ישעיהו פרק כ״ג

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)מַשָּׂא צֹר הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ כִּי־שֻׁדַּד מִבַּיִת מִבּוֹא מֵאֶרֶץ כִּתִּים נִגְלָה־לָמוֹ

   מצודת דוד:הילילו אניות תרשיש. אנשי הספינות ההולכים על ים תרשיש להביא סחורה לצור הילילו מעתה על חורבן צור: כי שדד. כי צור שודד מהיות בה בית ומהיות מובא בה: מארץ כתים. שוד צור נתגלה לאנשי האניות מארץ כתים כי שמה ברחו בני צור:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הילילו. מל׳ יללה:

   שודד. נעשק:

   מבית. מהיות בית וכן מבוא ודוגמתו וימאסך ממלך (שמואל א ט״ו:כ״ג) ופי׳ מהיות מלך:

   למו. להם:

   רש"י

   הילילו אניות תרשיש. שהיו מתעשרים על ידי סוחרי צור שהיו מביאים אניות תרשיש סחורה לצור, תרשיש שם הים:

   כי שודד מבית מבוא. כי שודד מבפנים מקום שהייתם רגילין לפונדק מלבוא עוד לתוכו ולא יהיו עוד לכם מקום בצור ללון שם:

   מארץ כתים. הם הרומיים:

   נגלה למו. השודד לאנשי צור, ד"א מארץ כתים נגלה לאנשי תרשיש שוד של צור שברחו בני צור אצל כתים ומשם נשמעה השמיעה:

   אבן עזרא

   משא צור. צור היא על הים ונבוכדנצר תפשה:

   כי שדד כל בית. בצור שלא יבא שום סוחר:

   מארת כתים. אפילו מארץ כתים שהיא רחוקה נגלה להם זה השוד, והזכיר כתים בעבור האניות, והעד וצים מיד כתים (במדבר כ"ד כ"ד):

2. (ב)דֹּמּוּ יֹשְׁבֵי אִי סֹחֵר צִידוֹן עֹבֵר יָם מִלְאוּךְ

   מצודת דוד:דומו יושבי אי. יושבי כל אי מהאיים סביבות צור שבו דומו והתעצבו כי עיר סחורתכם נחרבה: סוחר צידון. ר״ל וכן כל סוחר מסוחרי צידון: עובר ים מלאוך. כי כל מי שהיה עוברים בספינות הים ממלא אותך צור בהרבה סחורות ומזה היה לסוחר צידון ריוח גדול ועתה שבת המסחר:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   דומו. ענין שתיקה כמו וידום אהרן (ויקרא י) ור״ל התעצבו כי דרך המתעצב לשבת דומם:

   רש"י

   דומו יושבי אי. התאבלו ושבו דומים יושבי אי הים למה סוחרי צידון עוברי ימים היו רגלים למלאותך כל סחורה עכשיו כשתפול צור תפול צידון עמה שסמוכות היו זו לזו בתוך מהלך יום:

   אבן עזרא

   דמו [ישבי אי]. רמז לצור אף על פי שהיתה מלאה מסוחרי צידון, גם היא על הים, והעד וירכתו על צידון (בראשית מ"ט י"ג):

3. (ג)וּבְמַיִם רַבִּים זֶרַע שִׁחֹר קְצִיר יְאוֹר תְּבוּאָתָהּ וַתְּהִי סְחַר גּוֹיִם

   מצודת דוד:ובמים רבים. בדרך מים רבים היה בא לצור זרעים ממצרים היושבת על שיחור: קציר יאור תבואתה. התבואה הבאה אל צור הים מקציר יאור ר״ל הנקצרות משדות מצרים הגדל על ידי השקאת היאור והיתה רבת התבואה וטוב למאכל והוא כפל ענין במ״ש: ותהי סחר גוים. צור היתה סחר גוים כולם היו סוחרים עמה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שיחור. הוא הנילוס:

   יאור. הנילוס נקרא יאור:

   רש"י

   ובמים רבים. היה בא זרע ממצרים היושבת על נהר שיחור אל צור:

   קציר יאור. מצרים היה תבואה של צור:

   שיחור. הוא נילוס שנאמר (יהושע י״ג:ג׳) מן השיחור אשר על פני מצרים והיו מביאים התבואה לצור באניות מצרים:

   ותהי. צור:

   סחר גוים מעם רב שהיה בה כל הגוים מביאין לה סחורה:

   אבן עזרא

   ובמים רבים וגו'. הסוחרים היו מביאים לצור זרע מי שיחור, ותבאותה היה קציר יאור מצרים:

   ותהי סחר גוים. שם , ויחסר מלת בעלת כמו וחסרון לא יוכל להמנות (קהלת' א' ט"ו):

4. (ד)בּוֹשִׁי צִידוֹן כִּי־אָמַר יָם מָעוֹז הַיָּם לֵאמֹר לֹא־חַלְתִּי וְלֹא־יָלַדְתִּי וְלֹא גִדַּלְתִּי בַּחוּרִים רוֹמַמְתִּי בְתוּלוֹת

   מצודת דוד:בושי צידון. כיון שחרבה מקום סחורתך בושי והכלמי: כי אמר ים. כי הים המקיף את צור אמר ומקונן בעד צור וכה יאמר אתה צור מעוז כל הערים היושבים לחוף הים יש לך לומר ולקונן הריני כאלו לא חלתי וכאלו לא ילדתי וכו׳ כי נשארתי שממה מבלי בנים ובנות והואיל וכן בושי צדון כי להיכן תוליך סחורתך: רוממתי. חוזר על מלת ולא כאלו אמר ולא רוממתי בתולות:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מעוז. ענין חוזק:

   חלתי. כן יקראו חבלי הלידה וכן חלנו כמו ילדנו (לקמן כו):

   רוממתי. ענינו כמו גדלתי:

   רש"י

   בושי צידון. שטפלה לצור:

   כי אמר ים. כי אמרה צור היושבת במעוז הים שהוא עיקר ראש המלכות הריני כמו שלא חלתי ולא ילדתי בחורים כי כולם נהרגו והרי כמו שלא רוממתי בתולות וכן ת"י, ורבותינו אמרו באגדה בושי צידון כי אמר ים מה אני שאין לי בנים ובנות לדאג עליהם שלא יתפשו בעוני איני משנה מצות קוני לעבור גבול חול אשר שם לי על אחת כמה וכמה בושי צידון שיש לך לדאג בכל אלה:

   אבן עזרא

   בושי. כי אמר ים. זה הוא התקיף בכל הים, והטעם על צור כאילו לא היה באי צור עם, וזה טעם לא חלתי:

5. (ה)כַּאֲשֶׁר־שֵׁמַע לְמִצְרָיִם יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר

   מצודת דוד:כאשר שמע למצרים. כאשר יהיה נשמע למצרים אבדן צור יחילו מפחד האויב שלא יבוא גם עליהם וימלאו רעדה כמו שחרדו אנשי צור בשמעם אשר האויב בא עליהם:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יחילו. מל׳ חיל ורעד:

   רש"י

   כאשר שמע למצרים. אשר שמעו על מצרים שהבאתי עליהם עשר מכות וסוף טבעו בים:

   יחילו. יבהלו:

   כשמע. השומעים כשיצא שמע צור כי גם מכותיה של צור יהיו דוגמת אותן מכות, דם ואש (יואל ג׳:ג׳) דוגמת מכת דם, קול שאון מעיר (לקמן סו) זו קרקור הצפרדעים, ונהפכו נחליה לזפת וכו':

   אבן עזרא

   כאשר. נשמע שוד מצרים ויתחלל השומע כן יחילו כשמע צור:

6. (ו)עִבְרוּ תַּרְשִׁישָׁה הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי אִי

   מצודת דוד:עברו תרשישה. אתם הסוחרים המסתחרים אל צור מעתה עברו לארץ תרשיש להסתחר שמה והיא גם היא יושבת בחוף הים ויש מקום להסתחר שמה בשעת הדחק: יושבי אי. יושבי כל אי מהאיים סביבות צור עשו יללה כי מעתה לא תלכו שמה להסתחר:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   עברו. אנשי צור לברוח לתרשישה:

   אבן עזרא

   עברו תרשישה. בה"א, כמו אל תרשיש:

   יושבי [אי]. כל אי:

7. (ז)הֲזֹאת לָכֶם עַלִּיזָה מִימֵי־קֶדֶם קַדְמָתָהּ יֹבִלוּהָ רַגְלֶיהָ מֵרָחוֹק לָגוּר

   מצודת דוד:הזאת לכם. אמר כנגד אנשי צור וכי זאת חשבתם שתהיה לכם צור שהיתה קריה עליזה מרוב העושר והכבוד מימי קדם קדמתה קדמת העיר וראשית בנינה היא מימי קדם ר״ל משנים מרובות: יובילוה. חוזר לתחילת המקרא לומר וכי חשבתם שאנשי עיר כזאת יוליך אותם רגליהם לארץ מרחק לגור שמה ר״ל לברוח מפני האויב וללכת רגלי למרחוק:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הזאת. בה״א התימה:

   עליזה. ענין שמחה:

   יבולה. ענין הבאה כמו יובל שי (לעיל יח):

   מרחוק. כמו למרחוק:

   לגור. לדור:

   רש"י

   הזאת לכם עליזה. הרי נפלה לפניכם ויאמר לכם הזאת העיר שהיתה עליזה בעיניכם אשר מימי קדם קדמתה היתה עליזה עכשיו יובילוה רגליה מרחוק לבקש לה מנוח:

   אבן עזרא

   הזאת. היא צור שהיתה עליזה לכם כטעם משוש לכל הארץ (תהלים מ"ח ג'), והנה היא קדומה, ואיך עתה הלכה בשביה לרחוק:

8. (ח)מִי יָעַץ זֹאת עַל־צֹר הַמַּעֲטִירָה אֲשֶׁר סֹחֲרֶיה שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי־אָרֶץ

   מצודת דוד:מי יעץ זאת. כאלו הנביא מתמה ואומר מי יעץ עצה כזאת על צור המעוטרת בעושר וכבוד אשר סוחריה המה שרים ומכובדים ר״ל על דעת מי עלה להחריב עיר כזאת:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   המעטירה. מל׳ עטרה ור״ל המפוארה:

   כנעניה. ענין תגר וסוחר כמו וחגור נתנה לכנעני (משלי ל״א:כ״ד) וכפל הדבר במ״ש:

   רש"י

   כנעניה. תגריה כמו (הושע י״ב:ח׳) כנען בידו מאזני מרמה, ולא יהיה כנעני עוד (זכריה י״ד:כ״א):

   אבן עזרא

   מי. המעטירה. שהייתה עטרת לאיים:

   כנעניה. כמו סוחריה כמו כנען בידו (הושע י"ב ח'):

9. (ט)יְהוָה צְבָאוֹת יְעָצָהּ לְחַלֵּל גְּאוֹן כָּל־צְבִי לְהָקֵל כָּל־נִכְבַּדֵּי־אָרֶץ

   מצודת דוד:ה׳ צבאות יעצה. כאלו משיב לעצמו לומר ה׳ יעץ העצה ההיא ולא בא במקרה כי אם בהשגחה צוה להחריבה על מרבית גאותה בעשרה: לחלל גאון כל צבי. למען השפיל גאון כל ארץ חמדה ולהבזות דעת הנכבדים כי הכל יקחו מהם מוסר ולא יוסיפו להתגאות:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לחלל. מל׳ חלול והשפלה:

   גאון. מל׳ גאוה:

   צבי. ענין חמדה כמו נחלת צבי צבאות גוים (ירמיהו ג׳:י״ט):

   להקל. מל׳ קלות ובזיון:

   רש"י

   כל צבי. מצב חזק:

   אבן עזרא

   יי. השם שהוא מלך צבאות יעץ זאת:

10. (י)עִבְרִי אַרְצֵךְ כַּיְאֹר בַּת־תַּרְשִׁישׁ אֵין מֵזַח עוֹד

    מצודת דוד:עברי ארצך כיאור בת תרשיש. את עדת תרשיש הנמצאת בצור להסתחר עברי מהר לארצך כמו היאור השוטף מהר כי פן תדבקך הרעה: אין מזח עוד. אין עוד לצור חוזק ואזור להיות מזורז מול האויב לעזור לעצמו וכ״ש לזולת:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בת תרשיש. עדת תרשיש:

    מזח. ענין אזור וחגורה כמו ומזיח אפיקים רפה (איוב י״ב:כ״א) ור״ל חוזק וזרוז כי החגור במתניו הוא מזורז ביותר:

    רש"י

    עברי ארצך. לגולה:

    כיאור. כיאור הזה שעולה ומתפשט:

    בת תרשיש. צור היושבת בים תרשיש:

    אין מזח. אין לך עוד חוזק ואזור לשנס מתני', מזח לשון אזור כמו (תהילים ק״ט:י״ט) ולמזח תמיד יחגרה וכל אזור לשון חוזק:

    אבן עזרא

    עברי. אל ארצך בת תרשיש והטעם ברחי אל מקומך מהרה כרוץ היאור, או עברי ארצך כמעבר היאור:

    אין מזח. כמו ולמזח תמיד יחגרה (תהלים ק"ט י"ט), דמות אזור מחזק החלצים:

11. (יא)יָדוֹ נָטָה עַל־הַיָּם הִרְגִּיז מַמְלָכוֹת יְהוָה צִוָּה אֶל־כְּנַעַן לַשְׁמִד מָעֻזְנֶיהָ

    מצודת דוד:ידו נטה. כאלו המקום נטה ידו על הים לעכב על עוברי הים לבלי הביא עוד סחורה לצור: הרגיז ממלכות. העיר לב הממלכות לבוא עליה בחרדה ומהירות רב: ה׳ צוה. לא במקרה באו אבל ה׳ צוה לבוא על צור עיר המסחר להשמיד כל חזקה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הרגיז. ענין תנועת החרדה והמהירות וכן ואת התרגזך אלי (לקמן לז):

    אל. כמו על:

    כנען. ענין תגר ומסחר וכן כנען בידו מאזני מרמה (הושע י״ב:ח׳):

    לשמיד. כמו להשמיד וכן לנפיל ירך (במדבר ה׳:כ״ב) ומשפטו להנפיל:

    מעזניה. מל׳ עוז וחוזק ומשפטו מעוזזיה ולהקל הקריאה החליפו אות הכפל בנו״ן וכן כי לא תמנו (איכה ג) ומשפטו תממו:

    רש"י

    ידו נטה. הנוטה:

    ה' צוה אל כנען. צוה את קוראיו על כנען:

    לשמיד. כמו להשמיד וכן ללכת לגיד ביזרעאל (מלכים כט) כמו להגיד וכן לשמיע קול תודה (תהלים כו) כמו להשמיע:

    מעזניה. צור וצידון משל כנען היו כמו שנא' את צידון בכורו:

    אבן עזרא

    ידו [נטה]. השם והטעם מכה:

    מעוזניה. רמז לצור, והנו"ן תחת בלוע הדגש, גם כנען סוחר, ויש אומרים כי תחסר מלת ארחת כנען, בעבור מעוזניה שהוא לשון נקבה:

12. (יב)וַיֹּאמֶר לֹא־תוֹסִיפִי עוֹד לַעְלוֹז הַמְעֻשָּׁקָה בְּתוּלַת בַּת־צִידוֹן כִּתִּים קוּמִי עֲבֹרִי גַּם־שָׁם לֹא־יָנוּחַ לָךְ

    מצודת דוד:ויאמר וכו׳ המעשקה וכו׳. ה׳ אמר את עדת צידון הנעשקה משודדי צור בהיות סחורתו שמה מעתה לא תוסיפו עוד לשמוח על כי מקום סחרך היה קרוב לך: כתים קומי עבורי. לפי שאנשי צור ברחו לארץ כתים אמר עבורי לארץ כתים ועשו שם עמהם סחורה: גם שם. אבל גם שם עם כי תמצא אנשי סחורתך מ״מ לא תמצא שם הנחת רוח כי לא תמצא ידך להתעסק בסחורה כמאז:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לעלוז. לשמוח:

    המעשקה. השדודה:

    בתולת. לפי שלא נכבשה עדיין קראה בתולה כי לא באה ברשות אחר כבתולה שלא באה ברשות בעל וכן בתולת בת ציון (מ״ב יט):

    בת צידון. עדת צידון:

    כתים. אל כתים:

    ינוח. מל׳ הנחת רוח:

    רש"י

    כתים. אל ארץ כתים קומי עבורי גם שם לא ינוח לך למה אני אומר קומי עבורי:

    אבן עזרא

    ויאמר. השם:

    המעשקה. הטעם כי הון סוחריה ילקח בצור:

    וטעם כתים, לכי אל כתים לסחור:

13. (יג)הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה אַשּׁוּר יְסָדָהּ לְצִיִּים הֵקִימוּ בַחוּנָיו עֹרְרוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂמָהּ לְמַפֵּלָה

    מצודת דוד:הן ארץ כשדים. הנה זאת העיר צור מארץ כשדים היא כי זה העם היושב בה עתה לא היה בה מאז ולא בנה אותה: אשור יסדה. אשור שהיתה ראש הממלכה לכשדים הוא יסדה להשכין בו אנשי ספינות עושי מלאכה במים רבים והמה אנשים פחותים ונבזים: הקימו בחוניו. ר״ל הנה אנשי אשור הם בנוה והקימו מגדלות העיר והם החריבו ארמונותיה ושמו את העיר למפלה כאדם העושה בשלו:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לציים. לאנשי ציים ר״ל לבעלי ספינות כמו וצי אדיר (לקמן לג):

    בחוניו. ענין מגדל ומבצר כמו עופל ובחן (לקמן לב):

    עוררו. ענין חרבן והשחתה כמו ערו ערו (תהלים קלז):

    ארמנותיה. מלשון ארמון ופלטרין:

    רש"י

    הן ארץ כשדים זה העם לא היה. אשר לא כדאי הוא להיות עם שהרי נקראו הגוי המר והנמהר (חבקוק א׳:ו׳) עם שוטה הוא מן הבריות שהקב"ה מתחרט עליהן על שבראם כמו ששנינו שלשה הקב"ה מתחרט עליהם במסכת סוכה:

    אשור יסדה. להשכין בה ציים שלו ספינותיו בירניות גדולות כמו צי אדיר (לקמן לג):

    הקימו בחוניו. הם יקימו מצודותיהם על צור, בחוניו ל' עופל ובוחן (לקמן לב) בורפריי"ץ בלע"ז שעושין למצור על הכרכים:

    עוררו ארמנותיה. יחריבו ל' ערו ערו (תהילים קל״ז:ז׳) ל' נתיצה עד היסוד:

    אבן עזרא

    הן וגו'. הנה ארץ כשדים, והטעם על יושביה:

    זה העם. שהוא עם כשדים:

    לא היה. כמוהו, וכמוהו לא היה פחד (תהלים נ"ג ו'), ויש אומרים מי יתן ולא היה כי הנה ממלכת אשור יסדה. הטעם שהושימה והיתה נוה לציים, הם החיות שהם בארץ:

    [הקימו בחוניו]. אף על פי שאשור הקימו המקימים בחוניו להלחם כמו עופל ובוחן (ישעיהו ל"ב י"ד), והוא בנין גבוה, והנכון שוי"ו בחוניו שב אל עם כשדים, כאשר הקים בחוניו - עוררו, פועל יוצא כאילו הבחונים עוררו הארמונים עד שהתעררו - שמה למפלה:

14. (יד)הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ כִּי שֻׁדַּד מָעֻזְּכֶן

    מצודת דוד:הילילו אניות תרשיש. אנשי הספינות ההולכות על ים תרשיש להביא סחורה לצור הילילו מעתה כי שודד צור שהיתה מעוז וחוזק כל הערים היושבים לחוף הים:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שודד. נעשק:

    מעזכן. מל׳ עוז וחוזק:

    אבן עזרא

    הלילו אניות תרשיש. ההולכת בסחורה אל צור:

15. (טו)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְנִשְׁכַּחַת צֹר שִׁבְעִים שָׁנָה כִּימֵי מֶלֶךְ אֶחָד מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה יִהְיֶה לְצֹר כְּשִׁירַת הַזּוֹנָה

    מצודת דוד:ונשכחת צור. ר״ל לא ילכו עוד אליה לסחורה: כימי מלך אחד. כימי דוד שהיה מלך מיוחד (ולפי שהיה לדוד ברית ושבועה עם חירם מלך צור והם לא שמרו את הברית והרעו לישראל ולזה נגזר עליהם שבעים שנה שממון מול שנות דוד להכיר שמהאל נעשה ולא במקרה): יהיה לצור כשירת הזונה. כי דרך הזונה שבאים רבים אליה ולפעמים תשכח מאהובים ולא יוסיפו לבוא ודרכה להרים קול בשיר ערב לעורר לב הזונים וכן יקרה לצור שהיו רבים באים לה לסחורה ונשכחה במפלתה ותצטרך לעורר לב הסוחרים לבוא אליה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מקץ. מסוף:

    רש"י

    ונשכחת צור. לפי שמזכירה בלשון גנאי ל' זונה אמר ונשכחת כזונה ששכחוה אוהביה אף היא תשכח מאין סוחרים ותגרים פונים אליה לפי שתהיה חריבה:

    כימי מלך אחד. ימי דוד שבעים שנה היו ואיני יודע מהו הסימן הזה הניתן כאן:

    יהיה לצור. זכרון מעט שתתנער משפלותה ותחזור לאותן שהיו רגילין אצלה לחזור אליה לשוב לקדמותה:

    כשירת הזונה. שרואה שאין פונה אליה ונושאת קול ערב ונעים בשיר אולי תערב על מאהביה:

    אבן עזרא

    והיה. ונשכחת צור. כמו ונשכחה, וכמוהו ושבת לנשיא (יחזקאל מ"ו י"ז):

    מלך אחד. הטעם מלכות נבוכדנצר ובנו ובן בנו, כי כאחד יחשבו:

    כשירת הזונה. יהיה לה דיבור ומעשה:

16. (טז)קְחִי כִנּוֹר סֹבִּי עִיר זוֹנָה נִשְׁכָּחָה הֵיטִיבִי נַגֵּן הַרְבִּי־שִׁיר לְמַעַן תִּזָּכֵרִי

    מצודת דוד:קחי כנור. לפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה נשכחה שלוקחת כנור בידה ומסבבת העיר ומנגנת בטוב ובנעימות בשיר ערב למען תהיה זכורה למאהבים ור״ל ראוי לעורר לב הסוחרים לבוא אליך כמאז:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    הרבי שיר. כלומר אף הרבי תחנונים והשפילי גאותך:

    אבן עזרא

    קחי וגו'. כי הזונה הנשכחה תסובב העיר והיא מנגנת אולי תזכר, וכן צור תשלח ספרים אל כל סביבותיה אולי יבאו הסוחרים אליה כאשר בראשונה:

17. (יז)וְהָיָה מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה יִפְקֹד יְהוָה אֶת־צֹר וְשָׁבָה לְאֶתְנַנָּה וְזָנְתָה אֶת־כָּל־מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה

    מצודת דוד:יפקוד ה׳. יעלה זכרונה לפני המקום: ושבה וכו׳. תקח אתנן כבראשונה ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון אתנן ור״ל תקנה סחורה מן המביאים: וזנתה וכו׳. ר״ל היא תספיק סחורה לכל העמים:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יפקוד. ענין זכרון והשגחה:

    לאתננה. כן יקרא מתן הזונה כמו לא תביא אתנן זונה (דברים כ״ג:י״ט):

    רש"י

    לאתננה. לקדמותה ולעשרה ע"י סחורתה ומכנה אותה בל' גנאי:

    וזנתה. ותספק סחורה אך בל' גנאי כינה אותה:

    אבן עזרא

    והיה. הטעם, בגעת זה הזמן:

    ושבה לאתננה. כמו אתנן זונה (דברים כ"ג י"ט) דמים על הזנות:

    וזנתה את כל ממלכות. הטעם שיבואו אליה לסחורה:

18. (יח)וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַיהוָה לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי יְהוָה יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק

    מצודת דוד:סחרה ואתננה. הוא כפל ענין במ״ש: קדש לה׳. מאשר תרויח תקדיש ממנו לשם ה׳: לא יאצר. לא יונח הריוח בבית האוצר: ולא יחסן. כפל הדבר במ״ש: כי ליושבים וכו׳ סחרה. ריוח סחרה הקדיש לכהנים היושבים לפני ה׳ בבית המקדש: לאכול לשבעה. להיות להם למאכל עד כדי שביעה ולכסות חזק וחשוב:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יחסן. ענינו כמו אוצר וכן חוסן ויקר יקחו (יחזקאל כ״ב:כ״ה):

    ולמכסה. ולכסות:

    עתיק. ענינו חוזק וחשוב וכן הון עתק (משלי ח):

    רש"י

    קדש לה'. עתידים צדיקים לבוז אותה כשיבא מלך המשיח:

    לא יאצר. להיות אוצר:

    ולא יחסן. לא ינחילנה לבניהם:

    למכסה עתיק. למלבושי נוי, עתיק משובח כמו ידברו עתק (תהלים צד):

    אבן עזרא

    והיה וגו'. מאשר תרויח תקדיש ממנו לשם:

    לא. יושם באוצר ולא במקום חוסן:

    כי ליושבים לפני יי. הם גלות ירושלם בשובם בימי כורש:

    לאכל לשבעה. הגולה תשבע:

    ולמכסה. מכסה:

    עתיק. תקיף כמו יצא עתק מפיכם (שמואל א' ב' ג'):

    ויש שואלים והלא התורה אסרה אתנן זונה (דברים כ"ג י"ט) ואיך אמר הנביא כי אתנן צור הזונה יהיה קודש, התשובה הכתוב בתורה הוא האמת וזה שאמר הנביא הוא על דרך משל ואיננה זונה כלל: