ישעיהו פרק ל׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים נְאֻם־יְהוָה לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל־חַטָּאת

   מצודת דוד:הוי. אמר הנביא יש להתאונן על ישראל שהמה בנים הסוררים מדרך הטוב במה שעושים עצה ואין העצה ההיא ממני רצה לומר אין אני חפץ בה: ולנסוך מסכה. להתכסות במכסה ולחסות בצלם ואין רצוני בזה: למען ספות. כאלו מעט להם בחטאות שמאז וחפצם להוסיף עליו כי לחטאת תחשב לבקש עזר ממצרים ואת פי ה׳ לא שאלו:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   סוררים. ענין נטייה מדרך הישר וכן סורר ומורה (שם כא):

   מני. ממני:

   ולנסך מסכה. מל׳ סכך ומכסה כמו והמסכה הנסוכה (לעיל כה):

   רוחי. ענין רצון כמו הנני נותן בו רוח (לקמן ל״ז):

   ספות. מלשון הוספה:

   רש"י

   סוררים. סרים מן הדרך:

   לנסוך מסכה. להמשיל עליהם מושל ולא רוחי ודעתי בדבר ומהו הנסוך הוא פרעה:

   אבן עזרא

   הוי. אוי, לבנים הסוררים:

   ולא מני. ולא ממני וכן שעו מני (ישעיהו כ"ב ד'):

   ולנסוך מסכה. כמו והמסכה (ישעיהו כ"ה ז'), והטעם משל על העצה:

   ולא מרוחי. הטעם מנבואתי:

2. (ב)הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם

   מצודת דוד:ההולכים. עתה יפרש מה עשו ואמר אשר הלכו לרדת למצרים לבקש מהם עזר ולא שאלו פי ה׳: לעוז. להתחזק בחוזק פרעה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לעוז במעוז. ענין חוזק:

   רש"י

   ההולכים לרדת מצרים. על הושע בן אלה אשר שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים (מלכים ב י״ז:ד׳):

   לרדת מצרים. ארץ ישראל גבוהה מכל הארצו' דבר אחר ירידה היא להם:

   ולחסות. להתכסות אבריאי"ר בלע"ז:

   אבן עזרא

   ההולכים וגו'. והנה פירש הכתוב למעלה:

   לא השתנה מ"ם מעוז בעבור שהוא מפעל הכפל:

3. (ג)וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת וְהֶחָסוּת בְּצֵל־מִצְרַיִם לִכְלִמָּה

   מצודת דוד:לבושת. כי לא יועילו:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא

   אבן עזרא

   והחסות. שם, והיה ראוי להיות חסות [צ"ל חסיות] על משקל עבדות (עזרא ט' ח'):

4. (ד)כִּי־הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו וּמַלְאָכָיו חָנֵס יַגִּיעוּ

   מצודת דוד:שריו. שרי ישראל הכניעו עצמם לבוא אל פרעה לצוען (ואלה היו מערי הבצורות שביהודה שלא חסו בה׳ ושאלו עזר מפרעה וכבשוה סנחריב): חנס. היא עיר המלוכה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ומלאכיו. שלוחיו:

   רש"י

   כי היו בצוען שריו. של מלך ישראל בשליחות למלך מצרים:

   חנס. היא תחפנחס:

   אבן עזרא

   כי. שריו. הוי"ו שב אל העם שהיו משלחים אפילו שריהם למצרים אולי יושיעו ירושלם מכף מלך אשור:

5. (ה)כֹּל הֹבִישׁ עַל־עַם לֹא־יוֹעִילוּ לָמוֹ לֹא לְעֵזֶר וְלֹא לְהוֹעִיל כִּי לְבֹשֶׁת וְגַם־לְחֶרְפָּה

   מצודת דוד:כל הבאיש. הכל בושו ונכלמו בלכתם אל עם אשר לא יועילו להם: לעזר. ההליכה שמה לא יהיה לעזר כ״א לכלימה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   על עם. אל עם:

   רש"י

   כל הובאיש. כולם ביישו את עצמן לקנות להם אדונים חנם ועם הארץ לא יועילו למו:

   על עם. בשביל עם לא יועילו למו:

   לחרפה. גידוף דישטרב"ר בלע"ז:

   אבן עזרא

   כל וגו'. אל"ף הובאיש נוסף, כל אדם הוביש אלה ההולכים, (פועל יוצא), כי הלכו אל עם לא יוכלו לעזרם:

6. (ו)מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה לָבִיא וָלַיִשׁ מֵהֶם אֶפְעֶה וְשָׂרָף מְעוֹפֵף יִשְׂאוּ עַל־כֶּתֶף עֲיָרִים חֵילֵהֶם וְעַל־דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים אוֹצְרֹתָם עַל־עַם לֹא יוֹעִילוּ

   מצודת דוד:משא בהמות נגב. ר״ל הכלימה תהיה על אשר נשאו משאות מכסף וזהב בהמתם להוליך שוחד למצרים היושבת בנגב א״י: בארץ צרה וצוקה. ועברו דרך המדבר שהוא ארץ צרה וצוקה מקום אריות: מהם. ר״ל מהמזיקים המצויים שמה יש מהם אפעה ושרף המעופף: ישאו. היו נושאים עושר רב על עירים וגמלים אל עם אשר לא יועילו:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לביא וליש. שמות משמות האריה:

   אפעה. מין נחש רע:

   ושרף מעופף. מין נחש הדולג ממקום למקום ונראה כאלו הוא עף ופורח:

   כתף. כן יקרא המקום הסמוך לראש מהעבר מזה ומהעבר מזה:

   עירים. חמור הקטן יקרא עיר וכן על עיר בן אתונות (זכריה ט):

   חיליהם. עושרם:

   דבשת גמלים. הוא חטוטרות הגמל שמניחים המשא עליו וע״ש שמרקיב תדיר ורפואתו למשחו בדבש קרוי דבשת:

   על עם. אל עם:

   רש"י

   משא בהמות נגב. מטולין על בעירהון באורח דרומא לפי שארץ מצרים בדרומה של א"י וזהו הגידוף והחרפה שמחרפין אותן (ורואין) את אלו שטוענין משאות ממונם על בהמתם להוליך שוחד למצרים חנם ומסכנין עצמן במדברות ארץ צרה וצוקה וכו':

   אפעה. מין נחש רע הוא ואין בעולם כי אם שנים זכר ונקבה והם יולדים לשבעים שנה ואף שרף מעופף מין נחש הוא ולא שיהיו לו כנפים לעוף אלא קופץ ומדלג רחוק מאד וזורק להב מפיו:

   חיליהם. ממונם:

   דבשת. חטוטר' חלדרוב"א בלע"ז יש לו לגמל במקום טעינת המשא וע"ש שמתרקבת תמיד וסכין שם דבש לרפואה קרויה דבשת כדאמרינן בב"מ דבש והדביש חזי לכתישא דגמלי:

   אבן עזרא

   משא בהמות נגב וגו'. דבקה, על היורדים מצרימה והנה הנביא אומר (על) בהמות נגב, והיא מצרים, כי היא בפאת דרום כנגד ארץ ישראל, ואמר כי בדרך שילכו אלה היורדים יפגעו בהמות קשות כדובים ונמרים, על כן לביא וליש מהם:

   בארץ צרה. שלא יוכלו לברוח ואלה היורדים ישאו על כתף עירים ממונם, שיברחו בו אל מצרים כמו את החיל הזה (דברים ח' י"ח):

   דבשת. כמו גבנון ואין רע לו, והנה הטעם שבהמות נגב ישחיתו מהם:

7. (ז)וּמִצְרַיִם הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ לָכֵן קָרָאתִי לָזֹאת רַהַב הֵם שָׁבֶת

   מצודת דוד:ומצרים הבל וריק יעזורו. ר״ל מלבד שאין הכח בידם לעזור הנה עוד מזדון לבם לא ירצו לעזור כי מצרים המה לאויבים לישראל: לזאת. למצרים: רהב הם. מתגאים בדבר שאין בידם להבטיח עזר ואין לאל ידם: שבת. והם עם בטל ואינם רוצים לעזור:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הבל וריק. ר״ל דבר שאין בו ממש:

   רהב. ענין גאוה והתחזקות כמו ירהבו הנער בזקן (לעיל ג):

   שבת. ענין בטול כמו שבת נוגש (לעיל י״ד):

   רש"י

   לזאת. למצרים:

   רהב הם. גסי הרוח:

   שבת. עם בטל ומתגאים חנם, ד"א שבת רהבם וגסותם שלהם ראוי הוא לשבות:

   אבן עזרא

   ומצרים. קראתי לזאת, ירושלם, שינצח מי שישב בה ולא ירד:

8. (ח)עַתָּה בּוֹא כָתְבָהּ עַל־לוּחַ אִתָּם וְעַל־סֵפֶר חֻקָּהּ וּתְהִי לְיוֹם אַחֲרוֹן לָעַד עַד־עוֹלָם

   מצודת דוד:עתה בוא כתבה. אמר להנביא עתה כתוב זאת לזכרון על הלוח אשר חתום וחקוק הדבר על הספר למען תהיה לזכרון לימים אחרונים עד עולם לדעת שלא על חנם הבאתי הפורעניות עליהם כ״א בעבור עונם:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לוח. כעין טבלא עשוי לכתיבה והוא מלשון לוחות העדות (שמות ל״ב):

   חוקה. מל׳ חקיקה וכתיבה:

   רש"י

   חוקה. חקוק אותה, הנבואה הזאת:

   אבן עזרא

   עתה בא. אליהם, כי הנביא היה משתומם משבת אתם:

   ועל ספר חקה. כתו' חקה ברפי, ויש ספרי' שהה"א במפיק והנה הו' לשון ציווי, והשלם חוקקה או חוקקה או חקקנה בנו"ן:

9. (ט)כִּי עַם מְרִי הוּא בָּנִים כֶּחָשִׁים בָּנִים לֹא־אָבוּ שְׁמוֹעַ תּוֹרַת יְהוָה

   מצודת דוד:כי עם מרי הוא. מה ששאלו עזר מפרעה ולא שאלו פי ה׳ נחשב למרד: בנים כחשים. מכחישים בהשגחת המקום: לא אבו שמוע. אינם רוצים לשמוע תורתו ולזה לא שאלו פיו גם בדבר המלחמה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מרי. ענין מרד:

   כחשים. שקרים:

   לא אבו. לא רצו כמו לא אבה יבמי (דברים כ״ה):

   רש"י

   עם מרי הוא. ישראל:

   אבן עזרא

   כחשים. שם התואר על משקל אכרים (ירמיהו י"ד ד') ונקמץ הכ"ף בעבור אות הגרון:

   שמוע. שם הפועל:

10. (י)אֲשֶׁר אָמְרוּ לָרֹאִים לֹא תִרְאוּ וְלַחֹזִים לֹא תֶחֱזוּ־לָנוּ נְכֹחוֹת דַּבְּרוּ־לָנוּ חֲלָקוֹת חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת

    מצודת דוד:לרואים. לנביאי האמת יאמרו לא תראו נבואה למען הגיד לנו: לא תחזו לנו. לא תנבאו לנו נכוחות: דברו לנו חלקות. דברו כמו נביאי הבעל שמחליקין דבריהם ומחניפין לומר שלום יהיה לכם: חזו מהתלות. הם אינם אומרים שהם מהתלות אבל הנביא קורא לדברי נביאי השקר מהתלות וכאלו הנביא אומר להם הנה תאמרו הנבאו לנו כדברי הנביאים האומרי׳ שלום הלא דבריהם המה מהתלות ולא דברים ישרים:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ולחוזים. ולנביאים:

    נכוחות. ענין דברים ישרים כמו כולם נכוחים למבין (משלי ט):

    חלקות. דברים רכים וחנופה:

    מהתלות. ענין לעג כמו ואיש ברעהו יהתלו (ירמיהו ט׳:ד׳):

    רש"י

    חלקות. חנפיות:

    חזו. הנבאו:

    אבן עזרא

    לא תראו. לנו, לא תתנבאו:

    ונקראו רואים בעבור שנבואת' במראות אלהים:

    נכוחות. כמו דברים [צ"ל דבריך] ישרי' ונכוחים (שמואל ב' ט"ו ג') והוא שם התאר:

    דברי חלקות. שם, וכן חזו מהתלו':

11. (יא)סוּרוּ מִנֵּי־דֶרֶךְ הַטּוּ מִנֵּי־אֹרַח הַשְׁבִּיתוּ מִפָּנֵינוּ אֶת־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:סורו מני דרך. אומרי׳ לנביאי ה׳ סורו מן הדרך הזה מן האורח הזה שאתם אומרים לנו בכל יום שלא נעשה כתאות לבבינו: השביתו וכו׳. השביתו ממה שאתם אומרים לנו כל יום בשם קדוש ישראל:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מני. כמו מן והיו״ד נוספת:

    השביתו. ענין בטול:

    רש"י

    הטו. אותנו:

    מני אורח. חפצים אנו בנבואת שקר:

    אבן עזרא

    סורו. אלה דברי העם לנביאים:

    השביתו. ממנו זכר או שם השם:

12. (יב)לָכֵן כֹּה אָמַר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יַעַן מָאָסְכֶם בַּדָּבָר הַזֶּה וַתִּבְטְחוּ בְּעֹשֶׁק וְנָלוֹז וַתִּשָּׁעֲנוּ עָלָיו

    מצודת דוד:בדבר הזה. בדברי הנביאים האומרים בשם ה׳: בעושק ונלוז. במה שתעשקו עשירי העם לתת שוחד ומתן לנלוז הוא מלך מצרים הנלוז במעגלותיו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ונלוז. ענין נטיה מדרך הישר כמו ונלוזים במעגלותם (משלי ב):

    ותשענו. ענין סמיכה:

    רש"י

    בדבר הזה. בנבואת אמת:

    ונלוז. מגונה וליצן:

    אבן עזרא

    בדבר הזה. בנבואה:

    ותבטחו בעושק. ובממון:

    ונלוז. שם התואר, וכן הו' ודבר נלוז, כמו כי תועבת יי נלוז (משלי ג' ל"ב) והוא הפך הישר:

13. (יג)לָכֵן יִהְיֶה לָכֶם הֶעָוֺן הַזֶּה כְּפֶרֶץ נֹפֵל נִבְעֶה בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה אֲשֶׁר־פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹא שִׁבְרָהּ

    מצודת דוד:העון הזה. הסרת הבטחון מה׳ וההשענה במצרים: כפרץ נופל. כפרץ של חומה שנפל קצת ממנה וכמקום נפוח כעין אבעבועות הנמצא בחומה מקלקול הגשמים שהנה עם כי הפרצה או הנפוח היא בקצה החומה ובנין החומה היא חזקה עכ״ז תשבר ותפול כל החומה פתאום בעבור זה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כפרץ. ענין שבירה:

    נבעה. מל׳ אבעבועות וכן מים תבעה אש (לקמן ס״ד):

    נשגבה. חזקה:

    לפתע. כמו בפתע וכן ישבת לכסא (תהלים מ) ומשפטו בכסא וכפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל י״ב):

    רש"י

    כפרץ. של חומה שנפל:

    נבעה בחומה נשגבה. מגולה ליכנס בה בחומות משגבכם נבעה לשון גלוי כמו בעובדיה (א ו) נבעו מצפוניו אתגליין מטמרוהי, ודונש פתר נבעה בליטה שהחומה נעשית כמין אבעבועות מפני הגשמים וקילקול טיט רעוע:

    אבן עזרא

    לכן. טע' ותבטחו בממון שתתנו למלך אשור ולא יבוא, העון הזה, ישחתכם:

    כפרץ [נפל נבעה]. כמגדל נופל או דבר נבעה, והוא מטעם נפוח מגזרת אבעבועות (שמות ט' ט') או יהיה נבעה תואר פרץ:

    פתע גם פתאום קרובים. כטעם אדמת עפר:

14. (יד)וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים כָּתוּת לֹא יַחְמֹל וְלֹא־יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד וְלַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא

    מצודת דוד:ושברה. ושבר החומה ההיא תהיה מכותת כשבר נבל מיוצר חרס אשר הוא כתות דק דק כי המכתת לא יחמול עליו מלכתתו כי טוב לו להחזירם לעפר לערבו בסיד לטוח הבתים והבורות: ולא ימצא במכתתו. בהשברים הכתותים לא ימצא חרס גדול שיהיה ראוי לשאוב בו אש מן היקוד או לקחת בו מים מן הגבא וכאומר אם העון הזה הוא קטן בעיניכם מ״מ יהיה סיבה על כליון נפלא:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נבל. כן יקרא כד היוצר וכן ונבליהם ינפצו (ירמיה מ ח) יוצרים. אומן חרס נקרא יוצר:

    כתות. ענין רציצה ושבירה לחתיכות רבות:

    יחמול. ענין רחמנות:

    במכתתו. בשבריו:

    חרש. כמו חרס בסמ״ך:

    לחתות. ענין לקיחת האש כמו גחלים אתה חותה על ראשו (משלי כ״ה:כ״ב) ועש״ז יקרא הכלי שחותין בו האש בשם מחתה:

    מיקוד. כן נקרא מקום הבערת אש כמו על מוקדה (ויקרא ו):

    ולחשוף. ענין שאיבה כמו לחשוף חמשים פורה (חגי ב׳:ט״ז):

    מגבא. מקום כניסת מעט מים וכן בצאתו וגבאיו (יחזקאל מ״ז):

    רש"י

    נבל יוצרים. נוד של חרס:

    ולא ימצא. במכתת שבריו חרס גדול שיהא ראוי לחתות בו אש מיקוד ולשאוב בו אש מן ההסק, כל שאיבת אש נופל בה לשון חתייה:

    ולחשוף מים. לדלות וכן (חגי ב׳:ט״ז) לחשוף חמשים פורה וכן חשפי שובל (לקמן מז) דלי מים מן שבילך אשפוייש"נט בלע"ז:

    מגבא. גוב מלא מים:

    אבן עזרא

    ושברה וגו' נבל. כלי יוצר:

    לא יחמול. לכתותו:

    לחתות אש. כמו יחתה (משלי ו' כ"ז), גחלים אתה חותה על ראשו [שם כ"ה כ"ב], והוא מפעלי הכפל:

    ולחשוף. מגזרת מחשוף הלבן (בראשית ל' ל"ז) חשף יי את זרוע קדשו (ישעיהו נ"ב י'):

    מגבא. מגזרת וגבאיו (יחזקאל מ"ז י"א) תרגם בור בארמית, וטעם לחשוף לגלות, כי המים הם בסתר, וזה הטעם על היורדים מצרים:

15. (טו)כִּי כֹה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם וְלֹא אֲבִיתֶם

    מצודת דוד:בשובה ונחת תושעון. אם הייתם בוטחים בי ולא במצרים הייתם אז נושעים בהשקט ונחת מבלי טורח מלחמה: תהיה גבורתכם. הייתם מתגברים על האויב בישיבת השקט ובבטחון ה׳ מבלי עמל: ולא אביתם. לא רציתם בזה כ״א במלחמה בעזרת מצרים:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בשובה. ענין השקט ומרגוע וכן נפשי ישובב (תהלים כ״ג):

    ולא אביתם. לא רציתם:

    רש"י

    כי כה אמר. הקב"ה לכם זה ימים אין אתם צריכים לבקש לכם מעוז מצרים ולאבד ממונכם כי בשובה ונחת תהיה לכם תשועה בלא שום טורח אם תשמעו לי:

    בשובה. לשון ישוב ומרגוע וכן שובה ה' רבבות אלפי ישראל (במדבר י):

    בהשקט. הבא לכם מאתי ובבטחה תהיה גבורתכם:

    אבן עזרא

    בשובה. השקט. כמו שובה יי רבבות אלפי ישראל (במדבר י' ל"ו), הטעם כי תשועה תהיה לכם במקומכם ולא תרדו מצרים:

16. (טז)וַתֹּאמְרוּ לֹא־כִי עַל־סוּס נָנוּס עַל־כֵּן תְּנוּסוּן וְעַל־קַל נִרְכָּב עַל־כֵּן יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם

    מצודת דוד:ותאמרו לא. אמרתם לא נבטח בה׳ אלא נתרומם כנס הזה בעזרת סוסים הבאים ממצרים: על כן תנוסון. בעבור זה תנוסון מפני האויב ויהיה לכם השפלה ולפי שהוא לשון נופל על לשון אמר כן: ועל קל נרכב. נתחזק ברכיבת סוסים קלים הבאים ממצרים: על כן יקלו רודפיכם. בעבור זה יקלו הרודפים ויתחזקו עליכם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ננוס. מלשון נס והוא כלונס ארוך וענינו הרמה כנס וכן נס להתנוסס (שם ס):

    תנוסון. מלשון ניסה ובריחה:

    רש"י

    על סוס ננוס. נתקשר במלכי מצרי' ונביא משם סוסים קלים לנוס:

    אבן עזרא

    ותאמרו וגו'. אמר רבי יונה המדקדק כי ננוס מגזרת נס, כטעם נרכב שיש אחריו, ויש אומרים שהוא כמשמעו, אתם נסתם ורודפיכם יניסון אתכם:

    על קל. שם התאר לסוס או [צ"ל כמו] כר לגמל:

17. (יז)אֶלֶף אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה תָּנֻסוּ עַד אִם־נוֹתַרְתֶּם כַּתֹּרֶן עַל־רֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל־הַגִּבְעָה

    מצודת דוד:אלף אחד. אלף אנשים מכם אשר כל אחד יהיה מיוחד: מפני. חוזר על מלת תנוסו לומר אלף מכם תנוסו מפני גערת אחד מן האויבים ומפני גערת חמשה תנוסו כולכם: עד אם. תהיו מפוזרים עד אשר תשארו יחידים כתורן הספינה כאשר יעמידהו על ראש ההר שנראה למרחוק יחידית כי אין דבר נראה עמה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גערת. ענין גערת נזיפה:

    כתורן. הוא העץ הגבוה הזקוף על הספינה וכן בל יחזקו כן תרנם (לקמן ל״ג):

    וכנס. הוא כלונס ארוך עשוי לתלות בו מפה לסימן לאנשי הצבא להתאסף ולבוא:

    רש"י

    אלף אחד. מכם מפני גערת אחד. מן האויבים או כולכם מפני גערת חמשה תנוסו:

    אם נותרתם. כמו אשר נותרתם:

    כתורן. עץ גבוה תקוע בארץ כמין תורן הספינה שקורין מש"ט בלע"ז:

    וכנס. אף הוא כלונס גבוה שנותנים בראש הגבעה וכשרוא' הצופה גייסות באין נותן עליו סודר והרוח מוליכו והוא סימן שינוסו או יתקבצו:

    אבן עזרא

    אלף. סמוך אל אחד מהם והוא תאר לשר, והטעם כי שר שיש לו אלף אנשים ינוס מפני גערת אדם אחד:

    תנוסו. כלכם:

    כתורן. רמז שישארו מעט מהרבה, והנכון בעיני כי טעם כנס על הנותרים בירושלם שלא ירדו על מצרים:

18. (יח)וְלָכֵן יְחַכֶּה יְהוָה לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם כִּי־אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט יְהוָה אַשְׁרֵי כָּל־חוֹכֵי לוֹ

    מצודת דוד:ולכן. הואיל ולא אביתם לשמוע: יחכה וכו׳. לא ידלג על הגזירה הרעה למהר להביא הטובה אלא יחכה וימתין עד בוא קיצה: ירום. יתרומם ויתרחק לרחמכם: כי אלהי משפט ה׳. ולכן יפרע תחלה מן המורדים בו: אשרי וכו׳. אבל אשרי לכל המקוים לו לנחמות אשר הבטיח כי לא יפול דבר:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יחכה. ענין איחור כי לדבר המתאחר מחכים ומקוים לה:

    לחננכם. מלשון חנינה:

    ירום. מלשון הרמה למעלה:

    חוכי. ענין תקוה:

    רש"י

    ולכן. על שלא אביתם לשמוע:

    יחכה ה' לחננכם. אינו מדלג לכם על הגזרה הרעה שנגזרה עליכם כדי למהר ולהביא הטובה אלא יחכה וימתין עד בא קיצה:

    ולכן ירום לרחמכם. יתרחק לרחמכם:

    כי אלהי משפט ה'. ויפרע תחי ווה מן המורדים בו:

    אשרי כל חוכי לו. לנחמות אשר הבטיח כי לא יפול דבר:

    אבן עזרא

    ולכן יחכה יי. על דרך דיבור בני אדם:

    לחננכם. מפעלי הכפל על משקל אין גחלת לחמם (ישעיהו מ"ז י"ד), מהבנין הקל, ממשקל לשכב את בת יעקב, ואם הם זרות בדקדוק:

    ולכן הוא ירום לרחמכם כי השם יעשה לכם משפט מאשור:

19. (יט)כִּי־עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם בָּכוֹ לֹא־תִבְכֶּה חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָךְ

    מצודת דוד:כי עם בציון. עוד ימים באים אשר העם הנשאר בציון והעם אשר ישב בירושלים לא יצטרכו לשאול בקשה מה בבכיה כי יחון אותם לשמוע קול זעקתם ואם תהיה בזולת הבכי: כשמעתו. מיד כשישמע את קול יענה לך:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    כי. עוד ימים באים אשר ישאר להיות יושב בציון ובירושלים צדיק יהיה:

    בכו לא תבכה. לא תצטרך לבקש בקש' מאת הקדוש ברוך הוא בבכי כי לקול זעקך ענך:

    אבן עזרא

    כי עם. בכו לא תבכה וגו'. אלה דברי הנביא, כי השם יחנך:

    ובא לקול הלמ"ד בעבור שזעקת אליו:

    ענך. מלה זרה בדקדוק וכן כי פארך (ישעיהו נ"ה ה'):

20. (כ)וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ וְלֹא־יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת־מוֹרֶיךָ

    מצודת דוד:ונתן וכו׳. רצה לומר המקום יתן בלבבכם להסתפק בלחם צר ומים לחץ כאלו דחוק לכם הלחם והמים ולא תהיו שטופים אחר התענוגים כמו עתה: ולא יכנף עוד מוריך. הקב״ה המלמדך להועיל לא יסתיר פנים ממך ואחז במשל כאדם המכסה פניו בכנף בגדו שלא יראוהו: והיו עיניך. כשלא יסתיר פניו אם כן יהיו עיניך רואות אותו ר״ל תוכל לשאול כל צרכיך כי ימלא משאלותיך:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    צר. לחץ פתרון אחד להם מענין דחק:

    יכנף. מלשון כנף בגד והוא קצות הבגד:

    מוריך. מלמדך וכן יורה דעה (לעיל כח):

    רש"י

    לחם צר ומים לחץ. לא תהיו כרוכים אחר תענוגים כאשר אתם עתה כמה שנאמר השותים במזרקי יין (עמוס ו׳:ו׳) הנה ששון ושמחה (לעיל כב):

    ולא יכנף. לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו:

    מוריך. הקב"ה המלמדך להועיל:

    אבן עזרא

    ונתן. לחם צר ומים לחץ. שהיו ברעב כאשר פירשתי ושב לבנון לכרמל, ומים איננו סמו' וכן הוא ומים מי לחץ, כמו האהלה שרה אמו (בראשית כ"ד ס"ז):

    ולא יכנף. ירחק שיהיה בכנף הארץ:

    מוריך. בדרך הישרה והם חזקיהו ושריו:

    והיו עיניך. כפול בטעם כמשפט:

21. (כא)וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ כִּי תַאֲמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ

    מצודת דוד:ואזניך וכו׳. לא כמו שאתם מואסים עתה בדברי ותאמרו לא תחזו לנו נכוחות כי אז תהיינה אזניך נטויות לאחורך ולשמוע דבר מאתי אשר יאמר זה הדרך לכו בו: כי תאמינו. בין כשתרצו ללכת אל הימין בין אל השמאל תהיו תאבים לשמוע דבר ה׳ אם נכון הדבר:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תאמינו. מל׳ ימין ובאה האל״ף במקום היו״ד:

    רש"י

    ואזניך תשמענה וגו'. לא כמו שאתם עושים עתה שאתם מואסים בדברו ואומרים לא תחזו לנו נכוחות כי אם אזניך יהיו נטויות אף אחריך לשמוע דבר מאתי אולי יבא נביא ויורך דרך ללכת בין ימין ובין שמאל:

    אבן עזרא

    ואזניך וגו'. הטעם כי בעיניך תראה מוריך לפניך, וכן מאחריך תשמע דברי הנביאים והמוכיחים, ויש אומרים כי זה דרך משל על מראה הלב ומשמעו:

    כי תאמינו האל"ף תחת יו"ד ימין וכמוהו רבים, והטעם כי אם תאמינו או תשמאילו מהדרך ישרה תשמע באזניך מוריך בדרך הטובה:

22. (כב)וְטִמֵּאתֶם אֶת־צִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ וְאֶת־אֲפֻדַּת מַסֵּכַת זְהָבֶךָ תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ

    מצודת דוד:וטמאתם וכו׳. רצה לומר בעיניכם יהיה טמא צפוי פסילי הכסף וחגורת מסכת הזהב: תזרם כמו דוה. תפזרם ותזרקם למרחוק כמו הנדה היושבת רחוק מבעלה בימי נדת דותה: צא תאמר לו. תאמר עליו צא חוצה וכן אמר חזקיה והוציאו את הנדה מן הקדש (דה״ב כט) ועל הפסל אמר:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    צפוי. ענין חפוי וכסוי:

    אפדת. חגורה כמו ואפדת לו בחשב האפוד (שמות כ״ט:ה׳):

    מסכת. פסל הניצוק ממתכת וכן אלהי מסכה (שם ל״ד):

    תזרם. ענין פזור למרחוק וכן זרה הלאה (במדבר י״ז):

    דוה. כן תקרא הנדה כמ״ש כימי נדת דותה (ויקרא י״ב:ב׳):

    רש"י

    אפדת. נוי:

    כמו דוה. יהיו מאוסי' בעיניך כנדה:

    אבן עזרא

    וטמאתם. צפוי, שם:

    אפודת. מכסה יקר על הצלם:

    תזרם. כי הם אסורים בהנאה:

    כמו דוה. אשה טומאה שלא יגע בה טהור:

23. (כג)וְנָתַן מְטַר זַרְעֲךָ אֲשֶׁר־תִּזְרַע אֶת־הָאֲדָמָה וְלֶחֶם תְּבוּאַת הָאֲדָמָה וְהָיָה דָשֵׁן וְשָׁמֵן יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב

    מצודת דוד:ונתן מטר זרעך. האל יתן מטר לצורך זרעך וכו׳ וכן יתן לך לחם תבואת האדמה כי לא יבוא שדפון וירקון ולא יאכלנו הארבה: והיה דשן ושמן. ארצך תהיה דשן ושמן לגדל פירות משובחים: ירעה. כל אחד ממקניך ירעה במרעה טובה עד שכל אחד מהכרים יהיה רחב ובעל בשר:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    דשן. ענינו כמו שמן:

    כר. כבש שמן וכן שלחו כר (לעיל טו):

    רש"י

    ונתן. הקב"ה את מטר זרעך:

    ושמן. ל' דבר שמן ואינו ל' שמן לפיכך טעמו למטה ונקוד קמץ:

    כר נרחב. עד שיהיו הכרים שמנים ורחבים:

    כר. כבש ל"א מישור נרחב כמו (בראשי' יב) ככר הירדן וכמו (ויקרא כג) כרמל כר שהוא מלא תבואה:

    אבן עזרא

    ונתן. אשר תזרע. אחר מות מלך אשור:

    כר. כמו ככר הירדן (בראשית י"ג י'), וכן (כי) בת עין (תהלים י"ח ז') חסר בי"ת, כל כך יהיה הזרע והצמח רב:

24. (כד)וְהָאֲלָפִים וְהָעֲיָרִים עֹבְדֵי הָאֲדָמָה בְּלִיל חָמִיץ יֹאכֵלוּ אֲשֶׁר־זֹרֶה בָרַחַת וּבַמִּזְרֶה

    מצודת דוד:עובדי האדמה. כי בהם חורשים השדה לזריעה: בליל חמיץ יאכלו. מאכלם יהיה תבואה בלולה במוץ המוחזק ברוב תבואה: אשר זורה. ר״ל יחזקו המוץ בתערובות תבואה נקיה אשר זורה ברוח על ידי הרחת ובמזרה להסיר הפסולת כי מרוב הברכה יאכילו גם לבהמות תבואה נקיה:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    והאלפים. השוורים כמו שגר אלפיך (דברים ו) והעירים. כן יקראו החמורים עודם קטנים:

    בליל. מל׳ בלבול וערבוב:

    חמיץ. מל׳ חמץ ור״ל מחוזק כדבר המחמץ:

    זורה. ענין פזור התבואה מול הרוח להפריח הפסולת וכן זורה את גורן (רות ג׳:ב׳):

    ברחת. שם כלי שזורין בו התבואה ונקרא כן לפי שמניפין אותו אל הרוח:

    ובמזרה. גם הוא שם כלי עשוי לזרות בו התבואה:

    רש"י

    והאלפים. שוורי':

    בליל חמיץ. כמו (איוב ז) על בלילו, קשין ותבן מחומצין ומחוזקין בתבואה שבתוכם יאכלו:

    אשר זורה. התבואה פעמיים אחת ברחת ואחת במזרה כדי לנקות התבואה לפיכך יהיה התבן בלול בתבוא' שזורה במזרה אצל הקשין:

    רחת. פיל"א בלע"ז:

    מזרה. יו"ן בלע"ז, ומדרש אגדה בליל ל' בלול שיהא האוכל בלול בתבן:

    אבן עזרא

    והאלפים. השוורים שיחרשו כהם וכן העיירים, כמו שגר אלפיך (דברים ז' י"ג):

    בליל. כמו אם יגעה שור על בלילו (איוב ו' ה'):

    חמיץ. גם חמץ שוים:

    אשר זרה. אותו:

    ברחת. מגזרת רוח והוא כלי ובמזרה:

25. (כה)וְהָיָה עַל־כָּל־הַר גָּבֹהַ וְעַל כָּל־גִּבְעָה נִשָּׂאָה פְּלָגִים יִבְלֵי־מָיִם בְּיוֹם הֶרֶג רָב בִּנְפֹל מִגְדָּלִים

    מצודת דוד:והיה על כל הר וכו׳. פלגים מרוב המטר: ביום הרג רב. כל זה הטובה יהיה בעת שיהיה הרג רב במחנה אשור על ידי המלאך המכה בם: בנפול מגדלים. באבדן השרים הגדולים שבהם:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פלגים. אמות המים המתפלגים ומתפרדים אילך ואילך:

    יבלי מים. גם הוא מענין פלגים כמו ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיהו י״ז:ח׳) וכפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב):

    רש"י

    יבלי מים. נהרי מים כמו (ירמיהו י״ז:ח׳) ועל יובל ישלח שרשיו:

    ביום הרג רב. שיהא טבח גדול (בארץ אשור) ויונתן תרגם ביום קטול רב במיפל רברבין:

    אבן עזרא

    והיה על כל הר גבוה. פלגים יבלי מים. כמו ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה י"ז ח'), והטעם רב המטר עד שיעמוד על ההרים:

    ביום הרג רב וגו'. שימותו אנשים בנפל מגדלים, וזאת נחמה, כי אם ימותו עשרה יחיו רבבות, כי בעבור שיפול קיר על האלמנה לא יעצור השם הגשם שלא ישלחנו להחיות רבים, כי אין לגשם דעת שירד על מקום אחד ולא על מקום אחר עמו ביחד:

26. (כו)וְהָיָה אוֹר־הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְהוָה אֶת־שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא

    מצודת דוד:כאור החמה. תבהיק אורה כמו אור החמה: יהיה שבעתים כאור וכו׳. יהיה שבעה פעמים ככה וחזר ופירש שיהיה כאור שבעת הימים ביחד והוא ענין משל על רוב הטובה כלפי שנאמר ביום רעה שמש וירח קדרו (יואל ב׳:י׳): ביום חבוש. זה הטובה יהיה בעת ירפא שברם ומכתם ר״ל אחר מפלת אשור שיהיה מכה בהם:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חבוש. ענין כריכת מטלית על מקום השבר כמו ולא חובשו (לעיל א):

    ומחץ. ענין מכה ופצע כמו מחץ ראש (תהלים קי):

    רש"י

    שבעתים כאור שבעת הימים. שבעתים שבע שבעיות כאור של שבעת הימים הרי ארבעים ותשע שביעיות העולים לשלש מאות וארבעים ושלשה:

    אבן עזרא

    והיה וגו'. כל המפרשים אמרו כי זה הפסוק לעתיד, וטעם הפרשה על מלחמת גוג ומגוג, רק רבי משה הכהן אמר שהיא כולה דבקה. והנה אחריה אומר הוי היורדים מצרים וככה לפניה:

    וטעם אור הלבנה. שהשם יחזק אור הלבנה והחמה אחרי הגשם הרב, וזה דבר פלא:

    שבעתים. פי' כאשר פירש הנביא, כאור שבעת הימים, והטעם כאור שבעת הימים מחובר:

    ביום חבוש יי. בזמן שירפ' השם מכת ישר' בימי גוג או בימי אשור:

27. (כז)הִנֵּה שֵׁם־יְהוָה בָּא מִמֶּרְחָק בֹּעֵר אַפּוֹ וְכֹבֶד מַשָּׂאָה שְׂפָתָיו מָלְאוּ זַעַם וּלְשׁוֹנוֹ כְּאֵשׁ אֹכָלֶת

    מצודת דוד:הנה שם ה׳. מפלת אשור שהוא שם גבורתו של המקום הנה המפלה ההיא בא ממרחק רצה לומר מן השמים על ידי המלאך המכה בהם: בוער אפו. הבערת האף וכובד המשא העמוסה על אשור בא ממרחק מן השמים: שפתיו. שפתי ה׳ והוא דברי הנבואה על מפלת אשור: ולשונו וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    זעם. כעס וקצף:

    אוכלת. שורפת:

    רש"י

    שם ה'. גבורתו שתהא לו לשם מה שיעשה סנחריב:

    בא ממרחק. להאמין מה שהבטיח זה ימים רבים:

    משאה. ה"א יתירה ואינו אלא כמו משא לפיכך נקודה רפי:

    אבן עזרא

    הנה שם. טעם שם שישמע מעש' השם במחנה אשור:

    וטעם ממרחק מהשמים, בעבור רדת המלאך:

    וכבד משאה. כמו והמשאת החלה (שופטים כ' מ') כי שמות [רבות] הם לעשן:

28. (כח)וְרוּחוֹ כְּנַחַל שׁוֹטֵף עַד־צַוָּאר יֶחֱצֶה לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא וְרֶסֶן מַתְעֶה עַל לְחָיֵי עַמִּים

    מצודת דוד:ורוחו. רוח פיו הוא כנחל השוטף בחזקה המגיע עד הצואר ושמה יחלקו את הגוף להיות מה ממעל למים ומה במים ור״ל כמו שיש סכנה במים הבאים ושוטפים בשעור זה כן יסתכנו מחנה אשור ויפלו: להנפה גוים. רוח ה׳ דבר להניף העמים אשר במחנה אשור בנפת שוא כי הנפה היתה עשויה לברר הבר מן התבן אבל הנפה הרעה שנקביה גסות אין בה תועלת כי הכל נופל דרך הנקבים וכן מחנה אשור ינפו בנפת שוא כי כולם יכלו ולא ישאר שארית: ורסן מתעה. כי הרסן ההושם על לחיי הבהמה מיישרה להוליכה בדרך הישר לבל תתע אבל הרסן שישים האל על לחיי העמים ההם להוליכם לירושלים הרסן הזה יתעה אותם כי ילכו לאבדון ר״ל המקום יתן בלבבם ללכת לירושלים לרע להם:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ורוחו. ענין דבור הבאה בהפחת הרוח:

    שוטף. ענין מהירות ההלוך:

    יחצה. ענין חלוקה כמו ותחץ לארבע רוחות השמים (דניאל י״א:ד׳):

    להנפה. להוליך ולהביא ולפזרה בתוך הנפה והוא כעין כברה ובדרז״ל ונפה שמוציאה את הקמח (אבות פ״ה):

    שוא. ר״ל רעה:

    ורסן. היא מה שמוליכין הבהמה ע״י כמו במתג ורסן (תהלים לב):

    מתעה. מל׳ תועה:

    לחיי. הוא המקום שאצל העין:

    רש"י

    כנחל שוטף. אשר העובר בו יחצה בו עד צוארו שאין בו שום כח לעמוד בפני שטף המים:

    להנפה. להניף אווני"ר בלע"ז:

    בנפת שוא. לא להועיל להם והם סבורים להועיל:

    רסן. פרומבי"א פרינ"ק בלע"ז:

    אבן עזרא

    ורוחו. הרוח היוצא מפיו, דרך משל על דבר המלאך:

    להנפה. רובי המפרשים אומרים כי להנפה כמו להניף, ורבי משה הכהן אמר שהוא כמו רסן, והנה זה הרוח כרוח שקר שהתנבא עליו מיכיהו (מלכים א' כ"ב י"ט), וזהו הנכון, והטעם כי הרסן יושם על לחיי הסוס להוליכו לדרך הישר' וזה הרוח ישים רסן מתעה. וכמוהו בנפת שוא. והנה טעם להנפה כמו קשר:

29. (כט)הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ־חָג וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר־יְהוָה אֶל־צוּר יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:השיר יהיה לכם. בעת יפלו מחנה סנחריב יהיה לכם שיר כמו השיר שהיה במצרים בלילה אשר התקדש להיות בו חג והוא ליל פסח: ושמחת לבב. יהיה לכם שמחת לבב כשמחת מביאי בכורים שהיה החליל מכה לפניהם לבוא בהר ה׳ הוא הר הבית:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    התקדש. מל׳ קודש:

    בחליל. שם כלי נגון:

    צור. חוזק ומעוז:

    רש"י

    השיר יהיה לכם. בליל הפסח תבא לכם שמחה זו:

    כליל התקדש חג. כמו שאמרת' שיר של הפסחים במצרים ונראה מקרא זה כאילו בא ללמד על סנחרב ולימד על פרעה שאמרו הלל בליל אכילת פסחים מדרש תהלים:

    כהולך בחליל. ותשמחו במפלת סנחריב כשמחת מביאי ביכורים שהיה החליל מכה לפניהם לבוא בהר ה', כמו ששנינו במס' בכורים:

    אבן עזרא

    השיר וגו'. הכ"ף לנכח יהודה:

    כליל התקדש חג. ליל הפסח, על כן אמרו הקדמונים ז"ל כי בליל הפסח נכחד מחנה אשור:

    לבא בהר יי. דבר עם כהולך:

30. (ל)וְהִשְׁמִיעַ יְהוָה אֶת־הוֹד קוֹלוֹ וְנַחַת זְרוֹעוֹ יַרְאֶה בְּזַעַף אַף וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה נֶפֶץ וָזֶרֶם וְאֶבֶן בָּרָד

    מצודת דוד:והשמיע ה׳ וכו׳. אחז במשל מדרך בני אדם הנלחמים שמרימים קול צווחה לאיים על שכנגדם: ונחת זרועו. הנחת זרועו להכות בהם יראה בקצף גדול ובלהב אש השורפת ובנפץ וזרם ואבן ברד ר״ל לא ישאר מהם שארית כאלו הביא עליהם כל המכות הללו:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הוד. הדר ויופי:

    ונחת. מל׳ הנחה:

    בזעף אף. כפל המלה בשמות נרדפים:

    נפץ. ענין רציצה עם הפזור כמו ונפוץ הכדים (שופטים ז):

    וזרם. ענין מרוצת המים:

    ואבן ברד. ר״ל ברד קשה וכבד:

    רש"י

    ונחת זרועו. אין זה ל' נוח אלא ל' נוחות פושלמנ"ט בלע"ז כמו וינח בכל גבול מצרים (שמות יז) הנחת גבורתו יראה בלהב אש שנשרפו אוכלוסי סנחריב:

    נפץ. ל' שיבור יותר:

    וזרם. קילוח מטר סוחף:

    אבן עזרא

    והשמיע. הוד קולו, כאשר יפחד השומע מקול רעם:

    ונחת. ירידה כמו ותנחת עלי דרך (תהלים ל"ח ג'):

    יראה. לעולם:

    בי"ת בזעף מושך אחר:

    בנפץ מגזרת תנפצם [שם ב' ט']:

    ואבן ברד. דרך משל:

31. (לא)כִּי־מִקּוֹל יְהוָה יֵחַת אַשּׁוּר בַּשֵּׁבֶט יַכֶּה

    מצודת דוד:כי מקול ה׳. מגערת ה, ישבר אשור כאלו הכה אותו בשבט המשבר:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יחת. ענין שבירה כמו תחתה קשתותם (ירמיה נא):

    רש"י

    מקול ה' יחת אשור. אזנים פתח להם ושמעו שירה מפי חיות ומתו באגדת חלק:

    בשבט יכה. אשור אשר היה רגיל להכותך בשבטו:

    אבן עזרא

    בשבט יכה. כאילו בשבט יוכה, או כי בשבט יכנו השם:

32. (לב)וְהָיָה כֹּל מַעֲבַר מַטֵּה מוּסָדָה אֲשֶׁר יָנִיחַ יְהוָה עָלָיו בְּתֻפִּים וּבְכִנֹּרוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה נִלְחַם־בָּם

    מצודת דוד:והיה כל מעבר וכו׳. פתרון המקרא בסרוס כאלו אמר והיה בתופים ובכנורות כל מעבר מטה מוסדה אשר יניח ה׳ עליו ובמלחמות תנופה נלחם בם ר״ל יהיה שמח לנגן בתופים ובכנורות כל מקום אשר מחנה אשור שהוא כמטה מוסדה עבר שם בדרך מהלכו והשחיתה והשמחה תהיה בשמעם אשר המקום הניח עליו זרועו להכותו ונלחם בם במלחמות תנופת שוא כי כולם כלו ולא נשאר שארית כמ״ש למעלה להנפת גוים בנפת שוא:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מעבר. מל׳ עברה:

    מוסדה. מל׳ יסוד וחוזק:

    בתופים ובכנורות. שמות כלי נגון:

    תנופה. מל׳ נפה והוא כעין כברה:

    רש"י

    והיה כל מעבר מטה מוסדה. כל מעברות תוקף יסודות אוכלוסיו כל המקומות אשר עברו שם והשחיתום וביום מפלתם יניח ה' עליהם על שמועת מפלתם והם יהיו בתפים ובכינורות, וכה פתרון המקרא בסירוס והיה בתפים ובכינורות כל מעבר מטה מוסדה אשר יניחם ה' עליו ובמלחמות תנופת שוא מעלה ומוריד נלחם בם הקב"ה, ומדרש אגדה תנופת קציר העומר עמדה לישראל באותה מלחמה כי ליל ששה עשר בניסן היה:

    אבן עזרא

    והיה כל מעבר מטה מוסדה. פעול מהבנין הכבד הנוסף, כי הנה מטה על לשון נקבה, שמעו מטה ומי יעדה [מיכה ו' ט'], והטעם כל מקום שיעבור עליו זה השבט, (וכן המטה) אשר יניח יי עליו, לא יהיה לשם יגיעה, רק יכה, והמכה, הוא המלאך, שמח כמו בתופים ובכנורות:

    ובמלחמות תנופה. תנופת יד לנגן:

33. (לג)כִּי־עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה גַּם־הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה נִשְׁמַת יְהוָה כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ

    מצודת דוד:כי ערוך מאתמול תפתה. הגיהנם בוערה בחוזק רב כאלו נערך מאתמול ר״ל מזמן קרוב שלא נקלקל הסדור עדיין: גם היא למלך הוכן. לצורך סנחרב וחילו: העמיק הרחיב. האל העמיק והרחיב את הגיהנם להחזיק את כל המחנה הגדול של אשור: מדורתה אש ועצים הרבה. מדורת הגיהנם היא גחלי אש ושלהבת מעצים הרבה: נשמת ה׳. ההבל היוצא מפי ה׳ שהיא כנחל של גפרית דולק בוערה שם בגיהנם והכל הוא דרך משל על מרבית היסורים:

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ערוך. ענין סדור:

    מאתמול. ר״ל מזמן קרוב וכן ואתמול עמי לאויב יקומם (מיכה ב׳:ח׳):

    תפתה. כן יקרא הגיהנם ע״ש שכל הנפתה ביצרו נופל בו וכן ותופת לפנים אהיה (איוב י״ז:ו׳):

    הוכן. מלשון הכנה:

    מדורתה. ענין תבערה כמו אגדיל המדורה (יחזקאל כד):

    נשמת. ענין נשיבת רוח הפה כמו מנשמת אל יתן קרח (איוב ל״ז:י׳):

    בוערה. דולקת:

    רש"י

    כי ערוך מאתמול. יום שני לבריאת עולם יום שיש לו תמול ואין לו שלשום:

    תפתה. גיהנם שכל המתפתה ביצרו נופל שם:

    למלך הוכן. לצורך סנחריב וחילו:

    מדורתה. לשון אש נסקת מערכת עצים על האש קרויה מדורה:

    נשמת ה'. נפיחת רוחו:

    בוערה. בוערת:

    אבן עזרא

    כי. מאתמול. ואם הוא בשורק הוא כמו חולם, וטעם אתמול מלפנים:

    תפתה. שם מקום מטונף סביב ירושלים, ושם ישליכו כל דומן ויעלה ממנו עשן, והטעם כי השם ערך למחנה אשור:

    גם הוא למלך הוכן. הטעם כי נכחד כל נגיד ושר ויש אומר כי היא [צ"ל הוא] רמז למלך אשור:

    מדורתה. מגזרת מדורה (יחזקאל כ"ד ט') מקום בעור האש:

    נשמת יי. היוצאה מהרה וזה דרך משל על הגזרות הבאות במהרה: