ישעיהו פרק כ״ב

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן מַה־לָּךְ אֵפוֹא כִּי־עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת

   מצודת דוד:גיא חזיון. זה ירושלים שהיתה מקום הנבואה ועם כי עמדה בהר קראה גיא לכנותה לרעה ולומר שהשפילום האויבים בחטאתיה ומהר נעשה גיא: מה לך איפוא. מה נעשה לך עתה אשר עלית על הגגות כי כן הדרך כשבא העיר במצור עולים על הגגות לראות כמה יש המון עם הצרים:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   גיא. עמק:

   חזיון. ענין נבואה:

   אפוא. כמו עתה וכן עשה זאת אפוא בני (משלי ו׳:ג׳):

   כלך. מלשון כל:

   רש"י

   גיא חזיון. היא ירושלים גיא שנתנבאו עליה רוב נבואות:

   כי עלית כולך לגגות. כשבא עליהם חיל עולים על גגותיהם לראות החיל ולהלחם ורבותינו פירשו על כהנים שעלו על גגו של היכל ומפתחות העזרה בידם כדאיתא במסכת תענית, ומדרש אגדה אומר שהיו גסי הרוח, באיכה רבתי:

   אבן עזרא

   משא גיא חזיון. ירושלם שהיא מקום הנבואה:

   יש אומרים כי טעם עלית לגגות לקטר למלאכת השמים, ולפי דעתי שהטעם עלותם לראות החיילות הצרות על ירושלם כי כן מנהג המדינות:

2. (ב)תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי־חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה

   מצודת דוד:תשואות. עד הנה היית מלאה המיית אנשים: עיר הומיה. כפל הדבר במ״ש: קריה עליזה. כרך מלאה שמחה במרבית הממשלה והעושר: חלליך. עתה איך עלתה בך אשר חלליך לא חללי חרב המה כי ברעב מתו הקשה ממיתת חרב:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תשואות. ענין הומיה כמו תשואות נוגש (איוב לט):

   קריה. כרך כמו תעלץ קריה (משלי יא):

   עליזה. ענין שמחה:

   רש"י

   תשואות מלאה. עיר שהיתה מלאה תשואות קול רוב אדם הומיה ועליזה עכשיו מה לך מתאבלת:

   חלליך לא חללי חרב. טובים היו אילו חללי חרב היו מעכשיו שהם חללי רעב:

   אבן עזרא

   תשואות. מגזרת שאון [יג ד']:

   עליזה. שמחה והטעם כי היתה מלאה אנשים, ונלכדו בשביה ובעה ולא יכלו להלחם:

3. (ג)כָּל־קְצִינַיִךְ נָדְדוּ־יַחַד מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ כָּל־נִמְצָאַיִךְ אֻסְּרוּ יַחְדָּו מֵרָחוֹק בָּרָחוּ

   מצודת דוד:כל קציניך. צדקיהו ושריו אשר נדדו יחד וברחו הנה נאסרו מרובי הקשת כי כאשר ברחו דרך המערה הזמין הקב״ה צבי אחד רץ על המערה ממעל ורדפו אחריו רובי קשת וכשבאו לפתח המערה מצאו את צדקיהו ושריו יוצאים ותפשום ואסרום: כל נמצאיך. את כל הנמצאים כולם יחדו אסרו: מרחוק ברחו. אשר ברחו למרחוק מצאם האויב ואסרם:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   קציניך. שריך כמו קצין תהיה לנו (לעיל ג):

   רש"י

   כל קציניך נדדו יחד. צדקיהו ושריו שיצאו לברוח בלילה:

   מקשת אוסרו. אשר מאימת המורים חצים בקשת היו נאסרים להסגר בתוך העיר וכל הנמצאים בו אוסרו יחד בזיקים ורובן מרחוק ברחו קודם לכן:

   אבן עזרא

   מקשת. שראו, מרוב הפחד מסרו עצמם ואוסרו:

   מרחוק ברחו. כמו עם לבבם שלם (דברי הימים י"ו ט'):

4. (ד)עַל־כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי אַל־תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל־שֹׁד בַּת־עַמִּי

   מצודת דוד:שעו מני. חדלו ממני ואל תנחמוני: אמרר בבכי. אמרר לב השומעים במרבית הבכי: אל תאיצו. אל תדחקו לנחמני על העושק של בת עמי כי רב הוא להנחם עליו וכפל הדבר במ״ש כדרך המקונן:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שעו. ענין מניעה והסרה כמו שעה מעליו (איוב יד):

   מני. ממני:

   אמרר. מלשון מרירות:

   תאיצו. ענין דחק כמו ואני אצתי (ירמיה וז):

   שוד. עושק:

   בת. כנסיה:

   רש"י

   שעו מני. חדלו ממני כך הקב"ה אומר למלאכי השרת:

   אבן עזרא

   על וגו'. אלה דברי הנביא:

   שעו ממני. הרפו ממני כמו לא תשעה ממני (איוב ז' י"ט):

   אמרר, השומעים בבכי:

5. (ה)כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לַאדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בְּגֵיא חִזָּיוֹן מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ אֶל־הָהָר

   מצודת דוד:כי יום וכו׳ לה׳ וכו׳. מוכן לה׳ להביא על ירושלים יום מהומה וכו׳: מקרקר קיר. האויב יהרוס קירות החומות: ושוע אל ההר. האויב יצעק עליו (לה׳) להר ציון וכבשוה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מהומה. ענין שברון כמו והמם גלגל עגלתו (לקמן כח):

   מבוסה. ענין רמיסה ודריסה כמו יבוס צרינו (תהלים ס):

   ומבוכה. ענין בלבול כמו נבוכים הם בארץ (שמות י״ד:ג׳):

   מקרקר. מל׳ קיר וכותל ר״ל הורס את הקיר ולתוספת ביאור אמר קיר וכן מסעף פארה (לעיל י):

   ושוע. ענין צעקה כמו שועתי קולי (יונה ב׳):

   רש"י

   ומבוסה. מרמס כמו בוססו את חלקתי (ירמיה יב) וכמו כגבורים בוסים בטיט חוצות (זכריה י):

   מקרקר קיר. יום קירקור קיר החומה:

   ושוע אל ההר. וקול שוועה לנוס אל ההרים להמלט:

   אבן עזרא

   ומבוכה. מגזרת נבוכים הם (שמות י"ד ג'):

   מקרקר. מהפך או הורס והנה הוא הפך הקיר כמו ושרשך מארץ חיים (תהלים נ"ב ז'):

   ושוע אל ההר. יש אומרים כמו ישעו ואין מושיע (שמואל ב' כ"ב מ"ב), ויש אומרים כי השועה תגיע אל ההר:

6. (ו)וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים וְקִיר עֵרָה מָגֵן

   מצודת דוד:ועילם. בני עילם שהוא ממדינת מדי באו גם המה לעזרת בבל ונשאו אשפתות מלאים חצים ובאו עם רכב המיוחד לאדם ועליו פרשים: וקיר. אנשי קיר גלו המגינים לקראת המלחמה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אשפה. הוא נרתק החצים כמו עליו תרנה אשפה (איוב ל״ט:כ״ג):

   וקיר. שם מקום כמו ויגלם קירה (מ״ב ט״ו):

   ערה. ענין הגלות הדבר כמו מקורה הערה (ויקרא כ):

   מגן. כענין מלבוש ברזל עשוי ללבוש במלחמה להגן ממכת חרב וחנית:

   רש"י

   נשא אשפה. אשפות חצים קויבר"ץ בלע"ז:

   וקיר ערה מגן. ת"י ועל שור דבקו תריסין והוא כמו ערות על יאור (לעיל יט) ומתערה כאזרח רענן (תהילים ל״ז:ל״ה), ויש לפרש וקיר ערה מגן קיר שם העיר כמו (מ"ב טו) ויגלה קירה בני אותה מדינה גלו מגיניהם על ירושלים:

   אבן עזרא

   ועילם. זאת הנבואה על ביאת נבוכדנצר, וטעם עילם אפילו עילם שהתגבר עליהם נבוכדנצר, הוא ישא אשפה ויבוא על ירושלם:

   וקיר. שאפילו שהם בעלי מדינות קיר, כמו וארס מקיר (עמוס ט' ז'), יגלה מגניו על ישראל סביבות ירושלם:

7. (ז)וַיְהִי מִבְחַר־עֲמָקַיִךְ מָלְאוּ רָכֶב וְהַפָּרָשִׁים שֹׁת שָׁתוּ הַשָּׁעְרָה

   מצודת דוד:מבחר עמקיך. העמקים המובחרים מלאו רכב מאנשי המלחמה: שת שתו. שמו פניהם לשערי ירושלים להלחם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שות שתו. ענין שימה כמו שתו עלי (תהלים ג):

   רש"י

   שת שתו השערה. שמו מצור על השערים ודוגמתו יש במלכים במלחמת בן הדד שימו על העיר (שם א כ):

   אבן עזרא

   ויהי. כ"ף עמקיך לנכח ירושלם:

   שות שתו. הדייק והסוללה וכלי המלחמה:

8. (ח)וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה וַתַּבֵּט בַּיּוֹם הַהוּא אֶל־נֶשֶׁק בֵּית הַיָּעַר

   מצודת דוד:ויגל. האויב גלה את מסך יהודה כי היו סבורים שיהיו מסוככין מרעת האויב לפי שבית המקדש היה בנחלתם ובא האויב וגלה המסך ר״ל לא הועיל להם סכך המקדש: ותבט. אל מול יהודה יאמר כשראית אשר בא האויב הבטת אל הנשק אשר בבית יער הלבנון שנתן שם שלמה מגינים וצנות כמ״ש ויעש המלך שלמה מאתים צנה וכו׳ ושלש מאות מגינים וכו׳ ויתנם המלך בית יער הלבנון (מ״א י) ונתת עיניך בהם להלחם עמהם וכאומר הכינות עצמך למלחמה ולא לתשובה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מסך. מל׳ סכך ומכסה:

   נשק. כלי מלחמה כמו ועיר מבצר והנשק (מ״ב י):

   רש"י

   ויגל. לשון גילוי:

   מסך יהודה. הוא בית המקדש שהי' מגין ומיסך ומסכך עליהם:

   ותבט ביום ההוא. תחבולות להלחם בם:

   אל נשק בית היער. הם המגינים שלש מאות ומאתים (צנה) שעשה שלמה ויתנם המלך בית יער הלבנון (שם א ז):

   אבן עזרא

   ויגל. וכבר נגלה מסך יהודה והטעם כי ראו בבוא האויב כי אין להן כח לסבול, ויתכן היות ויגל השם:

   ותבט. שב אל יהודה שהסתכלו בכלי הנשק:

9. (ט)וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר־דָּוִד רְאִיתֶם כִּי־רָבּוּ וַתְּקַבְּצוּ אֶת־מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה

   מצודת דוד:בקיעי עיר דוד ראיתם. שנתרבו בקיעות וסדקים בחומות ציון והיתה נוחה לכבוש משם: ותקבצו. ולזה קבצתם את המים המפוזרים להיות מוכן לגבל הטיט לבנות פרצות החומה: התחתונה. כי היא היתה סמוכה אל החומה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הברכה. הוא מקום בנוי באבנים ובסיד ושם מתכנסים המים כמו תעלת הברכה (לעיל ז):

   רש"י

   בקיעי עיר דוד. בקיעי החומה ראיתם כי רבו:

   ותקבצו את מי הברכה. י"ת וכנישתון ית עמא למי בריכתא ארעיתא שהוא אצל בקיעי עיר דוד להלחם שם לפי שראיתם שיש שם תורפה לירושלים ונוחה לכבש משם:

   אבן עזרא

   וראו בקיעי עיר דוד כי רבו, והוצרכו לקבץ את מי הבריכה להיות כמו חומה סביב למקום

10. (י)וְאֶת־בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם סְפַרְתֶּם וַתִּתְֿצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחוֹמָה

    מצודת דוד:ספרתם. לקחתם לפי הערך להרסם לחזק באבניהם את החומה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ותתצו. מלשון נתיצה והריסה:

    לבצר. מל׳ מבצר ור״ל לחזק:

    רש"י

    ואת בתי ירושלים ספרתם. כמה בתים יש לכל אחד שיתנו מהם לפי חשבון כדי לקחת האבנים והעצים לבצר את החומה:

    לבצר. לחזק לשון ערים בצורות (במדבר יב):

    אבן עזרא

    ואת. והוצרכו לספר הבתים לדעת מספר אנשי המלחמה:

    ותתצו הבתים. הסמוכים לחומה מחוץ:

11. (יא)וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל־עֹשֶׂיהָ וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם

    מצודת דוד:ומקוה. עשיתם חריץ להקוות מים בין החומות הכפולות להיות נמשך למי הברכה הישנה להיות לחוזק להעיר מול האויב: ולא הבטתם. ר״ל הנה עשיתם הכנות אנושות אבל לא הבטתם אל ה׳ העושאה ותקנה עד הנה כי לא שאלתם עזר ממנו: ויוצרה. היוצר את ירושלים מזמן רחוק להיות למשכן לו אותו לא ראיתם לשוב אליו בתשובה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ומקוה. מקום כנוס המים כמו ומקוה המים (בראשית א):

    הישנה. הנעשה מזמן רחוק:

    ויוצרה. ענין בריאה:

    רש"י

    ומקוה עשיתם. אגם מים להיות חוזק לעיר:

    בין החומותים. החומות כפולות חיל וחומה ובין מי הברכה הישנה:

    ולא הבטתם אל עושיה. ואם תאמרו אף חזקיה עשה כן שנאמר (ד"ה ב לה) ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלי' ולחוצה החומה האחרת ויחזק את המלא עיר דוד, חזקיהו בה' אלהי ישראל בטח וגו' (מלכים ב י״ח:ה׳) אבל אתם בימי יהויקים וצדקיה לא הבטתם אל עושיה:

    ויוצרה מרחוק. מאז שברא את העולם עלתה ירושלי' ובית המקדש במחשבה:

    לא ראיתם. לא חשבתם:

    אבן עזרא

    ומקוה. כמו מקוה מים (ויקרא י"א ל"ו):

    ולא הבטתם אל עושיה. שהוא השם, כי הוא עושה זאת הגזרה להביא נבוכדנצר:

    ויוצרה. הטעם על הגזרה:

    ויתכן היות מרחוק דבר עם מלת ויוצרה, ויתכן היותו דבר עם לא ראיתם:

12. (יב)וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק

    מצודת דוד:ויקרא אד׳. ע״י הנביא קודם בוא הפורענות קרא ה׳ להזהיר להעם למען יספדו ויבכו ויקרחו קרחה לשוב מעונותיהם:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ולקרחה. ענין תלישת השער על מקומה נשאר קרח וכן ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא (ויקרא י״ג:מ׳):

    אבן עזרא

    ויקרא. כנוי לגזרה, והנכון שהקריאה היא נבואת הנביאים:

13. (יג)וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת

    מצודת דוד:והנה ששון ושמחה. והם לא עשו כן כי הנה לפניהם היה ששון ושמחה: הרוג בקר. ששחטו בהמות ואכלו בשר ושתו יין ואמרו זה לזה דרך לעג נאכול ונשתה בעודנו חיים כי מחר נמות ביד האויב ואם לא עכשיו אימתי:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הרוג. ענין שחיטה ואמר בלשון בזיון:

    רש"י

    והנה ששון ושמחה. הקב"ה כביכול אבל לפניו ואתם אוכלים ושמחים:

    כי מחר נמות. בעולם הבא הנביאים אומרים לנו מאת הקב"ה שלא יהיה לנו חלק לעוה"ב נעשה לנו הנאה בחיינו:

    אבן עזרא

    והנה וגו'. הריגה יציאת הרוח, והפך זה וישחטם במדבר (במדבר י"ד ט"ו):

    אכול ושתה. ידבר הנביא מה שיהיו אומרים:

14. (יד)וְנִגְלָה בְאָזְנָי יְהוָה צְבָאוֹת אִם־יְכֻפַּר הֶעָוֺן הַזֶּה לָכֶם עַד־תְּמֻתוּן אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת

    מצודת דוד:ונגלה באזני ה׳ צבאות. מאמר הנביא בשם ה׳ שאמר הנה דבריכם נגלה באזני אני ה׳ צבאות ותחסר מלת אני: אם יכופר. ר״ל לכן הריני נשבע אם העון הזה יכופר לכם בגלות כי אם עד תמותון בחרב:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    עד תמותון. ת"י מותא תניינא לעולם הבא:

    אבן עזרא

    ונגלה. זה הדבר ותחסר מלת אני כמו יי במראה אליו אתודע (במדבר יב ו') ויש אומרים כי הם דברי הנביא והראשון הוא הנכון:

    עד תמותון. ביד האויב הצר עליכם:

15. (טו)כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת לֶךְ־בֹּא אֶל־הַסֹּכֵן הַזֶּה עַל־שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל־הַבָּיִת

    מצודת דוד:אל הסוכן. אל הממונה על האוצר וחזר ופירש אל שבנא אשר הוא פקיד על בית המלך:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הסוכן. ממונה על האוצרות כמו ערי מסכנות (שמות א):

    על שבנא. אל שבנא:

    רש"י

    הסוכן. בעל הנאות היה וכן (שם א א) ותהי לו סוכנת ומ"א אומר מן סכני היה ובא לו לירושלים בויקרא רבה:

    אשר על הבית. ממונה היה על בית המקדש י"א כהן גדול וי"א אמרכל:

    אבן עזרא

    כה וגו'. וטעם יי צבאות בעבור הסוכן שהוא ממונה על בית המלכות, וכאילו הוא פקיד על הממון שהוא אצור:

    הסכן. כמו ערי מסכנות (שמות א' י"א), כמו אוצרות:

    וטעם על. שיתנבא עליו ויאמר לו:

16. (טז)מַה־לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה כִּי־חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ

    מצודת דוד:מה לך פה. כאלו אמר ואמרת אליו מה לך פה וכו׳ ולפי שחשב למסור את ירושלים ביד סנחריב אמר לו מה לך חלק בהעיר הזאת למסרה ביד סנחריב: ומי לך פה. ר״ל וכי יש לך פה משפחה מחשובי העיר לעשות בה דבר כזה: כי חצבת לך פה קבר. ר״ל אשר תדמה בנפשך לחצוב לך פה קבר כאלו פה תמות ופה תקבר כאחד מחשובי העיר אשר בעבור כן נשאך לבך לדבר כזה: חצבי מרום קברו. אתה כמי שחוצב קברו במקום גבוה שלא יפחד שיורידוהו משם וכמי שחוקק בסלע מקום שכנו שהוא לו למשגב ר״ל סבור אתה שתהיה לעולם בעיר הזאת בהשררה שאתה בה היום ולא יורידך מי ממנה ולזה מלאה לבך להסגיר העיר ביד סנחריב:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פה. הוא כמו כאן:

    חצבת. חפירה באבנים נקרא בל׳ חציבה:

    מרום. מלשון רם וגובה:

    רש"י

    מה לך פה. הכתוב מגנהו לפי שרצה להסגיר את חזקיהו למלך אשור כדאמרינן בסנהדרין כתב פיתקא ושדא בגירא שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו:

    ומי לך פה. מי ממשפחתך קבור כאן:

    חצבי מרום קברו. שחצב לו קבר בקברי בית דוד ליקבר בין המלכים לכך הוא אומר לו מה ירושה לך בקברות הללו:

    חצבי חקקי. יו"ד יתירה כמו שוכני סנה (דברים ל״ג:ט״ז) מקימי מעפר דל (תהילים קי״ג:ז׳):

    אבן עזרא

    מה לך לשבת פה ומי לך פה ממשפחה שיוכלו לעזור לך:

    כי חצבת לך פה קבר. כמו כרית, ובורות חצובים (דברים ו' י"א), והטעם שתחשוב בלבך כי לעולם תהיה סוכן, ובירושלם תמות, וכבר תקנת לך שם קבר, והאומר שפיר' קבר כמו ארמון, איננו נכון, והעד שמה תמות:

17. (יז)הִנֵּה יְהוָה מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְעֹטְךָ עָטֹה

    מצודת דוד:הנה ה׳ מטלטלך. ר״ל לא כן יהיה כמו שחשבת כי ה׳ יטלטל ויגלה אותך מכאן: טלטלה גבר. טלטול גדול וחזק: ועוטך עטה. יפריחך כעוף בגלות:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גבר. ר״ל גדול וחזק:

    ועוטך עטה. ענין עפיפה והפרחה כמו ותעט אל השלל (ש״א יד):

    רש"י

    טלטלה גבר. כהדין תרנגולא דמטלטל מאתר לאתר ורבותינו אמרו טלטולא דגברא קשה מדאיתת':

    ועוטך עטה. כמו (שמואל א כ״ה:י״ד) ויעט בהם לשון עיט יפריחך כעוף בגלות, ורבותינו אמרו צרעת פרחה בו כד"א (ויקרא י״ג:מ״ה) על שפם יעטה:

    אבן עזרא

    הנה יי מטלטלך. כפול, מן ויטילו הכלים [יונה א' ה']:

    טלטלה. אתה שתחשוב כי אתה גבור כטעם והיית לאיש (מלכים א' ב' ב'), והנה הוא כדמות קריאה או טלטלה כטלטול גבר, והראשון קרוב אלי:

18. (יח)צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל־אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ

    מצודת דוד:צנוף יצנפך צנפה. ר״ל תהיה מסובב באויבים ומציקים כמצנפת המסבבת את הראש מסביב: כדור אל ארץ רחבת ידים. תהיה מושלך בגולה למרחוק ככדור המושלך אל ארץ רחבת ידים ר״ל במקום שלא ימצא דבר המעכבו שאז מתגלגל והולך למרחוק: שמה תמות. במקום שתגלה תמות ולא פה כמה שחשבת: ושמה מרכבות כבודך קלון בית אדניך. במקום שתהיה מטולטל תרכב במרכבת שתחשוב אותה לנפשך כבוד גדול ואם היית רוכב בה בבית אדניך ר״ל בעוד היותך אדון היה לך בה קלון רצה לומר מה שיהיה נחשב לך בגולה לכבוד היה נחשב לך במקומך לקלון:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    צנוף יצנפך צנפה. מל׳ מצנפת:

    כדור. כמו ככדור ותחסר כ״ף השמוש כמו לב שמח ייטיב גהה (משלי י״ז:כ״ב) ומשפטו כגהה וכדור הוא דבר עגול מה שזורקין מיד ליד ומקבלים אותם וכן עתיד לכידור (איוב טו):

    ידים. ענין מקום כמו והארץ רחבת ידים (שופטים י״ח:י׳):

    קלון. ענין חרפה:

    רש"י

    צנוף יצנפך. כמצנפת המקפת את הראש יקיפוך אויבים ומציקים:

    כדור. כשור מקף ורבותינו פירשו לשון כדור שקורין פלוט"א בלע"ז שזורקין אותו ומקבלין מיד ליד:

    אל ארץ רחבת ידים. בכסיפיא שם המקום:

    שמה תמות. ולא תקבר בקברי בית דוד ושמה יהיו מרכבות כבודך נהפכים לקלון בית אדוניך שבקשת:

    אבן עזרא

    צנוף. מגזרת מצנפת (שמות כח ד') שיקחנו עם כל ממונו וכל כבודו:

    כ"ף כדור לדמות, וזאת הלשון ידוע' מדברי קדמונינו ז"ל גם מטעם המקום:

    ארץ רחבת-ידים. היא בבל:

    מרכבות כבודך וגו'. הטעם שם ימות הוא וכל מרכבותיך כי אתה קלון לבית אדוניך, או אז תהיה, והקרוב שזה היה בגלות יהויקים או יהויכין, בעבור וקראתי לעבדי והלבשתיו כתנתך:

19. (יט)וַהֲדַפְתִּיךָ מִמַּצָּבֶךָ וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ

    מצודת דוד:והדפתיך. אמר במקום האל אהדוף אותך מן המצב שלך ר״ל לא תהיה עוד בממשלה אשר אתה עתה בה: וממעמדך יהרסך. זה מאמר הנביא לומר שהאל יהרוס אותו ממעמדו והוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    והדפתיך. ענין דחיפה כמו אשר תדפנו רוח (תהילים א׳:ד׳):

    ממצבך. מל׳ מצב ומעמד:

    רש"י

    וממעמדך. ומשימושך במקדש יהרסך:

20. (כ)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְקָרָאתִי לְעַבְדִּי לְאֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּהוּ

    מצודת דוד:וקראתי וכו׳. להיות פקיד וממונה במקומך:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    לאליקים. הוא היה על הבית כשנפל סנחריב כמו שמצינו כשיצאו אל רבשקה וגלה לו שבנא וסיעתו וגררוהו בזנבות סוסיהם כדאיתא בסנהדרין כשהלך סנחריב אל תרהקא מלך כוש שטף שבנא וסייעתו והלך לו כך שנינו בסדר עולם:

    אבן עזרא

    והיה וגו'. טעם לעבדי שהיה עבד השם ולא כן שבנא:

21. (כא)וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ וּמֶמְשֶׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ וְהָיָה לְאָב לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וּלְבֵית יְהוּדָה

    מצודת דוד:והלבשתיו כתנתך. הוא דרך משל לפי שהכתונת הוא מלבוש הוד ותפארת לגדולה ר״ל אלבישו בהוד הגדולה שיש לך עתה: ואבנטך אחזקנו. אחזק אותו בחגורת אבנטך להיות חזק ומזורז כמוך עתה: וממשלתך וכו׳. מפרש המשל לתוספת ביאור: והיה לאב. ולא כמו אתה שרצית למסור העיר ביד האויב:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כתנתך. מין מלבוש מפואר:

    ואבנטך. כמו ובאבנטך והוא חגורה כמו ועשית להם אבנטים (שמות כה):

    לאב. למנהיג טוב ויועץ נאמן כמו וישימני לאב לפרעה (בראשית מ״ה:ח׳):

    אבן עזרא

    והלבשתיו כתנתך. יש לכל ממונה כתונת ידועה ואבנט, כאשר היו חוגרים אבנט ידוע חכמי אטונס:

    והיה לאב. מלמד טוב ואוהב כאב:

22. (כב)וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית־דָּוִד עַל־שִׁכְמוֹ וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ

    מצודת דוד:מפתח בית דוד. ר״ל הוא יסבול טורח צורך בית המלכות: ופתח. כשיפתח שערי הבית אין מי יסגור וכו׳ ר״ל הכל יהא נעשה על ידו:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מפתח. שם הכלי שפותחין בו המנעול:

    שכמו. כתפו:

    רש"י

    מפתח בית דוד. ת"י מפתח בית מקדשא ושולטן בית דוד:

    אבן עזרא

    ונתתי. מזה הפסוק נלמוד כי על הבית הוא בית המלכות:

23. (כג)וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד לְבֵית אָבִיו

    מצודת דוד:ותקעתיו יתד במקום נאמן. ר״ל לא יהיה נעתק ממשלתו כיתד התקועה במקום חזק ומתקיים: והיה לכסא כבוד וכו׳. ר״ל כל משפחת בית אביו יתכבדו בו:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ותקעתיו. ענין תחיבה כמו ותתקע את היתד (שופטים ד׳:כ״א):

    יתד. מסמר:

    נאמן. ענינו מתקיים כמו ונאמן ביתך (ש״ב ז):

    רש"י

    ותקעתיו יתד במקום נאמן. ואמניניה אמרכל מהימן משמש באתר קיים ת"י נאמן ל' קיום מקום שהוא נאמן לנשענים עליו כי לא ימוט סרס את המקרא ותקעתיו יתד נאמן במקום:

    אבן עזרא

    ותקעתיו יתד. כיתד, וכמוהו ועיר פרא אדם יולד (איוב י"א י"ב):

24. (כד)וְתָלוּ עָלָיו כֹּל כְּבוֹד בֵּית־אָבִיו הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת כֹּל כְּלֵי הַקָּטָן מִכְּלֵי הָאַגָּנוֹת וְעַד כָּל־כְּלֵי הַנְּבָלִים

    מצודת דוד:תלו עליו. לפי שהמשילו ליתד אמר ותלו עליו לשון הנופל ביתד ור״ל כולם יהיו סמוכים עליו: כל כבוד וכו׳. כבוד בית אביו יהיה סמוך עליו ונשען בו: הצאצאים והצפיעות. הבנים והבנות: כלי הקטן. כלי התשמיש הקטן במין ולפי שהמשילו ליתד אמר לשון הנופל ביתד שתולין בו כלים הגדולים עם הקטנים ור״ל אף הקטנים יהיו מתכבדים ומתפארים בו כי תהיה גדולתו מפורסמת מאד: מכלי האגנות. בין כלי אגנות בין כל מין כלי נבלים ור״ל כולם יתכבדו בו איש לא נעדר:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ותלו. מל׳ תליה:

    הצאצאים. הבנים היוצאים מרחם אמן:

    הצפיעות. ענינו היוצאים מן הגוף וכן צפיעי בקר (יחזקאל ד׳:ט״ו) שהוא דבר היוצא מן הגוף ועל הבנות יאמר כאלו אמר הצאצאים והצאצאות:

    האגנות. הספלים כמו אגן הסהר (ש״א ז):

    הנבלים. שם כלי נגון:

    רש"י

    הצאצאים והצפיעות. ת"י בניא ובני בניא ומנחם חברו עם צפיעי הבקר (יחזקאל ד׳:ט״ו) לימד שהוא ל' עוללים דקים היוצאים ממעי אמן ויהיה צפיעי לשון יציאה דבר היוצא:

    כל כלי הקטן. הקטנים שבמשפחותם יהיו מתפארין בו ונסמכין עליו:

    מכלי האגנות ועד כל כלי הנבלים. ת"י מכהניא לבשי אפודא ועד בני לוי אחדי נבליא, ויהיה אגנות ל' כלי שרת שמשרתין בהם הכהנים בבית המקדש:

    הנבלים. שאומרים בני לוי בהן השיר:

    אבן עזרא

    ותלו. אחר שהמשילו ליתד אמר ותלו עליו:

    הצאצאי'. הם הבנים שהם יציאי מעים:

    והצפיעות. אולי הם הבנות מגזרת יצא צפע (ישעיהו י"ד כ"ט), ואחר שאמר שהוא לאב הנה איש יהודה כבניו והנשים כבנותיו, שהם נמשלים אל כלים קטנים:

    וטעם מכלי האגנות כמו וישם באגנות (שמות כ"ד ו'), אולי שם הזהב:

    ועד כל כלי הנבלי'. כלי הנגונים, והטעם שלא ישאר דבר בבית המלכות שלא יהיה תחת רשותו:

25. (כה)בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה וְנִכְרַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר־עָלֶיהָ כִּי יְהוָה דִּבֵּר

    מצודת דוד:תמוש היתד. ר״ל שבנא שחשב להיות קבוע בממשלתו כיתד התקועה במקום המתקיים הנה ביום ההוא תסור ממשלתו: ונגדעה. תהיה נכרתה ממקומה ותפול לארץ ר״ל תבוטל הממשלה ותושפל מעלתה: ונכרת המשא. בנפול היתד ישבר ויוכרת משא הכלים התלוים בה ור״ל במפלת שבנא תושפל משפחתו ואנשיו המתכבדים בו ונשענים עליו: כי ה׳ דבר. ובידו לקיים:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תמוש. תסור כמו לא ימוש עמוד הענן (שמות י״ג:כ״ב):

    ונגדעה. ענין כריתה כמו שקמים גדעו (לעיל ט):

    רש"י

    תמוש היתד. גדולתו של שבנא:

    ונכרת המשא אשר עליה. בני משפחתו וסיעתו הנסמכין עליו והתולים בו כלי תפארתם ולפי שדימהו ליתד דימה המתפארים בו ונשענים עליו למשא שמטעינים על היתד ויש פותרים אותו ותתקיים הנבואה שנתנבאה עליו:

    אבן עזרא

    ביום. תמוש היתד. רמז לשבנא שהיה חושב שהוא כיתד תקועה במקום נאמן:

    ונכרת המשא אשר עליה. הם אנשי ממשלתו: