ישעיהו פרק כ״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה בְּחַרְבוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת־הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם

   מצודת דוד:יפקוד ה׳. ישגיח להכות בחרבו: על לויתן נחש בריח. הוא משל על ישמעאל שהוא מבריח ברוב הישוב מהקצה אל הקצה כמו הלויתן שמבריח את הים מהקצה אל הקצה: ועל לויתן נחש עקלתון. הוא משל על שהוא מעוקל במעשיו כמו הלויתן שבעבור רוב ארכו מעקל עצמו במקומות מהים: התנין אשר בים. הוא משל על יתר האומות השוכנים באיי הים שאינם לא מאמונתם ולא מהמונם:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יפקוד. ענין השגחה:

   לויתן. הוא הדג הגדול שבים וכן תמשוך לויתן בחכה (איוב מ׳:כ״ה):

   נחש. הלויתן הוא דומה לנחש:

   ברח. כענין מטה ההושם לסגור השער ומבריח מקצה השער עד קצהו ולכן יקרא הלויתן בריח כי מבריח מקצה הים עד קצהו עקלתון. ענין עקום ועוות כמו ארחות עקלקלות (שופטים ה):

   התנין. כן נקרא הדג הדומה למראית הנחש וכן התנינים הגדולים (בראשית א):

   רש"י

   על לויתן נחש בריח וגו'. ת"י על מלכא דאתרברב כפרעה מלכא קדמאה ועל מלכא דאתגאי כסנחרב מלכא תנינא, בריח ל' פשוט כבריח הזה לפי שהוא ראשון:

   עקלתון. לשון כפול לפי שהוא שני ואומר אני לפי שאלו שלש אומות חשובות מצרים ואשור ואדום לכך אמר על אלו כמו שאמר בסוף הענין ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים:

   לויתן נחש בריח. הוא מצרים:

   לויתן נחש עקלתון. הוא אשור:

   והרג את התנין אשר בים. היא יושבת בלב ימים וכן כתיים קרויים איי הים:

   אבן עזרא

   ביום [ההוא]. באותם הימים:

   [יפקוד]. זאת הפקידה (כמו) הכתובה למעלה:

   לויתן. הוא התלי ונקרא בריח בעבור שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה:

   ועל לויתן. גם הוא בים, והוא צורת נחש, כי גם צורת נחש בים, ועקלתון שם התאר:

   והתנין הוא הגדול אשר בים:

   ויש אומרים כי לויתן נחש בריח גם עקלתון הם ביבשה, והטעם על מלכי הארץ, והתנין הוא מלך מצרים, כאשר הוא כתוב בספר יחזקאל (יחזקאל כ"ט ג'), ויש אומרים מלך צור, והישר בעיני רבי משה הכהן שהוא (רמז) כמו ויכחד כל גיבורי חיל ונגיד ושר (דברי הימים ב' ל"ב כ"א):

2. (ב)בַּיּוֹם הַהוּא כֶּרֶם חֶמֶד עַנּוּ־לָהּ

   מצודת דוד:כרם חמר ענו לה. כולם ירימו קול על ישראל לומר שהוא כרם המוציא יין משובח לא כמו לשעבר שנאמר בה ויקו לעשות ענבים ויעש באושים (לעיל ה):

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חמר. ענינו יין משבח כמו תשתה חמר (דברים לב):

   ענו. ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וגו׳ קול רם (שם כז):

   לה. עליה:

   רש"י

   ביום ההוא. בעת הגאולה ישירו לישראל זו היא כרם חמר הוציאה יינה הטוב, חמר וינוש בלע"ז:

   אבן עזרא

   ביום. חמר. תירוש כמו תשתה חמר (דברים ל"ב י"ד), והטעם שתתן פרי הרבה:

   ענו. נגון, קול ענות (שמות ל"ב י"ח):

   לה. לציון, ומלת ענו למנגנים, וכבר הזכיר הנביא [לעיל ה' ז'] שיהודה נטע שעשועי השם:

3. (ג)אֲנִי יְהוָה נֹצְרָהּ לִרְגָעִים אַשְׁקֶנָּה פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ לַיְלָה וָיוֹם אֶצֳּרֶנָּה

   מצודת דוד:אני ה׳ נוצרה. מעתה אשמרה לא כמו לשעבר שנאמר בה הסר משוכתו והיה לבער וגו׳: לרגעים אשקנה. בכל רגע אשקה אותה במי מטר ולא כמו לשעבר שנאמר בה ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר: פן יפקוד עליה. כי פן יהיה נחסר העלים שלה ע״י כמישה לכן אצרנה לילה ויום להשקותה בזמנה ורצה לומר אחוס אף על העלין וכל שכן על הענבים והוא דרך משל לומר אשפיע להם הרבה טובה מגדוליהם ועד קטניהם:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נוצרה. ענין שמירה כמו נוצר חסד (שמות לד):

   לרגעים. מל׳ רגע:

   יפקד. ענין חסרון כמו כי יפקד מושבך (ש״א כ):

   עליה. עלי הגפנים:

   אצרנה. אשמרנה:

   רש"י

   אני ה' נוצרה. בעת הגלות:

   לרגעים אשקנה. מעט מעט אני משקה אותה כוס פורענות הבאה עליה פן אפקד עליה בבת אחת ואכלנה לכך לילה ויום אני מתבונן בה ויונתן תירגם אם לא שאני פוקד עליהם עונות שהם מרגילים לפני לילה ויום הייתי מגין עליהם:

   אבן עזרא

   אני. נוצרה. על השכינה שהיא בציון:

   לרגעים אשקנ'. משל לנבואה שלא תפסוק:

   פן יפקד עליה. אמר ר' יונה המדקדק כי פן כמו לא ויו"ד יפקוד תחת אל"ף סימן המדבר, וכמו ארח חיים פן תפלם (משלי ה' ו'), והטעם על כל העמים אפקד בלתי עליה, ויאמר רבי יצחק בן שאול נ"ע כי יפקד כמו לא נפקד ממנו איש (במדבר ל"א מ"ט), שהוא דבק עם לרגעים אשקנה פן יבול עליה כל אחד מעליה, כמו נובלת עליה (ישעיהו א' ל'). ויאמר רבי משה הכהן פן יפקד עליה האויב, אצרנה לילה ויום, והוא הישר בעיני:

4. (ד)חֵמָה אֵין לִי מִי־יִתְּנֵנִי שָׁמִיר שַׁיִת בַּמִּלְחָמָה אֶפְשְׂעָה בָהּ אֲצִיתֶנָּה יָּחַד

   מצודת דוד:חמה אין לי. גם מאז לא הערתי עליהם כל חמתי כי אם הייתי מעיר כל חמתי אז מי הוא שיתן לי שמיר ושית כלומר זה הכרם שנתן לי מאז שמיר ושית במקום ענבים אם היה לי חמה מרובה הייתי פוסע בה פסיעה אחת והייתי שורפה כולה כאחד במלחמה כשאני נלחם עמה להפרע ממנה על עונותיה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חמה. ענין כעס:

   שמיר שית. כמו שמיר ושית ותחסר הוי״ו והם מיני קוצים וכן ועלה שמיר ושית (לעיל ה):

   אפשעה. כמו אפסעה בסמ״ך וענינו פסיעת הרגל:

   אציתנה. ענין הדלקה והבערה כמו ותצת בסבכי היער (לעיל ט):

   רש"י

   חמה אין לי. אין לי פה להגביר חמתי על העכו"ם לפי שאף ישראל חוטאין ומדת הדין מקטרגת:

   מי יתנני שמיר שית במלחמה. בבני מלחמתי והוא ישמעאל מי יתנני ואוכל לפקוד עליהם ולא תוכל מדת הדין למחות שישובו ישראל בתשובה והיא נותנת אותי שמיר ושית בבני מלחמה אפסע פסיעה על מדת הדין ואפקוד עליהם אף יתרון ונוספות על עונם ואציתם יחד כן ת"י על האומו' ורז"ל פירשו על ישראל והוא מוסב על הכר' חמה אין לי בכל הכעסים שהכעסני הכרם הזאת לא אוכל לשפוך חמתי לבערה מפני השבועה שנשבעתי לאבותיהם מי יתנני כימים שעברו לולי השבועה הייתי שמיר ושית ופושע בכרם ואציתנה יחד:

   אבן עזרא

   חמה וגו'. יש אומר כי גם אלה דברי השם, והטעם אין לי חמה רבה:

   מי יתנני [שמיר ושית]. כדרך בן אדם דבר הכתוב, ויחסר בי"ת כמו כי ששת ימים (שמות כ"א י"א), וכן הוא, מי יתנני בשמיר ובשית שיש בכרם, והטעם על הרשעים, וביום מלחמתי בכרם, אפשעה בה, כמו כי כפשע (שמואל א' כ' ג'):

   אציתנה. אבעירנה, כמו למה הציתו עבדיך (שמואל ב' י"ד ל"א):

5. (ה)אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה־לִּי

   מצודת דוד:או יחזיק במעוזי. ר״ל או הייתי שורפה כאחת או היה כ״א שב מדרכו לאחוז במעוז שלי היא התורה שהיא לחוזק ועוז: יעשה שלום לי. אז היה עושה שלום עמדי ולא הייתי נלחם בו: שלום וכו׳. כפל הדבר לחוזק הענין:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יחזק. ענין אחיזה כמו ויחזיקו האנשים בידו (בראשית י״ט:ט״ז):

   במעזי. מלשון עוז וחוזק וכן נקראה התורה כמו שכתוב ה׳ עוז לעמו יתן (תהילים כ״ט:י״א):

   רש"י

   או יחזק במעוזי. או ל' אם כמו או נודע כי שור נגח הוא (שמות כ״א:ל״ו) או יחזיק עמי במעוזי שלא יבקש מעוז אלא מעוזי אז יעשה שלום לי להניח דעתי ואפי שמתקשקשת בי על שאיני נוקם בצרי ואנקם בהם:

   שלום יעשה לי. ממדת הדין שלא יוכל לקטרג ולומר מה נשתנו אלו מאלו:

   אבן עזרא

   או יחזק. ישראל במעוזי אז לא אלחם עם יש', כטעם היה השם כאויב (איכה ב' ה'):

   וטעם שלום יעשה לי פעמים, ולא עם אומות העולם בשבילם:

   ויאמר רבי משה הכהן כי פירושו כן, זה שאומר לא אומר אותו בחמה שיש לי. מי יתנני. כמו מי יתן לי, וכמוהו כי ארץ הנגב נתתני (שופטים א' ט"ו), מי יתן לי השמיר והשית בכרם, והטעם אם לא יסירו ישראל הרשעים מהם אהרג הכל. או יחזק במעזי. אז ישרש יעקב:

   ולפי דעתי כי חמה אין לי איננו דברי השם, ואל תתמה כי בספר הזה רבים כאלה, והנה עד קרוב הרינו חלנו, יחיו מתיך (ישעיהו כ"ו י"ח), ואלה דברי איש יהודה, אחר שהשם אמר אני יי נוצרה לרגעים, פן יפקד עליה אמרו אין אנחנו מדברים בחמה, שאם יבוא האויב לשום הכרם שמיר ושית, הייתי הורג את עצמי, כמו והיה יחזקאל לכם (יחזקאל כ"ד כ"ד) ואת שמואל (שמואל א' י"ב י"א) כאשר עשה ביום הזה (ויקרא ח' ל"ד), והנה במלחמה דבר עם מי יתנני, או יחזק השם שיתן לי עוז ברית, שיהיה השם בשלום עמי, גם האויב, אז ישרש יעקב, והוצרכתי לפירוש הזה בעבור מלת יעשה שלום לי, כי השם עושה שלום לבדו:

6. (ו)הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי־תֵבֵל תְּנוּבָה

   מצודת דוד:הבאים. תחסר מלת בימים ור״ל בימים הבאים ומעצמו יובן החסרון וכאומר אם מאז לא הערתי כל חמתי כ״ש בימי הגאולה ארחם עליהם ויתן יעקב את שרשו להיות מתפשט למרחוק וישראל יציץ ויפרח ר״ל ימשלו עד למרחוק ויגדלו עד מאד: תנובה. כצמחי האדמה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יציץ. כעין הפרח וגדול ממנה וכן נאמר ויצא פרח ויציץ ציץ (במדבר י״ז:כ״ג):

   תנובה. כמו כתנובה ותחסר הכ״ף כמו ייטיב גהה (משלי וז) ומשפטו כגהה, ותנובה ענינו צמחי השדה כמו מתנובות שדי (איכה ד):

   רש"י

   הבאים ישרש יעקב. הלא ידעתם מה עשיתי בראשונה הבאים למצרים אשר השריש יעקב צצו ופרחו שם עד (אשר) מלאו פני תבל תנובה:

   אבן עזרא

   הבאים. בימים הבאים, ויחסר בי"ת כאילו אמר בהבאים, ויש אומרים כי טעמו הבנים:

   ישרש. ותשאר שרשיה (תהלים פ' י'):

   תנובה. פרי:

7. (ז)הַכְּמַכַּת מַכֵּהוּ הִכָּהוּ אִם־כְּהֶרֶג הֲרֻגָיו הֹרָג

   מצודת דוד:הכמכת. ר״ל אף מאז שהכה בו וכי הכה בו באכזריות כמו שהכה המצרים שהכו את ישראל: אם כהרג הרוגיו. וכי הורג הוא כמו שהרג את המצרים שהרגו בו והוא כפל ענין במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   הכמכת מכהו הכהו. הראיתם בגבורתי שכמכת המכה יעקב הכתיו הם טבעום במים ואני טבעתים במים יש תמיהות שהם מתקיימות כגון זו וכגון (שמואל א ב׳:כ״ז) הנגלה נגלתי אל בית אביך (יחזקאל ח׳:ו׳) הרואה אתה מה המה עושים:

   אם כהרג. ישראל שהיו הרוגין של פרעה הורג פרעה ועמו:

   אבן עזרא

   הכמכת וגו'. זאת הפרשה על גלות שמרון והעד האשרים:

   מכהו. הוא אשור:

   הרוגיו. הם הכנענים הנהרגים בקחת ישראל את ארצם, והטעם כי השם לא הכה את ישראל כמכות אלה הנזכרים:

8. (ח)בְּסַּאסְּאָה בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים

   מצודת דוד:בסאסאה. ר״ל במדה שחטאו במדה ההיא נפרע מהם ולא העיר כל חמתו: בשלחה תריבנה. כשהיה מריב עמה להפרע ממנה היה שופך חמתו על השדות והגנות לשלוח בהם שידפון וארבה ולא פגע בנפשות תחלה: הגה. הסיר הפרי ברוחו הקשה ביום שמנשבת בו רוח קדים העזה שברוחות:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בסאסאה. מלשון סאה והיא מלה כפולה כמו ירקרק אדמדם:

   בשלחה. הוא שם כולל לשדות ולגנות וכן שלחיך פרדס רימונים (ש״ה ד):

   תריבנה. מלשון מריבה:

   הגה. ענין הסרה כמו הגו רשע לפני מלך (משלי כ״ה:ה׳):

   רש"י

   בסאסאה. באותה מדה:

   בשלחה תריבנה. כששילחה מצרים את ישראל תריבנה המדה בסאה שלה:

   הגה ברוחו הקשה. הגה דבר בדבורו הקשה:

   ביום קדים. ביום ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה (שמות י״ד:כ״א):

   אבן עזרא

   בסאסאה. רובי המפרשים אמרו שהוא מגזרת סאה, והטעם מדה, והיא מלה כפולה כמו ירקרק (ויקרא י"ג מ"ט) מטלטלך (ישעיהו כ"ב י"ז):

   ה"א תריבנה על שמרון והנה אחר כן כי עיר בצורה:

   בשלחה. יש אומר כי היא השחיתה עצמה בכלי מלחמתה, כמו ובעד השלח יפלו (יואל ב' ח') והנכון שהוא מגזרת שלחיך (שיר השירים ד' י"ג) והעד ביום קדים, והנה הוא כן, במדה שמדדה לנפשה, כי מריבה עשתה אפילו עם אנשי כפריה, והם שלחה, על כן הגה השם אותה, כמו אשד הוגה מן המסילה (שמואל ב' כ' י"ג), והנה הה"א תחת יו"ד השורש כמו ידה הדה (ישעיהו י"א ח'):

   ביום קדים. רוח מזרחית:

9. (ט)לָכֵן בְּזֹאת יְכֻפַּר עֲוֺן־יַעֲקֹב וְזֶה כָּל־פְּרִי הָסִר חַטָּאתוֹ בְּשׂוּמוֹ כָּל־אַבְנֵי מִזְבֵּחַ כְּאַבְנֵי־גִר מְנֻפָּצוֹת לֹא־יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים

   מצודת דוד:לכן. הואיל ורחמי עליו אעשה לו גם זאת להתכפר בדבר קל: וזה כל פרי. זה יהיה לו פרי טוב להסר ממנו חטאתו להיות נמחל לו: בשומו. במה שיתוץ המזבחות העשויות לעבודת כוכבים וישים אבניהם מנופצות כדרך שמנפצים אבני גיר הדק היטב: לא יקומו. ר״ל בתנאי שלא יחזרו לסורם ולא יקימו מעתה אשרים וחמנים:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   גיר. הוא הסיד וכן על גירא די כתל היכלא (דניאל ה׳:ה׳):

   מנופצות. ענין רציצה וכתיתה כמו ונפץ הכדים (שופטים ז):

   אשרים. אילן הנעבד:

   וחמנים. דמות מה עשוי לעבודת החמה:

   רש"י

   לכן. גם עתה בזאת היה מתכפר עון יעקב לזכות להגאל כמאז:

   וזה כל פרי. הטוב לו להסיר חטאתו אם ישים כל אבני מזבחות במותיו כאבני גיר מנופצות מדוקרות וכן (תהילים קל״ז:ט׳) ונפץ את עולליך וכן (ירמיהו י״ג:י״ד) ונפצתים איש אל אחיו, גיר מין צבע הוא:

   לא יקומו אשרים וחמנים. למען לא יקימו להם עכו"ם:

   אבן עזרא

   לכן בזאת יכופר עון יעקב. והטעם שלא יבוא לו רע, כי עון יעקב רע, והנה הטעם שהיתה הגזרה בטלה אילו היו מבטלין ע"ז:

   הסר. שם הפעל:

   מזבח. של הבעלים:

   גיר. כמו סיד:

   מנופצות. ככלי יוצר תנפצם, משוברות:

   לא יקומו. יעמדו:

10. (י)כִּי עִיר בְּצוּרָה בָּדָד נָוֶה מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב כַּמִּדְבָּר שָׁם יִרְעֶה עֵגֶל וְשָׁם יִרְבָּץ וְכִלָּה סְעִפֶיהָ

    מצודת דוד:כי עיר בצורה. כי בעשותם זאת אז העיר הבצורה היא כרך גדול וכו׳ תהיה בדד מיושביה והנוה שלו תהיה משולח מיושביה ונעזב מהם כמדבר הנעזב מאנשים וכפל הדבר במ״ש: שם. במקום העיר הבצורה ירעה עגל וירבץ שמה ויכלה ענפי האילנות אשר יגדלו שמה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בצורה. מלשון מבצר וחוזק:

    בדד. יחידה מבלי יושביה כמו איכה ישבה בדד (איכה א׳:א׳):

    נוה. ענין מדור כמו נוה איתן (ירמיה מט):

    משולח. מגורש וכן הן ישלח איש את אשתו (שם ג):

    ירבץ. ענין השכיבה לנוח:

    וכלה. מלשון כליון:

    סעיפיה. ענפיה כמו בסעפותיו קננו (יחזקאל לא):

    רש"י

    כי עיר בצורה בדד. כי בעשותם זאת עיר בצורה של ישמעאל תהיה בדד והנוה יהיה משולח ונעזב כמדבר:

    שם ירעה עגל. אפרים ירשנו שקרוי עגל שנא' (ירמיהו ל״א:י״ח) כעגל לא לומד:

    וכלה סעיפיה. ענפיה:

    אבן עזרא

    כי [עיר בצורה] בדד. היא, והיא שמרון:

    סעיפיה. כמו על שתי הסעיפים (מלכים א' י"ח כ"א), והטעם על ערי הפרזות:

11. (יא)בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה נָשִׁים בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ כִּי לֹא עַם־בִּינוֹת הוּא עַל־כֵּן לֹא־יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ וְיֹצְרוֹ לֹא יְחֻנֶּנּוּ

    מצודת דוד:ביבוש קצירה. כשתתיבש ענפיה תשבר מעצמה רצה לומר כשתתמלא סאתם ישברו מאיליהם: נשים באות. נשים תבאנה ויבעירו בהם האש ור״ל עם חלש כנשים ישחיתו אותה: כי לא עם בינות הוא. להבין שכל ממשלתו באה לו מה׳ ולא בכח זרועו: עושהו. המקום שגדלו והמשילו: ויוצרו וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קצירה. כן נקרא הענף כמו ועשה קציר כמו נטע (איוב י״ד:ט׳):

    מאירות. מבערות כמו ולא תאירו מזבחי חנם (מלאכי א׳:י׳):

    בינות. מל׳ בינה:

    עושהו. המגדל ומרומם אותו וכן ישמח ישראל בעושיו (תהילים קמ״ט:ב׳):

    רש"י

    ביבש קצירה. קצירי שרשיה כמו תשלח קצירה (תהילים פ׳:י״ב) ועשה קציר (איוב י״ד:ט׳) כלומר כשתכלה זכות מעט שכיבד את אביו אז תשברנה סעיפיה:

    נשים באות מאירות אותה. עם חלש כנשים ידליקום כך ת"י, מאירות כמו (מלאכי א׳:י׳) ולא תאירו מזבחי חנם וכן פתר דונש מחמת שהעצים יהיו יבשים יהיו נוחים להדליק אבל מנחם פתר מלקטות כמו אריתי מורי (שיר השירים ה׳:א׳) וארוה כל עוברי דרך (תהילים פ׳:י״ג) השיב לו דונש והלא כתיב ביבש קצירה ובענפים יבשים אין מלקטין פרי וכן רבותינו שאסרו לקבל מהן צדקה מפני הטעם הזה שאמרו בבא בתרא פ"'ק (דף י') לית ליה ביבש קצירה תשברנה:

    אבן עזרא

    ביבש קצירה. כמו וטל ילין בקצירי (איוב כ"ט י"ט):

    תשברנה. הפארות, שהם קטנים מהקציר:

    מאירות. יש אומרים מגזרת אריתי מורי (שיר השירים ה' א'), והטעם לוקטות, והטעם אפילו הנשים שאין להם כח, ויש אומרים שמאירות כמו מבעירות, והטעם כי יהיו לעצים, וזה הנכון, וכמוהו ולא תאירו מזבחי חנם (מלאכי א' י'):

12. (יב)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יַחְבֹּט יְהוָה מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד־נַחַל מִצְרָיִם וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:יחבוט ה׳. ר״ל כמו שחובטין את השבלים במקל להסיר התבואה מן הקשין כן יסיר את ישראל מבין האומות: משבולת הנהר. מארץ אשור היושבים על נהר פרת עד נחל מצרים ר״ל מכל המקומות שבין זה לזה יפריש את ישראל מבין האומות: ואתם וכו׳. בני ישראל סרס המקרא ואתם בני ישראל תלקטו וכו׳ רצה לומר אחר הפרשה תהיו אתם הנלקטים אחד אחד והמוצא אחד מכם יביאהו לירושלים:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יחבט. ענין הכאה במקל להפריש התבואה מהקשין כמו כי במטה יחבט קצח (לקמן כח):

    משבלת. הוא חוזק מרוצת המים כמו אל תשטפני שבולת מים (תהילים ס״ט:ט״ז):

    לאחד אחד. כמו אחד לאחד ור״ל לצרף אחד לאחד:

    רש"י

    יחבט ה'. ת"י יתרמון קטילין ואני אומר ב' לשונות הללו חיבוט ולקיטה נופלין זה על זה כחובט זיתיו וחזור ומלקטן ואחרים מלקטין אותו מן הארץ כך הקב"ה יתחיל האסיפה כמו שנאמר יתקע בשופר גדול:

    משבולת הנהר. הם האובדים בארץ אשור:

    עד נחל מצרים. הם הנדחים בארץ מצרים:

    הנהר. פרת, הם בני אשור היושבים על פרת:

    עד נחל מצרים. הם יושבי מצרים יחבוט אותם כחובט זיתים:

    ואתם תלוקטו. מן הגליות:

    לאחד אחד. המוצא אחד מכם יביאהו מנחה:

    אבן עזרא

    והיה. באותם הימים:

    יחבט. כמו כי תחבט (דברים כ"ד כ'), חובט חטים (שופטי ו' י"א):

    על כן תלוקטו והטעם כי ישאר מעט מרוב:

13. (יג)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:יתקע בשופר גדול. הוא ענין משל לומר כולם יתקבצו ויבואו כאלו תקעו בשופר גדול להשמיע הקול בכל העולם להתקבץ ולבוא: האובדים. לפי שלא חזרו לארצם מעת שגלו שמה לכן קראם אובדים בהר הקדש בירושלים. בהר המוריה העומד בירושלים והוא מקום מקדש:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יתקע. מלשון תקיעה:

    רש"י

    האובדים בארץ אשור. לפי שנפוצו בארץ רחוקה לפנים מן הנהר סמבטיון קראם אובדים:

    אבן עזרא

    והיה. הטעם אז יבקשו כל בני אפרים הנדודים לשוב אל ירושלם, כי ראו כי מלכותם אבדה: