ישעיהו פרק כ״ו

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר־הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה עִיר עָז־לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל

   מצודת דוד:ביום ההוא. ביום מפלת גוג: עיר עז לנו. ירושלים שהיתה לנו למעוז מעולם הנה גם עתה ישים האל ישועה בחומתה וחילה ולא תשלוט בהם יד האויב:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ישית. ענין שימה כמו שתו בשמים פיהם (תהילים ע״ג:ט׳):

   חומות. כמו בחומות:

   וחל. הוא החומה נמוכה שלפני הגבוה כמו ויאבל חל וחומה (איכה ב׳:ח׳):

   רש"י

   עיר עז לנו ישועה ישית. העיר ירושלים שהיה מאז תמיד לנו לעוז ישועה ישית המושיע את חומותיה ואת חילה:

   וחל. חומה נמוכה שלפני החומה הגבוה:

   אבן עזרא

   ביום. עיר עז לנו, זאת ירושלם שהיא עוז לנו:

   השם ישית החומות וחיל החומה:

2. (ב)פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי־צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים

   מצודת דוד:פתחו שערים. פתחו שערי ירושלים ולא תפחדו מן האויב: ויבוא. בפתחי השערים יבוא ישראל שהיה שומר ומצפה להאמנת הבטחת האל:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שומר. ענין המתנה ותקוה כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לז):

   רש"י

   פתחו שערים. שלה ויבא לתוכה גוי צדיק:

   שומר. ששמר וצפה בגלותו ימים רבים לאמונתו של הקב"ה שיקיים הבטחתו שהבטיח ע"פ נביאיו לגאלם:

   שומר. ממתין וכן (בראשית לז) ואביו שמר את הדבר וכן (דברים ו') ושמר ה' אלהיך לך:

   אבן עזרא

   פתחו וגו'. אין ראוי לפתוח שערי זאת המדינה שיבוא בה וידור בה כי אם צדיקים כישראל:

3. (ג)יֵצֶר סָמוּךְ תִּצֹּר שָׁלוֹם שָׁלוֹם כִּי בְךָ בָּטוּחַ

   מצודת דוד:יצר סמוך. המחשבה שהיה נשען על האל השלום תצור אותו לבל יחרד וכפל מלת שלום לחזק הדבר: כי בך בטוח. ר״ל כן ראוי הדבר הואיל ובטח בך:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יצר. ענין פעולת המחשבה כמו וכל יצר מחשבות לבו (שם ו):

   סמוך. ענין השענה:

   תצור. ענין שמירה כמו יצרנהו כאישון עינו (דברים ל״ב:י׳):

   רש"י

   יצר. שהיה סמוך על הקב"ה ונשען עליו בחזקה שלא זז מאמונתו בשביל שום אימה ויסורין:

   תצור. שיהא שלום כי בך היה בטוח לפיכך הגון לך לנצרו:

   אבן עזרא

   יצר וגו'. מי שיצרו סמוך עליך, אתה השם תצרנו בשלום, ויש אומרים שיתכן להיות מלת שלום זכר גם לשון נקבה:

4. (ד)בִּטְחוּ בַיהוָה עֲדֵי־עַד כִּי בְּיָהּ יְהוָה צוּר עוֹלָמִים

   מצודת דוד:בטחו בה׳. כאלו מזרזים אלה לאלה ואומרים בטחו בה׳ עד עולם כי בו תלוי חוזק עוה״ז ועוה״ב והכל בא ממנו ית׳:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עדי עד. עד עולם וכן שוכן עד (לקמן כז):

   צור. ענין חוזק:

   רש"י

   כי ביה ה'. כי יש לסמוך עליו שהוא דחילא ה' סלע וצור מחסה עולמים:

   אבן עזרא

   בטחו וגו'. על כן יאמרו אבות לבנים בטחו בשם:

   בי"ת 'ביה' משרת כמשפט:

   צור. חזוק לעולם כי יש בספרים שמרכיבים אל"ף בי"ת עם השם שהוא חצי השם במספר האותיות ובספר תהלות אפרש זה בפסוק סולו לרוכב בערבות (תהלים ס"ח ה'):

5. (ה)כִּי הֵשַׁח יֹשְׁבֵי מָרוֹם קִרְיָה נִשְׂגָּבָה יַשְׁפִּילֶנָּה יַשְׁפִּילָהּ עַד־אֶרֶץ יַגִּיעֶנָּה עַד־עָפָר

   מצודת דוד:כי השח. הוא השפיל הכשדים אשר ישבו ברום המעלה: קריה. וכן השפיל כל קריה חזקה: ישפילנה. וכן ישפיל אותה עוד עד הארץ ועד העפר וכפל הדבר במ״ש לפי מרבית ההשפלה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   השח. ענין השפלה:

   מרום. מל׳ רום וגובה:

   קריה. עיר:

   נשגבה. חזקה:

   רש"י

   יושבי מרום. צור ושאר ארצות:

   אבן עזרא

   כי השח. מפעלי הכפל כמו הקל ארצה זבולון (ישעיהו ח' כ"ג) והטעם על מדינות הגוים:

   ישפילנה ישפילה. כמו עזי ומעזי (ירמיהו ט"ז י"ט) והטעם תמיד:

6. (ו)תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל רַגְלֵי עָנִי פַּעֲמֵי דַלִּים

   מצודת דוד:תרמסנה רגל. הרגל תרמוס אותה וחזר ופירש לומר רגלי עני תרמוס והם ישראל שהמה מוכנעים כעני ואביון: פעמי דלים. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תרמסנה. ענין דריכה:

   פעמי. רגלים שפוסעים בהן כמו הרימה פעמיך (תהלים עד):

   רש"י

   רגלי עני. מלך המשיח שנאמר בו עני ורוכב על החמור (זכריה ט' ט):

   פעמי דלים. ישראל שהיו דלים עד הנה:

   אבן עזרא

   תרמסנה וגו'. כל כך ישפילנה עד שתרמסנה רגל ולא רגל שר כי אם רגלי עני:

   פעמי. כמי רגלי, כי שלש פעמים כמו רגלים (שמות כ"ג י"ד וי"ז):

7. (ז)אֹרַח לַצַּדִּיק מֵישָׁרִים יָשָׁר מַעְגַּל צַדִּיק תְּפַלֵּס

   מצודת דוד:אורח לצדיק מישרים. ר״ל כל זה הגדולה והממשלה תהיה להצדיקים בעבור כי אין אורח לכל צדיק וצדיק כי אם ללכת בדרך ישר ולא ינטה ממנה: ישר. אתה האל הישר הלא תפלס ותשקל מעגל כל צדיק וצדיק ותדע שכן הוא:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אורח. דרך:

   מעגל. שביל ומסילה וכן הדרכתיך במעגלי יושר (משלי ד׳:י״א):

   תפלס. תשקול בפלס והוא שם הכלי ששוקלין בו כמו ושקל בפלס הרים (לקמן מ):

   רש"י

   אורח לצדיק מישרים. אורח שתהא מישור לקיבול שכרו של צדיק אתה ה' שאתה אל ישר תפלס מעגל צדיק להוליכו באותו אורח שיקבל שכרו והצדיק הוא יעקב וזרעו וכה פתרונו אורח לצדיק ליטול שכר מישרים שנוהג בהן:

   ישר. אתה הקב"ה מעגל רגלי הצדיק תפלס לו לאותו אורח פילוס זה לשון קונטרפיי"ש בלע"ז כמלך היושב ומחשב ומשקל בלבו איזה יכשר הזה או זה כך הישר בלבו להוליכו בדרך קיבול שכר על כל אשר הנהיג מעשיו לפניך בכשרון:

   אבן עזרא

   ארח וגו'. ולמה זה בעבור שאין ארח לצדיק רק אורח מישרים:

   ישר. ואתה השם, ישר מעגל צדיק:

   תפלס, כמו תשקול:

8. (ח)אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ יְהוָה קִוִּינוּךָ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת־נָפֶשׁ

   מצודת דוד:אף אורח משפטיך. אף בבוא לנו אורח משפטיך לייסר אותנו ביסורי הגולה עכ״ז קוינו לך ולא היינו מתייאשים מן הגאולה: לשמך ולזכרך. היא היא כי בשם יזכר וכפל בשמות נרדפים: תאות נפש. תאות כל נפש היתה להזכיר לנו שמך ולומר לנו דבר מאתך:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   אף אורח משפטיך ה' קוינוך. כאשר צפינו לקבול הטובה מאתך אף כך קוינו להראותנו אורח משפטי נקמתיך ברשעים:

   לשמך ולזכרך תאות נפש. אותה נפשנו לראות שם שיצא לך מאז לעשות נקמה בצריך:

   אבן עזרא

   אף וגו'. אלה דברי צדיקים שיקוו השם להראות משפטו בעולם כי הנפש מתאוה לשמך, ויחסר אות למ"ד כאילו אמר לאורח משפטיך:

9. (ט)נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה אַף־רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל

   מצודת דוד:נפשי אויתיך. נפשי תתאוה לך בלילה היא עת שמחשבת האדם פנויה ממחשבות הטורדות: אף רוחי בקרבי. ר״ל כל עוד שרוחי בקרבי אשחר ואדרוש לך: כי כאשר וכו׳. ר״ל כי אמרתי גם המשפט לטובה היא כי כאשר יבוא משפט בארץ אז יושבי תבל למדו צדק ועזבו הרשע מפחד המשפט הבא:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אויתיך. מל׳ תאוה:

   אשחרך. ענין דרישה כמו שוחר טוב (משלי א):

   תבל. כן נקרא מקום המיושב:

   רש"י

   נפשי אויתיך. בגלותי שדומה ללילה לעשות את אלה:

   אף רוחי בקרבי אשחרך. אתחנן לך לכל זה למה כי כאשר משפטיך באים לארץ שאתה עושה משפט ברשעים:

   צדק למדו יושבי תבל. למדי' להצדיק את דיניך ולהודות על מדותיך שרואים החוטא לוקה והצדיק מקבל שכר טוב:

   אבן עזרא

   נפשי. רעיון נפשי, שאויתיך בלילה:

   אף רוחי בקרבי אשחרך. והנה יש לאדם נפש ורוח כאשר פירשתי בקהלת (קהלת ג' כ"א):

   כי כאשר. יראו משפטיך לארץ ילמדו צדק:

   יושבי תבל. שם מקום היישוב:

10. (י)יֻחַן רָשָׁע בַּל־לָמַד צֶדֶק בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל וּבַל־יִרְאֶה גֵּאוּת יְהוָה

    מצודת דוד:יוחן רשע. ר״ל וכי מהדין שיוחן הרשע הלא בל למד צדק אף מיראת המשפט: בארץ נכחות יעול. עם כי הוא בארץ ששבו לעשות נכחות ונוסרו בעבור המשפט הבא הנה הרשע הזה לא כן יעשה כי יאחז דרכו לעול עוד: ובל יראה. ואינו מסתכל בגאות ה׳ ר״ל חושב שבא במקרה ולא מעשה ה׳ המה שמתגאה לשלם גמול:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יוחן. מל׳ חנינה וחסד:

    נכחות. ענין ישרות כמו נכוחים למבין (שם ח):

    יעול. מל׳ עול:

    רש"י

    יוחן רשע בל למד צדק. וכי יש לך לחון את עשו הרשע אשר דר בין שני צדיקים ולא למד צדק:

    בארץ נכוחות. ירושלים ובית המקדש יעול לשלול ולבוז ולהשחית:

    ובל יראה גאות ה'. לא חשב בעיניו גדלך וגאותך ובל יראה ל' רגילות ותמידות לא ראה לא חשב כמו ככה יעשה איוב (איוב א׳:ה׳):

    אבן עזרא

    יחן. מפעלי הכפל כמו על כמון יוסב (ישעיהו כ"ח כ"ד), והנה הטעם כי השם יחן על הרשע והוא לא ילמד צדק, והטעם שיאריך לו אולי ילמוד:

    בארץ נכוחות. במקום שיש שם יושר, יעשו עולה:

    נכוחות. מגזרת נכח כמו טובים ונכוחים (שמואל ב' ט"ו ג'), ולא ישים לב לראות גאות השם:

11. (יא)יְהוָה רָמָה יָדְךָ בַּל־יֶחֱזָיוּן יֶחֱזוּ וְיֵבֹשׁוּ קִנְאַת־עָם אַף־אֵשׁ צָרֶיךָ תֹאכְלֵם

    מצודת דוד:רמה ידך. כשרמה ידך להכות בהרשעים הללו אינם מסתכלין שרמה ידך כי יחשבו למקרה: יחזו. לכן יראו תשועת ישראל ויבושו אז בראותם הקנאה שיקנא ה׳ לעמו כי אז לא יוכלו לחשוב שבא במקרה כי יראו מעט עם נושעים מעמים רבים: אף אש. ר״ל אף יראו משפט נקמתך שהאש תאכל צריך והם הצרים לישראל וכאלו צרו למקום:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יחזיון. ענין הסתכלות כמו ואתה תחזה (שמות יח):

    קנאת. ענין נקמה:

    רש"י

    ה' רמה ידך וגו'. ראיתי מדרש אגדה רבים למקראות של פרשה זו עליונה ותחתונה ואינם מיושבי' או על דקדוק הלשון או על סדר המקראות והוצרכתי לבאר אותה על אפני סדרה ומ"א יש שמבקש הנבי' וכו' אמר לו מוטב שיחזו ויבושו ואין זה אחר הל' שאין כתוב כאן הרימ' ידך ועוד שאף התיבה חלוקה מתיבה כיוצא בה כל יד רמה שבמקרא טעמו למטה וזה טעמו למעל' כמו (בראשית ל״ז:ז׳) הנה קמה אלומתי וכמו (רות א׳:ט״ו) הנה שבה יבמתך שכולו לשון עבר אף זה ה' נסתלקה יד גבורתך מעל צריך בל יראו גבורתך כי ראו דרכם צלחה בבקשה ממך יחזו ויבושו:

    קנאת עם. בטובה שתיטיב לעמך אף בעצמן יראו משפט נקמתך שתאכלם האש:

    אבן עזרא

    יי וגו'. הטעם אחר שידך רמה והם לא יחזיון, יחזו שיקנאו לעמך, ויבושו, ותאכל האש צריך, ויש אומר יחזו קנאתך בכלם, והוא דבק בטעם 'אף אש צריך':

12. (יב)יְהוָה תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ כִּי גַּם כָּל־מַעֲשֵׂינוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ

    מצודת דוד:ה׳ תשפות וכו׳. ר״ל אתה ה׳ תערוך לנו שלום כי גם כל המעשים הבאים עלינו בין טוב בין רע הלא הכל אתה פעלת לנו ולא באו במקרה ואם כן הואיל והכל בידך ערוך לנו שלום:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תשפות. ענין עריכה וסדור כמו שפות הסיר (יחזקאל כד):

    רש"י

    תשפות. תכין וכן שפות הסיר (מלכים ב ד׳:ל״ח) וכן לעפר מות תשפתני (תהילים כ״ב:ט״ז) ויש לפתור את כולן ל' שימה תשית שלום לנו:

    כי גם כל מעשינו. הרעים:

    פעלת לנו. כנגדם לקחנו מידך בכל חטאתינו:

    אבן עזרא

    יי. תשפות. תערוך, כמו שפות הסיר שפות (יחזקאל כ"ד ג'):

    כי וגו'. תמיד אתה עשית לנו מה שלא נדע אנחנו לעשותו:

13. (יג)יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ לְבַד־בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ

    מצודת דוד:ה׳ אלהינו וכו׳. הוא דרך רצוי לומר ראוים אנו לשלום: לבד בך. אבל לא שמענו אליהם כי בך לבד נזכיר שמך לומר שאתה לבדך נקרא אלהים ואין מי לשתף עמך:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בעלונו. ענין אדון ומושל כמו אם בעליו עמו (שמות כ״ב:י״ד):

    זולתך. כמו בלעדיך:

    רש"י

    בעלונו. נעשו לנו אדונים ונגשונו:

    זולתך. בדבר שלא כרצונך דרוש לאלהים אחרים לעבור על תורתך ואנחנו לבד בך הזכרנו ולא נזכיר שם אלהותו באל אחר אלא בו לבדו:

    שמך. שם אלהותך נזכיר לאמר כי אלהינו לבד הוא אלהים:

    אבן עזרא

    יי וגו'. כי גם אנחנו עבדנוך כאשר בעלונו, היו אדונינו, כמו כסף ישיב לבעליו (שמות כ"א ל"ד), ואעפ"כ היינו מזכירים שמך, וטעם לבד בך כי אתה עזרתנו, כאילו אמר אין עזר כי אם בך, על כן יש לנו להזכירך:

14. (יד)מֵתִים בַּל־יִחְיוּ רְפָאִים בַּל־יָקֻמוּ לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם וַתְּאַבֵּד כָּל־זֵכֶר לָמוֹ

    מצודת דוד:מתים. כי אמרנו הלא העכו"ם המה כמתים ואין בהם חיות: בל יקומו. לא יוכלו לקום על רגליהם, לכן פקדת:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    רפאים. הם המתים שנרפו ונחלשו ע״י המיתה וכפל הדבר במ״ש:

    פקדת. ענין צוואת הפורענות כמו יפקוד ה׳ על צבא המרום (לעיל כד):

    ותשמידם. ענין כליון:

    כל זכר. שום זכר וכן לא תעשה כל מלאכה (שמות כ׳:י׳) ור״ל שום מלאכה:

    למו. להם:

    רש"י

    מתים בל יחיו. יהי רצון מלפניך שלא יחיו הרשעים האלה לעולם הבא, והרפאים האלה שריפו ידיהם ממצותיך בל תהיה להם תקומה:

    לכן פקדת ותשמידם. הלא פקד' עליהם כבר ותשמיד' באמרי פיך כענין שנאמר כי מחה אמחה את זכר עמלק (שמות י״ז:י״ד):

    אבן עזרא

    מתים. ואלה האדונים שבעלונו הנם מתים:

15. (טו)יָסַפְתָּ לַגּוֹי יְהוָה יָסַפְתָּ לַגּוֹי נִכְבָּדְתָּ רִחַקְתָּ כָּל־קַצְוֵי־אָרֶץ

    מצודת דוד:יספת לגוי ה׳. כל מה שיספת לייסר עמך פעם אחר פעם עכ״ז הודו כבודך ולא מרו בך ואף כי הרחקתם ממקומם ללכת גולה בכל קצות הארץ לא זזו ממך:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יספת. מל׳ הוספה:

    כל. כמו בכל ותחסר הבי״ת:

    רש"י

    יספת לגוי. לישראל יספת להם תורה וגדולה וכבוד וכל כמה שיספת להם נכבדת שהם מודין ומשבחין לפניך על כל הטובה הרי בטובתם כך עושים ישראל לפניך קילוס וכבוד ובצר להם:

    אבן עזרא

    יספת וגו'. כל מה שיספת ליסר עמך פעם אחר פעם, הודו כבודך, ואם הרחקתם ממקומם:

16. (טז)יְהוָה בַּצַּר פְּקָדוּךָ צָקוּן לַחַשׁ מוּסָרְךָ לָמוֹ

    מצודת דוד:בצר. בעת בוא צרה עליהם זכרו בך ודורשים אליך בתפלה: צקון לחש. שפיכת תפלה מצויה ביניהם כאשר בא להם מוסרך:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פקדוך. ענין זכרון כמו וה׳ פקד את שרה (בראשית כ״א:א׳):

    צקון. מל׳ יציקה ושפיכה ויאמר כן על הרבות הפלל וכן ישפוך שיחו (תהלים קב):

    לחש. ר״ל תפלה הנאמרה בלחש ובקול נמוך:

    מוסרך. משפט יסורין:

    למו. להם:

    רש"י

    ה' בצר פקדוך. אינם מהרהרים אחר מדותיך:

    צקון לחש. שפך שיח ותפלה:

    מוסרך למו. בהיות מוסר יסוריך באין עליהם וכך היא תפלתם:

    אבן עזרא

    יי וגו'. בצרתם פקדוך:

    צקון לחש. הנו"ן נוסף כנו"ן אשר לא ידעון (דברים ח' ג'), והיא מלה זרה, והיתה ראויה להיותה יצקו, לכן באה חסרת פ"א הפעל כמו והיום רד מאד (שופטים י"ט י"א), והטעם כמו ולפני יי ישפך שיחו (תהלים ק"ב א'):

    והטעם [צ"ל וטעם] מוסרך, שהיו אומרים בלחש המוסר שהיית מייסר אותם:

17. (יז)כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ יְהוָה

    מצודת דוד:כמו הרה. ר״ל וכה יאמרו בתפלתם הנה כמו אשה הרה אשר תקריב ללדת שאז תאחזה חלחלה ותזעק בעבור ייסורי חבלי הלידה כן היינו גם אנחנו חלים ורועדים מפני זעמך:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תחיל. מל׳ חיל וחלחלה:

    בחבליה. הם מכאובי הלידה כמו שמה חבלתך אמך (ש״ה ח):

    מפניך. ענין כעס וזעם כמו פני ה׳ חלקם (איכה ד):

    רש"י

    כמו הרה תקריב ללדת וגו'. כן היינו מפניך, רואים אנו צרות מתחדשות וסבורים אנו שהם מיני סימני ישועה וגאולה לפי שאנו מובטחים ליגאל מתוך צוקה וצורה כיולדה זו שהם מיני סימני ישועה וגאולה:

    מפניך. מפני גזירותיך:

    אבן עזרא

    כמו הרה. פי' מוסרך:

    תקריב. עצמה ללדת:

18. (יח)הָרִינוּ חַלְנוּ כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ יְשׁוּעֹת בַּל־נַעֲשֶׂה אֶרֶץ וּבַל־יִפְּלוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל

    מצודת דוד:הרינו חלנו. לפי שאנו מובטחים להגאל מתוך קושי השעבוד אחז במשל מאשת לידה שיש לה צער הריון וחיל הלידה ויולדת רוח בעלמא שאין לה במה להתנחם על הצער שסבלה ור״ל יאמרו בתפלתם הלא דמינו לאשת לידה כזאת כי סבלנו קושי השעבוד ואין במה להתנחם כי עדיין לא נעשה ישועה בארץ ועדיין לא נפלו הכשדים שכבשו ומלאו פני תבל:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הרינו. מל׳ הריון:

    חלנו. מל׳ חיל וחלחלה:

    רש"י

    הרינו חלנו. חיל כיולדה כאלו ילדנו כאלו קרובים אנו להגאל והוא רוח ואין ישועה:

    ישועות בל נעשה ארץ. בכל סבלינו וצרתינו אין אנו מכינים לנו ישועה:

    ובל יפלו. ואין נופלין העמים שהם יושבי תבל שכבשו ומלאו את הארץ ויונתן תרגם בל יפלו ל' ונפלינו אני ועמך (שמות ל״ג:ט״ז) אין יושבי תבל יכולין לעשות פלא:

    אבן עזרא

    הרינו חלנו. רוח, וכן ילדנו, והטעם כי לא היה בנו כח להנצל, וזה הוא ישועות [בל נעשה], לא נוכל לעשות:

    ארץ. בארץ, חסר בית כמו כי ששת ימים (שמות כ' י"א):

    ובל יפלו. יש אומרים שהוא חסר אל"ף, אומרו [צ"ל כמו] ויפלו מאד בעיניהם (נחמיה ו' ט"ז), ואין ויפלו שם כי אם כמשמעו, כאשר אפרש, ולפי דעתי שלא נוכל שלא יפלו:

19. (יט)יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל

    מצודת דוד:יחיו מתיך. אמר דרך תפלה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך: נבלתי יקומון. יצא דבר מלכות מלפניך לומר נבלתי יקומון ר״ל נבלת עמי שנבלו עצמן עלי יקומון בתחיה ואתם שוכני עפר הקיצו משינת המיתה ושבחו לה׳: כי טל. כי טל התחיה שאוריד עליך יהיה כטל היורד על הצמחים שמגדל אותם כן יחיו המתים על ידי טל תחיה: וארץ וכו׳. הארץ תפיל ותשליך לחוץ את המתים הקבורים בה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נבלתי. אף גוף הצדיק ההומת יקרא נבלה כמו את נבלת איש האלהים (מ״א יג):

    הקיצו. ענין הערה כמו לא הקיץ הנער (מ״ב ד):

    אורת. הוא שם צמח מה כמו ללקט אורות (שם):

    רפאים. כן יקראו המתים על כי נרפו ונחלשו ע״י המיתה:

    רש"י

    יחיו מתיך. כאן התפלל שיחיו הצדיקים בבקשה ממך יחיו אותן שמומתין עליך יצא דבר מלכות מלפניך לומר נבלתי יקומון נבלות עמי שנבלו עצמן עלי להם תהי תקומה זו חילוף למה שכתוב למעלה רפאים בל יקומו אבל אלו יקומון:

    הקיצו ורננו. כל זה יאמר להם הקב"ה הקיצו ורננו ל' צווי הוא זה:

    כי טל אורות טליך. כי נאה לך לעשות כן שיהא טל תורתך ומצותיך להם טל של אור:

    וארץ רפאים תפיל. ולארץ ולעפר תפיל את ארץ רפאים שריפו ידיהם מתורתך:

    רפאים תפיל. לפי שאמר ובל יפלו יושבי תבל חוזר ואומר אתה הפילם כי אין בצדקותינו כדי להפילם:

    אבן עזרא

    יחיו וגו'. רק מתיך, הכף לנוכח השם, הם יחיו, ולפי דעת הכל שזה רמז לתחיית המתים, ויש אומרים שהוא הפך מתים בל יחיו, כי הנה אדונינו מתו ואנחנו שהיינו חשובים כמתים היינו חיים:

    נבלתי. היו"ד סימן הנביא כי הוא מישראל, וכן הוא, יחיו מתיך ומתי נבלתי יקומון, כאילו קול ישמעו לאמר הקיצו:

    כי טל אורות, טל עם אורה, הוא טלך, והכ"ף לנוכח השם, ויש אומרים כי אורות צמחים כמו ללקט אורות (מלכים ב' ד' ל"ט), והם צמחים יסבו כנגד השמש והירח:

    וארץ. נפתח הוי"ו להורות על ה"א הדעת הנעדר, והארץ תפיל הרפאים ממנה כנפל אשת, ויש אומרים אתה לבדך החיית מתיך, כי תולדת הארץ להפיל המתים בתוכה:

20. (כ)לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט־רֶגַע עַד־יַעֲבָר־זָעַם

    מצודת דוד:לך עמי. מאמר הנביא בדרך משל בוא בחדרך וסגור הדלת בעדך שלא יוכל לבוא מי אצלך לעשות עמך רעה וסתרי כשיעור רגע מועטת עד אשר יעבור הזעם ותלך לו ורוצה לומר סתרי עצמך במסתר תשובה ומעשים טובים להגן עליך מזעם הצרות שיבואו קודם בוא הגאולה:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בעדך. כנגדך:

    חבי. מלשון מחבואה ומסתור:

    זעם. כעס:

    רש"י

    לך עמי בא בחדריך. תשובה זו השיבהו לנביא לך עמי בא בחדריך בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ד"א התבונן על מעשיך בחדרי לבך כך דרש רבי תנחומא:

    וסגור. דלחך בעדך ת"י עביד לך עובדין טבין דיגנון עלך ורבי תנחומא דרש סגור דלתי פיך שלא תהרהר אחר מדת הדין:

    חבי. התחבאי מעט עד יעבר זעם כי אמת אפקוד על שונאיך:

    אבן עזרא

    לך עמי בא בחדריך. על דעת רבי משה הכהן שיסגרו בירושלם מפני סנחריב:

    חבי. יש אומרים כי בא כדרך בעלי הה"א באחרונה, כי ימצא עם לשון נקבה כמו וחטאת עמך (שמות ה' ט"ז), ורבי יהודה המדקדק נ"ע אמר כי חבי שם על משקל שבי (ישעיהו כ' ד'), והראשון הוא האמת:

21. (כא)כִּי־הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ לִפְקֹד עֲוֺן יֹשֵׁב־הָאָרֶץ עָלָיו וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת־דָּמֶיהָ וְלֹא־תְכַסֶּה עוֹד עַל־הֲרוּגֶיהָ

    מצודת דוד:יוצא ממקומו. הוא ענין משל וכמ״ש ויצא ה׳ ונלחם בגוים (זכריה י״ד:ג׳): לפקוד. לזכור עון יושב הארץ על היושב בה לשלם גמול המפעל: וגלתה. הארץ תגלה את הדם על ההרוגים הנקברים בה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לפקוד. ענין זכרון:

    וגלתה. ל׳ גלוי:

    רש"י

    כי הנה ה' יוצא וגו'. ממדת הרחמים למדת הדין:

    יושב הארץ. הוא הר שעיר:

    על הרוגיה. שהרגו בישראל:

    אבן עזרא

    כי. יוצא ממקומו, הגזרות היוצאות מלפני השם:

    את דמיה. הם החללים הנקברים בקרבה: