ישעיהו פרק כ״א

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)מַשָּׂא מִדְבַּר־יָם כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב לַחֲלֹף מִמִּדְבָּר בָּא מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה

   מצודת דוד:מדבר ים. ר״ל על בבל היושבת אחר המדבר במערבו של פרס ומדי הבאים עליה למלחמה: כסופות. כרוח סופה המתהפך בארץ נגובה ויבשה שמעלה אבק רב: לחלוף. כן יהיה מרבית האבק לעת יחלוף צבא רב להלחם על בבל: ממדבר בא. מדרך המדבר יבוא מארץ נוראה. כן יקרא המדבר שהוא מקום נחשים ועקרבים המייראים את העובר בו וכמ״ש המדבר הגדול והנורא (דברים א׳:י״ט) וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כסופות. רוח סופה וסערה:

   בנגב. ענין יובש כמו כאפיקים בנגב (תהילים קכ״ו:ד׳):

   לחלוף. לעבור כמו וחלף ביהודה (לעיל ח):

   רש"י

   משא מדבר ים. הנבואה הזאת על בבל כמו שמפורש בה וא"ת הרי כבר ניבא עליה (לעיל יג) על הר נשפה שאו נס וכל הפרשה כולה פעמים שהנבואה באה בפיו היום בסיגנון אחד ולאחר זמן בסיגנון אחר:

   משא מדבר ים. ת"י מטל משרין דאתיין ממדברא כמי ימא:

   כסופות בנגב לחלוף. כרוח סופה המתהפך בארץ יבשה שהיא מעלה אבק רב:

   לחלוף. כך יחליפו לבוא מחנות רבות על בבל:

   ממדבר. יבואו לה:

   מארץ נוראה. ת"י מארעא דאתעבידא בה חסינין ויש לפרש שהוא מקום נחש ועקרב כמו שנאמר (דברים א׳:י״ט) המדבר הגדול והנורא:

   אבן עזרא

   משא מדבר ים. הוא בבל, כי זה המשא עליה, והוא מערב כנגד פרס ומדי, או פירושו ים כמשמעו:

   לחלוף. כמו לעבור:

   ממדבר בא. האויב ולא מהים:

   ומארץ נוראה. ארץ מדי ופרס:

2. (ב)חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד־לִי הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד עֲלִי עֵילָם צוּרִי מָדַי כָּל־אַנְחָתָה הִשְׁבַּתִּי

   מצודת דוד:חזות. נבואה קשה נאמר לי על בבל: הבוגד בוגד. כל הרוצה לבגוד בוגד בו וכל הרוצה לשדד משדד אותו: עלי עילם. את עילם עלי למלחמה ואת מדי שימי עליה מצור: כל אנחתה. כל האנחות שהיתה בבל מאנחת את העכו״ם במה שהטילה עליהם עול כבד הנה עתה בבוא מפלתה בטלתי כל האנחות:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חזות. מראה נבואה:

   הבוגד. ענין מרד:

   והשודד. ענין עושק:

   עילם. הוא ממדינת מדי:

   צורי. מלשון מצור והוא הקיף גייסות סביב העיר לכבשה:

   רש"י

   חזות קשה. הנביא אומר נבואה זו קשה על בבל הוגד לי:

   הבוגד בוגד. ת"י אניסיא מתאנסין ובזזיא מתבזזין ולשון העברית לפי התרגום כך פירושו את הבוגד בא אחר ובוגד אותו (ס"א אותך) ואת השודד בא אחר ושודד אותו (ס"א אותך) אלו פרס ומדי שבוזזין ושודיין את בבל ששדדה ובזזה עד עתה את כל המדינות:

   עלי עילם. ובואי עליה:

   צורי מדי. על בבל במצור, אלהי צורי (שמואל ב כ״ב:ג׳) הטעם למטה ברי"ש וזה טעמו למעלה בצד"י כמו שובי:

   כל אנחתה השבתי. לא מפיק ה"א לפי שהוא כמו כל אנחות שבעולם והוא לשון אנחה מרובה של אנשים רבים שושפיר"ש בלעז כל אנחות השבתי שהיה העולם נאנח מפני עולה של מלכות בבל עתה השבתי אותה:

   אבן עזרא

   חזות. נבואה:

   קשה. על בבל:

   הוגד לי. דברי הנביא:

   [הבוגד וגו']. מי שירצה למרוד ולבגוד יוכל והרוצה להיות שודד יוכל לשוד:

   עלי עילם. היא מדינת פרס:

   צורי. כמו וצרת עליה (דברים כ' י"ב), ובאה המלה מלרע כמו שובי נפשי (תהלים קט"ז ז'):

   כל אנחתה השבתי. יש אומר אנחת ישראל ויש אומרים אין מי שיאנח על בבל, ויש אומרים נשבתה כל אנחתה שעשתה, ולפי דעתי כי מתחלת כל אנחתה עד סוף הפרשה הם דברי הנביא על לשון בלשצר המלך, כי הכל יודע שהנביא ישמח במפלת בבל, ואיך יאמר על כן מלאו [פסוק ג'], והנה ככה ידבק הטעם, אמר המלך כאשר שמעתי קול עלי עילם כמנהג אנשי המלחמה להזכיר שם ארצם, אנחתה של בבל השבתיה במיני השיר, שהובאו כלי בית יי ושתה בהם, ובבל במצור ובמצוק:

3. (ג)עַל־כֵּן מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמֹעַ נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת

   מצודת דוד:על כן. בעבור גודל הצרה: מלאו מתני חלחלה. הנביא אמר בלשון בבל: צירים אחזוני. כאבים אחזו אותי כמו כאבי יולדת: נעויתי משמוע. נתעקם גופי מקול השמועה ונבהלתי מראיית פלאי האבדון:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חלחלה. ענין רעדה ורתת:

   צירים. ענין כאב כמו צירים וחבלים יאחזון (לעיל יג):

   נעויתי. מלשון עוות ועקום:

   רש"י

   מלאו מתני חלחלה. הנביא הוא רחמני ומתאנח על פורענות האומות זו מדרש אגדה ולפי פשוטו הנביא אומר הקינה והאנינות כאלו זו בבל מתאוננת:

   צירים. לשון חיל וחבלים רבותינו אמרו יש דלתות וצירים לאשה כמו שיש צירים לדלתות הבית:

   נעויתי. חולי הוא הקרוי עוית בל' חכמים:

   אבן עזרא

   על וגו'. שב על עלי עילם, כאשר שמעתי כן לא אשמע ולא אראה מרוב הפחד:

4. (ד)תָּעָה לְבָבִי פַּלָּצוּת בִּעֲתָתְנִי אֵת נֶשֶׁף חִשְׁקִי שָׂם לִי לַחֲרָדָה

   מצודת דוד:תעה לבבי. לא ידע לבבי מה לעשות מרוב צער: פלצות בעתתני. חרדה הבעיתה והפחידה אותי וכפל הדבר במ״ש לגודל החרדה והפחד: את נשף חשקי. הלילה שהייתי חושק ומתאוה לה לעשותה משתה ושמחה על אשר נצחו את חיל פרס כמ״ש ביוסיפון: שם לי לחרדה. מי שבידו להשים שם לי הלילה ההיא לחרדה כי בה נהרג בלשאצר ונכבשה בבל ומלך בה דריוש כמפורש בדניאל:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תעה. מי שאינו יודע מה לעשות נקרא תועה והושאל מהתועה בדרך ואינו יודע להיכן ילך:

   פלצות. ענין חרדה כמו ועמודיה יתפלצון (איוב ט):

   בעתתני. מלשון בעתה ופחד:

   נשף. ערב כמו קדמתי בנשף (תהלים קיט):

   חשקי. ענין תאוה כמו חשק שלמה (מ״א ט):

   רש"י

   פלצות. בהלה:

   את נשף חשקי. לילה שהייתי חושק בה לשמחה ולמשתה בס' יוסיפון מצינו שהיה שמח על שנצחו גדודיו את חיל פרס אותו לילה שם לי לחרדה שנא' (דניאל ה׳:א׳) בלשאצר מלכא עבד לחם רב וגו' אישתיו חמרא וגו' ביה בליליא קטיל וגו' ודריוש מדאה קביל מלכותא (שם ו):

   אבן עזרא

   תעה. פלצות. מן ויכרות אסא את מפלצתה (מלכים א' ט"ו י"ג) כדמות תפארת, שהיו הפרסיים מתפארים על כן נבעתי, או רעדה כמו יתפלצון (איוב ט' ו'):

   את נשף חשקי. הלילה ששתה בכלים ופחד כאשר קרא לו דניאל הכתב (דניאל ה' ג'):

5. (ה)עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן צָפֹה הַצָּפִית אָכוֹל שָׁתֹה קוּמוּ הַשָּׂרִים מִשְׁחוּ מָגֵן

   מצודת דוד:ערוך השלחן. בעת שהיו עורכים השלחן על המשתה אמרו אלו לאלו צפה הצפית ר״ל יעמוד הצופה על המצפה לראות אם באים חיל פרס ומדי: אכול שתה. בעוד שהיו אוכלים ושותים אמרו אלו לאלו קומו השרים ומשחו המגן לרדת אל המלחמה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ערוך. ענינו סדור המאכל:

   צפה. ענין ראיה כמו יצף ה׳ (בראשית לא):

   הצפית. העומד ורואה אם גייסות באים נקרא צופה:

   משחו מגן. יש מגן עשוי מעור שלוק ומושחין אותו בשמן להחליק מעליו מכת חרב וחנית וכן מגן שאול בלי משוח בשמן (ש״ב א):

   רש"י

   צפה הצפית. זקוף המנורה בב"ר צווחין למנרתא צפיתא:

   אכל שתה. ומתוך האכילה והשתיה צעקו קומו השרים:

   משחו מגן. מגירי עור שלוק הן ומושחין אותן בשמן כדי שיחליק את הזיין וכך נאמר בשאול כי שם נגעל מגן גבורים פלט את משיחתו ולא קיבלה ונעשה מגן שאול כאילו לא נמשח בשמן:

   אבן עזרא

   ערוך. צפה הצפית. לפי דעתי אין ריע לו וטעמו נגוני':

   וטעם קומו השרים וגו', שנהרג בלשצר באותו הלילה ומשחו דריוש הזקן למלך, ונקרא המלך מגן כי הוא יגן על העם, וכן מגיננו ראה אלהים (תהלים פ"ד י'):

6. (ו)כִּי כֹה אָמַר אֵלַי אֲדֹנָי לֵךְ הַעֲמֵד הַמְצַפֶּה אֲשֶׁר יִרְאֶה יַגִּיד

   מצודת דוד:לך העמד המצפה. הנביא יאמר על לשון שרי בבל שיאמרו זה לזה לך העמד המצפה שיגיד את אשר יראה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   המצפה. כמו הצופה:

   רש"י

   לך העמד המצפה. עתיד אחד מתלמידך לקרא תגר על מדותי על ארך שלוותה של בבל והוא חבקוק שעג עוגה ועמד בתוכה ואמר (חבקוק ב) על משמרתי אעמודה ומצפה לראות מה ידבר בי אמר הקב"ה לישעיה העמידהו לאותו מצפה והבטיחהו מאתי שיעמד על מצפהו ואשר יראה במפלתה של בבל יגיד:

   אבן עזרא

   כי. אלה דברי הנביא:

   העמד המצפה. בדרך נבואה:

7. (ז)וְרָאָה רֶכֶב צֶמֶד פָּרָשִׁים רֶכֶב חֲמוֹר רֶכֶב גָּמָל וְהִקְשִׁיב קֶשֶׁב רַב־קָשֶׁב

   מצודת דוד:וראה. כאלו העומד על המצפה ראה רכב שרוכבים עליו זוג פרשים וראה ג״כ רכב חמור וכו׳ ר״ל אחד רוכב על חמור ואחד רוכב על גמל ר״ל ראה הרבה מיני בעלי מלחמה: והקשיב קשב. הקשיב באזניו אשר רב הקשב ר״ל קול המון העם היה נשמע מאוד ויורה שיש המון רב:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   צמד. זוג כמו צמד בקר (איוב א):

   פרשים. כן יקראו רוכבי הסוס המצומדים בכך וכן פרש מעלה (נחום ג):

   והקשיב. ענין שמיעה:

   רש"י

   וראה רכב. ואני אראנו שם כמין רכב צמד פרשים אחד רוכב חמור ואחד רוכב גמל וסימן הוא לפרס ומדי:

   והקשיב קשב. ושם ישמע בנבואתו כמין רוב הומיות תשואות חיילות:

   אבן עזרא

   וראה. הטעם אם ראה רכב צמד פרשים או רכב חמור או רכב גמל יקשיב וירבה להקשיב מה שמועה בפיהם:

8. (ח)וַיִּקְרָא אַרְיֵה עַל־מִצְפֶּה אֲדֹנָי אָנֹכִי עֹמֵד תָּמִיד יוֹמָם וְעַל־מִשְׁמַרְתִּי אָנֹכִי נִצָּב כָּל־הַלֵּילוֹת

   מצודת דוד:ויקרא אריה על מצפה. ר״ל העומד על המצפה קרא לאמר הנה בא האריה והמשיל פרס ומדי לארי הטורף או שקרא לאמר הנה האריה על מצפה והמשיל פרס ומדי לאריה העומד על מצפה ומביט אילך ואילך אנה יטרוף: אד׳ אנכי עומד וכו׳. כשראה הנביא את כל זה במראה הנבואה אמר אתה ה׳ הנה אנכי עומד תמיד בכל יום ומצפה מתי תחרב בבל על שהרעו לישראל: ועל משמרתי. ר״ל כאדם היושב ומשמר שאינו זז ממקומו כן לא זזתי מלצפות:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מצפה. כן נקרא המקום שעומד עליו הצופה:

   רש"י

   ויקרא אריה. הוא חבקוק, אריה בגי' כמניין חבקוק ישעיה נתנבא שעתיד חבקוק להתפלל על זאת ולומר כן:

   על מצפה אד'. ה' אלהי על מצפה אנכי עומד תמיד יומם להודיעני על זאת:

   אבן עזרא

   ויקרא וגו'. דרש כי אריה הוא חבקוק בגימטריא, והנכון בעיני שהוא חסר כ"ף כמו אש אוכלה הוא (דברים ד' כ"ד), והטעם ויקרא המצפה כאריה בקול גדול:

   על מצפה אדני אנכי עומד תמיד. והטעם לבקש חזון:

9. (ט)וְהִנֵּה־זֶה בָא רֶכֶב אִישׁ צֶמֶד פָּרָשִׁים וַיַּעַן וַיֹּאמֶר נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל וְכָל־פְּסִילֵי אֱלֹהֶיהָ שִׁבַּר לָאָרֶץ

   מצודת דוד:והנה זה בא. ר״ל זמן רב הייתי מצפה לה ועתה הנה זה בא רכב המיוחד לאיש ועליו זוג פרשים ר״ל באו פרס ומדי המחריבים את בבל: ויען ויאמר. המלאך הדובר בי אמר עתה נפלה בבל וכפל המלה לחזק הענין: שבר. המשבר שבר אותם והפילם לארץ:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פסילי. כן יקראו הגלולים כי המה נפסלים ונחצבים והוא מלשון ויפסלו בוני שלמה (מ״א ה):

   רש"י

   והנה זה בא. כשיתפלל על כך יראה כמין רכב אדם וגו':

   נפלה נפלה בבל. ת"י נפלת ואף עתידה למיפל, ב' נפילות שנה אחר שנה תחלה ע"י מדי ופרס ובשנה השניה ע"י שמים והיתה בבל צבי ממלכות כמהפכת סדום וכן מצינו בסדר עולם ובא בשנה השמועה זו של דריוש ואחריו בשנה השמועה והיתה בבל צבי ממלכות כמהפכת וגו' (לעיל יג):

   אבן עזרא

   והנה זה בא וגו'. והנה רכב איש עם צמד פרשים:

   ויען. כל אחד:

   ויאמר נפלה נפלה. פעמים שלא נשארה לה פליטה:

   שבר. המשבר לארץ, כמו אשר ילדה אותה ללוי (במדבר כ"ו נ"ט):

10. (י)מְדֻשָׁתִי וּבֶן־גָּרְנִי אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵאֵת יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִגַּדְתִּי לָכֶם

    מצודת דוד:מדושתי. גם אלה דברי המלאך שאמר שבבל תהיה מדושתי ר״ל אני אדוש אותה כמו שדשים התבואה: ובן גרני. התבואה נקרא בן גורן לפי שיונח ונדש בגורן וכפל הדבר במ״ש: אשר שמעתי. אמר נביא הדבר אשר שמעתי מאת ה׳ וגו׳ אותה הגדתי לכם:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מדושתי. מלשון דישה:

    רש"י

    מדושתי ובן גרני. תבואת קדש שלי ערימת חטי אשר נצטויתי מפי רוח הקדש לתקן אתכם בדרך הישרה כאדם הדש וזורה תבואתו בגורן:

    אשר שמעתי. מאתו הגדתי לכם:

    אבן עזרא

    מדושתי. והנה בבל מדושה, והיו"ד סימן השם או הנביא, או דבר רכב איש, כי גם אני דשתיה והיתה כבן גרן, ויתכן היות בן הגורן הבר שישאר, וזה רמז לישראל:

11. (יא)מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר שֹׁמֵר מַה־מִלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה־מִלֵּיל

    מצודת דוד:דומה. הוא מבני ישמעאל כמ״ש ומשמע ודומה ומשא (בראשית כ״ה:י״ד): אלי קורא משעיר. אמר הנביא אלי קורא קול הנבואה כי משעיר יצא המחריב ארצם: שומר מה מלילה. ר״ל בעת יבוא האויב וישימו שומרים בעיר ובני העיר יקומו ויסובבו בעיר וישאלו לשומר ויאמרו אתה שומר מה היה בלילה אם בא האויב: שומר מה מליל. דרך השואלים ומתפחדים לכפול אמריהם:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    דומה. הוא אדום וכן הוא אומר מי כצור כדומה בתוך הים (יחזקאל כז):

    אלי קורא משעיר. אמר הקב"ה אלי קורא הנביא או המלאך מעול מלכות שעיר:

    שומר מה מלילה. שומר ישראל מה תהא מן הלילה והחשכה הזאת:

    אבן עזרא

    משא דומה. כמו ומשמע ודומה ומשא (בראשית כ"ה י"ד):

    אלי קורא משעיר. ידבר על לשון דומה כאילו (הוא) בא מרגל משעיר לחקור ארץ דומה, והוא שואל לשומרים אמר לי אתה שומר מה מלילה, מה מליל. והטעם כאילו השואל הוא מאנשי דומה ויש לו צורך לקום בלילה ללכת לדרך או להתעסק בשד', כמנהג רוב המקומות, וטעם פעמי' שישאל לרבים, והנכון בעיני שזאת המלה לראות אם השומרים ישנים:

    מה מליל. ראוי להיות סמוך, וכמוהו ביין חלבון (יחזקאל כ"ז י"ח) כיין הטוב (שיר השירים ז' י'), יחסר שם מקום, ויאמר הגאון שומר מה עבר מהלילה שומר מה נשאר, ולפי דעתי שהוא כמו בליל שודד עד מואב (ישעיהו ט"ו א') והטעם בליל כך מהשבוע:

12. (יב)אָמַר שֹׁמֵר אָתָה בֹקֶר וְגַם־לָיְלָה אִם־תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ

    מצודת דוד:אמר שומר. השומר ישיב לאמר אף אם בא הבוקר ואין פחד מהאויב אבל גם הלילה תבוא ומהצורך לשמור עוד מפחד האויב: אם תבעיון בעיו. אם תשאלון לדרוש שאלה כזאת שובו ובואו למחר ולמחרתו כי בכל הלילות מהצורך לשמור ותוכלו לשאול בכולם:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אתא. ענין ביאה כמו ואתא מרבבות קדש (דברים לג):

    תבעיון בעיו. ענין שאלה ודרישה ובדרז״ל בעי מיניה וכו׳ ודומה לו נבעו מצפוניו (עובדיה א׳:ו׳) שהוא ענין דרישת החפוש וכמו שמלת בקשה הונח לדרישת שאלה ולדרישת החפוש כן מלת בעיו הונח לשניהם:

    אתיו. בואו:

    רש"י

    אמר שומר. הקב"ה:

    אתא בקר. יש לפני להזריח לעשות בקר לכם:

    וגם לילה. מתוקן לעשו לעת קץ:

    אם תבעיון בעיו. אם תבקשו בקשתכם למהר הקץ:

    שובו אתיו. בתשובה:

    אבן עזרא

    אמר שומר. כמה בקר ולילה עברו ואתם בני שעיר, שאתה מהם, לא באתם למלחמה:

    אם תבעיון. מתרגום ארמית ובא למ"ד הפועל שלם, כי היו"ד תמורת ה"א, גם בעיו כמו ויאמר שלחו (מלכים ב' ב' י"ז), אם תבקשו לבא בקשו:

    שובו. לשולחים אתכם ובאו כולכם:

    ובאה מלת אתיו זרה ויתכן שנקמץ האל"ף בעבור שהוא מהגרון:

    ויתכן להיות השומר השליט על הארץ, כי כמה שליטים לא יוכלו לסבול רעות וימסרו מקום שלטונם:

13. (יג)מַשָּׂא בַּעְרָב בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת דְּדָנִים

    מצודת דוד:בערב. על ערב והם בני קדר: ביער בערב וכו׳. אתם שיירות בני דדן שהייתם רגילים ללון באהלי אנשי ערב הנה עתה שחרבו אהליהם תלינו ביער אשר בערב:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בערב. הבי״ת היא במקום על כמו כן ינתן בו (ויקרא כד) ומשפטו עליו:

    תלינו. מל׳ לינה:

    ארחות. שיירות הולכי אורח:

    רש"י

    משא בערב. על ערביים:

    ביער בערב תלינו. ראיתי מה עשיתם בהגלות אשור את עמי והיו מבקשים לשבאים שלהם להוליכם דרך עליכם לפי שאתם בני דודיהם אולי תרחמו עליהם ואתם הייתם יוצאים ולנים ביער דרך העברת שיירות:

    אורחות דדנים. בני דודכן:

    אבן עזרא

    משא בערב. כמו מלכי הערב (ירמיה כ"ה כ"ד), ממשפחות קדר וכן ביער בערב:

    דדנים. כמו שבא ודדן (בראשית י' ו'), והטעם שארצם חמה ויבשה והיא חסרת מים:

14. (יד)לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד

    מצודת דוד:לקראת צמא. לקראת ערב הצמא בלכתו בגולה הביאו לו מים לשתות: יושבי וכו׳. אתם היושבים בארץ תימא קדמו כל אחד בלחמו לקראת ערב הנודד ממקומו:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    התיו. הביאו:

    קדמו. הביאו לפניהם וכן אשר לא קדמו (דברים כג):

    רש"י

    לקראת צמא. דרך להביא מים ואתם יושבי ארץ תימא לא עשיתם כן אלא בלחמו קדמו נודד הביאו להם מיני מאכלים מלוחים ונודות נפוחים מלאי רוח והיה אוכל ומבקש לשתות ונותן פי הנוד לתוך פיו והרוח נכנס במעיו והוא מת, ד"א לקראת צמא התיו מים לא כן עשיתי לאביכם כשהיה צמא גליתי לו באר מים:

    אבן עזרא

    והנה הנביא יוכיחם שיעשו חסד עם הארחות להשקותם מים כאשר הוכיח מואב (דברים כ"ג ה')

    לקראת צמא וגו'. ה"א התיו תחת אל"ף:

    תימא. כמו חדד ותימא (בראשית כ"ה ט"ו):

    בלחמו. שב אל הצמא והטעם עשו חסד עמו, כי מנהגו היה להאכיל כל נודד אליו:

    וטעם גדמו הוא ואנשיו או חבריו:

15. (טו)כִּי־מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה

    מצודת דוד:כי מפני וכו׳. כאומר ואם תשאלו למה נדדו ממקומם אשיב לאמר שנדדו מפני חרבות האויב: חרב נטושה. אשר פשטה בארצם: קשת דרוכה. הדרך לדרוך ברגל על הקשת למותחו היטב לירות למרחוק: כובד מלחמה. חוזק מלחמה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חרבות. מלשון חרב:

    נטושה. ענין התפשטות כמו וינטשו בלחי (שופטים טו):

    רש"י

    כי מפני חרבות נדדו. עמי:

    וחרב נטושה. פשוטה על פני הארץ כמו (שמואל א ל׳:ט״ז) והנם נטושים על פני כל הארץ (שם כה) וינטשו בעמק רפאים ד"א נטושה כמו לטושה כל אותיות אשר מוצאיהם קרובים להיות ממקום אחד מתחלפות זו בזו נו"ן בלמ"ד כענין שנא' (נחמיה י״ג:ז׳) לעשות לו נשכה כמו לשכה:

    אבן עזרא

    כי. אלה הנודדים והם שברחו מפני מלך אשור:

    נטושה. יש אומרים כי הנו"ן תחת הלמ"ד, ואיננו נכון רק הוא כמו והנם נטושים (שמואל א' ל' ט"ו):

16. (טז)כִּי־כֹה אָמַר אֲדֹנָי אֵלָי בְּעוֹד שָׁנָה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְכָלָה כָּל־כְּבוֹד קֵדָר

    מצודת דוד:בעוד שנה. בעת תשלום שנה מהיום: כשני שכיר. ר״ל מצומצם כשכיר המדקדק בשני שכירתו: כל כבוד קדר. מרבית המון עם ערבי בני קדר:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כבוד. ענין רבוי:

    רש"י

    כשני שכיר. אדקדק בה לצמצם המועד כשכיר הנשכר לשנים שמדקדק במועד תשלום שנתו:

    אבן עזרא

    כי. בעבור זה העון שלא עשו חסד, כטעם על דבר אשר לא קדמו אתכם (דברים כ"ג ה'):

    בעוד שנה. וכלה כל כבוד קדר. וזאת השה חשובה היא, שהיא ארוכה כשני שכיר:

17. (יז)וּשְׁאָר מִסְפַּר־קֶשֶׁת גִּבּוֹרֵי בְנֵי־קֵדָר יִמְעָטוּ כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר

    מצודת דוד:ושאר. השארית של מספר רבי קשת מגבורי בני קדר יהיו הולכים ומתמעטים: כי ה׳ וכו׳. דבר ובידו לקיים:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    ושאר. שארית:

    קשת גבורי בני קדר. בעלי רובי קשת שהם כאביהם שנאמר בו (ברא' יא) ויהי רובה קשת:

    אבן עזרא

    ושאר. טעם ושאר לאות, כי הרוב יאבד: