ישעיהו פרק ל״ב

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ־מֶלֶךְ וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ

   מצודת דוד:הן לצדק. הנה המלך חזקיהו ימלוך לעשות צדק ולמען ינהגו השרים את שררותם לעשות משפט ולא לעשוק עושק:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ישורו. מל׳ שררה:

   רש"י

   הן לצדק ימלך מלך. הן אין משפט מלך למלוך כי אם לעשות משפט צדק:

   ולשרים למשפט ישורו. ועל מי יש לו למלוך על שרים אשר למשפט ישורו, ואמר הנביא זאת על אחז שהיה רשע אבל חזקיהו בנו ימלוך וכדי הוא:

   אבן עזרא

   הן. הטעם על חזקיהו ושריו שתעמד מלכותו:

   ולמ"ד ולשרים לא ידעתי לו טעם, וכמוהו והשלישי לאבשלום (דברי הימים א' ג' ב'), למן היום (שמות ט' י"ח):

2. (ב)וְהָיָה־אִישׁ כְּמַחֲבֵא־רוּחַ וְסֵתֶר זָרֶם כְּפַלְגֵי־מַיִם בְּצָיוֹן כְּצֵל סֶלַע־כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה

   מצודת דוד:והיה איש כמחבא רוח. האיש חזקיהו יהיה לבני דורו כמקום מחבואה מפני הרוח וכמקום סתר להסתר שמה מפני זרם מים ר״ל בצדקתו ינצלו ממחנה אשור: כפלגי מים בציון. והוא יהיה להם כנחלי מים במקום ציה שמשיב נפש האדם: כצל סלע כבד. כמו הצל הבא מסלע כבד בעבור גדלו ועביו שאז הצל הוא עב וגדול ומשיב נפש ההולך בארץ עיפה המגולה לאור השמש ר״ל הוא ידריכם בדרך הישר לטוב להם:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כמחבא. מל׳ מחבואה ומסתור:

   זרם. ענין מים שוטפים:

   כפלגי מים. כנחלי מים:

   בציון. מל׳ ציה ומדבר:

   בארץ עיפה. ר״ל במקום המגולה לאור השמש שהמקום יבש וצמא למים והושאל מהאדם העיף הצמא למים:

   רש"י

   והיה איש. הגבור ביראת הקב"ה הוא חזקיה יהיה לישראל:

   כמחבא רוח. כמחסה סלע שנחבאים בו מפני רוח ונסתרים שם מפני חורב כן יבטחו בו הנותרים מי' השבטי':

   בציון. ל' יובש ציה:

   כצל סלע כבד בארץ עיפה. במקום שמש שהארץ עיפה שם וחריבה ותאבה לצל:

   אבן עזרא

   והיה איש. כל אחד משרי חזקיהו, או הוא בעצמו:

   כמחבא רוח. מקום, והוא פועל מהבנין הכבד הנוסף:

   כציון, מגזרת ציה (מ"א י"ח) כמו חורב:

   בארץ עיפה. צמאה כמו בארץ עיפה לך סלה (תהלים קמ"ג ו'):

   [והטעם] והיה איש. יהודה כיושב במקום מחבא רוח:

3. (ג)וְלֹא תִשְׁעֶינָה עֵינֵי רֹאִים וְאָזְנֵי שֹׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה

   מצודת דוד:ולא תשעינה. לא תהיינה עיני הרואים לפנות מה׳ לא כמו עכשיו שנאמר בהם ועיניו השע (לעיל ו): תקשבנה. לא כמו עכשיו שנאמר בהם ואזניו הכבד:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תשעינה. ענין הסרה והפנה כמו ועיניו השע (לעיל ו):

   תקשבנה. ענין שמיעה והאזנה:

   רש"י

   ולא תשעינה עיני רואים. לא כמות שהם עכשיו אזניו הכבד ועיניו השע (לעיל ו) ל' טוח:

   אבן עזרא

   ולא תשעינה. כמו ועיניו השע (ישעיהו ו' י'):

4. (ד)וּלְבַב נִמְהָרִים יָבִין לָדָעַת וּלְשׁוֹן עִלְּגִים תְּמַהֵר לְדַבֵּר צָחוֹת

   מצודת דוד:ולבב נמהרים. מי שלבבו נמהר מבלי דעת מיושבת יבין אז לדעת לא כמו עכשיו שנא׳ בהם השמן לב העם הזה: ולשון עלגים. מה שנדמה להם מאז דברי הנביאים כאלו ידברו בלשון עלגים כמ״ש כי בלעגי שפה וכו׳ (לעיל כח) הנה מעכשיו יחשב להם כאלו תמהר לדבר צחות אמרים ברורים המקובלים על הלב:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נמהרים. מל׳ מהירות:

   עלגים. כן יקרא המדבר הפך תכונת הדבר וכן נלעג (לשון לג) והוא מתהפך כמו כבש כשב והדומים:

   צחות. דברים זכים ובהירים:

   רש"י

   ולבב נמהרים יבין לדעת. לא כמו שעכשיו השמן לב העם (שם):

   ולשון עלגים וגו'. ולא כמו שעכשיו כי בלעגי שפה (לעיל כח):

   עלגים. כל מי שאינו יודע לכוין דיבורו להיות צח קרוי עלג ונלעג:

   אבן עזרא

   ולבב נמהרים. מגזרת מהירות בכסילות:

   ולשון עלגים. אין חבר, ובלשון קדר כמו עבדים, והנכון שהוא הפך מדבר צחות:

   ומלת צחות חסירת מלות, כי צחות תואר השם וטעמו ומשקלו זכות:

5. (ה)לֹא־יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ

   מצודת דוד:לא יקרא. לא ימצא בהם חונף לקרוא לנבל בשם נדיב ועל כילי לא יאמר שהוא שוע:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לנבל. כן נקרא אדם פחות ונבזה:

   נדיב. אדם ישר ובעל מתן:

   ולכילי. רמאי ובעל מרמה כמו וארור נוכל (מלאכי א):

   שוע. ענינו כמו נדיב וכן היערוך שועך לא בצר (איוב ל״ו:י״ט):

   רש"י

   ולכילי. רמאי נוכל חורש רעים:

   שוע. ל' אדון שהכל שועין ופונין אליו:

   אבן עזרא

   ולא. נבל. מגזרת נובלת עליה (ישעיהו א' ל'):

   כילי. הפך שוע ושוע כמו נדיב שידיו רפות לתת ולא סגורות, מגזרת ושוע אל ההר (ישעיהו כ"ב ה'), ויש על דרך דרש שמלת כילי שתים מלות, כי יאמר שלי שלי (אבות ה' י"ג):

6. (ו)כִּי נָבָל נְבָלָה יְדַבֵּר וְלִבּוֹ יַעֲשֶׂה־אָוֶן לַעֲשׂוֹת חֹנֶף וּלְדַבֵּר אֶל־יְהוָה תּוֹעָה לְהָרִיק נֶפֶשׁ רָעֵב וּמַשְׁקֶה צָמֵא יַחְסִיר

   מצודת דוד:נבלה ידבר. בכל עת מדבר דברים מגונים וכעורים ומחשבות לבו לקבץ און לחשוב מחשבות לעשות חנופה ולדבר על ה׳ דבר תועה הפך האמת כי יאמר שאינו משגיח: להריק. ר״ל יחשב כזאת למען לעשוק מאכל הרעב וכאלו יריק נפשו ממנו ולא ירא מה׳ בחושבו שאינו משגיח: ומשקה צמא יחסיר. ר״ל ולמען יחסיר המשקה מן הצמא כי חפצו לקחת ממונו בעושק וזה חוזר למעלה לומר אם כל אלה המדות הרעות נמצאו בנבל איך א״כ ראוי לקראו נדיב שהוא ההפך:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נבלה. דברי כעור וגנות וכן לבלתי עשות עמכם נבלה (שם מב):

   יעשה. ענין קבוץ וכן וישראל עושה חיל (במדבר כ״ד:י״ח):

   און. דברי רשע:

   אל ה׳. על ה׳:

   תועה. ענינו הפך האמת והוא שאול מהתועה בדרך שהולך בהפך:

   להריק. מל׳ רקות:

   רש"י

   נבלה ידבר. מדבר ל' הוה הוא:

   יעשה און. יקבץ מחשבות און כמו (דברים ח׳:י״ז) עשה לי החיל הזה:

   לעשות חונף. חושב מחשבות איך יוכל לעשות חנופה, חונף שם דבר לכך טעמו למעלה ונקוד פתח:

   ומשקה צמא יחסיר. לפי פשוטו שגוזלין העניים ותרגומו פתגמי אורייתא דאינון כמיא לצחייא מדמן לבטלא:

   אבן עזרא

   כי נבל. הטעם על שרי אחז:

   תועה. שם, כי משקלי השמות משתנים:

7. (ז)וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים הוּא זִמּוֹת יָעָץ לְחַבֵּל עֲנִיִּים בְּאִמְרֵי־שֶׁקֶר וּבְדַבֵּר אֶבְיוֹן מִשְׁפָּט

   מצודת דוד:וכלי כליו רעים. והרמאי הלא ערמותיו רעים המה לבריות כי הוא מתייעץ בנפשו להשחית עניים באמרי שקר: ובדבר אביון משפט. כשהאביון מדבר דברים ראויים ר״ל גם מתייעץ בנפשו לחבל הדברים ההם בדברי שקר וחוזר למעלה לומר אם כל אלה בו איך יקראהו שוע:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   זמות. מחשבות רשע כמו זימה הוא (ויקרא כ):

   לחבל. ענין השחתה:

   משפט. ענינו דברים ישרים ונכוחים:

   רש"י

   ובדבר אביון משפט. לחבל אביון במשפטו, משפט זה ל' תחלת דברים במשפט כשמדבר האביון טענותיו זה יועץ מזימו' להכשילו בנכליו משפט משמש שלשה לשונו' תחלת טענת דשריינמנ"ט בלע"ז וגמר הדין יואיימנ"ט בלע"ז ומשטר ששוטרין אותו ביסורין יושטיצ"א בלע"ז:

   אבן עזרא

   וכילי כליו. הטעם כלי המשפט כי היו [השרים] דינים, והנה אומנותם לעות הדין:

8. (ח)וְנָדִיב נְדִיבוֹת יָעָץ וְהוּא עַל־נְדִיבוֹת יָקוּם

   מצודת דוד:ונדיב. אבל הנדיב מתייעץ בנפשו לעשות נדיבות והוא עומד על נדיבות רצה לומר לא בלבד יחשוב אלא עומד הוא על נדיבות ולא יעבור ממנו ואם כן אינו דומה לנבל וכלי לא במחשבה ולא במעשה ואיך א״כ יהיו נקראים בשם נדיב ושוע:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נדיבות. נתינת המתן:

   יקום. ענין עמידה והוא הפוך ההעברה:

   רש"י

   על נדיבות יקום. בשביל נדיבותיו תהיה לו תקומה:

   אבן עזרא

   ונדיב. הטעם על שרי חזקיה על כן בתחלה ולשרים משפט ישורו [לעיל א']:

9. (ט)נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי בָּנוֹת בֹּטחוֹת הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי

   מצודת דוד:נשים שאננות. אמר דרך קינה אתן נשי בני יהודה היושבות שאנן כי לא השיגו אותן יד סנחריב: בנות בוטחות וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שאננות. ענין השקט ושלוה וכן שאנן מואב (ירמיה מח):

   קומנה. הוא ענין לשון זרוז וכן קום עבור את הירדן (יהושע א׳:ב׳):

   האזנה. ענין נטיות האוזן לשמוע:

   רש"י

   נשים שאננות. מדינן דיתבן שליון:

   בנות בוטחות. כרכין דיתבין לרוחצן:

   אבן עזרא

   נשים וגו'. יש אומרים כי בנות הטעם הקריות כי הם חשובות כבנות ושומרון היתה כאם:

10. (י)יָמִים עַל־שָׁנָה תִּרְגַּזְנָה בֹּטְחוֹת כִּי כָּלָה בָצִיר אֹסֶף בְּלִי יָבוֹא

    מצודת דוד:ימים על שנה. שנה עם שנה ר״ל לא שנה אחת כי אם שנה אחר שנה תחרדנה אתן נשים בוטחות כי גם עליכם יבוא האויב והוא נ״נ מלך בבל: כי כלה בציר. כי אף שיכלה הבציר לא יבוא האוסף אל הבית כי האויב יקחהו:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ימים. ענינו שנה כמו ימים תהיה גאולתו (ויקרא כ״ה:כ״ט):

    על שנה. עם שנה וכן ויבואו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב):

    תרגזנה. ענין חרדה כמו רגזו ואל תחטאו (תהילים ד׳:ה׳):

    כלה. ענין השלמה:

    בציר. כן נקרא תלישת הענבים כמו כי תבצור כרמך (דברים כ״ד:כ״א):

    אוסף. הענבים המכניסים אל הבית עד לא יבואו ימי החורף וכן ולא נאסף את תבואתינו (ויקרא כ״ה:כ׳):

    רש"י

    ימים על שנה. כמו (לעיל כט) ספו שנה על שנה ותמיד עונותיכם מתגברין וסוף תרגזנה אלו שהן עכשיו לבטח כי יכלה מהם בציר הענבים ואוסף התבואה לא יבוא אל הבית:

    אוסף. שם דבר לכך טעמו למעלה ונקוד פתח:

    אבן עזרא

    ימים. הטעם שנה על שנה:

    רגזה. בחסרון נו"ן, והנגיד אומר שהוא לשון ציווי, ואם הוא על לשון זכר, ורבי משה הכהן אמר שהוא שם הפעל:

    אוסף [בלי יבוא]. הטעם כפול, אוסף התבואה:

11. (יא)חִרְדוּ שַׁאֲנַנּוֹת רְגָזָה בֹּטְחוֹת פְּשֹׁטָה וְעֹרָה וַחֲגוֹרָה עַל־חֲלָצָיִם

    מצודת דוד:חרדו. מעתה חרדו על הצרה הבאה: רגזה. כפל הדבר במ״ש: פשוטה ועורה. כי כל אחד תהיה מופשטה מבגדיה ותשאר מגולה בשרה בעת תלך בגולה: וחגורה. תחגור עצמה על החלצים לכסות הערוה לבד:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פשוטה. מל׳ הפשט המלבוש:

    ועורה. ענין גלוי הבשר כמו ואת ערום ועריה (יחזקאל טו):

    חלצים. מתנים:

    רש"י

    רגזה. כמו לרגז:

    פשוטה. כמו לפשוט:

    ועורה. כמו לערות ל' עריה (מיכה א):

    וחגורה. כמו לחגור לכך טעמו למעלה וכן תירגם יונתן שלחו איתערטילו ואסרו על חרצין מתוך שיפשיטו ויתערמו מבגדיהם לא יחגרו על בגדיהם כי על מתניהם:

    אבן עזרא

    חרדו. על לשון זכר כמו אם תעירו (שיר השירים ב' ז') אם תמצאו [שם ה' ח'], בדרך קצרה:

    רגזה. זכרתיו, וככה משפט פשוט' ועורה שיפשטו הבגדים, ועורה מגזרת ערום ועריה (יחזקאל ט"ז ז') עריה תעור (חבקוק ג' ט'), והנכון בעיני כי הנשים הם כמשמעם:

12. (יב)עַל־שָׁדַיִם סֹפְדִים עַל־שְׂדֵי־חֶמֶד עַל־גֶּפֶן פֹּרִיָּה

    מצודת דוד:על שדים. יטפחו על שדיהן דרך הספד: על שדי חמד. ההספד תהיה על אבדן השדות החמודות ועל הגפנים המגדלים פירות הרבה:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    על שדים סופדים. יטפחו על לבם:

    (על שדי חמד על שדות) חמדתן, ומ"א על חכמי סנהדראות שהם כשדי' המניקי' יספדו, ועל עיר חמדתן שתחרש כשדה ועל גפן פוריה הם ישראל שנקראו גפן כמ"ש גפן ממצרי' תסיע:

    אבן עזרא

    על שדים סופדים. כל הנשים, תחס' מלת כל, כמו וכל הנשים יתנו יקר (אסתר א' כ'):

13. (יג)עַל אַדְמַת עַמִּי קוֹץ שָׁמִיר תַּעֲלֶה כִּי עַל־כָּל־בָּתֵּי מָשׂוֹשׂ קִרְיָה עַלִּיזָה

    מצודת דוד:על אדמת עמי. על האדמה אשר תהיה שממה ויגדלו שם קוצים: כי על כל בתי משוש. כי הקוצים יגדלו אף על כל הבתים שהיו שמחים בהם תדיר העומדים בירושלים קריה עליזה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קוץ שמיר. שמות מיני קוצים:

    תעלה. תגדיל:

    קריה. עיר:

    עליזה. ענין שמחה:

    רש"י

    קוץ שמיר. הובאי ובור כי כל חורבן זה יהיה על כל בתי משוש ועל קריה עליזה, ירושלים שהיא משוש לכל הארץ (איכה ב):

    אבן עזרא

    על. עמי, שמרון:

    קוץ שמיר. חסר וי"ו כמו אדם שת אנוש (דברי הימים א א׳:א׳):

    כי. שמיר יעלה על כל בתי משוש:

14. (יד)כִּי־אַרְמוֹן נֻטָּשׁ הֲמוֹן עִיר עֻזָּב עֹפֶל וָבַחַן הָיָה בְעַד מְעָרוֹת עַד־עוֹלָם מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים מִרְעֵה עֲדָרִים

    מצודת דוד:כי ארמון נטש. היכל המלך יהיה נעזב כי מלך יהודה יגלה ממנו: המון עיר. המון העם שבעיר יהיה נעזב ומופקר: עופל ובחן. מגדלי המבצר יחרבו וישובו למערות מדור לחיות השדה: עד עולם. ר״ל עד זמן רב וכן ועבדו לעולם (שמות כ״א:ו׳): משוש פראים. הם ישמחו שמה כי ימצאו שמה מרעה: מרעה עדרים. יהיה מקום מרעה לעדרים:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נוטש. נעזב כמו והנה נטש אביך (ש״א י):

    המון. רבוי עם:

    עופל. מגדל ומבצר כמו וסביב לעופל (דה״ב ל״ג):

    ובחן. גם הוא כעין מגדל וכן הקימו בחוניו (לעיל ל״ג):

    בעד. הוא במקום למ״ד השמוש וכן באה במקום מ״ם השמוש כמו בעד החלון (בראשית כ״ז) ומשפטו מהחלון:

    מערות. מלשון מערה:

    פראים. חמור הבר:

    רש"י

    כי ארמון. היכל המלך מלך יהודה נוטש:

    והמון עיר. גלה:

    עופל ובחן. בית מקדשי שהיה להם למבצר:

    היה בעד מערות. יהיה בתוך חורבות מערת ל' ערו ערו (תהילים קל״ז:ז׳), ובעד כמו הבעד ערפל ישפוט (איוב כ״ב:י״ג):

    עד עולם. עד עת קץ עופל ובחן. שניהם ל' מבצר:

    משוש פראים. לתאות ישמעאל (ולמרעה אדום) ולחיילותיו:

    אבן עזרא

    כי ארמון. המלך עזב גם נטש מהבנין הקל [צ"ל הכבד] שלא נקרא שם פועלו:

    עופל. מקום שהיה גבוה, מגזרת ויעפילו (במדבר י"ד מ"ד):

    ובחן. כמו הקימו בחוניו (כ"ב י"ג) והם מגדלים, היו מערות:

15. (טו)עַד־יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב

    מצודת דוד:עד יערה. ר״ל כן תהיה חרבה עד אשר ישפוך עלינו ממרום רוח הרצון והרחמים: והיה מדבר לכרמל. מקום שממה כמדבר חשוב להיות כרמל והוא מקום שדות וכרמים. והכרמל. מקומות שהם עתה ככרמל תשוב להיות כיער מבלי מצוא שדות וכרמים:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יערה. ענין שפיכה כמו תחת אשר הערה (לקמן נ״ג):

    לכרמל. כן יקרא מקום שדות וכרמים:

    רש"י

    עד יערה עלינו. ישפוך עלינו כמו ותער כדה (בראשית כ״ד:כ׳) ל' שפיכה נופל על הרוח כמו ושפכתי על בית דוד רוח חן (יואל ג׳:א׳) וכן אשפוך רוחי על כל בשר (זכריה י״ב:י׳):

    ליער יחשב. קירוין סגיאין כיער הזה שהוא מלא עצים:

    אבן עזרא

    עד יערה. מבנין נפעל, והטעם כי אלינו תביט הרעה, על ביאת מלך אשור אל ארץ יהודה, והטעם גזירה:

    והיה. כל מדבר זרוע כמו הכרמל, והכרמל ליער יחשב כחבירו הראשון:

16. (טז)וְשָׁכַן בַּמִּדְבָּר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בַּכַּרְמֶל תֵּשֵׁב

    מצודת דוד:ושכן במדבר. ירושלים שהיתה כמדבר ישכון בה משפט ר״ל אנשים עושים המשפט: בכרמל. בא״י שתהיה באותן הימים ככרמל שמה תשב צדקה ר״ל אנשים יעשו צדקה:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    ושכן במדבר משפט. בירושלים שהיא כמדבר:

    וצדקה בכרמל. היא ארץ ישראל שתהא באותן הימים ככרמל:

    אבן עזרא

    ושכן. הטעם שהשם יעשה משפט בעוזביו:

17. (יז)וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד־עוֹלָם

    מצודת דוד:והיה מעשה הצדקה. בגמול הצדקה תביא שלום: ועבודת הצדקה. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ועבודת. תרגום של מעשה הוא עובדא:

    אבן עזרא

    והיה מעשה הצדקה שלום. כי כן היה בימי חזקיהו, כאשר אמר, ולשלום אין קץ (ישעיהו ט' ו'), ויש מפרשים כי יערה עלינו לשבח:

18. (יח)וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת

    מצודת דוד:וישב עמי וכו׳. מאז והלאה ישב עמי בנוה שלום וכו׳ וכפל הדבר פעמים ושלש ויורה על מרבית השלום:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בנוה. ענין מדור:

    שאננות. ענין השקט ושלוה:

    אבן עזרא

    וישב. איש יהודה:

19. (יט)וּבָרַד בְּרֶדֶת הַיָּעַר וּבַשִּׁפְלָה תִּשְׁפַּל הָעִיר

    מצודת דוד:וברד ברדת היער. ר״ל ואף ברדת ברד לא תרד על הצמחים כי ביער תרד: ובשפלה. בנין העיר תשפל להבנות במקום שפל ועמוק ועכ״ז יהיו בטוחים מן האויב ולא יצטרכו לבנותה בגובה הר להשגב שמה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ברדת. מלשון ירידה:

    רש"י

    וברד ברדת היער. על כרחך אין ברד זה שם דבר שהרי נקוד חציו קמץ וחציו פתח בל' פעל וכן פתרונו ל' פעולה כמו ורחץ וישב ועמד, וברד ויברוד את ברידת היער ויהי' הבי"ת של ברדת מן יסוד כמו עטרת עקרת כלומ' וימטיר הקב"ה את מטר פחי הרשעים שהם עכשיו בנויים ומלאים ערים כיער:

    ובשפלה. שנשפלו ישראל עד עכשיו:

    תשפל העיר. מטרפולין של פרס ודוגמא כן תרגם יונתן ויחות ברדא ויקטול משריית עממיא:

    אבן עזרא

    וברד. הרי"ש פתוח כי הוא פעל כמו עשן כולו (שמות י"ט י"ח) והטעם כי אם ירד ברד אל היער ירד ולא אל מקום הזרע:

    וטעם תשפל העיר שתשב פרזות כבקעה:

20. (כ)אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל־כָּל־מָיִם מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל־הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר

    מצודת דוד:אשריכם. הצלחה תהיה לכם כי תזרעו על כל מים ר״ל בכל מקום שתזרעו ימצא מים לגדל התבואה: משלחי רגל. ותהיו משלחים שמה רגל השור והחמור לאכול לשבעה ולרמוס ברגל ולא יחושו כי תגדל הרבה תבואה:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אשריכם. ענין הצלחה כמו אשריך ישראל (דברים ל״ג):

    משלחי. ענינו דבר הנעזב לרצונו וכן ונער משולח מביש אמו (משלי כ״ט:ט״ו):

    רש"י

    אשריכם. ישראל, שהצליחה זריעת צדקתכם כזורעים על מים מעתה תקצרו ותאספו תבואת שכרכם הטוב תשלחו רגל השור לדוש התבואה והחמור להביא אל הבית כך ת"י כלומר תקבלו שכר פעולתכם הטובה:

    אבן עזרא

    אשריכם זורעי על כל מים. שיבואו:

    משלחי רגל השור. כטעם והאלפים והעירים (ישעיהו ל' כ"ד) כי פרש' אחת היא כלה: