ישעיהו פרק ג׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רד"ק ואבן עזרא.

1. (א)כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה כֹּל מִשְׁעַן־לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן־מָיִם

   מצודת דוד:מסיר וכו׳. ר״ל לא ימצא בהם לא איש ולא אשה אשר יחונן דלים להספיק להם לחם ומים:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   משען לחם. על כי חיות האדם תלויים בלחם ובמים ונשען בהם אמר משען לחם וכמ״ש כל מטה לחם שבר (תהילים ק״ה:ט״ז):

   רש"י

   מסיר מירושלים וגו'. כולה מפורשת במסכת חגיגה שמנה עשר קללות קלל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד:

   אבן עזרא

   כי וגו'. יתכן היות זאת הפרשה פירוש הארזים וההרים וכלם, או יתכן שתהיה דבקה עם חדלו לכם מן האדם, והוא הנכון בעיני:

   משען ומשעינה. דרך צחות, והטעם כל משען, ופי' כל משען לחם ומים:

2. (ב)גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְקֹסֵם וְזָקֵן

   מצודת דוד:גבור וכו׳. מוסב על מלת מסיר שאמר בהמקרא שלפניו:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וקוסם. הוא כחוזה בכוכבים ויודע מהעתידות:

   רש"י

   קוסם. זה מלך שנאמר קסם על שפתי מלך:

   אבן עזרא

   גבור. שיש לו כח:

   ואיש מלחמה. שהוא רגיל:

   שופט. שישאלנו שיורנו בדרך הישרה בדת, וכן הנביא גם הקוסם בחכמת המזלות:

   זקן. שנסה דברי העולם:

3. (ג)שַׂר־חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ

   מצודת דוד:שר חמשים. מסיר שר חמשים כי יבוטל השררה מכל וכל: ונשוא פנים. איש נכבד שהכל נושאים לו פנים: וחכם חרשים. חכם על חכמים אחרים כלומר שיש לו תלמידים חכמים: ונבון לחש. המבין סתרי תורה הנאמרים בלחש והם מעשה בראשית ומעשה מרכבה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חרשים. הוא ענין מחשבה כמו אל תחרוש על רעך רעה (משלי ג׳:כ״ט) ר״ל חכמים כי החכמה היא במחשבה:

   לחש. ענין קול נמוך הנאמר בלחישת האוזן:

   רש"י

   יועץ. יודע לעבר שנים ולקבוע חדשים:

   וחכם חרשים. שכשפותח בדברי תורה נעשו הכל כחרשים:

   ונבון לחש. ראוי למסור לו סתרי תורה שנתנו בלחש כגון מעשה בראשית ומעשה מרכבה:

   אבן עזרא

   שר. וחכם חרשים. הוא האומן:

   ונבון לחש. אפילו המבין ללחוש הנחשים, ויש אומרים מגזרת מתלחשים (שמות ב' י"ב י"ט):

4. (ד)וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ־בָם

   מצודת דוד:נערים שריהם. כי הנער לפי עזות נערותו ישתרר בהם: ותעלולים. הליצנים ימשלו בם ע״י ליצנותם בדברי שחוק:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ותעלולים. ענין שחוק ולעג כמו כי התעללת בי (במדבר כב):

   רש"י

   ונתתי נערים שריהם. אלו בני אדם המנוערים מן המצות:

   ותעלולים ימשלו בם. שועלים בני אדם חלשים ואני אומר לפי פשוטו תעלולים ליצני בני אדם המתעוללים בהן ומבזין אותם כמו (איוב טו) ועוללתי בעפר קרני את אשר התעללתי (שמות י):

   אבן עזרא

   ונתתי וגו'. תי"ו תעלולים נוסף, מגזרת עולל (ישעיהו ס"ו ד'), והנה הוא שם התואר, גם אני אבחר בתעלוליה' (ירמיה ו' י"א) שם:

5. (ה)וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד

   מצודת דוד:ונגש העם. כ״א יהיה נוגש בחבירו על כי לא יהיה בהם מושל: ירהבו. הנער יתגאה על הזקן ואדם נקלה על איש נכבד:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ונגש. ענין לחץ כמו מפני נוגשיו (שמות ג):

   ירהבו. ענין התחזקות וגאוה כמו רהב הם שבת (לקמן ל):

   בזקן. הבי״ת היא במקום על כמו כן ינתן בו (ויקרא כד) ומשפטו עליו כי על עונש ממון ידבר:

   רש"י

   ונגש העם. יהיו דחוקין ונגושין זה על זה בתיגור וחירום:

   ירהבו הנער בזקן. יתגדל הנער על הזקן:

   והנקלה בנכבד. כפשוטו ומדרשו יבא מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהב במי שהקלות דומות עליו ככבדות:

   אבן עזרא

   ונגש. בנין נפעל, כמו נצב לריב (ישעיהו ג' י"ג), ויש אומרים כי הנ"ון שורש מהבנין הכבד הדגוש:

   ירהבו. כמו ישלטו וינצחו, כמו המחצבת רהב (ישעיהו נ"א ט'):

6. (ו)כִּי־יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה־לָּנוּ וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ

   מצודת דוד:כי יתפוש. כאשר יתפוש איש באחיו ולא אחיו ממש אלא הקרוב אליו מבית אביו ויאמר לו הלא יש לך שמלה ר״ל הלא אתה מלובש מלבושי פאר ושעתך מצלחת ויהיו דבריך מקובלים לזאת תהא לנו קצין ולראש: והמכשלה הזאת. מה שאנו נכשלים איש ברעת רעהו תהיה תחת יד ממשלתך ר״ל אתה תסיר המכשול בכח הזרוע:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יתפוש. ענין אחיזה:

   שמלה. ענין מלבוש:

   לכה. כמו לך:

   קצין. שר:

   רש"י

   כי יתפש איש באחיו. כאשר יתפוש איש באחיו בבית אביו לאמר עשיר אתה בתורה ומחוורת היא בידך כשמלה:

   קצין תהיה לנו. ותלמדנו:

   והמכשלה הזאת. שאנו נכשלים בה באיסור או בהיתר בטומאה או בטהרה תחת ידיך הוא שאתה יודע להורות לנו, דבר אחר שמלה לך להלביש ערום:

   והמכשלה. (פיילנצ"א בלע"ז) מחסרוני שאני מחוסר לחם תחת ידיך להספיקני ולכך קצין תהיה לנו והוא משיב בביתי אין לחם ואין שמלה ומה טיבי לקצין:

   אבן עזרא

   כי. בית אביו. משפחתו:

   שמלה לכה. אף על כי שהוא בה"א הוא כמו חביריו והטעם לא נבקש ממך שתתן לנו שמלה:

   והמכשלה. הטעם על ירושלם, וכן כתוב כי כשלה (ה' ח') כדרך בן אדם שידבר כן בעת הכעס:

7. (ז)יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לֹא־אֶהְיֶה חֹבֵשׁ וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה לֹא תְשִׂימֻנִי קְצִין עָם

   מצודת דוד:ישא. והוא ישיב לומר בשבועה לא אהיה מושל החובש את המחויב במאסר כי אינני ראוי למשול: ובביתי. ר״ל אף שאני מתראה בחוץ לבוש מלבושי פאר אבל בביתי אין כל ואין שעתי מצלחת למשול:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ישא. ענין שבועה כמו לא תשא (שמות כ):

   חובש. ענין מאסר כלא כמו חבוש בטמון (איוב מ):

   רש"י

   ישא ביום ההוא. אין ישא אלא לשון שבועה הוא ישבע להם לא אהיה חובש לא אהיה מחובשי בית המדרש ובביתי אין לחם ושמלה אין בידי לא טעם משנה ולא טעם אגדה, דבר אחר לפי פשוטו לא אהיה חובש לא אהיה שופט שהוא חובש את הנדונים בבית הסוהר:

   אבן עזרא

   ישא. ישבע, כמו לא תשא את שם יי' (שמות כ' ז'):

   חובש. כמו חובש מכה, והטעם עור וכת' יורש עצר (שופטים י"ח י"ז):

   ואין שמלה. אפילו לנפשי:

8. (ח)כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה נָפָל כִּי־לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל־יְהוָה לַמְרוֹת עֵנֵי כְבוֹדוֹ

   מצודת דוד:כי כשלה. במרבית העוני: אל ה׳. ר״ל להקניט אותו: למרות עיני כבודו. ר״ל שאומרים שעיני המקום המה מחולפים מעיני האדם כי לא יביט ולא ישגיח במעשה הבריות:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ומעלליהם. ומעשיהם:

   למרות. כמו להמרות והוא מל׳ תמורה וחלוף:

   רש"י

   כי כשלה ירושלים. כולם חסירים ונפולים ואין עוזר זה לזה ולמה כי מאנו לשמוע ועתה כולם מכעיסי':

   כי לשונם ומעלליהם אל ה'. לנגדו להכעיסו:

   למרות עיני כבודו. להקניט לפני כבודו ד"א עניני כבודו:

   אבן עזרא

   לשונם ומעלליהם. כל דיבורם וכל מעשיהם לפאת השם:

   למרות. פתחות הלמ"ד בעבו' ה"א הבנין החסר, וכמוהו לנחותם הדרך (שמות י"ג כ"א):

   וטעם עיני בפרהסיא:

9. (ט)הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ אוֹי לְנַפְשָׁם כִּי־גָמְלוּ לָהֶם רָעָה

   מצודת דוד:הכרת. היכר עזות פניהם העידה על רשעותם: וחטאתם. מפרסמים חטאם כאנשי סדום כי המה מגידים ומספרים אותם ולא מנעו מלהגיד וכפל הדבר במ״ש: כי גמלו. במעשיהם גמלו רעה לעצמם:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ענתה. העידה כמו לא תענה (שמות כ):

   לא כחדו. לא מנעו:

   רש"י

   הכרת פניהם. עון שהם מכירים פנים בדין היא ענתה בם לפני, ל"א הכרת פניהם ניכרים הם בעזות פניהם:

   כסדום הגידו. לא כחדו בפרהסיא עשו:

   אבן עזרא

   הכרת. יש אומרים מגזרת כרת, והישר מגזרת הכירוהו (בראשית מ"ב ח'). והדגש לחסרון הנ"ון, והנה נרא' במלת ינכר שונא (משלי כ"ו כ"ד), והטעם מי שיכיר בפנים לדעת תולדת הגוף, הם יענו ויודו דרך האמת, אין צריך לעדי' על כן:

   וחטאתם כסדום הגידו. וטעם לא כחדו, כי המכחד עוד יש לו מעט בושה:

10. (י)אִמְרוּ צַדִּיק כִּי־טוֹב כִּי־פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ

    מצודת דוד:אמרו צדיק. שבחו ורוממו את הצדיק כי עשה את הטוב כי הצדיקים יאכלו גמול מעשיהם ולזה שבחוהו למען ילמדו ממנו לטוב להם:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אמרו. ענינו שבח ורוממות כמו את ה׳ האמרת (דברים כו) והוא לשון מושאל מהנוף העליון ברום האילן הנקרא אמיר כמ״ש בראש אמיר (לקמן יז):

    רש"י

    אמרו. למי שהוא צדיק כי טוב עשה:

    רד"ק

    אמרו אינו צווי לאנשים מיוחדים אלא לכל אדם, כמו ראה ריח בני (בראשית כז), אמר למלך לגבירה (ירמיהו יג), והדומים להם, אומר לכל מי שיכיר האמת וידע כי משפט האל אמת, אמרו וקראו לכל כי אל צדיק ה', ישלם לכל צדיק כצדקתו ולרשע כרשעתו, וסמך זה לפסוק אוי לנפשם, לפי שלפעמים יהיה טוב לרשע בעולם הזה, אמר כי על כל פנים תאבד נפשו גמול מעשיו הרעים כי אל אמונה ואין עול.

    צדיק כי טוב פירוש, צדיק, כאשר יהיה טוב, שלא ישוב מצדקתו ועשה עול, אמרו כי פרי מעלליהם יאכלו בזה ובבא; וכן אמרו (בפסוק הבא) אוי לרשע רע.

    אבן עזרא

    אמרו. יש אומרים שבחו כמו את יי' האמרת (דברים כ"ו י"ז), והישר בעיני שהוא מלשון אמירה בלב ובפה:

    יאכלו. כל הצדיקים והוא דרך קצרה והטעם שלא תחשוב כי צדיק אחד לבדו יאכל פרי מעלליו, וטעם זה הפסוק דבוק עם אוי לנפשם:

11. (יא)אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי־גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ

    מצודת דוד:אוי. אבל רשע האוחז ברע ולא שב ממנו אוי לו כי יקבל גמולו משלם:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, רד"ק, אבן עזרא

    רש"י

    אוי לרשע רע. שהוא רע לעצמו ורע לאחרים גורם רעה לו ולאחרים בתנחומא והמקרא מוסב על אמרו צדיק כי טוב לו ואוי לו לרשע רע:

    רד"ק

    אוי לרשע שיעשה רע ולא שב מרשעתו, כי על כל פנים גמול ידיו יעשה לו בזה או בבא, אבל בזה העולם יהיה גמולם ברוב כמו שתראו בישראל כי כשלו ונפלו מפני מעשיהם הרעים ועליהם תצדיקו את הדין.

    ורז"ל דרשו הפסוק:

    אמרו צדיק כי טוב, וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב? אלא טוב לשמים וטוב לבריות, זהו צדיק טוב, ועליו נאמר כי פרי מעלליהם יאכלו שאוכל פירות בעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא, טוב לשמים ואינו טוב לבריות זהו צדיק שאינו טוב.

    אוי לרשע רע, וכי יש רשע רע ורשע שאינו רע אלא רע לשמים ורע לבריות זהו רשע רע, רע לשמים ואינו רע לבריות זהו רשע שאינו רע, ורשע רע גמול ידיו יעשה לו בעולם הזה.

    ואמרו:

    הזכות - יש לה קרן ויש לה פירות, שנאמר כי פרי מעלליהם יאכלו;

    עברה - יש לה קרן ואין לה פירות, שנאמר כי גמול ידיו יעשה לו, שהעבירה עקרה היא ואין לה פירות, אלא אם כן עשתה פירות כגון שבא על הערוה והוליד ממנה בן.

    ויונתן תרגם: "אמרו לצדיקיא טוביכון" וגו'.

    אבן עזרא

    אוי וגו'. יש אומרים כי רע הוא תואר גוי, והנכון שהוא תואר רשע:

12. (יב)עַמִּי נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ עַמִּי מְאַשְּׁרֶיךָ מַתְעִים וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ

    מצודת דוד:נוגשיו מעולל. הליצנים שבהם המה לוחצים אותם ומושלים בהם והנשים הנואפות הנה משלו בהם כי הטו לב השרים אחרי דעתן: מאשריך. המנהיגים המדריכים אותך המה מתעים אותך מדרך הישר: בלעו. משחיתים דרך הישר שהלכת בו מאז למען לא תשוב אליו וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נוגשיו. לוחציו:

    מעולל. ענין שחוק ולעג:

    מאשריך. ענין דרך והלוך כמו אם תטה אשורי (איוב לא):

    מתעים. מל׳ תועה:

    בלעו. ענין השחתה:

    רש"י

    נגשיו מעולל. ליצנים הם:

    ונשים משלו בו. נשים נואפות משלו בו כמו שאמר למטה יען כי גבהו בנות ציון והטו לבם לרעה (לפיכך כל חלשים משלו בו) ויונתן תירגם לשון (נושים):

    מאשריך. מדריכיך שיש להם לאשרך בדרך טוב הם מתעים אותם:

    בלעו. קלקלו:

    אבן עזרא

    עמי [נגשיו מעולל]. כל אחד מנוגשיו הוא עולל, והמ"ם נוסף, והוא תואר השם ואיננו פועל:

    אל"ף מאשריך תחת י"וד, כי אותיות יה"וא מתחלפין, כמו אשרו חמוץ (ישעיהו א' י"ז) והטעם הראויים שיישרוך המה יתעוך:

    בלעו. שחתו עד לא יודע הדרך:

13. (יג)נִצָּב לָרִיב יְהוָה וְעֹמֵד לָדִין עַמִּים

    מצודת דוד:נצב. לכן נצב ה׳ לעשות מריבה עם העמים ולדון אותם (ולפי שכל שבט לעצמו קרוי עם לזה קרא לכל ישראל בכללם בלשון עמים):

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    נצב לריב. של ישראל מעומד שלא לדקדק בדינם:

    ועומד לדין עמים. ומתעכב ומאריך בדינן של אומות. עמידה זו לשון עכבה:

    אבן עזרא

    נצב. על כן נצב השם לריב, ואיננו שם כי אם שם הפועל מהבנין הכבד הנוסף, וכמוהו לדין, והטעם על גזירותיו:

    עמים. טעמו רבים כמו עמים הר יקראו (דברים ל"ג י"ט):

14. (יד)יְהוָה בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם־זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם

    מצודת דוד:ה׳ במשפט. יערוך ויכוח עם זקני עמו ושריו וכה יאמר לא האומות השחיתו עמי אבל אתם בעצמכם רעיתם את כרמי ר״ל ישראל הקרואים כרם ה׳ צבאות (לקמן ה) הם היו לכם למרעה כי אכלתם אותם בכל פה: גזלת העני. לא חסתם אף על העני וגזלתם אותו והנו עדיין בבתיכם ולא חזרתם לו:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ואתם. הוי״ו היא במקום אבל כמו ובעבדיך באו (בראשית מב):

    בערתם. רעיתם כמו ובער בשדה אחר (שמות כ״ב:ד׳):

    רש"י

    ה' במשפט יבוא עם זקני עמו. שהי' להם למחות, ולעכו"ם אומר אתם בערת' את כרמי אני קצפתי מעט ואתם עזרתם לרעה:

    גזלת העני. דור שהיו עניים במעשים טובים כל זה במדרש אגדה ולפי משמעות פשוטו כל הענין על ישראל ועומד לדין עמים הם השבטים:

    ואתם בערתם הכרם. הזקנים והשרים אכלו את שאר העם:

    אבן עזרא

    יי'. טעם ואתם, איך תשפטו עמי ואתם בערתם הכרם כמו רעיתם כמו ובער בשדה אחר (שמות כ"ב ד'), והכרם הם ישראל:

15. (טו)מַה תְּדַכְּאוּ עַמִּי וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ נְאֻם־אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת

    מצודת דוד:מה לכם. ר״ל מדוע תדכאון את עמי ומדוע תטחנו פני עניים:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    מלכם. כמו מה לכם:

    תטחנו. תכתתו ותמעיטו לבזות בדינם:

    אבן עזרא

    מלכם. דגשות הלמ"ד בעבור חסרון ה"א מה, והם שתי מלות כמו מזה בידך [שם ד' ב']:

    תטחנו. כמו תשחקו, דרך משל על הקלון והבזיון:

16. (טז)וַיֹּאמֶר יְהוָה יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה

    מצודת דוד:יען כי גבהו. בעבור שהולכות בקומה זקופה: נטויות גרון. נוטות בגרון אילך ואילך להראות יפיין: ומשקרות עינים. רומזות עם העינים אל הנואפים: הלוך וטפוף. הולכות דרך גאוה בנחת כדבר הצף על פי המים: תעכסנה. כשהיא עוברת אצל בחורי ישראל דורסת במנעלה אשר ברגלה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גרון. צואר כמו קרא בגרון (לקמן נח):

    ומשקרות. ענינו הבטת קריצה ורמיזה כי עין שזפתו (איוב כ׳:ט׳) תרגומו עינא דסקרתא:

    וטפוף. ענין הצפה ממעל כי אשר הציף (דברים יא, ד) ת״א דאטיף:

    תעכסנה. ענין ארס כמו וכעכס אל מוסר אויל (משלי ו):

    רש"י

    ויאמר ה'. על הנשים אשר משלו בעמי יען כי גבהו וגו':

    ומשקרות עינים. לשון הבטה ד"א צובעות עיניהם בסיקרא ובכחול:

    הלוך וטפוף תלכנה. לשון דבר צף על גבי חבירו כמו (דברים יא) אשר הציף ומתרגמינן דאטיף כד היתה ארוכה מהלכת בין שתי קצרות כדי שתהא נראית צפה למעלה מהם ויונתן תירגם ובפתהן מקפן, היו קושרות פיאות נכריות קליעת שערות תלושין כורכות עם קליעותיהן שיראו גסות וטפופות:

    וברגליהם תעכסנה. כשהיו עוברות בשוק אצל בחורי ישראל דורסתו ברגלו ורמזתו צד חיבת נואפות כדי להבעיר בו יצר הרע כעכס זה של נחש עכס. הוא ארס של נחש:

    אבן עזרא

    ויאמר. ומשקרות, המסתכלות הרבה, ובדבר רז"ל סקרנית:

    וטפוף. יש אומרים מלשון דבור, כמו והטף אל דרום (יחזקאל כ"א ב') ואיננו נכון בדקדוק, ואחרים אמרו כי הוא מגזרת תרגום בארמית אשר הציף (דברים י"א ד'), כאדם שיצוף על פני המים, ויש אומרים כי הוא מגזרת טף (אסתר ג' י"ג) והוא הישר בעיני, והטעם הולכות מהלך טף:

    תעכסנה. תשימנה עכסים ברגליהם כמשפט הגברים הרוכבים, ויש אומרי' כי העכסים משמיעות קול:

17. (יז)וְשִׂפַּח אֲדֹנָי קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן וַיהוָה פָּתְהֵן יְעָרֶה

    מצודת דוד:ושפח. בגמול זה תהיינה מוכות בצרעת על הקדקד: פתהן יערה. לפי שאמרו ימהר יחישה מעשהו ומה בכך דוכס רואה אותי ביפיי ויקחני במרכבתו וכן היה ורמז הקדוש ברוך הוא והיו שופעות ונמאסו ונשלכו מן המרכבה, או ר״ל שילכו בגולה ערומות בגילוי ערוה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ושפח. מל׳ ספחת הצרעת כמו שאת או ספחת (ויקרא יב):

    קדקד. היא אמצעית הראש מקום יחלק שם השער אילך ואילך:

    פתהן. כליהן ובדרז״ל פתיא אוכמא (פסחים פח) או הוא מל׳ והפותות לדלתות (מ״א ז):

    יערה. ענין הרקה ושפיכה כמו ותער כדה (בראשית כ״ד:כ׳) או היא ענין גלוי ערוה כמו מקורה הערה (ויקרא כ):

    רש"י

    ושפח. לשון צרעת כמו (ויקרא יג) מספחת היא ועל שנכתב בשי"ן דרשו בו רבותינו שתעשנה שפחות מכודנות ויש שדרשוהו שהרבה בהן משפחות משפחות של כנים פתהן יערה. כליהן יערה ל' ארמי היא פתיא אוכמא הן היו אומרות ימהר יחישה מעשהו שר רואה אותי ונוטל אותי כשבא הפורענות היו שרי נ"נ נוטלין אותן להיות לנשים מחמת יופין, ורמז הקב"ה והיו שופעות כאדם המערה מכלי אל כלי וכאשר נענשו בדם נדה והיו נמאסות עליהן ומשליכין אותן לארץ מעל קרונות שלהן, וי"ת יקרהן יעדי:

    פתהן. ל' רוחב ל' גודל:

    אבן עזרא

    ושפח. כמו מספחת היא (ויקרא י"ג ו'), ואם הוא בשי"ן והנה כן בשורי מהם (הושע ט' י"ב):

    פתהן. יש אומ' חסר אל"ף פאתהן, והטעם פאת ראשיהן, והנכון בעיני שהוא מגזרת והפותו' (מלכים א' ז' נ'), רמז לאחוריהן, והנה הזכיר למעלה ומטה:

    יערה. יגלה:

18. (יח)בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר אֲדֹנָי אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים וְהַשְּׁבִיסִים וְהַשַּׂהֲרֹנִים

    מצודת דוד:יסיר אד׳. רצה לומר לא יתקשטו עוד בתכשיטי פאר כמאז:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    העכסים. המנעלים שברגליהן אשר בהם תעכסנה:

    והשביסים. מין שבכה לתכשיט הראש ובדרז״ל ושביס של סבכה (נגעים פי״א):

    והשהרונים. תכשיט עשוי בדמות ירח כי תרגום של ירח הוא סיהרא וכן לבד מן השהרונים (שופטים ח׳:כ״ו):

    רש"י

    ביום ההוא. לעתי' לבא כשיבא הקב"ה להשיב את ישראל אליו יסיר ה' מהם את תפארת העכסים שלא יהו תולין תפארתם בנוי תכשיטי נשים ודברי נבלה:

    העכסים. המנעלים אשר ברגליהם אשר בהם תעכסנה:

    והשביסים. מיני שבכה לתכשיטי הראש והרבה יש בלשון משנה שביס של שבכה:

    והשהרונים. יונתן תירגם וסבכיא:

    אבן עזרא

    ביום. העכסים, הם ברגלים:

    השביסים. אין לו אח, ויש אומ' כי הם בשוקי':

    והשהרונים. כדמות ירח בחגורה, מגזר' ארמית ועל דעת רבים כן אגן הסהר (שיר השירים ז' ג'):

19. (יט)הַנְּטִיפוֹת וְהַשֵּׁירוֹת וְהָרְעָלוֹת

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הנטיפות. מרגליות חרוזות בחוט התלוי בצואר ונוטף על החזה:

    והשירות. צמידי הזרוע כי תרגום של צמידים הוא שיריא:

    והרעלות. סרבלים נאים עשויין להתעטף ובדרז״ל ערביות רעולות (שבת סה):

    רש"י

    הנטיפות. עונקיא לשון ענקים לגרגרותיך (משלי א׳:ט׳) ולשון נטיפות ע"ש שתלויות על הצואר ונוטפות על החזה והן כמין מרגליות נקובות וחרוזות בחוט ובלע"ז מושטינצא"ש:

    והשרות. צמידי הזרוע דמתרגם ושיריא:

    והרעלות. צניף שמצניפות כל פרצופיהם חוץ מגלגל העין כדי שיתאוה אדם ליזון במראות הלסתות (סא"א) ל"א והרעלות מיני סרבלים נאים להתעטף בהן ובל' משנה יש מדיות רעולות במס' שבת:

    אבן עזרא

    הנטיפות. אין רע לו, יש אומרים בשער:

    והשרות. באזנים, והוא תרגם ארמית לדעת אחרים:

    והרעלות. מלה לבדה, בלחיים:

20. (כ)הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת וְהַקִּשֻּׁרִים וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַלְּחָשִׁים

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הפארים. כעין כיפת כובע כמו פארי המגבעות (שמות לט):

    והצעדות. העדי שמשימות בשוקיהן כמו אצעדה וצמיד (במדבר לא):

    והקשרים. חוטי משי שקושרת בהם שער ראשן:

    ובתי הנפש. עדי זהב שהנשים תולות בין שדיהן על לבן:

    והלחשים. נזמי האוזן התלוי במקום שלוחשין שם:

    רש"י

    הפארים. תרגום כליליא כמו (שמות לט) פארי המגבעות:

    והצעדות. אצעדה של שוקים:

    והקשורים. כמשמעו קשורי' קצרי' שקושרי' בהן שערן ויש שעושין אותו מוזהבים פרשיינ"ש בלע"ז:

    ובתי הנפש. שכנגד הלב נושק"א בלע"ז:

    והלחשים. נזמי האוזן מקום שלוחשין לה שם:

    אבן עזרא

    הפארים. מגזרת תפארת, בידי':

    והצעדות. באזרוע, והעד מאצעדת שאול (שמואל ב' א' י'), כי האל"ף נוסף כאל"ף אזרוע (ירמיה ל"ב כ"א):

    והקשורים. ידועים, בגרון:

    ובתי הנפש. על החזה, שהוא בית הנפש כי בו הוא הלב:

    והלחשים. כתבים כתובים בזהב ובכסף על דרך לחישה:

21. (כא)הַטַּבָּעוֹת וְנִזְמֵי הָאָף

    עוד פירושים על פסוק כא: אבן עזרא

    אבן עזרא

    הטבעות. באצבעות:

    ונזמי האף. פירשתיו:

22. (כב)הַמַּחֲלָצוֹת וְהַמַּעֲטָפוֹת וְהַמִּטְפָּחוֹת וְהָחֲרִיטִים

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    המחלצות. מין מלבוש נאה וכן והלבש אותם מחלצות (זכריה ג):

    והמעטפות. כסות שמתעטפות בו:

    והמטפחות. כעין צעיף וכן הבי המטפחת (רות ג):

    והחריטים. מין כיסים נאים וכן ויצר וגו׳ בשני חריטים (מ״ב ה):

    רש"י

    המחלצות. כיתוניא כמו (שמואל ב ב) וקח את חליצתם שהגוף מלובש בהם וכשפושטין אותם חולצין אותם מן הגוף:

    והמעטפות. מצעות המטה כתרגומו שושיפיא והמטפחות. מפות:

    והחריטים. תרגומו מחכיא דפוס של בית הרחם כדמתרגמינן וכומז מחוך (שמות לה):

    אבן עזרא

    והמחלצות. אלה בגדים, כמו וקח לך את חליצתו (שמואל ב' ב' כ"א):

    והמעטפות. יש אומרים הלבוש תתעטף בו האשה, ויש אומרים מחלצות חלוק ומעטפות מכנסי':

    והמטפחות. כמו הבי המטפחת אשר עליך (רות ג' ט"ו):

    והחריטים. יש אומרים כדמות טלת קרוב מלשון ישמעאל, או הוא מגזרת בחרט אנוש (ישעיהו ח' א'), כאשר אפרש עוד:

23. (כג)וְהַגִּלְיֹנִים וְהַסְּדִינִים וְהַצְּנִיפוֹת וְהָרְדִידִים

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הגליונים. הם המראות ע״ש שפני האדם נגלה אליו כשרואה בו או כן יקרא האבנט (ובעדיות פ״ג) גלגולין (וע״ש בתוי״ט):

    והסדינים. סדיני פשתן עשויין ולהתעטף:

    והצניפות. מצנפות הראש:

    והרדידים. תכשיט מה מרודד ודק כמו נשאו את רדידי (ש״ה ה):

    רש"י

    והגליונים. הן המראות כתרגומו מחזייתא (ספייקיי"ו בלע"ז) על שם שמגלו' צורות הפנים קרוין גליונים או שמא מראות שלהם נגללות היו:

    והסדינים. על פשתן הם המתעטפין בהם:

    והצניפות. (מולקינ"ש בלע"ז):

    והרדידים. כבינתא (פרמל"ץ בלע"ז) והם של זהב שמכבנין בה הסרבל שהאשה מתעטפת בו:

    אבן עזרא

    והגליונים. כמו גליון גדול [שם]:

    והסדינים. כמו סדין עשתה (משלי ל"א כ"ד):

    והצניפות. בראש:

    והרדידים. טלת בלשון ישמעאל, והכלל כי כל אלה הם מלבושים וישתנו כמנהג המקומות:

24. (כד)וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם מַק יִהְיֶה וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה וְתַחַת פְּתִיגִיל מַחֲגֹרֶת שָׂק כִּי־תַחַת יֹפִי

    מצודת דוד:תחת בושם. במקום שהיו מתבשמות שם יהיה שמה המקה והמסה: ותחת חגורה. במקום שהיו חוגרות שם בתכשיטי פאר שמה יהיה שבירה ורציצה: ותחת מעשה מקשה. במקום שהיו מתקשטות בעדי זהב מעשה מקשה שמה יהיה קרחה כי יפול שער ראשן והוא דבר מגונה ומאוס: ותחת פתיגיל. במקום שהיו חגורות בחגורה של פאר שמה יהיה מחגורת שק בעבור הצער והאבל: כי תחת יופי. ר״ל כי כן ראוי והגון להם במקום שהיו מייפות א״ע בפני הנואפים והוא מקרא קצר ומאליו יובן:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מק. ענין המסה והמגה כמו המק בשרו (זכריה יד):

    נקפה. ענין שבירה ורציצה כמו ואחר עורי נקפו (איוב וט):

    מקשה. תכשיט הנעשה מהקשת הקורנס:

    קרחה. ענין נפילת השער כמו קרח הוא (ויקרא יג):

    פתיגיל. חגורה רחבה של משי ואין לו דומה ויתכן שהוא לשון מורכב כי פתי הוא תרגומו של רחב כי ירחיב ה׳ את גבולך (דברים י״ב:כ׳) ת״א ופתי וגיל הוא ענין שמחה כי הדרך לחגור בה בשמחות לרקד בה במחולות או הוא מלה מורכבת לשון פתיל גיל ר״ל אבנט הנעשה מפתילים (ועיין בתוי״ט בעדיות פרק ג) ופתיל ענינו חוט כמו פתיל תכלת (במדבר כח) וגיל ענינו אבנט מל׳ הגליונים הנאמר למעלה:

    רש"י

    והיה תחת בשם מק. מקום שהיו מתבשמות בו יהיה נימק:

    ותחת חגורה נקפה. מקום שחגרה שם יהיה ניקף נחתך בחבורות ורשומי מכות כמו ואחר עורי נקפו (איוב יט) ונקף סבכי היער (לקמן י'):

    ותחת מעשה מקשה. מקום שהיו עושות בו המעשה האמור למעלה הלוך וטפוף תלכנה והוא בגובה הראש שם תהיה מקשה קרחה מכה המקרחת את הראש מקשה ל' דא לדא נקשן (דניאל ה) ואני הייתי מפרשו תחת המעשה מקשה מקום שהיו שם חגורות נותנות טסי הזהב העשויות מקשה בטדי"ץ בלע"ז אלא שהוא נקוד פתח והוא במסורה בעשרה נקודים פתח ואין אחד מהם דבוק לתיבה של אחריו וכל מעשה שהוא דבוק לתיבה של אחריו נקוד קמץ:

    ותחת פתיגיל. והוי (ס"א הרי) כשתי תיבו' פתי גיל כלי שהוא מביאן לידי גילה והוא בית הרחם האמור למעלה פתהן חלוף אותה גילה תהיה מחגורת שק בכל מתניה:

    כי תחת יופי. כי זאת הוגנת להיות להם תחת יופי שהיו משתחצות בו:

    אבן עזרא

    והיה. בושם. יעמיד הבשר ויחזקנו:

    והנה מק קרוב מהפך, והוא מפעלי הכפל, ומגזרתו תמקנה בחוריהן (זכריה י"ד י"ב):

    נקפה. שם, והנו"ן שורש, והוא קרוב מגזרת ונקף סבכי היער (ישעיהו י' ל"ד) וטעמו כעין כריתות:

    מעשה מקשה. גלוח שער בשוה, כמו ולא עשה רגליו (שמואל א' י"ט כ"ה):

    פתיגיל. חלוק דק מרוקם יושם על כל המלבושים:

    כי תחת יופי. אמר הגאון כי ההפך שהוא תחת יותר יפה להם, ואחרים אמרו שמלת כי מגזרת כויה (שמות כ"א כ"ד), וכמוהו אף ברי (איוב ל"ז י"א) שהוא מגזרת רווי, ואיננו נכון בדקדוק, כי וי"ו כויה שורש, ולפי דעתי שהוא כך, כי תחת יופי המק והנקפה:

25. (כה)מְתַיִךְ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וּגְבוּרָתֵךְ בַּמִּלְחָמָה

    מצודת דוד:מתיך. אנשיך יפלו בחרב האויב: וגברתך. הגבורים שבך אשר לא ימסרו עצמן לחרב האויב ויצאו למולם למלחמה עכ״ז שמה במלחמה יפלו בחרב כי האויב יתגבר עליהם:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מתיך. אנשיך כמו מתי מספר (בראשית לד):

    רש"י

    מתיך. גבוריך מתי מלחמותיך היוצאים בצבא במניין:

    אבן עזרא

    מתיך. הטעם תתאלמנה הנשים בעבור מות אנשיהם בחרב, ומלת מתיך מושכת עצמה ואחרת עמה, כמו והנבואה עודד הנביא (ד"ה ב' ט"ו ח'), וכן הוא ומתי גבורתך:

26. (כו)וְאָנוּ וְאָבְלוּ פְּתָחֶיהָ וְנִקָּתָה לָאָרֶץ תֵּשֵׁב

    מצודת דוד:פתחיה. בכל פתחי הבתים יהיה אנינות ואבלות: ונקתה. תהיה נקיה וריקנית מכל טובה ותשב לארץ בשפל המצב:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ואנו. מל׳ אנינות:

    ואבלו. מל׳ אבלות:

    ונקתה. מל׳ נקי:

    רש"י

    ואנו. ל' אנינה:

    פתחיה. שערי עיירות ובתים בכל שעריה' יהא הספד:

    ונקתה. ותתרוקן מכל כמו וגם אני נתתי להם נקיון שינים (עמוס ד) ובל' משנה יצא פלוני נקי מנכסיו:

    לארץ תשב. מגוב' לשפלות ישבו לארץ ידמו (איכה ב) בתשעה באב:

    אבן עזרא

    ואנו. כמו לא אכלתי באני (דברים כ"ו י"ד), והוא מהשניי' הנראים ובאה המלה כמו וסרו הצפרדעים (שמות ח' ז'), מלרע:

    פתחיה. שב אל ציון הנזכרת בראש הפרשה, והטעם חסרון הזכרים:

    ונקתה. כמו נקיון שנים:

    לארץ תשב. שב אל ציון: