ישעיהו פרק ל״ד

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)קִרְבוּ גוֹיִם לִשְׁמֹעַ וּלְאֻמִּים הַקְשִׁיבוּ תִּשְׁמַע הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ תֵּבֵל וְכָל־צֶאֱצָאֶיהָ

   מצודת דוד:לשמוע. את דברי: ומלואה. הבריות הממלאים אותה: צאצאיה. היוצאים ומתהלכים בה:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הקשיבו. ענין שמיעה:

   תבל. כן נקראו המקומות המיושבות:

   אבן עזרא

   קרבו. ומלואה. שהיא מלאה מהם:

   תבל. מקום הישוב:

   וכל צאצאיה. מגזרת יצא:

2. (ב)כִּי קֶצֶף לַיהוָה עַל־כָּל־הַגּוֹיִם וְחֵמָה עַל־כָּל־צְבָאָם הֶחֱרִימָם נְתָנָם לַטָּבַח

   מצודת דוד:כי קצף. וזהו דברי דעו אשר יש קצף ה׳ על כל העמים וזה יהיה לעתיד: החרימם. כבר נגזר הדבר וכאלו כבר החרימם ומסרם לטבח:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   החרימם. ענין אבדון וכריתה:

   אבן עזרא

   כי וגו'. כל המפרשים אומרים כי זה לעתיד, רק רבי משה הכהן אומר כי אדום חרבה בימי אשור וכל הפרשה הי' דבקה:

   צבאם. הם צבא המלחמ':

3. (ג)וְחַלְלֵיהֶם יֻשְׁלָכוּ וּפִגְרֵיהֶם יַעֲלֶה בָאְשָׁם וְנָמַסּוּ הָרִים מִדָּמָם

   מצודת דוד:יושלכו. בקרב חוצות: יעלה באשם. כי אין מקבר להם: ונמסו. מרוב הדם ימסו ההרים בהם והוא ענין גוזמא והפלגה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ופגריהם. גוף המת נקרא פגר:

   באשם. ענין סרחון:

   אבן עזרא

   וחלליהם. יעלה באשם. שם, והנה הוא בלי סמיכה באש, על משקל קדש:

   נמסו. מפעלי הכפל מבנין נפעל:

4. (ד)וְנָמַקּוּ כָּל־צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם וְכָל־צְבָאָם יִבּוֹל כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה

   מצודת דוד:כל צבא השמים. הם שרי מעלה של הבבלים: ונגולו וכו׳. כי השמש והירח קבועים ברקיע השמים וכשיהיו נגללין יכוסו גם המה ולא יאירו בעולם והוא ענין משל לומר שיהא חשך להם מרוב צרות: וכל צבאם. הם הבבליים הנתונים תחת שרי מעלה: יבול. כ״א יכמוש כאשר תכמוש עלה מן הגפן: וכנובלת. וכאשר תכמוש עלה מן התאנה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ונמקו. ענין המסה:

   ונגלו. מל׳ גלילה וכריכה:

   יבול. ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול (תהילים א׳:ג׳):

   רש"י

   ונמקו כל צבא השמים. יפחדו כשאשליך את שרי אשור ובבל:

   ונגולו. ל' גולל ונגלו כספר השמים ת"י ויתמחון מתחות שמיא כמא דאמר עליהן בסיפרא ואני מפרשו לפי הענין מפני שעכשיו הטובה והאורה לרשעים לכשיתמחו ויחרבו יהיה דומם העולם חשך עליהם כאילו נגלל השמש והאור כגלילת ספר:

   יבול. יכמוש:

   וכנובלת מתאנה. כמושה באילן קרויה נובלת וזהו שפירשו רבותינו (ברכות מ) מאי נובלות בושלי כומרא שנתבשלו בכומר לאחר לקיטתן צוברן ומתחממות ומתבשלות:

   אבן עזרא

   ונמקו. בבא לאדם יום אידו תחשך לו השמש כאשר הוא כתוב ביום המות (קהלת י"ב ב'), והנכון בעיני שאלה הדברים רמז לכל עזר שיש לו לכל גוי במשטר שמים כאשר מפורש בספר דניאל (דניאל י' כ'):

   ונמקו. מבנין נפעל וכן נגלו, מגזרת מגלה:

5. (ה)כִּי־רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי הִנֵּה עַל־אֱדוֹם תֵּרֵד וְעַל־עַם חֶרְמִי לְמִשְׁפָּט

   מצודת דוד:כי רותה. בתחלה תהיה חרבי רוה בשמים מדם שרה של עכו״ם והוא ענין משל בלשון הנהוג בבן אדם: הנה. אח״ז הנה תרד על אדום ועל העם אשר גזרתי להחרימו, או על העם אשר ילכד בחרמי עליו תרד לעשות משפט:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   רותה. ענין שביעה כמו כגן רוה (לקמן נח):

   חרמי. מלשון חרם ושממה, או הוא ענין רשת וכן איש חרמי (מ״א כ) והוא מלשון יצודו חרם (מיכה ז׳):

   רש"י

   כי רותה בשמים חרבי. להרוג שרים של מעלה ואחר כך תרד על עמלק למטה שאין כל אומה לוקה עד שילקה שר שלה במרום:

   עם חרמי. עם מלחמתי ל' משנה (כתובות יז) בשעת חירום שנו וכן (מלכים א כ׳:מ״ב) את איש חרמי דאחאב:

   אבן עזרא

   כי וגו'. זה החזוק לאשר רמזתי מהגזירות:

   הנה על אדום תרד ועל עם חרמי. שיש לי חפץ להיות חרם לעשות משפט בהם:

6. (ו)חֶרֶב לַיהוָה מָלְאָה דָם הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים מֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים כִּי זֶבַח לַיהוָה בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם

   מצודת דוד:חרב לה׳. החרב של ה׳ היא מלאה דם הרוגים: הדשנה. נעשית דשן ושמן מן חלב ההרוגים ומדם כרים ועתודים ומחלב של כליות אילים והוא ענין משל על גודל האבדון: בבצרה. היא מארץ מואב אבל לפי שהעמידה מלך לאדום כמ״ש וימלוך וכו׳ מבצרה (בראשית לו) לפיכך תלקה עמהם, או היא מלשון מבצר ויאמר על כרך גדול וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הודשנה. מלשון דשן ושמן:

   כרים. כבשים שמנים:

   ועתודים. הם הזכרים מן העזים הגדולים:

   כליות. שם מקום השומן וכמ״ש ואת הכליות ואת החלב אשר עליהן (ויקרא ג׳:ד׳):

   רש"י

   כרים עתודים. שרים ושלטונים:

   בבצרה. מארץ מואב היא אבל לפי שהעמידה מלך לאדום שנאמר וימת חושם וימלוך תחתיו יובב בן זרח מבצרה (בראשית לו) לפיכך תלקה עמהם, בפסיקתא:

   אבן עזרא

   חרב. הטעם גזרה:

   הודשנה. מלה מורכבת מבנין שלא נקרא שם פעלו ומבנין נפעל על דעת רבים, ואיננו נכון, רק היא מלה זרה והטעם מגזרת והיה דשן ושמן (ישעיהו ל' כ"ג):

   כרים. כמו חלב כרים (דברים ל"ב י"ד), דרך משל לגדולים, כמו אילי מואב (שמות ט"ו ט"ו):

   בבצרה. יש אומר שהוא קושטנטינה, וזה לא יתכן כי אין לה היום אלף שנים שנוסדה, רק היא מדינה בארץ אדום:

7. (ז)וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם וּפָרִים עִם־אַבִּירִים וְרִוְּתָה אַרְצָם מִדָּם וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן

   מצודת דוד:וירדו ראמים עמם. הראמים ירדו על המטבח עם הכרים והעתודים: מדם. ארצם יהיה שבע מן הדם והעפר יהיה שמן מן החלב:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ראמים. שם חיה גדולה:

   אבירים. בהמות חזקים:

   ידושן. מל׳ דשן ושמן:

   רש"י

   ראמים עמם. עם העתודים הכתובים למעל':

   אבירים. פרים בריאים וגדולי' כמה דאת אמר עם אבירי בשן כתרוני:

   אבן עזרא

   וירדו. עמם, עם הכרים והעתודים והראמים, והפרים הם רמז למלכי אדום:

8. (ח)כִּי יוֹם נָקָם לַיהוָה שְׁנַת שִׁלּוּמִים לְרִיב צִיּוֹן

   מצודת דוד:כי יום נקם לה׳. היום ההוא יהיה נקם לנקום נקמת עמו: שנת שלומים. בשנה ההיא ישלם גמול להבבליים בעבור ריב ציון הצועקת לפניו לעשות לה דין:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שלומים. מל׳ תשלומין:

   רש"י

   שלומים לריב ציון. שישלם גמול על עיסקי ריב ציון הצועקת לפניו לשופטה מן המריעים לה:

   אבן עזרא

   כי וגו'. זה הכתוב יוכיח שהוא לעתיד ויש אומרים כי זאת הנבואה נתקיימה בימי נבוכדנצר אחר גלות ציון, כטעם גם עליך תעבור כוס (איכה ד' כ"א):

   שנת שלומים. כמו גמולך ישוב בראשך [עובדיה א' ט"ו] הכתוב גם בספר עובדיה על אדום:

9. (ט)וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית וְהָיְתָה אַרְצָהּ לְזֶפֶת בֹּעֵרָה

   מצודת דוד:נחליה. של ארץ הבבליים: לזפת. להיות זפת:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לזפת. הוא שרף האילן הבוער ביותר:

   רש"י

   ונהפכו נחליה. של בבלים:

   אבן עזרא

   ונהפכו וגו'. כן היה או יהיה במעשה פלא, ויש אומרים כי הוא דרך משל שלא ישאר שם שות' מים, כאלו נהפכו המים לזפת:

   בוערה. תוכיח כי תי"ו זפת לשון נקבה:

10. (י)לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ מִדּוֹר לָדוֹר תֶּחֱרָב לְנֵצַח נְצָחִים אֵין עֹבֵר בָּהּ

    מצודת דוד:עשנה. עשן השרפה: מדור לדור. מדור ההוא עד סוף כל הדורות תהיה חרבה: אין עובר בה. כי שממה תהיה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    מדור לדור. מאותו דור עד דור אחרון, ד"א היא קללת משה (שמות י״ז:ט״ז) מלחמה לה' בעמלק מדור דור מדורו של משה לדורו של שאול ומשם לדורו של מרדכי ומשם לדורו של מלך משיחנו:

    אבן עזרא

    לילה. לא תכבה, אשה:

    לנצח נצחים. זמנים אין קץ להם:

11. (יא)וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ־בָהּ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו־תֹהוּ וְאַבְנֵי־בֹהוּ

    מצודת דוד:וירשוה. ידורו שמה כאדם בירושתו: ונטה. המקום ינטה עליה קו תוהו ואבני בוהו כמו שהבונה נוטה על בנין הקו עם אבן העופרת ליישר הבנין כן ינטה עליה המקום הקו והאבן להחריבו והוא ענין מליצה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קאת וקפוד. שמות העופות השוכנים בחרבות:

    וינשף ועורב. שמות מיני עופות:

    קו. חבל הבנאי:

    תהו. ענין שממה:

    ואבני. אבן העופרת של הבנאי:

    בהו. ענין ריקות:

    רש"י

    וקפוד. עוף הפורח בלילה צואיט"א בלע"ז:

    קו תהו. משפט של שממה:

    ואבני בהו. משקלות של דין חורבן כמו (דברים כה) אבן שלמה:

    אבן עזרא

    וירשוה. קפוד. ידוע מגזרת קפדתי כאורג חיי (ישעיהו ל"ח י"ב):

    הקו והאבן ביד הבונה:

    ותוהו ובהו כטעם שממה:

12. (יב)חֹרֶיהָ וְאֵין־שָׁם מְלוּכָה יִקְרָאוּ וְכָל־שָׂרֶיהָ יִהְיוּ אָפֶס

    מצודת דוד:חוריה. שרים שלה עומדים ואין אחד בהם קורא על עצמו שם מלוכה ומושל: יהיו אפס. יהיו כאין:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חריה. ענין שררה כמו ואריבה את החורים (נחמיה ה׳:ז׳):

    אפס. ענין העדר וכליון:

    רש"י

    חוריה ואין שם מלוכה יקראו. שרים שלה עומדים ואין אחד מהם קורא על עצמו שם שררה ומלוכה:

    אפס. כלייה:

    אבן עזרא

    חוריה. הם הגדולים הנמשלים לעין לבן, כי הקטנים יקראו חשובים:

    מלוכה. יקראו אותם הקרואים ותחסר אות למ"ד ממלת מלוכה:

    אפס. כמו אין:

13. (יג)וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה

    מצודת דוד:ועלתה ארמנותיה. הפלטרין שלה תגדל קוצים מרוב השממון: במבצריה. תעלה בערי המבצר שלה: נוה. מדור לתנים וחציר לבנות יענה כי הם ידורו שמה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    סירים קמוש וחוח. שמות מיני קוצים:

    נוה. מדור:

    תנים. מין נחשים:

    חציר. כמו חצר, וכן ישיש וישש (דה״ב נו):

    לבנות יענה. שם עוף מדברי בת היענה:

    רש"י

    ועלתה ארמנותיה סירים. כך דרך חורבות לצמוח בהם קוצים וסנאים והוא קימוש והוא חוח כולם מיני קוצים הם כגון אורטיא"ש וכיוצא בהם:

    נוה תנים. הוא מדבר שהוא דרך להיו' בו תנים שהוא מין חיה רעה:

    אבן עזרא

    ועלתה. על ארמנותיה, כל אחד מהסירים, והם קוצים, כמו כי כקול הסירים תחת הסיר (קהלת ז' ו') וככה קמוש:

    תנים. כמו אח הייתי לתנים (איוב ל' כ"ט):

    חציר. כמו חצר (שמות כ"ז י"ב) וכמוהו ישיש (איוב ט"ו י') וזקן וישש (דברי הימים ב' ל"ו י"ז):

14. (יד)וּפָגְשׁוּ צִיִּים אֶת־אִיִּים וְשָׂעִיר עַל־רֵעֵהוּ יִקְרָא אַךְ־שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ

    מצודת דוד:ופגשו. ר״ל שיהיו הרבה מהם עד שיפגשו אלה באלה בדרך מהלכם: ושעיר. השד יקרא שמה אל רעהו כי שמה יספר זה עם זה כי דרכם להיות במקום שממה: אך שם. רק שמה תמצא הלילית מקום מרגוע וישיבת מנוח כי לא ימצא שם מי מבני אדם לטורדם ולגרשם:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ופגשו. ענין פגיעה:

    ציים. איים שמות חיות קטנות:

    ושעיר. כן נקרא השד כי נראה כשעיר למי שמאמין בו וכן ושעירים ירקדו שם (לעיל יג):

    על רעהו. אל רעהו:

    הרגיעה. מל׳ מרגוע והשקט:

    לילית. היא אם השדים:

    מנוח. מקום מנוחה:

    רש"י

    ופגשו ציים את איים. ויערען תמון בחתולין כך תירגם יונתן תמון נמיו' מרטרינ"ש בלע"ז:

    ושעיר. שד:

    הרגיעה. לשון מרגוע:

    לילית. שם שידה:

    אבן עזרא

    ופגשו ציים. דרים בארץ ציה:

    איים. רבים, כמו ואת האיה (ויקרא י"א י"ד), ואם בא במ"ם:

    ושעיר. כדמות שעירים ברים:

    הרגיעה. מצאה מרגוע:

    לילית. העוף שיעוף בלילה:

15. (טו)שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז וַתְּמַלֵּט וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ אַךְ־שָׁם נִקְבְּצוּ דַיּוֹת אִשָּׁה רְעוּתָהּ

    מצודת דוד:קננה קפוז. שמה תעשה לעצמה קן ומקום מדור ושמה תטיל ביציה ותבקעם להוציא האפרוחים ושמה תקרא בקול להמשיך האפרוחים אליה להסתירם בצלה כדרך העופות: אך שם. ר״ל לא מצאו מקום הגון לקבוץ כמו שמה: אשה רעותה. ר״ל אחת עם חברתה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קננה. ענין מדור כמו קן צפור (דברים כב):

    קפוז. הוא קפוד האמור למעלה ותמלט. כן נקרא לידת הביצה וכן והמליטה זכר (לקמן סז):

    ודגרה. כן נקרא קריאת העוף להמשיך אחריו אפרוחיו וכן קורא דגר (ירמיה יז):

    דיות. שם מין עוף דיה:

    אשה רעותה. כן דרך המקרא לומר על דברים השוים ואף אם אינו בעל חי כמ״ש בכרובים איש אל אחיו (שמות כ״ה:כ׳):

    רש"י

    קננה. לשון קן צפור (דברים כב):

    קפוז. הוא קפוד:

    ותמלט. ותלד ביצה:

    ובקעה. היא יציאת האפרוחים מן הביצה וכן הוא אומר ביצי צפעוני בקעו (לקמן נט):

    ודגרה. היא קריאת העוף שהעוף קורא בגרונו להמשיך אפרוחים אחריו גלוציי"ר בלע"ז וכן (ירמיה יז) קורא דגר:

    דיות. ולטוייר"ש בלע"ז:

    אשה רעותה. כמו אל רעותה:

    אבן עזרא

    שמה. קפוז, איננו כמו קפוד (ישעיהו י"ד כ"ג) רק עוף אחר:

    ותמלט. ותוליד וכן והמליטה זכר (ישעיהו ס"ו ז'):

    ובקעה. תולדת' לבקוע בציה:

    דגרה. כמו קרא דגר (ירמיהו י"ז י"א):

    דיות. לשון רבות כמו הדיה (דברים י"ד י"ג):

16. (טז)דִּרְשׁוּ מֵעַל־סֵפֶר יְהוָה וּקְרָאוּ אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה אִשָּׁה רְעוּתָהּ לֹא פָקָדוּ כִּי־פִי הוּא צִוָּה וְרוּחוֹ הוּא קִבְּצָן

    מצודת דוד:דרשו מעל ספר ה׳. דרשו בספר ויקרא בפ׳ שמיני וקראו החיות והעופות הנזכרים שמה ודעו אשר אחת מהנה לא יהיה נחסר מלהיות שמה: אשה. אחת מהנה לא תחסר את חברתה כי כולן תהיינה שמה: כי פי. אמר במקום ה׳ הנה פי הוא צוה שיבוא ורוחו של פי הוא קבצן והוא הדבור היוצא בהפחת רוח והוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נעדרה. ענין חסרון כמו איש לא נעדר (לקמן מ):

    פקדו. גם הוא ענין חסרון כמו כי יפקד מושבך (שמואל א כ׳:י״ח):

    קבצן. ענין אסיפה:

    רש"י

    דרשו מעל ספר ה'. קראו מעל ספר בראשית כשהביא המבול גזר שיתקבצו כל הבריות להסגר בתיבה זכר ונקבה. אחת מהנה לא נעדרה מלבא על אחת כמה וכמה כשיגזור עליה' זאת ולהקבץ לשתות דם לאכול בשר וחלב:

    לא פקדו. לא חסרו כמו (במדבר ל״א:מ״ט) לא נפקד ממנו איש:

    כי פי הוא צוה. שיבואו:

    ורוחו. של פי הוא קבצן. רוחו מוסב על פי כמו (תהילים ל״ג:ו׳) וברוח פיו כל צבאם אף כאן רוחו של פי הוא קבצן:

    אבן עזרא

    דרשו מעל ספ' יי. רמז לגזרות שמים שהם כתובים באצבע אלהים, והטעם שכל הגזרות תבאנה אל ארץ אדום, גם הם הנכתבות להיות ארץ אדום נוה להן:

    כי פי. רמז לגזרות היוצאות מפי השם:

    ורוחו. רוח פיו והנה הטעם כפול כמשפט:

17. (יז)וְהוּא־הִפִּיל לָהֶן גּוֹרָל וְיָדוֹ חִלְּקַתָּה לָהֶם בַּקָּו עַד־עוֹלָם יִירָשׁוּהָ לְדוֹר וָדוֹר יִשְׁכְּנוּ־בָהּ

    מצודת דוד:והוא הפיל. ר״ל נתנה לחלקם כאלו נפל להן בגורל: חלקתה. בידו חלק להם בקו המדה והוא ענין מליצה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בקו. הוא חבל המדה:

    רש"י

    והוא הפיל להן. עכשיו הנביא אומר על הקב"ה והוא הפיל להם לאותן החיות והעופו' גורל שיעלו אלו לחלקם:

    אבן עזרא

    והוא. חלקתה, פועלת ופעולה:

    בקו. שהוא קו אמת: