ישעיהו פרק ל״ג

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)הוֹי שׁוֹדֵד וְאַתָּה לֹא שָׁדוּד וּבוֹגֵד וְלֹא־בָגְדוּ בוֹ כַּהֲתִמְךָ שׁוֹדֵד תּוּשַּׁד כַּנְּלֹתְךָ לִבְגֹּד יִבְגְּדוּ־בָךְ

   מצודת דוד:הוי שודד. אוי לך סנחריב השודד כל האומות שלא היית עד עתה שדוד ממי ואתה הוא הבוגד בכולם ועדיין לא בגדו בך: כהתימך. כאומר לא כן תהיה לעולם כי כאשר תשלים לשדוד אחרים אז תושד גם אתה: כנלותך. כשתכלה לבגוד באחרים אז הם יבגדו בך:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הוי. ענין קריאה לנער:

   שודד. עושק:

   ובוגד. ענין מרי ומרד:

   כהתמך. מל׳ תם והשלמה וכן כי אם תם הכסף (בראשית מ״ז:י״ח):

   כנלותך. ענין תכלית והשלמה וכן לא יטה לארץ מנלם (איוב ט״ו:כ״ט) ור״ל תכליתם והשלמתם:

   רש"י

   הוי. האויב שאתה שודד תמיד ואתה לא שדוד ובוגד אתה תמיד ואין אדם בוגדך ובוזזך:

   כהתימך. להיות שודד ככלותך שדידתך באותם שנגזרה גזרה עליהם להיות שדודים על ידך תושד:

   כנלותך לבגוד. מנחם חיבר כנלותך עם לא יטה לארץ מנלם בחלק אחד ומנלם המ"ם הראשונה בו יסוד נופל כמו מ"ם של מאמר ושל מדע ויתכן להיות ל' כליון לפי הענין:

   כנלותך. ל' ככלותך ולא יטה לארץ מנלם כליון הנגזר עליהם לא יטה לארץ להיות בטל והולך אלא הולך וחזק:

   אבן עזרא

   הוי. לשון קריאה, והטעם על אשור:

   כהתימך שודד. להיותך שודד, תושד:

   כנלותך. כמו כהנלותך, וכמוהו ולא ירד [צ"ל יטה] לארץ מנלם (איוב ט"ו כ"ט):

2. (ב)יְהוָה חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים אַף־יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה

   מצודת דוד:ה׳ חננו. לבל תשלוט בנו יד סנחריב כי לך נקוה ולא נבטח במצרים כאשר בטחו עשרת השבטים: היה זרועם לבקרים. בכל יום היה לחוזק להמקוים לך: אף ישועתנו בעת צרה. אף היה לנו לישועה אם כבר באה הצרה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לבקרים. מל׳ בוקר ור״ל בכל יום:

   רש"י

   היה זרועם. של שדודים ביד השודד:

   לבקרים. מדי יום יום כשהוא מיצר להם אף ישועתינו תהיה בעת צרה:

   אבן עזרא

   יי. זאת היא תפילת הצדיקים בבוא מלך אשור והיא בדרך נבואה:

   היה זרועם. על אנשי המלחמה:

3. (ג)מִקּוֹל הָמוֹן נָדְדוּ עַמִּים מֵרוֹמְמֻתֶךָ נָפְצוּ גּוֹיִם

   מצודת דוד:מקול המון. ר״ל וכן היה לנו לישועה כי מקול המיית המלאך המכה בהם נדדו העמים מן העולם: מרוממתך. מהרוממות שלך אשר נשגבת עליהם נפצו הנשארים מן המגפה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   המון. מלשון המיה:

   נפצו. ענין פזור:

   רש"י

   מקול המון. הבא מלפניך נדדו עמים עד הנה כשהפלאת לנו נסיך:

   אבן עזרא

   מקול המון. אשור:

   מרוממותיך. שנתת לו רוממות:

4. (ד)וְאֻסַּף שְׁלַלְכֶם אֹסֶף הֶחָסִיל כְּמַשַּׁק גֵּבִים שׁוֹקֵק בּוֹ

   מצודת דוד:ואוסף שללכם. השלל שתקחו מאת מחנה אשור יהיה מאוסף באין מוחה ומבלי פחד כדרך האסיפה שמאספים את החסיל כשנחים על האדמה שיוצאים בני העיר ומאספים אותם בכליהם לבל ישחיתו תבואת האדמה: כמשק גבים. כקול נהמת מים הנאספים ונופלים בבורות כן ישמעו קול נהמת שוללים במחנה אשור:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   החסיל. מין ארבה:

   כמשק. ענין קול נהם והם כמו דוב שוקק (משלי כ״ח) וכן ממשק חרול (צפניה ב):

   גבים. בורות כמו באו על גבים (ירמיהו י״ד:ג׳):

   שוקק. ניהום קול:

   רש"י

   ואוסף שללכם. זה מוסב על כנלותך לבגוד יבגדו בך ואוסף שללכם אתם הבוגדים את עמי בבא פקודתכם יבוז אתכם שארית עמי ויאספו שללכם כאסיפת חסיל שאוסף לו תבואה בקיץ כל א' לעצמו אף כאן יבוזו איש לו:

   כמשק גבים שוקק. כקול נהם מים הנאספים ונופלין בגבים בנהם כן ינהמו הבאים לשלול ולבוז, משק ל' נהם כמו (משלי כ״ח:ט״ו) ארי נוהם ודוב שוקק, וכן ממשק חרול (צפניה ב׳:ט׳) כשהרוח מנשבת בחרולים והם מכים זה על זה נותנים קול וכן בעיר ישוקו (יואל ב):

   גבים. כמו לחשוף מים מגבא ורבותינו דרשוהו באגדת חלק בביזת אוכלוסי סנחרב:

   אבן עזרא

   ואסף שללכם. שלל הגוים, כי סימן הכ"ף בעבור ישראל שהגלה מלך אשור:

   גבים. תרגום ארבה בארמית:

   שוקק. כמו אוסף, ויש אומרים כי כמוהו ובן משק ביתי (בראשית ט"ו ב') ולפי דעתי שכמוהו בספר יואל ישתקשקון (נחום ב' ה'), גם הוא בארבה:

5. (ה)נִשְׂגָּב יְהוָה כִּי שֹׁכֵן מָרוֹם מִלֵּא צִיּוֹן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה

   מצודת דוד:נשגב ה׳. המקום נתחזק עליהם כי הוא שוכן מרום בשמים ממעל ואף אם החלש למעלה לגבור יחשב ומכ״ש חזק ממעל: מלא ציון. בהנס הזה מילא את ציון משפט וצדקה כי מאז בעבור פלאי הנס יעשו משפט וצדקה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נשגב. ענין חוזק:

   מרום. מל׳ רום וגובה:

   רש"י

   כי שוכן מרום. הראה גבורתו שהוא רם על כל וידו על העליונה:

   אבן עזרא

   נשגב יי. והטעם על השכינה שהיא בציון:

6. (ו)וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת יְהוָה הִיא אוֹצָרוֹ

   מצודת דוד:והיה אמונת עתיך. קיום זמנך וחוזק ישועתך יהיה על ידי חכמה ודעת ויראת ה׳ שהיא אוצרו של אדם ר״ל היא לו למבטח כאוצר בעת הצורך וכאומר הנה באה לכם הישועה ואתם בשלום ואם תרצו שתהא קיום לזמן מרובה וישועה חזקה התעסקו בחכמה בדעת ויראו את ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אמונת. ענין קיום כמו יתד במקום נאמן (לעיל ל״ב):

   עתיך. מל׳ עת וזמן:

   חוסן. ענין חוזק כמו חסין יה (תהלים פ״ט):

   רש"י

   והיה אמונת עתיך וגו'. והיה לחוסן ישועות ולחכמה ודעת את אשר תאמין לבוראך עתים שקבע לך לתרומות ולמעשרות בעת הפרשתן ללקט שכחה ופיאה בעתם לקיים שמיטין ויובלות בעתם ד"א אמונת עתך. את שהאמנת בהקב"ה בעתים שעברו עליך וצפית לישועה תהיה לך לחוסן:

   יראת ה'. שתירא מלפניו היא אוצר טוב להפתח לך מאתו על ידה:

   אבן עזרא

   והיה אמונת עתך. לאיש יהודה ידבר:

   חכמת. סמוך, ותחסר חכמת כך:

   [יראת וכו']. יראת השם היא אוצר חוסן ישועות:

7. (ז)הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן

   מצודת דוד:הן אראלם. אמר הנביא ראוים המה לרחמים כי כבר קבלו גמול העון כי כל מלאך השלוח מאתם הנה כולם בחוצות במקום מהלכם צעקו בקול מר: מלאכי שלום. השלוחים ההולכים לבשר שלום העיר הנה בכו במר נפש על חורבנה:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אראלם. המלאך נקרא אריאל ובדרז״ל נצחו אראלים את המצוקים (כתובות ק״ד) וכמו ששם מלאך משותף למלאך רוחני ומלאך גשמי כן שם אריאל משותף לשניהם:

   מלאכי. ענין שליח:

   רש"י

   הן אראלם צעקו חוצה. היה הנביא מתנבא נחמות ואומר שהפורענות כבר אכלוהו ומעתה אקום ואנשא לגאלם, הן על אראלים שלהם הוא המזבח כבר צעקו וספדו בחוצותם וברחובות' בבכי ונהי:

   מלאכי שלום. מלאכי שליחותם שהיו רגילין לבשר שלום מר יבכיון ואומרים נשמו מסילות שבת עובר אורח:

   אבן עזרא

   הן אראלם. יש אומרים מגזרת אריאל כאילו אמר על אראלם, ואיננו נכון בטעם הפרשה, ויש אומרים שהן שתי מלות, אראה להם, גם זה רחוק, והנכון בעיני, שמלת אראלם כמו מלאכיהם והעד מלאכי שלום, וכמוהו את שני אריאל מואב (שמואל ב' כ"ג כ') והטעם כי מלאכי כל גוי שיבקשו שלום בעולם יבכו בשלוט מלכות אשור:

8. (ח)נָשַׁמּוּ מְסִלּוֹת שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח הֵפֵר בְּרִית מָאַס עָרִים לֹא חָשַׁב אֱנוֹשׁ

   מצודת דוד:נשמו מסלות. הדרכים נעשו שממה כי נשבת עוברי דרך מפחד האויב: הפר ברית. האויב הפר הברית שכרת עם ישראל ומאס עריהם מלהניחם על תלם כי הרסם עד היסוד: לא חשב אנוש. לא חשב אותנו לבני אדם:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נשמו. מל׳ שממה:

   מסלות. ענינו דרך כבושה:

   שבת. בטל:

   אורח. דרך:

   הפר. ענין בטול:

   חשב. מל׳ מחשבה:

   רש"י

   הפר. האויב ברית שכרת לישראל:

   מאס ערים. ביזה בעיניו כל שונא אינו חושב אנוש:

   אבן עזרא

   נשמו מסלות. כי מלך אשור לא יעמוד בבריתו עם גוי:

   לא חשב אנוש. מאומה נגדו:

9. (ט)אָבַל אֻמְלְלָה אָרֶץ הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַל הָיָה הַשָּׁרוֹן כָּעֲרָבָה וְנֹעֵר בָּשָׁן וְכַרְמֶל

   מצודת דוד:אבל. השחית הארץ ונכרתה: החפיר. הוביש ומאס את הלבנון וכרת האילנות: היה השרון. מקום המרעה נעשה שממה כמדבר: ונוער וכו׳. מקומות השמנים השירו והפילו פירותיהן ר״ל אין מגדל שם פירות:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אבל. ענין השחתה כמו תאבל הארץ (הושע ד):

   אמללה. ענין כריתה כמו בשם ה׳ כי אמילם (תהילים קי״ח:י׳):

   החפיר. ענין בושה ומיאוס:

   לבנון. שם יער בא״י:

   קמל. ענין כריתה כמו קנה וסוף קמלו (לעיל יט):

   השרון. הוא מקום שמן ודשן וכן חבצלת השרון (ש״ה ב):

   כערבה. ענינו כמו מדבר וכן ארץ ציה וערבה (ירמיה לא):

   ונוער. ענין הפלה הבאה מתנועה חזקה וכן גם חצני נערתי (נחמיה ה׳:י״ג):

   בשן. הוא מקום מרעה שמן כמ״ש שמעו וגו׳ פרות הבשן (עמוס ד):

   וכרמל. הוא מקום שדות וכרמים:

   רש"י

   אבל. ל' אבילות:

   קמל. יבש ונכרת:

   היה. ל' עבר הוא:

   השרון. שם מחוז מרעה בהמות כמו ששנינו אילים ממואב עגלים משרון:

   כערבה. חורבה:

   ונוער. ל' תשנוק כמו (שמות יד) וינער ה':

   אבן עזרא

   אבל. ימצא ארץ לשון זכר כמו נעתם ארץ (ישעיהו ט' י"ח), והנה זה הפסוק מכחיש דברי רבי משה הכהן שאמר כי תאכלהו אש לא נפח (איוב כ' כ"ו) כן דרך הלשון כל מלה שהיא לזכר ולנקבה לא יתכן לומר לשון נקבה אחרי לשון זכר:

   החפיר. לשון מלך אשור, כי הוא פעל יוצא, עד שקמל, שנכרת:

   היה השרון. כמו חבצלת השרון (שיר השירים ב' א'):

   ונוער. מגזרת ככה יהיה נעור ורק (נחמיה ה' י"ג):

10. (י)עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהוָה עַתָּה אֵרוֹמָם עַתָּה אֶנָּשֵׂא

    מצודת דוד:עתה אקום. ר״ל הואיל וקבלו עונש כזה לכן יאמר ה׳ עתה אקום להפרע ממלך אשור: עתה ארומם. כי כשהמקום עושה דין בעכו״ם הוא מרומם ומנושא: עתה אנשא. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    עתה אקום. מרוב רעות שעשה האויב לעמי לא אתאפק עוד עתה אקו' וארומם ואנשא:

    אבן עזרא

    עתה. בעבור שהגדיל להשחית עתה אקום:

    ארומם. מבנין התפעל, והיה הרי"ש ראוי להדגש לחסרון התי"ו, כנו"ן אנשא:

11. (יא)תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם

    מצודת דוד:תהרו חשש. קרא אל המחשבה הריון ואל המעשה לידה רצה לומר מה שחשבתם לכבוש את ירושלים לא תצליחו בה והנה המחשבה הבל והמעשה כמוה: רוחכם. מחשבותיכם תהיה אש אשר תאכל אתכם ר״ל המחשבה ההיא היתה סיבה להביא עליכם האבדון:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תהרו. מל׳ הריון:

    חשש. הוא תבן הדק וכן וחשש להבה ירפה (לעיל ה):

    קש. תבן:

    רוחכם. ענין רצון ומחשבה וכן הנני נותן בו רוח (לקמן לז):

    רש"י

    חשש. מין מוץ דבר שנוח לידלק:

    רוחכם אש. מגופכם תצא רוח אש ותאכל החשש והקש:

    אבן עזרא

    תהרו. התי"ו לנוכח אשור:

    חשש. כאשר היא בלשון קדר כמוץ:

    רוחכם. יש אומרים רוחכם תהיה כאש והוא [צ"ל היא] תאכלכם והנכון שהוא דבק עם חשש, ולא תהיה רוח שישאכם כי אם אש שתאכלכם:

12. (יב)וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד קוֹצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ

    מצודת דוד:והיו עמים. מחנה סנחריב ידמו אל האבנים הנשרפים להיות סיד: קוצים כסוחים. ידמו אל הקוצים הנכרתים שהמה יבשים וכשמציתין בהם האש נשרפים מהרה וכן מחנה סנחריב מהר יכלו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שיד. כמו סיד בסמ״ך:

    כסוחים. ענין כריתה וכן שרופה באש כסוחה (תהילים פ׳:י״ז):

    יצתו. מל׳ הצתה והבערה:

    רש"י

    כסוחים. קצוצים, כסוחים כמו (ויקרא כה, ד) לא תזמר ת"א לא תכסח:

    אבן עזרא

    והיו. משרפות, כאילו נשרפו בסיד, רמז לנכחדי פתאם על ידי המלאך, וכמוהו קוצים כסוחים אשר באש יצתו:

13. (יג)שִׁמְעוּ רְחוֹקִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וּדְעוּ קְרוֹבִים גְּבֻרָתִי

    מצודת דוד:שמעו רחוקים. היושבים ממרחק שמעו את אשר עשיתי במחנה אשור: ודעו קרובים. אותן שהיו במחנה אשור תנו לב לדעת את גבורתי:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    רחוקים. המאמינים בי ועושים רצוני מנעוריהם:

    קרובים. בעלי תשובה שנתקרבו אלי מחדש:

    אבן עזרא

    שמעו. קרובים, הם ישראל על כן אחריו פחדו:

14. (יד)פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים מִי יָגוּר לָנוּ אֵשׁ אוֹכֵלָה מִי־יָגוּר לָנוּ מוֹקְדֵי עוֹלָם

    מצודת דוד:פחדו בציון. אז בבוא אשור על ציון הצדיקים בטחו בה׳ אבל החטאים פחדו: אחזה וכו׳. כפל הדבר במ״ש: מי יגור לנו. ר״ל וכה אמרו מי הוא מעמנו שיכול לגור ולהתקיים פה מול מחנה אשור שהוא כאש אוכלה: מי יגור וכו׳. כפל הדבר במ״ש: מוקדי עולם. ר״ל אשר שרפו והחלישו כל בני עולם:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    רעדה. ענין חרדה:

    חנפים. רשעים המחניפים ליצרם למלאות פתויו:

    יגור. ענין מדור כמו עם לבן גרתי (בראשית לב):

    לנו. כמו מעמנו:

    מוקדי. ענין תבערת אש כמו על מוקדה (ויקרא ו):

    רש"י

    פחדו בציון חטאים. היאך ימצאו פתח לתשובה:

    מי יגור לנו אש אוכלה. כלומר מי יעמוד בעדנו לשכך חימה בוערת, ל"א מי יגור לנו פי' מי הוא לנו שיגור בציון עם הצור שהוא אש אוכלה והוא משיב אוהב צדקות וגו':

    אבן עזרא

    פחדו. שיפחדו מהשם בראותם גבורתו במחנה אשור ויאמרו מי ממנו שיוכל לגור ע השם שהוא אש אוכלה, וטעם בציון ששם הכבוד:

15. (טו)הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע

    מצודת דוד:הולך צדקות. כאילו רוח הקודש משיב זהו המתקיים מי שהולך בדרך צדקות ומדבר מישרים ממאס בחמדת עושק: נוער כפיו. מנער כפיו מתמוך בשוחד ולא יאבה לקחתו: אוטם. סותם אזנו משמוע דברים המסיתים לשפוך דם: ועוצם. סוגר עיניו מראות דבר האסור לראות:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מישרים. מל׳ ישר:

    בבצע. ענין חמדה כמו מה בצע בדמי (תהילים ל׳:י׳):

    מעשקות. מל׳ עושק:

    נוער. ענין הפלה בתנועה חזקה:

    מתמוך. ענין השענה:

    אוטם. ענין סתימה כמו שקופים אטומים (מ״א ו) ועוצם ענין סגירה כמו ויעצם את עיניכם (לעיל כט):

    רש"י

    הולך צדקות. מי הוא ימצא הולך צדקות:

    נוער כפיו. אשקו"ט בלע"ז:

    אוטם. סותם וכן שקופים אטומים (מלכי' א ו'):

    עוצם. סוגר וכן (לעיל כט) ויעצם את עיניכם:

    אבן עזרא

    הולך וגו'. אלו דברי הנביא, כי מי שהוא הולך צדקות, והמלה חסרת בי"ת:

    אוטם. סוגר כמו יאטם אזנו (תהלים נ"ח ה'), ואם הם שני בנינים:

    ועוצם. כמו ויעצם את עיניכם (ישעיהו כ"ט י'), ואם הם שנים בנינים:

16. (טז)הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים

    מצודת דוד:הוא. העושה כל אלה ישכון בטח כאלו היה במקום מרום אשר לא תשיג אותו יד האויב: מצדות. כאלו היו מבצרי סלעים לו למשגב: לחמו נתן. מן השמים יספיקו לו צרכיו: מימיו נאמנים. לא יפסק מי בארו:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מרומים. מל׳ רוממות וגובה:

    מצדות. ענין מגדל ומבצר חזק כמו מצודת ציון (ש״ב ה):

    משגבו. ענין חוזק:

    נאמנים. ענינו דבר המתקיים כמו יתד במקום נאמן (לעיל כב):

    רש"י

    לחמו נתן. לא יהא מבקש לחם כי מן השמים יספיקו לו מזון:

    מימיו נאמנים. מקור מימיו לא יכזב, כלומר זרעו יגדל וכל צרכיו יסופקו:

    אבן עזרא

    הוא. עושה אלה:

    ישכון. בציון כאילו דר במצדות:

    לחמו נתן. יהיה נתון לו לחם להספיקו:

    נאמנים. שלא יכזבו, והטעם שלא יכרתו, והנה הוא יושב בנוח, גם יתענג:

17. (יז)מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים

    מצודת דוד:מלך ביפיו. בעיניך תראה את המלך חזקיה ביפיו ובגדולתו ולא תהיה גולה מארצך: תראינה ארץ מרחקים. מלת מלך האמור בתחלת המקרא עומדת במקום שתים כאלו אמר תראינה מלך ארץ מרחקים ור״ל העינים שראו עד הנה מלך ארץ אשור הנה עתה תראינה את המלך חזקיהו ביפיו ובגדולתו:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תחזינה. ענין ראיה:

    רש"י

    מלך ביפיו תחזינה עיניך. פי' תזכה לראות מארץ מרחקים מלכך בהדר גאונו, או פי' (הקב"ה שהוא מלך אותו תחזה מארץ מרחקים שאתה עומד תראה הניסים והגדולה שאעשה לך ועם נועז עמקי שפה לא יראה שכינת המלך ביפיו ע"כ, כל זה בספרים אחרים אינו):

    מלך ביפיו תחזינה עיניך. לך הצדיק אני אומר שתזכה לראות זיו שכינתו של מקום:

    תראינה ארץ מרחקים. תירגם יונתן תסתכל ותחזי בנחתי ארע גיהנם:

    אבן עזרא

    מלך וגו'. אלה דברי הנביא, כאומר יזכור יהודה בבא מלאכי מלך אשור לקחת מס מחזקיהו, כי כל אוצרות בית השם נתן, והעניש כל יהודה, והיו אומר מי ילך עמנו משרי חזקיה אל מלך אשור במס זה, הוא מלך ביופיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים כי אשור רחוק' מירוש':

18. (יח)לִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימָה אַיֵּה סֹפֵר אַיֵּה שֹׁקֵל אַיֵּה סֹפֵר אֶת־הַמִּגְדָּלִים

    מצודת דוד:לבך יהגה אימה. לבך שהיה חושב אימה ואומר איה סופר המלך עתה יבוא עלינו ויכתוב המס ואיה שוקל כסף המס מידינו ואיה הסופר את מגדלי העיר והבתים הגבוהים כי לפי מספר המגדלים היה המס:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יהגה. יחשוב כמו והגיון לבי (תהלים יט):

    אימה. פחד:

    שוקל. מל׳ משקל:

    רש"י

    לבך יהגה אימה. כשתראה השרים והחכמים של עכו"ם שהיו שליטים בחייהן והרי הם נידונים בגיהנם יהגה לבך אימה ותאמר איה חכמתן וגדולתן של אלו איה שהיה סופר בחייו ושוקל כל דבר חכמה שהיו שואלין ממנו כל עצת מלכות:

    איה סופר את המגדלים. פירוש שהיה סופר המגדלים אשר בעיר ועיר כי אותם הבתים הגבוהים היו חשובים ונותנים יותר במס וכל אותה המחשבה והפחד לא יהיה לך עוד:

    אבן עזרא

    לבך. ידבר בנפשו אימה:

    איה סופר. הוא הכותב כמו [צ"ל כמה] עונש כל אדם:

    איה שוקל איה סופר מגדלים. מגזרת מספר, כי נתנו עונש על כל מגדל:

19. (יט)אֶת־עַם נוֹעָז לֹא תִרְאֶה עַם עִמְקֵי שָׂפָה מִשְּׁמוֹעַ נִלְעַג לָשׁוֹן אֵין בִּינָה

    מצודת דוד:את עם נועז וכו׳. ר״ל הנה מעתה לא יהיה כן כי לא תראה בעיניך את העם החזק והוא אשור: עם עמקי שפה. העם אשר שפת לשונם עמוק וקשה להבין: נלעג לשון. מי שאינו מכיר הלשון ידמה לו שמדבר בהפך תכונת הדבר ואין הבנה לדבריו ומוסב לתחלת המקרא לומר לא תראה עוד את העם הזה והענין כפול במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נועז. מל׳ עוז וחזק:

    עמקי. כן נקרא דבר הקשה שאין להשיגו כאלו הי׳ במקום עמוק:

    שפה. כן יקרא לשון עם כמו ושפה אחת לכולם (בראשית י״א:ו׳):

    משמוע. מלשון הבין כמו שומע יוסף (שם מב):

    נלעג. כן נקרא המדבר בהפך תכונת הדבר כמו בלעגי שפה (לעיל כח):

    רש"י

    את עם נועז. כמו לועז אלו אשור ובבל שאין לשונם לשון הקודש:

    לא תראה. לא תחשוב בלבך כי כולם יהיו חשכים ושפלים:

    עמקו שפה. כמו ויהי כל הארץ שפה אחת (בראשית י״א:א׳):

    נלעג לשון. עגלים, ועמקי שפה (לעיל כג) כל זה לשון נכרית שאינן מכירין בלשון הקודש:

    אבן עזרא

    את עם נועז. לא נדע אם הנו"ן שור או לבנין נפעל, והיא מלה זרה אין לה משפחה, והטעם עם נכרי או משונה, והאומר כי הנו"ן תחת למ"ד לא דבר נכונה:

    נלעג לשון. כי כל לשון שלא יבין אדם אותה הוא בעיניו ללעג:

20. (כ)חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן אֹהֶל בַּל־יִצְעָן בַּל־יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח וְכָל־חֲבָלָיו בַּל־יִנָּתֵקוּ

    מצודת דוד:חזה ציון. אבל תראה את ציון ולא תגלה ממנה: קרית מועדנו. העיר אשר אנחנו מתוועדים ומתכנסים שמה ברגל: נוה שאנן. שיהיה מדור שקט ואוהל אשר לא יהיה נע ממקומו כי יעמוד תחתיו ועד זמן רב לא יהיו נעקרים יתדות האהל וכל חבלי האהל הקשורים ביתדות לא יהיו נעתקים מן היתדות:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חזה. ענין ראיה:

    מועדנו. מלשון וועד ואסיפה:

    נוה. ענין מדור:

    שאנן. ענין השקט ושלוה כמו שאנן מואב (ירמיה מח):

    יצען. ענין עקירה והנעה ממקום למקום כמו ושלחתי לו צועים וצעהו (שם):

    יסע. ענין עקירה כי העוקר דבר מה מסיעו ממקומו:

    יתדותיו. מל׳ יתד ומסמר:

    לנצח. ר״ל לזמן רב:

    חבליו. מל׳ חבל וקו:

    ינתקו. ענין העתק והסרה ממקומו:

    רש"י

    חזה ציון. ואת מי תראה בלבך להחשב מלוכה ושררה את ציון אשר היא קרית בית וועד לנו:

    בל יצען. בל יסח ודומה לו אילון בצעננים (שופטי' ד') ומתרג' מישר אגניא והם נקעי' שבשדו' שקורין פושי"ץ בלע"ז כמו אגני דארעא מקרי שהמים נאספי' שם מן ההרי' והגבשושיו' ובי"ת של בצעננים אומר אני שאינה נשרשת בתבה אלא משמשת היא:

    בל יסע יתדותיו. היתדות שקושרין בו מיתרי האהל בל יסע אותם מן הארץ ממקום תקיעתם כמו ויסיעו אבנים גדולות (מלכים א ה׳:ל״א) וכן ויסעם עם הבריח (שופטים ט״ז:ג׳) ל' תלישה:

    אבן עזרא

    חזה וגו'. אין צורך לאדם לחזות מלך אשור, רק חזה ציון:

    קרית מועדינו. כמשמעו, או כמו שרפו כל מועדי אל (תהלים ע"ד ח'):

    אהל. חסר כ"ף:

    יצען. אין לו ריע, וטעמו לא יפול, או בל יסע יתדתיו, יתד מיתדותיו:

    וכל. החבלים הם המיתרים:

21. (כא)כִּי אִם־שָׁם אַדִּיר יְהוָה לָנוּ מְקוֹם־נְהָרִים יְאֹרִים רַחֲבֵי יָדָיִם בַּל־תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי־שַׁיִט וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ

    מצודת דוד:כי אם שם וכו׳. כי באמת שם בירושלים ה׳ האדיר יהיה לנו ובעזרתנו: מקום נהרים. יהיה ירושלים כאילו סביב לה מקום הנהרים ויאורים רחבי׳ עד שלא תוכל לילך שם ספינה השטה ע״פ המים ואף ספינה חזקה וגדולה לא תוכל לעבור את הנהר ור״ל תהיה שמורה מאשור כאלו היה מהאי אפשר לבוא שמה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אם. באמת כמו כי אם תם הכסף (בראשית מ״ז:י״ח):

    אדיר. ענין חוזק:

    יאורים. הם העשוים בידי אדם:

    ידים. ענין מקום וכן יד חזית (לקמן נ״ז):

    אני שיט. ספינה השטה במים והוא מלשון השטים אותך (יחזקאל כ״ז):

    וצי אדיר. ספינה חזקה וגדולה כמו אשור יסדה לציים (לעיל כ״ג):

    רש"י

    כי אם שם. כי אם מוסב על בל יסע יתדותיו ועל בל ינתקו, הרעה לא תהיה כי אם הטובה ה' יהיה שם אדיר לנו והעיר תהיה מקום נהרים יאורים כענין שנא' (ביחזקאל ד) וימד אלף ויעבירני נחל אשר לא אוכל לעבור וכן ניבא יואל ומעין מבית ה' יצא (יואל ד יח) והוא הנחל שיהא מתגבר והולך:

    אני שיט. אניה השטה במים:

    וצי אדיר. ובורני רבתא:

    אבן עזרא

    כי וגו'. נטעם לא יסע זה האהל, רק יהיה השם אדיר לנו, במדינה שיש סביבותיה נהרים:

    יאורים. חסר וי"ו כמו שמש ירח עמד (חבקוק י' י"א):

    ידים. מקומות, והטעם מכל פאה, והם נהרים שלא ילך באחד מהם אני במשוט והטעם שלא יפחדו מאויב לא מהים ולא מהיבשה:

22. (כב)כִּי יְהוָה שֹׁפְטֵנוּ יְהוָה מְחֹקְקֵנוּ יְהוָה מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ

    מצודת דוד:כי ה׳ שופטנו. הוא יקח משפטנו מיד אשור אשר הרע לנו מאז: ה׳ מחוקקנו. ה׳ הוא מושל בנו והוא מלך עלינו והוא יושיענו מיד אשור וכאשר יאות למלך להושיע לעמו:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מחוקקנו. המושל יקרא מחוקק וכן יהודה מחוקקי (תהלים ס׳):

    רש"י

    כי ה' שופטינו. שר ושופט שלנו:

    אבן עזרא

    כי וגו'. זה הפסוק כנגד לבך יהגה אימה, ואין מי שישפוט עוד שיאמר פלני יתן מס זה, והמחוקק הוא הסופר יכתוב מי ומי ילך אל המלך במס כי השם לבדו הוא שפטנו ומחוקקנו ומלכנו:

23. (כג)נִטְּשׁוּ חֲבָלָיִךְ בַּל־יְחַזְּקוּ כֵן־תָּרְנָם בַּל־פָּרְשׂוּ נֵס אָז חֻלַּק עַד־שָׁלָל מַרְבֶּה פִּסְחִים בָּזְזוּ בַז

    מצודת דוד:נטשו חבליך. לפי שהמשיל את ירושלים כאלו היו נהרות סביב לה אחז במשל ההוא לומר לא תוכל לבוא לכבשה כי יהיה כאלו מוליכי הספינה עזבו החבלים שמושכים בהם הוילון להפנותה אל מול הרוח: בל יחזקו. לא יוכלו להחזיק כראוי את תורן הספינה ולא יוכלו לפרוש הוילון אל מול הרוח: אז. ביום מפלת אשור יחולק שללו הרב: פסחים. אף הפסחים ההולכים על משענתם יבוזו שלל כי מפלתו יהיה סמוך אל העיר ואף הפסחים ילכו שמה לשלול שלל:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נטשו. נעזבו כמו כי לא יטוש (ש״א יב):

    חבליך. מל׳ חבל:

    כן. ענינו כראוי וכנכון כמו לא יכין לדבר כן (שופטים י״ב:ו׳):

    תרנם. הוא העץ הגבוה שעל הספינה וכן וכתורן על ראש ההר (לעיל ל׳):

    נס. כן יקרא וילון הספינה וכן להיות לך לנס (יחזקאל כ״ז:ז׳):

    עד שלל. פתרון אחד להם כמו בבקר יאכל עד (בראשית מ״ט:כ״ז) וכפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב):

    פסחים. חגרים:

    בזזו. מל׳ ביזה:

    רש"י

    נטשו חבליך. המושכים את הספינה את רומי החייבת:

    כן. הכן היטב:

    תרנם. תורן הספינה:

    בל פרשו נס. לא יוכלו לפרוס וילון המנהיג את הספינה:

    אז חולק עד שלל. עדאה:

    מרבה. הרבה יחלקו שלל סנחריב:

    פסחים. (ישראל) שהיו עד עכשיו חלשים:

    אבן עזרא

    נטשו. כ"ף חבליך לנכח מחנה אשור:

    נטשו כמו ונטשתה (שמות כ"ג י"א), דרך משל כי הספינה תטבע והים ישליך הממון שיש בה:

    בל. יחזקו החובלים התורן שלהן, ולא יפרשו נס, אז יחלק עד שלל, כמו אדמת עפר (דניאל י"ב ב') מגזרת בבקר יאכל עד (בראשית מ"ט כ"ז):

    מרבה. כמו הרבה איספו פסחים בזזו בז ואף כי אחרים:

24. (כד)וּבַל־יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֺן

    מצודת דוד:ובל יאמר שכן חליתי. השוכן בירושלים לא יאמר מעתה הן נחליתי מרוב הצרות כי העם היושב בה יהיה נשוא ומכופר עון ולא יבוא עוד צרות ולא יהיו חולים:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חליתי. מלשון חולי:

    רש"י

    ובל יאמר שכן. של ישראל:

    חליתי. בשביל האומה הזאת באתני הרעה כי העם. ישראל שנקראו עם היושב בירושלים יהיה סלוח עון:

    אבן עזרא

    ובל יאמר. עוד השכן בצין חליתי כי העם כולו נשוא עון: