ישעיהו פרק כ״ט

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד סְפוּ שָׁנָה עַל־שָׁנָה חַגִּים יִנְקֹפוּ

   מצודת דוד:הוי אריאל. אמר הנביא יש להתאונן על המזבח העומד בהעיר אשר שכן שם דוד: ספו וכו׳. כי מעולם לא לן אדם בירושלים ועון בידו כי תמיד השחר כפר על עוונות הלילה ותמיד של בין הערבים כפר על עוונות היום אבל מעתה יתוספו עוונות שנה זו על עונות שנה שעברה כי הקרבנות יכרתו ואינם להתכפר:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אריאל. המזבח נקרא אריאל וכן קראו יחזקאל כמ״ש והאריאל שתים עשרה אורך (יחזקאל מ״ג:ט״ז) ונקרא כן ע״ש שירד עליו האש מהאל מן השמים ורבצה עליו כארי וכפל המל׳ כדרך הנוהם וצועק כמו מעי מעי אוחילה (ירמיהו ד׳:י״ט):

   קרית. עיר:

   חנה. שכן:

   ספו. מלשון תוספת:

   חגים. כן יקראו הקרבנות על כי רובם באים בחג וכן אסרו חג (תהלים קיח):

   ינקופו. ענין כריתה וחתוך כמו ונקף סבכי היער (לעיל י):

   רש"י

   הוי אריאל. ת"י מדבחא דה' ואף יחזקאל קראו כן שנא' (יחזקאל מ״ג:ט״ז) והאריאל שתים עשרה ע"ש אש של מעלה שהיתה רובצת כארי על גבי המזבח כמו ששנינו בסדר יומא ורבותינו פירשו על ההיכל שהיה צר מאחוריו ורחב מלפניו:

   קרית חנה דוד. דאיתבני בקרתא דשרא בה דוד:

   ספו שנה על שנה. ותמיד עונותיכם הולכים וחזקים עד שחגים שלכם ינקופו ויכרתו ל' נוקף זית (לעיל יז):

   אבן עזרא

   הוי אריאל. יש אומר כי נקראת ירושלם כן על שם המזבח, כמו וההראל, והאריאל (יחזקאל מ"ג ט"ו וט"ז), כי אותיות יהו"א מתחלפות, ויש אומרים שנקראת כן בעבור שמזלה אריה, וזה רחוק:

   קרית. סמוך ויחסר מלת אמת או הדומה לה:

   [חנה דוד]. שחנה שם דוד, או כך דרך הלשון לסמוך אל פועל עבר, כמו בראשית (בראשית א' א') תחלת דבר יי (הושע א' ב'):

   ספו שנה. הוסיפו שנה, כמו לספות עוד (במדבר ל"ב י"ד):

   וחגים הם העולות:

   ינקופו. פועל עומד, והטעם שיפסקו העולות, או יהיה פועל יוצא ותחסר מלת הנוקפים , כמו ויאמר ליוסף (בראשית מ"ח א'):

2. (ב)וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵל וְהָיְתָה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה וְהָיְתָה לִּי כַּאֲרִיאֵל

   מצודת דוד:והציקותי וכו׳. אביא מצוק וצרה על ירושלים ותהיה מלאה מצער ויללה ותהיה מוקפת הרוגים כמו המזבח המוקף זבחי בהמות:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   והציקותי. מלשון צוקה וצרה:

   לאריאל. קרא שם העיר ירושלם ע״ש המזבח העומד בה:

   תאניה ואניה. ענין אבל וצער כמו וירב בבת יהודה תאניה ואניה (איכה ב׳:ה׳):

   רש"י

   והיתה לי כאריאל. תהא מוקפת חללי חרב כמזבח המוקף זבחי בהמ':

   אבן עזרא

   והציקותי לאריאל. לירושלם:

   והיתה תאניה. כמו ואנו הדייגים (ישעיהו י"ט ח'), ויש אומרים מגזרת אנה (בראשית ל"ז ל"ו) שלא ישאר רק מקומה:

   והיתה לי כאריאל. שהמזבח שמם מהעולות, או כאריאל שיזבחו כלם:

3. (ג)וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב וַהֲקִימֹתִי עָלַיִךְ מְצֻרֹת

   מצודת דוד:וחניתי כדור עליך. אשכון עליך גייסות מסביב ככדור הזה שהיא עגולה ועל מחנה סנחריב יאמר: וצרתי עליך מוצב. אעיר לב סנחריב לצור עליך בהעמדת מוצב הוא מגדל עץ שמעמידים סמוך לעיר לזרוק ממנו חצים ואבני בליסטראות: מצורות. שאר מיני מצור:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וחניתי. מלשון חניה ושכנות:

   כדור. כמו ככדור ותחסר כ״ף השמוש וכן כדור אל ארץ רחבת ידים (לעיל כב) והוא כל מה שזורקין מיד ליד ומקבלין אותה:

   וצרתי. מלשון מצור וכן יקראו הבנינים שעושין ומקיפין את העיר לכבשה ונקראו כן ע״ש שהם מצירים ודוחקים אותם בזה:

   מוצב. מגדל עץ גבוה נצב הקומה:

   מצורות. מלשון מצור:

   רש"י

   כדור. כשורה של גייסות מקיפות:

   מוצב. ל' כרקום המוצב על העיירות:

   מצורות. ל' מצור:

   אבן עזרא

   וחניתי כדור. פתאם כמו כדור אל ארץ רחבת ידים (ישעיהו כ"ב י"ח):

   מוצב. מגדל מצב:

4. (ד)וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ וּמֵעָפָר אִמְרָתֵךְ תְּצַפְצֵף

   מצודת דוד:ושפלת. תהיה מושפלת ותדברי בהכנעה בקול נמוך כאלו הקול יוצא מתחת לארץ: ומעפר תשח אמרתך. תכופף אמרתך כאלו תדבר מן העפר וכפל הדבר במ״ש להורות על גודל ההכנעה: והיה כאוב. ותדבר בלחש בהכנעה וישמע קול כקול האוב הנשמע מארץ שהוא קול נמוך עד שלא ידמה דבור אדם אלא צפצוף כעופות: ומעפר. תצפצף בקול כאלו יוצא מן העפר וכפל הדבר פעמים רבות על גודל ההכנעה ומרבית התחנונים:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תשח. ענין כפיפה כמו וישח אדם (לעיל ב):

   כאוב. כן יקרא גוף המת המגיד עתידות על ידי כשוף כמו דרשו אל האובות (לעיל ח):

   תצפצף. כן נקרא קול העופות וכן ופוצה פה ומצפצף (לעיל י):

   רש"י

   מארץ תדברי. יהא נראה כאילו דבור היוצא מפיך יוצא מתחת הקרקע:

   אמרתך תצפצף. להתחנן אלי ומתוך תחינתך יכמרו רחמי:

   צפצוף. הוא ל' קול לחש כקול עופות דקים:

   אבן עזרא

   ושפלת. הטעם על דברי שלוחי חזקיהו אל רבשקה:

   מארץ תדברי. כאילו תדברו מתחתית הארץ:

   כאוב. כמו וכאובות חדשים (איוב ל"ב י"ט), כי כן אומנותם:

5. (ה)וְהָיָה כְּאָבָק דַּק הֲמוֹן זָרָיִךְ וּכְמֹץ עֹבֵר הֲמוֹן עָרִיצִים וְהָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם

   מצודת דוד:והיה כאבק. ובעבור מרבית ההכנעה יכמרו רחמי עליך ויהיו המון הזרים הצרים עליך כאבק דק ההולך בנפיחת הפה כי יכלו מהרה על ידי המלאך המכה בהם: וכמוץ עובר. כמו המוץ שעובר ברוח קימעא כן יכלו המון העריצים וכפל הדבר במ״ש: והיה לפתע פתאום. הדבר הזה יהיה בפתע פתאום:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כאבק. כן יקרא העפר הדק וכן והיה לאבק על ארץ מצרים (שמות ט׳:ט׳) ולתוספת ביאור אמר דק:

   המון. ענין רבוי עם כמו כל ההמון הגדול הזה (מ״א כ):

   זריך. מלשון זר ונכרי:

   וכמוץ. הוא פסולת התבואה כמו כמוץ יסוער מגורן (הושע יג):

   עריצים. חזקים כמו כגבור עריץ (ירמיה כ):

   לפתע. כמו בפתע וכן ישבת לכסא (תהלים ט) ומשפטו בכסא ופתע ענינו כמו פתאום וכפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב):

   רש"י

   והיה כאבק דק המון זריך. אוכלוסי סנחרב שיהיו למאכולת אש ויעשו אבק:

   והיה. הדבר הזה:

   פתע פתאום. מקרה פתאום:

   אבן עזרא

   והיה כאבק דק. הוא חסר מלה כי הוא סמוך (ובספר מדוקדק כאבק):

   המון זריך. הם מחנה אשור, וזה יהיה לפתע פתאם:

6. (ו)מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת תִּפָּקֵד בְּרַעַם וּבְרַעַשׁ וְקוֹל גָּדוֹל סוּפָה וּסְעָרָה וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה

   מצודת דוד:מעם ה׳. מאת המקום תבוא עליהם הפקודה הזאת ברעם וברעש וכו׳ והמשיל הכאת המלאך בהם לרעם ורעש וכו׳: ולהב אש אוכלה. כאלו שרפה בהם להבת אש:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תפקד. ענין השגחת הבאת הפורעניות וכן באו ימי הפקודה (הושע ט):

   סופה וסערה. רוחות חזקות:

   ולהב. שלהבת:

   אוכלה. שורפת:

   רש"י

   מעם ה' צבאות תפקד. ואחרי שתשפלי ותצפצף אמרתך תפקד אריאל מאתי להושיעה ברעם וברעש וגו':

   אבן עזרא

   מעם יי [תפקד]. תהיה זאת הפקידה על הצרים:

   ברעם. בגלגל:

   ברעש. בארץ:

   [וקול וגו']. ובקול גדול בסופה וסערה עם להב אש, הטעם על צאת המלאך על מחנה אשור להכחידו:

7. (ז)וְהָיָה כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה הֲמוֹן כָּל־הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל־אֲרִיאֵל וְכָל־צֹבֶיהָ וּמְצֹדָתָהּ וְהַמְּצִיקִים לָהּ

   מצודת דוד:והיה כחלום וכו׳. המון העמים הבאים בצבא על ירושלים יהיו כחלום הנראה בלילה שאין בו ממש: וכל צוביה. וכן יהיו כל המעמידים מוצב ומצורות וכל המצירים לה:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חזון. ענין ראיה כמו ואתה תחזה (שמות י״ח:כ״א) והחלום נקרא חזון לילה:

   הצובאים. מלשון צבא עם:

   אריאל. זה ירושלים:

   צוביה. מלשון מוצב האמור למעלה והוא מגדל עץ:

   ומצודתה. הוא ענין מבצר וחוזק וכן מצודת ציון (ש״ב ה):

   והמציקים. מלשון מצוק ומצור:

   רש"י

   והיה כחלום. שדומה שרואה ולא ראה כך יהיה המון כל הגוים ידמו לכבוש ולא תעלה בידם:

   וכל צוביה. המציבים עליה מצב ומשחית שקורין צנבי"ל בלע"ז כמו שנאמר בשאול (שמואל א י״ד:ט״ו) המצב והמשחית חרדו:

   אבן עזרא

   והיה כחלום. שיראה אדם בלילה שיקיץ ואין כל כן היא מחנה אשור:

   וכל צוביה. חסר אל"ף וכל אנשי מצודתה או הטעם וכל המצדות כמו המגדלים:

8. (ח)וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה כֵּן יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל־הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל־הַר צִיּוֹן

   מצודת דוד:והיה כאשר יחלום. הדבר הזה יהיה דומה למי שהוא רעב וראה בחלומו שהוא אוכל למלא בטנו וכאשר הקיץ מצא בטנו ריק ממאכל כשהיה: והנה שותה. לרוות הצמאון: והנה עיף. שהוא צמא כשהיה ונפשו תתאוה אל השתיה: כן יהיה וכו׳. כי יחשבו שילכדו העיר ולא כן יהיה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   והקיץ. ענין הערה מהשינה:

   וריקה. מלשון ריק:

   נפשו. כמו גופו וכן ברזל באה נפשו (תהילים ק״ה:י״ח):

   עיף. ענין צמאון כי העיף צמא לשתות וכן בארץ עיפה (לקמן לב):

   שוקקה. ענין תאוה כמו ואל אישך תשוקתך (בראשית ג׳:ט״ז):

   הצובאים. החונים על צבאם:

   רש"י

   שוקקה. תאבה וכן אל אישך תשוקתך (בראשית יג):

   כן יהיה וגו'. לא ישיגו תאותם אשר יזמו לעשו':

   אבן עזרא

   והיה וגו'. לעולם אחר חלום מלת והנה, והטעם כאילו, והוא שב אל הרעב:

   שוקקה. מבקשת משקה:

9. (ט)הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא־יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר

   מצודת דוד:התמהמהו ותמהו. חזר להוכיחם ואמר התעכבו להתבונן הרבה ותמהו על עצמכם איך נהיתה הרעה הזאת לעזוב דברי הנביא האמת ולהתפתות מנביאי השקר: השתעשעו ושועו. התעסקו בצעקה וזעקו מרה על קלקולכם: שכרו. המה שכורים ולא משתיית יין ר״ל המה מבולבלים בדעתם כשכור: נעו. המה נעים ונדים כדרך השכור שאינו יכול לעמוד ביושר כ״א מתנענע: ולא שכר. לא משתיית השכר וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   התמהמהו. ענין עכבה כמו אם יתמהמה חכה לו (חבקוק ב׳:ג׳):

   השתעשעו ושעו. ענין צעקה כמו ושוע אל ההר (לעיל כב):

   ולא יין. פירוש ולא מיין:

   נעו. מלשון תנועה:

   שכר. יין ישן:

   רש"י

   התמהמהו. הוו מתונים להתבונן לחשוב על מעלליכם:

   ותמהו. ותהיו תמהים על קילקולכם:

   השתעשעו. ל' עיניו השע (לעיל ו) היו עורים מראות:

   שכרו. עצמכם ולא מיין למה:

   אבן עזרא

   התמהמהו. ידבר על [צ"ל אל] אנשי ציון שיתמהו לחפש איך יהיה זה, ומה סוד זאת הנבואה, והנה הנביא ידבר כאשר ידבר איש אל רעהו, ולמה לא ידעו כי הם שכורים ולא מהיין:

10. (י)כִּי־נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת־עֵינֵיכֶם אֶת־הַנְּבִיאִים וְאֶת־רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה

    מצודת דוד:כי נסך עליכם ה׳. המקום כסה עליכם: רוח תרדמה. להיות מבולבל כמי שהתרדמה אחזתו כי הבא לטמא פותחין לו: ויעצם. הוא סגר את עיניכם עד שלא תבחינו אף בדבר הנראה לעינים: את הנביאים. עם נביאי השקר ר״ל גם עליכם נסך וכו׳ גם על הנביאים: ואת ראשיכם החוזים. הם הנביאים החוזים להם וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נסך. מלשון סכך ומכסה כמו המסכה הנסוכה (לעיל כה):

    תרדמה. היא שינה עמוקה כמו והוא נרדם ויעף (שופטים ד):

    ויעצם. ענין סתימה וסגירה כמו ועוצם עיניו (לקמן לג):

    את הנביאים. עם הנביאים:

    החוזים. מלשון חוזה ור״ל נביאי השקר העושים עצמם כחוזים:

    רש"י

    כי נסך עליכם ה'. וגו' לשון מזג כמו מסכה יינה (משלי ט׳:ב׳) או לשון נסיכות השליט בכם רוח תרדמה על פושעי ישראל היה ניבא שהיו חוזים בכוכבים:

    אבן עזרא

    כי נסך. מגזרת המסכה צרה כהתכנס (ישעיהו כ"ח כ'), וכ"ף עליכם לאנשי ציון:

    ויעצם. מגזרת עצם כאילו שם עצם על עיניכם:

    והנה כסה לעד על מלת נסך:

11. (יא)וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר־יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל־יוֹדֵעַ סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא־זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא

    מצודת דוד:ותהי לכם חזות הכל. לכם היו נביאות של כל נביאי ה׳ כמו דברי הספר החתום אשר אם יתנהו אל היודע לקרות ויאמרו לו קרא נא זה וישיב הוא לאמר לא אוכל לקרות כי חתום הוא והנה מוצא עילה ותואנה לפי שאין רצונו לקרות כ״א היה רצונו לקרות היה משיב פתח החותם ואקראנה וכן החכמים שבכם אומרים הלא יש בדבר ה׳ דברים חתומים ולזה לא יתנו לב עליהם ואם היו חפצים בהם היו אומרים להנביא פרש לנו זה הדבר הסתום:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חזות. ענין נבואה:

    החתום. ענין סתימה וסגירה כמו חתום תורה (לעיל ח):

    אוכל. מל׳ יכולת:

    רש"י

    חזות הכל. כל מה שהייתם חוזים במזלות יהיה מכוסה מכם כדברי אגרת החתומה בשעוה אשר יתנוה לקרותה ליודע לקרות אגרת ואמר לא אוכל שהרי אין אני רואה בתוכה לפי שהיא חתומה:

    אבן עזרא

    ותהי. כל הנבואה:

    כי חתום הוא. לא יוכלו להבין, וכן טעם חתום תורה (ישעיהו ח' ט"ז) כאשר פירשתי:

12. (יב)וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא־יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא־זֶה וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר

    מצודת דוד:ונתן הספר. וכאשר נתן הספר אל אשר לא ידע לקרות ספר ישיב לומר לא ידעתי לקרות אף אם היה פחות וכן הכסילים שבכם אומרים אין אנו מבינים אף הדברים המפורשי׳ לנו ואמרו לחכמים:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    על אשר. כמו אל אשר:

    רש"י

    ונתן הספר על אשר לא ידע ספר. וכשנוטלין ממנו ופותחין חותמה ונותנין אותה למי שאינו מכיר ל' אגרת ואומרין לו קרא נא זה ואמר לא ידעתי ספר כך כשתשביע שר האש יאמר לא אוכל כי חתום הדבר ממני וכשתשביע את חבירו יאמר איני מכיר את השם הזה שאתה משביעני בו שאין זה שמי וזהו שאמר ירמיה הנני מיסב את כלי המלחמה אשר בידכם (ירמיהו כ״א:ד׳) זה השם המפורש במדר' תהלי':

    אבן עזרא

    ונתן וגו'. הטעם לא יבינו זאת הנבואה החכמים המבינים, ואשר אין בינה להם:

13. (יג)וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה

    מצודת דוד:יען כי נגש. בעבור כי העם הזה נגש אלי להתקרב בדבור הפה וכבדוני בשפתי׳ ולא בלב ידברו כי לבו רחק ממני: ותהי יראתם אותי. מה שהם יראים מפני אינה באה מן הלב אלא כמצות אנשים המלמדים ואומרים התראו כאלו אתם יראים ונכנעים:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נגש. מל׳ הגשה וקרוב:

    רש"י

    יען כי נגש העם הזה. יונתן תירגם חלף דאיתרברב עמא הדין כלומר נגשו להגביה עצמן עד לשמים הם מראין עצמן כמכבדין אותי בפה ושפה ואת לבם הרחיקו ממני:

    ותהי יראתם אותי. לא בלב שלם כי אם במצות האנשים המלמדים אותם התראו כנכנעים מלפניו כדי לפתותו בפיכם:

    אבן עזרא

    ויאמר. כי נגש, מגזרת והנוגשים אצים (שמות ה' י"ג) מבנין נפעל, והטעם שיצער נפשו חנם להתענות (א"ג מן ויגש אליו יהודה בראשית מ"ד י"ח):

    בפיו. כל אחד:

    מצות אנשים מלומדה. כטעם רגילות, כעגל לא לומד (ירמיהו ל"א י"ח):

14. (יד)לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת־הָעָם־הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר

    מצודת דוד:לכן וכו׳. בעבור זה הנני הוא אשר יוסיף להביא רעה עד אשר יפלא בעיני הרואים: הפלא ופלא. ר״ל פליאה רבה ועצומה: ואבדה. אז תהיה אבודה חכמת החכמים ותהיה צפון ונסתר בינת הנבונים ר״ל לא יוכלו להתחכם להמלט מהרעה הבאה:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    לכן הנני. הוא אשר יוסיף להפליא פלא ונוסף על פלא כיסוי על כסוי אוטם על אוטם ומהו הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו, קשה סילוקם של חכמי ישראל כפלים כחורבן בית המקדש וכל קללות שבמשנ' תורה שכולן אינן אלא הפלאה אחת והפלא ה' את מכותך (דברים כ״ח:נ״ט) וכאן שתי הפלאות:

    אבן עזרא

    לכן הנני יוסיף. כמו ונשאר אני (יחזקאל ע' ח') כי אומלל אני (תהלים ו' ג') בעבור שהוא פתוח הלמ"ד, ויש אומרים שמלת יוסיף פועל על משקל תומיך גורלי [שם ט"ז ה']:

    הפלא ופלא. שלא יבינו, על כן אחריו ואבדה, ויש אומר שהוא כמו עושה פלא (שמות ט"ז י"א), ולפי דעתי שעושה פלא כזה:

15. (טו)הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיהוָה לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ

    מצודת דוד:הוי המעמיקים מה׳. אמר הנביא יש להתאונן על העם החושבי׳ להסתיר עצתם מה׳ במעמקי הלב כי יאמרו אין האל יודע מחשבות האדם: והיה במחשך מעשיהם. כל מעשיהם הרעים יעשו בחושך להסתתר מבני אדם ויאמרו מי רואה אותנו ומי יודע ממעשינו הואיל ונעשה בחושך אבל לא יראו מה׳:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    המעמיקים. מל׳ עומק:

    לסתיר. כמו להסתיר:

    רש"י

    לסתיר עצה. כמו להסתיר עצה:

    אבן עזרא

    הוי המעמיקים. בעומק לבם:

    נפתח למ"ד לסתיר לחסרון ה"א הבנין כמו לשמיד (ישעיהו כ"ג י"ח):

16. (טז)הַפְכְּכֶם אִם־כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב כִּי־יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי וְיֵצֶר אָמַר לְיוֹצְרוֹ לֹא הֵבִין

    מצודת דוד:הפככם. תהפוכות שלכם באמת כמו החומר של היוצר כן יחשב הפככם אלי ר״ל כמו שהיוצר יודע מה בחומר כן נגלה אלי כל מחשבותיכם: כי יאמר. שמא יאמר דבר הנעשה על מי שעשה אותו הנה הוא לא עשני: ויצר. וכי הכלי הנעשה מהיוצר יאמר על היוצר הוא לא הבין יצירת מלאכתי ור״ל כמו שאין זאת כן אין נעלם ממני מחשבותיכם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הפככם. מל׳ הפוך ור״ל הפך היושר:

    אם. באמת וכן ואם בריאה יברא ה׳ (במדבר ט״ז:ל׳):

    כחומר. כטיט:

    היוצר. כן נקרא אומן חרס:

    כי יאמר. שמא יאמר:

    לעושהו. על עושהו וכן אמרי לי אחי (בראשית יג) והדומים:

    ויצר. הכלי הנעשה מיוצר חרס:

    הבין. מל׳ בינה:

    רש"י

    הפככם אם כחומר היוצר יחשב. תהפוכות שלכם הזאת אתם יודעים שהוא כחומר היוצר שאין החומר יכול לומר לעושהו לא עשאני כך אינכם יכולין לומר שאיני מבין מעשיכם:

    כחומר וגו'. ל' תמיה הוא ויש תמיהות המתקיימות:

    לעושהו. כמו על עושהו ודוגמתו ואמר פרעה לבני ישראל (שמות יד), פן יאמרו לי אשה הרגתהו (שופטי' ט):

    ויצר אמר ליוצרו לא הבין. אמר על יוצרו לא הבין מה ביצרו והלא הוא בנה את המטמוניו' והחדרי' והמחשבות:

    אבן עזרא

    הפככם. והנה הפך האמת:

    אם כחומר היוצר יחשב. האדם:

    ויצר. מגזרת יוצר אמר בעבור יוצרו לא יבין, והנה הלמ"ד כלמ"ד אמרי לי (בראשית כ' א'):

17. (יז)הֲלוֹא־עוֹד מְעַט מִזְעָר וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב

    מצודת דוד:הלא עוד מעט. כאומר ואם תשאלו לומר אם המקום יודע כל המחשבות מדוע לא ישלם לצדיק כצדקו ולרשע רע כרשעתו לזה אמר הלא במעט מן הזמן אשיב גמול אשר יער הלבנון תהפך להיות כרמל והכרמל תתהפך להיות נחשב כיער ר״ל אגביה השפלים ואשפיל הגבוהים:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מזער. כמו מעט כמו ונשאר אנוש מזער (לעיל כד) ואם שאמר מעט אמר מזער להורות על הצמצום:

    לבנון. שם יער בא״י:

    לכרמל. הוא מקום שדות וכרמים וכן והיה מדבר לכרמל (לקמן לב):

    רש"י

    הלא עוד מעט. בימים מועטין נקל בעיני אם תשובו אלי:

    ושב לבנון. שהוא יער עצים להיות כרמל וישוב שדות וכרמים:

    והכרמל ליער יחשב. תירגם יונתן קירוין סגיאין יתיב ואגדה בבראשית רבה חורשין דבר אינש ישוב ערים ובני אדם רצוף ומלא כיער הזה שהוא מלא עצים:

    אבן עזרא

    הלא מעט. בימים:

    ושב לבנון. שהוא נותן פרי יותר מהכרמל, ככרמל, והכרמל כיער, וזה הטעם על רעבונם:

18. (יח)וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם־הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי־סֵפֶר וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה

    מצודת דוד:ושמעו ביום וכו׳. כאשר יראו שאני משיב גמול אז אף אלו שאטמו אזנם מלשמוע דברי ספר כאלו היו חרשים הנה אז ישמעו דברי ספר: ומאופל ומחושך וכו׳. אף מתוך החושך ואף עיני העורים תראינה דברי הספר ר״ל אף אלה שלא אבו לראות דברי הספר כאלו היו בתוך החושך ואף היו סומים בעיניהם הנה אז יראו:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    דברי ספר. ר״ל ספורי דברי המקום:

    ומאופל. מל׳ אפלה וחושך:

    רש"י

    ושמעו ביום ההוא וגו'. ותיבטל הקללה האמורה למעל' כי נסך ה' עליכם וגו' ותהי לכם חזות הכל ואבדה חכמת חכמיו:

    אבן עזרא

    ושמעו. אז יבינו דברי הנבואה, ולא יראו אלה העורים כי אם אחר שיהיו באופל:

19. (יט)וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּיהוָה שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ

    מצודת דוד:ויספו. אז יוסיפו הענוים לשמוח במה שבטחו בה׳ מאז כי יראו שלא נאבדה תקותם: ואביוני אדם. האביונים שבבני אדם יגילו במה שבטחו בקדוש ישראל וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ואביוני. מל׳ אביון ודל ע״ש שתאב לכל דבר כי הכל נחסר לו:

    רש"י

    ענוים. סבלנים שסבלו עולו של הקב"ה וגזרותיו:

    אבן עזרא

    ויספו. הצדיקים ימלטו, כי ערי יהודה הבצורות נתפשו כי נכרתו שופטי אחז כאשר פירשתי למעלה (ישעיהו א' כ"ו):

20. (כ)כִּי־אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל־שֹׁקְדֵי אָוֶן

    מצודת דוד:כי אפס עריץ. כי אז יכלה כל עריץ וכלה לץ ויכרתו כל הממהרים לעשות און:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אפס. ענין כליון כמו אפס כסף (בראשית מז):

    עריץ. חזק ר״ל חזק ברשע:

    שוקדי. ענין המהירות וההשתדלות כמו שקדו ושמרו (עזרא ח):

    און. ענין דבר שאינו הגון:

    רש"י

    כל שוקדי און. השוקדים ומתבוננים היאך יפעלו און:

    אבן עזרא

    כי אפס. תם כמו כי אפס כסף (בראשית מ"ז ט"ז):

    כל שוקדי און. כמו לשקוד על דלתותי (משלי ח' ל"ד):

21. (כא)מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק

    מצודת דוד:מחטיאי וכו׳. חוזר על מלת ונכרתו האמור במקרא שלפניו לומר שגם יכרתו אותם שהיו מחטיאים בני אדם בדבר שפתים והם נביאי השקר: ולמוכיח. גם יכרתו אותם שהיו מכינים מוקש למי שהיה מוכיח בשער מקום מושב השופטים כמ״ש ועלתה יבמתו השערה (דברים כ״ה:ז׳): ויטו וכו׳. גם יכרתו אותם שהיו מתעים את הצדיק מצדקתו בדברי תוהו:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יקושון. מל׳ מוקש:

    בתוהו. ענין דבר שאין בו ממש כמו והארץ היתה תוהו (בראשית א׳:א׳-ב׳):

    רש"י

    מחטיאי אדם בדבר. הם נביאי השקר:

    ולמוכיח בשער יקושון. ולדמוכח להון בען ליה תקלא ל' מוקש:

    ויטו בתהו צדיק. ואסטיאו בשקר דין זכאין:

    אבן עזרא

    מחטיאי. ישמרו דבור אדם ויחטיאוהו כדי להענישו, או יחטיאו אחרים בדבריהם:

    יקושון. מגזרת מוקש (דברים ז' ט"ז), ור' משה הכהן אמר כי הם יוכיחו המוכיח, מגזרת התקוששו וקושו [צפניה ב' א'] ואמר כי היה השי"ן ראוי להדגש:

22. (כב)לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה אֶל־בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת־אַבְרָהָם לֹא־עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ

    מצודת דוד:לכן. הואיל ואעשה הדבר הזה: אשר פדה. ר״ל ה׳ אשר פדה את אברהם מאור כשדים כשנשלך לכבשן האש: לא עתה יבוש יעקב. כי כשאין ישראל עושים רצון המקום הוא כאלו יעקב אבינו בוש בדבר ולכן אמר מעתה לא יבוש יעקב: פניו יחורו. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פדה. מל׳ פדיון וגאולה:

    יחורו. תרגום של לבן הוא חיור והוא ענין בושה כי המתבייש יתלבנו פניו:

    רש"י

    אשר פדה את אברהם. מאור כשדי':

    לא עתה יבוש יעקב. מאביו:

    ולא עתה פניו יחורו. מאבי אביו שאין נמצא פסול במטתו ומטתו שלימה:

    אבן עזרא

    לכן אשר פדה את אברהם. והוציאו מבין הרשעים:

    יחוורו. ילבינו, וזאת הלשון ידועה בארמית:

23. (כג)כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת־קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת־אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ

    מצודת דוד:כי בראותו וכו׳. סרס המקרא כמו כי בראותו בקרבו וכו׳ ר״ל לזה לא יבוש כי בראותו בקרבו ילדיו מעשה ידי ר״ל צדיקים וכשרים אשר המה יקדישו שמי: והקדישו וכו׳. כפל הדבר לחזוק: יעריצו. ישבחו לומר שהחוזק בידו:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בקרבו. ר״ל בקרב זרעו:

    יעריצו. ענין חוזק:

    רש"י

    כי בראותו ילדיו. אשר יהיו מעשי ידי כלומר צדיקים בקרבו כי בראותו בקרבו אשר ידיו מעשה ידי יקדישו שמי כגון חנניה מישאל ועזריה לכך לא יחורו פניו:

    אבן עזרא

    כי בראותו ילדיו. והטוב שאני עושה עם הטובים, יקדישו שמי:

    יעריצו. ייראו אחרים, או הוא פועל עומד, אחר שהזכיר יעקב אמר על דרך משל כי אילו היה חי ויראה הילדים הטובים והפלא שאעשה עמם, היה הוא עם בניו מקדשים שמי, כי אני הייתי קדוש יעקב:

24. (כד)וְיָדְעוּ תֹעֵי־רוּחַ בִּינָה וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ־לֶקַח

    מצודת דוד:תועי רוח. אפילו התועים ברוחם לבלי דעת אותי ידעו אז בינה: ורוגנים. הלמודים בתלונה ותרעומות יעזבו דרכם וילמדו לקח היא התורה הקרויה לקח טוב כמ״ש כי לקח טוב (משלי ד) וכאומר ואם כל אלה בהם מדוע אם כן יבוש יעקב מעתה:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תועי. ענין בלבול הדעת והושאל מההולך מדרך הישר אל דרך המעוקם:

    ורוגנים. ענין תלונה ותרעומות כמו ותרגנו באהליכם (דברים א):

    רש"י

    ורוגנים ילמדו לקח. לשון ותרגנו באהליכם (דברים א) אותם שהיו (מתלוננים) ונרגנים על דברי הנביאים ילמדו לקח:

    אבן עזרא

    וידעו. ורוגנים, כמו ותרגנו באהליכם (דברים א' כ"ז), והם הפך הלומדים: