ישעיהו פרק כ״ד

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)הִנֵּה יְהוָה בּוֹקֵק הָאָרֶץ וּבוֹלְקָהּ וְעִוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ

   מצודת דוד:הנה ה׳ בוקק וכו׳. יריק את א״י מיושביה כי יגלו ממנה: ובולקה. גוזר אותה מן הישוב: ועוה פניה. יעות ויעקר חשובי הארץ: והפיץ. יפיצם ע״פ הארץ:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בוקק. ענין רקות כמו גפן בוקק ישראל (הושע י׳:א׳):

   ובולקה. ענין כריתה וכן בוקה ומבוקה ומבולקה (נחום ב׳:י״א) ובדרז״ל לא חילק ידענא ולא בילק ידענא (חולין יט):

   ועוה. מל׳ עוות ועקום:

   פניה. ר״ל החשובים:

   והפיץ. ענין פזור:

   רש"י

   הנה ה' בוקק הארץ ובולקה. הרי נבואה זו פורענות לישראל לפי שניבא להם נחמה זו והם עתידים לראות לפניה צרה רבה לכך אמר להם לא לכם אני אומר שתירשוה כי הנה הקב"ה בוקק ובולק אתכם והנותרים מכם ליום הגאולה המה ישאו קולם ירונו זהו סוף הענין ולהם נבאתי הנבואה הטובה:

   בוקק. מרוקן:

   ובולקה. מחריבה:

   ועוה פניה. והבהיל חשוביה עוה ל' נעותי משמע (לעיל כא):

   אבן עזרא

   הנה בוקק. כמו מריק וכמוהו גפן בוקק (נחום ב' י'):

   ובולקה. בטעם מחריבה, ואחות זאת המלה בספר הזה:

   ועוה. יהפך פניה:

2. (ב)וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר כַּמַּלְוֶה כַּלֹּוֶה כַּנֹּשֶׁה כַּאֲשֶׁר נֹשֶׁא בוֹ

   מצודת דוד:כעם ככהן וכו׳. המשחיתים את הארץ לא ישאו פני גדול אלא כולם יהיו שוין בגזרה כקטן כגדול: כקונה כמוכר. בזמן שהעם יושב בטח על נחלתו הקונה שמח והמוכר עצב בעת ימכר מה מאחוזתו אבל בעת ילכו בגולה לא ישמח הקונה והמוכר לא יתאבל על המכירה: כמלוה כלוה. דרך המלוה למשול בלוה כמ״ש עבד לוה לאיש מלוה (משלי כ״ב:ז׳) אבל כיון שהשבאי יקח הכל כאלו אין לזה על זה כלום כי הלוה אין לו מה לשלם ולא הפסיד למלוה כי אם היה נשאר בידו היה השבאי נוטל ממנו: כנשה. הוא הלוה בדבר זולת הכסף: כאשר נשא בו. הוא המלוה את הלוה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כעם ככהן. כפל הכפי״ן להורות על דמיון גמור:

   כגבירתה. כאדונית:

   כנשה. ענין הלואת דברים זולת הכסף כיין ושמן ותבואה כמ״ש משאת מאומה (דברים כד):

   רש"י

   תוספת, והיה כעם ככהן. לא כשאר הולכי דרכים שהאדון מוליכו עבדו והגבירה מוליכה שפחתה האדון נכבד והעבד נקלה הגביר' נכבדת והשפחה נקלית אבל כשהשבאי מוליך השבויים הכל שוין לפניו:

   כקונה כמוכר. בזמן שהעם יושב על נחלתו לבטח הקונה שמח והמוכר עצב שלא ישוב ממכרו אבל כשהשבאי מוליכם הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל וכן כמלוה כלוה שניהם שוים שהלוה אין לו לפרוע והמלוה אם לא הלוה לזה היה השבאי נוטלו כמו כן כנושה כאשר נושה בו לוה נופל בכסף ונושה נופל בכל שאר דברים כגון יין ושמן ותבואה ודבש כדכתיב (דברים כ״ד:י׳) כי תשה ברעך משאת מאומה ע"כ:

   אבן עזרא

   והיה. כל האדם יהיו שוים ברעה הזאת וכאשר יתחברו שנים כפי"ן היא דרך קצרה וכן הוא האדון כעבד והעבד כאדוניו:

   כמלוה. הוא הנותן משלו חנם:

   כנושה. הוא בעל הממון:

   ואשר נושא בו. הוא הלוקח ממון על משכונו:

3. (ג)הִבּוֹק תִּבּוֹק הָאָרֶץ וְהִבּוֹז תִּבּוֹז כִּי יְהוָה דִּבֶּר אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה

   מצודת דוד:הבוק תבוק וכו׳. ר״ל בוודאי כן יהיה כי ה׳ דבר וכו׳ ומי יפר דברו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הבוק תבוק. ריקנות תתרוקן:

   והבוז תבוז. מלשון בזה ושלל:

   רש"י

   הבוק תבוק. תתרוקן:

   הבוז תבוז. ל' בזה ושלל:

   אבן עזרא

   הבוק. מגזרת בוקק, והוא שם הפועל מהפעלים הכפולים. תבוק. כמו תסוב (תהלים קי"ד ג') וככה הבוז תבוז, ואחר שהשם גזר זאת לא תשאר תפארת לאדם על חביריו:

4. (ד)אָבְלָה נָבְלָה הָאָרֶץ אֻמְלְלָה נָבְלָה תֵּבֵל אֻמְלָלוּ מְרוֹם עַם־הָאָרֶץ

   מצודת דוד:אבלה נבלה. נשחתה ונכמשה הארץ: אומללה נבלה. נכרתה ונכמשה ארץ ישראל שהוא העיקר למקומות המיושבות: אמללו. נכרתו גדולי עם הארץ:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אבלה. ענין השחתה כמו תאבל הארץ (הושע ד):

   נבלה. ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול (תהילים א׳:ג׳):

   אמללה. ענין כריתה כמו ימולל ויבש (שם צ):

   תבל. כן נקראה הארץ המיושבת:

   מרום. ענין גבהות וגדלות:

   רש"י

   נבלה. כמו (ירמיהו ח׳:י״ג) והעלה נבל ל' כמש ותשות כח:

   אומללה. ל' שפלות כמו היהודים האמללים (נחמיה ה' ג):

   תבל. היא א"י שהיא מתובלת במצות הרבה:

   מרום עם הארץ. גאון עם הארץ:

   אבן עזרא

   אבלה וגו'. הטעם על מלך אשור שהשחית ממלכות רבות:

   נבלה. מבנין נפעל כמו ונבקה רוח (ישעיהו י"ט ג') ורחבה ונסבה (יחזקאל מ"א ז'), ויתכן היות נבלה השני כמו נבול תבול (שמות י"ח י"ח), מהבנין הקל:

   אומללו. יושבי מרום הארץ:

5. (ה)וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ כִּי־עָבְרוּ תוֹרֹת חָלְפוּ חֹק הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם

   מצודת דוד:והארץ חנפה. ר״ל כמו המחניף בשפתיו ולבו בל עמו כן הארץ עושה עשב ואינה עושה קמה מראה קמה ואין חטים בקשיה: תחת יושביה. בעבור עון יושביה: כי עברו תורות. עברו תורה שבכתב ותורה שבע״פ: חלפו חוק. עברו להלן מחוק התורה ולא קיימוה: ברית עולם. היא התורה שקבלו בברית לקיימה עד עולם וכפל הדבר פעמים ושלש כדרך המליצה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תחת. ר״ל בעונש וכן תחת אשר לא עבדת (דברים כ״ח:מ״ז):

   חלפו. ענין העברה כמו וחלף ביהודה (לעיל ח):

   חוק. ענין גזרה:

   הפרו. בטלו:

   רש"י

   והארץ חנפה. כמין חניפות עושה עשב ואינו עושה קמה מראה קמה ואין חטין בקשיה:

   תחת יושביה. בשביל יושביה:

   ברית עולם. היא התורה שקיבלו בברית:

   אבן עזרא

   והארץ חנפה. תורות, שקול הדעת שכל בני אדם משתוי' בו:

   חלפו חוק. כרתו כמו כליל יחלוף (ישעיהו ב' י"ח):

   חק. הם חוקי השם כפי התולדת, וזה הוא טעם 'ברית עולם':

6. (ו)עַל־כֵּן אָלָה אָכְלָה אֶרֶץ וַיֶּאְשְׁמוּ יֹשְׁבֵי בָהּ עַל־כֵּן חָרוּ יֹשְׁבֵי אֶרֶץ וְנִשְׁאַר אֱנוֹשׁ מִזְעָר

   מצודת דוד:על כן אלה. בעבור האלה אשר היתה לשוא לכן כלתה הארץ ושממו יושביה: על כן. בעבור עון האלה נשרפו יושבי הארץ ונשאר מהם מעט אנשים:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אלה. ענין שבועה וכן ושמעה קול אלה (ויקרא ה׳:א׳):

   אכלה. ענין השחתה וכליון:

   ויאשמו. מלשון שממה וכן גם עדרי הצאן נאשמו (יואל א׳:י״ח):

   חרו. ענין יובש ושרפה וכן נחר מפוח (ירמיה ז):

   אנוש. הוא שם משמות האדם:

   מזער. מעט כמו ושאר מעט מזער (לעיל טז):

   רש"י

   על כן אלה. בעון שבועת שוא:

   חרו. ל' יבש וצמא בחום חורב כמו נחר מפוח (ירמיה ו):

   אבן עזרא

   על כן [אלה]. באלה, חסר בי"ת כמו כי ששת ימים (שמות כ' י"א), ויש אומרים כי תחסר מלת תחת, כמו ונשלמה פרים שפתינו (הושע ל"ד ג'):

   חרו. כמו וחרה נחשתה (יחזקאל כ"ד י"א), כמו נשרפו:

7. (ז)אָבַל תִּירוֹשׁ אֻמְלְלָה־גָפֶן נֶאֶנְחוּ כָּל־שִׂמְחֵי־לֵב

   מצודת דוד:אבל תירוש. נשחתו ענבי היין כי אין זומר ועודר: אומללה גפן. כפל הדבר במ״ש: נאנחו כל שמחי לב. אף הרגילים בשמחה יאנחו כי נאבד היין המשמח את הלב כמו שכתוב ויין ישמח לבב אנוש (תהילים ק״ד:ט״ו):

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אבל. ענין השחתה:

   תירוש. ענבי היין:

   אמללה. נכרתה:

   נאנחו. מלשון אנחה:

   אבן עזרא

   אבל תירוש אמללה גפן. כי אין זומר ועודר:

   שמחי לב. כי היין ישמח לב:

8. (ח)שָׁבַת מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים חָדַל שְׁאוֹן עַלִּיזִים שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר

   מצודת דוד:שבת משוש תופים. בטלה השמחה ששמחו בקול תופים: שאון עליזים. המיית השמחים:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שבת. בטל כמו ושבת נוגש (לעיל יד):

   משוש. ענין שמחה:

   תפים. מין כלי נגון:

   חדל. ענין מניעה:

   שאון. ענין המייה:

   עליזים. ענין שמחה:

   רש"י

   משוש תפים. שהייתם אומרים הנה ששון ושמחה (לעיל כב):

   אבן עזרא

   שבת משוש תופים. מבית המשתה:

   שאון עליזים. כאשר ישתכרו:

9. (ט)בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ־יָיִן יֵמַר שֵׁכָר לְשֹׁתָיו

   מצודת דוד:בשיר וכו׳. לא ישתו לשמחת משתה ששותים בשיר אלא השכר יהיה מר להשותים כי ישתוהו להפג האבל והצער:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ימר. מלשון מרירות:

   שכר. יין ישן:

   אבן עזרא

   בשיר לא ישתו יין. בניגון כי אם לצורך כי ימר השכר, ולפי דעתי שמלת ימר מפעלי הכפל כמו יקל [ותקל? בראשית ט"ו ה'] והוא מבנין נפעל:

10. (י)נִשְׁבְּרָה קִרְיַת־תֹּהוּ סֻגַּר כָּל־בַּיִת מִבּוֹא

    מצודת דוד:נשברה קרית תוהו. כל עיר תהיה שבורה וקראה קרית תוהו ע״ש סופה כשתהיה נשברת תהיה תוהו וכן אפיתי על גחליו לחם (לקמן מד) שקוראהו לחם ע״ש סופו: סוגר כל בית מבוא. הבתים יהיו נתוצים ואין מי יבוא בהם כאלו סוגר הבית מבלי תת בא בו:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קרית. עיר:

    תוהו. ענין שממון וכן הארץ היתה תוהו ובוהו (בראשית א׳:א׳-ב׳):

    רש"י

    קרית תוהו. כשתשבר נקראת קרית תהו:

    מבוא. מלבוא לתוכה איש:

    אבן עזרא

    נשברה [קרית תהו]. הטעם כל קריה שהולכים יושביה אחרי התוהו:

    סוגר כל בית מבוא. כי יצא כל אדם למסלות מרוב הצער:

11. (יא)צְוָחָה עַל־הַיַּיִן בַּחוּצוֹת עָרְבָה כָּל־שִׂמְחָה גָּלָה מְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ

    מצודת דוד:צוחה על היין. יצעקו וילינו בחוצות על היין שחסר מהם ולזה חשכה כל שמחה כי היין ישמח לבב ואין להם במה ישמח (ולפי שהשמחה קרויה אור לזה אמר בהעדרה ענין חושך): גלה משוש הארץ. השמחה הלכה מהם:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ערבה. מלשון ערב ור״ל חשכה כערב:

    גלה. מלשון גלות:

    רש"י

    ערבה. החשיכה:

    משוש הארץ. היא ירושלים:

    אבן עזרא

    צוחה. כמו צעקה:

    על [היין]. מקום היין:

    בחוצות. בפרהסיא:

    ערבה. מגזרת ערב (בראשית א' ה') כמו חשכה:

12. (יב)נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה וּשְׁאִיָּה יֻכַּת־שָׁעַר

    מצודת דוד:נשאר בעיר שמה. ר״ל המשוש הלך ונשארה השמה: ושאיה. ובעבור השאיה יוכת שער כל עיר כי כן דרך עיר שוממה ששערים כתותים ונתוצים כי אין מי משגיח בתקנתם:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שמה. שממה:

    ושאיה. כמו ובשאיה והוא מענין שממה כמו שאו ערים (לעיל ו):

    יוכת. מלשון כתיתה:

    רש"י

    ושאיה יוכת שער. על ידי שאיית גלמוד שיהו הבתים שואין מאין יושב יוכתו השערים ע"י מזיקין:

    אבן עזרא

    נשאר. ושאייה. שם מגזרת שואה (ישעיהו י' ג'):

    והנביא אמר נשאר על דרך בן אדם להבין השומעים, וכן טוב משניהם (קהלת ד' ג'):

13. (יג)כִּי כֹה יִהְיֶה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ בְּתוֹךְ הָעַמִּים כְּנֹקֶף זַיִת כְּעוֹלֵלֹת אִם־כָּלָה בָצִיר

    מצודת דוד:כי כה יהיה. כי כן יהיה מספר הנשארים בין הנשארים בא״י בין הנשארים בגולה בתוך העמים: כנוקף זית. חוזר לתחילת המקרא לומר מספר הנשארים יהיו ככורת פרי אילן זית אשר מעט ישאיר אחריו וכמספר העוללות הנשארים בגפנים כאשר כלה הבציר והמה המעט וכן מעטים יהיו הנשארים מבני ישראל:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כה. כן:

    כנוקף. ענין כריתה וכן ונקף סבכי העיר (לעיל ו):

    כעוללות. הם הענבים הקטנים הנשארים באילן ואין מי חושש עליהם והוא מלשון עולל ויונק:

    כלה. נשלם:

    בציר. כן יקרא תלישת הענבים כמו כי תבצור כרמך (דברים כ״ד:כ״א):

    רש"י

    כי כה. ישארו ישראל בקרב העמים אחד בעיר ושנים במשפחה:

    כנוקף זית. המשאיר גרגרים בראש אמיר:

    אבן עזרא

    כי. כנוקף זית. כנוער זית וקרוב מטעם ונקף סבבי היער (ישעיהו י' ל"ד):

    כעוללו'. והטעם מעט, כי אם כלה בציר ישארו עוללו':

14. (יד)הֵמָּה יִשְׂאוּ קוֹלָם יָרֹנּוּ בִּגְאוֹן יְהוָה צָהֲלוּ מִיָּם

    מצודת דוד:המה ישאו קולם. המה יזכו לגאולה וישאו קולם ברנה: בגאון ה׳. בעבור גאון ה׳ יצהלו בקול יותר ממה שצהלו בקול שמחה על הים כאשר שקעו מצרים בעומק הים:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ישאו. ענין הרמה:

    גאון. ענין ממשל רב:

    צהלו. ענין השמעת קול גדול וכן צהלי קולך בת גלים (לעיל י):

    רש"י

    המה ישאו קולם. לאותו המעט הנשאר תבא הטובה שנבאתי למעלה:

    צהלו מים. יותר ממה שצהלו על הים בגאולת מצרים:

    אבן עזרא

    המה וגו'. כל המפרשים הסכימה דעתם כי מפרשת הנה יי בוקק הארץ הוא לעתיד על מלחמת גוג ומגוג, ולדעת רבי משה הכהן שידבר על מלך אשור, ומשתה שמנים (ישעיהו כ"ה ו') על מות מחנה סנחריב ועדיו הוי עטרת גאות (ישעיהו כ"ח א'):

    המה. הנמלטים:

    ירונו. הרמת קול ומגזרת ותעבר הרנה (מלכים כ"ב ל"ו) .מים. ההולכים בים, וכן מלת צהלו והעד צהלת הסוס:

15. (טו)עַל־כֵּן בָּאֻרִים כַּבְּדוּ יְהוָה בְּאִיֵּי הַיָּם שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:על כן. הואיל ומובטחים הם על הגאולה לכן אותם הנסתרים בבקיעי הארץ מפחד האויב כבדו את ה׳: באיי הים. מלת כבדו משמשת בשתים לומר אותם שגלו לאיי הים כבדו את שם ה׳ וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    באורים. ענין בקיע וחריץ וכן מאורת צפעוני (לעיל יא):

    רש"י

    על כן בארים. ת"י במיתי נהורא לצדיקיא על שתי (ס"א מאורות) של גאולת בבל ושל אדום ומנחם אמר אורים לשון נקיעים וסעיפים שהיו בורחים שם וכן אור כשדים (בראשית יא) בקעת כשדים, וכן מאורת צפעוני (לעיל יא) נקע חור מעונתו:

    אבן עזרא

    על. באורים. יש אומרת גבולות וכמוהו מאור כשדים (בראשית י"א ל"א), ויש אומר בבקעים, והראשון הוא הנכון:

    באיי הים. כבדו את יי כי כבדו מושך אחר [עמו]:

16. (טז)מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וָאֹמַר רָזִי־לִי רָזִי־לִי אוֹי לִי בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ

    מצודת דוד:מכנף הארץ זמירות שמענו. ר״ל אני וחברי הנביאים שמענו בנבואה אשר בעת הגאולה תהיה כריתה והשחתה מקצה הארץ עד קצהו ואחריה יהיה ההדר לכל צדיק וצדיק: ואומר. כשמעי הדבר הזה אמרתי הסוד האמור לי מביא רזון לי ואוי לי על השמועה כי הבוגדים יבגדו בישראל וירעו להם: ובגד בוגדים בגדו. ר״ל קבוצת בוגדים אשר יבגדו בהבוגדים ההם יבגדו גם המה בישראל ר״ל יהיה תגר ומלחמה בין העכו״ם וכולם יבגדו בישראל:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מכנף. מקצה כמו לאחוז בכנפות הארץ (איוב ל״ח:י״ג):

    זמירות. ענין כריתה כמו זמיר עריצים יענה (לקמן כה):

    צבי. ענין הדר כמו לעטרת צבי (לקמן כח):

    רזי. קדמאה ענין סוד כמו וכל רז לא אנס לך (דניאל ד׳:ו׳) ותניינא ענין רזון וכחישות:

    רש"י

    מכנף הארץ. תרגם יונתן מבית מקדשא שהוא בסוף א"י במזרחה כמו ששנינו לוד מן המערב וירדן מן המזרח נמצא מירושלים לירדן מהלך יום ואני אומר לפי פשוטו שמענו מאחורי הפרגוד שעתידין להעלות זמירות מכנף הארץ ומה הן הזמירות צבי לצדיק עתיד להיות מצב ותקומה לצדיקים:

    ואמר רזי לי וגו'. אוי לי שנגלו לי שני רזים רז פורענות ורז ישועה והרי תרחק הישועה עד שיבאו אויבים בוזזים אחר בוזזים אחרים ושודדים אחרי שודדים ה' בגידות אמורות כאן:

    אבן עזרא

    מכנף. יתכן היות טעם המה הצדיקים ובעבור שהארץ היא עגולה אמר מכנף הארץ, והטעם ממקום רחוק:

    צבי. פאר או מתרגום ארמית, ומלת ואומר דברי כל גוי, וכן שמענו:

    רזי. מגזרת וישלח רזון בנפשם (תהלים ק"ו ט"ו) וטעם פעמים בכל רגע:

    בוגדים בגדו. כי כל אדם בוגדים בגד אחר בגד:

17. (יז)פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ

    מצודת דוד:פחד וכו׳. ר״ל צרות משונות ותכופות: עליך. יבואו עליך ישראל יושב הארץ ההיא:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ופחת. חפירה עמוקה כמו באחת הפחתים (ש״ב וז):

    ופח. רשת:

    רש"י

    פחד ופחת ופח עליך. על העמים יושבי הארץ:

    פחת. גומא ליפול בה כמו שמפרש ואומר:

    אבן עזרא

    פחד וגו'. ובעבור זה בא הרע לכל עם והנה כאשר תפחד הנפש, והפחת שהיא כמו בור קרובה, ונלכדה רגלו בפח, מיד יפול:

18. (יח)וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד יִפֹּל אֶל־הַפַּחַת וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח כִּי־אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ

    מצודת דוד:והיה הנס. מי שיברח ממקומו מקול הפחד יפול וכו׳ ר״ל מי שינצל מצרה אחד יפול באחרת: כי ארבות. אמר במשל כאלו נפתחו חלוני שמים ויורדים דרך בם צרות מרובות: וירעשו וכו׳. ר״ל אף החזקים ירעדו מפחד הצרות המרובות:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הנס. ענין בריחה:

    ארבות. חלונות כמו וארבות השמים (בראשית ז):

    ממרום. מן השמים הרמים:

    מוסדי. מל׳ יסוד:

    רש"י

    הנס. (מפני) [מקול] הפחד יפול אל הפחת וגו' הנמלט מחרב משיח בן יוסף יפול אל חרב משיח בן דוד והנמלט משם ילכד בפח במלחמת גוג:

    אבן עזרא

    והיה. כי ארובות. כמו חלונות, והטעם גזרות שמים:

19. (יט)רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ

    מצודת דוד:רעה וכו׳. כאומר אבל סוף הדבר תהפך הצרה על העכו״ם והארץ תשבר ותפרך לפרורים ותהיה נוטה ליפול והוא משל על מרבית הצרות וכפל הדבר לחזק:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    רעה התרועעה. ענין שבירה כמו ורעו דליותיו (ירמיה יא):

    פור התפוררה. ענין הרצוץ לחתיכות רבות כמו אתה פוררת (תהלים עד):

    מוט התמוטטה. מל׳ נטיה ונפילה:

    רש"י

    רועה התרועעה. לשון שבר כמו (תהילים ב׳:ט׳) תרועם בשבט ברזל:

    פור התפוררה. לשון פירורין:

    אבן עזרא

    רעה. מגזרת תרועם (תהלים ב' ט') וזאת הלשון ידועה בארמית:

    פור התפוררה. כטעם שבר כמו שלו הייתי ויפרפרני (איוב י"ד י"ב) וככה אתה פוררת בעזך ים (תהלים ע"ד י"ג):

20. (כ)נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ וְנָפְלָה וְלֹא־תֹסִיף קוּם

    מצודת דוד:נוע וכו׳. הארץ תתנועע כשכור המתנעע ולא יוכל לעמוד ביושר מבלי הנעה: והתנודדה. תהיה נדה ונעה כסוכת שומר קשואין הנדה ברוח: וכבד עליה פשעה. הפשע אשר פשעו בישראל להיצר להם יכבד על הארץ ותפול למטה ולא תוכל לקום עוד רצה לומר העון הזה יקטרג:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נוע תנוע. מל׳ הנעה והנדה:

    והתנודדה. מל׳ נדידה:

    כמלונה. כן יקרא סוכת שומר הקשואין על כי אינה עשויה אלא ללינת לילה כמ״ש כמלונה במקשה (לעיל א):

    רש"י

    כמלונה. סוכת נוצרים שבראש האילן:

    אבן עזרא

    נוע. הטעם על יושבי הארץ שינוסו ממקום למקום, ויתנודדו כמלונה כי השומר יחליף מקום מלונו:

    וטעם וכבד. כי יבקשו להתנועע ולברוח ויכבד פשעם עליהם, ויפלו:

    קום. שם הפעל, וככה ומלך אלקום עמו (משלי ל' ל"א):

21. (כא)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה עַל־צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל־מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל־הָאֲדָמָה

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יפקוד. כמו והוא פקד עלי (עזרא א׳:ב׳):

    רש"י

    צבא המרום. יפיל שרי האומות תחילה:

    אבן עזרא

    והיה וגו'. יש רבים שפירשו זה על קדרות המאורות, והנכון שהם שמלאכים שהם עומדים לעזור לגוי ולהיות לגוי אחר לשטנם, וזה מבואר בספר דניאל (דניאל י' י"ג וכ'). על כן אמר ועל מלכי האדמה באדמה, כי מלכות המלכים דבקה עם מלכות המלאכים:

22. (כב)וְאֻסְּפוּ אֲסֵפָה אַסִּיר עַל־בּוֹר וְסֻגְּרוּ עַל־מַסְגֵּר וּמֵרֹב יָמִים יִפָּקֵדוּ

    מצודת דוד:ואספו וכו׳. יהיו מאוספים לקבל תשלומים כדרך שמאספין בלילה את כל האסירים אל בור בית הסוהר וסוגרין אותם במסגר עד הבוקר שיוצאין איש איש לעבודתו ר״ל האסיפה שיתאספו יחד על ה׳ ועל משיחו האסיפה ההיא תהיה לרעתם כאסיפת האסירים: ומרוב ימים יפקדו. אז יפקד עליהם פורעניות על העונות שעשו מימים רבים:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אסיר. כאסיר ותחסר כ״ף הדמיון:

    על בור. אל בור:

    על מסגר. כמו במסגר על במקום בי״ת וכן על חרבכם (יחזקאל לג) ור״ל במנעול המסגר:

    רש"י

    ואוספו. העכו"ם אספה. שהוא לרעתם להכניס אסיר אל בור המוכן לו מחוייבי גיהנם לגיהנם:

    וסוגרו על מסגר. הם שבעה מדורי גיהנם:

    ומרוב ימים יפקדו. עונות ימים רבים יפקדו עליהם וזהו שיסד הקלירי (בסילוק של יוצר דפרשת זכור) לרוב ימים להמנות לחשוב להם חשבונות:

    אבן עזרא

    ואספו אספה [אסיר]. כאסיר, כאשר יובא המון האסירים אל בור לסגור עליהם ויעזבום ימים רבים, וכן 'יפקדו' לתת להם מחיה, והטעם כי תמשך זאת הרעה, ויתכן היותו כמו ומימים רבים תפקד (יחזקאל ל"ח ח'), וזאת הפקידה לרעה:

23. (כג)וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי־מָלַךְ יְהוָה צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד

    מצודת דוד:וחפרה הלבנה. אל מול העכו״ם תחפור הלבנה והחמה רצה לומר יחשך מאורם בעיני העכו״ם לפי רוב הצרות הבאות עליהם וכן נאמר במפלת בבל כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם (לעיל יג): כי מלך וכו׳. ר״ל כאשר תגלה מלכותו בעשות נקם באנשי גוג: ונגד זקניו כבוד. ולנגד זקני עמו יהיה לכבוד ולתפארת מה שהשכילו לדעת מאז שה׳ הוא האלהים:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וחפרה. ענין בושה ור״ל שכהה מאורה כי המתבייש יכהה מאור פניו:

    כי. כאשר:

    רש"י

    וחפרה הלבנה וגו'. ת"י ויבהתון דפלחין לסיהרא ויתכנעון דסגדין לשמשא:

    אבן עזרא

    וחפרה. טעם הלבנה והשמש כי הם מושלים, והנה מלכי אדמה יבושו גם תקדר השמש והלבנה, אז תראה מלכות השם בהר ציון, אז יהיה כבוד לדבקים בשם, ויש אומרים כי הטעם על עובדי המאורות ואיננו דבק בטעמי הפרשה: