כן היה דרכו להעביר את האומות שכבש מארצם לארץ אחרת: ארץ דגן. ארץ המגדל דגן:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ותירוש. ענבי היין:

    רש"י

    אל ארץ כארצכם. אמר ר"ש בן יוחאי שוטה היה זה משל למלך וכו' בספרי פ' והיה עקב היה לו לומר אל ארץ יפה מארצכם אלא שלא היה יכול לספר בגנותה:

18. (יח)פֶּן־יַסִּית אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר יְהוָה יַצִּילֵנוּ הַהִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת־אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר

    מצודת דוד:פן יסית. שמא יפתה אתכם: ההצילו. ר״ל דעו שאין ממש בדבריו כי האם הצילו וכו׳: איש. ר״ל כל אלוה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון

    מצודת ציון

    יסית. מל׳ הסתה ופתוי:

19. (יט)אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוָיִם וְכִי־הִצִּילוּ אֶת־שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי

    מצודת דוד:איה וכו׳. ר״ל וכי היה בידם הכח להציל: וכי הצילו. וכי אלהי שמרון הצילו את שמרון מידי:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י

    רש"י

    וכי הצילי את שומרון מידי. ובני שומרון היו עובדים לאלהי ארם שכיניהם וחמת היא מארם:

20. (כ)מִי בְּכָל־אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר־הִצִּילוּ אֶת־אַרְצָם מִיָּדִי כִּי־יַצִּיל יְהוָה אֶת־יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי

    מצודת דוד:מי בכל וכו׳. ר״ל וכי מי מאלהי העמים הציל את ארצו מידי לשתחשבו שה׳ יציל את ירושלים מידי:

21. (כא)וַיַּחֲרִישׁוּ וְלֹא־עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר כִּי־מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ויחרישו. שתקו:

22. (כב)וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר וְיוֹאָח בֶּן־אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל־חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת דִּבְרֵי רַב־שָׁקֵה

    מצודת דוד:קרועי בגדים. על ששמעו דברי רבשקה המחרף ומגדף כלפי מעלה להדמותו לאלהי עמי הארצות:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י

    רש"י

    קרועי בגדים. על ששמעו גידופי השם והיא כמו ברכת השם: