ישעיהו פרק ל״ה

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת

   מצודת דוד:יששום מדבר וציה. א״י שהיא עתה כמדבר וציה ישישו אז: ותגל ערבה. א״י שהיא עתה כערבה תגל אז וכפל הדבר במ״ש: ותפרח. תעלה פרחים כחבצלת:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ישושום. המ״ם במקום נו״ן הנוספת בפעלים כגון ישמעון יזכרון:

   וציה. מקום שממון:

   ערבה. ענינו כמו מדבר:

   כחבצלת. הוא הורד וכן חבצלת השרון (ש״ה ב):

   רש"י

   ישושום. ישישו עליהם כמו ישושו מהן, כמו בני יצאוני (ירמיהו י׳:כ׳) שפתרונו יצאו ממני וכן בשלם הבשר (מלכים א י״ט:כ״א) בשל להם הבשר:

   מדבר וציה. ירושלי' הקרוי' ציה וציון הקרוי' מדבר הן ישושו על מפלתם של גבורי שעיר (ובצרה):

   ותגל ערבה. של ירושלים:

   אבן עזרא

   ישושום. יש אומרים שהמלה חסרת בי"ת, וכן הוא ישושו בם, ואין זה נכון כי מה טעם בם והאמת כי המ"ם תחלת נו"ן נוסף בפעלים כמו פדיום (במדבר ג' י"ט), והטעם כי ארץ אדום תהיה לבדה חרבה רק ארץ ישראל להפך, ולדעת רבי משה הכהן שהיא ירושלם הנמלטת:

2. (ב)פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן־לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד־יְהוָה הֲדַר אֱלֹהֵינוּ

   מצודת דוד:אף גילת ורנן. ר״ל תגל גילה אחר גילה: כבוד הלבנון. הפאר והכבוד שיש בלבנון יהיה נתן לה מה׳ וגם יותן לה הדר הכרמל והשרון ר״ל תהיה ממולא מכל טוב המה. יושבי הארץ ההיא יראו כבוד ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כבוד. ר״ל פאר:

   הלבנון. שם יער בארץ ישראל:

   הדר. ענין יופי:

   הכרמל. כן נקרא מקום שדות וכרמים:

   והשרון. הוא מקום מרעה שמן:

   רש"י

   ורנן. כמו ולרנן:

   הלבנון. בית המקדש:

   הדר. כבודו לציון:

   אבן עזרא

   פרוח תפרח. ארץ ישראל או ירושלם:

   אף גילת ורנן. והנה התי"ו כמו גילת לב, ויש אומרים כי לה שב אל לבנון בעצמו:

   המה. יושבי ירושלם:

3. (ג)חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ

   מצודת דוד:חזקו. הוא מאמר ה׳ אל הנביאים חזקו ידים הרפות ר״ל בשרו הגאולה למי שידיו רפות ומתייאש מן הגאולה: וברכים. את מי שברכיו כורעות ומטות לפול אמצו וחזקו והוא כפל ענין במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   רפות. מלשון רפיון:

   כושלות. ענין חלשות ומטות לנפול:

   אמצו. ענין חוזק:

   רש"י

   חזקו ידים רפות. כל הנביאים מבשרי ישועה נחמו את ישראל וחזקו את ידיהם הרפות, חזקו ל' משקל כבד ופתרונו חזקו את אחרים ואם היה בא לומר חזקו אתם שידכם רפות היה לינקד חזקו ואמצו (דברי הימים ב ל״ב:ז׳) עכשיו שאומר להם לחזק ולאמץ אחרי' נקוד חזקו אמצו חזקו אל תיראו. זה נקוד חזקו ל' קל חזקו אתם מאליכם כמו שיאמר ליחיד חזק ואמץ (יהושע א׳:ו׳) ולא יאמר חזק:

   אבן עזרא

   חזקו ידים. לפי דעת כל המפרשים שהוא לעתיד ולדעת רבי משה הכהן על השבים בימי חזקיהו במות מלך אשור:

   וטעם וברכים בעבור ההליכה:

4. (ד)אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי־לֵב חִזְקוּ אַל־תִּירָאוּ הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם נָקָם יָבוֹא גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם

   מצודת דוד:לנמהרי לב. לאלה שלבם מתאוות מהירות הגאולה ומצטערים על איחורה אמרו להם חזקו לבבכם ואל תיראו לחשוב פן לא תבוא עוד: הנה. באמת אלהיכם יבוא לנקום נקמת עמו ולשלם גמול הראוי לאלהים לפי מדת המשפט ואז יבוא הוא ויושיעכם:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לנמהרי. מלשון מהירות:

   רש"י

   לנמהרי לב. שממהרין את הגאולה ומצירין על איחורה:

   נקם יבא. כמו בנקם יבא:

   גמול אלהים. על הרשעים הוא יבא ואתכם יושיע:

   אבן עזרא

   אמרו לנמהרי לב. שלא היו מאמינים לראות כפלא הזה, לעשות נקם באדום או באשור:

5. (ה)אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה

   מצודת דוד:אז וכו׳. רצה לומר ישראל שהיו כעורים וחרשים רואים עלבונם ושומעים חרפתם ועושים עצמם כאלו לא יראו ולא ישמעו הנה אז יראו וישמעו:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תפקחנה. תפתחנה כמו אפקח את עיני (זכריה י״ב):

   רש"י

   עיני עורים. אותם שהיו עד הנה עורים מהכיר את מורא זו עליהם:

   ואזני חרשים. שלא היו שומעים לקול נביאים עד הנה תפקחנה ותפתחנה כי אתן להם רוח נכון ליראה אותי ועל ישראל הוא אומר שקראם עורי' וחרשים כענין שנאמר החרשים שמעו וגו':

   אבן עזרא

   אז תפקחנה עיני עורים. כראותם זה הפלא, גם כן השומעים:

6. (ו)אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם כִּי־נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה

   מצודת דוד:אז ידלג. ישראל שהיו תשושי כח כחגרים ידלגו אז כמו איל: ותרון. ישראל שהיו כאלם לא יפתח פיו ימלא לשונם רינה: כי נבקעו. במקום שלא היה מים יבקעו מעינות מים וכן ונחלים בערבה ור״ל יצמח ישע רב להנדכאים:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ידלג. ענין קפיצה כמו מדלג על ההרים (ש״ה ב):

   פסח. חגר ותרון. מלשון רנה:

   רש"י

   אז ידלג כאיל פסח וגו'. ישראל שהם עכשיו פסחים וחלשים מצינו שקוראם פסחים חלשים כמו שנאמר פסחים בזזו בז (לעיל לג):

   ותרון. בישועתי:

   לשון אלם. לשונם של ישראל שהיו בין הכשדים אלמים שומעי' חרפות ואינם משיבים:

   כי נבקעו במדבר מים. כי תשמחם ישועתו ויפרחו כמדבר ציה הצמאה למים ומעיינות נבקעי' בתוכה כלומר כי יצמח ישע לנדכאים:

   אבן עזרא

   אז ידלג. לשוב אל ירושלם:

   ותרון. דרך משל, כי ימצאו מים בכל מקום, הפך דבק לשון יונק (איכה ד' ד'):

7. (ז)וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא

   מצודת דוד:והיה השרב. מקום היובש מרוב החום יהפך להיות אגם מים ומקום צמאון יהפך להיות שמה מבועי מים ר״ל השפלות תהפך לממשל רב: בנוה. במדור שהיה מרבץ לתנין תשוב להיות רטוב ויצמח שמה דשא להיות קנה וגומא שאינם גדלים אלא במקום רטוב מאוד:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   השרב. ענין יבשות החום כמו ולא יכם שרב ושמש (לקמן מ״ט):

   לאגם. מקום קבוץ המים:

   וצמאון. ר״ל מקום יובש:

   למבועי. ענין מעין ומקור וכן ותשבר כד על המבוע (קהלת י״ב):

   בנוה. במדור:

   תנים. מין נחש:

   רבצה. ענין השכיבה לנוח:

   חציר. דשא:

   לקנה וגומא. שם מיני צמחים:

   רש"י

   והיה השרב. להם לאגם. התאב לתשועה יהא נושע והנביא דבר בלשון משל:

   בנוה תנים רבצה וגו'. בנוה מקום שהיה מדבר ציה שהוא נוה מרבץ תנין יהיה לח מקום חציר הנעשה לקנה וגומא ואין דרך קנה וגומא גדלים אלא במקום מים כענין שנאמר היגאה גומא בלי בצה (איוב ח׳:י״א):

   רבצה. שם דבר הוא כמו מרבץ שהרי אינו מפיק ה"א:

   אבן עזרא

   והיה השרב. מקום חורב, וכן לא יכס שרב ושמש (ישעיהו מ"ט י') וכן תרגום אכלני (בראשית ל"א מ') חורב בארמית:

   בנוה. אשר היתה רבצה בנוה תנים, והוא מקום ציה:

   חציר. כמו חצר:

   לקנה וגומא. שיצמחו סביבות הנהרים:

8. (ח)וְהָיָה־שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ לֹא־יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא וְהוּא־לָמוֹ הֹלֵךְ דֶּרֶךְ וֶאֱוִילִים לֹא יִתְעוּ

   מצודת דוד:והיה שם מסלול. בהמקומות השוממות יהיה מסילה ודרך כבושה ויקרא בשם דרך הקדש: והוא למו. הדרך הזה יהיה מיוחד להם לישראל: הולך דרך. בין הרגיל ללכת בדרך בין האוילים בענין הכרת הדרך על כי לא הורגלו ללכת בדרך: לא יתעו. לא יהיו תועים בזה הדרך כי יהיה דרך כבושה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מסלול. מלשון מסילה ודרך כבושה:

   למו. להם:

   יתעו. מלשון תועה:

   רש"י

   והיה שם מסלול. לעוברים ושבים:

   לא יעברנו. לאותו דרך שום טמא כלומר לא יהיה עוד לאומות:

   והוא למו. והוא הדרך של אותן עורים וחרשים ופסחי' ואלמים הנזכרים למעלה והיה הלוך אותו דרך ואפילו הם אוילים לא יתעו כי איישירנו לפניהם:

   אבן עזרא

   והיה. אף על פי שיגדלו נחלים בדרך, יהיה שם מסלול דרך מסלה:

   ודרך הקדש. בעבור שובם אל ירושלם:

   לא יעברנו. כל גוי טמא, אף על פי שהדרך להם היה, יפחדו שיעברו עליו, והלכו במסלול הגאולים ועוד כי ההולך בדרך ואוילים, שלא ידעוהו לא יתעו כי יהיה מסלול:

9. (ט)לֹא־יִהְיֶה שָׁם אַרְיֵה וּפְרִיץ חַיּוֹת בַּל־יַעֲלֶנָּה לֹא תִמָּצֵא שָׁם וְהָלְכוּ גְּאוּלִים

   מצודת דוד:לא יהיה שם. בזה הדרך לא יבוא אריה ואפי׳ הפריץ שבחיות הפורץ גדר החיות ללכת במקום אנשים הנה לא יעלה בדרך הזה ולא תמצא שמה: והלכו גאולים. ולכן ילכו שם ישראל הנגאלים מן הכשדים מבלי אימה ופחד:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ופריץ. ענין עזות והתחזקות:

   רש"י

   ופריץ חיות. חזיר מיער (תהילים פ׳:י״ד) אין לך פריץ בחיות כחזיר הבר וגם אריה מסובכו (ירמיהו ד׳:ז׳) הוא נבוכדנצר לא ימצא שם:

   בל יעלנה. לאותה הדרך דרך משמש לשון זכר ולשון נקבה כדכתיב את הדרך אשר ילכו בה (שמות י״ח:כ׳) הרי נקבה, בדרך אחד יצאו אליך (דברי' יח) הרי זכר:

   לא תמצא. חיה רעה שם:

   אבן עזרא

   לא יהיה. בדרך:

   אריה. ולא פריץ חיות שיזיק עד שיפחדו הרוצים לשוב, והנה ילכו השבים גאולים מאויבים ומחיות:

10. (י)וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל־רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה

    מצודת דוד:ופדויי ה׳. ישראל אשר יפדה ה׳ מן הגלות ישובון לארצם ויבואו לציון ברנה ושמחת עולם. השמחה שהיה להם מימות עולם תשכון על ראשם: ישיגו. כאלו ירדפו אחריהם וישיגום: ונסו. היגון ואנחה ינוס ויברח מפניהם ולא עליהם יהיו:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ישיגו. ענין הקרוב והדבוק:

    ונסו. ענין בריחה:

    יגון. מלשון תוגה וצער:

    רש"י

    ושמחת עולם. שמחה אשר מעולם שהיתה להם כבר בדרך יציאתן ממצרי' וה' הולך לפניהם יומם (שמות י״ג:כ״א):

    ונסו. היגון והאנחה מהם:

    אבן עזרא

    ופדויי וגו'. אלה השבים, יבואו אל ציון ברנה, ושמחת נצח על ראשם, כי כח הנשמה בראש, וי"א כי הם כדמות מסך על ראשם גם הוא נכון:

    ששון ושמחה ישיגו. אותם, ויש אומרים כי הם ירדפו אחרי הששון וישיגוהו: