ישעיהו פרק כ״ה

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)יְהוָה אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן

   מצודת דוד:ה׳ אלהי אתה. בראות הנביא הנבואה ההיא התחיל לקלס למקום ואמר ה׳ אלהי אתה וכו׳: עצות מרחוק. העצות שיעצת מזמן רחוק אשר הבטחת ע״י הנביאים היא אמונה אמתית וקיימת כי כן נעשה:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אומן. ענינו דבר המתקיים כמו יתד במקום נאמן (לעיל כב):

   רש"י

   עצות מרחוק אמונה אומן. עצות שיעצת מרחוק לאברהם בברית בין הבתרים:

   אמונה אומן. אמונה נאמנת אומן כמו אוהל אוכל ואינו ל' פועל אלא ל' מפעל אבויי"רמינט בלע"ז:

   אבן עזרא

   יי אלהי. דברי הנביא או כל אחד מהזקנים:

   עצות מרחוק. מימים קדמונים והטעם דבק עם עשית:

   [אמונה אמן]. והנה נראו באמונה, ובאה מלת אמונה אומן כמו יי עזי ומעוזי (ירמיהו ט"ו י"ט):

2. (ב)כִּי שַׂמְתָּ מֵעִיר לַגָּל קִרְיָה בְצוּרָה לְמַפֵּלָה אַרְמוֹן זָרִים מֵעִיר לְעוֹלָם לֹא יִבָּנֶה

   מצודת דוד:מעיר לגל. אותו מקום שהיה עיר שמתו להיות גל אבנים כדרך החורבה: קריה בצורה. עיר מבצר שמת להיות מפלה: ארמון זרים. מקום הארמונות של הבבליים יהיה נשבר מעיר ולעולם לא יבנה עוד לשוב לקדמותו:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לגל. תל ודגור:

   ארמון. היכל ופלטרין:

   זרים. נכרים וכן יקראו האומות כמ״ש וגם אל הנכרי (מ״א ח):

   מעיר. מהיות עיר וכן כי שודד מבית (לעיל כג):

   רש"י

   כי שמת. הר שעיר מעיר לגל:

   ארמון זרים מעיר. מעון שעשו בעירך שהחריבוה תתן ארמונותיה חורבן אשר לעולם לא יבנה:

   אבן עזרא

   כי וגו'. הטעם כמה ערים ישחתו בבוא גוג ומגוג, ובדברי רבי משה הכהן על ימי סנחריב:

   לגל. כמו עד הגל הזה (בראשית ל"א נ"א):

   ארמון זרים. הם הגוים הגולים:

   מעיר. מכל עיר:

3. (ג)עַל־כֵּן יְכַבְּדוּךָ עַם־עָז קִרְיַת גּוֹיִם עָרִיצִים יִירָאוּךָ

   מצודת דוד:על כן. בראות ממשלתך יכבדוך כל עם חזק ואנשי ערי העכו״ם החזקים יפחדו ממך:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עריצים. חזקים כמו כגבור עריץ (ירמיה כ):

   אבן עזרא

   על. עם עז, הנמלטים או הרחוקים כאשר ישמעו:

4. (ד)כִּי־הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל מָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר־לוֹ מַחְסֶה מִזֶּרֶם צֵל מֵחֹרֶב כִּי רוּחַ עָרִיצִים כְּזֶרֶם קִיר

   מצודת דוד:כי היית. כי בכח זרועך היית למעוז בעת צר לישראל עם דל ואביון: מחסה. היית להם למחסה מזרם מים ולצל מחום השמש ר״ל הצלתם מיד העכו״ם המכאובים לישראל: כי רוח. המקרא מפרש מהו הזרם אמר שכעס העריצים דומה הוא לזרם מים השוטפים בחוזק להפיל הקיר:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מעוז. חוזק:

   מזרם. ענין שטיפת המים כמו כזרם מים (לקמן כח):

   מחורב. ענין יובש החמימות כמו בחרבוני קיץ (תהלים נב):

   רוח. ענין כעס כמו אל תבהל ברוחך (קהלת ז׳:ט׳):

   קיר. כותל:

   רש"י

   מחסה מזרם. כיסוי אהל להציל מזרם וצל להגין מחורב ומהו אותו זרם הוא רוח עריצים כי רוחם דימה לזרם השוטף בקיר ומפילו:

   אבן עזרא

   כי וגו'. התמה כי כל קריה בצורה נלכדה ומקום הדלים נמלט, וזאת ירושלם מחסה מזרם כי האויב נמשל למים:

   כי רוח עריצים. פי' מזרם:

5. (ה)כְּחֹרֶב בְּצָיוֹן שְׁאוֹן זָרִים תַּכְנִיעַ חֹרֶב בְּצֵל עָב זְמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה

   מצודת דוד:כחורב בציון. כעין החורב והחום אשר היא במקום ציה מבלי מצוא מחסה שהיא מצירה עד מאוד כן מאד תכניע גאון הזרים המשמיעים קול שאון: חורב בצל עב. כמו החורב תהיה נכנעת ומתקרר בבוא צל העבים כן תכרית תכניע את העריצים:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בציון. מל׳ ציה ושממה:

   שאון. ענין המייה:

   זרים. נכרים והם האומות בא״י:

   עב. ענן:

   זמיר. ענין כריתה כמו וכרמך לא תזמור (ויקרא כ״ה:ד׳):

   יענה. ענין הכנעה כמו מאנת לענות (שמות י):

   רש"י

   כחורב בציון. בעת יובש שמייבש הזרעים להתמולל כן תכניע שאון זרים:

   חורב בצל עב. כשהמים מתקשרים בענן עב בימי השרב שהכל שמחים בו כן יענה שיר הצדיקים על זמיר עריצים ומפלתן:

   זמיר. ל' לא תזמור (ויקרא כה):

   אבן עזרא

   כחורב בציון. כמו בארץ ציה (ירמיהו ב' ו'):

   שאון זרים תכניע. והנה 'חורב בצל עב' כפול בטעם:

   והנה בצל עב. כאשר יסתר העב ואיננו נראה:

   והנה זמיר עריצים. כמו שאון זרים מגזרת זמירות (ישעיהו כ"ד ט"ז):

   יענה. מגזרת עני, והוא פועל עומד ומגזרת לענות מפני (שמות ו' ג'):

6. (ו)וְעָשָׂה יְהוָה צְבָאוֹת לְכָל־הָעַמִּים בָּהָר הַזֶּה מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים שְׁמָנִים מְמֻחָיִם שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים

   מצודת דוד:לכל העמים. הבאים למלחמה עם גוג: בהר הזה. הר בת ציון: משתה שמנים. ר״ל הם יחשבו שיהיה נוח להם לכבוש את ירושלים כשמן שהוא נוח ויהפך להם למשתה שמרים הקשה לגוף ר״ל שם יפלו מבלי תקומה: שמנים ממחים. שמנים הנוחים ושמנים כמוח עצמות יהפך לשמרים מזוקקים מן המשקה שהוא בלתי שמרים לבדם והוא כפל ענין במ״ש ולומר שיהפך מחשבתם מן הקצה אל הקצה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   משתה. כן נקרא סעודת שמחה וכן עשה משתה (אסתר א):

   שמנים. מל׳ שמן:

   שמרים. פסולת המשקה השוקעת בתחתית הכלי וכן אך שמריה ימצו (תהלים עה):

   ממחים. מל׳ מוח העצמות:

   מזקקים. ענין צרוף להסיר הסיג ואמר בלשון שאלה על הסרת המשקה:

   רש"י

   ועשה ה' צבאות לכל העמים. כשיבאו לצבא על ירושלים:

   משתה שמנים. שהם סבורים שיהא נוח להם כשמן יהפוך למשתה שמרים:

   שמנים ממחים. נוחים ושמנים כמוח עצמות יהיה שמרים מזוקקים מכל משקה שמן ויין שלא יהא שם אלא שמרים לבדם וכל זה במלחמות גוג ומגוג:

   אבן עזרא

   עשה. בהר הזה, היא ציון:

   משתה שמנים. הטעם שיאכילם מאכלים שמנים:

   ממוחים. מגזרת ומוח עצמותיו ישוקה (איוב כ"א כ"ד), והוא מהבניין הכבד הדגוש:

   ואחר כן ישקם שמרים מזוקקים והנה ישתכרו, כטעם כי כאשר שתיתם על הר קדשי [עובדיה א' ט"ז]:

7. (ז)וּבִלַּע בָּהָר הַזֶּה פְּנֵי־הַלּוֹט הַלּוֹט עַל־כָּל־הָעַמִּים וְהַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה עַל־כָּל־הַגּוֹיִם

   מצודת דוד:ובלע. המקום ישחית בהר הזה את חשובי המכסה וחוזר ומפרש המכסה ומגין על כל העמים ועל גוג יאמר: והמסכה. המסך המכסה על כל העכו״ם וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ובלע. ענין השחתה כמו בלע ה׳ (איכה ב):

   פני. ר״ל החשובים וכן ועוה פניה (לעיל כד):

   הלוט. ענין מכסה כמו לוטה בשמלה (ש״א כא) והמסכה. גם הוא ענין מכסה כמו קשות הנסך אשר יסך בהן (במדבר ד):

   רש"י

   הלוט. הכסוי הלוט על [כל] העמים. המכסה את כל העמים, הלוט כמו וילט פניו (מלכים א' יט) הנה היא לוטה בשמלה (שמואל א כ״א:י׳):

   המסכה. לשון נסיכות ושררה:

   אבן עזרא

   ובלע. כמו כבלע את הקודש (במדבר ד' כ') כטעם גלוי:

   הלוט. כמו וילט פניו באדרתו (מלכים א' י"ט י"ג), והנה טעמו כמו מסכה והוא כמו מכס', כמו והמסכ' צרה כהתכנס (ישעיהו כ"ח כ'):

8. (ח)בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל־פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל־הָאָרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר

   מצודת דוד:בלע. אז ישחית ויבטל המיתה לעולם: ומחה וכו׳. ר״ל ישבית דמעת הבכי וחרפת עמו יסיר. לא ימצא עוד מי יחרף את ישראל כי לא יהיו עוד גולים בין העכו״ם: מעל כל הארץ. כי כולם ישובו איש לא נעדר ולא ימצא גולה מהם בכל הארץ ולא יחרפו למי: כי ה׳ דבר. ובידו לאמת דברו:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בלע. ענין השחתה:

   ומחה. ענין מחיקה וקנוח כמו אכלה ומחתה פיה (משלי ל׳:כ׳):

   רש"י

   בלע המות. יכסנו ויעלימנו עולמי' מישראל:

   אבן עזרא

   בלע המות. יבלע אותם:

   מעל כל פנים. כי רעות גדולות עשו לכל:

9. (ט)וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְהוָה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ

   מצודת דוד:ואמר. אז יאמר ישראל הנה זהו אלהינו אשר קוינו לו והוא יושיענו: זה ה׳ וכו׳. כפל הדבר במ״ש: נגילה. ונשמחה בהישועה הבאה ממנו:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   ואמר. עמו ביום ההוא הנה וגו':

   קוינו לו ויושיענו. היינו מקוים לו שיושיענו:

   אבן עזרא

   ואמר. דבק עם מלת עמו:

   ויושיענו. והוא יושיענו תמיד והנה הוא כזמן עומד:

10. (י)כִּי־תָנוּחַ יַד־יְהוָה בָּהָר הַזֶּה וְנָדוֹשׁ מוֹאָב תַּחְתָּיו כְּהִדּוּשׁ מַתְבֵּן בְּמוֹ מַדְמֵנָה

    מצודת דוד:כי תנוח יד ה׳. להכות בעמים אשר צבאו על ירושלים: ונדוש מואב תחתיו. מואב יהיה נדוש וכתוש במקומו על שעזרו את הבאים למלחמה על ירושלים: כהדוש מתבן. כמו שנדוש התבן בתוך האשפה כי הדרך להשליך תבן במקום האשפה להיות נדוש ברגלי אדם ובהמה להיות זבל לזבל בהם את השדות:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תנוח. מל׳ הנחה:

    ונדוש. מל׳ דישה וכתישה:

    תחתיו. במקומו:

    מתבן. מל׳ תבן:

    במו. בתוך כמו כי תלך במו אש (לקמן מג):

    מדמנה. ענינו אשפה כמו כדומן על פני השדה (ירמיהו ט׳:כ״א):

    רש"י

    כי תנוח יד ה'. גבורתו של מקו':

    ונדוש. יהא נדוש:

    תחתיו. במקומו ונדוש כמו ונרוץ הגלגל (קהלת יב):

    מתבן. תבן:

    מדמנה. טיט וכן לדומן על פני האדמה (ירמיה טו):

    אבן עזרא

    כי. יד יי, מכתו:

    ונדוש מואב. שבאו לעזור הצרים על ציון, ונדוש מבנין נפעל מהפעלים השניים הנראים, או מפעלי הכפל:

    כהדוש. שם הפעל מבנין נפעל, ובא שורק תחת חולם כי יתחלפו:

    מדמנה. מקום הדומן:

11. (יא)וּפֵרַשׂ יָדָיו בְּקִרְבּוֹ כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׂ הַשֹּׂחֶה לִשְׂחוֹת וְהִשְׁפִּיל גַּאֲוָתוֹ עִם אָרְבּוֹת יָדָיו

    מצודת דוד:ופרש ידיו בקרבו. האל יפרש ידיו בקרב מואב להכותו: אשר וכו׳. כי השט במים יפרש ידיו בכל כחו: והשפיל. הוא ישפיל גאות מואב עם המקומות שהיה לו לארוב בהם והם המגדלים הגבוהים ר״ל לא יועילו לו המגדלים:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ופרש. ענין שטיחה:

    השוחה לשחות. ענין השטיה במים כמו מי שחו (יחזקאל מז):

    ארבות. מל׳ מארב:

    ידיו. ענין מקום כמו יד אבשלום (ש״ב יח):

    רש"י

    ופרש ידיו. ושבר ידון וזרועותיו בספוק כפים בבכי:

    השוחה. השט במים:

    לשחות. לשוט וכן מי שחו (יחזקאל מז י'):

    והשפיל. המשפיל את גאוותו:

    עם ארבות ידיו. לשון וארב לו (דברים יט) תירגם יונתן אשוות ידוהי מקום שהוא שם לו ידים לארוב והם מגדלים גבוהים אשוות חומות ומגדלים כמו (ירמיה ג) נפלו אשיותיה:

    אבן עזרא

    ופרש. השם ידיו בקרב מואב:

    השוחה. כמו מי שחו (יחזקאל מ"ז ה'):

    והשפיל. גאות מואב:

    עם ארבות ידיו. אין לו אח, וטעמו לפי מקומו, ומפרשים הוציאוהו מגזרת עושה ארבות (מלכים ב' ז' ב'), בדרך רחוקה:

12. (יב)וּמִבְצַר מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ הֵשַׁח הִשְׁפִּיל הִגִּיעַ לָאָרֶץ עַד־עָפָר

    מצודת דוד:חומותיך. אל מול מואב יאמר: עד עפר. וכפל הדבר פעמים רבות להורות על גודל ההשפלה והאבדון:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ומבצר משגב. פתרון אחד להם מענין חוזק וכפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳) והדומים:

    השח. ענין השפלה כמו ושח רום אנשים (לעיל ב) וכפל המלה בשמות נרדפים ואמר השפיל וכדרך המקרא:

    רש"י

    משגב חומותיך. למואב הוא אומר:

    אבן עזרא

    ומבצר. כ"ף חומותי כנגד מואב:

    השח השפיל. בלא דבק וי"ו כמו כרע שכב נפל (שופטים ה' כ"ז), וטעם 'השח' כי כבר השח בבוא סנחריב: